אנציקלופדיה תלמודית:מצוות התלויות בארץ

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־21:56, 1 באפריל 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (/* מדרבנן - שאסרו ליטוע כלאי הכרם אף בחוץ-לארץ*, לסוברים כן ע"ע הנ"ל ציון 2031., יש מהאחרונים שנראה מדבריהם שלדברי הכל עשאוהו כמצוה שאינה תלויה בארץ, שחייבוהו בתורת חובת הגוף, וכל מצוה שאינה חובת קרקע אינה חשובה מצוה התלויה בארץ, לסוברים כן עי' ציון 16. עי' ט"ז יו"ד סי' רצז ס"ק א. ועי' אחרונים שבציון 178, שהוכיחו מכך שכלאי הכרם אסורים מדרבנן אף בחוץ לארץ שאף מהתורה אין איסור כלאי הכרם חשוב מצוה התלויה בארץ., לפי שלדעתם כל מצוה שהתחדש בה שנוהגת אף בחוץ לארץ אינה תלויה...)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - מצוות שהן חובות קרקע, או שתלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ, והדינים המיוחדים להן.

מהותן וגדרן

חובות קרקע שתלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ

מצוות שהן חובות קרקע - דהיינו שנוהגות בקרקע[1] או בגידוליה[2] - ותלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ - כגון מצות ערלה*, שהיא חובת קרקע[3], ונאמר בה: וכי תבאו אל הארץ[4] - חשובות מצוות התלויות בארץ[5], ואינן נוהגות אלא בארץ-ישראל*[6].

חובות קרקע שלא תלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ

מצוות שהן חובות קרקע ולא תלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ - כגון מצוות כלאי-הכרם*, לסוברים כן[7] - נחלקו בהן ראשונים ואחרונים בדעת אמוראים: א) בדעת רב יהודה, שאמר שמצוות התלויות בארץ היינו מצוות שהן חובות הקרקע[8], יש מן הראשונים שכתבו שמצוות שהן חובות קרקע חשובות מצוות התלויות בארץ, אף אם לא תלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ[9]. ב) ומן האחרונים יש שכתבו בדעת רב יהודה, שדוקא מצוות שהן חובות קרקע ותלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ חשובות מצוות התלויות בארץ[10], שלענין חובות קרקע מסתבר שכוונת הכתוב שתלאן בביאת ישראל לארץ היא לומר שאינן נוהגות אלא בארץ[11].

חובות הגוף שתלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ

מצוות שהן חובות הגוף - דהיינו שאינן נוהגות בקרקע[12] או בגידוליה[13] - ותלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ - כגון מצות חלה*, לסוברים כן[14] - נחלקו בהן אמוראים, וראשונים ואחרונים בדעתם: א) דעת רבי יהודה - וכן כתבו ראשונים ואחרונים בדעת אמוראים בירושלמי[15] - שאינן חשובות מצוות התלויות בארץ[16]. ב) בדעת האמוראים בירושלמי שאמרו שמצות חלה* חשובה מצוה התלויה בארץ[17], יש מן האחרונים שכתבו שאף חובות הגוף שתלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ חשובות מצוות התלויות בארץ[18]. לדעה זו, הטעם שמצות תפילין* חשובה מצוה שאינה תלויה בארץ[19], אף שתלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ[20], הוא משום שהוזכרה בתורה לאחר הכתוב: ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה[21], ומשמע שנוהגת אף בחוץ-לארץ*[22].

מצוות שנאמרה בהן לשון המתפרשת לענין ארץ ישראל

מצוות שנאמרה בהן לשון המתפרשת לענין ארץ ישראל - כגון כלאי הכרם, שנאמר בהם: כרמך[23] - יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שדינן כמצוות שתלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ - וחשובות מצוות התלויות בארץ, לסוברים כן[24] - אף שלא תלאן הכתוב במפורש בביאת ישראל לארץ[25].

גדר חובת קרקע

בגדר המצוות שהן חובות קרקע, נחלקו ראשונים: א) יש שכתבו שדוקא המצוות שעצם חיובן מוטל על הקרקע - או על גידוליה[26] - ורק קיומן בפועל נעשה על ידי האדם - כגון מצוות שקודם שהופרשו הפירות לקיים בהם את המצוה אסורים כל הפירות מחמתן משום טבל*, כגון תרומות-ומעשרות* וחלה*[27] - חשובות חובות קרקע, אבל מצוות המוטלות על גוף האדם, אף שקיומן בפועל נעשה בקרקע או בגידוליה - כגון מצוות שאין הפירות אסורים מחמתן משום טבל*, ואין לכך סיבה אחרת, אלא לפי שאינן מוטלות על הפירות אלא על גוף האדם[28] - אינן חשובות חובות קרקע[29]. לדעתם, זהו הטעם שאיסור חסימת שור בדישו[30], וכן המצוה ליתן לפועל* לאכול בשעת העבודה מהדבר שעובד בו[31], אינם חשובים מצוות התלויות בארץ, ונוהגים אף בחוץ-לארץ*[32], אף שאינם נוהגים אלא בגידולי קרקע[33], לפי שעצם חיובם אינו מוטל על גידולי הקרקע, אלא על בעל הבית, ורק קיומן בפועל נעשה בגידולי קרקע[34]. עוד כתבו אחרונים, שזהו הטעם שמצות אכילת מצה אינה חשובה חובת קרקע, אף שנוהגת היא בגידולי קרקע[35]. ב) ויש שנראה מדבריהם שאף מצוות שרק קיומן בפועל נעשה בקרקע או בגידוליה, חשובות חובות קרקע[36].

כללי חובות המוטלות על הקרקע וגידוליה

בכלל הדבר, אילו מהמצוות הנוהגות בקרקע או בגידוליה עצם חיובן מוטל על הקרקע או על גידוליה, וחשובות חובות קרקע לדברי הכל[37], כתבו ראשונים ואחרונים שהן המצוות שקודם שהופרשו הפירות לקיים בהם את המצוה אסורים כל הפירות מחמתן משום טבל*, כגון תרומות-ומעשרות*[38] וחלה*[39], וכן מצוות שזמן חיובן תלוי בפירות, כגון תרומות-ומעשרות*, שאין חייבים בהן עד שתיגמר מלאכת הפירות[40], וכן מצוות שחלים מחמתן דינים בפירות[41], כגון שאם עבר עליהן נאסרים הפירות בהנאה, כאיסור נטיעת כלאי-הכרם*[42], או שאסור לקיים את הפירות באיסור, כאיסור נטיעת כלאי-זרעים*[43], וכן מצוות שמשמעות הכתובים שמוטלות הן על הקרקע ולא על האדם[44], כגון מצות שביעית[45], שנאמר בה: ושבתה הארץ שבת לה'[46], וכן איסורים שאף מעשה של גוי שנעשה בקרקע של ישראל אסור בהם, וחייב בעל השדה למחות בידו, כגון שביעית*[47], וכן איסורים שעניינם אינו פעולת האדם, אלא התוצאה הנעשית מהם[48]. ונראה מדברי אחרונים בדעת ראשונים, שמצוות נוספות יש שחיובן מוטל על גוף הקרקע או גידוליה, וחשובות חובות קרקע, אף שאין מתקיים בהן אחד מתנאים אלו[49].

מצוות שחיובן חל מאליו

מצוות שחיובן חל מאליו, בלא הפרשת הבעלים - כגון לקט* ושכחה*[50] - נחלקו בהן אחרונים: יש שכתבו שחיובן מוטל על הקרקע או על גידוליה, ולא על האדם - וחשובות חובות קרקע לדברי הכל[51] - שמכך שהחיוב חל מאליו מוכח שהמצוה מוטלת על גוף הפירות[52]. ויש שנראה מדבריהם שאין ראיה מכך שחיובן מוטל על גוף הקרקע או גידוליה, ויתכן שחיובן מוטל על גוף האדם[53].

מצוות שאינן אוסרות את הפירות משום טבל

מצוות שקודם שהתקיימו אין הפירות אסורים מחמתן משום טבל*[54], כתבו אחרונים בדעת ראשונים שהרי זה ראיה שאינן מוטלות על גוף הפירות, אלא על גוף האדם, ולפיכך אינן אוסרות את הפירות משום טבל*[55], מלבד מצוות שישנה סיבה אחרת שאינן אוסרות את הפירות משום טבל*[56].

מצוות הנוהגות בגידולי קרקע

מצוות הנוהגות בגידולי קרקע, דינן כחובות קרקע, וחשובות מצוות התלויות בארץ, לסוברים כן[57]. בטעם הדבר, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש שכתבו שהוא לפי שסיבת חיובן היא מחמת גידולן בקרקע, ומחמת קדושת הארץ[58]. לדעתם, מצוות הנוהגות בגידולי קרקע, שסיבת חיובן אינה מחמת גידולן בקרקע, אלא מחמת גוף הפירות - כגון מצוות שזמן חיובן אינו מתחיל משעת גדילת הפירות בקרקע, כמצות חלה*, שזמן חיובה הוא משנגמרה מלאכתה[59], או מצוות שאף הלוקח פירות מהשוק חייב בהן, כמצות בכורים*, לסוברים כן[60] - אינן חשובות חובות קרקע[61]. ב) ויש שנראה מדבריהם שמצוות הנוהגות בגידולי קרקע חשובות תלויות בארץ מחמת עצמן, אף אם אינן מוטלות על הקרקע עצמה[62]. ומהם שביארו בטעם הדבר לפי שדין הפירות כדין הקרקע, שעיקר יניקתם היא מהקרקע[63].

מצוות שהתחדש בהן שנוהגות אף בחוץ לארץ

מצוות שמסברא הן מצוות התלויות בארץ, והיה לנו לומר שאינן נוהגות אלא בארץ ישראל[64], אלא שהתחדש בהן - מגזירת הכתוב[65], מהלכה למשה מסיני[66], או מדרבנן[67] - שנוהגות אף בחוץ-לארץ*, יש מהאחרונים שנראה מדבריהם שהתחדש שאינן מצוות התלויות בארץ, שחיובם אינו בגדר חובת קרקע אלא בגדר חובת הגוף, וכל מצוה שאינה חובת קרקע אינה חשובה, לדעתם, מצוה התלויה בארץ[68]. ויש מן האחרונים שחילקו, שמצוות שלמדו בהן מגזירת הכתוב או מהלכה למשה מסיני שנוהגות אף בחוץ-לארץ* הן מצוות התלויות בארץ, אלא שהתחדש בהן שמכל מקום נוהגות אף בחוץ-לארץ*, ואילו מצוות שמהתורה אינן נוהגות אלא בארץ, ורק מדרבנן תקנו שנוהגות אף בחוץ-לארץ* - כגון תרומות ומעשרות[69] - הן מצוות שאינן תלויות בארץ, שאין ביד חכמים לתקן שיהיו חייבים במצוות דאורייתא אף בחוץ-לארץ*, שהרי התורה פטרה מהן, ובהכרח שחכמים תקנו בהן מצוות חדשות, מדרבנן, בתורת חובות הגוף, שאינן חשובות מצוות התלויות בארץ, לסוברים כן[70].

דינים הבאים כתולדה מחובות קרקע

הדינים הנוהגים בקרקע של ארץ ישראל ובגידוליה, הבאים כתולדה מן החיובים החשובים חובת הקרקע, כגון איסור אכילת פירות בלא הפרשת תרומות-ומעשרות*[71] - שנוהגים אף בחוץ-לארץ*[72] - כתבו אחרונים שאינם מצוות התלויות בארץ, לפי שהם חובת הגוף, שאיסורם אינו מוטל על גוף הקרקע או על גידוליה, אלא על האדם[73].

תרומות ומעשרות

מצוות תרומות-ומעשרות* מהתורה הן מצוות התלויות בארץ[74], כיון שחובות קרקע הן[75], לפי שחיובן מוטל על הפירות[76] - שהרי כל עוד לא הופרשו תרומות ומעשרות מן הפירות אסורים הפירות באכילה משום טבל*[77], וכן לפי שזמן חיובן של התרומות והמעשרות תלוי בגמר-מלאכה* של הפירות[78] - וכל מצוה המוטלת על גידולי קרקע חשובה חובת קרקע[79], ואף שאין חייבים בתרומות ומעשרות משעת גידול הפירות בקרקע, אלא רק משעת גמר מלאכתן[80], מכל מקום חשובות חובות קרקע, ואין אומרים שסיבת החיוב של מצוות תרומות-ומעשרות* אינה מחמת גידול הפירות בקרקע - ואין הן חובות קרקע, לסוברים כן[81] - לפי שרק חלות חיובן בפועל תלויה בגמר המלאכה, אבל סיבת החיוב היא מחמת גידולן בקרקע[82], ועוד, שאף תחילת החיוב בפועל היא קודם גמר מלאכה, שהרי המפריש תרומות-ומעשרות* קודם שנגמרה מלאכתן תרומתו תרומה[83], ועוד, שהרי מהתורה הלוקח פירות קודם שנגמרה מלאכתן פטור מתרומות ומעשרות, לסוברים כן[84], לפי שלא נגמרה מלאכתן ביד בעל הקרקע, הרי שעיקר החיוב הוא על בעל הקרקע, ומוכח שסיבת חיובן היא מחמת גידולן בקרקע[85], ואף לסוברים שהלוקח פירות חייב בתרומות ומעשרות[86], מכל מקום סיבת החיוב היא מחמת גדילת הפירות בקרקע, לפי שעיקר החיוב ותחילתו הוא על בעל הקרקע[87]. ואף לסוברים שחיוב תרומות ומעשרות נוהג אף בפירות חוץ-לארץ* שנגמרה מלאכתן בארץ ישראל[88], מכל מקום חשוב הוא חובת קרקע, לפי שאם הפריש תרומות ומעשרות מפירות שגדלו בארץ ישראל קודם שנגמרה מלאכתן חלה הפרשתו, ואילו אם הפריש מפירות חוץ-לארץ* לא חלה הפרשתו[89]. בטעם שמצוות תרומות ומעשרות חשובות מצוות התלויות בארץ, אף על פי שלא תלאן הכתוב בפירוש בביאת ישראל לארץ - לסוברים שמצוות שהן חובות קרקע ולא תלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ אינן חשובות מצוות התלויות בארץ[90] - כתבו אחרונים שיש ללמוד מן הכתוב: בבואכם[91], הכתוב לגבי מצות חלה*, אף למצוות תרומות ומעשרות, שתלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ[92], או לפי שבמצוות אלו נאמרה הלשון: תבואת זרעך[93], וכן: דגנך[94], מהן משמע שהכתוב תלה מצוות אלו בביאת ישראל לארץ[95].

מדרבנן - שחייבו בתרומות ומעשרות אף פירות שגדלו בקרקע הפטורה מתרומות ומעשרות, כגון בקרקע של גוי, לסוברים כן[96], אם נגמרה מלאכתו על ידי ישראל[97], אף שסיבת חיובם אינה מחמת גידולם בקרקע, אלא מחמת מעשה האדם, וכן חייבו בתרומות ומעשרות אף בחוץ-לארץ*, לסוברים כן[98], אף שמצוות התלויות בארץ אינן נוהגות בחוץ-לארץ* אף מדרבנן[99] - כתבו אחרונים שעשאוה מצוה שאינה תלויה בארץ, שחייבוה בתורת חובת הגוף, וכל מצוה שאינה חובת קרקע אינה חשובה, לדעתם, מצוה התלויה בארץ[100].

