אנציקלופדיה תלמודית:צד

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:14, 2 בפברואר 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - לכידת חיות ועופות בשבת* ויום-טוב*.</span> == <span dir="rtl">מהותו וגדרו</span>...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - לכידת חיות ועופות בשבת* ויום-טוב*.

מהותו וגדרו

לכידת חיות - או עופות[1] ונחשים[2] ושקצים[3] ורמשים[4]. ודגים, לסוברים כן[5] - נקראת צידה[6], כמו שנאמר: אשר יצוד ציד חיה או עוף[7], ונאמר: צוד צדוני כצִּפור[8], והיא אחת משלושים ותשע אבות-מלאכות* שמנו חכמים במשנה[9], וגדרו הוא שצד דבר שדרך בני אדם לצוד - לסוברים שאם אין במינו ניצוד, פטור[10], וכן הלכה[11] - למקום שאינו מחוסר צידה, שאינו צריך לרדוף שם אחריו לקחתו[12], והעושה כן בשבת חייב במזיד סקילה*[13] וכרת*[14] ובשוגג חייב חטאת*[15].

בבהמות לא שייך צידה כלל, אפילו מדרבנן, אפילו קנה אותם מחדש ועדיין לא הורגלו לבוא לביתו, כי אין עשויים להישמט מתחת ידי אדם, ומותר לתפוס אותן ולסגור אותן במקום צר[16].

על בהמה שמרדה, שאסור לתופשה, עי' להלן[17].

אב מלאכה

במלאכת המשכן היתה צידה של התחשים לצורך השימוש בעורותיהם[18], לכסות את אוהל מועד[19], ומכיון שכל מה שהיתה מלאכה חשובה במשכן הוא אב[20], לכן הצידה היא אב מלאכה[21]. יש שכתבו שבמשכן אף היתה מלאכת צידה בצידת החילזון שהיו צריכים לדמו לצבוע בו תכלת[22], ושכן היו צריכים לצוד את השליו[23].

יש המפרשים בירושלמי, שישנה ברייתא הסוברת שצידה אינה אב מלאכה[24], שכן מהאילים שאף בעורם כיסו את אוהל מועד[25], אין ללמוד מלאכה זו, שהרי לא צדו אותם[26], שברשותם היו[27] - וחיה ועוף שברשותו, הצדם פטור[28] - ואין ללמוד מלאכה זו מהחילזון, שכן לא היה במדבר[29], שחילזון לא נמצא אלא בארץ ישראל ובחלקו של זבולון, ותכלת היה להם לישראל ממצרים[30], ומהתחשים אין ללמוד מלאכת צידה[31], שכן לדעת מין חיה טהורה ברא הקדוש ברוך הוא למשה במדבר, כיון שעשה בא מלאכת המשכן נגנזה[32], וכיון שלא נבראה אלא למשה, הרי שבאה אליו, ולא צד אותה[33], או שאין ללמוד ממנה לפי שלא היתה אלא לשעה[34].

החילוק משאר מלאכות

משונה היא מלאכת צידה מכל אבות-מלאכות*[35], שבכל המלאכות צריך לעשות המלאכה, אבל גרם מלאכה אינו חייב מן התורה[36], שנאמר: לא תעשה כל מלאכה[37], עשייה הוא שאסור אבל גרמא מותר[38], ואילו במלאכת צידה אפילו בגרמא חייב[39], ולכן צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו חייב[40], אף על פי שהוא לא הכניס הצבי לבית אלא הצבי נכנס מעצמו, ורק הוא גרם בנעילת הדלת שניצוד הצבי[41], שעיקר הצידה הוא המעשה שנועל בפני הצבי, ואם לא נעל הדלת אף על פי שצדו בעצמו שהוליכו בידיו משדה והכניסו לבית ולא נעל, לא עשה כלום[42].

כשאינו צריך לצידה

בכוונה הנצרכת לצד, נחלקו ראשונים, בדעת הסוברים - וכן הלכה[43] - שעל צידת דבר שאין במינו ניצוד פטור, שאינו אסור אלא מדרבנן[44]: יש סוברים שאם צד דבר שבמינו ניצוד, לעולם חייב[45], ואם צד דבר שאין במינו ניצוד, פטור כשצד שלא לצורך, אבל צדו לצורך, דינו תלוי במחלוקת התנאים - והראשונים להלכה[46] - בעושה בשבת מלאכה-שאינה-צריכה-לגופה*, אם חייב או פטור[47]. ויש סוברים להיפך, שאם צד דבר שאין במינו ניצוד, לעולם פטור, ואם צד דבר שבמינו ניצוד, חייב כשצד לצורך, וכשצד שלא לצורך, דינו תלוי במחלוקת הנ"ל במלאכה שאינה צריכה לגופה, אם חייב או פטור[48].

תולדת צידה

תולדת צידה לא מצאנו מפורשת בתלמוד הבבלי והירושלמי[49], וראשונים כתבו שהמשלח כלבים לצוד ומסייע לכלב, כגון שעמד בפני הצבי והבהילו עד שהגיע הכלב ותפשו, הרי זו תולדת צידה[50].

מחוסר צידה

מחוסר צידה - שצריך לצודו[51], שמכניסו למקום שקשה לתופסו שם[52] - פטור - שאין זו צידה גמורה, שאם יבוא לקחתו צריך לרדוף אחריו ולצוד אותו משם[53] - שאינו מחוסר צידה חייב[54].

כיצד הוא מקום שאינו מחוסר צידה[55], כגון שרדף אחרי צבי עד שהכניסו לבית או לגינה או לחצר - לסוברים כן[56], וכן הלכה[57]. או שרדף אחריו עד שהכניסו לבית, לסוברים כן[58] - ונעל בפניו, או שהפריח את העוף עד שהכניסו למגדל ונעל בפניו, או ששלה דג מן הים - לסוברים שחייב על צידת דגים[59] - בתוך ספל של מים, הרי זה חייב[60]. וכיצד הוא מקום שהוא מחוסר צידה[61],הפריח ציפור לבית ונעל בפניו, או שהבריח דג ועקרו מן הים לבריכה של מים, או שרדף אחר צבי עד שנכנס לטרקלין רחב ונעל בפניו[62].

בדעת התנאים הסוברים שהצד צבי לגינה או לחצר, חייב[63], כתבו אחרונים שחולקים על כלל זה, וסוברים שאין חילוק בין מחוסר צידה לשאינו מחוסר צידה[64].

הצד ארי, אינו חייב עד שיכניסנו לכיפה שלו שהוא נאסר בה[65], שבמקום אחר הרי הוא מחוסר צידה[66].

כל מקום שאם ירוץ בו יגיע לחיה בשחיה אחת[67] ויאחז בה[68], או שהיו הכתלים קרובים זה לזה עד שיפול צל שניהם לאמצע כאחד[69], הרי זה מקום קטן, ואם הבריח הצבי וכיוצא בו לתוכו חייב[70], שהוא מקום שאינו מחוסר צידה[71], ומקום שהוא גדול מזה, המבריח חיה ועוף לתוכו פטור[72], שהוא מקום שהוא מחוסר צידה[73].

מקום שהוא עגול ואין לחיה פאות להישמט בהן, חייב על הכנסה בו[74], שהרי זה מקום שאינו מחוסר צידה[75].

שאין הדרך לצוד אותו

הצד בשבת דבר שאינו במינו צידה - כגון צרעות[76] ויתושים[77] וזבובים[78] ופרעושים[79] וכיוצא באלו[80] - נחלקו בו תנאים: א) לדעת תנא קמא בתוספתא ובברייתא - ור' אליעזר בברייתא אחרת[81], ור' מאיר בברייתא אחרת[82]. ויש המפרשים כן בדעת תנא קמא ואלעזר בן מהבאי בברייתא אחרת[83] - חייב[84]. ב) ולדעת ר' יהודה בתוספא ובברייתא - וחכמים בברייתא אחרת[85], ור' יהושע בברייתא אחרת[86], ויש המפרשים כן באחת הברייתות בירושלמי[87] - כל שבמינו ניצוד חייב, וכל שאין במינו ניצוד, פטור[88], אבל אסור[89] מדרבנן[90]. וכן הלכה, שפטור[91] אבל אסור[92], הלכך זבובים, אף על פי שאין במינו ניצוד, אסור לצודם[93], שכן דעת חכמים[94], ויחיד ורבים, הלכה כרבים[95].

חגבים, אם הם דבר שבמינו ניצוד, נחלקו ראשונים: יש סוברים שהם דבר שיש במינו צידה[96]. ויש סוברים שהם דבר שאין במינו צידה[97].

דבורים, אם הם דבר שבמינו ניצוד, נחלקו אחרונים: יש סוברים שהם דבר שיש במינו צידה[98]. ויש סוברים שהם דבר שאין במינו צידה[99].

על מחלוקת הראשונים בחיוב בצידת דבר שבמינו ניצוד, ובפטור בצידת דבר שאין במינו ניצוד, ביחס לצידה לצורך ושלא לצורך, עי' לעיל[100].

שברשותו

חיה ועוף שברשותו - כגון אווזים ותרנגולים[101] ויוני עלייה[102] - הצדם פטור[103]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: יש מפרשים דהיינו פטור אבל אסור[104]. ויש מפרשים דהיינו שמותר לצודם[105].

