אנציקלופדיה תלמודית:שתיה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־12:59, 1 בפברואר 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - דיני שתיה.</span> == <span dir="rtl">מהותה ודיניה</span> == <span dir="rtl">כמה סוגי די...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - דיני שתיה.

מהותה ודיניה

כמה סוגי דינים ישנם בשתיה: א) איסורי שתיה, כגון, שתיית דם[1], שתיית יין לנזיר*[2], שתייה ביום הכיפורים[3], שתיית כל דבר האסור באכילה - בדברים שדרכם בשתיה[4] - ששתייה בכלל אכילה[5], כגון: כהן פסול שאסור בשתיית יין של תרומה[6], וכן איסור שתיית משקה של תרומה לזר*[7]. שתיית חלב* (בצירה)[8], שתיית חמץ[9]. ב) דברים שמצותם בשתיה, כגון המברך על כוס-של-ברכה*, שצריך לטעום ולשתות מהכוס[10]. ג) דינים שיש בשתיה, כגון ברכה ראשונה וברכה-אחרונה* על שתייה[11], וכן איסור עבודה* וביאת-מקדש* לשתויי-יין*[12].

אכילה

אכילה אינה חשובה שתיה[13], בין בלשון תורה בין בלשון בני אדם[14], לפיכך הנשבע שלא ישתה מותר באכילה[15]. ויש מן הראשונים שכתבו שהוא דוקא בלשון בני אדם, אבל בלשון תורה אכילה בכלל שתיה[16], לפיכך באיסור שתויי-יין* במקדש[17], שאמרה תורה: יין ושכר אל תשת[18], שנינו בברייתא שבכלל האיסור אף אכילת דבילה של מקום 'קעילית'[19], שאכילה בכלל שתיה[20].

בכלל אכילה

שתייה היא בכלל אכילה[21], מסברא[22], וכן מן הכתוב, שנאמר: בבקר ובצאן וביין ובשכר וגו' ואכלת שם[23], ולפיכך הנשבע שלא יאכל ושתה חייב[24]. במה דברים אמורים בדבר שדרכו בשתייה, כגון יין ושמן, אבל מאכל שהמחהו ושתהו אינו בכלל אכילה, אלא אם כן יש לימוד מיוחד לרבותו[25].

על סיכה שיש שחשובה כשתייה, ע"ע סיכה[26].

שיעוריה

כמה שיעורים ישנם בכמות החשוב שתיה בהלכה: כל-שהוא*[27], זית*[28], מלא-לוגמיו*[29], ורביעית*[30]. על מהותם ושיעוריהם, עי' ערכיהם, וע' מדות ומשקלות, וע' שעורים.

בכל שהוא

איסור שתיית יין שנתנסך לעבודה זרה, שלוקים עליה[31], היא בכל שהוא[32], שכיון שאיסורה משום איסור עבודה זרה, אין לה שיעור, שנאמר לענין עבודה זרה: ולא ידבק בידך "מאומה" מן החרם[33].

בכזית

בדיני שתיה, יש שהדין בהם בשיעור של כזית[34], ויש שכתבו שהשיעור כן באיסורי שתיה במקום שהאיסור הוא בלשון 'אכילה', ונאסר בהם אף שתיה משום ששתייה בכלל אכילה[35]. באיסור שתיית תרומה לזר*[36], שנינו בתוספתא שכשם שאכילה בכזית כך שתיה בכזית[37]. באיסור שתיית נסכים של עולה*[38], יש סוברים שהשיעור בכזית[39]. באיסור שתית יין של תודה קודם הזריקה*[40], השיעור בכזית[41]. איסור שתיית דם[42], שיעורה בכזית[43], לפי שהאיסור נאמר בתורה בלשון אכילה: וכל דם לא תאכלו[44], לפיכך השיעור בכזית כבאכילה[45]. ברכה-אחרונה* אחר שתייה – ביין שמברכים עליה ברכה-מעין-שלש*[46], ויש סוברים כן אף בשאר משקים שמברכים עליהם ברכת בורא נפשות[47] - יש מצדדים שמברכים דוקא אחר שתיית שיעור כזית[48]. איסור שתיית חמץ שחייב בה כרת[49], הוא בשתיית כזית[50]. שתיית חלב שנתבשל בבשר שלוקים עליו[51], יש שכתבו ששיעורו בכזית[52]. על האופן שמשערים משקים בכזית, ע"ע זית[53].