חלה

מצות חלה*, נחלקו בה ראשונים ואחרונים בדעת תנאים ואמוראים: דעת אמוראים בירושלמי, וכן כתבו ראשונים, שמהתורה מצוה התלויה בארץ היא[101], מהם שכתבו בטעם הדבר לפי שחובת קרקע היא[102], שחיובה מוטל על פירות הקרקע, שהרי כל עוד לא הופרשה חלה מן העיסה אסורה כל העיסה משום טבל*[103], וכל מצוה המוטלת על גידולי קרקע חשובה חובת קרקע[104]. ואף שחיובה אינו חל בשעת גדילת התבואה בקרקע, אלא בשעת גלגול העיסה[105], מכל מקום חשובה חובת קרקע, ואין אומרים שסיבת חיובה אינו מחמת גידול התבואה בקרקע - ואינה חשובה חובת קרקע, לסוברים כן[106] - לפי שסיבת חיוב מצות חלה אינה רק מחמת גלגול העיסה, אלא אף מחמת גדילת התבואה בקרקע[107], ויש שהוסיף שמיד בשעת גדילת התבואה חל עליה חיוב לזמן שתתגלגל העיסה[108], ובטעם שמצות חלה חשובה מצוה התלויה בארץ, לסוברים שמצוה שלא תלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ אינה חשובה מצוה התלויה בארץ אף אם חובת קרקע היא[109], כתבו אחרונים בדעת ראשונים שחשובה כמי שתלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ, שנאמר בה לשון המתפרשת לענין ארץ ישראל, שנאמר בה: והיה באכלכם מלחם הארץ[110]. ומהם שכתבו שמצות חלה חובת הגוף היא[111], ומכל מקום חשובה מצוה התלויה בארץ, לפי שתלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ[112], וכל מצוה שתלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ חשובה, לדעתם, מצוה התלויה בארץ, אף אם אינה חובת קרקע[113]. ב) ויש מהראשונים והאחרונים שכתבו - ופירשו כן בדברי התנאים בברייתא שהוצרכו ללמוד שמצות חלה אינה נוהגת בחוץ-לארץ* מהכתוב: אשר אני מביא אתכם שמה[114] - שמצות חלה אינה מצוה התלויה בארץ[115], שאינה חובת קרקע, לפי שחיובה אינו חל בשעת גדילת התבואה בקרקע, אלא בשעת גלגול העיסה, וסיבת חיובה אינו מחמת גידול התבואה בקרקע, וכל מצוה המוטלת על גידולי קרקע שלא מחמת גידולן בקרקע אינה חשובה, לדעתם, חובת קרקע[116], ואינה דומה למצוות תרומות-ומעשרות*, שחשובות חובות קרקע אף שחיובן חל רק בשעת גמר מלאכת הפירות[117], לפי שאפשר להפריש תרומות-ומעשרות* אף קודם שנגמרה מלאכתם, אלא שאין חייבים בכך[118], מה שאין כן בחלה, שהמפריש חלה קודם שנגמרה מלאכתה לא עשה כלום[119]. ועוד, שאף עיסה שגדלה בחוץ-לארץ* ונתגלגלה העיסה בארץ חייבת בחלה מהתורה, לסוברים כן[120], הרי שאינה מצוה התלויה בארץ[121]. לדעתם, הטעם שמצות חלה אינה נוהגת אלא בארץ, הוא לפי שלמדו מהכתוב: והיה באכלכם מלחם הארץ[122], או מהכתוב: אשר אני מביא אתכם שמה[123].

מדרבנן - שתקנו שחייבים בחלה אף בחוץ-לארץ*[124] - יש שכתבו שלדברי הכל מצות חלה היא מצוה שאינה תלויה בארץ, שלדעתם כל מצוה שתקנו בה חכמים שנוהגת אף בחוץ-לארץ* אינה מצוה התלויה בארץ[125], שחכמים חייבוה בתורת חובת הגוף, וכל מצוה שאינה חובת קרקע אינה חשובה, לדעתם, מצוה התלויה בארץ[126].

ערלה

ערלה* היא מצוה התלויה בארץ[127], כיון שחובת קרקע היא[128], לפי שהאיסור מוטל על הפירות[129], שהרי הפירות אסורים אף כשבעליהם אינו חייב במצוות, כגון שהוא גוי*[130], וכל מצוה המוטלת על גידולי קרקע חשובה חובת קרקע[131]. בטעם הדבר שמצות ערלה חשובה מצוה התלויה בארץ, לסוברים שדוקא מצוות שתלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ חשובות מצוות התלויות בארץ[132], כתבו אחרונים שמצות ערלה תלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ, שנאמר בה: וכי תבאו אל הארץ[133]. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם שאחר שהתחדש - מהלכה-למשה-מסיני*, מהלכות-מדינה*, או מן-התורה*[134] - שמצות ערלה* נוהגת אף בחוץ-לארץ*[135], אין היא מצוה התלויה בארץ, שחיובה בתורת חובת הגוף, ולא כחובת קרקע[136]. בטעם שמצות ערלה נוהגת אף בחוץ-לארץ*, אף על פי שמצוה התלויה בארץ היא, ע"ע ערלה.

רבעי

מצות נטע רבעי*, היא מצוה התלויה בארץ[137]. בטעם שמצות נטע רבעי נוהגת אף בחוץ לארץ, לסוברים כן, ע"ע ארץ ישראל[138], וע' רבעי.

לקט ושכחה

מצוות לקט* ושכחה*, נחלקו בהן ראשונים ואחרונים בדעת אמוראים בירושלמי: א) יש שכתבו שהן מצוות התלויות בארץ[139], שחובות קרקע הן[140], לפי שחיובן מוטל על התבואה - שהרי הוא חל מאליו, מבלי הפרשת הבעלים[141] - וכל מצוה המוטלת על גידולי קרקע חשובה חובת קרקע[142]. בטעם הדבר שלקט* ושכחה* חשובות מצוות התלויות בארץ, לסוברים שדוקא מצוות שתלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ חשובות מצוות התלויות בארץ[143], כתבו אחרונים בדעת ראשונים, שהוא לפי שנאמרה בהן לשון המתפרשת לענין ארץ ישראל, שבלקט נאמר: קציר ארצכם[144], ובשכחה נאמר: בשדך[145]. ב) ויש שכתבו בדעת אמוראים בירושלמי שמצוות לקט* ושכחה* אינן חשובות מצוות התלויות בארץ[146], שלדעתם מצוות לקט ושכחה אינן מוטלות על הפירות, אלא מוטלות הן על האדם לקיימן בפירות - שלדעתם אין ראיה מכך שחיובן חל מאליו שהן חובות המוטלות על גוף הפירות[147] - וכל מצוה שאינה מוטלת על הפירות עצמם אינה חשובה חובת קרקע[148], וכל מצוה שאינה חובת קרקע אינה חשובה מצוה התלויה בארץ, לדעתם, אף אם תלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ[149]. לדעתם, הטעם שמצוות לקט ושכחה אינן נוהגות בחוץ-לארץ* הוא מפני שלמדו מהכתוב: קציר ארצכם[150].

פאה

מצות פאה*, נחלקו בה ראשונים, ואחרונים בדעתם: א) יש שכתבו שהיא מצוה התלויה בארץ[151], שחובת קרקע היא[152], לפי שחיובה חל בתבואה[153], וכל מצוה המוטלת על גידולי קרקע חשובה חובת קרקע[154]. ואף שכשלא הופרשה פאה* אין התבואה אסורה משום טבל*[155], ומצוות שכשלא התקיימו אינן אוסרות את הפירות משום טבל* אינן מוטלות על הפירות אלא על גוף האדם, וחשובות חובות הגוף[156], מכל מקום מצות פאה* חשובה חובת קרקע, שהטעם שפאה אינה אוסרת את כל השדה אינו משום שחיובה אינו חל בפירות, אלא משום שאף הפאה* עצמה, לאחר שהופרשה, אינה אסורה באכילה, ואין בה קדושה כלל[157]. בטעם הדבר שמצות פאה חשובה מצוה התלויה בארץ, לסוברים שדוקא מצוות שתלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ חשובות מצוות התלויות בארץ[158], כתבו אחרונים בדעת ראשונים שהוא לפי שנאמר בה לשון המתפרשת לענין ארץ ישראל, שנאמר בה: קציר ארצכם[159]. ב) ויש שכתבו שמצות פאה אינה מצוה התלויה בארץ[160], שלדעתם אין היא חשובה חובת קרקע, שחיובה אינו מוטל על גוף התבואה, אלא מוטל על האדם לעשותו בתבואה - שהרי שכשלא התקיים אין הפירות אסורים מחמתו משום טבל*[161] - ומצוות המוטלות על גוף האדם לעשותם בגידולי קרקע אינן חשובות חובות קרקע[162], ולדעתם מצוה שאינה חובת קרקע אינה חשובה מצוה התלויה בארץ, אף אם תלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ[163].

כלאי הכרם

איסור נטיעת כלאי-הכרם*[164], נחלקו בו אחרונים וראשונים בדעת תנאים: א) יש שכתבו שמהתורה הוא מצוה התלויה בארץ[165], לפי שהוא חובת קרקע[166] - שחיובו מוטל על גידולי הקרקע, כיון שחלים מחמתו דינים בפירות[167], שאסור לקיים את הכלאים בכרם[168], וכן שנאסרים הפירות בהנאה[169], וכל מצוה המוטלת על גידולי קרקע חשובה חובת קרקע[170] - ולדעתם כל מצוה שהיא חובת קרקע חשובה מצוה התלויה בארץ, אף אם לא תלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ[171], ויש שכתבו שאף לסוברים שמצוה שלא תלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ אינה חשובה מצוה התלויה בארץ[172], איסור כלאי הכרם חשוב מצוה התלויה בארץ, לפי שנאמרה בו הלשון: כרמך[173], המתפרשת לענין ארץ ישראל[174]. לדעה זו, אותה ששנינו שכל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ וכל מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוץ-לארץ* חוץ מן הכלאים[175], היינו שאף על פי שמצות כלאים היא מצוה התלויה בארץ, מכל מקום נוהגת היא, מדרבנן, אף בחוץ-לארץ*[176]. ב) ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שמצות כלאי הכרם היא מצוה שאינה תלויה בארץ[177], שאף על פי שחובת קרקע היא, מכל מקום לא תלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ, ולדעתם מצוות שלא תלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ אינן חשובות מצוות התלויות בארץ, אף אם חובות קרקע הן[178], או לפי שלמדו מכך שהוקשו כלאי-הכרם* לכלאי-בהמה*, שנאמר: בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים[179], שכפי שאיסור כלאי-בהמה* אינו תלוי בארץ, שחובת הגוף הוא[180], כך איסור כלאי-הכרם* אינו תלוי בארץ, שחשוב כחובת הגוף[181], וביארו שלפיכך איסור כלאי-הכרם* נוהג מדרבנן אף בחוץ-לארץ*, לסוברים כן[182], אף שמצוות התלויות בארץ אינן אסורות בחוץ-לארץ*, לדעתם, אף מדרבנן[183]. מהם, יש שפירשו באותה ששנינו שכל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ וכל מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוץ-לארץ* חוץ מן הכלאים[184], דהיינו שאף על פי שמצות כלאים אינה תלויה בארץ, מכל מקום מדאורייתא אינה נוהגת אלא בארץ[185]. לדעתם, הטעם שמצות כלאי הכרם אינה נוהגת בחוץ-לארץ*, הוא מהכתוב: שדך[186].

מדרבנן - שאסרו ליטוע כלאי הכרם אף בחוץ-לארץ*, לסוברים כן[187], יש מהאחרונים שנראה מדבריהם שלדברי הכל עשאוהו כמצוה שאינה תלויה בארץ, שחייבוהו בתורת חובת הגוף, וכל מצוה שאינה חובת קרקע אינה חשובה מצוה התלויה בארץ, לסוברים כן[188], לפי שלדעתם כל מצוה שהתחדש בה שנוהגת אף בחוץ לארץ אינה תלויה בארץ[189].

כלאי זרעים

איסור נטיעת כלאי-זרעים*[190], אמרו בירושלמי, וכן כתבו ראשונים, שהיא מצוה התלויה בארץ[191], שחובת קרקע היא[192], לפי שהאיסור מוטל על הפירות - שהרי חל מחמתו דין בפירות[193], שאסור לקיים את הכלאים בשדה, לסוברים כן[194], או לפי שעיקר איסורם אינו בפעולת האדם, אלא במה שנזרעו בקרקע בערבוב[195] - וכל מצוה המוטלת על גידולי קרקע חשובה, לדעתם, חובת קרקע[196]. בטעם שמצות כלאי זרעים חשובה מצוה התלויה בארץ, לסוברים שמצוה שלא תלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ אינה חשובה מצוה התלויה בארץ אף אם חובת קרקע היא[197], כתבו אחרונים שחשובה כמי שתלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ, לפי שנאמרה בה הלשון: שדך[198], ממנה משמע שהכתוב תלה מצוה זו בביאת ישראל לארץ[199]. ומהאחרונים יש שכתבו שאיסור כלאי-זרעים* חשוב כמצוה שאינה תלויה בארץ, שלמדו מכך שהוקשו כלאי זרעים לכלאי בהמה, שנאמר: בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים[200], שכפי שאיסור כלאי-בהמה* אינו תלוי בארץ, שחובת הגוף הוא, כך דינו של איסור כלאי-זרעים* כמצוה שאינה תלויה בארץ[201]. לדעתם, הטעם שמכל מקום איסור כלאי זרעים אינו נוהג מהתורה אלא בארץ ישראל, הוא לפי שלמדו מהכתוב שנאמר בו: שדך[202].

כלאי אילן

איסור נטיעת כלאי-אילן*[203], נחלקו בו ראשונים ואחרונים בדעת אמוראים: א) יש שכתבו שהוא מצוה התלויה בארץ[204], לפי שהוא חובת קרקע[205], וכל מצוה שהיא חובת קרקע חשובה מצוה התלויה בארץ, לסוברים כן[206]. בטעם שאיסור כלאי אילן נוהג אף בחוץ-לארץ*, לדעתם, ע"ע כלאי אילן[207]. ב) ויש שכתבו שאיסור כלאי-אילן* הוא מצוה שאינה תלויה בארץ[208], שלדעתם אותה שאמר שמואל שלמדים כלאי אילן מכלאי בהמה, שהוקשו זה לזה מהכתוב: בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים[209] - שמתפרש בכלאי אילן, בדומה לכלאי בהמה, מה בהמתך בהרכבה אף שדך בהרכבה[210] - שנוהגים אף בחוץ-לארץ*[211], היינו משום שלמדים מכלאי-בהמה* שדינם כחובת הגוף[212].

