אנציקלופדיה תלמודית:מצוי (דם)
|
הגדרת הערך - עבודת נתינת דם קרבנות העוף על המזבח
גדרו
המקור
המיצוי, שהוא הוצאת הדם על המזבח[1], נאמר בקרבנות העוף: עולת-העוף* וחטאת-העוף*[2], בעולת העוף, נאמר: ונמצה דמו על קיר המזבח[3], ובחטאת העוף, נאמר: והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח[4].
בעולת העוף ובחטאת העוף
עבודת המיצוי חלוקה בין עולת העוף לחטאת העוף, בעולת העוף אין בה הזאה*[5], והמיצוי הוא במקום זריקה* בקרבנות בהמה[6]. בחטאת העוף יש בה הזאה[7], והמיצוי הוא מדין שיירי-הדם*[8], וכך הוא לשון המשנה: שיירי הדם היה מתמצה על היסוד[9], כמו בקרבנות בהמה, אחרי הזריקה, שופכים את שיירי הדם ליסוד[10], כך בחטאת העוף אחרי ההזאה, שהיא במקום זריקה בקרבנות בהמה[11], ממצים את הדם שנשאר אחרי ההזאה ליסוד, כמו שנאמר: והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח[12], והמיצוי אינו מכפר[13]. על הסוברים שמיצוי חטאת העוף, אף על פי שהוא מדין שיירי הדם, מכל מקום הוא חלק מעבודת ההזאה, וההזאה והמיצוי ביחד, הם עבודת הדם המכפרת, עי' להלן[14].
אם מיצוי חטאת העוף מעכב
אם מיצוי חטאת העוף מעכב[15], נחלקו תנאים ואמוראים: א) רב אדא בר אהבה אמר רב: מעכב[16],
שאין יוצאים ידי חובת הקרבן בהזאה* ואין מתכפרים, אלא עם המיצוי[17], שאף המיצוי הוא עיקר מצוה ומעכב[18], ואף על פי שהמיצוי הוא מדין שיירי-הדם*[19], ושיירי הדם בקרבנות אחרים אינם מעכבים[20], מכל מקום במיצוי נאמר: והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח חטאת הוא[21], ודורשים שאף על פי שאין דם אלא מה שנשאר לאחר ההזאה, שבו עושים את המיצוי, עדיין "חטאת הוא", שעבודת המיצוי נקראת חטאת, והיינו שהוא חלק מעבודות המעכבות בקרבן חטאת, ומכאן שמיצוי מעכב[22], או שהפירוש "חטאת הוא" שעדיין החטאת בקדושתה עד המיצוי[23], או שהכתוב "חטאת הוא" מיותר, שהרי כל העניין מדובר בחטאת, ובא ללמד שדוקא אם נעשה את הכל כסדר הכתוב, אז נקרא חטאת, שאף המיצוי מעכב[24]. ומה ששנינו במשנה: חטאת העוף הוזה דמה, חייבים עליה משום פגול* נותר* וטמא, ואין בה מעילה*[25] - שמשמע שבהזאה לבד יוצאים ידי חובה, אף על פי שעדיין לא היה מיצוי - רב לדעת רב אדא בר אהבה, שונה במשנה: מיצה דמה[26], שהדינים האמורים במשנה, אינם אלא עד שיעשה מיצוי[27], וכמה מן האחרונים כתבו, שאין הכוונה שרב גורס במשנה מיצה דמה, אלא שמפרש, שמה שכתוב במשנה, הוזה דמה חייבים עליה משום פיגול וכו', הכוונה שעשה אף מיצוי[28], מהם שכתבו שעשה את ההזאה בשלימותה, וכיון שהמיצוי הוא גמר עבודת ההזאה[29], שהדם יוצא ממילא, לסוברים כן[30], אם כן מה שכתוב במשנה הוזה דמה כולל מיצוי[31], ומהם שכתבו, שאף המיצוי נכלל ב"הוזה", ולכך נקט התנא הוזה דמה, שעל כל פנים רוב הדם יוצא בהזאה[32]. ולדעת רב פפא, אף רבי ישמעאל - לדעת תנא אחד[33] - סובר שמיצוי מעכב, שבלימוד שאמרו על זריקת דם העולה, שהיא כנגד היסוד, למד רבי ישמעאל מקל וחומר, ומה שיריים של חטאת, שאינם מכפרים, טעונים יסוד, תחילת דמה של עולה שמכפרת, אינו דין שטעונה יסוד[34], שכוונתו ללמוד ממיצוי חטאת העוף, ומזה שאמר על המיצוי, שהם שיירי חטאת שאינה מכפרת, משמע שדוקא אינה מכפרת, אבל מעכב[35], על הגדר שמעכב ואינו מכפר, עי' להלן[36]. ב) רב הונא אמר רב: אינו מעכב, שרב לדעת רב הונא, שונה במשנה "הוזה