מיקרופדיה תלמודית:גיורת

הגדרה^[1] - אשה גויה, שנכנסה לכלל ישראל^[2]

פסולה לכהונה

נתגיירה כשהיא בת שלש שנים ומעלה

גיורת שנתגיירה כשהיא מבת שלש שנים ומעלה פסולה לכהונה לדברי הכל (יבמות ס ב; קדושין עח א).

נתגיירה כשהיא פחותה משלש שנים

נתגיירה כשהיא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, נחלקו תנאים ואמוראים:

• יש אומרים שכשרה לכהונה (רבי שמעון בספרי מטות קנז, יבמות שם, וקדושין שם; רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי ביבמות שם), שנאמר במלחמת מדין: וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם (במדבר לא יח), והרי פנחס - שהוא כהן - היה בין היוצאים למלחמת מדין עמהם (רבי שמעון ביבמות שם, וקדושין שם, ורש"י קדושין שם ד"ה והרי פינחס). ואף על פי שנאמר שם: וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ (במדבר שם יז), ומשמע שאם לא נבעלה קיימו לכם אפילו שהיא גדולה, אין ללמוד מכאן שגם גדולה שלא נבעלה כשרה לכהונה, שהרי פנחס היה עמהם, לפי ש"יודעת איש" שאמרה תורה היינו בראוייה להיבעל, אף על פי שלא נבעלה (יבמות שם), ו"אשר לא ידעו" מובנו שאינה ראוייה להיבעל, והיינו פחותה מבת שלש, ועל זו היא שאמרה תורה "החיו לכם" (רש"י שם ד"ה הוי אומר).

• ויש אומרים שאף פחותה מבת שלש פסולה (חכמים ביבמות שם, וקדושין שם; חכמים במשנה יבמות שם סא א, לפי מגיד משנה איסורי ביאה יח ב; רב נחמן בר יצחק שם ס ב), ולא אמרה תורה במדין "החיו לכם" לאישות, אלא לשפחות, וכן הלכה (רמב"ם שם ג; טוש"ע אה"ע ו ח).

גדר הפסול

בגדר הפסול של גיורת לכהונה נחלקו הדעות:

• יש סוברים שהאיסור הוא משום זונה שאסורה לכהן (ראה ערך זונה), ואפילו לסוברים שפחותה מבת שלש פסולה למרות שאינה ראויה לביאה, מכל מקום איסורה משום זונה (כן משמע מירושלמי קדושין ד א; רש"י יבמות ס ב ד"ה כשרה, לפי הרשב"א שם, וקדושין עח א ד"ה ר' שמעון, לפי הריטב"א שם; תוספות יבמות סא א ד"ה אין; רמב"ם שם; טוש"ע שם), לפי שזונה שהקפידה תורה בכהונה הוא שלא תהא פגומה כלל (מגיד משנה שם), ואסורה מפני שהיא באה מן העכו"ם שהם שטופי זימה (תוספות שם), וכל שנולדה בגיות חל עליה שם זונה, אף על פי שלא נבעלה (ריטב"א קדושין שם, בדעת רש"י), וכן שנינו: אין זונה אלא גיורת (משנה יבמות סא א), הרי שאיסורה משום זונה (תוספות שם). ואף על פי שדרשו איסור גיורת לכהונה מן המקרא בדברי קבלה: לֹא יִקְחוּ לָהֶם לְנָשִׁים כִּי אִם בְּתוּלֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל (יחזקאל מד כב. קדושין עח א; ירושלמי בכורים א ה, וקדושין ד ו), מכל מקום האיסור הוא משום זונה, אלא שבא יחזקאל והסמיכו על הכתוב (תוספות יבמות שם), שאין הדעת נותנת שיחזקאל יוסיף איסורי כהונה (ריטב"א קדושין שם, בדעת רש"י).

