רבי שאול מקיקץ השלי

נולד בג'רבה בשנת 1887 (ה'תרמ"ז) לרב מעתוק שלי. בצעירותו למד והתחנך אצל הרב דוד (דידו) הכהן. בחודש דצמבר 1906 (כסלו ה'תרס"ז) החל לשמש כעוזר בחינוך תלמידים בבית המדרש על שם הרב חזקיה פרץ, יחד עם הרב יוסף ברבי. כשזה האחרון נפטר, התמנה הרב שאול לשמש כראש הישיבה. רבים מגדולי הקהילה היו תלמידיו בתפקידו זה, בהם הרבנים שלמה מאזוז, מרדכי סגרון, רפאל כדיר צבאן, בוגיד חנינא סעדון ועוד. את חייו הקדיש להעתקת כתבים של רבני תוניסיה, אותם תרגם, ערך והדפיס.

במשך חייו שימש כחזן ושליח ציבור בעיקר בשבתות ובחגים בבית הכנסת על שם הרב חזקיה פרץ. כן שימש כסופר כתובות ושטרות שונים בבית הדין במשך 24 שנים, ומונה למורה הוראה על ידי הרב כלפון משה הכהן. פעמיים בשנה היה דורש בפני הציבור בבית הכנסת הגדול של ג'רבא. בשבת שלפני ראש חודש אדר, ובשבת שלפני ראש חודש אייר. בשנת 1923 (ה'תרפ"ד) חלה במחלה שהתאפיינה בחולשה וכאבים, ממנה לא הבריא עד לפטירתו.

חיבר פיוטים רבים, חלקם מותאמים ללחנים של שירים ערביים ידועים. בתחילת ספרו "לשם אשים" (ג'רבה, תשי"ח) פרסם שיר "לחג העצמאות למדינת ישראל הוא יום 5 לחדש אייר" (בית ראשון מתוך חמישה בתים בפיוט):

מדינה יפה, יפה נוף הארץ חגי את חגיך בשמחה ועלץ בהלל ותודה לאל שוכן ערץ לפודה את עמך מכלה וחרץ

בשנת 1950 (ה'תש"י) עלה לישראל דרך צרפת, והשתכן במושב ברכיה. לאחר מספר שנים עבר לשלומי. הלך לעולמו ב-29 בנובמבר 1969 (י"ט כסלו ה'תש"ל) ונקבר בבית העלמין בבאר שבע, על פי בקשתו.