אנציקלופדיה תלמודית:פועל

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:49, 2 בפברואר 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - שכיר העושה מלאכה עבור בעל הבית.</span> == <span dir="rtl">השכרתו וחזרתו</span>...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - שכיר העושה מלאכה עבור בעל הבית.

השכרתו וחזרתו

היתר השכרתו לפועל

מותר לאדם להשכיר את עצמו ואינו עובר על איסור משום כי לי בני ישראל עבדים[1], כמו במוכר עצמו לעבד-עברי*[2]. יש שכתבו הטעם, שפועל אינו נקרא עבד אלא שכיר[3]. ויש שכתבו הטעם, מפני שיכול לחזור בו[4], שדוקא עבד עברי שאינו יוצא קודם זמנו אלא בשטר שחרור עובר על איסור זה[5].

לסוברים שהטעם שמותר לאדם להשכיר עצמו להיות פועל, כיון שהפועל אינו נקרא עבד אלא שכיר[6], כתבו ראשונים שיש להיזהר למלמד או לסופר או שאר מלאכות מלהשכיר עצמו להית בבית בעל הבית בקבע, סמוך על שולחנו, בלי הפסק, יותר משלוש שנים[7], שאף על פי שאינו עבד גמור, כשעובד יותר משלוש שנים מוציא עצמו מתורת שכיר - שנאמר: כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים[8], ונאמר: בשלש שנים כשני שכיר[9], הרי שסתם שכיר הוא לשלוש שנים, ואנו למדים משם שעבד עברי שחלה שלוש ועבד שלוש אינו חייב להשלים, שכבר יצא ידי עבדותו[10], ואם כן המשכיר עצמו לשלוש שנים הוא כעבד עברי[11] - ועובר על איסור בכך שמשכיר עצמו לכך[12].

על איסור הלנת שכר עבודתו של פועל, ע"ע בל תלין. על איסור מכירת האדם את עצמו להיות עבד-עברי*, ע"ע. ושם, על עבד עברי שחלה שלוש שנים ועבד את אדונו שלוש שנים, שאינו חייב להשלים.

שינוי מהמנהג

השוכר את הפועלים בסתם, במקום שיש מנהג* ידוע, אינו יכול לשנות עליהם ממנהג המדינה לכל דבר[13], ובעניני שכירות פועלים הולכים אחר מנהג המדינה, אף על פי שהשכירות נעשה בסתם[14], וכמה פועלים נשכרים בכל יום ויכול אדם לראות איך נוהגים[15], ודבר השכיח ונעשה הרבה פעמים קרוי מנהג[16].

לא היה מנהג בעיר, אבל רוב אנשי העיר באו ממקום שיש שם מנהג, הולכים אחר מנהג העיר שבאו משם[17].

התנה בעל הבית עם הפועלים לעשות שלא כמנהג, הכל הולך אחר התנאי[18].

זמן העבודה

השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב, מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב, אינו יכול לכופם[19], אפילו הוסיף על שכרם[20], כיון שלא התנה כן בשעה ששכרם[21], ואף אם הוא טוען שהוסיף להם על שכרם כדי שישכימו ויעריבו, הם יכולים לומר לו שחשבו שהוסיף על שכרם כדי שיעשו עבודה טובה[22], וכל מקום שהפועלים מכחישים בעל הבית, הולכים אחר המנהג[23].

במה דברים אמורים, שיש מנהג ידוע[24] - שהרי אינו יכול לשנות מהמנהג[25] - אבל אם אין בעיר מנהג ידוע[26], או אפילו יש מנהג שלא להשכים ולהעריב, והוא אומר להם: אני שוכר אתכם בדין תורה[27], תנאי-בית-דין* הוא[28], שחייבים לצאת מביתם בזריחת השמש - מהנץ-החמה*[29] - ולעשות מלאכה עד צאת-הכוכבים*[30], וההשכמה של פועלים[31], שאינו צריך להקדים[32], והערבה של בעל הבית[33], שצריך לוותר משלו אצל בעל הבית ולהחשיך אצלו[34], שנאמר: תזרח השמש יאספון ואל מעונֹתם ירבצון, יצא אדם לפעלו ולעבֹדתו עדי עָרב[35], עד שתחשך[36]. ויש מהראשונים הסוברים שעשיית מלאכה אינה אלא עד זמן הערב שמש, קודם לזמן צאת הכוכבים[37].

במה דברים אמורים בחול, אבל בערב-שבת*, בין השכמה בין הערבה משל בעל הבית[38], ואין צריך להעריב כמו בחול[39], אלא מקדים עצמו לביתו[40], שיוכל למלאות לו חבית של מים[41], ולצלות לו דג[42] קטן[43] ולהדליק את הנר[44], אחר שיבוא לביתו[45].

הלך ממקום שנהגו להשכים ולהעריב למקום שנהגו שלא להשכים ולהעריב, או להיפך, הולכים אחר המקום ששכר שם הפועלים[46].

מזונות

מקום שנהגו לזון הפועלים - בכדי מזון הראוי[47] - יזון[48], לספק במתיקה - בגרוגרות או בתמרים וכיוצא בהם[49] - יספק, הכל כמנהג המדינה[50], ואפילו נהגו באכילת שחרית ולצאת לרעות את עצמם[51].

היה מנהג שנותנים להם מזונות, ואף על פי כן פסקו עימו בפירוש שיתן להם, נחלקו תנאים: לדעת תנא קמא ור' מתיא בן חרש, צריך להוסיף להם על המנהג[52], שלזה הועיל מה שפסקו[53]. ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, אין צריך להוסיף, שאף על פי שפסק עימהם, הכל כמנהג המדינה[54].

אף להלכה נחלקו ראשונים: יש הפוסקים כרבן שמעון בן גמליאל[55]. ויש הפוסקים כתנא קמא[56].

כאחד ושנים מבי העיר

השוכר את הפועל, ואמר לו: הרי שכרך עלי כאחד וכשנים מבני העיר, ואין שכרם שוה[57], נחלקו תנאים: לדעת ר' יהושע, נותן לו כפחות שבשכירות[58]. ולדעת חכמים - ורבן שמעון בן גמליאל[59] - משמנים ביניהם[60], לא בפחות ולא ביותר[61]. יש מפרשים, דהיינו כמנהג המדינה בינונית[62], שנותנים להם כמו שנותנים לבינונים[63]. ויש מפרשים, שנותנים הממוצע שבין שכר הגדול לשכר הקטן[64].

להלכה פסקו ראשונים ואחרונים, כחכמים[65], שמשמנים השכירות בין הגדול והקטן[66], ונותנים הממוצע שבין שכר הגדול לשכר הקטן[67].

השכירה והתשלום

הוזלה והוקרה המלאכה

שכר בעל הבית את הפועלים בסלע, והוזלה המלאכה, והראה להם בעל הבית פנים זועפות ופייסוהו בדברים, אינו יכול לומר: לא נתפייסתי אלא על דעת שתפחתו בשכרכם כפי הזול, שהם יענו: לא פייסנוך אלא לדעת שנעשה מלאכה טובה, וכן עשינו[68]. ואפילו אמר בעל הבית: אין רצוני ליתן לכם אלא כך וכך ופייסוהו, הואיל והיתה ביניהם קציצה תחילה, צריך ליתן להם כפי תנאם הראשון, ודוקא במקום שהיה לפועלים תרעומת אם חזר בו, אבל במקום שיכול בעל הבית לחזור ואפילו תרעומת אין עליו, אם חוזר בסתם ופייסוהו אנו אומרים שעל תנאי הראשון חזר, אבל אם אמר בפירוש: אין רצוני אלא בכך וכך, לא[69]. ויש שהשמיטו החילוק[70].

שכר בעל הבית את הפועלים בסלע, והוקרה המלאכה, והם הראו לו פנים זועפות, ופייסם בדברים, אינם יכולים לומר: לא נתפייסנו אלא על דעת שתוסיף על שכרנו כפי היוקר, שהוא יענה להם: לא פייסתי אתכם אלא על דעת להוסיף לכם אכילה ושתייה, וכן עשיתי[71].

היתה המלאכה שווה חמישה דינרים, ושכרם בארבעה, והוזלה ועמדה על ארבעה, נותן להם ארבעה[72], ואינו יכול לומר: כמו ששכרתי אתכם בפחות דינר מהראוי, גם עתה שהוזלה אפחות לכם פחות דינר ממה ששווה עתה[73], וכן אם שכרם ביותר דינר מהראוי, והוקר המלאכה, אינם יכולים לומר: גם עתה תוסיף לנו דינר יותר מהראוי לפי היוקר של עכשיו[74].

שכרו תמורת חפץ

בעל הבית ששכר פועל, ואמר לו ליתן לו חפץ בשכרו, הברירה ביד הבעל הבית אחר כך ליתן לו החפץ או דמיו, שהואיל ולא משך החפץ לא קנאו[75].

שכרו שליח בפחות

אמר לשלוחו: צא ושכור לי פועלים בארבעה - דינרים[76] - ושכרם לו בשלושה, אינו נותן אלא שלושה[77], ואפילו עשו מלאכה ששוה ארבעה[78], ואין בזה חילוק בין אם אמר: שכרכם עלי, ובין אם אמר: שכרכם על בעל הבית[79], ואפילו נתגלה להם דעתו של בעל הבית[80], שהרי קיבלו על עצמם[81] וירדו למלאכה על דעת כך, ואף לשליח אין לו כלום על בעל הבית שכך דינו של שליח להשתדל בתועלת המשלח בכל מה שאפשר לו[82], ומכל מקום יש לפועלים אלו תרעומת על השליח על שפיחת בשכרם[83].

אמר לו בעל הבית: בארבעה, והלך השליח ואמר להם: בשלושה, ואמרו לו: כמו שאמר בעל הבית,

- ודאי לא היה דעתם לפחות ממה שאמר להם[84], אלא כוונתם לומר: מאמינים אנו לך שבעל הבית אמר כך[85], או שכוונתם לומר: אם יאמר בעל הבית יותר מארבעה, יהיה להם כמו שאמר בעל הבית[86] - אף על פי שמלאכתם שווה ארבעה, אין להם אלא שלושה, שהרי שמעו שלושה וקיבלו עליהם[87].

שכרו שליח ביותר

אמר לשלוחו: צא ושכור לי פועלים בשלושה - דינרים[88] - והלך ושכרם בארבעה, אם אמר להם השליח: שכרכם עלי, נותן להם ארבעה, ונוטל מבעל הבית שלושה[89], ומפסיד אחד מכיסו[90], שהרי מאחר ששינה נעקרה שליחותו[91]. ומכל מקום אם אין הפועלים נשכרים רק בארבעה, בעל הבית נותן לשליח שכרם[92]. ואם אמר להם: שכרכם על בעל הבית, נותן להם בעל הבית כמנהג המדינה[93], כפי מה שנשכרים הפועלים בעיר[94], שנעקרה השליחות, והוא כשוכר בשל חבירו על דעת חבירו[95]. אמר השליח סתם, ולא פירט על מי שכרם, נחלקו ראשונים: יש סוברים שדינו כאומר: שכרכם עלי[96]. ויש סוברים שהכל הולך אחר מנהג המדינה[97].

אמר: שכרכם על בעל הבית, שנותן להם בעל הבית כמנהג המדינה[98] - וכן אם אמר השליח סתם, ולא פירט על מי שכרם, לסוברים שנותן להם בעל הבית כמנהג המדינה[99] - והיה במדינה מי שנשכר בשלושה ומי שנשכר בארבעה, אינו נותן להם אלא שלושה, ויש להם תרעומת על השליח[100]. במה דברים אמורים, כשאין מלאכתם ניכרת, אבל אם היתה מלאכתם ניכרת והרי שווה ארבעה, נותן להם בעל הבית ארבעה, שאילו לא אמר להם שלוחו ארבעה לא טרחו ועשו שווה ארבעה[101].

היו פועלים אלו בעלי קרקע ודרכם לעשות בשלהם, אף על פי שאין המלאכה שווה אלא שלושה, נוטלים שלושה ויש להם תרעומת[102], שאף הם אומרים לא נטשנו את נחלתנו אלא על דעת שכר גדול[103].

אמר לו בעל הבית: בשלושה, והלך השליח ואמר להם: בארבעה, ואמרו: הרינו כמו שאמר בעל הבית, ודאי לא נתכוונו לפחות מארבעה שהזכיר השליח[104]. ולפיכך אם אמר השליח: שכרכם עלי, אף על פי שלא היתה מלאכתם שווה אלא שלושה, נוטלים ארבעה[105], וחוזר השליח ונוטל מבעל הבית[106]. ואם אמר: שכרכם על בעל הבית, אם המלאכה שווה ארבעה, נוטלים ארבעה מבעל הבית, ואם אינו שווה, או שאינו ניכר, אין נוטלים אלא שלושה[107].

כשהטעה בהשוואת השכר

בעל הבית שאמר לפועלים: עשו עימי מלאכה בארבעה, כמו שעשו חבריכם, ואמרו: כמו שעשו חברינו, ונמצא שנתן לחברים יותר, צריך ליתן לאלו כמו לחבריהם[108], שלא היה דעתם במה שאמרו: כמו שעשו חברינו אלא לעילוי[109], שאם לחבריהם הוסיף, יוסיף גם להם[110].

בעל הבית שהטעה פועלים ואמר להם: עשו עימי בארבעה כמו ששאר פועלים נשכרים, ונמצאו שנשכרים ביותר, וכן הפועלים שהטעו את בעל הבית בצורה כזו, הוא כאילו לא שכרו זה את זה כלל, ונותן להם הפחות שבפועלים[111], שאם בעל הבית הטעה אותם, הרי נתבטל תנאם, והם כפועלים בלא קציצת שכר שנוטלים כפחות שבפועלים[112], וכשהפועלים הטעו אותם, שכירות בטעות היתה[113].

כשהטעה בדבר אחר

השוכר את הפועלים והטעו את בעל הבית, או בעל הבית הטעה אותם, אין להם זה על זה אלא תרעומת[114], ויכולים לחזור בהם[115], ואין כאן תביעת ממון, שהרי דברים בלבד הם[116]. במה דברים אמורים, שאין להם תביעת ממון ממנו אם חוזר הוא[117], כשלא הלכו למקום המלאכה, ובבוקר אמר להם: חוזרני בי[118], אבל אם הלכו אצל המלאכה, כגון שחמרים הם ששכרם להביא לו תבואה ממקום אחר, והלכו ולא מצאו, או פועלים הם ששכרם לעדור שדהו, והלכו ומצאו שדה שהיא לחה במים ואינה ראויה לעידור - או ששכרם להשקות השדה ומצאוהו שנתמלא מים[119] - נותן להם שכרם של כל היום כפי הראוי להם[120], וכיון שלא עשו מלאכה, נותן להם שכרם כפועל בטל[121], ושמים מי שהשכיר עצמו למלאכה זו, כמה היה רוצה לפחות משכרו ולישב בטל[122]. ואם ביקר בעל הבית מלאכתו מבערב ומצאה שצריכה פועלים, אין לפועלים כלום - שהרי הוא אנוס[123] - ומה בידו לעשות[124].