• יש סוברים שאין האיסור משום זונה, אלא מאותו הכתוב שביחזקאל (ראב"ד שם; רשב"א יבמות שם; מאירי שם ס ב; ריטב"א קדושין שם), ואף לסוברים שפחותה מבת שלש שנים כשרה, האיסור בבת שלש הוא מיחזקאל, והכתוב "כי אם בתולות מזרע בית ישראל" פירושו מי שנזרעו בתוליה בישראל (קדושין שם), שצמחו וגמרו בתוליה משבאה לכלל ישראל, דהיינו כשנעשית בת שלש שגמרו בתוליה לביאה (ראה ערך ביאה). ומכל מקום האיסור הוא מן התורה (ראב"ד שם טז ב; רשב"א יבמות שם), ואף על פי שלא למדנו אלא מיחזקאל, שעד יחזקאל היה בקבלה למשה מסיני, ובא הוא והסמיכו לכתוב (רשב"א שם).

• יש שלמדו האיסור ממה שנאמר לגבי כהן גדול: כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה (ויקרא כא יד) - ולא גיורת (ירושלמי בכורים א ה, וקדושין ד ו), ש"מעמיו" משמעו מישראל (פירוש הגר"א לבכורים שם), והרי זה לא תעשה הבא מכלל עשה שהוא עשה (ראה ערך לאו הבא מכלל עשה. ירושלמי שם), ואינו לוקה (תוספות סנהדרין פב א ד"ה ואידך, ועבודה זרה לו ב ד"ה כי, על פי הירושלמי שם ושם).

• ויש שחלקו בדבר: הפסול של בת שלש שנים היא משום זונה, ואפילו שלא נבעלה, שסתמן זונות הן, אבל פחותה מבת שלש שנים, שאינה ראויה לביאה, אין האיסור אלא מגזרת הכתוב של יחזקאל, או מאיסור עשה של מעמיו ולא גיורת (קרן אורה יבמות סא א, בדעת רש"י ועוד ראשונים; ערוך השלחן אה"ע ו כב, בדעת רש"י; חידושי אור שמח לירושלמי קדושין ד ו, בדעת הירושלמי).

בת גר

בבת גר נחלקו תנאים:

• יש אומרים שבת גר זכר אפילו שנשא ישראלית, כבת חלל (ראה ערכו) זכר, שפסולה לכהונה (רבי יהודה במשנה קדושין עז א), מקל וחומר מחלל: מה חלל שבא מטיפה כשרה, בתו פסולה לכהונה, גר שבא מטיפה פסולה אינו דין שתהא בתו פסולה לכהונה (גמ' שם עח א), אבל בת גיורת שנישאת לישראל כשרה לכהונה (רש"י שם עז א ד"ה בת גר), ועוד שנאמר ביחזקאל: לֹא יִקְחוּ לָהֶם לְנָשִׁים כִּי אִם בְּתוּלֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל (יחזקאל מד כב), ואנו דורשים: שיהא כל זרע מישראל (גמ' שם עח א, לדעה זו), כל עיקר הקרוי זרע, היינו מן האב, להוציא בת גר זכר (רש"י שם ד"ה כל זרע).

• יש אומרים שישראל שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה, וכן גר שנשא בת ישראל בתו כשרה לכהונה, אבל גר שנשא גיורת אפילו עד עשרה דורות בתו פסולה לכהונה (רבי אליעזר בן יעקב במשנה שם עז א), שדורשים הכתוב הנ"ל ביחזקאל: "מזרע", אפילו מקצת זרע שהוא מישראל כשר (גמ' שם עח א, לדעה זו), היינו אפילו זרע כחוש, כגון מן האם, שהגר נשא ישראלית (רש"י שם ד"ה מקצת זרע).

• ויש אומרים שאף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה (רבי יוסי במשנה שם עז א), שדורשים הכתוב הנ"ל: מי שנזרעו בישראל (גמ' שם עח א, לדעה זו), היינו שהיתה הורתה בקדושה, ואפילו גר שנשא גיורת - כשרה (רש"י שם ד"ה מי שנזרעו).