בכמלא לוגמיו

שתייה האסורה ביום הכפורים, שחייבים עליה כרת* ומלקות* וחטאת*[54], יש מן התנאים סוברים שהשיעור להתחייב עליה היא מלא-לוגמיו*[55], וכן הלכה[56], שבשתיית "מלא לוגמיו" דעתו של אדם מתיישבת עליו[57], שכיון שאסר הכתוב בלשון 'עינוי'[58], לפיכך האיסור בשיעור שיש בו ישוב הדעת, ולא ברביעית כבשאר איסורי שתיה[59], והוא בכלל שעורים* שהם הלכה-למשה-מסיני*[60], ויש שכתבו שאינו בכלל הלכה למשה מסיני[61]. טעימה, שהמקדש חייב לטעום מכוס של קידוש[62], לדעת ר' יוסי בר' יהודה יש לו לטעום ממנה מלא לוגמיו[63], וכן שנה רב גידל דמן נרש[64], וכן דעת סבי דפומבדיתא[65], ורב הונא בשם רב[66], וכן הלכה[67]. על שאר כוסות של ברכה שאף בהן המברך צריך לטעום מן הכוס[68], שנחלקו ראשונים ואחרונים אם גם בהן הוא צריך לטעום מלא לוגמיו ככוס של קידוש, ועל טעמי המחלוקת, ע"ע כוס של ברכה[69]. על שיעור השתיה של ארבע-כוסות*, ע"ע ארבע כוסות[70]. המברך על היין או על המים, יש מן הגאונים שכתבו שהוא צריך לשתות מלא לוגמיו[71]. ואין הלכה כן[72]. ברכה-אחרונה* אחר שתייה – יש סוברים ביין* שמברכים עליה ברכה-מעין-שלש*[73], ויש סוברים שאף בשאר משקים שמברכים עליהם ברכת בורא נפשות[74] - יש מן הראשונים סוברים שהוא מלא לוגמיו[75]. יין*, שברכתו פוטרת שאר משקים[76], יש מן האחרונים שצידדו לומר שאין הברכה פוטרת אלא כששתה מן היין לכל הפחות מלא לוגמיו, שכיון ששתה מן היין שיעור חשוב שמתיישבת בו דעתו של אדם[77], נטפלים אליו שאר המשקים ששותה לאחר מכן, אבל אם שתה מן היין פחות משיעור מלא לוגמיו, שאר המשקים אינם נטפלים אליו, ואינם נפטרים בברכתו[78]. ויש חולקים וסוברים ששיעור שתיית היין הפוטרת את שאר המשקים אינו במלא לוגמיו[79]. המקבל עליו תענית* יום אחד, ושתה בו, שאיבד תעניתו וצריך להתענות ביום אחר[80], יש מן האחרונים שכתבו שהוא כששתה מלא לוגמיו[81], כשיעור המחייב ביום הכפורים[82]. הנשבע שלא ישתה, יש מן הראשונים והאחרונים סוברים ששיעור חיובו כשעבר על השבועה, הוא כששתה מלא לוגמיו[83], וכמו שמצינו שבשיעור זה חשובה שתייה ביום הכפורים ולענין קידוש[84].