דמה"[37], שחטאת העוף שהוזה דמה, חייבים עליה משום פיגול נותר וטמא, ואין בה מעילה[38], שכיון שהיתה הזאה, נעשית מצוותו ויצא ידי חובה, ולכן חייבים עליו משום פיגול נותר וטמא, ואין בה מעילה, ואף על פי שלא היה מיצוי, שהמיצוי אינו מעכב את הכפרה[39]. ומן הכתוב: והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח חטאת הוא, אין להוכיח שדם המיצוי נקרא חטאת, שמיצוי מעכב[40], שכוונת הכתוב כמו שאמר דבי רבי ישמעאל: שאם נשאר[41], כלומר מהלשון "והנשאר", משמע שדוקא אם נשאר ימצה, ואם לא נשאר - שיצא כל הדם בהזאה[42] - אינו מעכב[43], ואילו היה המיצוי מעכב, היה צריך להשאיר דם כדי למצות, שאם לא ימצה הקרבן יפסל, וכיון שאין חובה להשאיר דם, יש ללמוד שהמיצוי אינו מעכב[44], או שהלשון: "והנשאר", שהכתוב עשאו כשיריים[45], למדנו שאינו מעכב[46], ששיירי הדם בקרבנות בהמה אינם מעכבים[47], או שאם המיצוי היה מעכב, היה לו לומר "והזה החטאת על קיר המזבח וימצה"[48], או שהיה לו לומר: "וישאיר וימצה"[49]. והכתוב "חטאת הוא" שמשמעותו שמעכב, אינו על המיצוי, אלא על ההזאה* האמורה בתחילת הפסוק: והזה מדם החטאת וכו' והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח חטאת הוא[50]. ונמצא שרבי ישמעאל סובר שמיצוי אינו מעכב[51], ואף על פי שלדעת רב פפא רבי ישמעאל סובר שמיצוי מעכב[52], מכל מקום מחלוקת היא בין שני תנאים בדעתו של רבי ישמעאל, תנא אחד סובר שלדעתו מיצוי מעכב, ותנא אחד סובר שלדעתו אינו מעכב[53]. לדעת רב פפא, אף רבי עקיבא סובר שמיצוי אינו מעכב, שבלימוד על זריקת דם העולה שהיא כנגד היסוד ממיצוי חטאת העוף, הוסיף רבי עקיבא על דברי ישמעאל, שהשיריים הללו היינו דם המיצוי, שאין מכפרים ואין באים לכפר, שהמיצוי אינו מעכב את הכפרה, ולכך הוסיף שאין מכפרים ואין באים לכפר כלל[54].
לענין הבדלה
וכן נחלקו תנאים אם מיצוי מעכב, בחטאת העוף המולק ומבדיל - היינו שעבר על האיסור בחטאת העוף להבדיל את הראש מן הגוף[55] - אם פסול, אמר רב חסדא שנחלקו אם מיצוי מעכב[56], חכמים שסוברים שפסולה[57], סוברים שמיצוי מעכב, ור' אלעזר ב"ר שמעון שסובר שכשרה[58], וכן אמרו משמו: שמעתי שמבדילים בחטאת העוף[59], והיינו שאם הבדיל אינו פסול[60], סובר שמיצוי אינו מעכב, שכיון שחכמים סוברים שמיצוי מעכב, נמצא שאם מבדיל הוא עושה מעשה עולה בחטאת העוף, ופסולה, ור' אלעזר בר"ש שסובר שמיצוי אינו מעכב, אף אם מבדיל אינו אלא מחתך בשר בעלמא הוא[61]. ופירשו ראשונים בכמה דרכים: א) יש שכתבו בדעת חכמים, מפני שעולת העוף מצותה בהבדלה[62], נמצא שאם מבדיל בחטאת העוף, עושה מעשה עולה בחטאת העוף, שפוסלת את הקרבן[63], ואף על פי שקודם המיצוי יש הזאה*, ונמצא שאינו מעשה עולה, שהרי עולת העוף צריך למצות כל דמו, לסוברים כן[64], ואם עושה הזאה הרי אינו מוצה כל דמו, מכל מקום כיון שכל דמו אינו מעכב[65], לכן חשוב מעשה עולה, אף אם אינו מוצה כל דמו[66], ואף לסוברים שכל דמו מעכב, מכל מקום אין מעכב אלא הדם שנמצא בגוף בזמן המיצוי, ולכן אף אם היתה הזאה אינו פסול, שמיצה את כל הדם שהיה אז[67], או כיון שאין שינוי בעבודת המיצוי, שעושה כמעשה עולה, חשוב מעשה עולה, אף על פי שאינו מוצה כל דמו[68]. בגדר הפסול שאם מבדיל עושה מעשה עולה בחטאת העוף, יש מן האחרונים שכתבו, כשעושה מליקה ואינו מבדיל, נגמרה עבודת המליקה, וכשמבדיל הרי זה פסול