להלכה, בת גר זכר שנשא ישראלית - כשרה, ואם נשא גיורת - לכתחילה אם בא הכהן להימלך מורים לו שלא לישאה, אבל אם נשא אין מוציאים מידו (רב נחמן בשם רב הונא בגמ' שם ב; רמב"ם איוסרי ביאה יט יב; טוש"ע אה"ע ז כא), ואפילו בת בתה, עד כמה דורות, לא תינשא לכתחילה (רמב"ם שם; טוש"ע שם), ואם היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה, פסולה מלכתחילה, ואם נישאת - תצא (כן משמע מרש"י שם א ד"ה מי שנזרעה; חלקת מחוקק שם ס"ק כט, בדעת הרמב"ם שם), ואם יש בה צד אחד מישראל, כגון גר שנשא ישראלית, או ישראל שנשא גיורת, מותרת לכהן לכתחילה (רמב"ם שם; טוש"ע שם).

כהן שעבר ונשא גיורת

כהן שעבר ונשא גיורת: לדעת הסוברים שאין האיסור משום זונה (ראה לעיל), אין הבנים חללים (ירושלמי קדושין ד ו; מנחת חינוך רסז); ולסוברים שהאיסור משום זונה, הבנים חללים (מנחת חינוך שם).

כתובתה

סכום כתובתה וטענת בתוליה

• גיורת שנתגיירה כשהיא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, כתובתה מאתים ככל בתולה (ראה ערך כתובה), ויש לה טענת-בתולים (ראה ערכו. משנה כתובות יא א; רמב"ם אישות יא א; טוש"ע אה"ע סז ג), שאפילו נבעלה כשהיא פחותה מבת שלש הרי היא כאילו לא נבעלה, שבתוליה חוזרים (פירוש המשניות לרמב"ם שם; מאירי שם; בית יוסף שם).

• היתה בת שלש שנים ויום אחד כשנתגיירה, כתובתה מנה, כדין בעולה (ראה ערך כתובה), ואין לה טענת בתולים (משנה שם ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם), שאינו יכול להפסידה אותו מנה ולומר: בחזקת בתולה נשאתיך ומקחי מקח טעות (רש"י שם ד"ה ואין להן). ומפני מה תיקנו לה חכמים שתהא כתובתה מנה, אף על פי שהיא בתולה, מפני שחזקת הנכרית שתיבעל, ולפיכך תיקנו לה מנה בין שנבעלה ובין שלא נבעלה, והרי היא כבעולה לכל דבר (רמב"ם שם ב).

גיורת קטנה

כסף כתובתה של גיורת קטנה, שהטבילוה בית דין (ראה ערך גרות) יהא מונח תחת יד בית דין עד שתגדל ולא תמחה נגד גירותה, שאם תטול עכשיו שמא תגדל ותמחה, ונמצאת זו אוכלת בגיותה מעות שאין לה זכות בהן אלא בדיני ישראל (רמב"ם מלכים י ג; על פי גמ' שם; מאירי שם; שיטה מקובצת שם, בדעת רש"י); ויש מהראשונים סוברים שמחלוקת אמוראים היא זו, ויש הסוברים שנותנים לה מיד, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, ומכיון שכל זמן שלא מיחתה גיורת היא, עשו לה תקנה (שיטה מקובצת שם, בדעת הרמב"ן והרשב"א), ומתוך כך יש מהראשונים שפסקו להלכה שנותנים לה הכתובה מיד (מאירי שם, בשם גדולי הדורות; שיטה מקובצת שם, בשל ההשלמה).

כתובת אשת גר שהיתה נשואה לו בגיותו

גר שנתגייר ואשתו עמו - אם בא עליה משנתגייר לשם קדושין (מאירי כתובות פח ב, על פי ירושלמי שם ט י; שיטה מקובצת שם צ א, בשם תלמידי רבנו יונה) - כתובתה קיימת, שעל מנת כן קיימה (משנה שם צ א), ולא אמרו כן אלא על עיקר כתובתה שחייב ליתן לה מן הדין, אבל לא על התוספת שהוסיף לה (גמ' שם). ונחלקו ראשונים בעיקר כתובתה כמה יש לה:

• יש סוברים שכתובתה מאתים, כבתולה, ואף על פי שבשעה שנתגיירה היא כבר בעולה, שעל מנת כן קיימה שתהא עכשיו חובתו כתחילת נשואיה (תוספות שם ד"ה לא; רא"ש שם ט לב; שיטה מקובצת שם, בשם תלמידי רבנו יונה, ושכן דעת רש"י; באור הגר"א אה"ע סז ס"ק טז, בדעת רש"י).