הפועלים שלא הלכו למקום המלאכה, וחזר בו בעל הבית, ואין להם עליו אלא תרעומת[125], כתבו ראשונים שהדברים אמורים דוקא כשלא היו יכולים להשכיר עצמם אמש, כששכרם בעל הבית זה, אבל אם היו נשכרים אמש, ועכשיו אינם נשכרים כלל, הרי זה כדבר האבוד להם, ונותן להם שכרם כפועל בטל[126], ואם נשכרים בפחות, משלם הפחת[127]. ואם הלכו, אף על פי שלא היו מוצאים להשכיר עצמם אמש, נותן להם שכרם כפועל בטל, והוא שעכשיו אינם נשכרים כלל, אבל אם מוצאים מי שישכירם בשכירותו, אין להם אלא תרעומת[128].

היו הפועלים יכולים להשכיר עצמם עכשיו, אלא שלא מצאו רק מלאכה כבדה מזו, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאם רוצים להוסיף בשכרם על מה ששכרם בעל הבית, צריכים להשכיר עצמם במקום אחר[129]. ויש סוברים שאם אינו מוצא להשתכר אלא במלאכה כבידה מזו, אם רצה הפועל שלא להתעסק בה, נותן לו בעל הבית שכרו כפועל בטל[130].

הפועלים שהלכו למקום המלאכה, וחזר בו בעל הבית, שנותן להם שכר פועל בטל[131], היינו כשהלכו הם בעצמם[132], שמכיון שהתחילו במלאכתם נתקיים ביניהם שכירות ונשתעבד להם בעל הבית[133], שכשם שהקרקע נקנה בחזקה[134] ומטלטלים במשיכה*, וכן שכירות קרקע או מטלטלים כך[135], שכירות פועלים בהתחלת מלאכה[136], והליכת פועלים למלאכתם היא התחלת מלאכתם[137], אבל כל שלא הלכו הם בעצמם, אף על פי שהלך שליח ומצא שדה לחה אין זו התחלה, ואין להם על בעל הבית אלא תרעומת[138].

טול מה שעשית בשכרך

השוכר את הפועל לעשות בשלו או ללקט לו דבר של הפקר, אינו יכול לומר לו: טול מה שעשית בשכרך, ואם נתרצה הפועל ליטלו בשכרו ואחר כך חזר בו, אין שומעים לו[139], והוא שעשה משיכה* או הגבהה* או שהוא ברשותו[140]. שכרו לשמור לו דבר של הפקר, יכול לומר לו: טול מה שעשית בשכרך[141], לפי שעדיין לא זכה בו בעל הבית, וילך הוא ויזכה בו[142], נמצא שאין עליו חיוב שכר, ולכן יכול לומר טול מה שעשית בשכרך[143]. ויש הסובר שלא אמרו שיכול לומר: טול מה שעשית בשכרך, אלא אם אין דבר אחר לבעל הבית להשתלם ממנו, או שאין החפץ דבר שמשתמר עד שיביאנו לשוק למוכרו או שימצא לקוח[144].

כשנתפס לעבודת המלך

השוכר את הפועל ונאחז - הפועל[145] - באנגריא - בשעבוד[146], שאחזוהו גבאי המלך[147], לעבוד עבודת המלך[148] - אינו יכול לומר לו: הריני לפניך[149], עשה עימדי מה ששכרתני ותן לי שכרי, שאדרבה זה יאמר לו: עשה עימי ואתן לך[150], לפיכך אינו נותן לו אלא מה שעשה עימו[151].

הראהו בשל חבירו

השוכר את הפועל לעשות עימו בשלו, והראהו בשל חבירו, נותן כל שכרו, וחוזר ולוקח מחבירו מה שנהנה בזו המלאכה[152], ואינו יכול לומר לו: טול מה שעשית בשכרך[153], אפילו לא אמר לו שכרך עלי, אלא שכרו סתם[154]. אבל אם שכרו לעשות בשל חבירו סתם, נחלקו ראשונים: יש הסוברים שעליו מוטל לשלם השכר[155]. ויש הסוברים שיכול לומר: טול מה שעשית בשכרך[156], כיון שאין שכרו עליו אלא על חבירו[157]. והכל מודים, שאם אמר לו: שכרך עלי, אף על פי ששכרו לעשות בשל חבירו, אין יכול לומר: טול מה שעשית בשכרך[158].

שכרו בפני חבירו ושתק

שכרו בפני חבירו ושתק חבירו, שתיקה* כהודאה וחייב לתת לו שכרו[159].

חזרתו

לאחר תחילת מלאכה

התחיל הפועל במלאכה, נתקיים ביניהם השכירות[160], ואם יכול הפועל לחזור בו, נחלקו תנאים: א) לדעת תנא קמא, יכול לחזור בו[161], ואפילו בחצי היום[162], שנאמר: כי לי בני ישראל עבדים[163], ודורשים: ולא עבדים לעבדים[164] - או משום שנאמר שם: עבדי הם[165], ודורשים: ולא עבדים לעבדים[166] - ולפיכך אם חזר בו הפועל, ידו על העליונה[167], ושמים לו מה שעשה, ונוטל[168]. ב) ולדעת ר' דוסא, הפועל אינו יכול לחזור בו[169], ולפיכך אם חזר בו, ידו על התחתונה[170], ושמים לו מה שהחסיר ממלאכתו, ונוטל[171].

להלכה פסקו ראשונים שאף אם התחיל הפועל במלאכה חוזר בו[172], ואפילו בחצי היום[173], ואפילו קיבל כבר דמי שכירותו ואין בידו לשלם לבעל הבית, יכול לחזור בו והמעות חוב עליו[174], ושמים לו מה שעשה ונוטל[175], שאין הלכה כר' דוסא[176].

משך בעל הבית כלי אומנות שעושים בהם מלאכה, כתבו ראשונים שהפועל יכול לחזור בו, אם הוא שכיר יום[177], או שכיר שבת[178] או שכיר חודש[179], אף על פי שנגמר קנין השכירות, כמו עבד-עברי* שמגרע פדיונו ויוצא[180], שנאמר: עבדי הם[181], ולא עבדים לעבדים[182], אבל בעל הבית אינו יכול לחזור בו[183], שנגמר קנין השכירות[184].

על הקבלן* שחזר בו, שידו על התחתונה, ושמים לו מה שהחסיר ממלאכתו, ונוטל, ע"ע קבלן. ושם, שאם משך בעל הבית כלי אומנותו, אינו יכול לחזור בו.

בדבר האבד

במה דברים אמורים שהפועל יכול לחזור בו - לסוברים כן[185], וכן הלכה[186] - בדבר שאינו אבד - שיכול להמתין עד שיזדמן לו פועל לגמור מלאכתו[187] - אבל בדבר האבד - כגון ששכר את החמר ואת הקדר להביא חלילים לכלה או למת[188], או להעלות פשתנו מן המשרה[189], שנפסד אם לא יעלנו[190] - אינו יכול לחזור בו[191], אלא אם כן נאנס, כגון שחלה - הוא או אשתו ובניו[192] - או שמע שמת לו מת[193].

היה דבר האבד, שאין הפועלים רשאים לחזור בהם[194], וחזרו בהם, שוכר עליהם בעל הבית או מטעם[195].

כיצד מטעם, אומר להם: סלע קצצתי לכם, בואו וטלו שתים[196], עד שיגמרו מלאכתם, ולא יתן להם אלא מה שפסק תחילה[197], ואפילו נתן להם שתים, צריכים להחזיר לו התוספת[198].

כיצד שוכר עליהם, שוכר פועלים אחרים וגומרים מלאכתם שלא תאבד, וכל שיוסיף לאלו הפועלים האחרים על מה שפסק לראשונים נוטל מן הראשונים[199], שעל הפועלים לשלם[200], עד כמה, עד כדי שכרם של ראשונים[201], ואם היה להם ממון תחת ידו, שוכר להשלים המלאכה עד ארבעים וחמישים זוז בכל יום לכל פועל, אף על פי ששכר הפועל שלושה או ארבעה[202]. במה דברים אמורים, שאין שם פועלים לשכור[203] בשכרם להשלים המלאכה[204], אבל אם יש פועלים לשכור בשכרם, ואמרו לו: צא ושכרו מאלו להשלים מלאכתך ולא תאבד, אין לו עליהם אלא תרעומת ושמים לשוכר מה שעשה[205]. יש מהראשונים שכתבו עוד, שהדברים אמורים שהיה מוצא פועלים אחרים לשכור בשעה ששכר אלו, ועכשיו שאינו מוצא נמצא שמפסידים לו, אבל אם לא היה מוצא אחרים, פטורים, שהרי לא הפסידו לו כלום[206].

לא שכר בעל הבית פועלים אחרים, אין הפועלים חייבים לשלם לו היזקו[207].

נאנס הפועל, שרשאי לחזור בו אפילו בדבר האבד[208], ידו על העליונה לשלם לו כל מה שעשה[209], אבל אינו צריך לשלם להם כל שכרם, רק מה שעשו[210]. ואם חזר בעל הבית וקיבלם לאחר שעבר האונס, סתם, וחזרו ועשו אחר כך מלאכתם, צריך לשלם להם כל מלאכתם, ואינו מנכה להם כלום[211] עבור מה שביטלו בשביל האונס[212].

כשאינו יכול לעשות המלאכה

להביא שליחות ולא מצא

השוכר את הפועל להביא לו שליחות ממקום למקום, והלך ולא מצא שם מה שיביא, נותן לו שכר שלם[213], שהרי כבר עשה שליח שליחותו[214], אמנם אם ציוה להביא לו דבר כבד, מנכה לו קצת מהטורח[215], אלא אם כן - השליח[216] - הוא מאותם אנשים שדרכם לטרוח[217].

ויש מהראשונים החולקים על כל זה, וסוברים שכששלחו לעשות שליחות ולא מצא, נותן לו שכר כפועל בטל[218], שלדעתם מחלוקת תנאים בדבר, שלדעת התוספתא נותן לו שכר שלם[219]. ולדעת הברייתא שבבבלי נותן לו שכר כפועל בטל[220].

שלח שליח עם איגרת, ומצא מי שנשלח אליו וחזר, אין לשליח כלום[221], אלא אם כן היה לבעל הבית לידע ולא לשליח, שאז הוא הפסד של בעל הבית[222]. ויש מהראשונים הסובר, שנוטל שכרו שלם[223].

השוכר את הפועל להביא קנים ודוקרנים לכרם, ולא מצא, נותן לו שכר שלם[224], כדין השוכר את הפועל להביא לו שליחות ממקום למקום, והלך ולא מצא מה שיביא[225]. ויש מהראשונים הסובר שנותן לו שכר כפועל בטל[226], שמנכה לו מה שלא טרח בהבאת הקנים והדוקרנים[227].

השוכר את הפועל להביא תפוחים לחולה, והלך והביא ומצאו שמת או שהבריא, לא יאמר: טול מה שהבאת בשכרך[228], אלא נותן לו כל שכרו[229], וכן כל כיוצא בזה[230].

אונס שניתן לראותו

השוכר פועל לחפור בשדה, ובא מטר בלילה בענין שאינו יכול לחפור, נחלקו בו ראשונים: א) יש הסוברים שהדבר תלוי בראיית הפועל, שאם הראה לפועל השדה בערב, הפסד של הפועל הוא[231], ואינו נותן לו כלום[232], שכיון שראה אותה והכירה שאינה ראויה לחפור, אם ירד עליה מטר לא היה לו לבוא[233], ואם ראה השדה ולא הבין שהיא לחה, או שירדו גשמים בלילה, אין לו כלום, שהרי ראה השדה ועל מנת כן נשכר לו[234]. לא הראה לו תחילה, נותן לו שכרו כפועל בטל[235], לפי שבעל הבית היה מכיר את שדהו והיה לו להודיעו שלא יבוא[236], או שהיה עליו לתת לב לדבר ולהודיעם: אם תמצאו שדה לחה, לא אתן לכם כלום[237]. ב) ויש מהראשונים הסוברים, שהדבר תלוי בראיית בעל הבית[238], שאם ביקר בעל הבית מלאכתו בערב ומצא שצריכה פועלים, אין לו לפועל כלום[239], שמה היה לו לעשות[240], לא ביקר אותה מבערב, נותן להם שכרם כפועל בטל[241], שכיון שלא ראה אותה פשע[242].

אונס שניתן לצפותו

השוכר את הפועל להשקות השדה מזה הנהר, ופסק הנהר בחצי היום, אם אין דרכו להפסיק - או אפילו שדרכו לפסוק והפועל יודע דרך הנהר[243] - ההפסד של הפועל[244] ואין בעל הבית נותן לו כלום, אף על פי שגם בעל הבית יודע דרך הנהר[245]. אבל אם אין הפועל יודע דרך הנהר, ובעל הבית יודע - היה לו להודיעו, וכיון שלא הודיעו[246] - נותן לו שכרו - שכר כל היום[247] - כפועל בטל[248], ולעולם אין מתחייב בעל הבית - בכל אונס שיבוא[249] - אלא אם כן היה יודע והפועל לא ידע, אבל אם שניהם יודעים או שניהם אינם יודעים, הפועל מפסיד, שהמוציא-מחברו-עליו-הראיה*[250], וידו על התחתונה[251]. ויש מהראשונים החולק על כל זה וסובר, שאם אין דרכו של הנהר להפסיק, אין להם אלא שכר מה שעשו, וכן אם דרכו שיפסיקו אותו בני העיר והפסיקוהו בחצי היום, אין להם אלא שכר מה שעשו, שהרי ידעו הפועלים דרכו של נהר, ואם דרכו להפסיק מאליו, נותן להם שכר כל היום, מפני שהיה לו להודיעם[252].

אירע אונס, ושניהם יודעים שיבוא או שניהם אינם יודעים, שהפועל מפסיד[253], יש מהראשונים הסוברים דהיינו דוקא אם שכרם למלאכה ידועה, אבל אם שכרם סתם, יכול לומר: תן לי מלאכה אחרת כזו[254].

נשלמה מלאכתו בחצי היום

השוכר את הפועל למלאכה ידועה - כגון לעדר[255], או לנכש[256] - ונשלמה בחצי היום, אם יש לו מלאכה כמותה או קלה ממנה, צריך לעשות לו[257], אף על פי שאינה אותה מלאכה ממש, כגון מעידור לניכוש, כיון שאינה כבדה ממנה, אבל אינו כופהו לעשות הכבדה ממנה[258], ואם אין לו מלאכה, אלא מלאכה הכבדה ממנה[259], נותן לו - מחצי היום ואילך[260] - שכרו כפועל בטל[261]. ואם לא היתה לו מלאכה הדומה למלאכה שכרו, ויש לשכנו מלאכה כזו, הרשות בידו ליטול השכר מהשכן ולתת הפועל לעשות מלאכה עבורו[262].