מחמת השינוי שיש בעבודות שאחרי המליקה, שצריכים שיעשו באינה מובדלת, וכיון שמצינו עבודת מיצוי במובדלת בעולת העוף, ומיצוי מעכב, פסול, שהמיצוי נעשה בפסול של מובדלת, והרי זה כמו שלא מיצה[69]. ור' אלעזר ב"ר שמעון סובר, שמיצוי אינו מעכב, לכן אם מבדיל, יכול הוא שלא לעשות מיצוי - שאינה מצוה מחוייבת, שהרי אין חובה להשאיר דם כדי לעשות מיצוי[70] - ונמצא שאף על פי שהבדיל, מכל מקום אינו עושה מעשה עולה, מפני שאינו עושה מיצוי, וכיון שאינו מעשה עולה, אין ההבדלה אלא חיתוך בשר בעלמא[71]. לדעת ר' אלעזר ב"ר שמעון, אם יעשה מיצוי, נחלקו אחרונים: יש סוברים, שמפני שנמצא שעושה מעשה עולה, פסול[72], ויש סוברים שאינו פסול, שכיון שמיצוי אינו מעכב, אחרי שכבר הוכשר בהזאה, אינו חוזר ונפסל, אפילו במעשה עולה[73], ולדעתם אף אותה שכתבו ראשונים בדעת ר' אלעזר ב"ר שמעון, שיכול הוא שלא לעשות מיצוי, אין כוונתם שאם יעשה מיצוי יפסל, אלא כוונתם שכיון שעשה הבדלה, אין מצוה לעשות מיצוי, שהרי אם היה מיצוי מעכב, היה נפסל במיצוי אחר הבדלה, שאין זו מעשה חטאת אלא מעשה עולה, ממילא אף לסוברים שמיצוי אינו מעכב, אין מצוה לעשות מיצוי[74]. ב) ויש שכתבו בדעת חכמים, שכיון שצריך לעשות מיצוי, לכן אף אחרי הזאה, עדיין לא נגמרה המצוה, שצריך למצות את הדם, ולכך כשמבדיל סימן שני לאחר הזאה, אינו חשוב מחתך בשר בעלמא, ופסולה שעשה מעשה עולה בחטאת, שיש כאן הבדלה בשני סימנים קודם מיצוי כמו בעולה, ור' אלעזר ב"ר שמעון סובר, שהמבדיל בחטאת העוף שכשרה, סובר שמיצוי חטאת העוף אינו מעכב, כוונתו שעושה את ההבדלה בחטאת העוף לאחר הזאה, וכיון שסובר שמיצוי אינו מעכב, כבר נגמרה כל מצותה, וכשמבדיל לאחר הזאה, אינו אלא כמחתך בשר בעלמא[75].
לעניין מחשבת פסול
החושב מחשבת פסול במיצוי, כגון שחושב מחשבת פגול*, לסוברים שמיצוי מעכב, הקרבן פסול, וזהו ששנינו במשנה: אחד חטאת העוף, ואחד עולת העוף, שמלקן ומיצה דמן חוץ למקומן פסול וכו', חוץ לזמנן, פיגול וחייבים עליו כרת[76], ולסוברים שמיצוי אינו מעכב, אין הקרבן נפסל - שאין מחשבה פוסלת אלא כשחושב בשעת עבודה שמעכבת את הכפרה[77] - ומה ששנינו אחד חטאת העוף, ואחד עולת העוף, שמלקן ומיצה דמן חוץ למקומן פסול וכו' - ומשמע שיש פיגול אף במחשבת פסול במיצוי - המשנה שנויה לצדדין, שמלקן מתייחס בין לעולת העוף ובין לחטאת העוף, שבמליקת שתיהם מחשבה פוסלת ומפגלת, ומה שכתוב "שמיצה דמן" מתייחס לעולת העוף בלבד, אבל במיצוי חטאת העוף, אין מחשבה פוסלת[78]. ומה ששנינו: חטאת העוף וכו' מיצה דמה שלא לשמה וכו' פסול[79], אף על פי שלסוברים שמיצוי אינו מעכב, אין מחשבה פוסלת במיצוי, כתבו ראשונים, שאין הכוונה למיצוי, אלא להזאה*[80]. יש מן האחרונים שכתבו, שלדעת הירושלמי שסובר ששיירי הדם של חטאות-הפנימיות*, שאף על פי שמעכבים[81], מכל מקום אין להם דין מתיר, ולכן אין מחשבה פוסלת בהם[82], הוא הדין מיצוי הדם בחטאת העוף, שהוא מדין שיירי הדם[83], אף לסוברים שמעכב, אין לו דין מתיר, ואין מחשבה פוסלת בו, ומה שאמרו שמחשבה פוסלת במיצוי הדם, אינו אלא לדעת הבבלי שסובר ששיירי הדם של חטאות הפנימיות שמעכבים, יש להם דין מתיר ומחשבה פוסלת בהם[84], והוא הדין מיצוי חטאת העוף, שאף על פי שהוא מדין שיירי הדם, מחשבה פוסלת בו[85]. על הסוברים שלא שייך מחשבת פיגול במיצוי, מפני שהמיצוי נעשה ממילא, עי' להלן[86].