במה דברים אמורים, בחיה ועוף שברשות אדם[106], אבל שור שמרד - שאינו מניח עצמו לתפוס אף על פי שהוא ברשות הבעלים[107] - הצדו בשבת חייב[108] חטאת[109], והוא הדין פרה וסוס[110] שאין עשוים להישמט מתחת ידי אדם ולא שייך בהם צידה[111], וכל שכן[112] שאר חיה ועוף[113], שכיון שאינו מניח עצמו לתפוס, אף על פי שהוא ברשות הבעלים, נקרא צידה[114], ואם הם מורדים, אסור לתופסם אפילו בחצר, אם החצר גדול שאם לא גדלו בין בני אדם היו צריכים מצודה[115].

היו בעלי החיים ברשותו, אלא שיצאו לחצר אחרת, כדרך הבעלי חיים, וכשבעל הבית שורק להם יבואו לכלובם, יש מהאחרונים הסוברים שחייב משום צידה, שכיון שאינם ברשותו ונצרך להביאם לרשותו נקרא צידה[116].

ביום-טוב* מותר לצוד אווזים ותרנגולים ויונים שבבית או שבחצר, העומדים לאכילה[117], כדי לשוחטם ולאוכלם[118], משום שמחת-יום-טוב*[119].

אף לסוברים שאסור ליקח בשבת חיה ועוף שברשותו[120], מכל מקום פרות ורחלים ושאר בהמות שבביתו מותר לקחתם בשבת[121], שבפרה וסוס שהם מיני בהמות לא שייך צידה כלל, אפילו מדרבנן, אפילו קנה אותם מחדש ועדיין לא הורגלו לבוא לביתו, כי אין עשויים להישמט מתחת ידי אדם, ומותר לתפוס אותן ולסגור אותן במקום צר[122], אכן אם מרדו, אסור לתופשם[123], ועל כך עי' לעיל: מהותו וגדרו[124]. חתול, דינה כשאר חיה ואסור לתופשה בשבת[125].

משום היזק

רמשים המזיקים, כגון נחשים[126] ועקרבים[127] וכיוצא בהן, אף על פי שאינן ממיתים, הואיל ונושכים[128], מותר לצוד אותם בשבת[129], לכתחילה[130], והוא שיתכוין להנצל מנשיכתם[131], כיצד הוא עושה, כופה כלי עליהם[132], או מקיף עליהם או קושרם, כדי שלא יזיקו[133]. ואם צד נחשים בשבת - או שאר רמשים המזיקים[134] - לרפואה, חייב[135].

על חיה המזיקה, אימתי מותר להורגה בשבת, ע"ע שוחט.

במינים שונים

חגבים

הצד חגבים, נחלקו בו תנאים: לדעת תנא קמא, בשעת הטל, פטור - יש מפרשים שבשעת הטל אין יכולות לפרוח שאין בהם כח, ואין צריכים צידה אלא ניטלם ביד[136]. ויש מפרשים שבשעת הטל עיניהם מתעוורות[137], והרי הם ניצודים ועומדים[138] - בשעת השרב, חייב[139]. ולדעת אלעזר בן מהבאי, אף בשעת השרב, אם היו מקלחות - הרבה ביחד[140], כמים הנשפכים[141], נופלות למקום אחד ואין בהם כח לילך לכאן ולכאן[142]. ויש מפרשים שמשום שבאות הרבה ביחיד הן יותר מזומנות לצוד[143] - ובאות פטור[144], שהן מזומנות ליקח[145].

להלכה פסקו ראשונים שלעולם הצד חגבים פטור[146], שהם - לסוברים כן[147] - דבר שאין במינו צידה, שלהלכה הצדו פטור[148].

דגים

דגים, כתבו ראשונים ואחרונים שהצד אותם חייב משום צד[149], ויש בהם חילוק בין מחוסר צידה לשאינו מחוסר צידה[150]. ויש מהאחרונים הסוברים שהצד אותם אינו חייב משום צד, אלא משום קוצר*[151], ואין בהם חילוק בין מחוסר צידה לשאינו מחוסר צידה[152], שכיון שהבדילם מחיותם וממקום גידולם, קצרם[153]. ויש מהאחרונים הסוברים שמחלוקת תנאים בירושלמי בדבר[154].

חילזון

הצד חילזון - שמפיקים ממנו תכלת - חייב משום צידה[155], שכן היה במלאכת המשכן, שצדו אותו מן הים[156].

יש המפרשים בירושלמי, שנחלקו תנאים אם יש בחילזון צידה[157]. או שאין בו צידה[158], שחיותו במים והוא כדגים, שאין בהם - לסוברים כן[159] - צידה[160]. או שכיון שהוא נקרא סתם תולעת, אין במינו ניצוד[161], וכל שאין במינו ניצוד - לסוברים כן[162], וכן הלכה[163] - אינו חייב משום צד[164].

הצד חילזון ביבשה, בהרים שעל שפת הים, שכן דרכו לעלות בהרים שעל שפת הים על ידי מי הים ששוטפים שם בעת שהוא סוער ומשריץ, יש המפרשים בירושלמי, שנחלקו בו תנאים: יש הסוברים שחייב משום צד[165]. ויש הסוברים שאינו חייב משום צד, שביבשה הוא כניצוד ועומד, כיון שאפשר להשיגו בלי צידה[166].

ציפורים

הצד ציפור דרור - ציפור קטנה ביותר[167], שדרכה לדור בבית כבשדה[168], ונשמטת מזוית לזוית[169] בזויות הבית לכל צד[170] מרוב קוטנה[171] - למגדל - ארון[172] - אם הוא מגדל שהוא ניצוד בו, חייב, ואם לאו, פטור[173], אבל אסור[174], ואינו חייב, מפני שדרכו לדור בבתים ואינו ניצוד שם, לפי שנשמט מזוית לזוית, ואין דרך שאר עופות להיות נשמטים בבית[175], ואפילו אם החלונות סתומים אינו חייב[176]. וכן הצד שאר ציפורים - אפילו[177] - לבית או לביבר שהם ניצודים בו, חייב[178].

הצד ציפור שאינה ציפור דרור לבית, והיו החלונות סתומים, כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שמחלוקת תנאים בדבר: לדעת הסוברים שכל שאפשר לברוח ממקום הצידה, פטור[179], חייב[180]. ולדעת הסוברים - וכן הלכה[181] - שכל שהוא מקום שניצודים בו, חייב[182], פטור[183], וכן הלכה[184].

שרצים שקצים ורמשים

שמונה שרצים האמורים בתורה - בפרשת שמיני: החולד והעכבר והצב והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת[185] - הצדם, חייב[186], שיש במינם ניצוד[187], שעל פי רוב צודה האדם אותם לצורך עורם, לפיכך חייבים על צידתם, שהוא מלאכה הצריכה לגופה[188].

שאר שקצים ורמשים - כגון תולעים ועקרבים[189], נחשים[190] וחלזונות[191] - הצדם לצורך חייב[192], והצדם שלא לצורך, דינו תלוי במחלוקת התנאים - וראשונים להלכה[193] - במלאכה-שאינה-צריכה-לגופה*, אם חייב או פטור[194], ועל כך ע"ע מלאכה שאינה צריכה לגופה.

לדעת הסוברים שהפטור כשצד שלא לצורך הוא דוקא כשצד דבר שאין במינו ניצוד[195], הפטור בשקצים ורמשים הוא משום שאין במינו ניצוד[196].

פרעוש

הצד פרעוש בשבת, נחלקו בו תנאים: ר' אליעזר מחייב[197], שלדעתו דבר שאין במינו ניצוד, חייב[198]. ור' יהושע פוטר[199] מחטאת[200], שלדעתו דבר שאין במינו ניצוד, פטור[201], אבל אסור[202] מדרבנן[203], וכן הלכה[204], שהרי חכמים הם שסוברים שכל שאין במינו ניצוד פטור[205], ויחיד ורבים, הלכה כרבים[206]. ודוקא כשהפרעוש על גבי הארץ או על בגדיו מבחוץ[207], או שמקפץ מכאן ולכאן[208], אבל אם היה הפרעוש עומד על בשרו ועוקצו, מותר - לכתחילה[209] - ליקחנו ולהשליכו מעליו[210], שאינו כמתכוין לצודו, אלא כמתעסק שלא ישכנו[211], והוא מלאכה-שאינה-צריכה-לגופה*, ובמקום צער מותר לכתחילה[212], או שמותר, משום שהוא דבר שאין בו אלא איסור דרבנן[213], ובמקום צער לא גזרו בו חכמים[214].

היה עומד על בשרו וירא שינשכנו, נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שמותר להשליכו[215], ואפילו עומד מתחת בגדיו[216], ומכל מקום מידת חסידות[217] להימנע מלצוד הפרעוש אפילו מעל הבשר[218]. ויש סוברים שאם היה פרעוש עומד על בשרו, אסור להשליכו, שאינו מותר אלא אם כן עוקץ בו[219].

להלכה יש מהפוסקים שכתבו שאסור לצוד פרעוש על בשרו, אלא אם כן עוקצו[220]. ויש מהפוסקים שכתבו שהמנהג שכל שאפשר לו להפילו לארץ בלי נטילה ביד בקלות, עושה כן[221]. ויש מהפוסקים שכתבו שהמנהג להתיר ליטול אף ביד פרעוש העומד על בשרו[222].

פרעוש זה, יש הגורסים בתלמוד שהוא פרה ורבה[223]. ונחלקו בו ראשונים: יש סוברים שפרעוש הוא הכינה[224], ונחלקו ראשונים אם היינו הכינה הרוחשת, אבל לא כינה השחורה הקופצת[225]. או הכינה השחורה הקופצת[226]. ויש סוברים שהפרעוש הוא מין הידוע ההווה מן העפר בימות החמה, שקוראים בערבי אלברגו"ת[227], והוא אינו פרה ורבה, ולא אמרו בתלמוד שחייבים עליו משום שוחט*, כמי שהוא פרה ורבה[228], או שלדעתם מין זה פרה ורבה[229]. ויש סוברים שפרעוש מין אחר הוא, הפרה ורבה[230], אבל אלבורג"ת מותר לצודו בשבת[231]. להלכה נחלקו הפוסקים: יש שפסקו שפרעוש, הנקרא ברגו"ת בלשון ערב, אסור לצודו[232]. ויש שפסקו שפרעוש שאסור לצודו בשבת היינו הכינה השחורה[233].