רצה בעל הבית שיעשה הפועל מלאכה כבדה מהמלאכה שנשכר לה, ולהוסיף בשכרו, נחלקו ראשונים: יש סוברים שיכול לכופו לכך[263]. ויש סוברים שאינו יכול לכופו לכך[264].

במה דברים אמורים, כששכרו למלאכה ידועה, אבל שכרו סתם למלאכת יום אחד, יכול בעל הבית לשנותו ממלאכה קלה לכבדה[265]. ויש מהראשונים שנראה שלא חילק בכך, ולדעתו אף אם שכרו סתם, אינו יכול לשנותו מלאכה הכבדה[266].

אף על פי שהשוכר את הפועל למלאכה ידועה ונשלמה בחצי היום, אם אין לו אלא מלאכה הכבדה ממנה, נותן לו שכרו כפועל בטל[267], אם היה מהחופרים או עובדי אדמה וכיוצא בהם, שדרכם לטרוח הרבה ואם לא יעשה מלאכה יחלה, נותן לו כל שכר שלם[268].

במה דברים אמורים שנותן לפועל שכר בחצי היום לאחר שנשלמה מלאכתו, אם לא הראה לו אותה מלאכה תחילה, אבל אם הראה אותה לו וראה שלא היה בה מלאכת יום ולא התנה, אינו נותן לו כלום לאחר ששלמה[269].

אכילתו במעשה ידיו

פועל העושה מלאכה לבעל הבית בדבר מאכל, הרי זה אוכל ממה שהוא עושה[270], ודין זה הוא מן התורה[271], שנאמר: כי תבֹא בכרם רעֶך ואכלת ענבים כנפשך שָׂבעֶך[272]. ומספר לימודים לכך שכתוב זה מדבר בפועל: א) יכול בשאר כל אדם הכתוב מדבר, תלמוד לומר: ואל כליך לא תתן[273], אבל נותן אתה לכליו של חברך, ואיזה זה, זה הפועל[274]. ב) הדבר נלמד בגזרה-שוה* "תבוא" "תבוא"[275], נאמר כאן: כי תבֹא[276], ונאמר להלן - לגבי נתינת שכר פועל ביומו[277] - לא תבוא עליו השמש[278], מה להלן בפועל הכתוב מדבר, אף כאן בפועל הכתוב מדבר[279]. ג) נאמר: כי תבֹא בכרם רעך[280], זה שכיר[281], בפועל הכתוב מדבר[282], וכי אילו לא שכרו מי התיר לו שיבוא בכרם רעהו שלא מדעתו[283], אלא כך הוא אומר: כי תבוא לרשות בעלים לעבודה תאכל[284]. ד) נאמר שם: כנפשך[285], דהיינו דבר שמוסר נפשו עליו, כלומר שכר[286], ומכאן שהמדובר בפועל[287]. וכתבו ראשונים שודאי אין פשט הכתוב מורה שיבוא שם בלא רשות בעלים, שהתורה תדבר במה שדרכו להיות כן[288].

איסי בן יהודה - ויש הסוברים כן בדעת תנאים נוספים[289] - חולק על כל זה, ודורש: כי תבֹא בכרם רעך[290], בביאת כל אדם הכתוב מדבר[291], ואפילו אינו שכירו[292], ופירשו בתלמוד דהיינו בעושים בסעודתם[293] - שעושים מעצמם מלאכה עבור בעל הבית תמורת סעודתם - ומכל מקום לא נקראו פועלים, כיון שלא מדעת בעל הבית עושים[294]. ואין הלכה כדבריו, ואין דין זה של אכילה אלא בפועל בלבד[295].

מצוה או רשות

לסוברים - וכן הלכה[296] - שהכתוב: כי תבֹא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שָׂבעֶך[297], מדבר על אכילת פועל[298], נחלקו גאונים וראשונים בפירוש הכתוב: יש סוברים שפירוש הכתוב, שרשות ביד הפועל לאכול, ואין בזה משום איסור גזל, ואין הבעלים יכול לעכב בידו[299], ולפיכך[300] לא מנאוהו במנין-המצות*[301]. ויש סוברים שבעל הבית מצווה להניח לפועל לאכול[302], ולדעתם דבר זה נמנה במנין המצוות כמצות-עשה*[303].

מלבד היתר אכילת הפועל, לסוברים כן[304], או המצוה להניח לפועל לאכול, לסוברים כן[305], ישנו אף איסור לחסום הפועל מלאכול בשעת מלאכתו ממה שהוא עושה, ועל כך ע"ע חסימה: באדם.

הזמן והמקום והאישים שנוהג בהם

המצוה להניח לפועל לאכול בשעת מלאכתו - לסוברים שישנה מצות כזאת[306] - נוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ובנקבות[307].

גידולי קרקע

במה דברים אמורים שהפועל אוכל בשעת מלאכתו ממה שהוא עושה[308], כשהוא עושה בגדולי-קרקע*[309], אבל העושה בדבר שאין גידולי קרקע, כגון החולב והמחבץ - יש מפרשים: מפיק חמאה מחלב[310]. ויש מפרשים: המעמיד החלב בקיבה[311]. ויש מפרשים: עושה כמין כלי גמי ונותן הקיפוי בתוכו, ומי החלב נוטפים[312], ומחפה החלב להיות נקרש[313] לצורך עשיית הגבינה[314] - והמגבן - עושה גבינות[315] - אינו אוכל[316]. דין זה נלמד ממה שנאמר: לא תחסֹם שור בדישו[317], והיה יכול להיות כתוב: לא תדוש בחסימה, ולמה כתבה התורה "שור", והרי אנו יודעים מגזרה-שוה* שכל חיה ועוף בכלל זה[318], אלא על כרחך שלא נכתב "שור", אלא להקיש חוסם לנחסם, ללמוד מנחסם על חוסם, דהיינו ללמוד מדיני אכילת בהמה על דיני אכילת אדם, וללמוד מחוסם על נחסם, דהיינו ללמוד מדיני אכילת אדם על דיני אכילת בהמה[319], ואנו דורשים: מה דיש מיוחד דבר שגידולי קרקע ופועל אוכל בו אף כל שגידולי קרקע פועל אוכל בו, יצא החולב והמחבץ והמגבן שאין גידולי קרקע ואין פועל אוכל בו[320].

באכילת הפועל בגידולי קרקע[321], יש חילוק בין מחובר-לקרקע* ותלוש:

מחובר לקרקע

במחובר-לקרקע* הפועל אינו אוכל אלא בשעת גמר-מלאכה*[322], כגון בוצר בענבים ומוסק בזיתים ואורה בתאנים וגודר בתמרים[323], אבל העושה במחובר שלא בשעת גמר מלאכה[324], כגון העודר בגפנים או מכסה שרשי האילנות[325]. דין זה נלמד ממה שנאמר: כי תבֹא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שָׂבעֶך[326], והכתוב מדבר - לסוברים כן[327], וכן הלכה[328] - בפועל, ונאמר בסופו: ואל כליך לא תתן[329], אלא לכליו של בעל הבית תיתן, הרי שהמדובר בשעת גמר מלאכת חיבורן[330]. ואין דין זה בכרם בלבד, שכן נאמר שם: כי תבֹא בקמת רעך וקטפת מלילֹת בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך[331], והמילה "חרמש" באה לרבות כל בעלי חרמש[332], אף אם אינם תבואה, כגון קטנית[333], והמילה "בקמת" באה לרבות כל בעלי קמה[334], אף אם אין משתמשים עבורם בחרמש[335], כגון המוסק בזיתים והגודר בתמרים[336].

הפועל, שאינו אוכל במחובר לקרקע, אלא בשעת גמר מלאכה[337], אפילו מנכש בבצלים ושומים - כגון שעוקר את הקטנים מן הגדולים[338] - לא יאכל מהם[339], ואף על פי שהוא גמר מלאכת הקטנים, שעיקר המלאכה לצורך הגדולים להרחיב להם, ועדיין לא נגמרה מלאכתם[340], שנאמר: לא תחסֹם שור בדישו[341], ומכתוב זה אנו למדים אף דיני אכילת הפועל[342], ודורשים: מה דיש מיוחד דבר שבשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו אף כל שהוא בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו יצא המנכש בשומים ובבצלים הואיל ואין גמר מלאכה אין פועל אוכל בהם[343].

תלוש

הפועל אוכל אף בתלוש מן הקרקע[344], ומספר לימודים לדבר: א) נאמר "קמה" "קמה" שתי פעמים - כי תבֹא בקמת רעך וגו' על קמת רעך[345] - אם אינו ענין לאדם במחובר - שדי לכתוב "קמה" אחת ללמדנו דינו[346] - תנהו ענין לאדם בתלוש[347]. ב) אין צריך כתוב מיוחד ללמדנו דין זה, שהרי נאמר: כי תבֹא בכרם רעך[348], וודאי שכרו לשאת את הענבים בכתף, ולמרות זאת אמרה התורה שמותר לאכול[349]. ג) נאמר: לא תחסֹם שור בדישו[350], ומכתוב זה אנו למדים אף דיני אכילת הפועל[351], וכפי שבהמה אוכלת בתלוש, שנאמר: בדישו[352], אף אדם אוכל בתלוש[353].

הפועל שאוכל בתלוש מן הקרקע[354], אוכל רק קודם גמר-מלאכה*[355], דהיינו שיגמר סוף מלאכה המחייבת אותו בחיוב האחרון שבו[356]. שאם עושה בתלוש לאחר שנגמרה מלאכתו למעשר, כגון הבודל - מבדיל[357] במגריפה[358] - בתמרים ובגרוגרות - הדבוקות זו בזו[359], כקציעות, ומייד אחר שנעשו קציעות נתחייבו במעשר[360] - אינו אוכל[361], שכל דבר שאין אחר חיוב מעשר חיוב אחר, כגון תאנים וענבים לאחר שנתחייבו במעשר אינו אוכל ממנו[362]. ובדבר שיש בו חיוב אחר, כגון חיטים העומדים לעשות פת שחייבת בחלה*, אוכל עד שיגמור מלאכתו להתחייב בחלה, ולאחר מכאן אינו אוכל[363], ולכן הלש והמקטף - עורך וטח פניה[364] והאופה, אינו אוכל[365], שמשנתן המים וגילגל נתחייב בחלה, ועדיין צריכה ללוש ולשוף ולבעוט הרבה[366]. דין זה נלמד ממה שנאמר: לא תחסֹם שור בדישו[367], ומכתוב זה אנו למדים אף דיני אכילת הפועל[368], ודורשים: מה דיש מיוחד דבר שלא נגמר מלאכתו למעשר ולחלה ופועל אוכל בו, אף כל שלא נגמר מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו[369].

תמרים רעים, שאין מתבשלים באילן, ומכניסם לקיום בכלי של כפות תמרים, ושמן חותלות, ומתחממות ומתבשלות, קודם שנתבשלו, פועל הבודל מהם אוכל בהם, שלא נגמרו למעשר[370].

נפתחו חביותיו ונתפרסו עיגוליו ושכרו לעשות בהם, לא יאכל מהם, שכבר נתחייבו במעשר[371]. במה דברים אמורים, בשיודע הפועל שנפתחו, אבל אם לא ידע, וסבור שעדיין לא נתחייבו במעשר, חייב לעשר ולהאכילו[372].

צורת העשייה המתירה לאכול

בצורת העשייה המתירה לפועל לאכול, נחלקו תנאים: לדעת תנא קמא, אפילו אינו עושה לא בידיו ולא ברגליו, רק שנושא על כתיפו, הרי זה אוכל[373], שנאמר: כי תבֹא בכרם רעך[374], בכל מה שעושה[375]. וכן הלכה[376]. ולדעת ר' יוסי בר' יהודה, אינו אוכל אלא אם כן עושה בידיו וברגליו[377], ובגופו[378], שהוקש חוסם לנחסם[379], ודינו כשור, שלדעתו אין איסור לחסום אותו[380] אלא אם כן עושה בידיו וברגליו[381] ובגופו[382].

אכילה בפרי שאינו עושה במלאכתו

היה עושה בתאנים, לא יאכל בענבים, בענבים, לא יאכל בתאנים[383]. ושני לימודים לדבר: א) נאמר: ואכלת ענבים[384], וכי אין אנו יודעים שאין בכרם לאכול אלא ענבים, מה תלמוד לומר: ואכלת ענבים, אלא מכאן שאם היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים, בענבים לא יאכל בתאנים[385]. ב) נאמר שם: ואל כליך לא תתן[386], ממה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל[387].

אפילו שכרוהו לעשות מלאכה בענבים ותאנים, בשעה שעושה מלאכה בתאנים, לא יאכל בענבים[388]. יש מפרשים הטעם, שנראה כעושה מלאכה בדבר אחד ואוכל בדבר אחר[389]. ויש מפרשים הטעם, כיון שלהלכה העושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר[390].

העושה מלאכה מותר למנוע עצמו מלאכול עד שיגיע למקום פירות יפים, ויאכל משם[391].

כיון שהעושה בתאנים לא יאכל בענבים[392], לפיכך[393] הפועלים - שדרכם להטיל ענבים על הגת ודורכים ברגלים על הגת[394] - עד שלא הלכו שתי וערב בגת, אוכלים ענבים ואין שותים יין[395], מפני שאין מלאכתם ניכרת שהיא ביין[396], אלא בענבים[397], והוא כעושה במין זה ואוכל במין אחר[398], משהלכו שתי וערב, אוכלים ענבים ושותים יין[399]. ויש המפרשים שעד שלא הלכו שתי ועב אינם עושים אלא בענבים בלבד, ולכן נאסר להם לאכול ענבים, ומשהלכו שתי וערב, הרי הם עושים בענבים וביין, והותר להם לשתות יין[400].

אכילה בגפן שאינו עושה בה

העושה בגפן זו, הסתפקו בתלמוד אם אוכל בגפן אחר[401], דהיינו שמותר לו לקוץ אשכול גפן יפה וללכת למקום שהוא עושה שם ולאכול[402], שאין ההקפדה אלא שיאכל ממין שהוא נותן לכליו של בעל הבית[403]. או שהעושה בגפן זו, אינו אוכל בגפן אחר[404], שההקפדה היא שיאכול ממה שהוא נותן לכליו של בעל הבית[405]. ולא נפשט הספק בתלמוד[406].

להלכה פסקו ראשונים, שהעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר[407], ואם אכל אין מוציאים ממנו ואין מנכים משכרו[408], שכיון שלא נפשט הספק בתלמוד[409], הרי הוא ככל ספק-ממון* שדינו כך[410], לסוברים כן[411], שאין להוציא מספק ממון מבעל הבית[412].

אף על פי שלהלכה העושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר[413], גפן שמודלת על גב חברתה, ועושה באחד מהם, יכול לאכול מהשנייה[414].

