דניאל בגוב האריות
|
|
דניאל בגוב האריות הינו מאורע המתואר בספר דניאל במהלכו דניאל הושלך לגוב האריות וניצל ממנו בנס. הסיפור מתחיל בכך שעוזרי המלך מנסים להתנכל לדניאל וכאשר הם מגלים כי הוא מתפלל בכל יום, הם מערימים על המלך שיעביר חוק שכל מי שיבקש במהלך שלושים הימים הקרובים דבר מאלוהים או מאדם זולת המלך- יושלך לגוב האריות. דניאל ממשיך בתפילותיו, ועל אף שהמלך מנסה להימנע מכך, מושלך לבסוף לגוב האריות. הקב"ה הגן על דניאל בגוב האריות והם לא נגעו בו, וכאשר המלך מגלה זאת הוא משליך לגוב האריות את היועצים שהניעוהו לחוקק את החוק והאריות טורפים אותם.
רקע
לאחר גלות יכניה, הובאו ילדים מזרע המלוכה שהיו טובי מראה ומשכילים להתחנך בתרבות הבבלית. בין ילדים אלו הובא גם דניאל שבהמשך הפך גם לשר בכיר בה. לאחר שקיעת האימפריה הבבלית[1], עלתה האימפריה הפרסית ודניאל הפך לראש השרים בה תחת דריווש המלך. בניגוד לבבלים שהתערבו בחיי הדת של תושביהם ואף חייבו את העם לעבוד למלך כעבודה זרה, כפי שמשתקף בסיפור חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש, במלכות הפרסית ניתן חופש דת לתושבים והחוק הוגדר כעליון אף למלך[2].
סיפור המעשה
לאחר שדניאל התמנה כשר, דריווש התרשם מיכולותיו ומינה אותו לאחד משלושת הווזירים הממונים על השרים ואף תיכנן בהמשך להופכו לאחראי על כל המלכות. השרים הבכירים (הווזירים והאחשדרפנים) חיפשו דרך לפגוע בדניאל אך לא הצליחו למצוא פגם בנאמנותו. לאחר שהבינו כי יוכלו לפגוע בו בעזרת דתו היהודית, השרים הציעו למלך להעביר חוק שכל מי שיבקש במהלך שלושים הימים הקרובים דבר מאלוהים או מאדם זולת המלך- יושלך לגוב האריות. השרים הסבירו כי מטרת החוק היא "לקיים את מלכות המלך", שהיה מלך חדש, ולבסס את מלכותו בקרב העם, והמלך הסכים לכך. על אף האיסור, דניאל המשיך להתפלל בביתו כבכל יום, כשהוא מתפלל לכיוון ירושלים מול חלונות ביתו. כתגובה לכך, השרים מלשינים על דניאל למלך ומזכירים לו כי הוא העביר חוק כנגד תפילות. המלך לא רצה לפגוע בדניאל והתאמץ להצילו במשך כל היום, אך כאשר השרים אמרו לו כי אין לשנות מחוקי המלך הוא נאלץ להשליך את דניאל לגוב האריות. המלבי"ם מפרש כי המלך ניסה להחריג את דניאל מהחוק ולומר כי החוק איננו חל על תפילות קבועות כי אין הן מוגדרות כבקשות פרטיות[3].
ההשלכה לגוב האריות
המלך מצווה להשליך את דניאל לגוב האריות ואומר לו כי האלוהים לו הוא עובד יציל אותו מהם. דניאל מושלך לגוב האריות והפתח נחסם בעזרת טבעת המלך וכן טבעות השרים. שמירה כפולה זו הייתה ככל הנראה מכיוון שהשרים חששו שהמלך יבוא להציל את דניאל ומנגד המלך חשש שהשרים יפגעו בו. בעקבות ההשלכה לגוב האריות, מצב רוחו של המלך היה ירוד והוא לן בצום כששנתו נודדת ממנו. המלך ניגש לדניאל ושואל אותו האם האלוהים אותו הוא עובד הצילו מן האריות, ודניאל עונה לו שהקב"ה הצילו וסגר את פי האריות.
סיום הסיפור
לאחר שהמלך גילה כי דניאל ניצל באופן ניסי הוא ציווה להעלות את דניאל מן הגוב ולהשליך אליו את השרים שהלשינו על דניאל ואת משפחותיהם. בעקבות המאורע, דריווש שולח מכתב לכל העמים כי יש לירוא מפני אלוהי דניאל אשר הציל אותו מיד האריות.
