ההיסטוריה היהודית

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־08:52, 31 בינואר 2023 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בכמה וכמה מקומות אנו מוצאים בתלמוד סוגיות שמספרות על ההיסטוריה היהודית, כגון חורבן הבית, מלכות יוון ורומא, מעשה החשמונאים, מרד בר כוכבא ועוד. בערך זה נדון מה היה יחסם של חז"ל לסוגיות אלו.

חז"ל וההיסטוריה[עריכה]

בסוגיות רבות אנו רואים שחז"ל לא התעניינו בהיסטוריה לשם היסטוריה, אלא רק כאשר יש מכך תועלת מסוימת.

למשל, אגדות החורבן (גיטין נה:-נח.) - אילו לחז"ל היה חשוב ללמד אותנו את המאורעות, היה עליהם לציין את התאריכים ולספר על הקרבות שהביאו לחורבן. יצוין גם שבאגדות אלו יש גוזמאות רבות (במספר ההרוגים), ומעורבים מעשים על חורבן בית המקדש הראשון, השני, וחורבן ביתר. אילו המטרה היתה ידיעת המאורעות - מסתבר שהיו עושים זאת באופן אחר.

אנו רואים מהאגדות שחז"ל הביאו, שאע"פ שהאריכו בהם, עשו זאת למטרות מסוימות, ולא לידיעת המאורעות עצמם: באגדות לא מובאים תאריכים וקרבות, אלא בעיקר מעשים שבאים לעורר צער על החורבן, וכן מעשים שמספרים אלו עוונות גרמו לחורבן.

בדומה לכך אנו מוצאים בסוגית "מאי חנוכה" (שבת כא:) שאע"פ שבדיני חנוכה הגמרא מאריכה בכמה וכמה דפים, לגבי סיפור הנס בעצמו חז"ל מקצרים זאת לכמה שורות, וגם בהם לא מפורטים תאריכים, שמות הלוחמים, דרך הקרבות וכדומה, אלא עיקרם הוא סיפור הנס והצורך להודות עליו.

בריאת העולם[עריכה]

מבחינה היסטורית, המאורעות המשמעותיים והמעניינים ביותר הם של בריאת העולם. ובכן דווקא בעניין זה אנו רואים שחז"ל נמנעים מלעסוק בו, ואמרו על מי שעוסק בכך שראוי שלא בא לעולם (חגיגה יא:). שוב אנו רואים שההיסטוריה לשם עצמה אינה מעניינם של חז"ל, אלא רק כשיש בה תועלת, אך כשהיא עלולה להביא לכפירה - אף אסרו את העיסוק בה.

(בדומה לזה חז"ל אסרו שם גם את העיסוק ב"מה למעלה ומה למטה", אע"פ שמבחינה מדעית ברור שעניינים אלו מעניינים, כיוון שהם עלולים להביא לכפירה).

סוגיה דומה היא סוגיית ימות המשיח, שהיא מיסודות האמונה, ואעפ"כ בגמרא ובמפרשים פרטיה לא ברורים - גדרי עולם הבא תחיית המתים וימות המשיח, מה קודם למה, עד שהרמב"ם כתב שאת פרטי דברים אלו לא נדע עד שיהיו. שוב אנו רואים שכאשר אין תועלת בעיסוק בפרטים - חז"ל לא פירט זאת, אע"פ שהנושא יסודי ומעניין.

מעשים בחז"ל[עריכה]

גם במעשים המסופרים בחז"ל, עיקרם הוא לשם המוסר שבהם ולא בעיסוק ההיסטורי. דוגמא בולטת לזה היא המעשה בעשרת הרוגי מלכות, שמתואר בכמה מקורות בפירוט, אע"פ שכבר כתבו המפרשים שמבחינה היסטורית לא היה כפי המסופר: ברור שעשרת ההרוגים לא נהרגו ביחד, שהרי הם היו בדורות שונים, במשך כשבעים שנה. ועוד, במקורות השונים ישנם כמה וכמה גירסאות מי היו עשרת ההרוגים, והמפרשים אף לא עמלו לברר איזה גירסא היא המדויקת יותר. ומבואר שוב שהמטרה היא המוסר שיש במעשה, ולא הידיעה עצמה.