ברביעית

שיעור רביעית נאמר בכמה דיני שתיה, מן התורה או מהלכה למשה מסיני או מדרבנן: איסור ביאת-מקדש* או עבודה במקדש בשותה יין שענשו מיתה-בידי-שמים*[85], שיעורו רביעית[86], שנאמר: ושכר[87], אין אסור אלא כדי לשכר[88]. איסור שתיית יין לנזיר*[89], יש מן התנאים ואמוראים שסוברים ששיעורו רביעית[90], וכן הלכה[91], שלמדים בגזירה-שוה* "שכר" האמור בנזיר[92] מ"שכר" האמור בביאת מקדש[93], כשם שאיסור יין בביאת מקדש שיעורו רביעית[94], אף איסור יין בנזיר שיעורו רביעית[95], או לפי שהוא ככל שתייה ששיעורם רביעית לסוברים כן[96], או שהוא מהלכה-למשה-מסיני*[97]. בנשבע 'שלא אשתה', כתבו ראשונים שהשיעור ברביעית, כבשאר איסורים[98]. איסור הוראה בשתה יין[99], הוא בשתה שיעור רביעית[100], שאיסורו נלמד מאיסור ביאת מקדש שהוא ברביעית[101]. איסור תפילה בשתה יין[102], הוא בשתה רביעית יין[103]. השותה משקה טמא שנפסל בפסול-גויה*[104], שיעורו רביעית[105], לפי שמן התורה משקה מטמא בשיעור רביעית, לסוברים כן[106]. ואף לסוברים שמן התורה משקה כל שהוא מטמא[107], פירשו ראשונים שרצו חכמים שלא להחמיר בפסול גויה שהוא מדרבנן, לסוברים כן[108], כשיעור טומאה של תורה, אלא הקילו ונתנו לו שיעור גדול יותר[109]. יין של גויים, יש שכתבו שאיסורו ברביעית[110], ואף על פי שיין עבודה זרה איסורו בכל שהו[111], בסתם יינם שאין איסורו אלא מדרבנן[112], נתנו לו חכמים שיעור ככל איסורי שתיה[113]. השותה משקים של מעשר-שני* חוץ לירושלים שלוקה עליהם[114], יש שכתבו שהוא דוקא בשותה רביעית[115], כמו בשיעור שתיית איסורים[116]. איסור שתיית נסכים של עולה*[117], יש סוברים שהשיעור ברביעית[118]. שיעור שתיה ביום הכיפורים לחייב כרת ומלקות וחטאת[119], בית שמאי אומרים שהיא ברביעית[120]. ברכה-אחרונה* אחר שתייה – יש סוברים ביין* שמברכים עליה ברכה-מעין-שלש*[121], ויש סוברים שאף בשאר משקים שמברכים עליהם ברכת בורא נפשות[122] - יש סוברים שמברכים דוקא אחר שתיית רביעית[123], כשם ששתיית איסור שיעורה רביעית[124], על משקה שהדרך לשתות ממנו פחות מרביעית כגון יין שרף שנחלקו אחרונים אם מברך כל ששותה כדרך העולם, ע"ע ברכה אחרונה[125]. על השותה רביעית יין שמצטרף לזמון* של עשרה, ע"ע זמון[126].

יש שכתבו שכלל איסורי שתייה שיעורם רביעית[127]. ויש חולקים וסוברים שאין שיעורם רביעית[128]. ויש שכתבו שדוקא איסורי תורה שאסרו הכתוב בלשון שתייה שיעורם רביעית[129]. ויש מחלקים, שאיסורי שתיה שנאסרו באיסור אחד עם איסורי אכילה, אין שיעורם ברביעית, ואיסורי שתיה שנאסרו בנפרד מאכילה, שיעורם ברביעית[130]. ויש מחלקים להיפך שבמשקים שהאיסור מדין אכילה, שיעור האיסור בשתיה הוא ברביעית, שרביעית לח הוא כזית ביבש לסוברים כן[131], אבל במקום שהאיסור מדין שתיה אין השיעור ברביעית[132]. ויש מחלקים שאיסורי שתיה שמהות האיסור היא ההנאה, שיעורה ברביעית, לפי שבדבר הנוזל ומתפשט בכל הגוף אין החיך נהנה ושבע אלא בשיעור רביעית ולא בכזית כבאוכל[133], אבל באיסורי שתיה שאין מהותם ההנאה, כגון בשתיית תרומה שמהות האיסור היא לפי שהוא שייך לכהנים[134], בזה שיעורו בכזית[135]. על משקה שנתייבש ונתעבה, שנשתנה שיעורו מרביעית לכזית, ע"ע זית[136].

צירוף

שתה משקה איסור ושהה וחזר ושתה, ובצירופם יחד יש שיעור איסור, אם מתחילת שתייה ראשונה עד סוף שתייה אחרונה לא עבר שיעור זמן מסויים, מצטרפים שתיהם לאיסור[137]. וכן הדין בשתייה לענין ברכה אחרונה שאם שותים שיעור של ברכה אחרונה[138] בזמן מסויים מצטרף[139]. ונחלקו בשיעור הזמן: יש סוברים שהוא זמן של כדי שתיית רביעית*[140]. ויש סוברים שהוא זמן של אכילת-פרס*[141]. על ברכה אחרונה על משקה שהדרך לשתותו מעט מעט, ע"ע ברכה אחרונה[142].