מדוע דניאל מסר את נפשו
מאחר ומצוות תפילה איננה מוגדרת כאחת מהמצוות שיש למסור עליהן את הנפש, רבים מהמפרשים התקשו מדוע דניאל מסר את נפשו על המצווה. שאלה זו מתעצמת נוכח העובדה כי דניאל לא ניסה להסתיר את תפילתו והתפלל בפומבי מול חלונות ביתו, אף שיכל להתפלל במקום מוצנע? המלבי"ם מבאר כי דניאל אכן לא ניסה לעבור על מצוות המלך ולסכן את חייו. הוא מדייק כי בעוד בפסוק מובא כי דניאל מתפלל ומודה לפני אלוהיו, כאשר השרים מלשינים עליו למלך הם טוענים כי הוא מבקש ומתחנן לפניו. לפירושו, דניאל טען כי תפילותיו אינן עוברות על גזירת המלך מכיוון שהוא איננו מבקש דבר מאת ה' אלא רק מודה לו, וכן שהוא רק ממשיך בתפילתו הקבועה בעוד גזירת המלך הינה על בקשות חדשות. באופן אחר, הרס"ג מבאר כי דניאל אכן התפלל במקום מוסתר בעליית ביתו כפי שמבואר בפסוק. הוא מדייק כי מכך שנאמר שהשרים הרגישו ומצאו את דניאל מתפלל, משמע כי הוא לא התפלל כנגד החלונות כפי שהיה ניתן להבין מהפסוק אלא התפלל בצנעה בעליית הגג ורק שם פתח את החלון על מנת להתפלל ליד חלון פתוח. בניגוד לפירושים אלו, הרמב"ם הלכות יסודי התורה ה ד מביא את דניאל כמי שקידש את השם ברבים "וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ונהרג ולא עבר הרי זה קידש את השם ואם היה בעשרה מישראל הרי זה קידש את השם ברבים כדניאל חנניה מישאל ועזריה ורבי עקיבא וחביריו ואלו הן הרוגי מלכות שאין מעלה על מעלתן". ככל הנראה, לשיטתו היה על דניאל להיהרג משום שמדובר באיסור של ערקתא דמסאנא כפי שמבואר בגמרא סנהדרין עד א שבשעת השמד יש להיהרג גם על כל ציווי חיצוני לעבור על כל מצווה שהיא, אף אם מדובר במצווה קלה ואף דרבנן[4] כתפילה[5].
גוב האריות כעונש
חז"ל בבא בתרא ד א שואלים מדוע הקב"ה סיבב שדניאל יושלך לגוב האריות ומבארים כי מדובר בעונש לדניאל: "מפני מה נענש דניאל ? מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר". בתחילת הספר, לאחר שדניאל פירש לנבוכדנצר את חלומו ועל כך שהוא עתיד להינשל ממלכותו, דניאל משיא לו גם עצה שהוא יוכל להציל עצמו על ידי צדקה ובכך לדחות את קץ מלכותו.
קישורים חיצוניים
- בן כמה היה דניאל כשהושלך לכבשן האש? הרב חיים שרייבר
הערות שוליים
- ↑ כפי שחזה דניאל בפירושו לחלום נבוכדנצר
- ↑ כפי שהדבר עולה גם במגילת אסתר כאשר המלך לא יכול לבטל את הצו שניתן מאת המלך ונחתם בטבעת המלך
- ↑ ניתן לדייק כי בתחילה כאשר השרים מזכירים למלך על הגזירה (כשהם מציגים אותה בתור גזירה שלו), הוא אומר שאכן נכון הדבר ושאת חוקי המלך לא ניתן לעבור. בהמשך רואים כי המלך "מתאמץ" לבטל את הגזירה, והשרים חוזרים על דבריהם ואומרים כי לא ניתן לא לעבור ולא לשנות את חוקי המלך, כאשר ניתן להניח כי המלך ניסה לשנות את החוק למפרע וכשל בכך
- ↑ לשיטת הרמב"ם
- ↑ וכך פירש בספר אוהל מועד שער ראשית חכמה דרך ג נתיב ג בהסבר התנהגותו של דניאל. מובאים דבריו כאן