אכילה גסה

אסור לפועל לאכול ממה שהוא אוכל אכילה-גסה*[415], שנאמר: שבעך[416] - עד שתהיה שבע[417] - ולא אכילה גסה[418].

פועל הפועל בכרם לא יאכל עם הענבים - פת או[419] - דבר אחר[420], כגון שיטבול ענבים במלח[421] למתקן[422], שאז יאכל הרבה[423], שנאמר: ענבים[424], ולא ענבים ודבר אחר[425]. קצץ על בעל הבית שיעור הפירות שיאכל, אוכל אותם בין במלח בין בפת בין בכל דבר שירצה[426].

מציצת ענבים וקילוף תאנים

אסור לפועל הפועל בכרם למצוץ היין[427] ולזרוק החרצנים[428], כדי שלא יאכל הרבה[429], שנאמר: ואכלת ענבים[430], ואכלת[431], ולא מוצץ[432]. או משום שנאמר שם: שבעך[433], שלא יהיה מצמץ בענבים[434], שאין זו דרך שביעה, שאפילו השבע יכול לעשות כן[435]. או משום שנאמר שם: ענבים[436], וכי עלה על דעת שיאכל עצים ואבנים, מה תלמוד לומר ענבים, שלא ימצמץ בענבים[437].

בכלל איסור מציצת ענבים, אף קילוף תאנים[438], שלא יקלף בתאנים ויאכל האמצעית[439].

אכילה יתר על שכרו

פועל, אם מותר לאכול יותר משכרו, נחלקו תנאים: א) לדעת תנא קמא - וחכמים[440] - מותר לפועל לאכול יותר משכרו[441], ולכן אוכל פועל קישות או כותבת ואפילו שוה דינר[442], ואף על פי שאין שכרו אלא מעה[443], שנאמר: שבעך[444], עד שתהיה שבע[445]. או משום שנאמר שם: כנפשך[446], דהיינו כמה שתרצה[447], ש"נפש" כאן פירושו: רצון[448], כמו: אל תתני בנפש צרי[449], כלומר: ברצונם ובתאוותם[450]. ב) ולדעת ר' אלעזר חסמא, לא יאכל הפועל יותר על שכרו[451], שנאמר: כנפשך[452], ולדעתו הלשון "כנפשך" היינו בדבר שאתה מוסר נפשך עליו[453], לעלות בכבש[454] ולעלות באילן[455], או במקום סכנה אחרת[456]. או משום שלמדים בגזרה-שוה* שנפשו קרואה שכרו, שנאמר להלן: ואליו הוא נֹשא את נפשו[457], מה נפשו האמורה להלן שכרו, אף כאן שכרו[458].

לדעת הסוברים שהפועל אוכל יותר משכרו[459], אם מלמדים אותו דרך עצה הוגנת שלא לעשות כן[460], נחלקו תנאים: לדעת תנא קמא, אין מלמדים אותו שלא לעשות כן[461]. ולדעת חכמים, מלמדים את האדם שלא יהיה רעבתן, ויהיה סותם את הפתח בפניו[462], שימנעו לשוכרו למלאכתו[463], וראוי לכל הרואים ללמד אותו על כך[464].

להלכה פסקו ראשונים שיכול הפועל לאכול יתר על שכרו[465], ומלמדים אותו שלא לעשות כן[466], שההלכה כחכמים[467], ולא כתנא קמא, שכן כמה פעמים נסתם במשנה, ודעת יחיד היא[468], אבל לשון חכמים כולל רבים[469]. ועוד, שמסתבר טעמם, שנכון הוא[470].

שכרו לבצור אשכול אחד

לדעת רב אסי, אפילו לא שכרו אלא לבצור אשכול אחד, אוכלו[471] לאותו אשכול[472] - היינו שאוכל מהאשכול, אבל אסור לאכול כל האשכול[473]. ויש סוברים שמותר לאכול אף כל האשכול[474] - ואין אומרים שלא זיכתה לו התורה לאכול, אלא אם כן יתן בסוף לכליו של בעל הבית[475]. ויש הסוברים שאם לא שכרו אלא לבצור אשכול אחד, נחלקו תנאים אם מותר לאוכלו[476]. או אסור[477].

להלכה נחלקו ראשונים: יש הפוסקים שאם לא שכרו אלא לבצור אשכול אחד, אין לו רשות לאוכלו[478], שאין הלכה כרב אסי[479], אם משום שמחלוקת תנאים היא - לסוברים כן[480] - וההלכה כאוסרים[481], או משום שכיון שהועמד הדין במחלוקת תנאים, מכלל שאין סוברים כדין זה[482]. ויש הפוסקים שאפילו לא נשכר הנפועל אלא לבצור אשכול אחד, אוכל הפועל[483], שלדעתם ההלכה כרב אסי[484], שאף אם נחלקו תנאים בדבר, אין אמורא החולק על רב אסי[485].

אכילה מהאשכול הראשון שבצר

לדעת רב אסי, אפילו שכרו כל היום ולא בצר אלא אשכול אחד, אוכלו[486] לאשכול הראשון שבצר[487], ואין אומרים שלא זיכתה לו התורה לאכול אלא כשנתן קודם לכליו של בעל הבית[488]. ולהלכה נחלקו ראשונים: יש הפוסקים שכיון שבצר אשכול אחד יכול להתחיל לאכול, אף על פי שלא נתן עדיין לכליו של בעל הבית[489]. ויש הפוסקים להיפך, שאין רשות לפועל לאכול אשכול ראשון שלוקט[490], אלא נותן תחלה לכליו של בעל הבית ואחר כך אוכל[491], שכיון שנצרך רב אסי לומר הן דין זה והן הדין שאף אם שכרו לבצור אשכול אחד אוכל[492], נראה שיש מקום לומר שאף על פי שבשכרו לאכול אשכול אחד אוכל, אם שכרו לבצור כל היום, אינו אוכל באשכול הראשון, וכין שלהלכה לא נפסק כרב אסי בדין הבוצר אשכול אחד - לסוברים כן[493] - אף בדין אכילת האשכול הראשון אין הלכה כמותו[494].

זמן האכילה

מדין התורה אין הפועל רשאי לאכול אלא בשעת עשיית מלאכה[495], ולא שישב ויאמר: מנעתי עצמי עד עתה ולא בטלתי לאכול ועל כן אשב עתה ואוכל[496]. אבל מפני תקנת בעל הבית, שלא יתבטל - הפועל - ממלאכתו[497], אמרו חכמים שאחר שגמר מלאכת שורה זו והולך להתחיל שורה אחרת יכול לאכול אף על פי שאינו בשעת מלאכה, שטוב הוא לבעל הבית כדי שלא יתבטל[498]. וכן התירו חכמים מטעם לזה לפועלים שיהיו אוכלים בחזרתם מן הגת[499].

יש הסוברים שמדין תורה אין הפועל אוכל אלא אחר שמילא הסל[500], שמדין תורה אין אוכלים אלא בשעת גמר מלאכה[501].

הקדש

אין הפועלים אוכלים בשל הקדש*[502]. דין זה נלמד - לסוברים שגזל-הגוי* מותר[503] - ממה שנאמר: בכרם רעך[504], ולא של הקדש[505].

שדה גוי

היתה השדה של גוי*, אף לסוברים - וכן הלכה[506] - שגזל הגוי אסור[507], מותר לפועל לאכול אף באופנים שאסור לו לאכול כשהשדה של ישראל[508], כגון לאכול יותר משכרו - לסוברים, שבשדה ישראל אינו יכול לאכול יותר משכרו[509] - או לאכול אפילו במחובר[510], שנאמר: בכרם רעך[511], ולא בכרם נכרי[512], שדוקא בכרם ישראל אל כליך לא תיתן[513], אבל בכרם נכרי תיתן[514].

שומר

שכר פועל לשמור על פירותיו, נחלקו בו אמוראים: א) לדעת רב, משמר כעושה מעשה[515], ואותה ששנינו: שומרי פירות אוכלים מהלכות-מדינה*, אבל לא מן התורה[516], היינו בשומרי גינות ופרדסים[517], שאז הוא עושה מלאכה במחובר בשעה שאין גמר מלאכה, ולכן אינו אוכל מן התורה[518], ואוכל מהלכות מדינה, וכל שכן עושה במחובר, שאוכל ממנהג המדינה[519]. אבל שומרי גיתות וערימות - עד שלא נגמרה מלאכתם למעשר[520] - אוכלים מן התורה[521], כדין עושה בתלוש[522]. ב) ולדעת שמואל - ורב אשי[523] - משמר אינו כעושה מעשה[524], ואותה ששנינו: שומרי פירות אוכלים מהלכות מדינה, אבל לא מן התורה[525], היינו בשומרי גיתות וערימות[526], אבל שומרי גינות ופרדסים אינם אוכלים לא מן התורה ולא מהלכות מדינה[527]. וכן הלכה[528].

היה משמר ארבעה או חמישה ערימות של חמישה בני אדם - והמשמר, אוכל בתלוש מהלכות מדינה, לסוברים כן[529], וכן הלכה[530] - לא ימלא כריסו מאחד מהן, אלא אוכל מכולם לפי החשבון[531].