בפסול גויה

בפסול-גויה* אמרו ששיעור הצירוף של שתיית משקה טמא[143], הוא בכדי אכילת פרס[144]. וביארו ראשונים ואחרונים שאף על פי שבשאר דיני שתיה השיעור לצירוף הוא בכדי רביעית, לסוברים כן[145], בפסול גויה שאינו אלא מדבריהם[146], עשו חיזוק והחמירו בשיעור גדול יותר[147], או לפי שבפסול גויה אין ענין הצירוף תלוי בהנאת הגרון כבשאר שתיה[148], אלא הענין שיצטרף בעיכול[149], או לפי שעיקר הגזירה בפסול גויה הוא באוכלים, ולא פלוג רבנן ואסרו אף במשקים[150], ממילא לא פלוג בשיעור השהייה בין האוכלים למשקים, והשיעור במשקים כבאוכלים שהוא בכדי אכילת פרס[151], או לפי שדוקא בפסול גויה ששיעורה ברביעית, שיעור שהייתה גדול מכדי רביעית, מה שאין כן בשאר הלכות ששיעורם אינו ברביעית אלא בפחות מכאן לסוברים כן, שיעור שהייתה בכדי רביעית[152].

שיעור כדי שתית רביעית

שיעור כדי שתית רביעית[153], יש סוברים שהוא כדרך השותים רביעית בנחת[154]. ויש סוברים שהוא כדרך השותים בשתי לגימות[155], או אפילו בשלוש לגימות[156]. ויש חולקים וסוברים שהשיעור בלגימה אחת[157].