הבאת בכורים

מצות הבאת בכורים*, נחלקו בה ראשונים, ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים שמצוה התלויה בארץ היא[213], שחובת קרקע היא[214] - מהם שנקטו כך מסברא[215], וכתבו שאף שבכורים שלא הופרשו אין הפירות אסורים מחמתן משום טבל*[216] אין זה משום שהם חובת הגוף, אלא לפי שבבכורים לא נאמר דין טבל[217]. ומהם שלמדו כן מהכתוב: אשר תביא מארצך[218], ממנו למדו אמוראים שמצות בכורים אינה נוהגת אלא בארץ[219], ופירשו שלמדו מהכתוב שמצות בכורים היא חובת קרקע[220] - לפי שהיא מוטלת על הפירות, וכל מצוה המוטלת על גידולי קרקע חשובה חובת קרקע[221]. בטעם הדבר שמצות הבאת בכורים חשובה מצוה התלויה בארץ, לסוברים שדוקא מצוות שתלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ חשובות מצוות התלויות בארץ[222], כתבו אחרונים בדעת ראשונים שמצות בכורים חשובה כמי שתלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ, שנאמר בה: אדמתך[223]. לדעה זו - לסוברים שמצות בכורים חשובה חובת קרקע מסברא, ולא הוצרכו ללמוד כן מהפסוקים[224] - הטעם שהוצרכו אמוראים ללימוד מיוחד מהכתוב: אשר תביא מארצך[225] שמצות בכורים אינה נוהגת בחוץ-לארץ*[226], הוא משום שהוקשה מצוה זו לאיסור בשר-בחלב*[227], ובלא הלימוד היינו חושבים שנוהגת אף בחוץ-לארץ*, כאיסור בשר בחלב[228], או משום שנאמר בה: בכורי כל אשר בארצם[229], ובלא הלימוד היינו חושבים שבא הכתוב לרבות שנוהגת אף בחוץ-לארץ*[230]. ב) ויש סוברים שמצות הבאת בכורים אינה מצוה התלויה בארץ[231] - ולדעתם מטעם זה הוצרכו חכמים לדרוש מן הכתובים שאין מצות הבאת בכורים* נוהגת אלא בארץ-ישראל*[232] - שאינה חשובה חובת קרקע אלא חובת הגוף, שחיובה אינו מוטל על הפירות אלא על האדם, שהרי פירות שלא הופרשו מהם בכורים אינם אסורים באכילה משום טבל*[233], ועוד, שאף הלוקח פירות מן השוק חייב בבכורים, לסוברים כן[234], ועוד, שאינה דומה לתרומות-ומעשרות*, שחיובן חשוב שחל בפירות לפי שזמן חיובן תלוי בגמר מלאכת הפירות[235], מה שאין כן מצות הבאת בכורים*, שחיובה חל אף כשהפירות עודם באילן[236], ומצוות שהן חובות הגוף אינן חשובות - לדעתם - מצוות התלויות בארץ[237].

חדש

איסור חדש* חשוב מצוה התלויה בארץ[238], שהוא חובת קרקע[239], לפי שמוטל על הפירות, וכל מצוה המוטלת על גידולי קרקע חשובה חובת קרקע[240]. ולסוברים שמצוות שלא תלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ אינן חשובות מצוות התלויות בארץ אף אם הן חובות קרקע[241], כתבו אחרונים בדעת ראשונים שאיסור חדש חשוב מצוה התלויה בארץ לפי שנאמר בו: כי תבאו אל הארץ[242]. על מחלוקת התנאים אם איסור חדש נוהג אף בחוץ-לארץ*, ע"ע חדש[243].

עומר

מצות הקרבת העומר* - לסוברים שאין העומר בא מחוץ-לארץ*[244] - נחלקו בה אחרונים בדעת ראשונים: יש שכתבו שאינה מצוה התלויה בארץ, כיון שאין היא חובת קרקע[245]. לדעתם, הטעם שאינה באה אלא מהארץ אינו מחמת קדושת הקרקע של ארץ ישראל, אלא מחמת קדושת המקום[246]. ויש שכתבו שהבאת העומר היא מצוה התלויה בארץ, שהיא חובה המוטלת על התבואה, שיפרישו ממנה עומר, שכן משמעות הכתוב: וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם[247], שהוא מצוה המוטלת על התבואה[248], וכל מצוה המוטלת על גידולי קרקע חשובה חובת קרקע[249].

שביעית

מצות שמיטת קרקע בשביעית*, היא מצוה התלויה בארץ[250], שהיא חובת קרקע[251], שחיובה מוטל על הקרקע עצמה, ולא על האדם לעשותה בקרקע, שכך משמעות הכתובים: ושבתה הארץ שבת לה'[252], וכן: שבת שבתון יהיה לארץ[253], וכן לפי שאף מלאכת גוי העובד בשדה של ישראל אסורה, וחייב בעל השדה למחות בידו[254]. בטעם שמצות שביעית חשובה מצוה התלויה בארץ, לסוברים שמצוה שלא תלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ אינה חשובה מצוה התלויה בארץ אף אם היא חובת קרקע[255], כתבו אחרונים בדעת ראשונים שהוא לפי שנאמר בה: כי תבואו אל הארץ[256].

יובל

מצוות היובל* הנוהגות בקרקע - דהיינו איסור עבודת הקרקע[257], קדושת פירותיו[258], ומצות חזרת הקרקעות[259] - כתבו אחרונים, וכן נראה מדברי ראשונים, שהן מצוות התלויות בארץ, לפי שהן חובת קרקע[260].

שדה אחוזה

מצות שדה-אחוזה*, כתבו ראשונים שהיא מצוה התלויה בארץ[261], שהיא חובת קרקע[262].

ביעור עבודה זרה

מצות בעור-עבודה-זרה*, כתבו אחרונים שיש לחלק בה בין המצוה לעקור עבודה זרה מקרקע של ארץ ישראל[263], שהיא מצוה התלויה בארץ, לפי שהיא חובת קרקע - שהיא מדיני הקרקע של ארץ ישראל, שצריכה להיות מנוקה ומטוהרת[264] - לבין שאר המצוות שבה - כגון המצוה לשרפה אחר העקירה[265], וכן המצוה לכנות לה שם גנאי[266] - שהן מצוות שאינן תלויות בארץ, שחובות הגוף הן[267], מאביזרייהו* של איסור עבודה-זרה*[268]. בטעם הדבר שחשובה מצוה התלויה בארץ, לדעת הסוברים שאף מצוה שהיא חובת קרקע אינה חשובה מצוה התלויה בארץ אלא אם תלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ[269], כתבו אחרונים שהוא לפי שתלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ, שנאמר בה: והביאך אל האמרי[270], וכן: פן תכרות ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה[271].

עבודה וזריעה בנחל איתן

איסור עבודה וזריעה בנחל איתן[272], דנו אחרונים אם הוא מצוה התלויה בארץ, שהוא חובת קרקע, או שאינו תלוי בארץ, לפי שהוא חובת הגוף[273].

שתי הלחם

מצות הקרבת שתי-הלחם*, כתבו אחרונים שאינה מצוה התלויה בארץ, שאין היא חובת קרקע אלא חובת הגוף[274].

איסור חסימת שור ומצות אכילת פועל

איסור חסימת שור בדישו[275], וכן המצוה ליתן לפועל* לאכול בשעת העבודה מהדבר שעובד בו[276], אינם חשובים מצוות התלויות בארץ[277], שאינם חשובים חובת קרקע, לפי שעצם חיובם אינו מוטל על הקרקע וגידוליה, אלא על האדם, ורק קיומם בפועל נעשה בגידולי קרקע[278], או שאף שחובת קרקע הוא, מכל מקום לא תלאו הכתוב בביאת ישראל לארץ, ומצוות שלא תלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ אינן חשובות מצוות התלויות בארץ אף אם חובות קרקע הן, לסוברים כן[279].

דיניהן

מצוות התלויות בארץ, אינן נוהגות אלא בארץ-ישראל*[280] - חוץ מאותן שאמרו בהן בפירוש שנוהגות אף בחוץ-לארץ*[281] - דהיינו שנוהגות דוקא בקרקע של ארץ ישראל או בגידוליה[282]. על המצוות התלויות בארץ שנתרבו בפירוש שנוהגות אף בחוץ-לארץ* מן התורה, ע"ע חוץ-לארץ*: במצוות התלויות בארץ[283]. על המצוות התלויות בארץ שמדברי חכמים נוהגות אף בחוץ-לארץ*, ע"ע הנ"ל שם[284].

מקור הדין

דין המצוות התלויות בארץ, שאינן נוהגות אלא בארץ ישראל, נלמד מן הכתוב: אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ[285], ודרשו: יכול כל המצוות כולן לא יהו נוהגות אלא בארץ ישראל, תלמוד לומר: כל הימים אשר אתם חיים על האדמה[286] - שמשמעו בין בארץ ישראל ובין בחוץ-לארץ*[287] - אחר שריבה הכתוב ומיעט - ואין אתה יכול להשוות בין שני מקראות הללו[288] - צא ולמד ממה שאמור בענין: אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים[289], מה עבודה זרה - היינו בעור-עבודה-זרה*[290], או איסור במות[291] - מיוחדת שהיא חובת הגוף ונוהגת בין בארץ בין בחוץ-לארץ*, אף כל שהיא חובת הגוף - שאינה מצוה התלויה בארץ, לסוברים כן[292] - נוהגת בין בארץ בין בחוץ-לארץ*[293], ונמצא שהכתוב: אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ[294], מדבר במצוות שהן חובת הקרקע - וחשובות מצוות התלויות בארץ, לסוברים כן[295] - ובא לומר שאין מצוות אלו נוהגות אלא בארץ ישראל[296]. ויש שפירש שלפי ששני כתובים אלו נאמרו לענין מצות בעור-עבודה-זרה*, יש לנו לומר שהכתוב: אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ[297], שמשמעו שמצות בעור-עבודה-זרה* אינה נוהגת אלא בארץ[298], מתפרש לענין החלקים ממצות בעור-עבודה-זרה* שהם חובות קרקע, כגון המצוה לעקור עבודה זרה מן הארץ[299], שלפיכך אינם נוהגים אלא בארץ[300], ולמדו מהם לכל מצוה שהיא חובת קרקע שאינה נוהגת אלא בארץ, ואילו הכתוב: כל הימים אשר אתם חיים על האדמה[301], שמשמעו שמצות בעור-עבודה-זרה* נוהגת בין בארץ בין בחוץ-לארץ*[302], מתפרש לענין החלקים ממצות בעור-עבודה-זרה* שחובות הגוף הם, כגון ביעור העבודה זרה לאחר שנעקרה מהארץ[303], שנוהגים אף בחוץ-לארץ[304]*, ולמדו מהם לכל מצוות שהן חובות הגוף, שנוהגות אף בחוץ-לארץ*[305]. ויש שלמדו שהכתוב: אשר תשמרון לעשות בארץ[306] אינו מדבר בכל המצוות אלא דוקא במצוות התלויות בארץ, מסמיכות הכתובים: ושמתם את דברי אלה על לבבכם וקשרתם אותם לאות על ידכם[307], המתפרש לענין מצוות תלמוד-תורה* ותפילין*, לכתוב: וחרה אף ה' בכם ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה[308], שמצוות אלו והדומות להן, שאינן תלויות בארץ, נוהגות אף בחוץ-לארץ*, והכתוב: אשר תשמרון לעשות בארץ[309], אינו מדבר אלא במצוות התלויות בארץ[310]. ויש שדרשו מסמיכות הכתובים הללו אף את גוף הדין שמצוות התלויות בארץ אינן נוהגות אלא בארץ, שלמדו שדוקא מצוות תפילין* ותלמוד-תורה* ודומותיהן, שאינן תלויות בארץ, אינן נוהגות אלא בארץ, אבל מצוות התלויות בארץ אינן נוהגות אלא בארץ[311].

טעם הדין

בטעם חיוב המצוות התלויות בארץ, יש מהאחרונים שכתבו שאינו משום קדושת הארץ[312], אלא משום שהיא חובת הארץ[313], או משום שהיא הארץ השייכת לעם ישראל[314]. לדעתם, מה שהוזכר בה בכל מקום לשון קדושה - כגון במה שדנו אם קדושה ראשונה קדשה לשעתה[315] - אינו אלא מלשון הכנה והזמנה[316].

קדושת ארץ ישראל לענין מצוות התלויות בארץ, נחלקו בה אחרונים: יש שנראה מדבריהם שהיא קדושת המקום של ארץ ישראל[317], ויש שכתבו שהיא קדושת עפר הארץ[318]. לדעתם, פירות שגדלו בעפר שיצא מארץ ישראל לחוץ-לארץ* חייבים במצוות התלויות בארץ[319].

על קדושת ארץ ישראל לענין חיוב מצוות התלויות בארץ, שאינה קדושה עצמית מחמת השכינה השורה בה[320], אלא קדושה שבאה על ידי כיבוש ישראל את הארץ[321], פעם אחת בימי יהושע - קדושה ראשונה - ופעם אחרת בימי עזרא - קדושה שניה - ועל מחלוקת התנאים והאמוראים אם ארץ ישראל נתקדשה מחמת קדושות אלו אף לעתיד לבוא, ע"ע ארץ ישראל: קדושה ראשונה[322]; קדושה שניה[323]; מצוות התלויות בארץ[324]. על קדושת הארץ בימי עזרא לענין חיוב המצוות התלויות בארץ, שנחלקו בה אם מן התורה היא, או מדרבנן - לפי שלא עלו אז כל ישראל לארץ, ואין זה חשוב "ביאת כולכם" - ועל ההבדלים שבדין זה בין המצוות השונות, ע"ע הנ"ל: קדושה שניה[325].

על גדרי כיבוש ארץ ישראל לענין החיוב במצוות התלויות בארץ, ע"ע ארץ ישראל: הכיבוש[326].

על המצוות התלויות בארץ שלא נתחייבו בהן ישראל עד אחר ירושת הארץ והישיבה בה, דהיינו אחר י"ד שנה של כיבוש הארץ וחלוקתה, ע"ע הנ"ל שם[327].

מדרבנן

מצוות התלויות בארץ, יש מהאחרונים שכתבו שאין ביד חכמים לחייבם מדרבנן בחוץ-לארץ*, שלפי שהתורה פטרה מהם אין יכולים חכמים לחייבם[328]. לדעתם, המצוות שמן התורה הן תלויות בארץ, וחייבום חכמים בחוץ-לארץ* - כגון תרומות-ומעשרות*, לסוברים כן[329] - היינו משום שחייבום בתורת חובות הגוף, ואינן חשובות מצוות התלויות בארץ, לדעתם[330].

על הארצות והמקומות השונים, אם נוהגות בהם מצוות התלויות בארץ, ע"ע סוריא, וע' עבר הירדן, וע' עמון ומואב.

על קנין של גוי בארץ ישראל, אם מועיל להפקיע את החיוב של המצוות התלויות בארץ, ע"ע אין קנין לנכרי בארץ ישראל, וע' גוי[331].

על מצוות שאינן תלויות בארץ שאינן נוהגות אלא בארץ ישראל, או שדינן בארץ ישראל חמור מדינן בחוץ-לארץ*, וכן על מצוות שאינן תלויות בארץ שהוצרכו ללמוד מריבוי מיוחד שנוהגות אף בחוץ-לארץ*, ולולא כן היינו אומרים שאינן נוהגות אלא בארץ ישראל, ע"ע ארץ-ישראל*: בשאר דינים[332].