חשבונות היסטוריים בגמרא[עריכה]

בסוגיות רבות הגמרא דנה במאורעות שאירעו, כגון: עבודה זרה ט (יוון ורומי), מגילה יא: (מלכות פרס), תענית כט. (עליית משה וירידתו מהר סיני), שבת פז: (השנה הראשונה לצאת ישראל ממצריים), שבת טו. (הנשיאים שקודם החורבן) ועוד.

הדבר בולט שבכל המקרים הללו העיסוק הוא לצורך חישובים מסוימים, ולא לצורך הלימוד ההיסטורי.

מפרשים שחלקו על חז"ל[עריכה]

בכמה סוגיות מרכזיות היו מפרשים שלא נמנעו מלחלוק על חז"ל בעניינים היסטוריים, כגון כמה זמן היה בית המקדש השני (בגמרא מפורש שהוא 420 שנה, אך יש מפרשים שכתבו 428, ½437, ½639 שנה - הובאו בכוזרי המבואר א-מה, באר הגולה באר השישי יח ד"ה עוד בספר, והערה 1236 שם). כמה שנים ישבו ישראל במצריים (תורה שלמה פרשת שמות מילואים ה הביא שיש דעה שהיו 215 שנה, ולא 210, וכן הביא שם שנחלקו האם מונים 400 שנה מברית בין הבתרים או מלידת יצחק).

ובדומה לפירושי חז"ל על התנ"ך, שגם בהם לא נמנעו מפרשי התנ"ך מלחלוק על חז"ל, גם בסוגיות היסטוריות לא נמנעו מכך.

ובדומה לכך מצאנו גם שהתלמוד הירושלמי לא ראה עצמו מחויב לדברי התנ"ך לעניין חורבן ירושלים, שבתנ"ך כתוב שנחרבה בט' בתמוז, והירושלמי (תענית פ"ד ה"ה [כג.])‏ אומר על כך "קילקול חשבונות שנו כאן", כלומר שטעו וחשבו שהוא בתשעה בתמוז, אך באמת החורבן היה בי"ז בתמוז.

כמו כן גם לגבי המעשים עצמם שבתנ"ך, יש מפרשים שפירשו אותם שלא כפשוטם. למשל: ב"שמש בגבעון דום" גרמי השמיים לא נעצרו ממש, אלא רק נראה כך ע"י עננים וכדומה (רלב"ג יהושע י-יב, מלכים ב כ-ט, מלחמות השם מאמר ו ח"ב יב, ר' ניסים ב"ר משה ממרשיליא). בקריעת ים סוף המים נערמו ע"י רוח שנשבה (רלב"ג שמות טו ד"ה נערמו מים), ולפי זה ברור ש"המים להם חומה" אינו כפשוטו.

תאריכים מרכזיים בהיסטוריה היהודית[עריכה]

לאחר שנוכחנו שיש אומרים שהתאריכים הנמצאים בגמרא אינם מחויבים, נביא את התאריכים החשובים בהיסטוריה היהודית, ולאחר מכן נביא כמה הערות וקושיות שיש עליהם.

התאריכים העיקריים בהיסטוריה היהודית מחושבים ע"פ ההפרשים ביניהם:

  1. לידת אברהם אבינו - שנת 1948 לבריאת העולם, מחושב ע"פ חשבון עשרים הדורות שמאדם הראשון ועד אברהם, ע"פ הגילאים שבהם הוליד כל אחד מהם, כמוזכר בסוף פרשיות בראשית ונח.
  2. הולדת יצחק - שנת 2048 - כאשר אברהם היה בן מאה שנה.
  3. יציאת מצריים - 2448 - ארבע מאות שנה אחר הולדת יצחק, כפי שהובטח לאברהם.
  4. הכניסה לארץ - 2488 - ארבעים שנה אחר יציאת מצריים.
  5. בניין בית ראשון - 2928 - ארבע מאות ושמונים שנה אחר יציאת מצריים, כפי שמפורש בספר מלכים בבניית הבית.
  6. חורבן בית ראשון - 3338 - שהרי בית ראשון עמד 410 שנה, מחשב ע"פ סכום חיי המלכים שמלכו.
  7. בניין בית שני - 3408 - שהרי גלות בבל ארכה 70 שנה.
  8. חורבן בית שני - 3828 - שהרי בית שני עמד 420 שנה, כמו שכתוב "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון", שעמד יותר שנים מבית ראשון (ב"ב ג ורש"י שם).

