אנציקלופדיה תלמודית:מפטיר

הגדרת הערך - קריאה בתורה שמחוייב בה הקורא את ההפטרה*.

מהותו ודיניו

מהותו

הקורא בנביא את ההפטרה*^[1], צריך קודם לקרוא בתורה^[2], מפני כבוד תורה^[3], שלא יהא כבוד תורה וכבוד נביא שוה^[4], אם עובר על התורה ואינו קורא בה אלא בנביא^[5]. בטעם שהקורא בתורה נקרא מפטיר, יש שכתבו שהוא על שם שהוא קורא את ההפטרה^[6], ויש שכתבו שהוא מלשון הפסקה, שמפסיקים לקרוא בתורה לאחר קריאתו^[7].

בהפטרה שאינה חובה

הפטרה שאין חובה בקריאתה, כגון בתשעה-באב* לסוברים כן^[8], יש מן הראשונים שכתבו שאין קורא ההפטרה צריך לקרוא בתורה תחילה^[9], שבקריאת הפטרה שאינה חובה ללא קריאה בתורה אין נראה כבוד הנביא שוה לתורה^[10]. ומכל מקום נהגו שהעולה האחרון לתורה הוא קורא ההפטרה^[11].

אם עולה בשבעת הקרואים

המפטיר בשבת, אם צריך לעלות שלא מעליית שבעת הקרואים העולים בשבת^[12], נחלקו בדבר רב הונא ורב ירמיה בר אבא: יש מהם שסובר - וכן אמרו בירושלמי בשם ר' חלבו ור' מתנה ושמואל בר שילת^[13] - שהמפטיר צריך לעלות מלבד שבעת הקרואים^[14], שלדעתם אין המפטיר עולה למנין הקרואים^[15], שכיון שאינו קורא בתורה אלא משום כבוד תורה - ולא משום חובה^[16] - אינו עולה למנין^[17], ויש מן הראשונים שכתבו בטעם הדבר לפי שהקפידו שיעלו שמונה, משום ברב-עם-הדרת-מלך*^[18]. ויש מהאמוראים שסובר שאין המפטיר צריך לעלות מלבד שבעת הקרואים, שלדעתם המפטיר עולה למנין הקרואים^[19], שהרי קורא^[20]. להלכה יש סוברים שהמפטיר אינו עולה במנין הקרואים^[21], ויש סוברים שעולה^[22], שמקילים בדרבנן^[23].

בקטן המפטיר

קטן* המפטיר, לסוברים שהמפטיר עולה למנין שבעה^[24], יש מן הראשונים סוברים שאף הקטן עולה למנין שבעה^[25]. ויש מן הראשונים מצדדים שאין הקטן עולה למנין^[26].

אם עולה למנין הקרואים כשקורים פחות משבעה

בקריאת התורה שאין מוסיפין בו על מנין הקרואים, כגון בתענית-ציבור*, יש מן הראשונים שכתבו שאף בו אין המפטיר עולה למנין הקרואים, לסוברים שהמפטיר אין עולה לשבעת הקרואים^[27], שאף בו אינו מפטיר אלא משום כבוד תורה, ומכיון שאינו עולה משום חובה, אין חשוב המפטיר שמוסיף על הקרואים^[28], והמפטיר יעלה בו אחר שאר העולים^[29]. ויש מן הראשונים שחולקים וסוברים שבמקום שאין מוסיפין על מנין הקרואים אין יכולים לדעתם אף להוסיף המפטיר, ובזה עולה המפטיר למנין הקרואים^[30].

אם מוציאים ס"ת מיוחד בשביל המפטיר

הוצאת ספר תורה מיוחד לקריאת המפטיר, יש שכתבו שאינו ראוי^[31].

