מיקרופדיה תלמודית:כלה

הגדרה^[1] - אשת בנו, בתורת איסור ערוה

האיסור והחיוב

האיסור ומקורו

כלתו - היינו אשת בנו (ראה דברי אביי דלהלן; פסיקתא זוטרתא ויקרא יח טו; רמב"ם איסורי ביאה א ד) - היא אחת מן העריות האסורות מן התורה (משנה סנהדרין נג א; רמב"ם שם, ושם ב א; טוש"ע אבן העזר טו יט), ואם בא עליה עוברים שניהם בלא תעשה, שנאמר: עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ (ויקרא שם. תורת כהנים קדושים י י (הי"ג)). ואמר אביי שאין אלו שני שמות לחייב את הבא עליה שתי חטאות, משום כלתו ומשום אשת בנו, אלא שלפיכך פתח הכתוב בכלתו, וסיים באשת בנו - אשת בנך היא, ומשמע שהיא הכלה האמורה בתחילת הכתוב (רש"י סנהדרין נד א ד"ה וסיים) - לומר לך, זו היא כלתו זו היא אשת בנו (סנהדרין שם), והכל שם אחד (מאירי סנהדרין נג א).

לאו זה נמנה במנין המצוות (הקדמת בעל הלכות גדולות; ספר המצות לרס"ג לאוין צה; ספר המצות לרמב"ם לא תעשה שמג; סמ"ג לאוין צג; החינוך מצוה רא).

דינו

הבא על כלתו, הרי שניהם חייבים סקילה (ראה ערכו. משנה סנהדרין נג א; רמב"ם איסורי ביאה א ד, וסנהדרין טו י. וראה ערך חיבי מיתות בית דין: המיתות), שנאמר: וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת כַּלָּתוֹ מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם תֶּבֶל עָשׂוּ דְּמֵיהֶם בָּם (ויקרא כ יב), ודרשו: אתה אומר בסקילה, או באחת מכל מיתות האמורות בתורה, תלמוד לומר "דמיהם בם", ונאמר להלן - היינו באיסור אוב (ראה ערכו) וידעוני (ראה ערכו. ראה סנהדרין נד א) - "דמיהם בם" (ויקרא שם כז), מה דמיהם בם האמור להלן בסקילה, אף דמיהם בם האמור כאן בסקילה (תורת כהנים קדושים י י (הי"ג); ברייתא בכריתות ה א, ורש"י שם ד"ה נסקלין).

באופנים שאינם נסקלים - כגון שלא התרו בהם (ראה ערך התראה וערך חיבי מיתות בית דין) - אם היו מזידים חייבים כרת (משנה כריתות ב א; רמב"ם איסורי ביאה א א), הן הבועל והן הנבעלת (תורת כהנים סוף פרשת אחרי מות: הנפשות, הרי כאן שנים; בבא קמא לב א, ורש"י שם ד"ה הנפשות; רמב"ם שם. וראה ערך אשה וערך גלוי עריות וערך חיבי כריתות), שנאמר לענין איסורי עריות: כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם (ויקרא יח כט. רמב"ם שם. וראה כריתות ב ב. וראה ערך חיבי כריתות: בעריות), ואם היו שוגגים חייבים חטאת (משנה שם; רמב"ם שם, ושגגות א א וד. וראה ערך חיבי קרבנות).

הבא על כלתו בעודה אשת בנו

הבא על כלתו בעודה אשת בנו, חייב עליה - שתי חטאות, אם היה שוגג (משניות כריתות יד ב, ומשנה שם א; רש"י סנהדרין נג א ד"ה הבא, ור"י מלוניל שם) - משום כלתו, ומשום אשת-איש (ראה ערכו. משנה סנהדרין שם, וראה משניות כריתות יד ב; רמב"ם איסורי ביאה ב א. וראה ערך אין אסור חל על אסור: איסור בבת אחת). ואם היו מזידים, נידונים בסקילה, כדין הבא על כלתו (סנהדרין נא א וב; ר"י מלוניל שם נג א), אף שהבא על אשת איש נידון בחנק (ראה ערכו), לפי שסקילה היא מיתה חמורה יותר (ראה ערך ארבע מיתות בית דין), וכמי שנתחייב שתי מיתות, שנידון בחמורה (ראה ערך חיבי מיתות בית דין. ר"י מלוניל שם^[2]).