על צורת זריקת הפרעוש, שמותר להשליכו[234], שיש הסוברים - וכן הלכה[235] - שמכל מקום אסור למוללו באצבעותיו ולזורקו, גזירה שמא יהרגנו, ע"ע שוחט.

בחיה שאינה עשויה לברוח

סומא

הצד צבי - והוא הדין שאר מינים הניצודים[236] - סומא, חייב[237], שסומא עשוי - לברוח[238] - ולהישמט[239] כשמרגיש יד אדם[240], והוא כמחוסר צידה[241]. בברייתא שבירושלמי שנינו, שהצד צבי סומא פטור[242].

ישן

הצד צבי - והוא הדין שאר מינים הניצודים[243] - ישן, חייב[244], שישן עשוי - לברוח[245] - ולהישמט[246] כשמרגיש יד אדם[247], והוא כמחוסר צידה[248].

בירושלמי אמרו שהצד צבי ישן, פטור - שהוא ניצוד ועומד מחמת השינה[249] - ואינו חייב אלא כשהוא סותם עין אחת ופותח אחת[250], שעוצם עינו אחת ומניח פתוח אחד לראות ולברוח[251], שלא שייך בו לומר שהוא ניצוד ועומד מחמת השינה[252]. ויש המפרשים בירושלמי שלעולם הצד צבי ישן חייב, שטבעו של הצבי שלא לישן בשתי עיניו, אבל הצד שאר חיות ישנות, פטור[253].

חיגר וזקן

הצד צבי - והוא הדין שאר מינים הניצודים[254] - חיגר - וזקן[255] - פטור[256], שאף אם מרגישים יד אדם אינם עשוים לברוח[257], ואינם כמחוסרי צידה[258].

קטן

הצד צבי קטן פטור[259], שאינו מחוסר צידה[260], שכיון שהוא קטן אינו צריך צידה[261].

חולה

הצד צבי - והוא הדין שאר מינים הניצודים[262] - חולה, פטור[263], אבל אסור מדרבנן[264]. ונחלקו ראשונים: א) יש מפרשים שהדברים אמורים בחולה מחמת עייפות - שרדפו אחריו ציידים ונשמט מהן[265] - ואינו יכול לזוז[266], שחשוב כניצוד[267], אבל חולה מחמת קדחת - מתחזק ובורח[268] - והצד אותו חייב[269]. ב) ויש מפרשים שהצד צבי שפטור, היינו בחולה ממש - שרועד מחמת חוליו[270] - שאינו יכול לרוץ[271], והוא הדין הצד צבי חולה מחמת עייפות, שאינו יכול לרוץ, שפטור[272], אבל חולה שנטרח הקיבה ונצטנן, רץ, והצד אותו חייב[273]. ג) ויש מפרשים שהצד צבי שפטור, היינו בצבי החולה מחמת קדחת[274], אבל חולה בשל עייפות, מחמת כלב או מחמת דבר אחר, הרי זה חייב[275]. ויש הסוברים שאף לדעה זו, אם חולה מחמת עייפות עד כדי כך שאינו יכול לזוז ממקומו, פטור[276].

להלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שהצד צבי החולה מחמת עייפות, פטור, ומחמת קדחת, חייב[277]. ויש פוסקים להיפך, שהצד צבי החולה מחמת קדחת, פטור, ומחמת עייפות, חייב[278].

לסוברים שהצד צבי חולה מחמת עייפות שאינו יכול לזוז, פטור[279], נסתפקו אחרונים, אם רדף אחר איזה חיה ועוף כדי לצודו עד שעשהו עייף שאינו יכול לזוז ממקומו, או שהכהו באיזה דבר עד שנעשה חיגר - שהצדו פטור[280] - אם חייב עבור זה גם משום צידה, אף שלא תפסו בידו, או שאין דרך צידה בכך, שדרך צידה ליטלה אחר שצדה או להכניסה למקום משומר[281].

פתי

הצד צבי פתי חייב[282], משום שיכול להישמט ולברוח[283].

צורת הציד האסורה

הצד צבי לבית - ונעל בפניו[284] - או לביבר שהוא ניצוד בו, חייב[285]. הצד צבי לגינה או לחצר, נחלקו בו תנאים: לדעת ר' יהודה, פטור[286], שאין זו צידה[287], שאין לדעתו חילוק בין אם קשה לתופשו שם או לא, וכל שאפשר לו לברוח משם, פטור[288]. ולדעת חכמים, חייב[289], אם הוא מקום שהם ניצודים בו[290], שאינו מחוסר צידה[291], וכן הלכה[292].

המשסה כלבים

המשלח כלבים בשבת כדי שיצודו צבאים וארנבים וכיוצא בהן, ולא סייע, פטור[293], שאינו אלא איסור דרבנן[294]. ברח הצבי מפני הכלב, והיה הוא רודף אחר הצבי, חייב[295], שהיא צידה גמורה[296], והוא איסור מן התורה[297]. עמד בפניו והבהילו עד שהגיע הכלב ותפשו, הרי זה תולדת הצד - שכן דרך הציידים[298] - וחייב[299].

נעילת דלת בפני חיה

צבי שנכנס - מאליו[300] - לתוך הבית ונעל אחד בפניו, חייב[301], שזו היא צידתו[302].

נעלו שנים הדלת בפני הצבי - ויכול כל אחד מהם לנעול, ש"זה יכול וזה יכול"[303] - פטורים[304], ועל כך ע"ע שנים שעשו. ושם, שנחלקו תנאים כשלא יכול אחד לנעול ונעלו שנים, ש"זה אינו יכול וזה אינו יכול" אם חייבים.

היה צבי שמור בתוך הבית והדלת מגופה, והוא שמור בכך, ובא זה ונעל במנעול כדי שלא יבוא שום אדם ויפתח הבית, מותר[305], אף על פי שהוא מוסיף לו שמירה, שעכשיו אין אדם יכול לפותחו[306], ואין אומרים שהרי זה כאילו צדו, שאילולא שנעל הוא במנעול שמא היו דלתות נפתחות וצבי נמלט[307].

היה צבי רץ לתוך הבית ונתכוין לנעול הבית כדי לשומרו, ונעל בעדו ובעד הצבי, יש מהראשונים סוברים שהדבר מותר[308], שאילו צריך לנעול בעדו מותר אף על פי שמתכוון שיהא הצבי ניצוד בתוכו[309]. ויש סוברים שהוא בכלל צידה וחייב[310].

ישיבה על הפתח בפני חיה

נכנס צבי מאליו לבית[311], וישב האחד על הפתח ולא מילאהו, וישב השני ומילאהו, השני חייב[312], שהוא צד אותו[313]. ישב הראשון על הפתח ומילאהו, ובא השני וישב בצידו, אף על פי שעמד הראשון והלך לו, הראשון חייב והשני פטור[314] ומותר[315], שכבר ניצוד על ידי הראשון[316].

ישב אחד על הפתח ונמצא צבי בתוכו, אף על פי שמתכוין לישב עד שתחשך, פטור - ומותר[317] - מפני שקדמה צידה למחשבה, אין לך שחייב אלא המתכוין לצוד[318].

נכנס צבי מאליו לבית וישב אחד על הפתח בשגגת שבת או שגגת מלאכה, נסתפקו אחרונים אם רשאי לישב שם עד שתחשך, שמה שהיה היה ולא יתקן האיסור[319], והסיקו שמשעה שנודע לו, חייב לקום[320].

כוורת דבורים

פורסים מחצלת על גבי כוורת דבורים - מקום שמתכנסים בו הדבורים לעשות דבש[321] - ובלבד שלא יתכוין לצוד[322], וגם הוא בענין שאינו מוכרח שיהיו ניצודים - כגון שיש חור קטן בכוורת, אך אינו נראה[323], ואפשר שיברחו[324] - כדי שלא יאסר מחמת "פסיק רישיה"[325].

היתה בשבת תיבה ובה זבובים, אם מותר לנעול אותה, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שאסור לנעול בשבת התיבה שיש בה זבובים[326] או לסגור אותה[327], אם אינם יכולים לצאת אחרי סוגרו דלת התיבה[328], שהוא פסיק רישיה[329], אלא יתן סכין או שום דבר בין הכיסוי לתיבה בענין שיוכלו לצאת משם[330], ודי בחור קטן שאינו נראה לזבובים[331], ואיסור זה הוא מדרבנן, שהרי הוא דבר שאין במינו ניצוד[332]. ויש סוברים שמותר לנעול ולסגור בשבת תיבה שבה זבובים[333], שאין הזבובים ניצודים בתיבה, שהרי אם בא לפתוח התיבה וליטלם יברחו[334], ואין זה נקרא צידה[335], והוא ככוורת הדבורים שפורסים עליה מחצלת, אם אינו מכוין לצודם[336].