לקרוא בספר פסול או בע"פ

נפסל ספר התורה בקריאת המפטיר - או נמצא שהיה כבר פסול בקריאת העולים הקודמים, לסוברים שאין צריך לשוב ולקרוא מה שקראו כבר^[32] - יש מן הראשונים שנסתפקו אם יכול המפטיר לקרוא בספר הפסול או בעל פה, משום טרחא-דצבורא* - ג' פסוקים^[33] - בלא ברכה, כיון שאין קריאתו אלא משום כבוד התורה, או שכיון שתקנו קריאת המפטיר בברכה, צריך דוקא ספר כשר ויוציאו ספר אחר^[34]. וכתבו אחרונים שלסוברים בקריאת התורה שבדיעבד אפשר לקרוא בספר פסול^[35], במפטיר שאין קריאתו אלא משום כבוד התורה, יכול לקרוא בפסול ולא להטריח הציבור ולהוציא ספר אחר^[36]. על ספר תורה שנפסל בעליית השביעי, אם מוציאים ספר אחר בזמן אמירת הקדיש למפטיר, או שאין מטריחין על הציבור וקריאת השביעי יעלה למפטיר, ע"ע טרחא דצבורא^[37].

חשיבותה

מפטיר עדיף מעולה לתורה בלא מפטיר^[38] .

המפטיר

קורא ההפטרה

קורא ההפטרה* צריך לעלות לתורה למפטיר^[39], ולכתחילה אין לאדם אחר לעלות במקומו^[40]. ובמקום שאין קורא ההפטרה יכול לעלות למפטיר, כגון קטן בשבתות שאינו יכול לקרוא את המפטיר, לסוברים כן^[41], או שהמפטיר אינו יכול לקרוא את ההפטרה, כגון שאינו יודע לקרוא את ההפטרה^[42], נחלקו בדבר ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים שיכול אחד לעלות למפטיר ואחר לקרוא ההפטרה^[43], שכיון שמפסיקים בקדיש בין המפטיר לשאר הקרואים, ניכר שהעולה אחר הקדיש אינו עולה לתוספת על שאר הקרואים אלא עולה במקום קורא ההפטרה^[44]. ב) ויש סוברים שאסור להעלות מי שאינו קורא ההפטרה למפטיר, שיאמרו שלא עלה המפטיר בשביל קורא ההפטרה אלא לתוספת על הקרואים^[45]. ג) ויש מחלקים שבקטן שקורא ההפטרה שאינו יכול לקרוא את המפטיר, יכול גדול לעלות למפטיר, שניכר שהגדול עולה במקום הקטן שאינו יכול לקרוא המפטיר, אבל בגדול שאינו יודע לקרוא ההפטרה אסור להעלותו למפטיר, שאין ניכר הדבר שעולה משום קריאת ההפטרה, ואף אם מפסיקים בקדיש בין שאר הקרואים לעולה למפטיר, שיש לחשוש לנכנסים אחר הקדיש ולא ידעו שהפסיקו בקדיש^[46].

העולים קודם המפטיר

העולים לתורה קודם המפטיר, אם מוטב שלא להעלותם למפטיר, נחלקו בדבר ראשונים ואחרונים: יש מן הראשונים שכתבו שמוטב שלא להעלותם למפטיר^[47], ונחלקו אחרונים בדעתם: יש סוברים שיש צד איסור למי שכבר עלה לברך שוב על התורה, משום ברכה-שאינה-צריכה*^[48], ויש סוברים שאין צד איסור בדבר - שכן יכול לעלות אדם פעמיים בקריאת-התורה*^[49] - אלא יש הידור בדבר להעלות מי שלא עלה משום ברב-עם-הדרת-מלך*^[50]. ויש מן הראשונים והאחרונים סוברים שאף לכתחילה יכול להעלות למפטיר מי שכבר עלה קודם המפטיר^[51]. על ימים שקוראים בספר תורה שני למפטיר, אם יכול לעלות למפטיר מי שעלה בראשון, ע"ע קריאת התורה^[52].

על כהן* שיכול לעלות למפטיר, ואין חוששים ללעז* שיאמרו שאינו כהן, או שכהן שעלה ראשון היה פגום ולפיכך מעלים שוב כהן, ע"ע לעז^[53].