הערות שוליים

  1. ↑ ע"ע דם (איסור), ועי' ציון 42 ואילך.
  2. ↑ ע"ע נזיר, ועי' ציון 89 ואילך.
  3. ↑ ע"ע יום הכיפורים: איסור אכילה ושתיה, ועי' ציונים 54 ואילך, 119 ואילך.
  4. ↑ רמב"ן וחי' הר"ן חולין קכ ב.
  5. ↑ עי' ציון 21 ואילך.
  6. ↑ נדה לב א.
  7. ↑ ע"ע אכילת תרומה: איסורה לזרים. תוספתא תרומות פ"ז; רמב"ם תרומות פ"י ה"ב. וע"ע חומש ציון 52.
  8. ↑ ע"ע חלב (בצירה) ציון 78.
  9. ↑ ע"ע חמץ ציון 41 ואילך, ועי' ציון 49 ואילך.
  10. ↑ ע"ע כוס של ברכה ציון 30 ואילך, ועי' ציון 62 ואילך.
  11. ↑ ע"ע ברכות הנהנין וע' ברכה אחרונה, ועי' ציונים 48, 71, 75, 123, 139.
  12. ↑ ע"ע ביאת מקדש ציון 56 ואילך, ושם ציון 81 שי"ס שאין אסור שתויי יין מה"ת בכניסה למקדש אלא בעבודה, וע"ע שתויי יין, ועי' להלן ציון 17 ואילך, 85 ואילך.
  13. ↑ שבועות כג א; רמב"ם שבועות פ"ד ה"ד; עי' טוש"ע יו"ד רלח ב.
  14. ↑ עי' שבועות שם ותוס' שם ד"ה אכילה, ועו"ר שם.
  15. ↑ גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  16. ↑ רמב"ן שבועות שם, ושכ"כ הבה"ג, וכ"כ ברמב"ן חולין קכ ב, על איסורי שתיה, שאכילה בכלל.
  17. ↑ ע"ע ביאת מקדש ציון 56 ואילך, וע' שתויי יין.
  18. ↑ ויקרא י ט.
  19. ↑ שבועות שם, וש"נ.
  20. ↑ רמב"ן שם.
  21. ↑ שבועות כב ב וכג א וירושלמי מע"ש פ"ב ה"א; רמב"ם שבועות פ"ד ה"ג; טוש"ע יו"ד רלח ב.
  22. ↑ גמ' שם כב ב.
  23. ↑ דברים יד כו. ר' אחא בר יעקב שם. ועי' ירושלמי שם מו"מ ממקורות אחרים, ועי' תוס' שבועות כג א סוד"ה גמר.
  24. ↑ שם כב ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  25. ↑ תוס' חולין קכ א.
  26. ↑ וע"ע דמאי ציון 429, וע' טבל ציון 84, וע' יום הכיפורים ציונים 436, 1043 ואילך.
  27. ↑ עי' ציון 32.
  28. ↑ עי' ציון 34 ואילך.
  29. ↑ עי' ציון 55 ואילך.
  30. ↑ עי' ציון 86 ואילך.
  31. ↑ ע"ע יין נסך ציון 105 ואילך.
  32. ↑ רמב"ם מאכלות אסורות פי"א ה"א; סמ"ג לאוין קמח; החינוך מ' קיא; אר"ח ריש הל' יי"נ; כל בו ר"ס צו.
  33. ↑ דברים יג יח. ראשונים הנ"ל.
  34. ↑ עי' להלן.
  35. ↑ עי' ציון 21. עי' מנ"ח מצ' קמח אות יג. וכעי"ז בקר"ס ורש"ש שבציון 45. ועי' מנ"ח שם, שיש מקומות שאע"פ שנאמר האיסור בהם בלשון אכילה, והשיעור בהם כזית. ועי' אבהא"ז שבציון 132.
  36. ↑ עי' ציון 7.
  37. ↑ תוספתא תרומות פ"ז לגי' שלפנינו; רמב"ם תרומות פ"י ה"ב.
  38. ↑ ע"ע עולה.
  39. ↑ עי' מנ"ח מצ' קמח אות יג ד"ה ובפי"א ודרך אמונה תרומות פ"י ה"ב בביאור ההלכה ד"ה שתיה בכזית בד' הרמב"ם מעה"ק פי"א ה"ב. ועי' ציון 118.
  40. ↑ ע"ע תודה.
  41. ↑ דרך אמונה שם בד' הרמב"ם שם ה"ד.
  42. ↑ עי' ציון 1.
  43. ↑ תוספתא כריתות פ"ב; גמ' כריתות יד א; רמב"ם מאכלות אסורות פ"ו ה"א.
  44. ↑ ויקרא ג יז, ושם ז כו. וכן בויקרא יז יב ויד, ובדברים יב טז וכג וכד, נאמר עוד בלשון אכילה.
  45. ↑ ק"ס שב"ע פ"ב; רש"ש יבמות קיד ב.
  46. ↑ עי' ד' ר"י בתוס' ברכות לט א ד"ה בצר, וע"ע ברכה אחרונה ציון 35.
  47. ↑ עי' תוס' שם, שחלקו על ר"י, וכ"כ אר"ח וכלבו דלהלן שהשיעור הוא אף במים, וע"ע הנ"ל ציון 33 ואילך.