לסוברים שאסור לנעול או לסגור בשבת תיבה ובה זבובים[337], נחלקו אחרונים: יש סוברים שאין הדברים אמורים אלא בתיבה קטנה[338], אבל בתיבה גדולה הדבר מותר, שכן - הוא מקום שהוא מחוסר צידה[339] - שאפילו אם היה אדם עומד בתוכה לא היה יכול לתופסם בשחייה אחת[340], ועוד, שזבובים הם דבר שאין במינו ניצוד[341], ואם כן אין כאן אלא שני איסורים מדרבנן ("תרי-דרבנן"*)[342], ומותר לכתחילה[343], כשאינו מכוין לצידה, אף על פי שהוא פסיק רישיה[344]. ויש סוברים שאף בתיבה גדולה הדבר אסור[345].

להלכה כתבו הפוסקים שאסור לסגור בשבת תיבה - קטנה[346] - שיש בה זבובים, אם אין בה חור שיוכלו לצאת משם[347], אך כיון שזבובים הם דבר שאין במינו ניצוד, ואין איסור הצידה בהם אלא מדרבנן[348], אם רואה שיש שם זבובים, יפריח מה שנראה בעיניו[349] ואינו חושש יותר[350], וכן בספק אם יש שם זבובים אין צריך לבדוק אחר זה[351].

פריסת מצודה

הפורס מצודה, ובשעת פריסתו נכנסה חיה לתוכה, חייב[352] חטאת[353], אף על פי שנכנסה מעצמה בלא מעשה שלו[354], שחייב חטאת אף על דבר שבא ממילא[355], כיון שמלאכת הצידה הוא כן בדרך גרמא וגילתה התורה שחייב[356], ומכל מקום אינו חייב סקילה*, שהרי לא ידע שתיכנס תיכף ואינו אלא שוגג[357]. נכנסה החיה אחר כך לתוכה, פטור, אבל אסור[358] מגזירת חכמים[359], שאינו יודע אם יצוד אם לאו[360]. ולכן אסור להעמיד בשבת - על הארץ[361] - המצודה לצוד בו עכברים[362] על הארץ, שמא יצוד בשעת פריסתו, אבל מותר לפרוס אותה על השולחן, שאין לחוש שבשעת פריסתו יצוד[363].

על פריסת מצודות לחיות עופות ודגים בערב-שבת* כדי שיצודו בשבת, ע"ע ערב שבת.