בקטן

קטן* הקורא את ההפטרה*^[54], צריך לעלות לתורה למפטיר, מפני כבוד התורה^[55]. ואף לסוברים בדעת תנאים שאין קטן עולה לתורה בשאר עליות^[56], מכל מקום עולה למפטיר^[57], לפי שאין המפטיר אלא משום כבוד תורה^[58]. ויכול לברך אף לסוברים שקטן אינו מברך על מצוה שאינו חייב בה^[59], ואינו עולה ומברך על התורה בשאר עליות^[60], שכיון שתקנו שעולה להפטרה, צריך מקודם לברך על התורה משום כבוד התורה^[61]. וכן כתבו אחרונים שבזמנינו אף שנוהגים שאין קטן עולה בשאר עליות^[62], מכל מקום עולה למפטיר^[63]. ויש מקומות שנתפשט בהם המנהג שלא להעלות קטן למפטיר ואפילו בשבת קודם שמת בו אביו ואמו, מלבד שבת שקודם הבר-מצוה*^[64], ויש שכתבו בטעם הדבר, משום שהציבור הנהיגו סלסול בעצמם לחוש לכבודם שלא לקרוא לקטנים במקום גדולים^[65], או משום שלא רצו שיקנו המפטיר אף לקטנים שלא הגיע לחנוך*^[66].

על ימים שמוסיפים לקרוא בהם עוד פרשה, כגון בשבתות שקורים בהם ארבע-פרשיות* או פרשת המוספים - וקורא אותם המפטיר או אחד מן הקרואים^[67] - אם קטן עולה בהם או שאינו יכול להוציא בהם אחרים ידי חובתן, ע"ע ארבע פרשיות^[68], וע' קריאת התורה^[69].

באיזה קטן

הקטן שעולה למפטיר^[70], יש שכתבו שהוא דוקא בקטן שהגיע לחנוך*, שיודע לחתוך את האותיות היטב^[71], או היודע למי מברך, ויודע לקרוא^[72] עם הקורא מתוך הכתב^[73], לפי שלדעתם צריך להוציא את הציבור בהפטרה* וברכותיה^[74]. ויש חולקים וסוברים שאף קטן שלא הגיע לחינוך עולה למפטיר, ואף קורא בעצמו בתורה, לפי שאין המפטיר צריך להוציא את הציבור בקריאת המפטיר^[75].

מקרא קטן

קטן יכול להיות המקרא בתורה במפטיר אף כשעולים אחרים^[76]. על מפטיר שקורים בו קריאה המוציאה את הציבור ידי חובה כגון בארבע-פרשיות*, אם יכול הקטן להיות בו המקריא, ע"ע קריאת התורה.

בר מצוה

נער שנעשה בר-מצוה* ש"חיוב" לעלותו בשבת לתורה^[77], אין חיוב לעלותו דוקא למפטיר^[78], ומכל מקום יש נוהגים בשבת קודם הבר מצוה לעלותו למפטיר^[79], בכדי לחנכו לתורה^[80].

על הנוהגים שקוראים לחתן לעלות למפטיר בשבת שלפני החופה, ע"ע חתן וכלה: בשבת שלפני החופה^[81].

אבל

אבל על אביו או על אמו, נהגו שעולה למפטיר כל י"ב חודש^[82]. וכמה טעמים בדבר: א) יש שכתבו לפי שיש לו לברך ברכות ההפטרה^[83]. ב) ויש שכתבו שקריאת ההפטרה* מצלת האב מדין גיהנם^[84]. ג) ויש שנראה מדבריהם שהוא מחשיבות עליית המפטיר^[85]. ד) ויש שכתבו לפי שהמפטיר מתפלל מוסף לפני העמוד, וטוב לאבל להתפלל מוסף, לנוהגים שהאבל מתפלל בשבת^[86]. ה) ויש שכתבו שנהגו כן מפני יתומים הקטנים שאינם נוהגים להעלות קטנים למנין הקרואים אלא למפטיר^[87]. ולטעם זה יש שכתבו באבל גדול שאין עדיפות לעלות דוקא למפטיר^[88]. מנהג עליית האבל כל י"ב חודש לא הובא בפוסקים ברשימת החיובים שיש על הציבור להעלותם לקריאת-התורה*^[89], ויש שפירשו שאינו אלא ענין לאבל להשתדל לעלות למפטיר, ואינו חיוב על הציבור^[90].

על שבת הקודם ליום שמת בו אביו או אמו של אדם שהבן עולה למפטיר, ע"ע יום שמת בו אביו ואמו^[91].

הקריאה

מנין הפסוקים

מנין הפסוקים שצריך המפטיר לקרוא, הוא כשאר העולים לקריאת התורה, שאינו בפחות משלש פסוקים^[92], ואף על פי שאין קריאת המפטיר חובה אין יכול לקרוא פחות משלוש, ואם קרא פחות דינו כשאר העולים שקרו פחות משלוש שצריכים לחזור ולקרות^[93], שהרי קריאת המפטיר תקנת חכמים היא^[94]. ויש מן האחרונים שכתב שאם קרא שני פסוקים ובירך אחריו, לא יברך שוב, אלא יקרא פסוק אחד^[95], ויש אומרים שלשה פסוקים^[96], בלא ברכה^[97].