לאחר מיתת בנו

כלתו אסורה עליו אף לאחר מיתת בנו (משנה סנהדרין נג א; רמב"ם איסורי ביאה ב א) - או לאחר שגירשה בנו (רמב"ם שם; החינוך מצוה רא) - שנאמר: עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ (ויקרא יח טו), וכתבו ראשונים שמה שחזר הכתוב "אשת בנך היא", הוא לחייב עליה לאחר מיתה (ראה רש"י סנהדרין נד א ד"ה וסיים, ותוספות שם ד"ה לומר; חידושי הר"ן שם^[3]).

ויש מן הראשונים שלמדו איסור זה מלשון הכתוב "כלתך", שבכל ענין נקראת היא כלה (יראים השלם שם; חידושי הר"ן סנהדרין שם, בשם הרמב"ן), לאחר מיתה כמו בחיים (חידושי הר"ן שם, בשם הרמב"ן). אפילו נישאה לאחר, לא פקע שם כלה ממנה, וחייב עליה משום כלתו (משנה יבמות ב ב, ורש"י שם ד"ה וכלתו; משניות כריתות יד ב, וגמרא ורש"י שם; רמב"ם שגגות ד ב; חידושי הר"ן סנהדרין נג א).

באשת חורגו

מותר אדם באשת חורגו (ברייתא יבמות כא א; תוספתא יבמות ג; דרך ארץ רבה א; טוש"ע אהע"ז טו כא. וראה ערך חורג: בעריות), היינו אשת בן אשתו שאינו בנו (רש"י יבמות שם ד"ה חורגו), ויש מן האמוראים שדרשו כן מן הכתוב באיסור כלה: אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא (ויקרא יח טו), משום אשת בנך אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו משום אשת בנה (אביי בסנהדרין עו א^[4]).

ויש שאסרוה עליו משום מראית העין, שנראית ככלתו, ועל כך ראה ערך חורג, וערך חשד; מראית העין.

על יחוד (ראה ערכו) עם כלתו, שדנו בו אם אסור הוא או מותר, ולסוברים שאסור, אם איסורו מן התורה, ראה ערך יחוד (וראה אוצר הפוסקים כב א ס"ק ד אות ה, וציץ אליעזר ו מ כ אות ח ואילך). אם יש איסור הסתכלות בכלתו, וכן אם יש לגביה איסור שאלת-שלום (ראה ערכו) וכיוצא בזה, ראה ערך קריבה לעריות (וראה גלוי עריות: קריבה לעריות; הרחקה מעריות).

בבן נח

בן-נח (ראה ערכו), נחלקו בו אם אסור בכלתו:

* בדעת ר' מאיר שאמר בשיטת ר' אליעזר, שבן נח נהרג אף על עריות שישראל חייב עליהן כרת (ראה ברייתא בסנהדרין נח א, וגמרא שם. וראה ערך בן נח), נחלקו ראשונים: יש סוברים שלא הוזהרו בני נח על קרובות שמחמת אישות (רש"י סנהדרין שם ד"ה ומותר וד"ה ושאר וד"ה לאתויי; רמב"ן יבמות צח א; ר"ן סנהדרין שם), לפי שבאישות נאמרה קיחה - כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה (דברים כב יג) - ואין קיחה לבן נח (רמב"ן ור"ן שם), ולכן מותר הוא בכלתו (רש"י ורמב"ן ור"ן שם).