• ויש סוברים שאין לה אלא מנה (רמב"ם אישות יא ז; שו"ע שם יא, בשמו), ולא אמרו כתובתה קיימת אלא שלא נאמר כיון שלא נשאה עכשיו אין לה כתובה כלל, וזהו שאמרו שעל מנת כן קיימה שיהא לה כתובה מנה (לחם משנה שם).

לדעה זו יש שכתבו שדוקא כשנשאה בגיותו כשהיא מבת שלש שנים ומעלה, שכבר היתה בחזקת בעולה בשעת נשואיה, אבל אם נשאה פחותה מבת שלש שנים - כתובתה מאתים (מגיד משנה שם, בדעת הרמב"ם; שיטה מקובצת שם, בשם הריב"ש); ויש סוברים שלעולם כתובתה מנה, אפילו כשנשאה פחותה מבת שלש (בית שמואל שם ס"ק יב, בדעת השו"ע)^[3].

ונחלקו ראשונים באיזו אשה מדובר:

• יש הסובר שדוקא גוי שנשא בת ישראל, ובגיותו כתב לה כתובה, ועכשיו נתגייר וקיימה, הוא שכתובתה מאתים, אבל אם לא כתב לה כתובה בגיותו, אין לה אלא מנה כבעולה, וכשנשא נכרית ונתגיירו שניהם, אפילו שכתב לה בגיות, כל מה שכתב לה בטל, ואין לה אלא מנה (תוספות רי"ד שם; שלטי גבורים שם, בשם ריא"ז, שכתב בשמו).

• ויש שכתב להיפך, שדוקא כשנשא גויה ונתגיירה עמו הוא שאמרו כתובתה קיימת, אבל כשנשא בת ישראל, הואיל ונשואי עברה הם, אין ראוי לקיים כתובתה (שלטי גבורים שם, בשם ריא"ז)^[4].

קנסה

גיורת שנתגיירה פחותה מבת שלש שנים יש לה קנס של אונס ומפתה (משנה כתובות כט א; רמב"ם נערה בתולה א י; טור אה"ע קעז), מפני שהיא בחזקת בתולה, שאפילו נבעלה בתוליה חוזרים (רש"י שם ד"ה ועל השבויה), ואם היתה בת שלש שנים ויום אחד, אין לה קנס (משנה שם לו ב; רמב"ם שם; טור שם), שהואיל וביאתה ביאה הרי היא כבעולה (רמב"ם שם), שהנכריות בחזקת הפקר הן ונבעלות בנכריותן (רש"י שם).

זמן נתינת הקנס

את הקנס אין נותנים לה בקטנותה, אלא יהיה מונח ביד בית דין עד שתגדיל ולא תמחה בגירותה, שמא תיטול ותגדיל ותמחה (רמב"ם מלכים י ג, על פי כתובות יא א); ויש מהראשונים סוברים שמחלוקת אמוראים בדבר, ויש הסוברים שנותן לה מיד את הקנס, כדי שלא יהא חוטא נשכר להיפטר (שיטה מקובצת שם, בדעת הרמב"ן והרשב"א).