הדינים הנוהגים בקרקע של ארץ ישראל ובגידוליה, הבאים כתולדה מן החיובים החשובים חובת הקרקע, כגון איסור אכילת פירות בלא הפרשת תרומות ומעשרות, נוהגים אף בחוץ-לארץ*[333], ויש שביאר בטעם הדבר לפי שהם חובות הגוף[334].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' רש"י קדושין לז א וסנהדרין לה ב.
  2. ↑ עי' ציון 57.
  3. ↑ עי' ציון 127, וע"ע ערלה.
  4. ↑ ויקרא יט כג.
  5. ↑ עי' דברי רב יהודה קדושין לז א, בבי' המשנה שם לו ב, שמצוות שהן חובות קרקע חשובות תלויות בארץ, ועי' ראשונים ואחרונים שבציון 8 ואילך, שנחלקו בדעתו אם היינו דוקא במצוות שתלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ; המקנה קידושין לו ב, בד' ר' יונה ור' יוסי בירושלמי ערלה פ"ג ה"ז וקדושין פ"א ה"ח, בבי' המשנה קדושין שם, שמצוות שתלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ חשובות מצוות התלויות בארץ, אף אם אינן חובות קרקע.
  6. ↑ עי' להלן: דיניהן. ועי' ציון 277, דהיינו שאינן נוהגות אלא בקרקע של ארץ ישראל או בגידוליה.
  7. ↑ עי' ציונים 166, 173. ראשונים ואחרונים דלהלן. ועי' ציון 169, שי"ס שמצות כלאי הכרם חשובה כמי שתלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ.
  8. ↑ קדושין לז א.
  9. ↑ עי' רש"י חולין קלו א ד"ה אי ובכורות נג א ד"ה מעשר; תוס' קידושין לז א ד"ה הרי, ועי"ש שאת מצות כלאים לא תלה הכתוב בביאת ישראל לארץ, ומ"מ חשובה מצוה התלויה בארץ, משום שחובת קרקע היא (ועי' אחרונים שבציון 169, שלדעתם מצות כלאים חשובה מצוה שתלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ), ושם לט א ד"ה ההוא, ושם בד' רש"י שם ד"ה ההוא, ועי' תוס' ב"ב פא א ד"ה ההוא; עי' יראה"ש סי' שצ; עי' סמ"ג לאוין רעט; עי' רמב"ן ורשב"א וריטב"א ור"ן ב"ב שם; עי' פענח רזא שמות כג יט; עי' תוס' רא"ש ב"ב שם וחולין קג ב וקלו ב; עי' לח"מ מאכ"א פ"י ה"י, ועי"ש בד' הרמב"ם שם (ועי' ציון 10, שיש שפי' בד' הרמב"ם שם בע"א); לבוש יו"ד רצד ג; עי' מלבושי יו"ט (באסליאנסקי) ח"ב קונ' חובת קרקע סי' א, בד' הרמב"ם שם; תורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א סי' ב, בד' הרמב"ם כלאים פ"ג הט"ז, שלמד דין אחר מהכתוב שדך שבפרשת כלאי זרעים (ויקרא יט יט), ובד' הר"ש כלאים פ"ז מ"ד והרע"ב שם, שלמדו דין אחר מהכתוב כרמך שבפרשת כלאי הכרם (דברים כב ט), שאינם יכולים לפרש שמכתובים אלו למדו שתלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ (עי' ציונים 169, 191), ובע"כ סוברים שחשובות מצוות התלויות בארץ רק משום שחובת קרקע הם. ועי' ציון 172 ואילך, שי"ס שבאמת מצות כלאי הכרם אינה תלויה בארץ, לפי שלא תלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ.
  10. ↑ קרבן אהרן לתו"כ אמור פרשה י; חי' חת"ס קדושין לו ב (נד' בחי' סוגיות י-ם תרנ"א סי' ה), ושם בד' הרמב"ם מאכ"א שם ובפהמ"ש ערלה פ"ג ה"י, שכ' בטעם הדין שערלה היא מצוה התלויה בארץ, לפי שנאמר בה: כי תבאו (ע"ע ערלה, ועי' ציון 127 ואילך); חי' רמ"י הורביץ (נד' בסו"ס הפלאה) למס' קידושין לז א, בד' הרמב"ם שם ושם; חי' הרי"מ קדושין שם, בד' הרמב"ם שם ושם, לענין ערלה (עי' ציון 132), ומתנו"ע פ"א הי"ד, לענין לקט שכחה ופאה (עי' ציונים 139 ואילך, 154), ותרומות פ"א הכ"ו, לענין תרומה (עי' ציון 91 ואילך), ובכורים פ"ב ה"א, לענין בכורים (עי' ציון 218), ושמיטה ויובל פ"ד הכ"ה, לענין שביעית (עי' ציון 251), שאף שהן חובות קרקע (עי' ציונים הנ"ל) מ"מ הוצרך הרמב"ם ללמוד מפסוקים שאינן נוהגות אלא בארץ. וצ"ע מד' הרמב"ם בפיהמ"ש קדושין שם. ועי' לח"מ מאכ"א שם, ומלבושי יו"ט (באסליאנסקי) קונ' חובת קרקע סי' א, ותורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א סי' ב, שבי' ד' הרמב"ם מאכ"א שם ובפיהמ"ש שם בע"א, ומנ"ח מ' רטז אות יג ותורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א סמ"ח ודרך אמונה לרמב"ם מתנו"ע שם בביאור ההלכה, שתמהו ע"ד הרמב"ם מתנו"ע שם, ועי' חי' הרי"מ שם, שכ' ישוב אחר לד' הרמב"ם בכורים שם. ועי' תורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א ס"ב, שתמה ממצוות תרו"מ, שלדעתו לא תלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ, ומ"מ חשובות מצוות התלויות בארץ, ועי' ציון 90 ואילך, שיש שלמדו מהכתובים שתלה הכתוב את מצוות תרו"מ בביאת ישראל לארץ.
  11. ↑ קרבן אהרן שם.
  12. ↑ עי' רש"י קדושין לז א וסנהדרין לה ב.
  13. ↑ עי' ציון 57. ועי' ציון 26 ואילך, שי"ס שאף מצוות הנוהגות בקרקע או בגידוליה שחיובן אינו מוטל עליהם אלא על גוף האדם חשובות חובות הגוף.
  14. ↑ עי' ציון 115 ואילך. המקנה דלהלן. ועי' ציון 102 ואילך, שי"ס שמצות חלה היא חובת קרקע.
  15. ↑ ראשונים ואחרונים דלהלן, בד' ר' יונה ור' יוסי בירושלמי ערלה פ"ג ה"ז וקדושין פ"א ה"ח.
  16. ↑ ר' יהודה בקדושין לז א; עי' תוס' קדושין לו ב ד"ה כל, ומהרי"ט ועצמות יוסף שם בדעתם, וחי' חת"ס קדושין שם (נד' בחי' סוגיות י-ם תרנ"א סי' ה), בד' ר' יונה ור' יוסי בירושלמי שם ושם. ועי' המקנה שבציון 18, שפי' בדעת האמוראים בירושלמי שם ושם בע"א.
  17. ↑ ר' יונה ור' יוסי בירושלמי שם ושם. ועי' ציון 101.
  18. ↑ המקנה קידושין לו ב: ועוד יש לפרש.
  19. ↑ עי' קדושין לז א.
  20. ↑ שמות יג יא.
  21. ↑ דברים יא יז - יח.
  22. ↑ המקנה שם, ע"פ הירושלמי קדושין שם. ועי' ספרי שבציון 306, וירושלמי שבציון 305, שלדעתם למדו מכתוב זה שנאמר גבי מצות תפילין אף לשאר חובות הגוף שנוהגות אף בחוץ לארץ.
  23. ↑ דברים כב ט. חת"ס וחי' הרי"מ דלהלן.
  24. ↑ עי' ציונים 10, 18.
  25. ↑ עי' חת"ס וחי' הרי"מ קדושין לז א, בד' הרמב"ם מתנו"ע פ"א הי"ד, לענין לקט ושכחה (עי' ציון 139 ואילך) ולענין פאה (עי' ציון 154), ובפיהמ"ש ערלה פ"ג מ"י לענין כלאי הכרם (עי' ציון 168 ואילך), וחי' הרי"מ שם, בד' הרמב"ם בכורים פ"ב ה"א, לענין בכורים (עי' ציון 218), ופ"ה ה"ה, לענין חלה (עי' ציון 110); תורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א סי' ב, לצד זה, לענין כלאי זרעים (עי' ציון 194) ואות ג, לענין תרומות ומעשרות (ועי' ציון 93 ואילך). ועי' תוס' קדושין לז א ד"ה הרי, שתמהו ע"ד הסוברים שרק מצוה שתלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ חשובה מצוה התלויה בארץ (עי' ציון 10) מאיסור כלאים, שמבואר במשנה (קדושין לז א) שחשוב מצוה התלויה בארץ, אף שלא תלאו הכתוב בביאת ישראל לארץ, ומבו' שס"ל שאף שנא' בו: כרמך (דברים כב ט) מ"מ אינו חשוב כמצוה שתלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ, ולד' הסוברים כן בע"כ צ"ל שחשוב כמצוה שתלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ, ונראה דהיינו מכתוב זה.
  26. ↑ עי' ציון 57 ואילך.
  27. ↑ ע"ע טבל. עי' רשב"א בתוס' ב"ב דלהלן; תורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א סי' ה, בד' רש"י גיטין מז ב ד"ה מדאורייתא, ועי' שם סי' ח, בד' הי"מ בתוס' ב"ב שם. ועי' ציון 39.
  28. ↑ עי' אחרונים שבציון 55, בד' הרשב"א בתוס' ב"ב דלהלן.
  29. ↑ עי' ר"ח בן שמואל קדושין לו ב; רש"י קדושין לז א ד"ה חובת הגוף וד"ה חובת קרקע, וסנהדרין לה ב ד"ה חובת; עי' מאירי קדושין לו ב וסנהדרין לה ב; עי' רשב"א בתוס' ב"ב פא א ד"ה ההוא. ועי' תורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א, שהאריך. בכלל הדבר, אילו מצוות עצם חיובן מוטל על הקרקע או גידוליה, ואילו מוטלות על גוף האדם ורק קיומן בפועל נעשה בקרקע וגידוליה, עי' ציונים 39 ואילך, 50 ואילך, 54 ואילך.
  30. ↑ ע"ע חסימה. תורת הארץ (קליערס) דלהלן.
  31. ↑ ע"ע פועל. אחרונים דלהלן.
  32. ↑ עי' ערכים הנ"ל.
  33. ↑ ע"ע הנ"ל.
  34. ↑ תורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א סי' א; עי' קה"י ח"ה סי' מב, לענין מצות אכילת פועל ממלאכתו. ועי' חת"ס שבציון 36, ואחרונים שבציון 61, טעמים נוספים לכך שמצוות אלו אינן חשובות מצוות התלויות בארץ.
  35. ↑ כתבי קה"י קדושין סי' נ. ועי' חי' הרי"מ שבציון 61, טעם נוסף לכך.
  36. ↑ עי' ס' מורשת משה (קליערס) סי' סה, בד' הריטב"א ורנב"י (בשטמ"ק) והנמוק"י נדרים טז ב, שכתבו שאיסור ערלה הוא איסור גברא, לפ"ד המשנה שבציון 126, שערלה חשובה מצוה התלויה בארץ; עי' חת"ס קדושין לז א, ועי' שם שתמה מדוע מצות אכילת פועל ממלאכתו אינה חשובה מצוה התלויה בארץ. ועי' תוס' הרא"ש קדושין לז א, שמ' שמצות נסכים (ע"ע) חשובה חובת קרקע, אבל אפשר שאין כוונתו שהיא חובת קרקע ממש, אלא שאינה דומה לגמרי לחובת הגוף, ע"ש. ועי' תורת הארץ שם, לצד זה, שמכל מקום מצוות שאף עיקר קיומן בפועל נעשה על ידי האדם, אלא שמשתמש בקרקע או בגידוליה כדי לעשותם, כגון מצוות נטילת ארבע מינים, סוכה, ואכילת מצה, אינן חשובות חובות קרקע, ורק מצוות שעיקר קיומן נעשה בתוך הקרקע או גידוליה, כגון תרומות ומעשרות, חשובות חובות קרקע, וצ"ב.
  37. ↑ עי' ציון 26 ואילך.
  38. ↑ ע"ע טבל. רשב"א בתוס' דלהלן. ועי' ציון 77.
  39. ↑ ע"ע הנ"ל. רשב"א בתוס' ב"ב פא א ד"ה ההוא; תורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א סי' ה, בד' רש"י גיטין מז ב ד"ה מדאורייתא, ועי' שם סי' ח, בד' הי"מ בתוס' ב"ב שם. ועי' ציון 103.
  40. ↑ ע"ע גמר מלאכה. תוס' שם. ועי' המקנה שבציון 114, שלדעתו מצוות חלה אינה חשובה חובת קרקע, אף שזמן חיובה תלוי בגלגול העיסה, ואפשר שחולק על טעם זה, אבל עי' תוס' ב"ב שם, שלא הביאו ראיה לכלל זה ממצות חלה אלא ממצוות תרומות ומעשרות, אף שלכלל של דבר האוסר משום טבל הביאו ראיה אף ממצות חלה (עי' ציון 39), ומשמע שאף לדעתם אין כלל זה נוהג במצות חלה, ואפשר שגדר זמן החיוב של חלה בזמן גלגול העיסה חלוק מגדר זמן החיוב של תרומות ומעשרות בגמר מלאכה, ועי' ציון 116 ואילך. ועי' ציון 78.
  41. ↑ תורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א סי' א.
  42. ↑ ע"ע כלאי כרם (ב). תורת הארץ שם. ועי' ציון 164 ואילך.
  43. ↑ ע"ע כלאי זרעים: איסור קיומם. תורת הארץ שם. ועי' ציון 189 ואילך.
  44. ↑ תורת הארץ (קליערס) ח"א פ"ו אות א; כתבי קה"י קדושין סי' נ, לענין מצות עומר (עי' ציון 243).
  45. ↑ עי' ציון 247 ואילך. תורת הארץ דלהלן.
  46. ↑ ויקרא כה ב. תורת הארץ שם.
  47. ↑ תורת הארץ שם. ועי' ציון 249.
  48. ↑ עי' מעדני ארץ כלאים פ"א ה"א.