הערות שוליים

  1. ↑ עי' משנה שבת קו א; עי' רמב"ם שבת פ"י הי"ט; כ"מ ממאירי שבת עג א; עי' טוש"ע או"ח שטז א; עי' יש"ש ביצה פ"ג סי' ב. ועי' ציון 7 ואילך.
  2. ↑ עי' עדיות פ"ב מ"ה; עי' טוש"ע שם ז.
  3. ↑ עי' משנה שבת קז א.
  4. ↑ עי' משנה שם; עי' שו"ע שם.
  5. ↑ עי' ציון 149 ואילך. עי' רמב"ם שם.
  6. ↑ עי' משנה שם וביצה כג א; עי' רד"ק בראשית י ט; עי' מאירי שם; עי' יש"ש שם.
  7. ↑ ויקרא יז יג.
  8. ↑ איכה ג נב. עי' ס' השרשים לרד"ק שורש צוד.
  9. ↑ עי' משנה שם.
  10. ↑ עי' ציון 85.
  11. ↑ עי' ציון 91 ואילך.
  12. ↑ עי' רמב"ם שבת פ"י הי"ט.
  13. ↑ ע"ע חיבי מיתות בית דין ציונים 128, 148 ואילך.
  14. ↑ ע"ע חיבי כריתות ציון 151 ואילך. עי' ערה"ש או"ח סי' שטז ס"א.
  15. ↑ ע"ע חיבי קרבנות ציון 98. ערה"ש שם.
  16. ↑ מ"ב סי' שטז ס"ק נט.
  17. ↑ ציון 110 ואילך.
  18. ↑ ירו' שבת פ"ז ה"ב, לפי קה"ע שם, בפי' הב', ונשמ"א ח"ב סי' ה סק"ט, ופני מאיר שם; עי' ירו' שבציון 31 ואילך, בד' הסוברים שאינה אב מלאכה, שהוא משום שאין ללמוד מהתחש; עי' רש"י שם ד"ה הצד את הצבי; עי' מאירי שבת קו א; עי' נמוק"י שם; עי' ערה"ש או"ח סי' שטז ס"א.
  19. ↑ עי' שמות כו יד, לו יט. עי' ערה"ש שם. וע"ע משכן.
  20. ↑ ע"ע אבות מלאכות ציון 18 ואילך.
  21. ↑ כ"מ מרש"י שבת שם ד"ה על מנת לתפור וד"ה כותב ומוחק; כ"מ מנמוק"י שם.
  22. ↑ כ"מ מקה"ע שבציון 29 ואילך; עי' ערה"ש שם. ועי' ציונים 30, 155.
  23. ↑ ערה"ש שם, וצ"ב השייכות למשכן.
  24. ↑ אית תניי תני הב' בירו' שבת פ"ז ה"ב, הסוברת שהצד חילזון ופצעו אינו חייב אלא א' (וחלוקה על התוספ' שבת פ"ט, לגירסתנו (ועי' הג' הגר"א שם, שהגיה כברייתא שבגמ' דלהלן) ואית תניי תני הא' בירו' שם, הסוברים שחייב שתים), לפי הירו' שם: ומ"ד א' וכו' משום נטילת נשמה ולית ליה צידה, לפי קה"ע שם, בפי' הא' (והובא בנשמ"א ח"ב סי' ט סק"ה, בשם המפרש) ופ"מ שם ונועם ירושלמי ותולדות יצחק שם (ועי' מה"פ שם ומתא דירושלים שם, אם לתנא זה יש ל"ט מלאכות), וערה"ש או"ח סי' שטז ס"א, בשם מפרשי הירו', ותמה. ועי' קה"ע שם, בפי' הב', שלפי' הירו' במסקנה דוחה הבנה זו בברייתא, והסכים עימו בנשמ"א, וכעי"ז בפני מאיר שם, ועי' ציונים 157 ואילך, 165 ואילך, שי"מ הסוגיא בירו' בע"א. ועי' ברייתא שבת עה א, מח' ת"ק ור' יהודה בצד חלזון ופוצעו אם חייב א' או שתים, ושם ת"ק מפרש שאינו חייב על הפציעה, שאינה בכלל דישה.
  25. ↑ עי' שמות כו יד, לו יט.
  26. ↑ עי' קה"ע לירו' שם; עי' פ"מ שם.
  27. ↑ עי' פ"מ שם.
  28. ↑ עי' ציון 101 ואילך.
  29. ↑ עי' קה"ע שם.
  30. ↑ קה"ע שם. ועי' ציונים 22, 156, שי"מ בע"א.
  31. ↑ עי' ירו' שם, לפי קה"ע שם, בפי' הא', ולפי פ"מ שם. ועי' קה"ע שם, בפי' הב', שפי' בע"א, שהוא נתינת טעם לסובר שהצד הוא אב מלאכה, שהוא משום שצדו את התחשים.
  32. ↑ ירו' שם, שכן אמר ר' אלעזר בי ר' יוסה ר' אבהו ורשב"ל בשם ר' מאיר, ושכ"ה ד' הברייתא שבציון 24.
  33. ↑ קה"ע שם, בפי' הא'. ועי' נשמ"א שם, שדחה.
  34. ↑ עי' פ"מ שם.
  35. ↑ ערה"ש או"ח סי' שטז סי"א: המלאכות.
  36. ↑ ערה"ש שם.
  37. ↑ שמות כ י.
  38. ↑ שבת קכ ב; ערה"ש שם.
  39. ↑ עי' ערה"ש שם; עי' שו"ת דובב מישרים ח"א סי' קל.
  40. ↑ עי' ציון 300 ואילך.
  41. ↑ עי' ערה"ש שם.
  42. ↑ ערה"ש שם, ע"פ רש"י שבציון 302.
  43. ↑ עי' ציון 91 ואילך.
  44. ↑ עי' ציון 85 ואילך.
  45. ↑ כ"מ מתוס' שבת קז א ד"ה שלא, בד' רש"י שבציון הבא.
  46. ↑ ע"ע מלאכה שאינה צריכה לגופה.
  47. ↑ עי' רש"י שבת קז א ד"ה שלא לצורך פטור, בפי' המשנה שם, שהצד שאר שקצים ורמשים שלא לצורך פטור; (סה"ת סי' ריח ו)מרדכי שבת רמז רלג, שהצד פרעוש בשבת חייב, לפי ק"נ לרא"ש שבת פי"ד ס"א סק"ג, שלא יסתור להלכה שבציון 204 ואילך.
  48. ↑ עי' תוס' שם ד"ה הצדן; עי' תוס' שם ד"ה שלא, בשם ר"ת, והסכימו לו.
  49. ↑ עי' ערה"ש או"ח סי' שטז ס"ב.
  50. ↑ עי' רמב"ם שבציון 299, לפי ערה"ש שם.
  51. ↑ רש"י ביצה כד א ד"ה המחוסר צידה.
  52. ↑ רש"י שבת קו ב ד"ה המחוסר צידה.
  53. ↑ רמב"ם שבת פ"י הי"ט.
  54. ↑ רשב"ג במשנה שבת שם; עי' רשב"ג במשנה ביצה כג ב - כד א; תוספ' שבת פי"ג; עי' רשב"ג בתוספ' ביצה פ"ג; גמ' שבת שם, בד' חכמים במשנה שם, שלא יסתרו לת"ק במשנה ביצה שם כג ב.
  55. ↑ עי' רמב"ם שבת פ"י הי"ט.
  56. ↑ עי' ציון 289.
  57. ↑ עי' ציון 292.
  58. ↑ עי' ציון 286.
  59. ↑ עי' ציון 149 ואילך.
  60. ↑ רמב"ם שם.
  61. ↑ עי' רמב"ם שם.
  62. ↑ רמב"ם שם.
  63. ↑ עי' ציון 286 ואילך.
  64. ↑ עי' ב"ח או"ח סי' שטז, וצ"ב משבת קו ב, שאין מי שחלוק על רשב"ג בכלל זה.
  65. ↑ רמב"ם שבת פ"י הי"ט.
  66. ↑ עי' רמב"ם שם.
  67. ↑ עי' רב אשי בשבת קו ב, בפי' הא'; רמב"ם שבת פ"י ה"כ.
  68. ↑ עי' רש"י שם ד"ה שיחייא.
  69. ↑ עי' רב אשי בגמ' שם, בפי' הב'; רמב"ם שם.
  70. ↑ עי' רב אשי בגמ' שם; רמב"ם שם.
  71. ↑ עי' גמ' שם; עי' רמב"ם שם הי"ט
  72. ↑ עי' גמ' שם; רמב"ם שם ה"כ.
  73. ↑ עי' גמ' שם; עי' רמב"ם שם הי"ט.
  74. ↑ עי' רב אשי בגמ' שם, בפי' הג', ורש"י ד"ה עוקצי. הרמב"ם וטוש"ע השמיטו. ויע 'רבינו פרחיה (בשיטת הקדמונים) שם, שנ' של"ג ד"ז.
  75. ↑ עי' גמ' שם.
  76. ↑ עי' רש"י שבת קו ב ד"ה שאין במינו ניצוד; עי' רמב"ם שבת פ"י הכ"ד; עי' כלבו סי' לא.
  77. ↑ עי' תוספ' שבת פי"ג; עי' ברייתא בירו' שבת פי"ד ה"א; עי' רש"י שם; עי' רמב"ם שם; עי' כלבו שם.
  78. ↑ עי' תוספ' שם; עי' ברייתא בירו' שם; עי' טוש"ע שבציון 93.
  79. ↑ עי' רב אשי בשבת קז ב; רמב"ם שם.
  80. ↑ רמב"ם שם.
  81. ↑ רב אשי בשבת קז ב, בד' ר' אליעזר בברייתא שם.
  82. ↑ עי' ברייתא שם קו ב.
  83. ↑ עי' מאירי שבציון 146 ואילך, שנ' שסובר שכן ד' ת"ק ואלעזר בן מהבאי שבציון 136 ואילך, וכ"מ מרי"ף ורמב"ם ורא"ש, שהשמיטו הדין במח' התנאים שבציון הנ"ל ואילך, משום שלדעתם אינה שנויה אלא כר' מאיר, שאין הלכה כמותו.
  84. ↑ עי' תוספ' שם, לפי מנ"ב וחס"ד שם; עי' ברייתא שבירו' שם.
  85. ↑ ברייתא שם.
  86. ↑ רב אשי בגמ' שם קז ב, בד' ר' אליעזר בברייתא שם.
  87. ↑ עי' ערה"ש שבציון 161 ואילך, בפי' אית תניי תני הב' בירו' שבת פ"ז ה"ב, לשיטתו שבציון 157 ואילך.
  88. ↑ תוספ' שם, לפי מנ"ב שם; עי' תוספ' שם, לפי חס"ד שם; עי' ברייתא שבירו' שם.
  89. ↑ לבוש או"ח סי' שטז ס"ג; חס"ד שם.
  90. ↑ לבוש שם.
  91. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע או"ח שטז ג.
  92. ↑ הגמ"י שם; טוש"ע שם.
  93. ↑ טוש"ע שם.
  94. ↑ עי' ציון 85.
  95. ↑ ע"ע הלכה: על פי הרוב ציון 222 ואילך. עי' ריטב"א שם קז ב.
  96. ↑ עי' ר"ח שבת קז א; עי' רש"י שם קו ב ד"ה הגזין וד"ה במינו ניצוד; עי' ריטב"א שם; עי' ר"ן שם (לח א). ועי' ריטב"א ור"ן ומיוחס לר"ן שם, שנ' שאין חילוק בזה בין חגבים טהורים לטמאים, ועי' ריטב"א שם הטעם, שנאכלים לגוים. ועי' רש"י שם ד"ה הגזין, וצ"ב אם מודה לזה.