לעניין מעילה
לסוברים שמיצוי מעכב, אם יש מעילה קודם המיצוי אף אחרי הזאה, יש בדבר כמה שיטות בראשונים ובאחרונים: א) יש סוברים שיש מעילה[87], וכך נראה בתלמוד, שאמרו שלסוברים שמיצוי מעכב, מה ששנינו במשנה: חטאת העוף הוזה דמה וכו', ואין בה מעילה, שונים במשנה: מיצה דמה, שהדינים האמורים במשנה, אינם אלא עד שיעשה מיצוי[88]. ולדעתם אף מה שכתבו ראשונים, שחטאת העוף שהוזה דמה, אין בה מעילה[89], אין כוונתם להזאה בלבד, ואף קודם מיצוי אלא שהיה אף מיצוי[90], שעשה את ההזאה בשלימותה כדינה, שהמיצוי הוא מעבודת ההזאה[91], עד אחרי מיצוי[92], או שהלשון "הוזה דמה" כולל מיצוי, ובמשנה שנו הוזה דמה, שרוב הדם יוצא בהזאה[93]. ב) ויש סוברים, שהוא מחלוקת שני התלמודים[94], הבבלי שסובר ששיירי הדם של חטאות-הפנימיות* חשובים מתיר[95], אף על פי שתורת שיריים עליהם, לכן אמרו בתלמוד, שקודם מיצוי יש בו מעילה, כיון שלמיצוי יש דין מתיר, אף על פי שהוא מדין שיירי הדם שעדיין לא נגמרה הקרבתה, והירושלמי שסובר ששיירי הדם של חטאות הפנימיות, שכיון שתורת שיריים עליהם, אינם חשובים מתיר[96], הוא הדין מיצוי שחשוב שיירי הדם אינו חשוב מתיר, ולכן אחרי הזאה, אף על פי שלא היה מיצוי, אין בו מעילה[97]. ויש סוברים שהמחלוקת בין שני התלמודים תלויה במחלוקתם, אם אחרי הזאה, לא נשאר דם בעוף כדי שיהיה אפשר לעשות מיצוי, שהבבלי סובר שהקרבן פסול[98], והירושלמי סובר, שהקרבן כשר אף ללא המיצוי, שלא אמרו שמיצוי מעכב, אלא כשנשאר דם כדי לעשות בו מיצוי, אבל אם לא נשאר דם, אינו מעכב[99], ולכן לדעת הירושלמי, אחרי הזאה אין מעילה, אפילו לסוברים שמיצוי מעכב, מפני שאין הכרח לעשות את המיצוי, שהרי אם לא נשאר דם, הקרבן כשר[100]. ג) ויש סוברים, שלדעת כולם אחרי הזאה לפני מיצוי אין מעילה, ועל כך עי' להלן[101].
אם המיצוי חלק מן הכפרה
מיצוי חטאת העוף, לסוברים שמעכב, אם הוא חלק מן הכפרה, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים שאינו חלק מן הכפרה, שעיקר הכפרה היא בהזאה, שהיא במקום זריקה[102], ואף על פי שהמיצוי מעכב בהזאה, שאם לא מיצה לא יצא ידי חובת ההזאה, מכל מקום כיון שהוא מדין שיירי-הדם[103], אינו מכפר, והוא עבודה בפני עצמה, וזהו ביאור שיטת רב פפא בדעת רבי ישמעאל, במיצוי חטאת העוף שאינו מכפר אבל מעכב[104], שכוונתו שהמיצוי אינו מעכב אלא את ההזאה, שאם אינו עושה מיצוי, נפסל הקרבן ונפקע הכשר הזריקה למפרע, אבל הדמים אינם מכפרים[105]. ולכן לעניין מעילה*, יש מן הראשונים שכתבו: חטאת העוף מועלים בה משהוקדשו עד שיזה דמה, הוזה דמה אין בה מעילה[106], ונראה מדבריהם שסוברים, שאף על פי שמיצוי מעכב[107], מכל מקום אחרי הזאה, אפילו קודם מיצוי, אין בה מעילה[108], ומה שאמרו שקודם מיצוי, אין חייבים משום פיגול נותר וטמא, מפני שעדיין לא הסתיים הכשרו של הקרבן, שהמיצוי מעכב[109], אינו לעניין מעילה, שחיוב מעילה אינו תלוי אם הסתיים הכשרו של הקרבן, אלא תלוי אם היתה כפרה, שאז אינו "קדשי השם"[110], והיינו בעבודת ההזאה שמכפרת - כמו זריקה בקרבנות בהמה[111] - וכיון שהיתה הזאה, נגמרה עבודה המכפרת, ואינו קרוי "קדשי השם", ואף על פי שהמיצוי מעכב, מכל מקום כיון שאינו אלא מדין שיירי-הדם*[112], אינו שייך לכפרה, ומה שמעכב הוא רק תנאי להכשר ההזאה, ולכן יש חילוק בין חיוב משום פיגול נותר וטמא, לדין מעילה, שלגבי חיוב משום פיגול נותר וטמא, תלוי בהכשרו של הקרבן, שאף על פי שהיתה כפרה בהזאה, מכל מקום כיון שמיצוי מעכב, נמצא שלא הסתיים הכשרו של הקרבן, ועדיין אינו חייב עליהם, ומה שאין כן חיוב מעילה אינו תלוי בהכשרו של הקרבן אלא בכפרה, ומה ששנינו שאף לעניין מעילה, אין הקרבן יוצא מידי מעילה אחרי הזאה[113], היינו באופן שלא היה בסופו של דבר מיצוי, וכיון שמיצוי מעכב, הקרבן יהיה פסול, ויהיה בו מעילה ככל קרבנות פסולים[114], ומה שכתבו ראשונים שאחרי הזאה אף על פי שלא היה מיצוי אין בו מעילה, היינו כשעושה אחר כך מיצוי, ואז מתברר למפרע שהזאה היתה כדין, ואין בה מעילה מזמן הזאה[115]. ב) ויש סוברים, שמיצוי הוא מעבודת ההזאה, כיון שמיצוי הוא מדין שיירי-הדם*[116], אף הוא מעבודת ההזאה, שההזאה והמיצוי ביחד, הם עבודת הדם המכפרת[117], וזהו שלמדנו מן הכתוב "חטאת הוא" שמיצוי מעכב[118], שאף הוא עיקר החטאת[119]. יש מן האחרונים שכתבו, שמפני שהמיצוי הוא מעבודת ההזאה, לכן אם עשה את ההזאה שלא במקומה, אין בה דין זריקה שלא במקומה שמכפרת ואי אפשר לחזור ולהזות[120], שהזאה לבד ללא מיצוי, אינה מכפרת, ויכול לחזור ולהזות במקומו[121].