  48. ↑ עי' תוס' יומא עט א ד"ה ולא וסוכה כו ב ד"ה ולא, צד א; שו"ע או"ח רי א דעה ב. ועי' תוס' שם ושם בצד ב, שהוא בכביצה, וע"ע ברכה מעין שלש ציון 72, ועי' ציונים 75, 123.
  49. ↑ עי' ציון 9.
  50. ↑ עי' רמב"ם חמץ ומצה פ"א ה"א ומנ"ח מצ' קמח אות יג בדעתו.
  51. ↑ ע"ע בשר וחלב.
  52. ↑ מנ"ח שם בד' הרמב"ם מאכלות אסורות פ"ט ה"א.
  53. ↑ ציון 60.
  54. ↑ ע"ע יום הכפורים ציונים 410 ואילך, 457 ואילך, 465 ואילך, 474.
  55. ↑ ב"ה בברייתא יומא פ א, וסתם משנה שם עג ב ומעילה פ"ד מ"ה וכלים פי"ז מי"א
  56. ↑ בה"ג הל' יוה"כ; רמב"ם שב"ע פ"ב ה"א; טוש"ע או"ח תריב ט. וע"ע מלא לוגמיו ציון 10.
  57. ↑ עי' יומא פ ב.
  58. ↑ עי' ויקרא טז כט.
  59. ↑ מהרי"ק שב"ע שם; קר"ס שם.
  60. ↑ ע"ע ציון 79, וע' שעורים. עי' מהרי"ק שם; חיי אדם סי' קמה ס"ו; ערה"ש או"ח סי' תריב ס"ח.
  61. ↑ חת"ס יומא פא א, ע"פ ברייתא שם פ א; חי' ר' משה מאימראן שם עט ב.
  62. ↑ עי' ציון 10.
  63. ↑ פסחים שם. וע"ע כוס של ברכה ציון 787, וע' מלא לוגמיו ציון 18.
  64. ↑ פסחים שם.
  65. ↑ ערובין שם.
  66. ↑ פסחים שם, וע"ע כוס של ברכה ציון 788 ואילך.
  67. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 790.
  68. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 30 ואילך.
  69. ↑ ציון 803 ואילך.
  70. ↑ ציון 102 ואילך.
  71. ↑ ריצ"ג ח"א (תרכא) עמ' ז בשם רס"ג והובא במהר"ם חלאווה פסחים קז א. וע"ע מלא לוגמיו ציון 34.
  72. ↑ עי' טוש"ע או"ח רי א, ועי' ריצ"ג שם, ומהר"ם חלאווה שם בשם הרמב"ן, שדחו ד' רס"ג, וע"ע ברכות הנהנין ציון 42.
  73. ↑ עי' ציון 46.
  74. ↑ עי' ציון 47.
  75. ↑ עי' תשו' רע"ג בתשוה"ג ליק סי' נו, הובא בשבה"ל סי' עד; תוס' ברכות לט א ד"ה בצר ולז א ד"ה נתן; אר"ח הל' בהמ"ז אות כז וכלבו סי' כה. ועי' רי"ו תא"ו נט"ז ח"א. ועי' ט"ז או"ח סי' קצ ס"ק ג, וע"ע מלא לוגמיו ציון 38, ועי' ציונים 48, 123.
  76. ↑ ע"ע ברכת היין: יין ושאר משקים.
  77. ↑ ע"ע מלא לוגמיו ציון 11.
  78. ↑ עי' באה"ל סי' קעד ס"ב ד"ה יין.
  79. ↑ עי' באה"ל שם, שבחי"א ח"א כלל נה ס"ה וו ובנשמ"א שם ס"ק א, מ' שלא די אף בשתיית ב' כוסות, אלא צריך שיקבע עצמו לשתיית יין, ושבדה"ח סי' עא ס"ט, מ' שטעימת יין כ"ש פוטרת שאר משקים. ועי' תשובות והנהגות ח"ב סי' קסג.
  80. ↑ ע"ע תענית.
  81. ↑ מ"א סי' תקסח ס"ק ב. ועי' מחז"ו סי' רעא.
  82. ↑ עי' לעיל. מ"א שם.
  83. ↑ עי' פסקי ריא"ז שבועות פ"ג ה"ב אות ח, בשם הרי"ד, וכן צידד בבית הלל יו"ד סי' רלח ס"ק א. ועי' ציון 98 שי"ח.
  84. ↑ עי' לעיל. בית הלל שם.
  85. ↑ ע"ע ביאת מקדש ציון 56 ואילך, ועי' לעיל ציון 12.
  86. ↑ משנה כריתות יב ב וברייתא שם יג ב; רמב"ם ביאת מקדש פ"א ה"א. ועי' ברייתא שם שאף בכ"ש יש איסור ללא עונש, ועי' כס"מ שם שאף אין לוקים בכ"ש, וע"ע הנ"ל. ועי' רמב"ם תפילה פט"ו ה"ד שה"ה איסור נשיאת כפים בשיכור (ע"ע יין ציון 185), הוא בשתה רביעית, לפי שהוקש ברכה לעבודה, ועי' תוס' כריתות יג ב ד"ה ונכנס, שפי' מטעם אחר שהוא ק"ו מתפילה שעד רביעית מותר, עי' להלן.
  87. ↑ ויקרא י ט.
  88. ↑ ברייתא שם.
  89. ↑ ע"ע.