הערות וקושיות על תאריכים אלו[עריכה]

וכעת נביא את ההערות והקושיות שיש על התאריכים הללו:

  1. ההערה הראשונה שיש להעיר על כל התאריכים היא שאנו רואים שכולם מעוגלים בדיוק על עשרות שנים. לכן יש מקום להניח שהתאריכים אינם מדויקים לגמרי, אלא הם עוגלו, כיוון שהתאריך המדויק לא היה חשוב כ"כ, כדלעיל.
  2. שנת לידת אברהם אבינו, כאמור, מחושבת ע"פ סכום עשרים הדורות שחיו עד אליו. אמנם נראה שגם שנות הדורות הללו מעוגלים, שהרי מבין 20 הדורות הללו, שנותיהם של 9 מעוגלות על עשר שנים, שנותיהם של עוד 4 מעוגלות על חמש שנים, ורק שנותיהם של ששת הדורות הנשארים מדויקות על השנה (ע"פ סטטיסטיקה פשוטה היה מסתבר שרק שניים יהיו מעוגלים על עשר שנים, ועוד שניים מעוגלים על חמש שנים, וכל השישה עשר הנוספים יהיו מדויקים על השנה).
  3. לגבי יציאת מצריים ידועה הקושיה שבלידת יצחק מפורש שישבו במצריים ארבע מאות שנה, ולא רק מאתיים ועשר. אמנם כל המפרשים כבר עמדו עליה, וכתבו שהארבע מאות שנה נמנות מלידת יצחק, אך עדיין היא קשה.
  4. שנות בית המקדש הראשון מחושבות ע"פ סכום חיי המלכים שחיו אז. כמובן שחלק מהשנים נבלעות אלו בתוך אלו, שהרי המלכים לא מתו בדיוק בסוף השנה, וכמו שהגמרא אומרת על חשבון שבעים השנים של גלות בבל (מגילה יא:).
  5. גלות בבל ארכה שבעים שנה, אך כבר רבים הקשו שלכאורה היא היתה רק 52 שנה, ואמנם יש על כך תירוצים (שיש הפרש של 18 שנה בין הגלויות השונות, וכן בין תחילת בניית הבית השני לסיומו).
  6. תחילת בריאת העולם, כידוע, לדעת רבים אינה ע"פ המניין שאנו מונים, אלא היתה זמן רב לפני כן, שהרי יש אומרים שהימים של ימי בראשית אינם באורך הימים שלנו (שהרי עד יום רביעי לא נתלו כלל המאורות שעל פיהם מחשבים את אורך היום והלילה, ועוד ראיות שונות), וככלל מעשה בראשית אינו כפשוטו (למשל הרקיע שמבדיל בין המים העליונים לתחתונים). ויש שהביאו את דברי הזוהר שהקב"ה ברא עולמות והחריבן. ויש שגם התחשבו בדעת המדענים שהעולם נברא לפני זמן רב.
  7. השימוש בשנים לבריאת העולם הוא חדש יחסית, בתקופות הקודמות היו מונים ליציאת מצריים, לאחר מכן לבניית ביהמ"ק, לחורבנו, לשנות מלכים, ו"לשטרות", ולא הזכירו כלל את השנים לבריאה (אוצר ישראל ערך כרונולוגיה).
  8. המסורת על שנות בריאת העולם אינה עיקר מעיקרי היהדות (לוח דברי הימים "עזרא").
  9. בתקפות הקדומות גם אצל כותבי ההיסטוריה של הגויים לא החשיבו במיוחד את התאריכים, אלא בעיקר את המאורעות עצמם. ולגבי התאריכים לא דייקו (אוצר ישראל ערך כרונולוגיה). גם לגבי המאורעות עצמם היו מערבים לעיתים את המאורעות האמיתיים עם אגדות וגוזמאות.
  10. לדברי הארכיאולוגים וההיסטוריונים, אמנם חורבן בית שני כמעט מתאים למסורתנו (הם מאחרים אותו רק בשנתיים), אך בניינו הוא כמאה שנה לפני כן. וכן את בניין בית ראשון וחורבנו הם מקדימים בכמאה שנה. לעומת זאת ישיבת בני ישראל במצריים ויציאתם ממנה היא כאלף שנה לפני התאריך שבמסורתנו (ספר "מקרא וארכיאולוגיה").

לקריאה נוספת[עריכה]

ספר תולדות הזמן. הרב יוסף גרמון. https://www.dropbox.com/s/kmhc9ytvvlnq16v/libro%20rab%20Yosef%20Garmon.pdf

:תורה ומדע