אם המיצוי מעבודת הדם
אם המיצוי הוא חלק מעבודת הדם, לסוברים שמיצוי מעכב, יש מן האחרונים שכתב, שהמיצוי אינו חלק מעבודת הדם כלל, שעבודת הדם אינה אלא בהזאה בלבד, שהיא עושה את הריצוי והכפרה, והמיצוי היא עבודה נוספת שיש לעשות בקרבן, והיא מעכבת בסדר ההקרבה, וזהו שאמרו שהדמים של מיצוי חטאת העוף, אינם מכפרים[122], שאינם שייכים לעבודת הדם שמכפרת, ולכן לעניין מעילה, יש מן הראשונים שסוברים, שאף לדעות שמיצוי מעכב, אחרי הזאה וקודם מיצוי, אין בה מעילה, שאף על פי שכל זמן שלא היה מיצוי, אין חייבים משום פיגול נותר וטמא, הרי זה מפני שעדיין לא קרב המתיר כמצוותו, שהמיצוי מעכב, אבל לעניין איסור מעילה אינו תלוי אם הסתיים הכשרו של הקרבן, אלא תלוי אם היה גמר הריצוי והכפרה, וכיון שעבודת הדם היתה בהזאה הרי יש כבר ריצוי וכפרה ואין בו מעילה[123]. ומדברי כמה מן האחרונים נראה שסוברים, שהמיצוי הוא מעבודת הדם[124].
מיצוי אחרי מיתה
אם מתו הבעלים אחרי הזאה, קודם שעשו מיצוי, לסוברים שמיצוי מעכב, כתבו אחרונים שתלוי אם מיצוי מכפר, לסוברים שמיצוי מכפר[125], אי אפשר לעשות מיצוי, שאין-כפרה-למתים*[126], ולסוברים שמיצוי אינו מכפר[127], אפשר לעשות מיצוי אף אחרי מיתת הבעלים, מכיון שקרבנות שאינם חטאת* או אשם* אפשר להקריב לאחר מיתה[128], הוא הדין שאפשר לעשות מיצוי לאחר מיתה, מפני שכבר היתה כפרה מחיים, ואחרי המיצוי יתברר למפרע שההזאה היתה כשרה, ונתכפרו הבעלים על ידי ההזאה בעודם בחיים[129].
אם אין דם
אם אחרי הזאה, לא נשאר דם בעוף כדי שיהיה אפשר לעשות מיצוי, לסוברים שמיצוי מעכב, הקרבן פסול[130]. ויש מן האחרונים שכתב, שהירושלמי חולק על זה וסובר, שהקרבן כשר אף ללא המיצוי, שלא אמרו שמיצוי מעכב, אלא כשנשאר דם כדי לעשות בו מיצוי, אבל אם לא נשאר דם, אינו מעכב[131].
שתי המחלוקות נפרדות
בדין מיצוי חטאת העוף שנחלקו תנאים ואמוראים אם מעכב, יש מן האחרונים שכתב, שהם שתי מחלוקות נפרדות שאינן תלויות זו בזו[132], במיצוי נאמרו שני דינים נפרדים, שאינם תלויים זה בזה: א) עבודת מיצוי לקיר המזבח[133], היינו שתחילת נתינת דם המיצוי, אינה כשיירי הדם בקרבנות בהמה שהם על היסוד[134], אלא לקיר המזבח[135], ב) מיצוי מדין שיירי-הדם*, שהדם צריך להגיע ליסוד[136], ומחלוקת האמוראים, לעניין אם קודם מיצוי חייבים משום פיגול נותר וטמא[137], אינה אלא לדין עבודת המיצוי שהיא לקיר המזבח, אבל בדין שיירי הדם שיש במיצוי, שהדם צריך להגיע ליסוד, אם מעכב, לא נחלקו אמוראים אלא תנאים, שרבי ישמעאל שסובר שמיצוי מעכב[138], כוונתו לדין שיירי הדם שיש במיצוי שהדם צריך להגיע ליסוד, שמעכב, ורבי עקיבא שסובר שמיצוי אינו מעכב[139], כוונתו שהדין שיירי הדם שיש במיצוי שהדם צריך להגיע ליסוד, שאינו מעכב[140]. על הסוברים שלהלכה הדין שיירי הדם שיש במיצוי, שהדם צריך להגיע ליסוד, מעכב, והדין עבודת המיצוי לקיר המזבח אינו מעכב, עי' להלן[141]. ומדברי כמה אחרונים נראה, שסוברים שהמחלוקות תלויות זו בזו[142].