  49. ↑ עי' תורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א סי' ח, לענין מצות בכורים (ועי' ציון 211 ואילך), ושם סי' ו, לענין מצות פאה (עי' ציון 152), שחשובות מצוות התלויות בארץ, לסוברים כן (עי' ציונים הנ"ל), אף שאינן אוסרות את הפירות משום טבל, לפי שהטעם שאינן אוסרות אינו מפני שהן חובות הגוף אלא מטעמים אחרים, ומבואר שכיון שאין טעם לומר שהן חובות הגוף ממילא יתכן שהן חובות קרקע אף שאין סיבה לומר כן.
  50. ↑ עי' ערכיהם. תורת הארץ דלהלן. ועי' ציון 136.
  51. ↑ עי' ציון 26 ואילך.
  52. ↑ תורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א סי' א.
  53. ↑ עי' אחרונים שבציון 141 הסוברים שמצוות לקט ושכחה אינן חשובות מצוות התלויות בארץ, וס' משנת ר' בנימין בכורים פ"א אות ו, ושו"ת זרע אברהם (לר"מ זמבא) סי' יז, וקה"י ח"ה סי' מב, שתמהו לד' הרשב"א בתוס' ב"ב פא א ד"ה ההוא, שכ' שמצוה שאין הפירות אסורים מחמתה משום טבל אינה חשובה מצוה התלויה בארץ (עי' ציון 39) מדוע מצוות לקט ושכחה חשובות חובות קרקע, לסוברים כן (עי' ציון 135), הרי אינן אוסרות את הפירות משום טבל (ע"ע טבל), ולא תי' שהטעם משום שחיובן חל מאליו.
  54. ↑ ע"ע.
  55. ↑ עי' תורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א סי' ה, בד' רש"י גיטין מז ב ד"ה מדאורייתא, ובד' הרשב"א בתוס' ב"ב פא א ד"ה ההוא, לענין בכורים (עי' ציון 228), שאינם חשובים מצוה התלויה בארץ לפי שאינם אוסרים את הפירות משום טבל, ושם סי' ח, בד' הי"מ בתוס' שם, הסוברים שמצות בכורים חשובה מצוה התלויה בארץ (עי' ציון 211 ואילך), שאף הם מודים לכלל זה, ע"ש.
  56. ↑ עי' תורת הארץ שם אות ו, בד' רש"י קדושין לז א ד"ה חובת קרקע, לענין פאה (עי' ציון 152 ואילך), ושם סי' ח, בד' הי"מ בתוס' שם, לענין בכורים (עי' ציון 211 ואילך), שחשובות מצוות התלויות בארץ אף שאינם אוסרים את הפירות משום טבל.
  57. ↑ עי' ציונים 1 ואילך, 7 ואילך. משנה קדושין לז א, לענין ערלה, כלאים, וחדש. ועי' תוי"ט למשנה שם, שלפיכך נקט התנא הלשון "מצוות התלויות בארץ", ולא כתב "חובות קרקע", ללמד שאף מצוות המוטלות על גידולי קרקע, שאינן חובות קרקע ממש, חשובות מצוות התלויות בארץ.
  58. ↑ עי' תוס' הרא"ש ב"ב פא א וחולין קלו א, לענין מצות בכורים, שאינה חשובה חובת קרקע, לפי שאף הלוקח פירות מהשוק חייב בה (עי' ציון 229), וכ"כ בחולין שם לענין מצות חלה, שחשובה חובת הגוף, לפי שתלויה בגלגול העיסה (עי' ציון 115), ומ' שכוונתו לפי שסיבת חיובן אינה מחמת גידולן בקרקע; עי' תוי"ט קדושין פ"א מ"ט; עי' המקנה קדושין לו ב; מגן האלף (צינץ) קונ' שם חדש; חי' הרי"מ קדושין שם; שו"ת זרע אברהם (לר"מ זמבא) סי' יז; גליונות חזו"א לחי' ר"ח הלוי תרומות פ"א הכ"ב.
  59. ↑ ע"ע הפרשת חלה ציון 292. תוס' הרא"ש חולין שם והמקנה שם. ועי' ציון 115.
  60. ↑ עי' ציון 229. תוס' הרא"ש שם ושם. ועי' תוי"ט שם, שלדעתו יש מהמצוות שאף הלוקח חייב בהם שחשובות חובות קרקע, לפי שעיקר חיובן ותחילתו היא על בעל הקרקע, ועי' ציון 87.
  61. ↑ עי' תוס' הרא"ש ב"ב שם וחולין שם, לענין בכורים (עי' ציון 229), וחולין שם, לענין חלה (עי' ציון 115); עי' המקנה קדושין שם, לענין חלה (עי' ציון הנ"ל); חי' הרי"מ קדושין שם; שו"ת זרע אברהם (לר"מ זמבא) שם. ועי' ציון 80 ואילך, בטעם שמצוות תרומות ומעשרות חשובות חובות קרקע, אף שזמן חיובן הוא רק משעת גמר מלאכת הפירות, ועי' חי' הרי"מ שם ושו"ת זרע אברהם (לר"מ זמבא) שם, שלדעתם אף מצות חלה חשובה חובת קרקע, אף שזמן חיובה הוא רק משעת גלגול העיסה, עי' שם הטעם, ועי' ציון 105 ואילך. ועי' חי' הרי"מ שם, שמטעם זה איסור אכילת חמץ ומצות אכילת מצה אינן חשובות מצוות התלויות בארץ, ועי' אחרונים שבציון 35, טעם נוסף לכך.
  62. ↑ עי' תוס' ב"ב פא א ד"ה ההוא; עי' שו"ת מהר"ץ חיות סי' ע; כתבי קה"י קדושין סי' נ, בד' תוס' קדושין לו ב ד"ה כל. ועי' ר"ח בן שמואל קדושין לו ב, ורש"י ביצה ט א ד"ה חלת וקדושין לז א ד"ה חובת הגוף וסנהדרין לה ב ד"ה חובת, ומאירי יבמות ו ב וקדושין לו ב וסנהדרין שם, שכתבו שאף חובות המוטלות על גידולי קרקע חשובות חובות קרקע, ומ' שאי"ז משום שמוטלות על הקרקע, אלא שחשובות חובות קרקע מצד עצמן. ועי' תוס' הרא"ש קדושין לז א, שמצות נסכים חשובה חובת קרקע, לפי שבאה מגידולי קרקע, וצ"ב מד' תוס' הרא"ש שבציון 58, אבל אפשר שאין כוונתו שהיא חובת קרקע ממש, אלא שאינה דומה לגמרי לחובות הגוף, ע"ש.
  63. ↑ שו"ת מהר"ץ חיות שם. ועי' שם, שלא יתכן לפרש שטעם הדבר הוא מחמת הדין של כל המחובר לקרקע כקרקע (ע"ע מחובר לקרקע), שא"כ אף מצוות המוטלות על דברים המחוברים לקרקע שאינן גידולי קרקע, כגון מצוות מזוזה ומעקה, יחשבו מצוות התלויות בארץ, אלא משום שעיקר יניקת הפירות היא מהקרקע, ולא מהאילן ("עיקר אילן ארעא") וכדעת הסוברים כן לענין מקרא-בכורים (ע"ע), ולענין ברכת-הפירות (ע"ע, ציון 176 ואילך).
  64. ↑ עי' להלן: דיניהן.
  65. ↑ כגון ערלה, לסוברים כן, ע"ע. עי' ט"ז דלהלן: כל מה דאסור אף בחו"ל.
  66. ↑ כגון כלאי אילן, ע"ע ציון 56 ואילך.
  67. ↑ כגון כלאי הכרם, ע"ע ציון 2031.
  68. ↑ עי' ציון 15 ואילך. עי' ט"ז יו"ד סי' רצז ס"ק א. ועי' ציונים 100 (לענין תרומות ומעשרות), 125 (לענין חלה), 135 (לענין ערלה), 186 (לענין כלאי הכרם), 206 (לענין כלאי אילן). ועי' משנה קדושין לז א, שערלה וכלאים חשובות מצוות התלויות בארץ אף שנוהגות אף בחוץ לארץ, וצ"ב, ואפשר שהכונה שלולא שנתחדש בהם שנוהגות אף בחוץ לארץ היו חשובות תלויות בארץ.
  69. ↑ ע"ע. חי' הרי"מ דלהלן.
  70. ↑ עי' ציון 15 ואילך. חי' הרי"מ קדושין לו ב. ועי' כעין סברא זו בע' מצוות עשה שהזמן גרמא, לענין מצוות שהזמן גרמן, שאין יכולים חכמים לחייב נשים בהם לפי שפטרתן תורה.
  71. ↑ ע"ע טבל.
  72. ↑ עי' ציון 333.
  73. ↑ עי' חי' הרי"מ קדושין לו ב.
  74. ↑ ר"ח בן שמואל קדושין לז א; רש"י יבמות ו ב ד"ה חובת הגוף וקדושין לז א ד"ה חובת קרקע וסנהדרין לה ב ד"ה חובת קרקע, ועי' רש"י חולין קלו א ד"ה אי לענין תרומה, ובכורות נג א ד"ה מעשר לענין מעשרות, ותורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א סי' ה בד' רש"י גיטין מז ב ד"ה מדאורייתא; רשב"ם ב"ב קכ א ד"ה נצטוו; תוס' ב"ב פא א ד"ה ההוא; ראב"ן קדושין לו ב; רמב"ן עה"ת דברים יא יח; ר"י מלוניל קדושין שם; מאירי קדושין לו ב וסנהדרין שם; ר"ן קדושין שם; פסקי ריא"ז קדושין פ"א ה"י אות א; נימו"י קדושין שם; חי' מהר"י בירב קדושין לז א; קרי"ס לרמב"ם תרומות פ"א; לבוש יו"ד סי' רצד ס"ג; ש"ך יו"ד סי' שלא ס"ק א; חי' הרי"מ קדושין לז א, בד' הרמב"ם תרומות פ"א הכ"ו.
  75. ↑ ר"ח בן שמואל שם; רש"י יבמות שם וקדושין שם וסנהדרין שם, ועי' רש"י חולין שם ובכורות שם; עי' תוס' שם; ראב"ן שם; רמב"ן שם; ר"י מלוניל שם; מאירי שם; ר"ן שם; נימו"י שם; חי' מהר"י בירב שם; קרי"ס שם; לבוש שם; ש"ך שם.
  76. ↑ עי' ר"ח בן שמואל שם; רש"י סנהדרין שם, ועי' רש"י יבמות שם וקדושין שם, ותורת הארץ שם בד' רש"י גיטין שם; תוס' שם; מאירי סנהדרין שם וקדושין שם.
  77. ↑ ע"ע. תוס' שם, טעם א; תורת הארץ שם, בד' רש"י גיטין שם. ועי' ציון 39.
  78. ↑ ע"ע גמר מלאכה, וע' תרומות ומעשרות. תוס' שם, טעם ב. ועי' ציון 40.
  79. ↑ עי' ציון 57.
  80. ↑ ע"ע תרומות ומעשרות וע' גמר מלאכה.
  81. ↑ עי' ציון 61.
  82. ↑ חי' הרי"מ קדושין לו ב; שו"ת זרע אברהם (לר"מ זמבא) סי' יז.
  83. ↑ ע"ע תרומות ומעשרות. המקנה קדושין לו ב.
  84. ↑ ע"ע הנ"ל.
  85. ↑ המקנה קדושין לו ב. וכ"מ בתוס' הרא"ש חולין קלו ב, שכתב שמצות בכורים אינה חשובה חובת קרקע לפי שאף הלוקח פירות מהשוק חייב בה, ומ' שהמצוות החשובות חובות קרקע הם מצוות שרק בעל הקרקע חייב בהם.
  86. ↑ ע"ע הנ"ל.
  87. ↑ תוי"ט קדושין פ"א מ"ט, וצ"ב.
  88. ↑ ע"ע הנ"ל.
  89. ↑ ע"ע גמר מלאכה ציון 388 ואילך. מנ"ח מ' רפד אות ו.
  90. ↑ עי' ציון 10 ואילך.
  91. ↑ במדבר טו יח.
  92. ↑ עי' שו"ת מהרי"ט ח"א סי' כה, ושו"ת משיב דבר קונ' דבר השמיטה עמ' נו, ותורה תמימה במדבר טו יט (הע' מ), בד' הרמב"ם שם, שלמד מכתוב זה שתרו"מ אינן נוהגות אלא בארץ, ועי' חי' הרי"מ שם בדעת הרמב"ם שם, שכוונתו שמטעם זה תרו"מ חשובות מצוות התלויות בארץ. ועי' כס"מ לרמב"ם שם ומהרי"ט שם, בטעם שלמדו מכתוב זה לתרו"מ, אף שנאמר לגבי חלה.
  93. ↑ דברים יד כב.
  94. ↑ דברים יח ד.
  95. ↑ תורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א סי' ג, לצד זה. ועי' שם שתמה, שהרי פסוקים אלו נצרכים ללמוד מהם דינים אחרים.
  96. ↑ ע"ע אין קנין לנכרי בארץ ישראל ציון 14. חי' הרי"מ דלהלן.
  97. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 30.
  98. ↑ ע"ע תרומות ומעשרות, וע' חוץ לארץ ציון 110.
  99. ↑ עי' ציון 309. עי' ט"ז וחי' הרי"מ דלהלן.
  100. ↑ עי' ט"ז יו"ד סי' רצז ס"ק א; חי' הרי"מ קדושין לז א.
  101. ↑ ר' יונה ור' יוסי בירושלמי ערלה פ"ג ה"ז וקדושין פ"א ה"ח; ר"ח בן שמואל קדושין לז א; רש"י קדושין לז א ד"ה חובת קרקע, וביצה ט א ד"ה חלת, ושו"ת רש"י סי' קז; רשב"ם ב"ב קכ א ד"ה נצטוו; תוס' ב"ב פא א ד"ה ההוא; פסקי ריא"ז קדושין פ"א ה"י א; ר"ן ביצה ט א; מאירי קדושין לו ב; נימו"י קדושין שם; חי' מהר"י בירב קדושין לז א; לבוש יו"ד סי' רצד ס"ג; חי' הרי"מ קדושין שם, בד' הרמב"ם בכורים פ"ה ה"ה.
  102. ↑ ר"ח בן שמואל שם; רש"י קדושין שם וביצה שם; עי' תוס' שם; מאירי שם; נימו"י שם; חי' מהר"י בירב שם.
  103. ↑ ע"ע, וע' חלה ציון 371. תוס' ב"ב שם. ועי' ציון 39.
  104. ↑ עי' ציון 57. עי' ר"ח בן שמואל שם; רש"י ביצה שם, ועי' רש"י קדושין שם; עי' תוס' שם.
  105. ↑ ע"ע גמר מלאכה: בעיסה, וע' חלה ציון 373.
  106. ↑ עי' ציון 61.
  107. ↑ עי' גליונות חזו"א לחי' ר"ח הלוי תרומות פ"א הכ"ב.
  108. ↑ חי' הרי"מ קדושין לו ב; שו"ת אבני נזר יו"ד סי' תיג אות ז.
  109. ↑ עי' ציון 10 ואילך.
  110. ↑ במדבר טו יט. חי' הרי"מ שם לז א, בד' הרמב"ם שם. וצ"ב, שהרי הכתוב תלה במפורש את מצות חלה בביאת ישראל לארץ, שנאמר בה: בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה (במדבר שם יח), ומדוע הוצרך הרמב"ם ללמוד מכתוב אחר.
  111. ↑ עי' ציון 115 ואילך.
  112. ↑ עי' לעיל.
  113. ↑ המקנה קדושין לו ב: ועוד יש לפרש, בד' ר' יונה ור' יוסי בירושלמי שם ושם. עי' ציון 17 ואילך.
  114. ↑ במדבר טו יח. ספרי זוטא שלח פי"ז. אמבוהא דספרי דלהלן. ועי' רמב"ם שבציון 110, שהביא ע"ז כתוב אחר. ועי' חי' הרי"מ קדושין שם בדעת הרמב"ם שם, ואחרונים שבציון 10, הסוברים שאף מצוה שהיא חובת קרקע אינה חשובה מצוה התלויה בארץ אלא אם תלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ, ולדבריהם אין ראיה מד' הספרי.
