מיקרופדיה תלמודית:דורשין תחלות

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־13:17, 26 בינואר 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''הגדרה'''</span><ref> ז טור רמח – רמט.</span></ref> - כשלמדים דין ממילה שנשנית כמה פעמים בתורה, מצרפים...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרה[1] - כשלמדים דין ממילה שנשנית כמה פעמים בתורה, מצרפים גם הפעם הראשונה ללמוד ממנה

ההלכה

התנאים נחלקו אם דורשים תחילות, או אין דורשים (ראה מכילתא משפטים מסכתא דנזיקין טו,כ; סנהדרין ג ב; סוכה ו ב. וראה הליכות עולם ד ג, שקבע שמחלוקת תנאים היא).

  • לדעת הסוברים שאין דורשים תחילות, הפסוק שנאמר ראשון אינו לדרשה אלא למשמעו בא; וכשמנו את מספר הפעמים שנשנית המילה אמרו: תנכה אחד לגופו ("דל חד לגופיה") - דהיינו את הראשון (רש"י סוכה ו ב ד"ה לגופיה). וכן כשצריכה המילה הראשונה לדרוש ממנה איזו דרשה אחרת, אינה באה בחשבון (רש"י סנהדרין ג ב ד"ה אין דורשין).
  • ויש מהראשונים שסוברים, שאף אם אין המילה צריכה לשום דרשה אין דורשים תחילות לדעת הסוברים כן (תוס' סוכה שם ד"ה בדורשים, סנהדרין שם ד"ה אין דורשין).

לדעת הסוברים שדורשים תחילות, אין אומרים שהמילה צריכה לעצמה אלא כשיש מקרא אחד, אבל במקום שיש שני מקראות ושלשה, מכיון שהאחרים באו לדרשה, גם זו לדרשה (חידושי הר"ן סנהדרין ג ב).

בדיינים

בדורשים תחילות נחלקו בנוגע למספר הדיינים שצריכים לדיני ממונות:

לדעת רבי יאשיה, מהפסוק וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים (שמות כב ז) לומדים לדיין אחד; מהפסוק עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם (שם ח) לומדים שנים; ומהפסוק אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים (שם) לומדים שלשה.

לדעת רבי יונתן, הפסוק הראשון תחילה נאמר, ואין דורשים תחילות למנין, לפי שבא לגופו ללמד שצריך דיינים מומחים, שאלהים שכתוב בפסוק, הוא לשון גדולה ורבנות (סנהדרין ג ב, ורש"י ד"ה אין); או שאף אם לא נצריך למומחים אין דורשים תחילות (תוס' שם ד"ה אין); ואין כתובים בפסוק אלא שנים, אלא שאין בית דין שקול, ולכן מוסיפים עליהם עוד אחד (מכילתא משפטים מסכתא דנזיקין טו; סנהדרין ג ב. וראה ערך בית דין).

ואמרו בגמרא, שיתכן שהכל מודים שבכל מקום אין דורשים תחילות, ודוקא כאן סובר רבי יאשיה שדורשים, שאם לא לדרשה בא היה נאמר ונקרב וגו' אל השופט (סנהדרין ג ב).

יוצאים מהכלל

כתבו הראשונים שיש לדקדק מהו הטעם שמצינו בכמה מקומות שדורשים כל מספר המלים, ולא אמרו שאין דורשים תחילות (תוס' סוכה ו ב ד"ה בדורשים, סנהדרין ג ב ד"ה אין דורשין).

והאחרונים כתבו להוכיח מכאן כשיטת הסוברים שדוקא אם הראשון צריך לגופו או לדרשה אין דורשים תחילות, ובכל אלה המקומות אין דרשה מיוחדת מהראשון (ערוך לנר סוכה שם).

ויש מהאחרונים שכתב שמצינו במקומות רבים בתורת כהנים שבמקום שהראשון צריך לגופו אין דורשים תחילות, ובמקום שיש איזה שינוי גם בראשון דורשים תחילות (המלבי"ם באילת השחר רמב - רמד).

הערות שוליים

  1. ז טור רמח – רמט.