בשבת

הפרשה שקוראים במפטיר בשבת, מנהגים שונים בה: בזמן התלמוד נהגו שהיה המפטיר קורא במה שלא קרא העולה שלפניו^[98], שהיה מסיים המפטיר את הפרשה שקורים באותה שבת^[99]. ואחר זמן התלמוד נוהגים שחוזר וקורא המפטיר מה שקרא העולה שלפניו^[100]. ופירשו ראשונים שבזמן התלמוד היה המפטיר מסיים הפרשה, לפי שלא היו אומרים קדיש בין קריאת המפטיר לעולה שלפניו^[101], ואחר התלמוד שאומרים קדיש קודם קריאת המפטיר^[102], מסיים העולה שקודם המפטיר את כל הפרשה, כדי שלא להפסיק בקדיש באמצע הפרשה^[103]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאף בזמן התלמוד לא היה המפטיר אלא חוזר על מה שקרא העולה שלפניו^[104].

בתענית

בתענית אין המפטיר כופל מה שקראו לפניו אלא קורא ועולה ממנין הקרואים, לפי שהוא יום שיש בו מלאכה לא הטריחו על הציבור שיחזור המפטיר לכפול מה שקראו לפניו^[105].

בשקורים בכמה ספרים

הפרשה שקורא המפטיר בשבתות שקוראים בהם בב' או ג' ספרים, כגון בשבתות שמוסיפים לקרוא בהם ארבע-פרשיות* - כשאין המפטיר ממנין השבעה קרואים^[106] - נחלקו בדבר: יש שכתבו שהמפטיר קורא הפרשה האחרונה לבדו, והשבעה קרואים קורים בפרשה הראשונה^[107], ואף על פי שבכל שבת הנהיגו שהמפטיר אינו אלא חוזר על מה שקרא העולה שלפניו, היינו כדי שלא להפסיק בקדיש באמצע הפרשה, אך לאחר שסיימו פרשה הראשונה יכולים להפסיק בקדיש^[108], שאם השביעי יקרא הפרשה האחרונה ויחזור עליו המפטיר, בפרשת זכור שאין בו אלא ג' פסוקים יקרא המפטיר כל מה שקרא השביעי, ואין זה כבוד התורה שיקראו הפרשה כולה ב' פעמים^[109], והמפטיר יכול לקרוא פרשה האחרונה שהיא חובה אף אם אינו עולה לשבעת הקרואים^[110].

ויש שכתבו שאין ראוי לצאת הפרשה האחרונה מהמפטיר, אלא הנהיגו שיהיו קורים ששה קרואים בפרשה ראשונה והשביעי קורא בפרשה השנייה, והמפטיר אינו אלא חוזר וקורא ג' פסוקים ממה שקרא האחרון^[111]. וכמה טעמים כתבו בדבר: א) יש שכתבו כדי שלא לחלק בין קריאה זו לכל קריאה בזמן הזה ששבעת העולים קורים כל הפרשה והמפטיר אינו אלא חוזר ג' פסוקים^[112]. ב) ויש שכתבו שאין ראוי שהמפטיר שאינו מהעולים לחובת היום, שיקרא פרשה שהיא חובה ליום ושקובעים הפטרה בעבורה^[113], ולדעתם בשקורים פרשה נוספת של המוספים, קורא אותו המפטיר, אחר שאין פרשת המוספים באים חובה ליום^[114] . ג) ויש שכתבו לפי שאין ראוי להוציא ספר תורה רק לקריאת המפטיר^[115]. ד) ויש שכתבו לפי שאין ראוי שיקרא קטן - העולה למפטיר - בחובת היום^[116]. על שבת שקורים בו פרשת שקלים שחל בשבת שקורים בו פרשת תצוה, שיש אמוראים סוברים שצריך השביעי לקרוא פרשת שקלים שהיא אחר פרשת תצוה, וחוזר עליו המפטיר, ע"ע ארבע פרשיות^[117].

הערות שוליים