  115. ↑ עי' תוס' הרא"ש חולין קלו א: איכא מ"ד; עי' שו"ת הב"ח החדשות סי' מח (תשובת ר"א אשכנזי) ד"ה והוכחה; עי' המקנה קדושין לו ב, בד' הגמ' קדושין שם, בטעם שמצות חלה לא נשנתה במשנה כמצוה התלויה בארץ; עי' אמבוהא דספרי לספרי זוטא שלח אות ו, בד' הרמב"ם תרומות פ"א הכ"ב. ועי' משנת ר' אהרן זרעים סי' יח בד' המקנה שם, שאחר שלמדו מהכתוב שמצות חלה אינה נוהגת אלא בארץ שוב חשובה מצוה התלויה בארץ, וחובת קרקע, אך מדברי המקנה שם שהוכיח שמצות חלה אינה חשובה מצוה התלויה בארץ מכך שעיסה שגדלה בחו"ל ונתגלגלה בארץ חייבת בחלה (עי' ציון 120), מבואר שלא כדבריו.
  116. ↑ תוס' הרא"ש שם; המקנה שם. ועי' חי' ר"ח הלוי שם בדעת הרמב"ם שם, שהמחייב של מצות חלה אינו גידולה בקרקע אלא רק גלגול העיסה.
  117. ↑ עי' ציון 80 ואילך.
  118. ↑ ע"ע תרומות ומעשרות. עי' ציון 83.
  119. ↑ ע"ע הפרשת חלה ציון 292 ואילך.
  120. ↑ ע"ע חלה ציון 109.
  121. ↑ המקנה שם. ועי' קרן אורה מנחות סח ב, שתמה מטעם זה ע"ד הסוברים שמצות חלה חשובה מצוה התלויה בארץ, שמכך שפירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבים, לסוברים כן (ע"ע הנ"ל ציון 100), ופירות ארץ ישראל שיצאו לחוץ לארץ פטורים, לסוברים כן (ע"ע הנ"ל ציון 99), מוכח שאינה תלויה בקרקע של ארץ ישראל, אלא בקדושת המקום, וצ"ב, ועי' חזו"א שביעית סי' ב אות ב (ד"ה ונראה), שכ' שהגלגול בארץ חשוב כגידול בארץ, וכעי"ז כ' בדרך אמונה בכורים פ"ה ה"ה, וצ"ב.
  122. ↑ במדבר טו יט. המקנה שם.
  123. ↑ במדבר טו יח. אמבוהא דספרי שם, בד' הספרי זוטא שם.
  124. ↑ ע"ע הנ"ל.
  125. ↑ עי' ציונים 68, 70 ואילך. ועי' שם, ב' שיטות בטעם הדבר.
  126. ↑ עי' ציון 16. עי' ט"ז יו"ד רצז ס"ק א; חי' הרי"מ שם לו ב. וכ"מ בתוס' קדושין שם, שכ' שהטעם שאסרו חכמים חלה בחוץ לארץ הוא מפני שדומה לחובת הגוף,ע"ש.
  127. ↑ עי' משנה קדושין לז א; רש"י יבמות ו ב ד"ה חובת הגוף וקדושין שם ד"ה חובת קרקע וסנהדרין לה ב ד"ה חובת הגוף; רשב"ם ב"ב קכ א ד"ה נצטוו; מאירי סנהדרין שם; לבוש יו"ד סי' רצד ס"ג; חי' חת"ס קדושין לו ב (נד' בחי' סוגיות י-ם תרנ"א סי' ה), וחי' רמ"י הורביץ (נד' בסו"ס הפלאה) למס' קידושין לז א, וחי' הרי"מ קדושין שם, בד' הרמב"ם מאכ"א פ"י ה"י ובפיהמ"ש ערלה פ"ג מ"י. ועי' לח"מ מאכ"א שם, ומלבושי יו"ט (באסליאנסקי) קונ' חובת קרקע סי' א, ותורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א סי' ב, שבי' ד' הרמב"ם שם בע"א, ולפ"ד אין ראיה שסובר שהיא מצוה התלויה בארץ.
  128. ↑ רש"י שם ושם ושם; מאירי שם; לבוש שם.
  129. ↑ רש"י סנהדרין שם, ועי' רש"י יבמות שם וקדושין שם; מאירי שם.
  130. ↑ ע"ע ערלה. תורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א סי' א. ועי' ציון 47.
  131. ↑ עי' ציון 57.
  132. ↑ עי' ציון 10 ואילך.
  133. ↑ ויקרא יט כג. חי' חת"ס קדושין שם, וחי' רמ"י הורביץ שם, וחי' הרי"מ שם, בד' הרמב"ם שם ושם.
  134. ↑ ע"ע חוץ לארץ ציון 46 ואילך.
  135. ↑ ע"ע הנ"ל שם.
  136. ↑ עי' ט"ז יו"ד סי' רצז ס"ק א. ועי' משנה קדושין שם, וצ"ב, ואפשר שכונת המשנה שלולא שהתחדש שמצות ערלה נוהגת אף בחוץ לארץ היתה מצוה התלויה בארץ. ועי' ציון 68.
  137. ↑ רשב"ם ב"ב קכ א ד"ה נצטוו; רמב"ן ר"ה ט ב; או"ז ח"א סי' שכו; ריטב"א קידושין לו ב. בטעם הדבר, נ' שהוא לפי שהוא חובת קרקע, כאיסור ערלה (עי' ציון 127), ותלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ, עי' ויקרא יט כג - כד.
  138. ↑ ציון 243 ואילך.
  139. ↑ ר"ח בן שמואל קדושין לז א; רש"י קדושין לז א; רשב"ם ב"ב קכ א ד"ה נצטוו; ראב"ן קדושין לו ב; מאירי קדושין לו ב; נימו"י קדושין שם; לבוש יו"ד סי' רצד ס"ג; עי' חת"ס קדושין לז א, וחי' הרי"מ קדושין לז א, ומנ"ח מ' רטז אות יג, בד' הרמב"ם מתנו"ע פ"א הי"ד (וכעי"ז בשטמ"ק ב"מ יב א בשם הראב"ד).
  140. ↑ ר"ח בן שמואל שם; רש"י שם; ראב"ן שם; מאירי שם; נימו"י שם; לבוש שם; עי' מנ"ח שם בד' הרמב"ם שם.
  141. ↑ ע"ע לקט וע' שכחה. תורת הארץ (קליערס) ח"א פ"ה סי' א. עי' ציון 52.
  142. ↑ עי' ציון 57. עי' ר"ח בן שמואל שם; עי' רש"י שם; עי' מאירי שם.
  143. ↑ עי' ציון 10 ואילך.
  144. ↑ ויקרא יט יט וכג כב. חת"ס שם וחי' הרי"מ שם, בד' הרמב"ם שם.
  145. ↑ דברים כד יט. חת"ס שם וחי' הרי"מ שם, בד' הרמב"ם שם (וכעי"ז בשטמ"ק שם בשם הראב"ד).
  146. ↑ קה"י ח"ה סי' מב, וגליונות קה"י ב"ב פא א, בד' ר' פנחס בירושלמי פאה פ"ב ה"ה, שהוצרך ללמוד מהכתוב שמצות פאה אינה נוהגת בחו"ל, ופירשו בדעתו שה"ה לשאר מתנות עניים, ובד' הרמב"ם שם, שהוצרך ללמוד מהכתוב שלקט ושכחה אינן נוהגות בחו"ל, ובד' הרשב"א בתוס' ב"ב שם ד"ה ההוא, שכתב שמצוות שאין הפירות נאסרות מחמתן משום טבל כשלא התקיימו אינן חשובות מצוות התלויות בארץ. ועי' ריטב"א גיטין מז א: לאו מצוות התלויות בארץ לחוד הן, וצ"ב. ועי' רש"ס וביהגר"א לירו' שם ואו"ש מתנו"ע פ"ג ה"א שבי' ד' הירושלמי שם בע"א, ועי' תורה תמימה ויקרא יט יט, שתמה על הירושלמי, ועי' אחרונים שבציונים 10 ואילך, 17 ואילך, שלדעתם אף מצוות שהן חובות קרקע אינן חשובות מצוות התלויות בארץ אלא אם תלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ, ולדבריהם אין ראיה מהירושלמי שסובר שאינן חובות קרקע. ועי' ריטב"א גיטין מז ב, לענין ישראל שמכר קרקע לגוי, שאף אם אין קנין לנכרי בארץ ישראל, וקרקע של נכרי חייבת בתרו"מ, מכל מקום אינה חייבת בלקט ושכחה, לפי שחיוב לקט ושכחה אינו חל על הקרקע, אלא הוא חובת גברא התלויה בקרקע, וכעי"ז בנועם ירושלמי פאה פ"א ה"ה ד"ה ועיין, שלפי שלקט ושכחה שלא התקיימו אינם אוסרים את כל הפירות אין הם מוטלים על הקרקע אלא על האדם, ואפשר שלדעתם אף לענין מצוות התלויות בארץ חשובות לקט ושכחה חובות הגוף.
  147. ↑ עי' ציון 53.
  148. ↑ עי' ציון 27 ואילך.
  149. ↑ עי' ציון 9. קה"י שם ושם, בד' ר' פנחס בירושלמי שם והרמב"ם שם.
  150. ↑ ויקרא שם ושם. קה"י שם, בד' ר' פנחס בירושלמי שם, ובד' הרמב"ם שם (ועי' חי' הרי"מ שבציון 134, שפי' ד' הרמב"ם שם בע"א, ועי' מנ"ח מ' רטז אות יג, שתמה על הרמב"ם).
  151. ↑ ר"ח בן שמואל קדושין לז א; רש"י קדושין שם ד"ה חובת קרקע; רשב"ם ב"ב קכ א ד"ה נצטוו; ר"י מלוניל קדושין לו ב; ראב"ן קדושין שם; מאירי קדושין שם; לבוש יו"ד סי' רצד ס"ג; עי' חת"ס קדושין לז א, ומנ"ח מ' רטז אות יג, וחי' הרי"מ קדושין שם, בד' הרמב"ם מתנו"ע פ"א הי"ד.
  152. ↑ ר"ח בן שמואל שם; רש"י שם; ר"י מלוניל שם; ראב"ן שם; מאירי שם; לבוש שם; מנ"ח שם בד' הרמב"ם שם.
  153. ↑ ע"ע פאה. ראשונים דלהלן.
  154. ↑ עי' ציון 57. עי' ר"ח בן שמואל שם; עי' רש"י שם; עי' מאירי שם.
  155. ↑ ע"ע, ציון 39.
  156. ↑ עי' ציון 55.
  157. ↑ ע"ע הנ"ל. תורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א סי' ו. ועי' ס' משנת ר' בנימין בכורים פ"א אות ו, ושו"ת זרע אברהם (לר"מ זמבא) סי' יז שתמהו מדוע פאה חשובה מצוה התלויה בארץ אף שאינה אוסרת את כל השדה, והניחו בצ"ע. ועי' ציון 56.
  158. ↑ עי' ציון 10 ואילך.
  159. ↑ ויקרא יט יט וכג כב. חת"ס שם וחי' הרי"מ שם, בד' הרמב"ם שם.
  160. ↑ עי' פי' ר"א פולדא לירושלמי פאה פ"ב ה"ה, וכס"מ מתנו"ע שם, וכ"מ במרה"פ וברידב"ז לירושלמי שם, בד' ר' פנחס בירושלמי שם, שנסתפק אי פאה נוהגת בחו"ל, והוכיח מקרא דקציר ארצכם שאינה נוהגת, ותורת הארץ (קליערס) ח"א פ"ה סי' מט בדעתם, שמכך שנסתפקו בזה, והוצרכו ללמוד מפסוק, מ' שסוברים שאי"ז מצוה התלויה בארץ, וע"ש שתמה; קה"י ח"ה סי' מב וגליונות קה"י ב"ב פא א, בד' הרשב"א בתוס' שם ד"ה ההוא. ועי' רש"ס וביהגר"א לירו' שם ואו"ש מתנו"ע פ"ג ה"א שבי' ד' הירושלמי שם בע"א, ועי' תורה תמימה ויקרא יט יט, שתמה על הירושלמי. ועי' אחרונים שבציון 10 ובציון 18, הסוברים שמצוה שלא תלאה הכתוב בארץ אינה חשובה מצוה התלויה בארץ, ולדעתם אין ראיה מכך שהוצרך ללמוד מפסוק. ועי' ריטב"א גיטין מז ב, לענין ישראל שמכר קרקע לגוי, שאף אם אין קנין לנכרי בארץ ישראל, וקרקע של נכרי חייבת בתרו"מ, מכל מקום אינה חייבת בפאה, לפי שחיוב פאה אינו ובת קרקע, אלא חובת האדם התלויה בקרקע, וכעי"ז בנועם ירושלמי פאה פ"א ה"ה ד"ה ועיין, שלפי שפאה שלא הופרשה אינה אוסרת את כל הפירות, אין היא חשובה חובת קרקע אלא חובת גברא, ואפשר שלדעתם אף לענין מצוות התלויות בארץ אין הם חשובות חובות קרקע אלא חובות הגוף.
  161. ↑ ע"ע, ציון 39. קה"י שם ושם. עי' ציון 55.
  162. ↑ עי' ציון 29.
  163. ↑ עי' ציון 16. תורת הארץ שם, בד' ר"א פולדא שם והכס"מ שם; קה"י שם ושם.
  164. ↑ ע"ע.
  165. ↑ עי' רש"י קדושין לז א ד"ה חוץ, ותוס' שם ד"ה הרי, ופסקי רי"ד שם, בבי' המשנה קדושין לז א: חוץ מן הכלאים, שחשובים תלויים בארץ, ועי' שם לט א, שמ' שהכונה לכלאי הכרם; תוס' קדושין לט א ד"ה ההוא; חי' חת"ס קדושין לו ב (נד' בחי' סוגיות י-ם תרנ"א סי' ה), וחי' הרי"מ קדושין לז א, בד' הרמב"ם בפיהמ"ש ערלה פ"ג מ"י. ועי' רש"י יבמות ו ב ד"ה חובת הגוף, וקדושין שם ד"ה חובת קרקע, וסנהדרין לה ב ד"ה חובת הגוף, שמצות כלאים היא מצוה התלויה בארץ, ומ' שכוונתו אף לכלאי הכרם.
  166. ↑ עי' תוס' קדושין שם; פסקי רי"ד שם; עי' מאירי שם. ועי' רש"י שם ושם ושם, שמצות כלאים היא חובת קרקע, ומ' שכוונתו אף לכלאי הכרם.
  167. ↑ עי' ציון 42 ואילך.
  168. ↑ ע"ע כלאי הכרם (א) ציון 35 ואילך. תורת הארץ דלהלן.
  169. ↑ ע"ע כלאי הכרם (ב). תורת הארץ דלהלן.
  170. ↑ עי' ציון 57. תורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א סי' א.
  171. ↑ עי' ציון 9. עי' תוס' קדושין שם.
  172. ↑ עי' ציון 10. אחרונים דלהלן.
  173. ↑ דברים כב ט.
  174. ↑ חי' חת"ס שם, וחי' הרי"מ שם, בד' הרמב"ם שם. ועי' תוס' קדושין שם, שלדעתם מצות כלאי הכרם אינה חשובה כמי שתלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ, ותמהו מכח זה ע"ד הסוברים שמצוה שלא תלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ אינה חשובה מצוה התלויה בארץ (עי' ציון 10).
  175. ↑ קדושין לו ב.
  176. ↑ ע"ע כלאי כרם (א): בחוץ לארץ. רש"י קדושין לז א שם, ותוס' שם ד"ה הרי, ופסקי רי"ד שם.
  177. ↑ חי' רמ"י הורביץ (נד' בסו"ס הפלאה) למס' קידושין לז א, בד' הרמב"ם בפיהמ"ש ערלה שם; חי' הרי"מ קדושין לו ב ד"ה וממילא. וצ"ב מד' החי' הרי"מ שבציון 160 בד' הרמב"ם. ועי' חי' חת"ס קדושין לו ב (נד' בחי' סוגיות י-ם תרנ"א סי' ה), וחי' הרי"מ שם לז א, שבי' ד' הרמב"ם שם בע"א.