בזנותה

נערה מאורסה

נערה מאורסה שהיתה גיורת, אף על פי שנתגיירה כשהיא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, אם זינתה הרי זו בחנק, ככל אשת איש, ולא כנערה המאורסה בת ישראל שדינה בסקילה (משנה כתובות מד א, ורש"י ד"ה וזינתה, וד"ה הרי זו; רמב"ם איסורי ביאה ג ז), לפי שנאמר בנערה המאורסה: כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל (דברים כב כא), למדנו שאין לדון דין נערה המאורסה אלא בבת ישראל ולא בגיורת (גמ' שם ב, ורש"י שם א ד"ה הרי זו), וכשדנים אותה בחנק אין צריך להוציאה אל פתח בית אביה, כבת ישראל שהיו סוקלים אותה על פתח בית אביה (ראה ערך נערה המאורסה. משנה שם), שהרי אין אביה ידוע לנו, שנכרית בחזקת זונה היא (מאירי שם), ועוד שאינה מיוחסת אחר אביה, כיון שהוא נכרי והיא גיורת (תוספות רי"ד שם).

וכן אם נמצא הבעל שקרן ועדיו זוממים, אין הבעל חייב לשלם מאה סלע קנס, כמו שחייב כל מוציא שם רע על בתולת ישראל (ראה ערך מוציא שם רע. משנה שם א; רמב"ם נערה בתולה ג ח), ואינו לוקה (גמ' שם ב; רמב"ם שם; מאירי שם), שנאמר: כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל (דברים שם יט) - ולא בתולת גרים (גמ' שם).

הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה

היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה, הרי זו בסקילה (משנה שם; רמב"ם איסורי ביאה ג יא), שנאמר שם: וָמֵתָה (דברים שם כא) - לרבות הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה (גמ' שם ב). אבל כשסוקלים אותה אין צריך להוציאה אל פתח בית אביה, ואין הבעל חייב לשלם קנס כמוציא שם רע אם נמצא שקרן (משנה שם; רמב"ם נערה בתולה שם), שלא נתרבתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה אלא למיתה אבל לא לקנס (גמ' שם ב), וכן הוא פטור ממלקות (גמ' שם; רמב"ם שם), שנאמר שם: בתולת ישראל (רמב"ם שם), ואף זו אינה בתולת ישראל (מאירי שם) עד שתהא הורתה ולידתה בקדושה (רמב"ם שם). וכשמוציאים אותה לסקילה הרי היא נסקלת על פתח שער העיר, ולא כבת ישראל שאין לה פתח בית אב, או שאין לה אב, שהיא נסקלת בבית הסקילה (רמב"ם איסורי ביאה שם, על פי גמ' שם מה ב; מאירי שם).

הורתה ולידתה בקדשה

היתה הורתה ולידתה בקדושה, הרי היא כבת ישראל לכל דבריה (משנה שם א), ויש לה פתח בית אב, ומאה סלעים - אם נמצא הבעל שקרן (רש"י שם ד"ה הרי היא).

סוטה

גיורת סוטה, נחלקו תנאים אם משקים אותה (ראה ערך סוטה):

• יש אומרים שאין משקים אותה (עקביא בן מהללאל בעדויות ה ו), אם משום שנאמר בפרשת סוטה: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ה יב) - ולא גרים (ירושלמי סוטה ב ה; רש"י ברכות יט א ד"ה לא), או לפי שנאמר: כִּי תִשְׂטֶה (שם) - שהיא סוטה עכשיו, ולא כשכבר סטתה כל ימיה, ומאחר שהוא יודע בה שהיא למודה לזנות, כבר נכנס על דעת כן, ואין ראוי לומר בו: וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה (שם יד. ראב"ד עדויות שם), או משום שנאמר: לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ (שם כא) - פרט לזו שאינה בתוך עמה (ברטנורא שם).

• ויש אומרים שמשקים אותה (חכמים בעדויות שם), שנאמר שם: וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם (שם יב. ירושלמי שם), שהוא מיותר, שכבר נאמר שם: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שם. קרבן העדה שם), אלא בא לרבות כל האמור בפרשה, ומה אמור בה, וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ (שם יג), איש ששכיבתה אוסרתה בעלה משקה אותה, לרבות גרים (ירושלמי שם), וכן הלכה (רמב"ם סוטה ב ו).