  97. ↑ עי' רמב"ם שבת פ"י הכ"ד; עי' רבינו פרחיה (בשיטת הקדמונים) שם; עי' ריבב"ן (בשיטת הקדמונים) שם; עי' מאירי שם; עי' כלבו סי' לא.
  98. ↑ ב"י או"ח סי' שטז, לפי מ"ב שם ס"ק יג.
  99. ↑ מ"ב שם, בשם שאר פוסקים ובד' בהגר"א שם ד"ה ויש מקילין.
  100. ↑ ציון 43 ואילך.
  101. ↑ כ"מ מביצה כד א; רמב"ם שבת פ"י הכ"ד; סמ"ג לאוין סה.
  102. ↑ רמב"ם שם; סמ"ג שם.
  103. ↑ משנה שבת קז א; רמב"ם שם; עי' שו"ע או"ח שטז יב. הטור השמיט.
  104. ↑ סמ"ג לאוין סה, לפי שו"ת מהרש"ל סי' י; הגמ"י שם, בשם רבינו ברוך ממגינצ"א, בתחי' דבריו, ע"פ שמואל בגמ' שם, שכל פטורי שבת מלבד ג' פטור אבל אסור; הגמ"י (ד"ק) שם, בשם ר"ב; עי' שלט"ג להגמ"ר שבת רמז תסב אות א, בשם ראב"ן; רמ"א בשו"ע שם, בשם י"א (ועי' ד"מ שם סק"ב וציונים לרמ"א שם, שהוא מהגהות אלפסי (שלט"ג) ), וסיים: וכן עיקר; עי' של"ה שבת נר מצוה (סי' סו במהד' יד רמ"ה) שו"ת מ"ב סי' ח; א"ז שם ס"ק יט, בשם של"ה ומ"ב; ערה"ש שם סל"ה.
  105. ↑ רא"ש ביצה פ"ג סי' א, לפי שו"ת מהרש"ל שם, עיי"ש הטעם שהרא"ש הביא ד"ז רק לגבי יו"ט; עי' רא"ש שם, בשם העיטור, לגבי יו"ט; עי' הגמ"י שם, בשם רבינו ברוך ממגינצ"א (ובהגמ"י (ד"ק) אינו, ועי' מג"א שם ס"ק כו): אע"פ שיש לדחות ולומר וכו', שלא נקט במשנה שבציון 103 פטור, אלא משום שבתחי' המשנה נקט פטור, אבל באמת מותר; שו"ת מהרש"ל שם, בשם הגמ"י; שו"ע שם.
  106. ↑ ירו' שבת פי"ד ה"א, ע"פ ל' המשנה שבציון 103.
  107. ↑ ערה"ש או"ח סי' שטז סל"ד.
  108. ↑ ר' יוסה בירו' שם.
  109. ↑ עי' רמ"א שם; עי' בהגר"א שם ד"ה אסור.
  110. ↑ עי' רמ"א בשו"ע שם יב.
  111. ↑ עי' ציון 121 ואילך. מ"ב שם ס"ק נט.
  112. ↑ רמ"א שם.
  113. ↑ עי' שו"ע שם; רמ"א שם.
  114. ↑ ערה"ש שם.
  115. ↑ עי' הגמ"י שבת פ"י הכ"ד, בשם רבינו ברוך ממגינצ"א, שכן קיבל ממורו קרובו; עי' הגמ"י (ד"ק) שם, בשם ר"ב; שו"ע שם.
  116. ↑ ירו' שבת פי"ד ה"א: הא אם אינן ברשות אדם חייב, לפי ערה"ש או"ח סי' שטז סל"ד, ועי' קה"ע שם ופ"מ שם, שפי' בע"א, ועי' ערה"ש שם.
  117. ↑ עי' ברייתא ביצה כה א; עי' טוש"ע או"ח תצז ו.
  118. ↑ עי' הגמ"י שבת פ"י הכ"ד.
  119. ↑ בהגר"א או"ח סי' שטז ד"ה וי"א דאסור.
  120. ↑ עי' ציון 104.
  121. ↑ עי' שלט"ג להגמ"ר שבת רמז תסב אות א, בשם ראב"ן.
  122. ↑ מ"ב סי' שטז ס"ק נט.
  123. ↑ עי' רמ"א בשו"ע שם יב.
  124. ↑ ציון 110 ואילך.
  125. ↑ עי' שלט"ג להגמ"ר שם, בשם ראב"ן: ומסתברא; רמ"א שם.
  126. ↑ עי' עדיות פ"ב מ"ה; רמב"ם שבת פ"י הכ"ה.
  127. ↑ עי' משנה שבת קכא א; רמב"ם שם.
  128. ↑ רמב"ם שם.
  129. ↑ עי' עדיות שם, לפי שמואל בשבת שם קז א; רמב"ם שם; עי' טוש"ע או"ח שטז ז.
  130. ↑ עי' שמואל בגמ' שם; עי' רמב"ם שם; טור שם; עי' שו"ע שם.
  131. ↑ עי' עדיות שם; רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  132. ↑ עי' משנה שבת קכא א; רמב"ם שם.
  133. ↑ רמב"ם שם.
  134. ↑ שו"ע שם.
  135. ↑ עי' עדיות שם; עי' טור שם; שו"ע שם. הרמב"ם השמיט.
  136. ↑ ר"ח שבת קז א.
  137. ↑ רש"י שם ד"ה חגבים בשעת הטל; עי' פסקי רי"ד שם.
  138. ↑ רש"י שם.
  139. ↑ תוספ' שבת פי"ג; ברייתא א' וברייתא ב' בגמ' שם; ברייתא בירו' שבת פי"ד ה"א.
  140. ↑ רש"י שם ד"ה מקלחות; מיוחס לר"ן שם.
  141. ↑ ר"ח שם קז א.
  142. ↑ ר"ח שם קז ב.
  143. ↑ עי' מיוחס לר"ן שם.
  144. ↑ תוספ' שם וברייתא בירו' שם: מקלחין; ברייתא א' בגמ' שם קו ב, לפי גמ' שם; ברייתא ב' שם.
  145. ↑ רש"י שם.
  146. ↑ מאירי שבת קו ב. הרי"ף הרמב"ם והרא"ש השמיטו, ועי' ציון 83.
  147. ↑ עי' ציון 97.
  148. ↑ עי' ציון 91. עי' מאירי שם.
  149. ↑ עי' רש"י שבת קז ב ד"ה השולה דג; עי' רמב"ם שבת פ"ב הט"ז ופ"ג ה"ב ופ"י הי"ט; עי' ראב"ד בהשגות יו"ט פ"ב ה"ז; עבוה"ק לרשב"א בית מועד ש"א סי' ט; עי' מג"א סי' תצז סק"ו, במסקנה; עי' שו"ת ביא"פ או"ח סי' כ.
  150. ↑ עי' רמב"ם שבציון 60.
  151. ↑ עי' יש"ש ביצה פ"ג סי' ב, ע"פ ירו' שבת פ"ז ה"ב: ההן דצייד כוורא וכו'; עי' מג"א שם, בשמו, ודחה.
  152. ↑ עי' ציון 51 ואילך.
  153. ↑ עי' יש"ש שם.
  154. ↑ אית תניי תני הא' והב' בירו' שבת פ"ז ה"ב, לפי נשמ"א ח"ב סי' ה סק"ט, ע"פ תוס' שבת עה א סוד"ה הצד (ועי' ציון 159 ואילך), ועי' ציונים 24 ואילך, 161 ואילך, 165 ואילך, שי"מ הסוגיא בירו' בע"א. ועי' מנ"ח מ' לב מוסך השבת הצד (סק"ד במהד' מ"י).
  155. ↑ עי' ברייתא שבת עה א.
  156. ↑ עי' שביבי אור לירו' שבת פ"ז ה"ב, ועי' ציון 30, שי"מ בע"א.
  157. ↑ אית תניי תני הא' בירו' שבת פ"ז ה"ב, לפי נשמ"א ח"ב סי' ה סק"ט וערה"ש או"ח סי' שטז ס"א, ע"פ תוס' שבת עה א סוד"ה הצד, ועי' ציונים 24 ואילך, 165 ואילך, שי"מ הסוגיא בירו' בע"א.
  158. ↑ אית תניי תני הב' בירו' שם, לפי נשמ"א שם וערה"ש שם.
  159. ↑ עי' ציון 151 ואילך.
  160. ↑ עי' נשמ"א שם.
  161. ↑ ערה"ש שם, לד' זו.
  162. ↑ עי' ציון 85 ואילך.
  163. ↑ עי' ציון 91 ואילך.
  164. ↑ עי' ערה"ש שם.
  165. ↑ אית תניי תני הא' בירו' שבת פ"ז ה"ב, לפי שביבי אור שם, ועי' ציונים 24 ואילך, 157 ואילך, שי"מ הסוגיא בירו' בע"א.
  166. ↑ עי' אית תניי תני הב' בירו' שם, לפי שביבי אור שם.
  167. ↑ פמ"ג או"ח סי' שטז א"א סק"א.
  168. ↑ עי' תנא דבי ר' ישמעאל בשבת קו ב; רש"י שם ד"ה בצפור דרור; עי' רש"י ביצה כד א ד"ה בצפור דרור. ועי' רש"י ביצה שם, שנקראת "דרור" ע"ש דירה, שדרה בכל מקום.
  169. ↑ רש"י שבת שם.
  170. ↑ רש"י ביצה שם.
  171. ↑ פמ"ג שם, בד' רש"י ביצה שם.
  172. ↑ רש"י שבת שם א ד"ה הצד: משטיי"ר בלעז, לפי אוצר לעזי רש"י שם.
  173. ↑ עי' ר' יהודה במשנה שם א, לפי גמ' שם ב, שאין החולק על רשב"ג; עי' חכמים במשנה שם א-ב, לפי גמ' שם ב, כדי שלא יסתרו לת"ק במשנה ביצה כג ב, שאף הם מודים לחילוק של רשב"ג; עי' רשב"ג במשנה שבת שם ב; עי' טוש"ע או"ח שטז א.
  174. ↑ טוש"ע שם.
  175. ↑ לבוש שם.
  176. ↑ עי' ב"ח שם; עי' א"ז שם סק"ג, בשמו.
  177. ↑ לבוש שם.
  178. ↑ עי' ר' יהודה וחכמים במשנה שם א-ב,לפי גמ' שם ב; עי' טוש"ע שם.
  179. ↑ עי' ציון 286 ואילך.
  180. ↑ עי' ב"ח או"ח סי' שטז, בד' רש"י שבת קו א ד"ה הצד צפור: שיוצא לו דרך חלונות, דהיינו דוקא לר' יהודה, אבל לחכמים אין הדין כן.
  181. ↑ עי' ציון 292.
  182. ↑ עי' ציון 289 ואילך.
  183. ↑ עי' ב"ח שם, בד' רש"י שבציון הקודם.
  184. ↑ ב"ח שם: והכי נקטינן; עי' א"ז שם סק"ג, בשמו.
  185. ↑ עי' ויקרא יא כט-ל. עי' רש"י שבת קז א ד"ה שמנה שרצים; עי' רע"ב שבת פי"ד מ"א; ערה"ש או"ח סי' שטז סכ"ג.
  186. ↑ משנה שם; עי' רמב"ם שבת פ"י הכ"א; טוש"ע או"ח שטז ח.
