מיקרופדיה תלמודית:לא ניתנה תורה למלאכי השרת

הגדרה^[1] - המצוות והאיסורים לא נאמרו בדברים שקשה לאדם לעמוד בהם, שלשם כך הוא יצטרך להיות כמלאך

סברא היא שלא ניתנה תורה למלאכי השרת (לבוש או"ח פח א; שאגת אריה מ)^[2], ואיסורי התורה לא נאמרו בצורה כזו שיקשה מאוד לעשותם, שלא העמיסה התורה עול על האדם שיהיה כמלאך (גליוני הש"ס קדושין נד א), ולא נתנה תורה דיניה לתקלה (דברות משה שבת כו הערה ח).

שלילת איסור

לעיתים נוקטים שאיסור או מצוה, מן התורה או מתקנת חכמים, לא נאמרו באופן מסויים, שכן לא ניתנה תורה למלאכי השרת, היכולים לעמוד בזה, כגון בחומת ירושלים (ראה ערכו), אף על פי שהיא נבנית ממעות שירי-הלשכה (ראה ערכו) - ומעות אלו הנותרות מתרומת-הלשכה (ראה ערכו) הן הקדש (ראה ערכו וערך תרומת הלשכה) - מכל מקום מותר ליהנות ממנה לישב בצילה ועליה, ואין בזה איסור מעילה (ראה ערכו), - שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, שיהיו זריזים מליהנות מן החומה לשבת בצילה ועליה (כן משמע מקדושין נד א, ורש"י ד"ה והא), ומתחילה הקדישו מעות אלו על מנת כן, שיהיה מותר לבנות מהן את החומה וליהנות ממנה (ריטב"א שם)^[3].

היתר איסור

יש שמתירים דבר שיש בו איסור מן התורה או מדברי חכמים, שכשאין האדם יכול לעמוד בו, נאמר בו היתר, משום שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, ומה הוא יכול לעשות עוד, כגון שמותר לאדם להניח תפילין (ראה ערכו) אצל מראשותיו, ולפרוס סודר עליהן ולישון (סוכה כו א, ורש"י שם ד"ה דפריס), ואף על פי שיש חשש שיפיח ליד התפילין (כן משמע מרש"י יומא סט א ד"ה שמע), שלא ניתנה תורה למלאכי השרת (רש"י סוכה שם; מאירי שם ב), ומה עליו לעשות עוד (מאירי שם).

בירור

בדיני בירור, שבדבר שקשה לאדם לבררו לגמרי, אין עליו לברר אלא עד מקום שידו מגעת, שלא ניתנה תורה למלאכי השרת לחוש יותר מזה, כגון בתפילין (ראה ערכו) שצריך שיהיו מרובעות (ראה ערך תפילין), שאין צריך להקפיד שיהיו מרובעות בדיוק לפי כלי המדידה, שבכל דיני התורה הולכים אחרי חושי האדם, כי התורה ניתנה לאדם לפי חושיו, וכעין מה שאמרו שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, ולכן כל שראייתו כתיקונה, אין לו אלא מה שעיניו רואות, וכל שנראה לעין שהן מרובעות - כשרות (ערוך השלחן או"ח לב עה).

כטעם

לעיתים נאמר שטעם דין הנלמד מן הכתוב, או מהלכה-למשה-מסיני (ראה ערכו), משום שלא ניתנה תורה למלאכי השרת. כגון כל הטמאים, שמותרים הם בתלמוד-תורה (ראה ערכו), שאין דברי תורה מקבלים טומאה (ראה ערך הנ"ל), יש שכתבו בטעם הדבר, שהוא משום שלא ניתנה תורה למלאכי השרת (מחזור ויטרי (הורוויץ) תעד, בשם רבנו תם בספר הישר; לבוש או"ח פח א), וסברא היא, שאם נאסור את כל הטמאים בתלמוד תורה, כמה ימים ולילות ייפטר האדם מזה, שהרי אין כל אדם יכול להנהיג עצמו בטהרה ולהיות נזהר מטומאה, והרי נאמר: וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה (יהושע א ח. לבוש שם). ואף בטעם הסוברים שבעל-קרי (ראה ערכו) מותר בתלמוד תורה, שאין דברי תורה מקבלים טומאה (ראה ערך הנ"ל), יש שכתבו, שהוא משום שלא ניתנה תורה למלאכי השרת (המנהיג, דיני תפילה, טבילת בעלי קריין פא).

ומצינו אף שלא ניתנה תורה למלאכי השרת נאמר כטעם לעשות מעשה באופן מסויים, ולא באופן אחר, שאם יעשוהו באותו אופן יהיה קשה להיזהר שלא יבואו לידי איסור, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת היכולים להיזהר בכך, ולכן כשבונים במקדש אין לוקחים לבנין עצים ואבנים מן ההקדש, אלא בונים את הכל מן החול, ואחר כך מקדישים (שמואל במעילה יד א; רמב"ם מעילה ח ד), משום שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, שמא יבואו - בשעת המלאכה (רמב"ם שם) - לסמוך על האבנים וימעלו בהם (רב פפא בגמ' שם; רמב"ם שם)^[4].

הערות שוליים