  90. ↑ משנה ראשונה במשנה נזיר לד ב, ור"ת בתוס' שם לח ב ד"ה ואינו, בד' משנה אחרונה ור"ע שם; ר' אלעזר בן עזריה בתוספתא נזיר פ"ד; עי' ר' חנן ערובין ד א וסוכה ו א: כדי רביעית יין לנזיר, ותוס' סוכה שם ד"ה גפן בד' רש"י ערובין שם בביאורה. ועי' דעה ראשונה בתוס' שם ורא"ש נזיר שם בדעת משנה אחרונה ור"ע, שחולקים, וע"ע נזיר.
  91. ↑ רמב"ם נזירות פ"ה ה"ב.
  92. ↑ במדבר ו ג.
  93. ↑ עי' ציון 87.
  94. ↑ עי' לעיל.
  95. ↑ ירושלמי נזיר פ"ו סוה"א. ועי' תוס' ערובין ד ב ד"ה גפן, והגה"ה עה"ג שם.
  96. ↑ עי' ציון 127. ר"ת בתוס' נזיר שם.
  97. ↑ עי' סוכה ועירובין שם ש"רביעית יין לנזיר" האמור שם הוא מהלמ"מ, ועי' ציון 90; רשב"ם פסחים קט א ד"ה רביעית; רמב"ם בהקדמת פיה"מ.
  98. ↑ רמב"ם שבועות פ"ד ה"ד. ועי' רע"א שם במקור הדבר. ועי' ציון 83 שי"ח.
  99. ↑ ע"ע הוראה: שתוי יין.
  100. ↑ ר' יהודה אמר שמואל ערובין סד א, כתובות י ב ונזיר לח א. וע' רמב"ם ביאת מקדש פ"א ה"א וג וה, וע"ע הנ"ל ציון 164 ואילך.
  101. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 112 ואילך, ועי' לעיל. עי' מפרש נזיר שם ד"ה שהורו.
  102. ↑ ע"ע שיכור וע' תפילה.
  103. ↑ ירושלמי תרומות פ"א ה"ד; עי' תוס' ערובין סד א ד"ה שתה בשם יש ספרים ולח"מ תפלה פ"ד הי"ז ובהגר"א או"ח ר"ס צט בד' הרמב"ם שם, שגרסו בגמ' שם: שתה רביעית אל יתפלל (וע"ע הוראה ציון 164); רמב"ם שם; טוש"ע שם א. וע"ע יין ציון 185. ועי' ירושלמי שם ורמב"ם וטוש"ע שם, שבשתה רביעית דינו כ"שתוי" וביותר מרביעית דינו כ"שיכור", וע"ע שיכור בחילוק הדין בין שיכור לשתוי.
  104. ↑ ע"ע.
  105. ↑ משנה מעילה יז ב ומקוואות פ"י מ"ז; רמב"ם אבה"ט פ"ח הי"א וטומאת אוכלין פ"ד ה"ג.
  106. ↑ ע"ע טמאת משקים ציון 227. תוס' יומא פ ב ד"ה וחצי; תוס' רא"ש שבת יד א; תו"י שבת שם.
  107. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 226.
  108. ↑ ע"ע פסול גויה.
  109. ↑ תוס' רי"ד שבת שם.
  110. ↑ עי' רמב"ם מאכלות אסורות פי"א ה"ג וכס"מ שם ולח"מ שם ה"ב פי' א. ועי' לח"מ שם פי' ב, שאיסורו בכ"ש אלא שאין מכין אותו אלא בשותה רביעית, וע"ע חצי שיעור ציון 293 ואילך.
  111. ↑ עי' ציון 32.
  112. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 5.
  113. ↑ כס"מ שם; לח"מ שם.
  114. ↑ ע"ע חיבי מלקיות ציון 616, וע' מעשר שני.
  115. ↑ רמב"ם מע"ש פ"ב ה"ה.
  116. ↑ דרך אמונה תרומות פ"י ה"ב בביאור ההלכה ד"ה שתיה.
  117. ↑ ע"ע עולה.
  118. ↑ תוס' זבחים קט א ד"ה עולה. ועי' ציון 39.
  119. ↑ ע"ע יום הכפורים.
  120. ↑ ברייתא יומא פ א.
  121. ↑ עי' ציון 46.
  122. ↑ עי' ציון 47.
  123. ↑ רמב"ם ברכות פ"ג הי"ב; שו"ע או"ח רי א דעה א'. ועי' ציונים 48, 75.
  124. ↑ כס"מ ברכות שם. ועי' בהגר"א או"ח שם: דשיעור משקין בכ"מ ברביעית.
  125. ↑ ציון 38 ואילך.
  126. ↑ ציון 405.
  127. ↑ עי' תוס' נזיר לח א ד"ה אמר, ביין של ערלה וכלאי הכרם שאיסורו ברביעית, וגלות עליות מקואות פ"י מ"ז פסקא ב בדעתם, ועי' ר"ת בתוס' שם ב ד"ה ואינו, לענין איסור יין בנזיר: עד שישתה רביעית כדרך כל שתיה (ועי' ציון 96); כס"מ ברכות פ"ג הי"ב ומאכ"א פי"א ה"ג; עי' לח"מ שביתת עשור פ"ב ה"ד ומאכ"א פי"א ה"ב; נוב"ק או"ח סוס"י לו: שיעור משקים האסורים ברביעית; שו"ת רע"א קמא סי' קנד ד"ה הנה הרמב"ם. ועי' בהגר"א או"ח סי' רי אות ב: דשיעור משקין בכ"מ ברביעית, וע"ע שעורים.