* בדעת ר' עקיבא, שסובר שבן נח אסור באשת אביו (ברייתא שם נח א. וראה ערך אשת אב וערך בן נח), נחלקו ראשונים: יש סוברים שבני נח הוזהרו אף על שאר קרובות שמחמת אישות, כגון כלתו, שהרי אף אשת אביו היא ערוה שמחמת אישות, ויש ללמוד ממנה לשאר עריות (רש"י שם ד"ה ואיכא וד"ה יצאו); ויש סוברים שאין בן נח מוזהר על עריות שמחמת אישות, שלא אסרה עליו תורה אלא את אשת אביו (רמב"ן שם; רשב"א יבמות שם; ר"ן שם). הלכה, שבן נח מותר בכלתו (רמב"ם איסורי ביאה יד י ומלכים ט ה).

גוי שהתגייר

גוי שהתגייר מותר באשת בנו שנולד לו בגויותו (רמב"ם איסורי ביאה יד יג; ראשונים יבמות צח א; שו"ע יו"ד רסט ג), ואפילו אם נישאה לבנו לאחר שהתגייר הבן (רמב"ם ושו"ע שם), לפי שגר הוא כקטן שנולד (ראה ערך גר. רמב"ם שם יא), וכל שארי בשר שהיו לו בהיותו גוי, אינם שארי בשר (ראה ערך הנ"ל, וראה ערך יחס. רמב"ם שם).

על כך שאין קידושין תופסים בכלתו, ראה ערך עריות וערך קדושין. על המקדש את כלתו, אם הם עוברים איסור בזה, ראה ערך אחות אשה וערכים הנ"ל. על כך שולד הנולד לאדם מכלתו, ממזר הוא, ראה ערך ממזר וערך עריות.

אישות הבן

אף מן האירוסין

אשת בנו אסורה עליו, אף אם אינה אשתו של הבן אלא מן האירוסין (משנה סנהדרין נג א; רמב"ם איסורי ביאה ב א. וראה ערך קדושין), שכיון שקידשה - אשתו היא (רש"י סנהדרין שם ד"ה בין מן האירוסין, ודברות משה יבמות א הערה טז בדעתו), ובכל ענין נקראת היא כלה (יראים השלם ג. וראה החינוך מצוה רא: בכל ענין זה נקראת אשת בנו).

נשים שאין לבנו אישות עמהן

אשת בנו שאין לו אישות עמה, כגון שפחה כנענית (ראה ערך עבד כנעני) או גויה (ראה ערך גוי), אינה אסורה עליו משום כלה, שנאמר: אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא (ויקרא יח טו), ודרשו: לא אמרתי אלא באשה שיש לה אישות עם בנך, יצאו השפחה והנכרית שאין להן אישות עם בנך (תורת כהנים קדושים י י (הי"ג), והובא ברש"י על התורה ויקרא שם).

ועוד שנינו: נושא אדם אנוסת בנו ומפותת בנו (משנה יבמות צז א; רמב"ם איסורי ביאה ב יג. על גדרי אנוסה ומפותה, ראה ערך אנוסה וערך מפותה), ומן הראשונים יש שביארו שהואיל ואין להן אישות עם הבן, הרי הן מותרות (יראים השלם ג; רמב"ם שם; מאירי ברכות כא ב, ויבמות ד א), ויש שביארו שאינה חשובה "כלה" אלא מקודשת וראויה לחופה (רש"י יבמות ד א ד"ה אנוסת).

שניות

כלת בנו

כלת בנו אסורה עליו מדרבנן (ברייתות יבמות כא וב ושם נתבאר, וראה כריתות יד ב; רמב"ם אישות א ו; טוש"ע אהע"ז טו יט), שחכמים אסרו אותה בתורת שניה לעריות (ברייתות ורמב"ם שם. וראה ערך הנ"ל), וגזרו עליה משום כלתו (רש"י שם א ד"ה וכלת בנו), ובירושלמי אמר רב הטעם שגזרו על אשת בן בנו, שהואיל ובת בנו אסורה, כלל הוא שכל שאילו נקיבה אסורה מן התורה, כיוצא בו זכר אשתו אסורה (ירושלמי יבמות ב ד, וראה שם שכן דעת ר' חונה, ושם שדחו דברי רב מברייתא). וזו אין לה הפסק (גמרא שם, על פי ברייתא דלהלן; רמב"ם שם; שו"ע שם), שאפילו כלת בן בן בנו עד סוף כל העולם אסורה (ברייתא שם; רמב"ם שם; טור שם), עד שתהיה אשת אחד מאתנו אסורה על יעקב אבינו (רמב"ם שם; שו"ע שם).