  187. ↑ עי' רש"י שם ד"ה הצדן; רע"ב שם. ועי' ציון 76 ואילך.
  188. ↑ ערה"ש שם.
  189. ↑ עי' רש"י שבת קז א ד"ה ושאר שקצים; עי' רע"ב שבת פי"ד מ"א.
  190. ↑ רש"י שם.
  191. ↑ רע"ב שם.
  192. ↑ משנה שם; עי' טוש"ע או"ח שטז ח. ועי' תוס' שם ד"ה הצדן (לד' הראשונים שבציון 48), בטעם מדוע נשנה כאן שהצד לצורך חייב.
  193. ↑ ע"ע מלאכה שאינה צריכה לגופה.
  194. ↑ עי' גמ' שם ב, בפי' המשנה שם א.
  195. ↑ עי' ציון 45 ואילך.
  196. ↑ עי' רש"י שבת קז א ד"ה שלא לצורך פטור.
  197. ↑ ברייתא שבת קז ב.
  198. ↑ רב אשי בגמ' שם, בד' ר' אליעזר. ועי' ציון 81 ואילך.
  199. ↑ ברייתא שם.
  200. ↑ עי' ר"ן שם (לח ב).
  201. ↑ רב אשי בגמ' שם, בד' ר' יהושע. ועי' ציון 85 ואילך.
  202. ↑ תוס' שם ד"ה הצד; ראבי"ה שבת סי' רלא; סמ"ג לאוין סה; עי' סמ"ק סי' רפב; רא"ש שם פי"ד ה"א; ר"ן שם; ב"י או"ח סי' שטז, ע"פ שמואל בגמ' שם א.
  203. ↑ סמ"ג שם; סמ"ק שם; ר"ן שם.
  204. ↑ רמב"ם שבת פ"י הכ"ד; ראבי"ה; סמ"ג שם; ריטב"א שם; עי' טוש"ע שם ט. ועי' סה"ת ומרדכי וק"נ שבציון 47.
  205. ↑ עי' ציון 85.
  206. ↑ ע"ע הלכה: על פי הרוב ציון 222 ואילך. עי' ריטב"א שם.
  207. ↑ עי' רש"י שם ד"ה הצד פרעוש; עי' טור שם; כ"מ משו"ע שם.
  208. ↑ עי' סמ"ג שם; עי' סמ"ק שם; עי' הגמ"י שם.
  209. ↑ מרדכי שם; הגמ"י שם.
  210. ↑ עי' תוס' שם ד"ה הצד, בשם ר"י בשם הרב פורת; עי' סמ"ג שם; עי' סמ"ק שם; עי' רא"ש שם פי"ד סי' א, בשם ה"ר פורת; עי' מרדכי שם; עי' הגמ"י שם; עי' רשב"א שם ור"ן שם (לח ב) ומ"מ שם, בשם התוס'.
  211. ↑ רא"ש שם, בשם ה"ר פורת; עי' ר"ן שם, בשם התוס'.
  212. ↑ מרדכי שם.
  213. ↑ עי' ציון 203.
  214. ↑ עי' סמ"ג שם; עי' סמ"ק שם; עי' הגמ"י שם.
  215. ↑ רש"י שבת קז ב ד"ה הצד פרעוש, לפי ב"י או"ח סי' שטז (וכ"מ מראבי"ה שבת סי' רלא, בד' רש"י); עי' ראבי"ה שם, בשם ר"ת; רשב"א שבת קז ב ור"ן שם (לח ב) ומ"מ שבת פ"י הכ"ד, בשם התוס'; רא"ש שם פי"ד סי' א, בשם ה"ר פורת, לפי ט"ז שם סק"ח; טור שם, לפי ט"ז שם, ועי' ציון 219, שי"מ בע"א. ועי' ב"י שם, בד' תוס' שם ד"ה הצד.
  216. ↑ עי' ראבי"ה שם, בד' רש"י שם ובשם ר"ת; עי' ב"י שם, לד' זו; מג"א שם ס"ק יח, בשם י"א.
  217. ↑ ב"י או"ח סי' שטז, בפי' המרדכי שבציון הבא.
  218. ↑ עי' מרדכי שבת רמז תב, בשם רב יהודאי גאון, שכן ראה לרבנון קשישאי.
  219. ↑ סמ"ג לאוין סה וסמ"ק סי' רפב והגמ"י שם, לפי ב"י שם; כ"מ ממרדכי שבציון 218, ועי' ב"י שבציון 217, שפי' בע"א; טור שם, לפי ב"י שם, ועי' ציון 215, שי"מ בע"א.
  220. ↑ שו"ע או"ח שטז ט, לפי עטרת צבי שם ס"ק יא ומג"א שם ס"ק יח וט"ז שם סק"ח ובהגר"א שם ד"ה ועוקצו; עי' לבוש שם.
  221. ↑ עי' ט"ז שם, והסכים כן להלכה.
  222. ↑ עי' ערה"ש שם ס"ל.
  223. ↑ שבת קז ב, לגי' תוס' שם ד"ה יש, בשם י"ס, ודחו, ושאף ר"ת ל"ג, ולגי' תוס' שם יב א ד"ה שמא ורמב"ן שם ור"ן שם (ה ב) ונמוק"י שם.
  224. ↑ עי' ראשונים שבציון הבא ואילך; רמב"ן שם, בשם ר"ת, ודחה; רשב"א שם, בשם ר"ח.
  225. ↑ עי' תוס' יב א שם, בשם הרב יוסף מאורליינ"ש; ר"ן שם, בשם יש מי שאומר.
  226. ↑ עי' תוס' שם, בשם ר"ת; כ"מ מרמב"ן שם, בשם ר"ת, ודחה; עי' ר"ן שם, בשם ר"ת.
  227. ↑ רמב"ן שם, בשם י"א ושכן ד' הרמב"ם; עי' רשב"א שם, בשם יש שפירשו; עי' ר"ן שם, במסקנה.
  228. ↑ עי' רמב"ן שם, לד' זו.
  229. ↑ עי' רשב"א שם, לד' זו.
  230. ↑ רמב"ן שם, לפי ר"ן שם (ה ב); רשב"א שם: ואפשר; מ"מ שבת פי"א ה"ב, בשם רמב"ן ורשב"א.
  231. ↑ רמב"ן שם; רשב"א שם, בשמו, והסכים לו; מ"מ שם, בשם רמב"ן ורשב"א; ר"ן שם, בשם רמב"ן ורשב"א, ודחה.
  232. ↑ שו"ע או"ח שטז ט.
  233. ↑ לבוש שם.
  234. ↑ עי' ציון 209 ואילך.
  235. ↑ ע"ע שוחט.
  236. ↑ עי' א"ר סי' שטז סק"ג. ועי' בה"ל שם ד"ה הצד צבי, שתמה, ע"פ רש"י שבציון 137 ואילך.
  237. ↑ ברייתא שבת קו ב; עי' ברייתא בירו' שבת פי"ד ה"א, לפי ירו' שם; עי' רמב"ם שבת פ"י הכ"א; עי' טוש"ע שם ב.
  238. ↑ פסקי רי"ד שם.
  239. ↑ רב יוסף בגמ' שם, ורש"י ד"ה סומא וישן ופסקי רי"ד שם.
  240. ↑ רש"י שם; פסקי רי"ד שם.
  241. ↑ קרי"ס שם. ועי' ציון 51 ואילך.
  242. ↑ ברייתא בירו' שבת פי"ד ה"א.
  243. ↑ עי' א"ר סי' שטז סק"ג.
  244. ↑ תוספ' שבת פי"ג; ברייתא שבת קו ב; עי' ברייתא בירו' שבת פי"ד ה"א, לפי ירו' שם; עי' רמב"ם שבת פ"י הכ"א; עי' טוש"ע שם ב.
  245. ↑ פסקי רי"ד שם.
  246. ↑ רב יוסף בגמ' שם, ורש"י ד"ה סומא וישן ופסקי רי"ד שם.
  247. ↑ רש"י שם; פסקי רי"ד שם.
  248. ↑ קרי"ס שם. ועי' ציון 51 ואילך.
  249. ↑ עי' קה"ע שבציון 252.
  250. ↑ ברייתא בירו' שבת פי"ד ה"א, לפי ירו' שם.
  251. ↑ פ"מ שם.
  252. ↑ קה"ע שם.
  253. ↑ א"ר סי' שטז סק"ג.
  254. ↑ עי' א"ר סי' שטז סק"ג.
  255. ↑ עי' ברייתא שבת קו ב; עי' רמב"ם שבת פ"י הכ"ד; עי' טוש"ע או"ח שטז ב.
  256. ↑ עי' ברייתא שם; עי' ברייתא בירו' שבת פי"ד ה"א; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  257. ↑ עי' רב יוסף בגמ' שם, ורש"י ד"ה סומא וישן ופסקי רי"ד שם.
  258. ↑ קרי"ס שם.
  259. ↑ תוספ' שבת פי"ג; עי' ברייתא בירו' שבת פי"ד ה"א; רמב"ם שבת פ"י הכ"ד; כלבו סי' לא. הטוש"ע השמיטו.
  260. ↑ קרי"ס שם. ועי' ציון 51 ואילך.
  261. ↑ עי' טוש"ע או"ח תצז ח.
  262. ↑ עי' א"ר סי' שטז סק"ג.
  263. ↑ עי' ברייתא א' בשבת קו ב; עי' ברייתא בירו' שבת פי"ד ה"א; רמב"ם שבת פ"י הכ"ד; טוש"ע או"ח שטז ב.
  264. ↑ עי' ערה"ש שם ס"ז.
  265. ↑ פסקי רי"ד שם.
  266. ↑ רש"י שם ד"ה אובצנא וס' הערוך ע' אש א', בפי' הא', ופסקי רי"ד שם, בפי' רב ששת בגמ' שם, ליישב הברייתא שבציון 263, עם הברייתא הב' בגמ' שם: הא בחולה מחמת אובצנא (וכ"מ מר"ח שם קז א: מחמת אוצנא פטור דלא בעי רבויי, וסותר למ"מ בשם ר"ח שבציון 275, ועמד ע"ז בבה"ל סי' שטז ד"ה או חולה, וצ"ב), ועי' ציונים 273, 275, שי"מ בע"א.
  267. ↑ בה"ל שם.
  268. ↑ פסקי רי"ד שם.
  269. ↑ עי' רש"י שבציון הקודם וס' הערוך שם, בפי' הא', ופסקי רי"ד שם קו ב, בפי' רב ששת בגמ' שם, ליישב הברייתא שבציון 263, עם הברייתא הב' בגמ' שם: הא בחולה מחמת אישתא, ועי' ציונים 271, 274, שי"מ בע"א.
  270. ↑ מרה"מ שם הכ"ב, בד' הרמב"ם שם הכ"ד, ע"פ רמב"ם ביא"מ פ"ז הי"ב.
  271. ↑ עי' ס' הערוך שם, בפי' הב', בפי' רב ששת בגמ' שם, ליישב הברייתא שבציון 263, עם הברייתא הב' בגמ' שם: הא בחולה מחמת אישתא, ועי' ציונים 269, 274, שי"מ בע"א; מרה"מ שם הכ"ב, בד' רמב"ם שם הכ"ד, ועי' ציון 275, שי"מ בע"א.
  272. ↑ מרה"מ שם הכ"ב, בד' רמב"ם שם הכ"ד.
  273. ↑ עי' ס' הערוך שם, בפי' הב', בפי' רב ששת בגמ' שם, ליישב הברייתא שבציון 263, עם הברייתא הב' בגמ' שם: הא בחולה מחמת אובצנא, ועי' ציונים 266, 275, שי"מ בע"א.