  128. ↑ שו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קלז; עי' בית הלל יו"ד סי' רלח ס"ק א; שארית יהודה לרי"ל שניאורי או"ח סי' טו בד' הרמב"ם מאכ"א פ"ו ה"א ועוד. ועי' מנ"ח מ' קמח אות יג ושו"ת בנין ציון סי' מט – נג ודרך אמונה תרומות פ"י ה"ב בביאור ההלכה, שהאריכו שיש איסורים ששיעורם ברביעית ויש שאינם ברביעית, ועי' להלן. וע"ע הנ"ל.
  129. ↑ עי' קר"א שם ד"ה ולענ"ד; גלות עליות מקואות פ"י מ"ז פסקא ב. ועי' מנ"ח שם סוף אות יג: היכי דמבואר בתורה בלשון שתיה ודאי דהוי ברביעית.
  130. ↑ שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' רנב ד"ה והנראה.
  131. ↑ עי' ר' יוסף שבת עז א, וע"ע זית ציון 44 ואילך.
  132. ↑ אהא"ז ביאת מקדש פ"א ה"א. ועי' ציון 35.
  133. ↑ ע"ע זית.
  134. ↑ ע"ע טבל, וע' תרומה.
  135. ↑ דרך אמונה שם.
  136. ↑ ציון 43 ואילך.
  137. ↑ תוספתא תרומות פ"ז ופסחים פ"א ויומא פ"ד וכריתות פ"ב. ועי' מאמר מרדכי או"ח סי' תריב ס"ק ח והובא בביאור הלכה שם ס"י, שמבואר מלשון התוספתא שאף זמן השתיה הוא בכלל השיעור זמן.
  138. ↑ עי' ציונים 48, 75, 123.
  139. ↑ ע"ע ברכה אחרונה ציון 36 ואילך.
  140. ↑ תוספתא שם ושם לגי' הדפוסים, וכ"כ הראב"ד בתרומות פ"י ה"ג, שכן הגי' בתרומות שם, וכ"כ הר"ן יומא (ג א), שכן הגי' בפסחים שם, וכ"כ הריצ"ג ריש הל' יוה"כ והריטב"א יומא עג ב שכן הגי' ביומא שם; רמב"ם שביתת עשור פ"ב ה"ד לענין שתיה ביוה"כ, ותרומות פ"י ה"ג לענין זר בתרומה, ומאכ"א פי"ד ה"ט לענין מאכלות אסורות; חיבור התשובה למאירי מאמר ב פ"י, לענין יוה"כ, ועי"ש: ושעור אכילת פרס באוכלין הוא הוא שעור רביעית במשקין, וצ"ב; מ"מ שביתת עשור שם. וע"ע יום הכיפורים ציון 537. ועי' ציון 153.
  141. ↑ תוספתא פסחים שם לגי' הראב"ד תרומות שם והגר"א פסחים שם; תוספתא תרומות שם לגי' הגר"א תרומות שם; ר"ן שם ע"פ ברייתא כריתות יג א לענין פסול גויה (עי' ציון 144 ואילך), ור' יהודה בגמ' שם ב: ובשתייתן כדי אכילת פרס, וכ"כ הראב"ד שם שכ"נ בכריתות. וע"ע הנ"ל ציון 538.
  142. ↑ ציון 41.
  143. ↑ ע"ע פסול גויה.
  144. ↑ כריתות יג א; רמב"ם אבה"ט פ"ח הי"א.
  145. ↑ עי' ציון 140. ועי' ראב"ד שבציון 141.
  146. ↑ ע"ע פסול גויה.
  147. ↑ מ"מ שביתת עשות פ"ב ה"ד; מהר"י קורקוס תרומות פ"י ה"ג בפי' א.
  148. ↑ מהר"י קורקוס שם בפי' ב; רדב"ז מאכ"א פי"ד ה"ט; שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' רסג ד"ה ואם כן; חכמת שלמה או"ח סי' תריב ס"י.
  149. ↑ רדב"ז שם. ועי' מהר"י קורקוס ומהר"ם שיק וחכמת שלמה שם.
  150. ↑ ע"ע הנ"ל.
  151. ↑ ע"ע אכילה: שהייתה. מהר"ם שיק שם ד"ה אמנם.
  152. ↑ ר' מנוח שביתת עשור פ"ב סוה"ד.
  153. ↑ עי' ציון 140.
  154. ↑ רדב"ז מאכ"א פי"ד ה"ט; לח"מ שביתת עשור פ"ב ה"ד; עי' סידור הגר"ז סדר ברכות הנהנין פ"ח אות ו, כדי שתייה של כל אדם.
  155. ↑ ע"ע דרך ארץ ציון 136 ואילך. עי' ר' מנוח שביתת עשור שם; שעה"צ סי' רי ס"ק יא.
  156. ↑ עי' ר' מנוח שם.
  157. ↑ נשמת אדם ח"א כלל נ אות ד.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:שתיה&oldid=158854"