הערות שוליים

  1. ↑ ויקרא כה נה.
  2. ↑ ע"ע. עי' שו"ת מהר"ם מר"ב ד"פ סי' עב; עי' מרדכי ב"מ רמז שמו; עי' הגמ"ר שם רמז תנט; עי' ד"מ חו"מ סי' שלא סק"א, בשם מרדכי והגמ"ר.
  3. ↑ עי' שו"ת מהר"ם שם; עי' הגמ"ר שם, בשם תשו' הר"ם.
  4. ↑ עי' להלן: חזרתו.
  5. ↑ עי' מרדכי שם.
  6. ↑ עי' ציון 3.
  7. ↑ עי' שו"ת מהר"ם מר"ב ד"פ סי' עב; כ"מ משו"ת מהר"ם שם סי' פה; הגמ"ר ב"מ רמז תנט-תס, בשם תשו' הר"ם; עי' ד"מ חו"מ סי' שלא סק"א, בשם תשו' הר"ם והגמ"ר; עי' רמ"א בשו"ע שם שלג ג; עי' לבוש שם, בשם חז"ל, וצ"ב.
  8. ↑ דברים טו יח. שו"ת מהר"ם שם ושם; לבוש שם.
  9. ↑ ישעיהו טז יד. שו"ת מהר"ם שם סי' פה; לבוש שם.
  10. ↑ ע"ע עבד עברי.
  11. ↑ לבוש שם.
  12. ↑ עי' שו"ת מהר"ם שם סי' עב: ואומר אני; כ"מ משו"ת מהר"ם שם סי' פה; עי' הגמ"ר שם רמז תס, בשם תשו' הר"ם; עי' לבוש שם. ועי' שו"ת מהר"ם שם סי' עב (והגמ"ר שם, בשמו) ראיה לזה ע"פ שבת קכז א.
  13. ↑ טור חו"מ סי' שלא ס"א, ועי' ב"י שם, שהוא ע"פ משנה ב"מ פג א.
  14. ↑ עי' משנה וראשונים שבציון 4 ואילך; שו"ת ריב"ש סי' תעה.
  15. ↑ שו"ת ריב"ש שם.
  16. ↑ עי' רמ"א בשו"ע שם א, ועי' ציונים שם, שהוא מהריב"ש שם, עיי"ש. וע"ע מנהג.
  17. ↑ עי' ר"ן ב"מ פג ב, ע"פ גמ' שם; עי' נמוק"י שם (נב א בדפי הרי"ף), בשמו ובשם הרשב"א; עי' ד"מ חו"מ סי' שלא סק"ב, בשמו; רמ"א בשו"ע שם א.
  18. ↑ עי' תוס' ב"מ פג א ד"ה השוכר, בשם ר"י; עי' מאירי שם; עי' טוש"ע שבציון 21.
  19. ↑ משנה ב"מ פג א; רמב"ם שכירות פ"ט ה"א; טור חו"מ סי' שלא ס"ג; שו"ע שם א.
  20. ↑ עי' גמ' שם; טוש"ע שם.
  21. ↑ עי' תוס' שבציון שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת.; טוש"ע שם.
  22. ↑ עי' גמ' שם.
  23. ↑ עי' ירו' ב"מ פ"ז ה"א: זאת אומרת וכו' א"ר אימי וכו', ופ"מ שם; עי' חי' רעק"א לשו"ע שם, ע"פ ירו' ופ"מ שם.
  24. ↑ טור חו"מ סי' שלא ס"ד; עי' רמ"א בשו"ע שם א.
  25. ↑ עי' ציון 13.
  26. ↑ עי' ב"מ פג ב, בפי' הא', בפי' ר"ל שבציונים 31, 33; טור שם; עי' רמ"א שם.
  27. ↑ עי' גמ' שם, בפי' הב', בפי' ר"ל שבציונים הנ"ל; טור שם; עי' רמ"א שם.
  28. ↑ יהודה בן בוני ר' אמי רב יהודה בירו' ב"מ פ"ז ה"א.
  29. ↑ רש"י שם ד"ה משל בעל הבית; תוס' שם ב ד"ה פועל, ע"פ ברייתא יומא כח ב וגמ' פסחים ב ב; תלמיד הרשב"א ב"מ שם א, בשם יש מי שכתב; ריטב"א שם, בשם הראב"ד; ריטב"א (החדשים) שם; נמוק"י שם (נב א).
  30. ↑ תוס' שם ב; טור שם; עי' רמ"א שם.
  31. ↑ עי' ר"ל בגמ' שם; יהודה בן בוני ר' אמי רב יהודה בירו' שם.
  32. ↑ רש"י שם.
  33. ↑ עי' ר"ל בגמ' שם; יהודה בן בוני ר' אמי רב יהודה בירו' שם.
  34. ↑ רש"י שם ד"ה משלו.
  35. ↑ תהלים קד כב-כג. ר"ל בגמ' שם; עי' יהודה בן בוני ר' אמי רב יהודה בירו' שם.
  36. ↑ רש"י שם ד"ה יאספון.
  37. ↑ עי' ר"י מלוניל שם; עי' תלמיד הרשב"א שם, בסתם.
  38. ↑ עי' ירו' ב"מ פ"ז ה"א; טור חו"מ סי' שלא ס"ה, בשם הירו'; עי' רמ"א בשו"ע שם א.
  39. ↑ טור שם.
  40. ↑ עי' ירו' שם; עי' טור שם, בשמו; רמ"א שם: ובע"ש מקדים.
  41. ↑ עי' ירו' שם; עי' טור שם, בשמו; רמ"א שם.
  42. ↑ ירו' שם; טור שם, בשמו; רמ"א שם.
  43. ↑ רמ"א שם.
  44. ↑ ירו' שם: לו נר; טור שם, בשמו; רמ"א שם. וע"ע נר שבת ויום טוב.
  45. ↑ טור שם.
  46. ↑ עי' ירו' ב"מ פ"ז ה"א; עי' נמוק"י ב"מ פג ב (נב א), ע"פ הירו' שם; רמ"א בשו"ע חו"מ שלא א.
  47. ↑ מאירי ב"מ פג א.
  48. ↑ משנה שם; רמב"ם שכירות פ"ט ה"א; עי' טור חו"מ סי' שלא ס"א; שו"ע שם ב.
  49. ↑ רמב"ם שם; עי' מאירי שם; שו"ע שם.
  50. ↑ משנה שם; רמב"ם שם; שו"ע שם.
  51. ↑ מאירי שם.
  52. ↑ עי' ב"מ פו א-ב, בפי' ר' מתיא בן חרש במשנה שם פג א, שחסורי מחסרא בד' ת"ק, והמעשה בא לחזק דבריו.
  53. ↑ טור חו"מ סי' שלב ס"ב.
  54. ↑ עי' גמ' שם פו א-ב, בפי' רשב"ג במשנה שם פג א.
  55. ↑ פהמ"ש לרמב"ם ב"מ פג א; רע"ב שם פ"ז מ"א; טור חו"מ סי' שלא ס"ב, בשם הרמ"ה. וע"ע הלכה: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל ציון 686 ואילך. הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש והשו"ע השמיטו, ועמד ע"ז בבהגר"א שם סק"ז.
  56. ↑ טור שם: ולכאו' נראה.
  57. ↑ עי' ברייתא ב"מ פז א, ורש"י ד"ה ואמר לו.
  58. ↑ ברייתא שם.
  59. ↑ עי' גמ' שם, בד' רשב"ג במשנה שם פג א: "הכל", שבא לרבות ד"ז.
  60. ↑ ברייתא שם פז א.
  61. ↑ רש"י שם ד"ה משמנין.
  62. ↑ רש"י שם.
  63. ↑ טור חו"מ סי' שלא ס"ו, בשמו.
  64. ↑ עי' טור שם, בשם הרמ"ה; עי' מ"מ שכירות פ"ט ה"ב.
  65. ↑ הגמ"י שכירות פ"ט ה"ב, בד' הרמב"ם שבציון הבא.
  66. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' טור חו"מ סי' שלא ס"ו; עי' שו"ע שבציון הבא.
  67. ↑ עי' שו"ע שם ג.
  68. ↑ עי' ב"מ עז א, במסקנה: פשיטא; עי' טור חו"מ סי' שלב ס"ד; עי' שו"ע שם ה. הרמב"ם השמיט.
  69. ↑ עי' רמב"ן שם; עי' נמוק"י שם (מז א), בשם האחרונים בשם הרמב"ן; ד"מ שם סק"ד, בשם נמוק"י בשם הרמב"ן; עי' רמ"א בשו"ע שם, בשם יש מחלקין; עי' ש"ך שם סק"כ; כ"מ מבהגר"א שם ס"ק יג.
  70. ↑ שו"ע שם; לבוש שם. ועי' ש"ך שם, שתמה.
  71. ↑ עי' ב"מ עז א, במסקנה: פשיטא, ועי' ש"ך חו"מ סי' שלב ס"ק כג; עי' טור שם ס"ה; עי' שו"ע שם ה. הרמב"ם השמיט.
  72. ↑ עי' טור חו"מ סי' שלב ס"ו, ע"פ גמ' שבציון 74; שו"ע שם ו.
  73. ↑ טור שם, ע"פ גמ' שבציון הבא; עי' רמ"א בשו"ע שם.
  74. ↑ עי' ב"מ עז א, בד' חכמים בברייתא שם עו ב, במסקנה; טוש"ע שם. הרמב"ם השמיט.
  75. ↑ עי' שו"ת מהר"ם מר"ב ד"פ סי' קסה, בשם ר"ת, ע"פ ע"ז סג א, ודחה מהר"ם הראיה; עי' רא"ש שם פ"ה סי' ב: נ"ל, ע"פ גמ' שם ; עי' רי"ו מישרים נכ"ט ח"א (פא א), בשמו, והובא (בהשמטת המקור ברא"ש) בב"י חו"מ סי' שלב ס"ב; עי' ר"ן שם (ל ב), ע"פ גמ' שם; עי' רמ"א בשו"ע שם ד; לבוש שם.
  76. ↑ עי' סמ"ע סי' שלב סק"א.
  77. ↑ עי' ב"מ עו א, באבע"א בפי' המשנה שם עה ב; עי' רמב"ם שכירות פ"ט ה"ג; טור שם ס"א; עי' שו"ע שם ב.
  78. ↑ עי' רי"ף שם (מו א); עי' רמב"ם שם; עי' רא"ש שם פ"ו סי' א; עי' מאירי שם; טור שם: ארבע; עי' שו"ע שם.
  79. ↑ עי' טור שם; עי' רמ"א בשו"ע שם.
  80. ↑ מאירי שם.
  81. ↑ עי' גמ' שם; רמב"ם שם; שו"ע שם.
  82. ↑ מאירי שם.
  83. ↑ עי' רי"ף שם; רמב"ם שם; עי' רא"ש שם; מאירי שם; עי' טוש"ע שם.
  84. ↑ עי' רש"י ב"מ עו א ד"ה דעתייהו אעילויא; עי' מאירי שם; טור חו"מ סי' שלב ס"ב.
  85. ↑ תוס' שם ד"ה ואזל, בפי' הא'; טור שם.
  86. ↑ תוס' שם, בפי' הב'; עי' מאירי שם; עי' שו"ע שם ג.
  87. ↑ עי' טור חו"מ סי' שלב ס"ג, ע"פ גמ' שם; שו"ע שם ד.
  88. ↑ סמ"ע סי' שלב סק"א.
  89. ↑ עי' ב"מ עו א, ע"פ ברייתא שם; עי' רי"ף שם (מו א); רמב"ם שכירות פ"ט ה"ג; עי' רא"ש שם פ"ו סי' א; עי' טור שם ס"א, לפי ב"י שם; שו"ע שם א.
  90. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם א.
  91. ↑ מאירי שם: נעקר.
  92. ↑ עי' רש"י שם ד"ה וליחזי פועלים; עי' טור שם, בשם הרמ"ה, לפי ב"י שם, בפי' הא', ושכ"מ מרש"י; עי' רמ"א בשו"ע שם, בשם י"א. ועי' ב"י שם, בפי' הב', שפי' הרמ"ה בע"א.
  93. ↑ כ"מ מגמ' שם; עי' רי"ף שם; רמב"ם שם; עי' רא"ש שם; עי' מאירי שם; עי' טור שם; שו"ע שם.
  94. ↑ עי' רי"ף שם; עי' רא"ש שם; עי' מאירי שם; טור שם.
  95. ↑ עי' מאירי שם.
  96. ↑ מאירי שם: יראה.
  97. ↑ מאירי שם, בשם י"א, ושכ"נ מל' גדולי הפוסקים.
  98. ↑ עי' ציון 93 ואילך.
  99. ↑ עי' ציון 97.
  100. ↑ עי' ב"מ עו א; רמב"ם שכירות פ"ט ה"ג; עי' טור חו"מ סי' שלב ס"א; שו"ע שם א.
  101. ↑ עי' גמ' שם; רמב"ם שם; עי' טור שם; שו"ע שם.
  102. ↑ עי' ב"מ עו א: אבע"א בבעה"ב עסקינן, לפי רש"י שם ד"ה אי בעית; מאירי שם.
  103. ↑ מאירי שם.
  104. ↑ עי' ב"מ עו א, ומאירי שם. ועי' ציון 84 ואילך.
  105. ↑ מאירי שם; עי' טור שם; עי' רמ"א בשו"ע שם.
  106. ↑ טור שם.
  107. ↑ מאירי שם; עי' טור ורמ"א שם. ועי' שו"ע וב"ח שם ובהגר"א שם סק"ח.
  108. ↑ עי' ב"י חו"מ סי' שלב ס"ב, בשם תלמידי הרשב"א; עי' רמ"א בשו"ע שם ד; עי' לבוש שם.
  109. ↑ עי' ב"י שם, בשם תלמידי הרשב"א; לבוש שם.
  110. ↑ לבוש שם.
  111. ↑ עי' רי"ו מישרים נכ"ט ח"א (פ ג), בשם הרשב"א, והובא בב"י חו"מ סי' שלב ס"ב; עי' רמ"א בשו"ע שם ד; עי' לבוש שם.
  112. ↑ עי' ציון 58 ואילך.
  113. ↑ עי' רי"ו שם, בשם הרשב"א; לבוש שם.
  114. ↑ עי' משנה ב"מ עה ב; ברייתא שם עו ב: האומנין; רמב"ם שכירות פ"ט ה"ד; טור חו"מ סי' שלג ס"א; שו"ע חו"מ שלג א.
  115. ↑ עי' רש"י שם ד"ה אין להן וד"ה אבל אם הלכו; עי' טור שם ס"א.
  116. ↑ רש"י שם.
  117. ↑ ברייתא שם, ורש"י ד"ה במה דברים אמורים; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  118. ↑ ברייתא שם, ורש"י ד"ה בשלא הלכו; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  119. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם.
  120. ↑ ברייתא שם, ורש"י ד"ה אבל אם הלכו וד"ה נותן להם שכרם; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  121. ↑ עי' ברייתא שם; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  122. ↑ עי' רש"י שם ד"ה אבל אינו דומה וד"ה עושה מלאכה; רמ"א בשו"ע שם.
  123. ↑ עי' שו"ע שם ב.
  124. ↑ רמב"ם שם: מה; שו"ע שם א.
  125. ↑ עי' ציון 114 ואילך.
  126. ↑ עי' רמב"ן ב"מ עו ב, ע"פ גמ' שם עז א ועט ב; עי' מ"מ שכירות פ"ט ה"ד, בשם רמב"ן ורשב"א (ומוסב אף על הדין שבציון 131 ואילך); עי' שו"ע חו"מ שלג ב.
  127. ↑ מ"מ שם, בשם רמב"ן ורשב"א; שו"ע שם.
  128. ↑ מ"מ שם, בשם רמב"ן ורשב"א; שו"ע שם.
  129. ↑ עי' מרדכי ב"מ רמז שמו, בשם רבינו מאיר, לפי ד"מ חו"מ שלג סק"ג; עי' רמ"א בשו"ע שם ב, בשם י"א.
  130. ↑ ב"י שם, בשם תלמידי הרשב"א; רמ"א שם, בשם יש חולקין.
  131. ↑ עי' ציון 120 ואילך.
  132. ↑ עי' רשב"א ב"מ עו ב; עי' מ"מ שכירות פ"ט ה"ד, בשם רמב"ן ורשב"א (ומוסב אף על הדין שבציון 125 ואילך); עי' רמ"א בשו"ע חו"מ שלג ב.
  133. ↑ רשב"א שם; מ"מ שם, בשם רמב"ן ורשב"א.
  134. ↑ ע"ע חזקת קרקעות.