  274. ↑ מ"מ שבציון הבא, בשם ר"ח, בפי' רב ששת בגמ' שם, ליישב הברייתא שבציון 263, עם הברייתא הב' בגמ' שם: הא בחולה מחמת אישתא, לפי בה"ל שם ד"ה או חולה, ועי' ציונים 269, 271, שי"מ הגמ' בע"א.
  275. ↑ עי' מ"מ שבת פ"י הכ"א, בשם ר"ח, בפי' רב ששת בגמ' שם, ליישב הברייתא שבציון 263, עם הברייתא הב' בגמ' שם: הא בחולה מחמת אובצנא (וסותר לר"ח שבציון 266, וצ"ב), ועי' ציונים 266, 273, שי"מ בע"א; מ"מ שם ומחה"ש שם סק"ד, בד' רמב"ם שם הכ"ד, ועי' ציון 271, שי"מ בע"א.
  276. ↑ עי' ב"י שם, לד' זו; עי' א"ר שם סק"ד, לפי בה"ל שם ד"ה או חולה, וצ"ב; מחה"ש שם, בד' הרמב"ם.
  277. ↑ עי' ט"ז או"ח סי' שטז סק"ב, בד' שו"ע שם ב, ועי' ערה"ש שם ס"ז, שפי' בע"א, שכיון שמ"מ אסור מדרבנן (עי' ציון 264), לא חש השו"ע לחלק בזה, ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א.
  278. ↑ עי' בהגר"א או"ח סי' שטז ס"ב ד"ה או חולה ובה"ל שם ד"ה או חולה, בד' שו"ע שם, ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א.
  279. ↑ עי' ציונים 265 ואילך, 277.
  280. ↑ עי' ציון 254 ואילך.
  281. ↑ בה"ל סי' שטז ד"ה או חולה, בד' רש"י שבציון 266.
  282. ↑ עי' ברייתא שבת קו ב, לגי' ר"ח שם קז א, ולגירסתנו ליתא. הרמב"ם וטוש"ע השמיטו.
  283. ↑ עי' רב יוסף בגמ' שם.
  284. ↑ רש"י שבת קו ב ד"ה וצבי.
  285. ↑ עי' ר' יהודה וחכמים במשנה שם א-ב, לפי גמ' שם ב; עי' טוש"ע או"ח שטז א.
  286. ↑ עי' משנה שם א, ורש"י שם.
  287. ↑ רש"י שם.
  288. ↑ ב"ח שם, בד' ר' יהודה.
  289. ↑ משנה שם ב.
  290. ↑ עי' טוש"ע או"ח שטז א.
  291. ↑ עי' גמ' שם. ועי' ציון 51 ואילך.
  292. ↑ רמב"ם פ"י הי"ט; עי' טוש"ע שם.
  293. ↑ רמב"ם שבת פ"י הכ"ב, לפי מרה"מ (חעלמא) שם; עי' או"ז ח"ב סי' פג, בד' רש"י שבת נא ב ד"ה וכל בעלי השיר; כלבו סי' לא ורמ"א בשו"ע או"ח שטז ב, לפי מג"א שם סק"ד, ולפי א"ר שם סק"ו ומער"ק שם, במסקנה. ועי' או"ז שם (והובא בקיצור בד"מ שם סק"ב ורמ"א שם), על המשלח כלבים לצורך צידה בחול.
  294. ↑ עי' ערה"ש שם ס"ב; עי' מ"ב שם סק"י.
  295. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' כלבו שם.
  296. ↑ מ"ב שם.
  297. ↑ עי' ערה"ש שם.
  298. ↑ מ"ב שם.
  299. ↑ רמב"ם שם.
  300. ↑ רש"י שם ב ד"ה צבי שנכנס; רע"ב שבת פי"ג מ"ו.
  301. ↑ משנה שם ב; רמב"ם שבת פ"י הכ"ג; טוש"ע שם ה.
  302. ↑ רש"י שם ד"ה ונעל אחד בפניו; רע"ב שם.
  303. ↑ עי' רש"י שבת קו ב ד"ה נעלו שנים וד"ה לא יכול וד"ה ור' שמעון.
  304. ↑ משנה שם; רמב"ם שבת פ"י הכ"ג; טוש"ע או"ח שטז ה.
  305. ↑ רמב"ן שבת קו ב, בפי' המשנה שם; עי' רשב"א שם, בפי' המשנה שם; עי' ר"ן שם (לח א), בפי' המשנה שם; עי' רמ"א בשו"ע או"ח שטז ה.
  306. ↑ רמב"ן שם.
  307. ↑ עי' ר"ן שם.
  308. ↑ ר' יוסי בי ר' בון בשם רב חינא בירו' שבת פי"ג ה"ו, לפי רשב"א שבת קז א, ועי' ר"ן שם (לח א), שפי' בע"א.
  309. ↑ רשב"א שם.
  310. ↑ עי' ר"ן שם.
  311. ↑ עי' משנה שבת קו ב, ורש"י ד"ה צבי שנכנס ורע"ב שבת פי"ג מ"ו.
  312. ↑ משנה שם; רמב"ם שבת פ"י הכ"ג.
  313. ↑ רש"י שם ד"ה השני חייב: צדו; רע"ב שם מ"ז.
  314. ↑ משנה שם; רמב"ם שם; טוש"ע או"ח שטז ו.
  315. ↑ עי' שמואל בגמ' שם קז א; טוש"ע שם.
  316. ↑ עי' רש"י שם ד"ה הא למה; עי' רע"ב שם.
  317. ↑ רשב"א שבת קז א, בפי' התוספ' שבציון הבא, ע"פ ירו' שבציון 308.
  318. ↑ תוספ' שבת פי"ג.
  319. ↑ עי' בה"ל סי' שטז ד"ה ישב אחד.
  320. ↑ עי' בה"ל שם, במסקנה, ע"פ רמב"ן ורשב"א שבת קז א.
  321. ↑ הגה בשו"ע או"ח שטז ד.
  322. ↑ ברייתא שבת מג א; עי' רמב"ם שבת פכ"ה הכ"ה; עי' טוש"ע שם.
  323. ↑ תוס' ביצה לו ב ד"ה אלא, בשם הר"ר משה מאייבר"א.
  324. ↑ מ"מ שם.
  325. ↑ ע"ע דבר שאינו מתכון: בפסיק רישיה. עי' תוס' שם; עי' מרדכי שבת רמז שיז; עי' מ"מ שם; עי' שו"ע שם.
  326. ↑ עי' טור או"ח סי' שטז, לגירסתנו, וס' האגור סי' תעא, בשם בעה"ת, וצ"ב, שאינו שם; עי' טור שם, לגי' ב"י שם, וכלבו סי' לא, בשם בעל התרומה, וצ"ב, שאינו שם. ועי' שעה"מ שבת פכ"ה הכ"ה.
  327. ↑ פסקי תוס' שבת פ"ג סי' קעה; עי' מרדכי שבת רמז שיח: מכאן נראה; עי' ריטב"א שבת מג ב, בשם רבינו יצחק בעל התוס', והסכים לו; עי' ס' האגור שם, בשם תוס' פ"ג דשבת; עי' רמ"א בשו"ע או"ח שטז ג, בסתם; עי' לבוש שם, בדעה הא'.
  328. ↑ ריטב"א שם, בשם רבינו יצחק בעל התוס', והסכים לו; עי' רמ"א שם (ועי' באה"ג שם סק"ד ומאמ"ר שם סק"ה).
  329. ↑ ע"ע דבר שאינו מתכון: בפסיק רישיה. עי' מרדכי שם; רמ"א שם.
  330. ↑ כ"מ ממרדכי שם; טור שם, בשם בעל התרומה; ס' האגור שם, בשם בעה"ת.
  331. ↑ א"ר שם סק"ט, ע"פ תוס' שבציון 323.
  332. ↑ עי' טוש"ע שבציון 93. עי' רמ"א שם; עי' לבוש שם.
  333. ↑ עי' טור שם: ונ"ל; עי' ס' האגור שם: ונ"ל; שו"ע שם, שהשמיט הדין, לפי עו"ש שם סק"ה; עי' רמ"א שם, בשם יש מקילין; עי' לבוש שם, בשם יש מתירין.
  334. ↑ טור שם וס' האגור שם: שאם; עי' רמ"א שם, בשם יש מקילין; לבוש שם.
  335. ↑ לבוש שם.
  336. ↑ עי' ציון 322. עי' טור שם. ועי' עו"ש שם, טעם א' להיתר.
  337. ↑ עי' ציון 326 ואילך.
  338. ↑ רמ"א בשו"ע או"ח שטז ג, לפי מג"א שם סק"ז וא"ר שם סק"ט ומ"ב שם ס"ק טו; ערה"ש שם ס"ח.
  339. ↑ עי' ציון 51 ואילך.
  340. ↑ עי' מג"א שם ומ"ב שם, לד' זו; עי' ערה"ש שם.
  341. ↑ עי' ציונים 78, 93 ואילך.
  342. ↑ עי' פמ"ג שם א"א סק"ז; עי' ערה"ש שם; עי' מ"ב שם.
  343. ↑ עי' פמ"ג שם.
  344. ↑ עי' פמ"ג שם; שעה"צ שם אות יח, בשמו; עי' ערה"ש שם.
  345. ↑ לבוש שם, לפי א"ר שם, והביא ראיה לזה מל' הכלבו סי' לא. ועי' נחלת צבי שם סק"ד.
  346. ↑ עי' ערה"ש או"ח סי' שטז ס"ח.
  347. ↑ עי' ט"ז שם סק"ד; עי' ערה"ש שם.
  348. ↑ כ"מ מט"ז שם; עי' ערה"ש שם.
  349. ↑ ט"ז שם; עי' ערה"ש שם.
  350. ↑ ט"ז שם.
  351. ↑ ט"ז שם; עי' ערה"ש שם.
  352. ↑ תוספ' שבת פי"ג: הפורס מצודה וכו' אם נכנסין לתוכה חייב, לפי ערה"ש או"ח סי' שטז ס"י; תוס' שבת יז ב ד"ה אין, ע"פ תוספ' שם, לפי מג"א סי' שטז סק"ט.
  353. ↑ תוס' שם; עי' מג"א שבציון 355.
  354. ↑ עי' מנ"ח מ' לב מוסך השבת הצד (סק"ג במהד' מ"י), שתמה משום זה על תוס'.
  355. ↑ מג"א סי' רנב סק"ב, בד' תוס' שבציון 352.
  356. ↑ עי' ציון 35 ואילך. עי' שו"ת דובב מישרים ח"א סי' קל.
  357. ↑ ערה"ש שם.
  358. ↑ תוספ' שם: הפורס מצודה על גבי וכו' אע"פ שנכנסין לתוכה פטור, לפי ערה"ש שם; תוס' שם, לפי מג"א סי' שטז שם.
  359. ↑ עי' תוס' שם; עי' ערה"ש שם.
  360. ↑ תוס' שם, ע"פ מג"א שם. ועי' שו"ת ביא"פ או"ח סי' כ.
  361. ↑ פמ"ג שם א"א סק"ט.
  362. ↑ מג"א שם.
  363. ↑ עי' פמ"ג שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:צד&oldid=158890"