להלכה
להלכה, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שמיצוי אינו מעכב[143]. ב) ויש סוברים שמעכב[144]. ויש מן האחרונים שכתבו בטעם הדבר, שלדעתם סתם משנה שמיצוי מעכב, והלכה-כסתם-משנה*[145]. ג) ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שלא הוכרעה ההלכה[146]. ד) ויש סוברים, שתלוי בשני הדינים שבמיצוי: (א) עבודת המיצוי, והיא מיצוי הדם לקיר המזבח, (ב) מיצוי מדין שיירי-הדם*, שהדם צריך להגיע ליסוד[147], ולהלכה מיצוי מדין שיירי-הדם*, שהדם צריך להגיע ליסוד, מעכב[148], ודין עבודת המיצוי לקיר המזבח אינו מעכב, ולכן להלכה אין מעילה אחרי הזאה, אף קודם מיצוי[149], שאף על פי שמיצוי מדין שיירי הדם מעכב, מכל מקום עבודת המיצוי אינה מעכבת, וכל שאין עבודה שמעכבת, יצא מכלל קדשי השם, ואין בו מעילה[150].
מחשבת פיגול במיצוי לבדו
לסוברים שמיצוי מעכב, ופוסלת מחשבת פגול* במיצוי[151], אם היתה מחשבת פיגול במיצוי לבדו, ללא מחשבת פיגול בהזאה*, נחלקו אחרונים אם הוא פיגול: א) יש סוברים שאינו פיגול[152], מהם שכתבו, שההזאה עם המיצוי חשוב מתיר אחד, ואין מפגלים בחצי מתיר[153], ויש שהוכיחו כן, משיירי-הדם* בחטאות-הפנימיות*, שהם מעכבים, וחשובים עם ההזאות מתיר אחד[154], הוא הדין מיצוי שהוא מדין שיירי הדם[155], שחשוב עם ההזאה מתיר אחד[156]. ומהם שכתבו, מטעם שמיצוי חטאת העוף לדעתם[157], אינו על ידי מעשה, אלא נעשה ממילא, ונמצא שהמיצוי אינו עבודה, ולא שייך בו מחשבת פיגול[158]. ומה ששנינו אחד חטאת העוף ואחד עולת העוף, שמלקן ושמיצה את דמן וכו' פיגול[159], שמשמע שבמיצוי לבדו הוא פיגול, יש לפרש את המשנה, שבמיצוי נכלל אף הזאה[160], או שכוונת המשנה שהפיגול היה בהזאה, ומה שנקטו פיגול במיצוי, שהוא הפוסל בין בעולת העוף, בו פוסל במיצוי לבדו, ובין בחטאת העוף שהמיצוי נעשה בהזאה[161]. ויש שכתבו, שמה שאמרו שמיצה דמה, הכוונה שפיגל אף בהזאה, והזכירו את המיצוי שהיא עבודה אחרונה[162]. ולסוברים שבמיצוי לבדו אינו פיגול, שאין מפגלים בחצי מתיר, כתבו אחרונים, שאפשר לפרש את המשנה, כדעת הסוברים שמפגלים בחצי מתיר[163]. ב) ויש סוברים שאם היתה מחשבת פיגול במיצוי לבדו, הוא פיגול, אף אם לא היתה מחשבת פיגול בהזאה, ואינו חשוב חצי מתיר, ודוקא בשיירי הדם של חטאות הפנימיות, לפי שהם בכלל ההזאות, חשובים חצי מתיר, אבל מיצוי אף על פי שמעכב, מכל מקום אינו בכלל הזאה, אלא כעבודה נוספת על המיצוי, ולכן אינו חשוב חצי מתיר[164], ואם כן מה ששנינו אחד חטאת העוף ואחד עולת העוף, שמלקן ושמיצה את דמן וכו' פיגול, מתפרש כמשמעות לשון המשנה, שאף בחטאת העוף במיצוי לבד הוא פיגול [165]. וכן נראה מדברי ראשונים שכתבו, שהעוף נפסל במחשבה בשני דברים, במליקה, ובמיצוי הדם[166], ומשמע שנפסל במחשבה במיצוי לבדו, אף על פי שלא חשב בהזאה[167].
להשאיר דם
אם צריך להשאיר דם, כשממצים את חטאת העוף, לסוברים שהמיצוי אינו מעכב, נחלקו אחרונים: א) יש סוברים, שמזה שאמרו שכוונת הכתוב והנשאר בדם ימצה, שדוקא אם נשאר ימצה, ואם לא נשאר אינו מעכב[168], משמע שאף לכתחילה אין צריך להשאיר דם, שהמצוה של מיצוי אינה אלא אם נשאר דם[169]. ב) ויש סוברים, שאף על פי שהמיצוי אינו מעכב, מכל מקום לכתחילה צריך להשאיר דם, כדי לקיים מצות מיצוי, ומה שאמרו שכוונת הכתוב שדוקא אם נשאר ימצה, ואם לא נשאר אינו מעכב, אין הכוונה שהמצוה היא דוקא כשנשאר דם, אלא הכוונה שאם נשפך הדם, אינו מעכב, אבל לכתחילה צריך להשאיר דם[170]. ונראה מדברי אחרונים שסוברים כן בדעת התוספתא[171], שאף על פי שלדעת התוספתא מיצוי אינו מעכב[172], מכל מקום שנינו בתוספתא: ומזה מדמה על קיר המזבח[173], ולא שנו ומזה דמה, שלכתחילה לא יזה את כל דמה, אלא מדמה, שמצוה להשאיר מן הדם, כדי שיוכל למצות[174].