  135. ↑ רשב"א שם.
  136. ↑ רשב"א שם; עי' מ"מ שם, בשם רמב"ן ורשב"א.
  137. ↑ רשב"א שם.
  138. ↑ רשב"א שם; עי' מ"מ שם, בשם רמב"ן ורשב"א; עי' רמ"א שם.
  139. ↑ עי' משנה ב"מ קיח א, לפי רב נחמן בגמ' שם; טור חו"מ סי' שלו ס"ג; שו"ע שם ב. הרמב"ם השמיט.
  140. ↑ עי' טור שם, בשם הרמ"ה; שו"ע שם.
  141. ↑ עי' ברייתא שם, לפי רב נחמן בגמ' שם; טור שם; שו"ע שם ג.
  142. ↑ עי' טור שם; שו"ע שם.
  143. ↑ עי' טור שם, בדחיית ד' הרמ"ה שבציון הבא.
  144. ↑ עי' טור שם, בשם הרמ"ה, לפי ב"ח שם.
  145. ↑ עי' לבוש חו"מ סי' שלו ס"ד.
  146. ↑ עי' ס' הערוך ע' אנגריא.
  147. ↑ לבוש שם.
  148. ↑ עי' טור שם ס"ד; עי' שו"ע שם ד; לבוש שם
  149. ↑ עי' תוספ' ב"מ פ"ז, והובאה במעט שינוי ברי"ף ב"מ עח ב (מט א); עי' טוש"ע שם; לבוש שם.
  150. ↑ לבוש שם.
  151. ↑ עי' תוספ' שם, והובאה ברי"ף שם; עי' טוש"ע שם; לבוש שם.
  152. ↑ עי' ברייתא ב"מ עו א וקיח א; רמב"ם שכירות פ"ט ה"ט; עי' טור חו"מ סי' שלו ס"א; עי' שו"ע שם א.
  153. ↑ עי' ברייתא ב' שם קיח א, לפי גמ' שם; טוש"ע שם.
  154. ↑ עי' תוס' שם ד"ה לעשות, בשם ר"י; טוש"ע שם.
  155. ↑ רש"י ב"מ קיח א ד"ה בשל הפקר, לפי ב"י שם; רי"ף ב"מ קי ב (סז ב) ורמב"ם שכירות פי"א ה"ד ורא"ש שם פ"ט סי' מג, לפי שו"ת מהר"ם חביב סי' רכה; רשב"א שם, לפי יד דוד שם.
  156. ↑ רמב"ן וחי' הר"ן שם, לפי יד דוד שם; טור שם ס"ב: לומר לו; שו"ע שם.
  157. ↑ טור שם.
  158. ↑ טור שם; עי' שו"ע שם.
  159. ↑ עי' מרדכי סנהדרין רמז תשה; רמ"א בשו"ע חו"מ שלו א.
  160. ↑ עי' רשב"א ב"מ עו ב.
  161. ↑ עי' ברייתא ב"מ עו ב, לפי גמ' שם עז א.
  162. ↑ רב בגמ' שם וב"ק קטז ב.
  163. ↑ ויקרא כה נה.
  164. ↑ רב בב"ק שם; רמב"ם שכירות פ"ט ה"ד; טור חו"מ סי' שלג ס"ב; שו"ע שם ג.
  165. ↑ ויקרא שם.
  166. ↑ רש"י ב"מ עז א ד"ה יד פועל; תוס' שם מח א ד"ה והא; תוס' רא"ש שם.
  167. ↑ ת"ק בברייתא ב"מ עו ב, לפי גמ' שם עז א.
  168. ↑ עי' ת"ק בברייתא שם עו ב.
  169. ↑ עי' ברייתא שם, לפי גמ' שם עז א.
  170. ↑ ר' דוסא בברייתא שם עו ב, לפי גמ' שם עז א.
  171. ↑ עי' ר' דוסא בברייתא שם עו ב.
  172. ↑ רמב"ם שכירות פ"ט ה"ד; טור חו"מ סי' שלג ס"ב; שו"ע שם ג.
  173. ↑ רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  174. ↑ עי' שו"ת מהרי"ק סי' קפא, והובא בב"י שם; שו"ע שם.
  175. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' טור שם; עי' שו"ע שם ד.
  176. ↑ עי' מרדכי ב"מ רמז שמו, בשם ר"י.
  177. ↑ עי' תוס' ב"מ מח א ד"ה והא ותוס' רא"ש שם ורא"ש שם פ"ד סי' ט ונמוק"י שם (כט א), בשם ר"ת, ע"פ גמ' שם; עי' רמ"א בשו"ע חו"מ שלג א, בשם י"א. ועי' נמוק"י שם, בשם רשב"א ור"ן, שדחו הראיה.
  178. ↑ רא"ש שם, בשם ר"ת; עי' תוס' רא"ש שם.
  179. ↑ רא"ש שם, בשם ר"ת.
  180. ↑ ע"ע עבד עברי. רא"ש שם, בשם ר"ת. ועי' תוס' רא"ש שם.
  181. ↑ ויקרא כה נה.
  182. ↑ תוס' שם; תוס' רא"ש שם.
  183. ↑ עי' טור חו"מ סי' שלג ס"א, בשם ר"ת; עי' רמ"א בשו"ע חו"מ שלג א, בשם י"א.
  184. ↑ עי' טור שם, בשם ר"ת. אם יכול בעה"ב לעכב כלי האומנות אצלו ולשכור אחרים, עי' מרדכי ב"מ רמז שמו ומ"מ שכירות פ"ט ה"ד ונמוק"י שם ורמ"א שם.
  185. ↑ עי' ציון 161 ואילך.
  186. ↑ עי' ציון 172 ואילך.
  187. ↑ טור חו"מ סי' שלג ס"ג.
  188. ↑ משנה ב"מ עה ב; עי' רמב"ם שכירות פ"ט ה"ד.
  189. ↑ משנה שם; רמב"ם שם; טור שם.
  190. ↑ טור שם.
  191. ↑ עי' משנה שם; ברייתא שם עו ב; עי' גמ' שם עז ב; רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  192. ↑ עי' תה"ד סי' שכט, ע"פ משנה נדרים כז א; רמ"א בשו"ע חו"מ שלג ה.
  193. ↑ עי' תוספ' ב"מ פ"ז; רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם. על מלמד וסופר, אם נקראים דבר האבד, עי' שו"ת מהר"ם מר"ב ד"פ סי' שפז ומרדכי ב"מ רמז שמג ורמ"א שם. על משרתת או עבד, אם נקרא דבר האבד, עי' תה"ד סי' שכט ורמ"א שם.
  194. ↑ עי' ציון 185 ואילך.
  195. ↑ עי' משנה ב"מ עה ב; עי' ברייתא שם עו ב; עי' רמב"ם שכירות פ"ט ה"ד; עי' טור חו"מ סי' שלג ס"ג; עי' שו"ע שם ה.
  196. ↑ ברייתא ב"מ עו ב; רמב"ם שכירות פ"ט ה"ד; טור חו"מ סי' שלג ס"ג; שו"ע שם ה.
  197. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  198. ↑ עי' רמב"ם שם; טור שם, בשמו; עי' שו"ע שם.
  199. ↑ עי' רש"י ב"מ עה ב ד"ה שוכר עליהם ועו ב ד"ה שוכר; רמב"ם שכירות פ"ט ה"ד; טור חו"מ סי' שלג ס"ג; שו"ע שם ו.
  200. ↑ עי' רש"י עה ב שם.
  201. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  202. ↑ עי' ברייתא שם עו ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  203. ↑ ברייתא שם; רמב"ם שם; טור שם; שו"ע שם ז.
  204. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  205. ↑ עי' רמב"ם שם; טור שם; עי' שו"ע שם.
  206. ↑ טור שם ונמוק"י שם (מו ב), בשם הרשב"א.
  207. ↑ עי' נמוק"י ב"מ עו ב (מו ב), בשם האחרונים; רמ"א בשו"ע חו"מ שלג ו.
  208. ↑ עי' ציון 193.
  209. ↑ עי' רא"ש ב"מ פ"ו סי' ו; עי' טור חו"מ סי' שלג ס"ג; עי' רמ"א בשו"ע שם ה.
  210. ↑ עי' תשו' מהר"ם בתשומי"י קנין סי' לא; עי' רא"ש שם; עי' טור שם; רמ"א שם.
  211. ↑ עי' רא"ש שם; עי' טור שם, בשמו; רמ"א שם.
  212. ↑ עי' רא"ש שם; עי' טור שם, בשמו.
  213. ↑ עי' תוספ' ב"מ פ"ז, והובאה ברי"ף ב"מ עז א (מז א) ורא"ש שם פ"ו סי' ו; עי' רמב"ם שכירות פ"ט ה"ח; עי' טור חו"מ סי' שלד ס"ב, לגירסתנו, ועי' ציון 218, שי"ג בע"א; עי' שו"ע שם ב.
  214. ↑ עי' מ"מ שם; רמ"א בשו"ע שם.
  215. ↑ עי' מ"מ שם, ע"פ ברייתא ב"מ עו ב: אבל אינו דומה וכו'; עי' שו"ע שם; ערה"ש שם סי"ג.
  216. ↑ ערה"ש שם.
  217. ↑ מ"מ שם; שו"ע שם; ערה"ש שם: שרוצים.
  218. ↑ עי' ראב"ד בהשגות שכירות פ"ט ה"ח, לפי אהלי יאודה שם (וכ"מ ממ"מ שם); טור חו"מ סי' שלה ס"ב, לגי' אהלי יאודה שם, ועי' ציון 213, שי"ג בע"א.
  219. ↑ עי' ראב"ד בהשגות שם, לפי מ"מ שם.
  220. ↑ עי' ראב"ד בהשגות שם, ע"פ ברייתא ב"מ עו ב, לפי מ"מ שם.
  221. ↑ עי' מרדכי ב"מ רמז שנג, והובא בד"מ חו"מ סי' שלה סק"ב; עי' הגמ"ר קדושין רמז תקנט; עי' ד"מ שם, בשמו; רמ"א בשו"ע שם ב.
  222. ↑ עי' מרדכי שם, והובא בד"מ שם; רמ"א שם.
  223. ↑ עי' הגמ"ר ב"מ רמז ר: ולי הכותב וכו', ע"פ שמאל בב"מ נח א, ועי' הגמ"ר שם, בסו"ד, שנ' שהסתפק בזה.
  224. ↑ עי' תוספ' ב"מ פ"ז, והובאה ברי"ף ב"מ עז א (מז א) ורא"ש שם פ"ו סי' ו; עי' רמב"ם שכירות פ"ט ה"ח; עי' טור חו"מ סי' שלד ס"ב, לגי' ב"י שם, בפי' הא', ועי' ציון 226, שי"ג בע"א. השו"ע השמיט (ועי' ציון הבא).
  225. ↑ עי' ב"י שם.
  226. ↑ עי' טור שם, לגירסתנו, וגי' ב"י שם, בפי' הב', וב"ח שם, ועי' ציון 224, שי"ג בע"א. ועי' ב"י וב"ח שם, בטעם שהטור כ' כן.
  227. ↑ עי' ב"י שם, בד' הטור, בפי' הב'.
  228. ↑ עי' תוספ' ב"מ פ"ז, והובאה ברי"ף ב"מ עז א (מז א) ורא"ש שם פ"ו סי' ו; עי' רמב"ם שכירות פ"ט ה"ח; טור חו"מ סי' שלד ס"ג; עי' שו"ע שם ג.
  229. ↑ עי' תוספ' שם; עי' רמב"ם שם; שו"ע שם.
  230. ↑ שו"ע שם.
  231. ↑ עי' רש"י ב"מ עו ב ד"ה הא דסיירה, בפי' רבא בגמ' שם עו ב - עז א; טור חו"מ סי' שלד ס"א; עי' רמ"א בשו"ע שם ב, בסתם.
  232. ↑ עי' רש"י שם עז א ד"ה פסידא; טור שם.
  233. ↑ טור שם.
  234. ↑ רש"י שם עו ב ד"ה הא דסיירא. ועי' רש"י עז א שם.
  235. ↑ עי' רבא בגמ' שם עז א; טור שם; עי' רמ"א שם, בסתם.
  236. ↑ טור שם.
  237. ↑ רש"י שם עו ב ד"ה לא סיירוה. ועי' רש"י שם עז א ד"ה לא סיירה.
  238. ↑ עי' רמב"ם שבציון הבא, לפי הג' הגר"א שם עו ב סק"ד.
  239. ↑ עי' רמב"ם שכירות פ"ט ה"ד; טור שם, בשמו; עי' טור שם, בשם הרמ"ה; עי' רמ"א שם, בשם י"א.
  240. ↑ רמב"ם שם; טור שם, בשמו.
  241. ↑ עי' רמב"ם שם; טור שם, בשמו; עי' טור שם, בשם הרמ"ה.
  242. ↑ טור שם, בשם הרמ"ה. ועי' ערה"ש שם ס"ג.
  243. ↑ רבא בב"מ עז א: אי בני מתא וכו', לפי רא"ש שם פ"ו סי' ג ומ"מ שכירות פ"ט ה"ו, ועי' ציון 252, שי"מ בע"א; טור חו"מ סי' שלד ס"ב; שו"ע שם א.
  244. ↑ רבא בגמ' שם, ורש"י ד"ה ופסיק נהרא; עי' טור שם; שו"ע שם.
  245. ↑ עי' טור שם; שו"ע שם.
  246. ↑ מ"מ שם.
  247. ↑ מ"מ שם.
  248. ↑ רבא בגמ' שם: לאו בני מתא וכו', לפי רא"ש שם ומ"מ שם, ועי' ציון 252, שי"מ בע"א; טוש"ע שם.
  249. ↑ עי' רמ"א בשו"ע שם, ובציונים שהוא בשם הטור, ונ' שפי' כן הטור שבציון הבא.
  250. ↑ עי' רא"ש שם; טור שם.
  251. ↑ רא"ש שם.
  252. ↑ רמב"ם שם, ועי' ראב"ד בהשגות שם ה"ד, שהרמב"ם פי' רבא בגמ' שם: אי בני מתא וכו' לאו בני מתא וכו', דהיינו שבני העיר מפסיקים הנהר או אינם מפסיקים, ותמה, ועי' ציונים 243, 248, שי"מ הגמ' בע"א.
  253. ↑ עי' ציון 249 ואילך.
  254. ↑ עי' תה"ד סי' שכט; עי' רמ"א בשו"ע חו"מ שלד ב, בשם י"א.
  255. ↑ טור חו"מ סי' שלה ס"א.
  256. ↑ עי' טור שם, לגי' פרישה שם סק"א. בטור שם, לגירסתנו, ליתא.
  257. ↑ עי' רבא בב"מ עז א, לפי רא"ש שם פ"ו סי' ה; טור שם; עי' שו"ע שם א.
  258. ↑ טור שם.
  259. ↑ עי' טוש"ע שם.
  260. ↑ טור שם.
  261. ↑ עי' טור שם; שו"ע שם.
  262. ↑ עי' מרדכי ב"מ רמז שמו, בשם רבינו ברוך, והובא בד"מ שם סק"א; עי' רמ"א בשו"ע שם.
  263. ↑ עי' מרדכי ב"מ רמז שמו, בשם רבינו מאיר, לפי ד"מ חו"מ שלג סק"ג; עי' רמ"א בשו"ע שם שלה א, בשם י"א.
  264. ↑ עי' ב"י שם סי' שלג, בשם תלמידי הרשב"א.
  265. ↑ עי' רא"ש ב"מ פ"ו סי' ה, בפי' רבא שבציון 257; עי' טור שבציון הנ"ל, לפי ב"ח חו"מ סי' שלה; עי' מ"מ שכירות פ"ט ה"ז, בשם הרשב"א; עי' שו"ע שם א.
  266. ↑ עי' רמב"ם שם.
  267. ↑ עי' ציון 259 ואילך.
  268. ↑ כ"מ מב"מ עז א, בד' רבא: כי קאמר רבא וכו', ורש"י שם ד"ה באכלסי מחוזא; עי' רמב"ם שכירות פ"ט ה"ז; כ"מ מטור חו"מ סי' שלה ס"א; עי' שו"ע שם א.
  269. ↑ עי' טור חו"מ סי' שלה ס"א; שו"ע שם א.