בירושלמי אמרו שהכל מודים בישראל שנשא גיורת שאינו משקה אותה, שנאמר: וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן (שם טו), וכיון שמקישים את האיש לאשתו, כפי שגר אינו משקה אשתו (ראה ערך סוטה), כך אינו משקה אותה אם היא גיורת, והכל מודים בגר שנשא בת ישראל שאינו משקה אותה, שנאמר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שם יב) - ולא גרים (ירושלמי שם, לגירסת הראב"ד לעדויות שם, וקרבן העדה שם)^[5]; אכן מהבבלי משמע שנחלקו בכל ענין (ראה סוטה כו א), ולכן פסקו ראשונים להלכה שלעולם שותה (רמב"ם שם).

בהבחנה

גיורת שנתגיירה, נחלקו תנאים בה:

• יש אומרים שצריכה להמתין מלהינשא עד שלשה חדשים (רבי יהודה ביבמות לה א), כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה, לזרע שנזרע שלא בקדושה (רש"י שם ד"ה גיורת), לפי שהזנות שכיחה אצל גוים (גמ' שם).

• ויש מתירים לה להינשא מיד (רבי יוסי שם), שכיון שדעתה להתגייר הרי היא מתהפכת אחר הזנות (אביי שם; רבה בכתובות לז א), כדי שיצא הזרע ולא יקלוט, שלא תתעבר (רש"י כתובות שם ד"ה מתהפכת), לפי שיודעת שישראל שונאי זימה הם (רמב"ן שם), והיא משמרת עצמה כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה, לבין זרע שנזרע שלא בקדושה (יבמות שם, לדעה זו)^[6].

ונחלקו ראשונים במה נחלקו:

• יש מפרשים שלא נחלקו התנאים אלא בגיורת שנתגיירה לבדה, אפילו אם היתה נשואה לבעל בגיותה, אבל אם נתגיירה יחד עם בעלה, הכל מודים שצריכה להמתין, לפי שאינה שומרת עצמה מלהתעבר, כיון שהזרע הוא מבעלה המתגייר יחד עמה, ואינה חוששת להבחין בין זרע שנזרע מבעלה זה בקדושה, לזרע שנזרע שלא בקדושה (כן משמע ברש"י שם ד"ה הוא דאמר; תוספות שם לה א ד"ה חוץ, בשם ר"י).

• יש מפרשים שלא נחלקו התנאים אלא בגיורת שלא נישאת, אבל בנישאת הכל מודים שצריכה להמתין אפילו שנתגיירה לבדה, שבפנויה שהחשש הוא שמא זינתה, בזה יש הסוברים שאין לחוש שנתעברה, שאשה מזנה מתהפכת ומזנה, אבל הנשואה אינה שומרת עצמה מלהתעבר, ולכן צריכה להמתין לדברי הכל (מגיד משנה גרושין יא כא).

• ויש מפרשים שנחלקו בכל המקרים, ואף בגר וגיורת, שנתגיירה היא ובעלה (רי"ף יבמות שם; תוספות כתובות שם, בתירוץ הראשון והשני).

אף להלכה נחלקו הדעות:

• יש שפסקו הלכה כדעה השניה, בכל גיורת, ולעולם מותרת להינשא מיד (רי"ף יבמות שם; נמוקי יוסף שם, שכן דעת גדולי האחרונים).

• ויש מחלקים בין נשואה לפנויה, וגיורת שהיתה נשואה לבעל בגיותה, בין שנתגיירה לבדה ובין שנתגיירה יחד עם בעלה, צריכה להמתין, אבל פנויה שנתגיירה מותרת להינשא מיד, שלא גזרו בגיורת בזנות משום נישואין (רמב"ם גרושין יא כא, לפי המגיד משנה שם; המאור יבמות שם), וכן הלכה (טוש"ע אה"ע יג ה)^[7].

גיורת שאינה ראויה להתעבר

גיורת קטנה, יתרה מבת שלש שנים ויום אחד, שאף על פי שהיא ראויה לביאה אינה ראויה להתעבר (ראה יבמות יב ב), אינה צריכה להמתין ימי הבחנה (שמואל, בלשון הראשונה ביבמות לד ב).