זר שמיצה
זר* שמיצה עולת העוף, חייב מיתה, ככל עבודות שזר ששימש במקדש חייב מיתה[175]. וזר שמיצה חטאת העוף, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש אומרים שחייב מיתה[176], ואף על פי שמיצוי אינו מעכב לסוברים כן[177], מכל מקום חיוב מיתה הוא אף על עבודות שאינן מעכבות[178]. ב) ויש אומרים שאינו חייב מיתה[179], מהם שכתבו, מפני שמיצוי הוא מדין שיירי-הדם*[180], ואינו עיקר הכפרה[181], לכן אינו חייב מיתה[182]. ומהם שכתבו לדעתם שבחטאת העוף אין כלל עבודה של מיצוי, והמיצוי אינו אלא גמר ההזאה, שממנה הדם מתמצה מאליו ליסוד[183], לכך לא שייך בזה חיוב מיתה, שאין במיצוי מעשה[184]. ג) ויש אומרים שתלוי במחלוקת אם מיצוי מעכב[185], שלסוברים שמיצוי מעכב, המיצוי הוא מעבודת ההזאה, שההזאה והמיצוי ביחד, הם עבודת הדם המכפרת, לסוברים כן[186], זר חייב מיתה - כמו שחייב מיתה על הזאה[187] - ולסוברים שמיצוי אינו מעכב, אינו חייב מיתה[188].
העלאת חוץ
אם יש חיוב על העלאת-חוץ* במיצוי חטאת העוף, מצדדים אחרונים, שלסוברים שהמיצוי אינו מעכב[189], מפני שמיצוי חטאת העוף הוא מדין שיירי-הדם*[190], ועל שיירי הדם אין חיוב על העלאת חוץ[191], הוא הדין שאין חיוב על העלאת חוץ במיצוי[192], ולסוברים שמיצוי חטאת העוף מעכב[193], חייבים על העלאת חוץ במיצוי, כמו שיש חיוב העלאת חוץ על שיירי הדם של חטאות הפנימיות, מפני שהם מעכבים את הכפרה[194]. ויש שכתבו, שאף לסוברים שמיצוי מעכב, אין חיוב על העלאת חוץ, שאינה עבודה גמורה אלא השלמת הזאה[195].
אכילת בשר לפני מיצוי
אם מותר לאכול את בשר חטאת העוף לפני המיצוי[196], נחלקו אחרונים: א) יש סוברים שלדעות שמיצוי אינו מעכב, אין איסור לאכול את בשרה לפני מיצוי[197]. ב) ויש סוברים שאף לדעות שמיצוי אינו מעכב, אסור לאכול את בשרה, מפני שמצוה לעשות מיצוי[198].
אינו ראוי למיצוי
חטאת העוף שאינה ראויה לעשות בה מיצוי, לסוברים שמיצוי אינו מעכב[199], נחלקו אחרונים: א) יש סוברים שפסולה, שצריכה להיות ראויה למיצוי, שכל-שאינו-ראוי-לבלה-בלה-מעכבת-בו*[200]. ב) ויש סוברים שכשרה, שהכלל שכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו, לא נאמר אלא בדבר הנעשה קודם גמר המעשה, שבעת העשות גמר הדבר, לא נעשה כהלכתו, אבל במיצוי שעושים אותו אחרי ההזאה[201], שנמצא שההזאה היתה כהלכתה, אלא שיחסר המיצוי שצריך להיעשות אחר כך, אין שייך בזה הכלל שכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו[202].
מקום מיצוי עולת העוף
בעליונו של קיר המזבח
מיצוי עולת העוף הוא על קיר המזבח[203], ושנינו: על קיר המזבח, ולא על קיר הכבש, ולא על קיר ההיכל - ולא על קיר היסוד[204], ולא על קיר האולם[205] - שנאמר: ונמצה דמו על קיר המזבח[206]. והוא על קיר העליון[207], היינו עליונו של הקיר[208], כל מקום שלמעלה מחוט הסיקרא[209], שבאמצע המזבח[210], שנאמר: ומלק את ראשו, והקטיר המזבחה, ונמצה דמו[211], וכי תעלה על דעתך שלאחר שהקטיר חוזר וממצה - הרי לאחר שהקטיר ונשרף, אי אפשר למצות ממנו את כל הדם[212], או שאי אפשר להקטיר לפני עבודת הדם, שהדם מתיר את הבשר למזבח[213], כמו שנאמר: כי הדם הוא בנפש יכפר"[214], ואם אין דם אין בשר[215] - אלא לומר לך: מה הקטרה בראש המזבח[216], אף מיצוי בראש המזבח[217], וכיון שעל המזבח שהוא מקום הקטרה אי אפשר לעשותו, שהרי נאמר על קיר המזבח[218], עושים את המיצוי בקיר המזבח במקום הקטרה[219], ויש מן הראשונים שכתבו, שהמקור למיצוי למעלה מחוט הסיקרא, שלא נאמר בעשיית המיצוי שיגיע הדם ליסוד, כמו שנאמר בחטאת העוף[220]. וזהו ששנינו: ממצה מדמה על קיר המזבח, אם עשאה למטה מרגליו - כלומר למטה מרגלי הכהן שנמצא על הסובב, כשעושה את המליקה* - אפילו אמה - ובלבד שלא יצא ממנה כחוט השערה[221] - כשרה[222], שאז המיצוי נעשה בחצי הקיר העליון של המזבח, שהסובב היה אמה אחת מעל חוט הסיקרא[223]. מדברי ראשונים שכתבו: וממצה דם הראש ודם הגוף על קיר המזבח למעלה מן החוט שבאמצע המזבח[224], נראה שאף לכתחילה יכול לעשות את המיצוי שם[225].