ובירושלמי אמר רב שכלת בנו יש לה הפסק - וכלת בן בנו מותרת - לפי שהיא באה ממקום אחר ואינה זרעו (ירושלמי יבמות ב ד. וראה אור שמח אישות א ו), היינו שהיא באה מכח אישות (קרבן העדה שם).

כלת בתו

כלת בתו אסורה עליו מדרבנן (ברייתא יבמות כא א; רמב"ם אישות א ו; טוש"ע אהע"ז טו כ. וראה ערך חלוצה), שחכמים אסרו אותה בתורת שניה לעריות (ברייתא ורמב"ם שם. וראה ערך שניות), וגזרו על כלת בתו משום כלת בנו (רב חסדא ביבמות שם ב; ר' יעקב דרומייא בירושלמי יבמות ב ד), ובירושלמי אמר רב הטעם שגזרו על אשת בן בתו, שהואיל ובת בתו אסורה, כלל הוא שכל שאילו נקיבה אסורה מן התורה, כיוצא בו זכר אשתו אסורה (ירושלמי יבמות ב ד).

מי שיש לו כלת הבת, ואין לו כלת הבן, נחלקו בו ראשונים:

* יש שכתבו, שלא נאסרה כלת בתו אלא למי שיש לו כלת הבן וכלת הבת - כגון כלת בר ציתאי (ראה דברי אביי ביבמות שם), או כלת רב פפא בר אבא (ראה דברי רב פפא שם), או כלת מרי בר איסק (ראה דברי רב אשי שם^[5]), שהיו להם כלת הבן וכלת הבת (רש"י שם ד"ה כגון; ריטב"א שם), ויש לחשוש שיבואו להחליף ביניהן (רש"י שם) - אבל מי שיש לו כלת הבת בלבד, הרי היא מותרת לו (פסקי ריא"ז שם ב א אות יא; ריטב"א שם^[6]).

* ויש שכתבו, שלפי שאם יש לו כלת הבן, קרוב הדבר שיבואו להחליף, גזרו על כל כלת הבת, ואפילו אין לו כלת הבן (פירוש ר"א מן ההר יבמות שם; דרכי משה שם ו; בית שמואל שם סק"ג^[7]).

כלת בתו, יש לה הפסק (ראה דברי רב ביבמות שם א; שו"ע שם), שלא גזרו אלא על כלת בתו בלבד (רמב"ם שם), אבל מכאן ואילך, כגון כלת בן בתו - או בת בתו (רש"י שם ד"ה וכלתו, וריטב"א ומאירי שם, ועוד) - היא מותרת לו (מאירי שם א; טור שם), הואיל ואין בבתו צד איסור כלה מן התורה (רש"י שם). ור' חנין בירושלמי סובר, שאף בת בתו אין לה הפסק (ירושלמי יבמות שם).

כלת בת בנו

כלת בת בנו, נחלקו בה אחרונים לדעת ראשונים:

* יש שכתבו שאף שאילו היתה מצד בתו היתה מותרת, מכל מקום כיון שהיא מצד בנו, הרי היא אסורה לו (בית שמואל אהע"ז טו ס"ק יז, לדעת תרומת הדשן ריד, ורמ"א בשו"ע שם ז, האוסרים כעין זה באשת אבי אם אביו, ראה ערך אשת אב; עצי אלמוגים הלכות שניות לעריות א ח).

* ויש שכתבו שהיא מותרת לו, שדווקא לבנו היא אסורה מצד כלת בתו (ראה לעיל. ים של שלמה יבמות ב ו; ארץ צבי [ברודא] אהע"ז טו ס"ק יט. וכן הכריע בבית משה אהע"ז שם ס"ק יא).

הערות שוליים