• רוב הראשונים מפרשים שהדברים אמורים לדברי הכל, אפילו לתנאים המחמירים בגיורת להצריך ימי הבחנה, שלא החמירו אלא בגדולה ולא בקטנה (תוספות יבמות שם ד"ה אבל, וכתובות לז א ד"ה צריכות, בשם ר"י; רשב"א וריטב"א יבמות וכתובות שם), שבבת ישראל בלבד גזרו קטנה משום גדולה (ראה ערך הבחנה), אבל גיורת אפילו גדולה כיון שדעתה להתגייר שומרת עצמה, אלא שגזרו בה משום בת ישראל, ולפיכך אין לגזור גם על הקטנה (תוספות יבמות שם), או לפי שגיורת קטנה אינה מצויה, ולא גזרו בה חכמים (רשב"א יבמות שם).

• ויש מפרשים שלא אמרו גיורת קטנה אינה צריכה להמתין אלא מפני שבקטנה פסקו הלכה שיכולה להינשא מיד, אבל לדעה המצריכה הבחנה בגיורת, אפילו קטנה במשמע (תוספות יבמות וכתובות שם; מאירי יבמות שם), ויש שפסקו כן אף להלכה, שגם קטנה צריכה להמתין (מאירי שם, בשם יש פוסקים, ושכן עיקר).

בטומאתה

טומאה למפרע בראיית דם

הגיורת שנתגיירה וראתה דם, נחלקו תנאים אם היא מטמאה למפרע את הטהרות שנגעה בהן, כדרך שבת ישראל מטמאה (ראה ערך נדה):

• יש אומרים שדיה שעתה (רבי יהודה בתוספתא נידה (צוקרמאנדל) א ג, ובבלי כתובות לז א, וירושלמי נדה א ד), וכגון שראתה נדה בו ביום שנתגיירה, ולא גזרו בה טומאת מעת לעת למפרע לטמא טהרות שנגעה בהן משעה שטבלה לגירותה עד שעת ראייה, שהרי אפילו יצא דם זה אתמול והעמידוהו כותלי בית הרחם אין שם טומאה, לפי שהיתה עדיין נכרית, שאין דמה מטמא (ראה ערך גוי), ולא גזרו שמא משטבלה נעקר מיד ויצא, לפי שטומאת למפרע היא גזרה מדרבנן, וכל שאין שם לגזור מעת לעת שלם, אף בחלק ממנו לא גזרו (רש"י שם ד"ה דיה שעתה; שיטה מקובצת שם, בשם הרא"ש והריטב"א)^[8].

• ויש אומרים שהרי היא ככל הנשים, ומטמאה מעת לעת ומפקידה - מבדיקה (ראה ערך נדה) - לפקידה (רבי יוסי בתוספתא ובבלי וירושלמי שם), ואין הכוונה מעת לעת שלם, שהרי היתה אז נכרית, אלא בתורת מעת לעת מטמאה משעה שנתגיירה (תוספות שם ד"ה רבי; שיטה מקובצת שם, בשם הרא"ש והריטב"א), וכן הלכה (רבי חייא בשם רבי יוחנן בירושלמי שם).

נתגיירה בתוך ימי טומאת לידתה

גיורת שילדה לפני שנתגיירה, ובתוך ימי טומאת לידתה (ראה ערך יולדת) נתגיירה, ואפילו אם יצאה פדחת ולדה בהיותה נכרית ואחר כך נתגיירה, אין נותנים לה ימי טומאה וימי טהרה (ראה ערך הנ"ל וערך דם טוהר), ואינה מביאה קרבן לידה (בבלי בכורות מו ב; ירושלמי נידה א ד, לגירסתנו), שיציאת הראש חשובה לידה, ואין לידת שאר הגוף שלאחר כך חשובה כלל, כיון שהוא כבר כילוד, ואין אומרים שכיון שיש גם לידה בקדושת ישראל של שאר הגוף יתנו לה ימי טומאה וטהרה (תוספות שם ד"ה לאתויי).

הערות שוליים