  270. ↑ עי' משנה ב"מ פז א; ת"ק במשנה שם צב א, לפי רש"י שם ד"ה תנא קמא, בד' התי' הג' בגמ' שם, ועי' גמ' שבציונים 461, 476, שפי' בע"א, ועי' ראשונים דלהלן שפי' התי' הג' בע"א; חכמים במשנה שם, לפי רא"ש שם פ"ז סי' יב, ולפי שטמ"ק שם, בשם ר"ח, בד' התי' הג' בגמ' שם, ועי' גמ' שבציונים הנ"ל שפי' בע"א, ועי' רש"י דלעיל, שפי' התי' הג' בע"א; עי' ספרי כי תצא פיס' רסו; עי' רמב"ם שכירות פי"ב ה"א; טור חו"מ סי' שלז ס"א; שו"ע שם א.
  271. ↑ עי' משנה פז א: ואלו אוכלין מן התורה.
  272. ↑ דברים כג כה. עי' ברייתא בגמ' שם ב; עי' גמ' שם; עי' ירו' מעשרות פ"ב ה"ד, לגי' כ"י ליידן וד' ונציה; עי' אונקלוס שם: ארי תתגר; עי' תיוב"ע שם: ארום תיעול למיסב אגרא כפועל; עי' ת' ניאופיטי שם: ארום תיעול כאריס; עי' רש"י שם; כ"מ מרמב"ם שם; עי' ר"י בכור שור שם. בירו' שם, לגירסתנו: כי תבא בקמת רעך, אבל מהמשך הירו' שם: ואל כליך לא תתן וכו' ונתת ענבים וכו', מוכח שהוא טה"ד.
  273. ↑ דברים שם.
  274. ↑ ירו' שם. וכן ד' ספרי שם, לפי מזרחי שם, שהלימוד הוא מכתוב זה, ועי' ציון 278, שי"מ בע"א, וכן ד' רש"י שבציון 280 ואילך, לפי מזרחי וגו"א ושפ"ח שם, שהלימוד הוא מכתוב זה, ועי' ציון 278, שי"מ בע"א.
  275. ↑ עי' ברייתא שבציון הבא ואילך.
  276. ↑ דברים שם. עי' ברייתא שם; עי' רבינו בחיי שם, בשם רז"ל.
  277. ↑ ע"ע בל תלין.
  278. ↑ דברים כד טו. ברייתא שם; רבינו בחיי שם, בשם רז"ל. וכן ד' ספרי שם ורש"י שבציון 280 ואילך, לפי צידה לדרך דברים כג כה, בשם אמרי שפר, והסכים לו (ונ' מהל' שם, שאף שאינו מפורש בספרי, יל"פ הספרי כבבלי, וכ"מ מרבינו הלל לספרי שם), ועי' ציון 274, שי"מ הספרי ורש"י בע"א.
  279. ↑ ברייתא שם; רבינו בחיי שם, בשם רז"ל. ועי' הכתב והקבלה שם.
  280. ↑ דברים כג כה.
  281. ↑ פסי"ז שם.
  282. ↑ רש"י שם; עי' רמב"ם שבציון הבא.
  283. ↑ רמב"ם שם. ועי' צידה לדרך שם, בסו"ד, שאמנם היה נראה שניתן ללמוד כן מטעם זה, אבל נצרך הלימוד שבציון 275 ואילך, כדי להוציא מד' התנאים שבציון 289 ואילך. ועי' העמק דבר שם.
  284. ↑ רמב"ם שם.
  285. ↑ דברים שם.
  286. ↑ עי' ר"י בכור שור שם, ע"פ גמ' שם צב א.
  287. ↑ עי' ר"י בכור שור שם.
  288. ↑ עי' רלב"ג שם.
  289. ↑ חכמים במשנה שם צב א, לפי רש"י שם ד"ה תנא קמא, בד' התי' הג' בגמ' שם, ועי' גמ' שבציונים 462, 477, שפי' בע"א, ועי' ראשונים דלהלן שפי' התי' הג' בע"א; ת"ק במשנה שם, לפי רא"ש שם פ"ז סי' יב, ולפי שטמ"ק שם, בשם ר"ח, בד' התי' הג' בגמ' שם, ועי' גמ' שבציונים הנ"ל, שפי' בע"א, ועי' רש"י דלעיל, שפי' התי' הג' בע"א.
  290. ↑ דברים כג כה.
  291. ↑ רב בב"מ צב א, שכן מצא במגילת סתרים בבית ר' חייא.
  292. ↑ רש"י שם ד"ה בביאת כל אדם.
  293. ↑ רב אשי בגמ' שם: דלמא בעושין בסעודתן; רב כהנא בגמ' שם, לפי ריטב"א שם, וכ"מ מתוס' שם ד"ה איבעית.
  294. ↑ תוס' שם.
  295. ↑ עי' רמב"ם וטוש"ע שבציון 270; עי' רא"ש שם. ועי' רא"ש שם, שלפי רש"י שבציון 289, שחכמים סוברים כאיסי בן יהודה, לכאו' הלכה כמותו.
  296. ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציונים 270, 295.
  297. ↑ דברים כג כה.
  298. ↑ עי' ציון 270 ואילך.
  299. ↑ גאונים וראשונים שבציון 301, לפי רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג ל"ת רסז; טור חו"מ סי' שלז ס"א, לפי רי"פ פערלא שם; עי' זוהר הרקיע לרשב"ץ עשין סי' עב.
  300. ↑ עי' זוהר הרקיע שם; עי' רי"פ פערלא שם.
  301. ↑ בה"ג; רס"ג; ר"א הזקן; ר"י ברצלוני; ר"ש ן' גבירול; יראים; סמ"ק.
  302. ↑ עי' רמב"ם שכירות פי"ב ה"א וספה"מ מ"ע רא; עי' סמ"ג עשין צא; עי' חינוך מ' תקעו.
  303. ↑ ספה"מ שם; סמ"ג שם; חינוך שם; ועוד.
  304. ↑ עי' ציון 299 ואילך.
  305. ↑ עי' ציון 302 ואילך.
  306. ↑ עי' ציון 302 ואילך.
  307. ↑ חינוך מ' תקעו.
  308. ↑ עי' ציון 270. עי' טור חו"מ סי' שלז ס"ג; עי' שו"ע שם ב.
  309. ↑ עי' משנה ב"מ פז א; עי' ברייתא שם פט א; עי' רמב"ם שכירות פי"ב ה"א וה"ב; טוש"ע שם.
  310. ↑ ס' הערוך ע' חבץ; עי' הגה בשו"ע שם, בשמו.
  311. ↑ רש"י שבת צה א ד"ה המחבץ, בפי' הא'; ר"ן שם (לב א); נמוק"י שם, בפי' הא';
  312. ↑ רש"י שבת שם, בפי' הב': ולי נראה; עי' נמוק"י שם: בפי' הב': ולי נראה.
  313. ↑ סמ"ע שם סק"ט.
  314. ↑ עי' רש"י שם: ולועזין אותו אנקייד"ש, ואוצר לעזי רש"י שם דהיינו עשיית גבינה; עי' רש"י ב"מ פט א ד"ה המחבץ: מיני חריצי חלב, ועי' ת"י ורש"י שמו"א יז יח; עי' נמוק"י שם (נב א): מין ממיני חמאה. וצ"ב לפי' זה, החילוק המדויק בין המחבץ למגבן.
  315. ↑ סמ"ע שם.
  316. ↑ עי' ברייתא שם פט א; עי' רמב"ם שם ה"ד; טוש"ע שם.
  317. ↑ דברים כה ד. עי' ברייתא שם.
  318. ↑ ע"ע חסימה ציון 8 ואילך.
  319. ↑ עי' רבינא בגמ' שם פח ב - פט א, ורש"י ד"ה מכדי, ע"פ ב"ק נד ב.
  320. ↑ ברייתא ב"מ פט א.
  321. ↑ עי' ציון 308 ואילך.
  322. ↑ עי' משנה שם ב"מ פז א; עי' רמב"ם שכירות פי"ב ה"א וה"ב; עי' טור חו"מ סי' שלז ס"ג; עי' שו"ע שם ב.
  323. ↑ טוש"ע שם. וכעי"ז בקיצור ברמב"ם שם.
  324. ↑ עי' משנה שם פז א-ב; עי' רמב"ם שכירות פי"ב ה"ב וה"ג; טוש"ע שם.
  325. ↑ עי' רמב"ן שם ב, בפי' הברייתא שם; טוש"ע שם.
  326. ↑ דברים כג כה. עי' גמ' שם ב, ורש"י ד"ה כי תבא.
  327. ↑ עי' ציון 270 ואילך.
  328. ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציונים 270, 295.
  329. ↑ דברים שם.
  330. ↑ עי' רש"י שם.
  331. ↑ דברים שם כו.
  332. ↑ עי' שמואל בגמ' שם; עי' גמ' שם, במסקנה.
  333. ↑ עי' רש"י שם ד"ה תינח.
  334. ↑ עי' ר' יצחק בגמ' שם; עי' גמ' שם, במסקנה.
  335. ↑ עי' גמ' שם.
  336. ↑ רש"י שם ד"ה דלאו בר חרמש.
  337. ↑ עי' ציון 322 ואילך.
  338. ↑ גמ' שם פט א, בפי' הברייתא שבציון הבא; טוש"ע שם.
  339. ↑ ברייתא שם; טוש"ע שם.
  340. ↑ עי' רש"י שם ד"ה דקא משליף קטיני; טוש"ע שם.
  341. ↑ דברים כה ד. עי' ברייתא ב"מ פט א.
  342. ↑ עי' ציון 317 ואילך.
  343. ↑ ברייתא שם.
  344. ↑ עי' משנה ב"מ פז א; עי' רמב"ם שכירות פי"ב ה"א וה"ב; עי' טור חו"מ סי' שלז ס"ג; עי' שו"ע שם ב.
  345. ↑ דברים כג כו. רש"י ב"מ פח ב ד"ה קמה קמה: רעך על.
  346. ↑ עי' רש"י שם ד"ה אם אינו ענין.
  347. ↑ סתמא דגמ' שם, במסקנה.
  348. ↑ דברים שם כה.
  349. ↑ עי' ר' אמי בגמ' שם.
  350. ↑ דברים כה ד. עי' רבינא בגמ' שם פח ב - פט א.
  351. ↑ עי' ציון 317 ואילך.
  352. ↑ דברים שם.
  353. ↑ עי' רבינא בגמ' שם פט א, ופסקי רי"ד שם.
  354. ↑ עי' ציון 344 ואילך.
  355. ↑ עי' משנה ב"מ פז א.
  356. ↑ עי' רבינא בגמ' שבציון 369; עי' רמב"ם שכירות פי"ב ה"ב; עי' טור חו"מ סי' שלז ס"ג; עי' שו"ע שם ב.
  357. ↑ עי' רש"י שם ד"ה הבודל; עי' הגה בשו"ע שם.
  358. ↑ רש"י שם.
  359. ↑ עי' רש"י שם; עי' הגה בשו"ע שם.
  360. ↑ סמ"ע שם ס"ק יא.
  361. ↑ עי' ברייתא א' בגמ' שם פט א; עי' רמב"ם שם ה"ה; עי' טור שם ס"ה; עי' שו"ע שם ג.
  362. ↑ עי' רבינא בגמ' שבציון 369; עי' רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  363. ↑ עי' רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  364. ↑ רש"י שם ד"ה והמקטף.
  365. ↑ עי' ברייתא ג' בגמ' שם.
  366. ↑ רש"י שם ד"ה הלש.
  367. ↑ דברים כה ד. עי' ברייתא א' וברייתא ג' בגמ' שם; עי' רבינא בגמ' שם.
  368. ↑ עי' ציון 317 ואילך.
  369. ↑ רבינא בגמ' שם, בפי' ברייתא א' וברייתא ג' בגמ' שם.
  370. ↑ עי' רב פפא בב"מ פט א, בפי' ברייתא ב' בגמ' שם, שלא תסתור לברייתא א' בגמ' שם, לפי רש"י שם ד"ה בתוחלני; עי' טור חו"מ סי' שלז ס"ה; עי' שו"ע שם ד. הרמב"ם השמיט.
  371. ↑ עי' משנה ב"מ צג א, לפי גמ' שם צב ב; טור חו"מ סי' שלז ס"ה; שו"ע שם ה.
  372. ↑ עי' משנה שם צג א, לפי גמ' שם צב ב; טור שם; שו"ע שם.
  373. ↑ עי' משנה ב"מ צא ב, ורש"י ד"ה ואפילו בכתיפו; עי' ברייתא בירו' ב"מ פ"ז ה"ב.
  374. ↑ דברים כג כה. גמ' שם, בד' ת"ק; ר' לא בירו' שם, בד' ת"ק.
  375. ↑ גמ' שם, בד' ת"ק.
  376. ↑ רמב"ם שכירות פי"ב ה"ט; טור חו"מ סי' שלז ס"א; שו"ע שם א. ועי' בהגר"א שם סק"ג, הטעם שהלכה כת"ק, וע"ע הלכה: על פי הרוב.
  377. ↑ עי' משנה שם; עי' ברייתא בירו' שם.
  378. ↑ ברייתא בירו' שם. וע"ע חסימה ציון 119.
  379. ↑ עי' צון 317 ואילך. רש"י שם ד"ה כי שור, בפי' הגמ' שבציון הבא.
  380. ↑ ע"ע חסימה.
  381. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 117 ואילך. עי' גמ' שם, בד' ר' יוסי בר' יהודה.
  382. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 118.
  383. ↑ משנה ב"מ צא ב; ספרי כי תצא פיס' רסו; ירו' שבציון 385; רמב"ם שכירות פי"ב ה"י; טור חו"מ סי' שלז ס"ט; שו"ע שם ט.
  384. ↑ דברים כג כה. ספרי שם; ירו' מעשרות פ"ב ה"ד; מדרש תנאים שם, בד"א (והדרשה הראשונה היא הדרשה שבציון 424 ואילך); רמב"ם שם: שנאמר בכרם.
  385. ↑ ירו' שם; עי' מדרש תנאים שם, בד"א. ועי' ספרי שם.
  386. ↑ דברים שם.
  387. ↑ גמ' שם, לפי סמ"ע שם ס"ק כב (ע"פ פסק הראשונים שבציון 407, ועי' ציונים 403, 405).
  388. ↑ עי' טור חו"מ סי' שלז ס"ט; עי' שו"ע שם ט.
  389. ↑ עי' ב"ח שם; כ"מ מבהגר"א שם סק"ח.
  390. ↑ עי' ציון 407 ואילך. כ"מ מבאה"ג שם סק"ד.
  391. ↑ עי' משנה ב"מ צא ב; עי' ספרי כי תצא פיס' רסו; עי' רמב"ם שכירות פי"ב הי"א; עי' טור חו"מ סי' שלז ס"י; עי' שו"ע שם י.
  392. ↑ עי' ציון 383 ואילך.
  393. ↑ עי' רש"י שבציון 398; עי' רמב"ם שבציון 400; עי' טור חו"מ סי' שלז ס"ט; עי' שו"ע שם ט.
  394. ↑ רש"י ב"מ צא ב ד"ה עד שלא הילכו.
  395. ↑ רב נחמן אמר רבה בר אבוה בגמ' שם; רמב"ם שכירות פי"ב הי"ב; טור שם: התירוש; שו"ע שם: תירוש.
  396. ↑ עי' רש"י שם; עי' טוש"ע שם.
  397. ↑ רש"י שם.
  398. ↑ רש"י שם; שו"ע שם.
  399. ↑ רב נחמן אמר אבוה בגמ' שם; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  400. ↑ עי' רמב"ם שם.
  401. ↑ עי' בעיא דלא איפשטא בב"מ צא ב.
  402. ↑ עי' רש"י שם ד"ה מהו שיאכל.
  403. ↑ עי' גמ' שם, לצד זה.
  404. ↑ עי' בעיא דלא איפשטא בגמ' שם.
  405. ↑ עי' גמ' שם, לצד זה.
  406. ↑ עי' גמ' שם צב א.