  178. ↑ עי' ציון 10. חי' רמ"י הורביץ שם, בד' הרמב"ם שם.
  179. ↑ ויקרא יט יט.
  180. ↑ ע"ע כלאי בהמה ציון 5.
  181. ↑ חי' הרי"מ שם, ע"פ הגמ' שם לט א.
  182. ↑ ע"ע כלאי כרם (א) ציון 2031.
  183. ↑ עי' ציון 313. חי' הרי"מ שם. ועי' ציון 183, שיש שפי' בטעם הדבר לפי שמדרבנן עשאוהו כמצוה שאינה תלויה בארץ, שחייבוהו בתורת חובת הגוף.
  184. ↑ עי' לעיל.
  185. ↑ חי' רמ"י הורביץ שם. ועי' חי' הרי"מ שם, שלא פי' כן, וצ"ב איך יפרש ד' המשנה חוץ מן הכלאים, וצ"ל שמפרש שאף שמעיקר הדין לולא ההקש לכלאי בהמה הם מצוה התלויה בארץ מ"מ נוהגים אף בחוץ לארץ.
  186. ↑ ויקרא שם. חי' רמ"י הורביץ שם; חי' הרי"מ שם.
  187. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 2031.
  188. ↑ עי' ציון 16. עי' ט"ז יו"ד סי' רצז ס"ק א. ועי' אחרונים שבציון 178, שהוכיחו מכך שכלאי הכרם אסורים מדרבנן אף בחוץ לארץ שאף מהתורה אין איסור כלאי הכרם חשוב מצוה התלויה בארץ.
  189. ↑ עי' ציון 68. עי' ט"ז שם.
  190. ↑ ע"ע.
  191. ↑ ירושלמי ערלה פ"ג ה"ז; עי' רש"י ב"ק נה א ד"ה כלאים; תוס' קדושין לט א ד"ה ההוא, ועי' שם בד' רש"י שם ד"ה ההוא; יראה"ש סי' שצ; סמ"ג לאוין רעט. ועי' רש"י יבמות ו ב ד"ה חובת הגוף וקדושין לז א ד"ה חובת קרקע וסנהדרין לה ב ד"ה חובת הגוף, שמצות כלאים היא מצוה התלויה בארץ לפי שהיא חובת קרקע, ומ' שכוונתו אף לכלאי זרעים. ועי' תוס' שבת פד ב ד"ה ארבע שפי' בד' הגמ' קדושין לט א שלמדו מהכתוב: שדך (ויקרא יט יט) שכלאי זרעים אינם נוהגים בחו"ל, ומ' שמסברא יש לנו לומר שנוהגים אף בחו"ל, שאינם מהת"ב, אבל עי' מעדני ארץ כלאים פ"א ה"א שפי' בדעתם שהפסוק נצרך כדי שלא נלמד מכך שהוקשו כלאי זרעים לכלאי בהמה (עי' ציון 195) שאיסור כלאי זרעים נוהג אף בחו"ל.
  192. ↑ עי' רש"י שם; תוס' שם; עי' יראה"ש שם; עי' סמ"ג שם. ועי' רש"י שם ושם ושם.
  193. ↑ עי' ציון 42 ואילך.
  194. ↑ ע"ע כלאי זרעים: איסור קיומם.
  195. ↑ ע"ע הנ"ל. מעדני ארץ כלאים פ"א ה"א, בד' הסוברים שאין איסור תורה לקיים כלאי זרעים (ע"ע הנ"ל ציון 178 ואילך). ועי' ציון 48.
  196. ↑ עי' ציון 57. תורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א סי' א.
  197. ↑ עי' ציון 10.
  198. ↑ ויקרא יט יט.
  199. ↑ עי' תורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א סי' ב. וכ"מ ברמב"ם כלאים פ"א ה"א, לדעה זו, ועי' רמב"ם שם ה"ג ורדב"ז שם.
  200. ↑ ויקרא שם.
  201. ↑ חי' הרי"מ שם (ד"ה ממילא), בבי' הגמ' שם לט א. וצ"ב אם כוונתו לחלוק על דברי הראשונים שבציון 186, שכתבו שאיסור כלאי זרעים הוא מצוה התלויה בארץ, או שפי' שכוונתם לולא ההקש לכלאי בהמה.
  202. ↑ ויקרא שם. חי' הרי"מ שם, ע"פ הגמ' קדושין שם.
  203. ↑ ע"ע.
  204. ↑ ר"ח בן שמואל קדושין לז א; עי' פיהמ"ש לרמב"ם קדושין פ"א מ"ט; עי' ראב"ן קדושין לו ב; פי' הראב"ד לספרי ראה פיס' מד; עי' רע"א קדושין לט א לתוס' ד"ה תני; עי' שו"ת שאגת אריה דיני חדש סי' א; עי' ערוה"ש יו"ד סי' רצה ס"א. ועי' רש"י יבמות ו ב ד"ה חובת הגוף וקדושין לז א ד"ה חובת קרקע וסנהדרין לה ב ד"ה חובת הגוף, שמצות כלאים היא מצוה התלויה בארץ לפי שהיא חובת קרקע, ואפשר שכוונתו אף לכלאי אילן.
  205. ↑ ר"ח בן שמואל שם; עי' ראב"ן שם; עי' פיהמ"ש לרמב"ם שם; ערוה"ש שם. ועי' רש"י שם ושם ושם.
  206. ↑ עי' ציון 9. ראשונים הנ"ל. ולד' הסוברים שאף מצוה שהיא חובת קרקע אינה חשובה מצוה התלויה בארץ אלא אם תלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ (עי' ציון 10), נ' שאף איסור כלאי אילן חשוב כמי שתלאו הכתוב בביאת ישראל לארץ, לפי שנלמד מהכתוב: שדך (ויקרא יט יט, ע"ע כלאי אילן ציון 19 ואילך), וכמ"ש אחרונים לענין איסור כלאי זרעים, הנלמד אף הוא מכתוב זה (עי' ציון 194).
  207. ↑ ציון 56 ואילך.
  208. ↑ עי' יתנו"א ע' חיננא; ט"ז יו"ד סי' רצז ס"ק א; חי' הרי"מ קדושין לו ב ד"ה וממילא.
  209. ↑ ויקרא יט יט.
  210. ↑ קדושין לט א.
  211. ↑ קדושין שם.
  212. ↑ יתנו"א שם; עי' ט"ז שם; חי' הרי"מ שם. ועי' ט"ז שם, שכ' שלמדים מההיקש לכלאי בהמה שגדר איסור כלאי אילן הוא חובת הגוף ממש, אף לשאר דיני התורה, כגון לענין אמירה לנכרי (ע"ע אמירה לנכרי שבות ציון 92), אבל בחי' הרי"מ שם משמע שהוא חובת קרקע, אלא שלענין מצוות התלויות בארץ דינו כחובת הגוף.
  213. ↑ תוס' ב"ב פא א ד"ה ההוא בשם י"מ, וחולין קג ב ד"ה כל הבשר וקלו א ד"ה אלא בשם רשב"ם; פענח רזא שמות כג יט; עי' רמב"ן ב"ב שם; רשב"א ב"ב שם; ריטב"א ב"ב שם, תי' ב; פסקי ריא"ז קדושין פ"א ה"י א; חי' הר"ן ב"ב שם; תוס' הרא"ש בשמ"ק ב"ב שם, ובחולין קלו א, ושם בשם הרשב"ם; ר"י קורקוס לרמב"ם בכורים פ"ב ה"א; אליה רבה להגר"א כלים פ"א מ"ו; חי' הרי"מ קדושין לז א, אופן א, בד' הרמב"ם בכורים פ"ב ה"א; אוצר הספרי (לר"מ זמבא) בענין קדושת עבר הירדן (עמ' לז), ואוסף חידו"ת (לר"א קוטלר) סי' לג אות ה ומשנת ר' אהרן זרעים סי' יח, בד' רשב"א בתוס' ב"ב שם (וכ"ה בריטב"א ב"ב שם, תי' א, ובתוס' הרא"ש בשמ"ק ב"ב שם, ובחולין שם: עי"ל), שביאר בטעם שהוצרכו בגמ' שם ללמוד מהכתוב: מארצך (דברים כו ב) שבכורים אינם נוהגים אלא בארץ (ע"ע ארץ ישראל ציון 151, וע' בכורים ציון 27), שהוא לפי שאינם מצוה התלויה בארץ, שאינם חובת קרקע, שאין זה אלא לולא הכתוב, אבל לאחר שלמדנו מהכתוב שמצות בכורים אינה נוהגת אלא בארץ, הרי זה משום שהיא מצוה התלויה בארץ. ועי' תוס' ב"מ קיא ב ושבת קי ב שכתבו שבחובות הגוף אף אם נאמר בהם מארצך אין למדים שנוהגים רק בארץ, ומ' שמצות בכורים, שדרשו בה כן (ע"ע הנ"ל), היא חובת קרקע, ולדבריהם בע"כ שכונת הרשב"א בתוס' שם שכ' שבכורים הם חובת הגוף הוא רק שלולא הכתוב הוא כן. ועי' אחרונים שבציון 226, שבי' בד' הרשב"א בתוס' שם שאף לאחר הכתוב אין זה מצוה התלויה בארץ.
  214. ↑ ע"ע בכורים ציון 28 ואילך וע' חובה מצוה ורשות ציון 49 ואילך. עי' תוס' ב"ב שם בשם י"מ, ותורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א סי' ח בדעתם; פענח רזא שם; עי' רמב"ן שם; רשב"א שם; ריטב"א שם; עי' ר"ן שם; עי' תוס' רא"ש שם ושם; אליה רבה שם; אוצר הספרי שם, ואוסף חידו"ת ומשנת ר' אהרן שם, בד' הרשב"א בתוס' שם. ועי' חי' מהר"י בירב קדושין לז ב.
  215. ↑ עי' תוס' ב"ב שם בשם י"מ, ותורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א סי' ח בדעתם; פענח רזא שם; רמב"ן שם; רשב"א שם; ריטב"א שם; ר"ן שם; תוס' רא"ש שם ושם. בטעם שהוצרכנו ללמוד מהכתוב שמצות בכורים נוהגת רק בארץ ישראל, לדעתם, עי' להלן ציון 219 ואילך.
  216. ↑ ע"ע בכורים ציון 214 ואילך, וע' טבל ציון 40.
  217. ↑ תורת הארץ שם, בד' תוס' ב"ב שם בשם י"מ. ועי' שם, שאין ללמוד איסור טבל בבכורים מתרו"מ, לפי שבבכורים אין קדושה עד שיראו פני הבית (ע"ע אכילת בכורים ציון 38), ואינם דומים לתרו"מ שקדושתם חלה מיד.
  218. ↑ דברים כו ב.
  219. ↑ ע"ע ארץ ישראל ציון 151, וע' בכורים ציון 27.
  220. ↑ אוצר הספרי שם, ואוסף חידו"ת ומשנת ר' אהרן שם, בד' הרשב"א בתוס' ב"ב שם. ועי' ציונים 215, 227, שיש שביארו את הלימוד מהכתוב בע"א.
  221. ↑ עי' ציון 57. תורת הארץ שם, בד' תוס' ב"ב שם.
  222. ↑ עי' ציון 10.
  223. ↑ שמות כג יט ולד כו. עי' חי' הרי"מ שם, בד' הרמב"ם שם. וצ"ב מדוע לא פירש שתלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ מהכתוב: אשר תביא מארצך (דברים כו ב), ממנו למדו אמוראים שמצות בכורים אינה נוהגת אלא בארץ (ע"ע ארץ ישראל ציון 151, וע' בכורים ציון 27).
  224. ↑ עי' ציון 210.
  225. ↑ דברים שם.
  226. ↑ ע"ע ארץ ישראל ציון 150 ואילך, וע' בכורים ציון 26 ואילך.
  227. ↑ ע"ע בכורים ציון 29.
  228. ↑ ע"ע בשר בחלב ציון 134. תוס' שם שם ושם; פענח רזא שם; רמב"ן שם; רשב"א שם; ריטב"א שם; חי' הר"ן שם; תוס' הרא"ש חולין שם בשם הרשב"ם.
  229. ↑ במדבר יח יג.
  230. ↑ תוס' הרא"ש בשמ"ק ב"ב שם.
  231. ↑ מקדש דוד תרומות סי' א אות ב, ותורת זרעים לבכורים פ"א מ"ו, ותורת הארץ (קליערס) ח"ב פ"ב אות ג, בד' רשב"א בתוס' ב"ב שם, וכ"ה בריטב"א ב"ב שם, תי' א, ובתוס' הרא"ש בשמ"ק ב"ב שם, ובחולין שם: עי"ל, לד' הסוברים שהלוקח פירות מן השוק חייב בבכורים (עי' דברי רב יהודה אמר שמואל ב"ב פא א, בד' ר' מאיר בבכורים פ"א מ"ו); תורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א סי' ה, בד' רש"י גיטין מז ב ד"ה מדאורייתא, שכ' שמצות הבאת בכורים היא מצוה המוטלת על האדם, לפי שאינה אוסרת את הפירות באכילה, ועי' ציון 54 ואילך. ועי' אחרונים שבציון 208, שבי' בד' הרשב"א בתוס' שם בע"א.
  232. ↑ ראשונים הנ"ל, לבי' התורת זרעים שם.
  233. ↑ ע"ע בכורים ציון 214 ואילך, וע' טבל ציון 40. רשב"א בתוס' ב"ב שם, לבי' האחרונים הנ"ל; תורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א סי' ה, בד' רש"י שם. ועי' ציון 54 ואילך.
  234. ↑ עי' דברי רב יהודה אמר שמואל ב"ב פא א, בד' ר' מאיר בבכורים פ"א מ"ו. ריטב"א ב"ב שם, ותוס' הרא"ש ב"ב שם וחולין שם, לבי' המקדש דוד והתורת הארץ והתורת זרעים שם. ומ' שכונתם לפי שחיוב מצות בכורים אינו מחמת גידול הפירות בקרקע אלא מחמת גוף הפירות, ועי' ציון 58 ואילך.
  235. ↑ ע"ע גמר מלאכה, וע' תרומות ומעשרות. עי' ציון 78.
  236. ↑ ע"ע בכורים ציון 175 ואילך. רשב"א בתוס' ב"ב שם, לבי' האחרונים הנ"ל.
  237. ↑ עי' ציון 15 ואילך. ראשונים הנ"ל, לבי' האחרונים הנ"ל.
  238. ↑ עי' משנה קדושין לו ב ולז א: כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה והכלאים, ר"א אומר אף החדש, וגמ' שם לז א בביאורה.
  239. ↑ עי' רש"י קדושין שם ד"ה חובת קרקע; עי' ריטב"א קדושין לח א; רא"ש קדושין פ"א סי' סב; פסקי רי"ד קדושין לז א; לבוש יו"ד סי' רצד ס"ג.
  240. ↑ עי' ציון 57. עי' רש"י שם; אבהא"ז מצה פ"א ה"ז. ועי' או"ש מאכ"א פי"ז הכ"ז, שמ' שס"ל שאיסור חדש הוא איסור המוטל על האדם, ואינו מוטל על גוף הפירות, וצ"ב, ועי' כתבי קה"י קדושין סי' נ.
  241. ↑ עי' ציון 10.
  242. ↑ ויקרא כג, י - יד. חי' הרי"מ קדושין לז א, בד' הרמב"ם בפיהמ"ש ערלה פ"ג מ"י.
  243. ↑ בחוץ לארץ.
  244. ↑ ע"ע עומר.
  245. ↑ אליה רבה (להגר"א) למשנה כלים פ"א מ"ו.
  246. ↑ מקדש דוד תרומות סי' א, בד' האליה רבה שם.
  247. ↑ ויקרא כג י.