  407. ↑ רי"ף ב"מ צא ב (נג א); עי' ס' ההשלמה שם, בשמו, והסכים לו; רמב"ם שכירות פי"ב ה"י; רא"ש שם פ"ז סי' י; טור חו"מ סי' שלז ס"י; שו"ע שם י.
  408. ↑ רא"ש שם; טוש"ע שם.
  409. ↑ עי' ציון 406. ס' ההשלמה שם; רא"ש שם; ב"י שם.
  410. ↑ ב"י שם; באה"ג שם סק"ח, בשמו; עי' בהגר"א שם סק"ט.
  411. ↑ ע"ע ספק ממון. עי' בהגר"א שם.
  412. ↑ ס' ההשלמה שם.
  413. ↑ עי' ציון 407 ואילך.
  414. ↑ עי' רב שישא בריה דרב אידי בב"מ צא א, בדיוק ל' המשנה שבציון 383, לצד הספק שבציון 404 ואילך; טור חו"מ סי' שלז ס"י; שו"ע שם י. הרמב"ם השמיט.
  415. ↑ עי' ברייתא ב"מ פז ב; רמב"ם שכירות פי"ב הי"א; עי' טור חו"מ סי' שלז סי"ג; שו"ע שם יד.
  416. ↑ דברים כג כה. ברייתא שם; רמב"ם: כנפשך שבעך.
  417. ↑ ראב"ד לספרי כי תצא פיס' רסו, בד' חכמים שבציון 440 ואילך.
  418. ↑ ברייתא שם. ועי' תוס' שם ד"ה שבעך, והובא בהגמ"י שם.
  419. ↑ טור חו"מ סי' שלז סי"ג; שו"ע שם יב.
  420. ↑ עי' ברייתא ומדרש תנאים שבציון 424 ואילך; עי' רמב"ם שכירות פי"ב ה"י; טוש"ע שם.
  421. ↑ עי' גמ' שם פט ב, בפי' הברייתא שם; עי' רש"י שם פז ב ד"ה ולא ענבים; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  422. ↑ רש"י שם.
  423. ↑ רש"י שם; עי' טוש"ע שם.
  424. ↑ דברים כג כה.
  425. ↑ ברייתא ב"מ פז ב (כגמ' שבציון 386 ואילך, ועי' ציון 384 ואילך, שיש הלומדים מ"ענבים" דין אחר); מדרש תנאים שם, בסתם (ובד"א הובאה הדרשה שבציון הנ"ל ואילך).
  426. ↑ עי' רבא בגמ' שם פט ב, לפי תוס' שם ד"ה קוצץ, בשם ר"ח, ועי' רש"י שם ד"ה קצץ, שפי בע"א, ועי' תוס' שם, בשם ר"ת, בד' רש"י, ועי' ראב"ד בהשגות שם; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  427. ↑ עי' תוספ' ב"מ פ"ח; עי' ירו' מעשרות פ"ב ה"ד; עי' ר' לא בירו' ב"מ פ"ז ה"ב; עי' רש"י ב"מ פז ב ד"ה ולא מוצץ, בפי' הברייתא שבציון 432; עי' רמב"ם שכירות פי"ב ה"י; עי' טור חו"מ סי' שלז סי"ג; עי' שו"ע שם יג.
  428. ↑ עי' רש"י שם.
  429. ↑ פ"מ לירו' ב"מ שם, בפי' הא', ומעשרות שם. ועי' פ"מ ב"מ שם, בפי' הב', שפי' בע"א, ומתאים לדרשות שבציונים 430 ואילך, 436 ואילך, אך לא לדרשה שבציון 433 ואילך.
  430. ↑ דברים כג כה. רמב"ם שם; עי' מאירי ב"מ פט ב, בשם הירו'.
  431. ↑ ספרי כי תצא פיס' רסו; ברייתא שם.
  432. ↑ ספרי שם: ממצץ; ברייתא שם.
  433. ↑ דברים שם.
  434. ↑ ירו' מעשרות שם.
  435. ↑ ר"א פולדא לירו' שם: שובע.
  436. ↑ עי' ר' לא בירו' שם.
  437. ↑ ר' לא בירו' שם.
  438. ↑ עי' תוספ' ב"מ פ"ח; עי' ירו' מעשרות פ"ב ה"ד; עי' ר' לא בירו' ב"מ פ"ז ה"ב. ועי' ס' ההשלמה ב"מ צב א, בשם הירו', וראשית ההשלמה שם.
  439. ↑ עי' ר"א פולדא לירו' מעשרות שם.
  440. ↑ משנה ב"מ צב א; ספרי כי תצא פיס' רסו.
  441. ↑ ת"ק במשנה שם, לפי גמ' שם, ור' לעזר בן אנטיגנס בשם ר' לעזר בי ר' ינאי בירו' ב"מ פ"ז ה"ד, לפי פ"מ שם.
  442. ↑ עי' ת"ק במשנה שם; עי' תלמיד הרשב"א שם.
  443. ↑ תלמיד הרשב"א שם.
  444. ↑ דברים כג כה. חכמים בספרי שם; מדרש תנאים שם.
  445. ↑ ראב"ד לספרי שם.
  446. ↑ דברים שם.
  447. ↑ עי' רש"י דברים שם, לגירסתנו. ברש"י שם, לגי' מזרחי שם: כמו שתרצה.
  448. ↑ עי' מזרחי שם.
  449. ↑ תהלים כז יב.
  450. ↑ מזרחי דברים שם, ועי' רש"י וראב"ע ורד"ק תהלים שם. ועי' מזרחי דברים שם, ראיה נוספת מתהלים קה כב.
  451. ↑ עי' משנה שם; עי' ספרי שם; עי' ברייתא בירו' מעשרות פ"ב ה"ד.
  452. ↑ דברים שם. ר' אלעזר חסמא בספרי שם וברייתא בירו' שם.
  453. ↑ עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה לא יאכל וד"ה ואכלת כנפשך, וראב"ד לספרי שם, ורע"ב שם פ"ז מ"ה.
  454. ↑ רש"י שם ד"ה ואכלת כנפשך; רע"ב שם.
  455. ↑ רש"י שם ושם; רע"ב שם: וליתלות.
  456. ↑ עי' רש"י שם ד"ה לא יאכל. ועי' רשב"א שם, אם למסקנת הגמ' מח' התנאים היא בפי' "כנפשך".
  457. ↑ דברים כד טו.
  458. ↑ עי' ר' אבהו בשם ר' יוסי בן חנינא בירו' שם, בד' ר' אלעזר חסמא.
  459. ↑ עי' ציון 440 ואילך.
  460. ↑ עי' רש"י ב"מ צב א ד"ה אבל מלמדין; עי' רע"ב שם פ"ז מ"ה.
  461. ↑ ת"ק במשנה שם, לפי גמ' שם, בתי' הא', ור' לעזר בן אנטיגנס בשם ר' לעזר בי ר' ינאי בירו' ב"מ פ"ז ה"ד, לפי פ"מ שם, ועי' גמ' שבציונים 270, 476, שפי' בע"א.
  462. ↑ משנה שם. ועי' גמ' שם, בתי' הא', שבזה חלוקים חכמים על ת"ק, ועי' גמ' שבציונים 289, 477, שפי' בע"א.
  463. ↑ רש"י שם ד"ה ויהא סותם; עי' מאירי שם.
  464. ↑ עי' מאירי שם.
  465. ↑ עי' רמב"ם שכירות פי"ב הי"א; עי' רא"ש ב"מ פ"ז סי' יא; תלמיד הרשב"א שם; טור חו"מ סי' שלז ס"ז; שו"ע שם ז.
  466. ↑ רמב"ם שם; עי' רא"ש שם; תלמיד הרשב"א שם; טוש"ע שם.
  467. ↑ רא"ש שם; פהמ"ש לרמב"ם שם; רע"ב שם פ"ז מ"ה.
  468. ↑ עי' רא"ש שם.
  469. ↑ רא"ש שם.
  470. ↑ רא"ש שם.
  471. ↑ ב"מ צב א.
  472. ↑ רש"י שם ד"ה לא שכרו.
  473. ↑ עי' מאירי שם, בפי' הא'.
  474. ↑ עי' מאירי שם, בשם י"מ, ודחה.
  475. ↑ עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה אבל הכא.
  476. ↑ ת"ק במשנה שם, לד' רש"י שם ד"ה תנא קמא (וריטב"א שם, בשמו) ורא"ש שם פ"ז סי' יא, בפי' התי' הב' בגמ' שם, ועי' גמ' שבציונים 270, 461, שפי' בע"א, ועי' להלן, שי"מ התי' הב' בע"א; חכמים במשנה שם, לד' ס' ההשלמה שם, וריטב"א שם, בשם אחרים, והסכים להם, בפי' התי' הב' בגמ' שם, ועי' גמ' שבציונים הנ"ל, שפי' בע"א, ועי' לעיל, שי"מ התי' הב' בע"א.
  477. ↑ חכמים במשנה שם, לד' רש"י שם (וריטב"א שם, בשמו) ורא"ש שם, בפי' התי' הב' בגמ' שם, עי' גמ' שבציונים 289, 462, שפי' בע"א, ועי' להלן, שי"מ התי' הב' בע"א; ת"ק במשנה שם, לד' ס' ההשלמה שם, וריטב"א שם, בשם אחרים, והסכים להם, בפי' התי' הב' בגמ' שם, ועי' גמ' שבציונים הנ"ל שפי' בע"א, ועי' לעיל, שי"מ התי' הב' בע"א.
  478. ↑ עי' ס' ההשלמה ב"מ צב א, בד' הרי"ף שם (נג א) שהשמיט דברי רב אסי; עי' טור חו"מ סי' שלז ס"ז; עי' ריטב"א שם, בד' הרי"ף, ותמה; עי' תלמיד הרשב"א שם; עי' ב"י שם, בד' רי"ף ורמב"ם שכירות פי"ב הי"א, שהשמיטו; עי' רמ"א בשו"ע שם ז, בשם י"א.
  479. ↑ עי' ס' ההשלמה שם, בד' הרי"ף; עי' ריטב"א שם, בד' הרי"ף, ותמה; ב"י שם, בד' הרי"ף והרמב"ם.
  480. ↑ עי' ציון 476 ואילך.
  481. ↑ עי' ס' ההשלמה שם, בד' הרי"ף: ואפשר, שההלכה כת"ק מול חכמים, לשיטתו שבציון 477; רא"ש שם, שההלכה כחכמים מול ת"ק, לשיטתו שבציון הנ"ל (ועי' ציון 468 ואילך), וליתא לדרב אסי.
  482. ↑ עי' ריטב"א שם, בשם י"א, בד' הרי"ף, וסיים: ואין כל זה מספיק.
  483. ↑ מאירי ב"מ צב א, ועי' מאירי שבציון 473 ואילך; עי' ריטב"א שבציון הבא.
  484. ↑ ריטב"א שם.
  485. ↑ עי' ריטב"א שם.
  486. ↑ רב אסי בב"מ צב א, ורש"י ד"ה אפילו לא בצר.
  487. ↑ רש"י שם ד"ה אפילו לא בצר.
  488. ↑ עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה משום דליכא.
  489. ↑ מאירי שם.
  490. ↑ עי' מאירי שם, בד' גדולי המחברים; עי' תלמיד הרשב"א שם; עי' טור חו"מ סי' שלז ס"ז; עי' ב"י שם, בד' רי"ף שם (נג א) ורמב"ם שכירות פי"ב הי"א, שהשמיטו דברי רב אסי; עי' רמ"א בשו"ע שם ז, בשם י"א.
  491. ↑ עי' מאירי שם, בד' גדולי המחברים; תלמיד הרשב"א שם; עי' טור שם; עי' רמ"א שם, בשם י"א.
  492. ↑ עי' ציון 471 ואילך.
  493. ↑ עי' ציון 478 ואילך.
  494. ↑ עי' ב"י שם, בד' הטור שבציון 490 ואילך. על ספק התלמוד ופסק הראשונים אם מותר לפועל ובני ביתו להבהב שבולים, עי' גמ' שם פט א-ב, וטור שם סי"ג ושו"ע שם יג.
  495. ↑ עי' משנה ב"מ צא ב, לגירסתנו: בשעת מלאכה, ורש"י ד"ה וכולן לא אמרו, ועי' ציון 501, שי"ג בע"א; עי' רמב"ם שכירות פי"ב ה"ב; עי' טור חו"מ סי' שלז סי"ב; עי' שו"ע שם יא.
  496. ↑ עי' רש"י שם; טוש"ע שם.
  497. ↑ עי' משנה שם, ורש"י ד"ה אבל מפני; עי' רמב"ם שם; טור שם; שו"ע שם: ומפני.
  498. ↑ עי' משנה שם, ורש"י ד"ה בהליכתן; עי' רמב"ם שם; טור שם: חז"ל; שו"ע שם.
  499. ↑ עי' משנה שם; עי' רמב"ם שם; הטוש"ע השמיטו.
  500. ↑ עי' רמב"ם שכירות פי"ב ה"ב, ועי' ראב"ד בהשגות שם.
  501. ↑ עי' משנה ב"מ צא ב, לגי' רי"ף שם (נג א): בשעת גמר מלאכה, ועי' ציון 495, שי"ג בע"א. מ"מ שם, בד' רמב"ם שם.
  502. ↑ עי' ב"מ פז ב; רמב"ם שכירות פי"ב סוה"ה. ועי' רמב"ם מעילה פ"ח ה"א.
  503. ↑ ע"ע גזל הגוי ציון 13 ואילך. עי' גמ' שם.
  504. ↑ דברים כג כה.
  505. ↑ עי' גמ' שם; עי' רמב"ם שכירות שם. וע"ע גזל הגוי ציון 35 ואילך, שלהלכה גזל הגוי אסור, ועי' להלן ציון 506 ואילך, שלד' זו נלמד מכתוב זה דין אחר.
  506. ↑ ע"ע גזל הגוי ציון 35 ואילך.
  507. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 1 ואילך.
  508. ↑ עי' ספרי כי תצא פיס' רסו, לפי ראב"ד שם; עי' ב"מ פז ב, בפי' הברייתא שבציון 511 ואילך.
  509. ↑ עי' ציון 451 ואילך.
  510. ↑ עי' ראב"ד לספרי שם.
  511. ↑ דברים כג כה.
  512. ↑ ברייתא שם. וכעי"ז בספרי שם, לגירסתנו: פרט לאחרים, ועי' הג' הגר"א שם, שגרס כעי"ז: פרט לבבליים.
  513. ↑ עי' דברים שם.
  514. ↑ עי' רש"י שם ד"ה כרם רעך.
  515. ↑ ב"מ צג א, בד' רב שבציונים 517, 521.
  516. ↑ משנה שם.
  517. ↑ עי' רב בגמ' שם.
  518. ↑ עי' רש"י שם ד"ה אלא שומרי.
  519. ↑ רש"י שם.
  520. ↑ רש"י שם ד"ה אבל שומרי.
  521. ↑ רב בגמ' שם.
  522. ↑ רש"י שם.
  523. ↑ עי' גמ' שם.
  524. ↑ גמ' שם, בד' שמואל שבציון 526 ואילך.
  525. ↑ משנה שם.
  526. ↑ עי' שמואל בגמ' שם.
  527. ↑ שמואל בגמ' שם.
  528. ↑ רמב"ם שכירות פי"ב ה"ט; טור חו"מ סי' שלז ס"ו; שו"ע שם ו.
  529. ↑ עי' ציון 523 ואילך.
  530. ↑ עי' ציון 528.
  531. ↑ עי' ברייתא ב"מ צג א, לפי רב שימי בר אשי בגמ' שם; רמב"ם שכירות פי"ב הי"א; טור חו"מ סי' שלז ס"ח; שו"ע שם ח. פועל, אם רשאי לומר לבעה"ב לתת לאשתו ובנו לאכול במקומו, עי' ב"מ צג א, במסקנה, שהוא מח' תנאים, ולהלכה נפסק שאינו רשאי, ועל כך עי' רמב"ם שם הי"ג וטור שם סט"ז ושו"ע שם טז. ואם כבר לקח ואכל, אם יש לו רשות לתת לאשתו ובני ביתו, עיע' טור וב"י שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:פועל&oldid=158885"