  248. ↑ כתבי קה"י קדושין סי' נ, בד' הרמב"ם תמידין ומוספין פ"ז ה"ה. ולסוברים שאף מצוה שהיא חובת קרקע אינה חשובה מצוה התלויה בארץ אלא אם תלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ (עי' ציון 10), אף מצות העומר תלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ, שנא' בה: כי תבואו אל הארץ (ויקרא כג י).
  249. ↑ עי' ציון 57.
  250. ↑ ר"ח בן שמואל קדושין לז א; רש"י קדושין שם וסנהדרין לה ב; ר"י מלוניל קדושין שם; מאירי קדושין שם וסנהדרין שם; לבוש יו"ד סי' רצד ס"ג; חי' הרי"מ קדושין לז א, בד' הרמב"ם שמיטה ויובל פ"ד הכ"ה.
  251. ↑ ר"ח בן שמואל שם; רש"י שם ושם; ר"י מלוניל שם; מאירי שם ושם; לבוש שם.
  252. ↑ ויקרא כה ב. תורת הארץ (קליערס) ח"א פ"ו אות א.
  253. ↑ ויקרא שם ד. תורת הארץ שם. ועי' ציון 44 ואילך.
  254. ↑ ע"ע שביעית. תורת הארץ שם. ועי' ציון 47.
  255. ↑ עי' ציון 10.
  256. ↑ ויקרא שם ב. חי' הרי"מ שם, בד' הרמב"ם שם.
  257. ↑ ע"ע יובל: עבודת הקרקע ופירותיה. עי' ר"י מלוניל וספר התרומות ומנ"ח ותורת הארץ דלהלן.
  258. ↑ ע"ע הנ"ל: עבודת הקרקע ופירותיה. עי' ר"י מלוניל וספר התרומות ומנ"ח ותורת הארץ דלהלן.
  259. ↑ ע"ע הנ"ל: חזרת הקרקעות. ראשונים ואחרונים דלהלן.
  260. ↑ עי' ר"י מלוניל קדושין לז א, שמנה היובל בין חובות הקרקע התלויות בארץ, ולא פי' לאיזה כוונתו; עי' ספר התרומות שער מה אות ד, שרוב חוקיה ומשפטיה של שנת היובל הם חובות קרקע; מנ"ח מ' שלה אות א; עי' ערוך השלחן העתיד הל' יובל סי' ל אות טו, לענין מצות שמיטת הקרקע ביובל; תורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א ס"ה. ולסוברים שאף מצוה שהיא חובת קרקע אינה חשובה מצוה התלויה בארץ אלא אם תלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ (עי' ציון 10), לכאו' אינן חשובות מצוות התלויות בארץ, שהרי לא תלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ, וצ"ב. ועי' כלי חמדה פר' בהר (ד"ה ואגב), שנקט שאף מצות תקיעת שופר ביובל היא מצוה התלויה בארץ, וצ"ב.
  261. ↑ עי' תוס' ערכין יד א ד"ה בעובד, ושו"ת בעלי התוס' סי' קכו; חסדי דוד לתוספתא קדושין פ"א. וע"ע שדה אחוזה.
  262. ↑ חסדי דוד שם. ולסוברים שאף מצוה שהיא חובת קרקע אינה חשובה מצוה התלויה בארץ אלא אם תלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ (עי' ציון 10), נ' שחשובה מהת"ב לפי שתלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ, שנא' בה: ובכל ארץ אחדתכם (ויקרא כה כד).
  263. ↑ ע"ע בעור עבודה זרה.
  264. ↑ עי' ט"ז דלהלן.
  265. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 24 ואילך. המקנה דלהלן.
  266. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 59 ואילך. עי' ט"ז וחת"ס דלהלן.
  267. ↑ עי' ט"ז יו"ד סי' רצו ס"ק יב; המקנה וחת"ס קדושין לז א; עי' משך חכמה דברים ז ה, שמצות איבוד עבודה זרה היא חובת קרקע, ופשוט שכוונתו רק לחיוב לעקרה מהקרקע.
  268. ↑ חת"ס שם.
  269. ↑ עי' ציון 10.
  270. ↑ שמות כג כג. חת"ס קדושין שם.
  271. ↑ שמות לד יב. חת"ס שם.
  272. ↑ ע"ע עגלה ערופה.
  273. ↑ נחל איתן (לר"ח קנייבסקי) סי' יא ס"ג אות ה, בד' החינוך מצוה תקלא, הסובר שאין האיסור נוהג אלא בארץ ישראל. ועי' שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' מ שכ' שהיא חובת קרקע, ומ' שסובר שהיא מצוה התלויה בארץ. ולסוברים שאף מצוה שהיא חובת קרקע אינה חשובה מצוה התלויה בארץ אלא אם תלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ (עי' ציון 10), מ' שאינה חשובה מהת"ב, שהרי לא תלאה הכתוב בביאת ישראל לארץ.
  274. ↑ אליה רבה (להגר"א) כלים פ"א מ"ו; עי' כתבי קה"י קדושין סי' נ.
  275. ↑ ע"ע חסימה.
  276. ↑ ע"ע פועל.
  277. ↑ עי' החינוך מ' תקעו (לענין פועל) ומ' תקצו (לענין שור): ונוהגת בכל מקום.
  278. ↑ עי' ציון 29. תורת הארץ (קליערס) ח"א פ"א סי' א.
  279. ↑ עי' ציון 10. חת"ס קדושין לז א.
  280. ↑ משנה קדושין לו ב.
  281. ↑ ע"ע חוץ לארץ: במצוות התלויות בארץ, ולהלן ציונים 278, 279. ועי' משנה שם, לענין ערלה וכלאים וחדש (ועי' ערכיהם), וירושלמי קדושין פ"א ה"ח, לענין חלה (וע"ע), ותוס' קדושין שם ד"ה כל ומאירי וריטב"א שם, לענין תרו"מ (וע"ע).
  282. ↑ עי' ציון 333, שהדינים הבאים כתולדה מהמצוות התלויות בארץ - כגון איסור אכילת פירות שלא נופרשו מהם תרומות ומעשרות - נוהגים אף בחוץ לארץ.
  283. ↑ ושם ציון 36 ואילך לענין חדש (וע"ע חדש: בחוץ לארץ, וע' ארץ ישראל ציון 269 ואילך), וציון 46 ואילך לענין ערלה (וע"ע ערלה), וציון 70 ואילך לענין רבעי (וע"ע רבעי), וציון 79 ואילך לענין כלאי-הכרם (וע"ע כלאי הכרם: בחוץ לארץ, וע' ארץ ישראל ציון 262 ואילך), וציון 87 ואילך לענין כלאי-אילן (וע"ע כלאי אילן ציון 56 ואילך), וציון 91 ואילך לענין כלאי-זרעים (וע"ע כלאי זרעים ציון 61 ואילך). ועי' אחרונים שבציון 68, הסוברים שכל מצוה שאמרו בה בפירוש שנוהגת אף בחוץ לארץ הרי זה משום שעשאוה כמצוה שאינה תלויה בארץ.
  284. ↑ ושם ציון 44 ואילך לענין חדש (וע"ע חדש: בחוץ לארץ), וציון 52 ואילך לענין ערלה (וע"ע ערלה), וציון 71א ואילך לענין רבעי (וע"ע רבעי), וציון 78 ואילך לענין כלאי-הכרם (וע"ע כלאי הכרם: בחוץ לארץ), וציון 100 ואילך לענין תרומות-ומעשרות (וע"ע תרומות ומעשרות), וציון 134 ואילך לענין חלה (וע"ע חלה: חלת חוץ לארץ), וציון 143 ואילך לענין לקט שכחה ופאה (וע"ע לקט שכחה ופאה). ועי' אחרונים שבציונים 68, 70, הסוברים שכל מצוה שתקנו בה חכמים שנוהגת אף בחוץ לארץ הרי זה משום שעשאוה כמצוה שאינה תלויה בארץ.
  285. ↑ דברים יב א.
  286. ↑ דברים שם.
  287. ↑ רש"י קדושין לז א ד"ה אשר. ועי' חת"ס קדושין שם, שביאר איך משמע כן מהכתוב.
  288. ↑ פי' ר"ח בר"ש לקדושין (נד' בשיטת הקדמונים) שם.
  289. ↑ דברים שם ב.
  290. ↑ עי' ריטב"א שם בשם רמב"ן, ועי"ש שכ"מ מפשט הכתובים, ועי' שתמה ע"ז ממה שאמרו שבחו"ל אי אתה מצווה לרדוף אחריה, ע"ע בעור ע"ז כרך ד עמ' נג.
  291. ↑ ריטב"א בשם רמב"ן שם. וע"ע במה ציון 34 ואילך.
  292. ↑ עי' ציון 16. ועי' ציון 17 ואילך, שיש חולקים.
  293. ↑ ספרי ראה פיס' נט, וברייתא בקדושין לז א.
  294. ↑ דברים יב א.
  295. ↑ עי' ציון 5 ואילך, 15 ואילך.
  296. ↑ עי' ברייתא קדושין שם, ופי' ר"ח בר"ש שם, ועצמות יוסף שם. וע"ע ארץ ישראל ציון 144 ואילך, וע' חוץ לארץ ציון 24 ואילך, דרשות נוספות המלמדות שמצוות שהן חובת הגוף נוהגות אף בחו"ל.
  297. ↑ דברים יב א.
  298. ↑ עי' לעיל.
  299. ↑ עי' ציון 258 ואילך.
  300. ↑ ע"ע בעור עבודה זרה ציון 77 ואילך.
  301. ↑ דברים שם.
  302. ↑ עי' לעיל.
  303. ↑ עי' ציון 258 ואילך.
  304. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 77 ואילך.
  305. ↑ המקנה וחת"ס קדושין שם.
  306. ↑ דברים יב א.
  307. ↑ דברים יא יח.
  308. ↑ דברים שם יז.
  309. ↑ דברים יב א.
  310. ↑ ירושלמי שביעית פ"ו ה"א וקדושין פ"א ה"ח; חת"ס קדושין לז א, בד' התנאים הסוברים שקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא (ע"ע ...), שלדעתם אין ראיה מהכתוב: כל הימים אשר אתם חיים על האדמה (דברים יב יא) שחייבים במצוות אף בחוץ לארץ.
  311. ↑ ספרי עקב פיס' מד, לבי' הרמב"ן עה"ת דברים יא יח.
  312. ↑ כפו"פ פ"י; אליה רבה (להגר"א) כלים פ"א מ"י; מנ"ח מ' רפד אות ו.
  313. ↑ אליה רבה שם.
  314. ↑ עי' מנ"ח שם.
  315. ↑ ע"ע ארץ ישראל: קדושה ראשונה, ציון 59 ואילך.
  316. ↑ כפו"פ שם.
  317. ↑ עי' מל"מ בכורים פ"א ה"ט, שעפר א"י שיצא לחו"ל פטור ממצוות התלויות בארץ.
  318. ↑ מקדש דוד תרומות סי' א, בד' הירושלמי חלה פ"ב ה"א ופ"ד ה"ד.
  319. ↑ מקדש דוד שם, בד' הירושלמי חלה פ"ב שם.
  320. ↑ ע"ע ארץ ישראל: קדושתה, ציון 2 ואילך.
  321. ↑ ע"ע הנ"ל: הכיבוש, ציון 82.
  322. ↑ ציון 59 ואילך.
  323. ↑ ציון 118 ואילך.
  324. ↑ ציון 180 ואילך לענין תרו"מ (וע"ע תרומות ומעשרות), וציון 216 ואילך לענין שביעית (וע"ע שביעית), וציון 233 ואילך לענין ערלה (ועי"ש ציון 238 מאחרונים, שאף לסוברים שקדושת א"י בטלה לענין שאר מצוות התלויות בארץ, לענין ערלה לא בטלה, שאין הגלות מבטלת אלא הקדושה שבאה על ידי כיבוש, ולא את הקדושה לענין ערלה, שלא באה ע"י כיבוש, וע"ע ערלה), וציון 266 ואילך לענין כלאי הכרם וכלאי זרעים (וע"ע כלאי הכרם ציון 117 ואילך, וע' כלאי זרעים ציון 64 ואילך, וע"ע כלאי הכרם ציון 125 ואילך, וע' כלאי זרעים ציון 74 ואילך, מראשונים ואחרונים, שאף לסוברים שקדושת א"י בטלה, איסור כלה"כ וכלאי זרעים נוהג לעולם, שאין איסורים אלו תלוים בקדושת הארץ, אלא בעצם שם "ארץ ישראל", וזה אינו בטל לעולם), וציון 278 לענין חדש (וע"ע חדש ציון 290).
  325. ↑ ושם ציון 105 ואילך לענין תרו"מ (וע"ע תרומות ומעשרות), וציון 107 ואילך לענין חלה (וע"ע חלה ציון 137 ואילך), וציונים 110, 218 ואילך, לענין שביעית (וע"ע שביעית), וציון 114 ואילך לענין בכורים, וציון 266 ואילך לענין כלאי הכרם (וע"ע כלאי הכרם ציון 122), וציון הנ"ל ואילך לענין כלאי זרעים (וע"ע כלאי זרעים ציון 69 ואילך), וציון 205 לענין לקט שכחה ופאה, ושם ציון 234 ואילך לענין ערלה (וע"ע ערלה).
  326. ↑ ציונים 84 ואילך, 93 ואילך, 95.
  327. ↑ ושם ציון 166 ואילך לענין בכורים (וע"ע בכורים ציון 5 ואילך), וציון הנ"ל ואילך לענין תרומות ומעשרות (וע"ע תרומות ומעשרות), וציון 204 לענין לקט שכחה ופאה, וציון 211 לענין שביעית (וע"ע שביעית), וציון 247 לענין רבעי (וע"ע רבעי), וציון 264 לענין כלאי הכרם (וע"ע כלאי הכרם ציון 129 ואילך), וציון הנ"ל ואילך לענין כלאי זרעים, וציון 271 לענין חדש (וע"ע חדש ציון 74).
  328. ↑ חי' הרי"מ קדושין לו ב.
  329. ↑ עי' ציון #.
  330. ↑ עי' ציון #. חי' הרי"מ שם. ועי' ציון #.
  331. ↑ ציון 475 לענין כלאי הכרם (וע"ע כלאי הכרם (א) ציון 150 ואילך), וציון 477 ואילך לענין חדש וערלה (וע"ע חדש ציון 288, וע' ערלה). וע"ע כלאי זרעים ציון 97 ואילך.
  332. ↑ ציון 144 ואילך.
  333. ↑ עי' החינוך מצוה רפד: ונוהג איסור זה של טבל וכו' בכל מקום.
  334. ↑ חי' הרי"מ קדושין לו ב. ועי' ציון 73. ועי' אחרונים שבציון 18, שלדעתם אף חובות הגוף שתלאן הכתוב בביאת ישראל לארץ חשובות מצוות התלויות בארץ, ואחרונים שבציון 36, שלדעתם אף מצוות שחיובן אינו מוטל על הקרקע או גידוליה אלא שקיומן נעשה בקרקע או בגידוליה חשובות חובות קרקע, וצ"ב בטעם דין זה לדעתם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:מצוות_התלויות_בארץ&oldid=159334"