בקרן דרומית מזרחית
המיצוי נעשה בקרן דרומית מזרחית[226], וכתבו אחרונים, שכל הקיר העליון כשר למיצוי, ומיצוי בקרן דרומית מזרחית, אינו אלא לכתחילה[227].
אינו כנגד היסוד
על מיצוי עולת העוף כנגד היסוד, כתבו ראשונים, שאף על פי שבקרבנות בהמה צריך לתת את הדם כנגד היסוד[228], במיצוי אין צריך לתת כנגד היסוד, שנתינה כנגד היסוד לא נאמרה אלא בקרבנות בהמה ולא בעופות[229]. ובטעם הדבר כתבו אחרונים, לפי שנתינה כנגד היסוד, אינה אלא כשנתינת הדם היא בקיר התחתון, ולא בעולת העוף שהמיצוי הוא בקיר העליון[230], שנתינה כנגד היסוד, אינה קביעת מקום בעלמא במזבח בלבד, שזריקת הדם יהיה כנגד היסוד, אלא שהוא חלות דין יסוד בזריקה עצמה, שהזריקה עצמה טעונה יסוד, שעצם נתינת הדם יהיה על היסוד, ואף על פי שזריקת הדם אינה על היסוד עצמו אלא על הקיר, מכל מקום אף נתינה כנגד היסוד, נקראת נתינה על היסוד, ולכן לא שייך הדין של נתינה כנגד היסוד אלא בניתנים למטה מחוט הסיקרא, אבל בעולת העוף שניתנת למעלה, לא שייך לומר בה שחשוב נתינה על היסוד, שהרי התורה חלקה אותם לשני מקומות מדין מחיצה לדמים, וכל שהוא למעלה לא שייך בו לומר נתינה כנגד היסוד[231].
מחלוקת על מקום המיצוי
על מקום המיצוי שהוא מחוט הסיקרא ולמעלה[232], יש חולקים, רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב אומרים: כל עצמה אינה נעשית אלא בראש המזבח[233], וכן סוברים רבי שמעון ורבי יוחנן בן ברוקה בתוספתא: בראשו של מזבח היתה נעשית[234], שצריך לעשות את המיצוי בקיר הסמוך למקום הקטרה, שנאמר: והקטיר ונמצה דמו[235], ובדעתם על מקום המיצוי, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים, שהוא בקיר המזבח שלמעלה מן הסובב[236]. ב) ויש סוברים, שהוא בקרן המזבח[237]. ג) ויש סוברים, שהוא באמה העליונה של קיר המזבח[238].
ביאור המחלוקת
בביאור מחלוקת התנאים על מקום המיצוי, אמרו בתלמוד, שנחלקו אם אפשר - בשעת הדחק[239] - לעשות מערכה על הסובב[240]. כמה ראשונים פירשו, שהסוברים שמיצוי על קיר המזבח שלמטה מרגליו כשרה, סוברים שאפשר לעשות מערכה על הסובב ולהקטיר שם[241], ובביאור הטעם שאמה הסמוכה לסובב כשרה למיצוי, למרות שאי אפשר להקטיר שם[242], כתבו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים, שאף אמה שסמוכה לסובב חשובה כמקום הקטרה[243]. ב) ויש סוברים שאמה שמתחת לסובב, חשוב כחלק מהסובב, ולכן חשוב הוא מקום הקטרה[244]. ג) ויש סוברים, שהאמה הסמוכה לסובב הוא מקום הכשר להקטרה, שכיון שעושים מערכה על גבי סובב, חשוב כל חצי המזבח ולמעלה מקום הקטרה, שחוט הסיקרא באמצע המזבח מחלק את המזבח[245], ומה שאמרו שעושים מערכה על הסובב, אינו מפני שמקום המערכה הוא דוקא על הסובב, אלא מפני שאי אפשר לעשות מערכה באויר, עושים על הסובב, אבל כל חצי המזבח ולמעלה חשוב הוא מקום הקטרה, ואף על פי שבפועל אי אפשר להקטיר באמה הסמוכה לסובב, מכל מקום הוא מקום הכשר להקטרה[246].
שיטת רבי נחמיה וראב"י
בדעת רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב, שסוברים שאי אפשר לעשות מיצוי מתחת לסובב, ביארו אחרונים, בדעת הראשונים שסוברים שלדעת רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב אי אפשר לעשות מערכה על הסובב[247], לפי השיטות שלמעלה: א) הסוברים שדוקא מתחת לרגלי הכהן אי אפשר לעשות מיצוי, אבל אפשר לעשותו בקיר המזבח שלמעלה מן הסובב[248], סוברים שכיון שלמעלה במזבח הוא מקום הקטרה, לכן כל המזבח חשוב מקום הקטרה, עד הסובב שפסול להקטרה[249], ואף על פי שהמיצוי הוא על הקיר[250], ובקיר עצמו אי אפשר להקטיר, מכל מקום הוא קיר של ראש המזבח, ובו אין לחלק בין מה שסמוך למערכה, בין מה שרחוק מן המערכה, שקיר אחד הוא, וכל הקיר קרוי קיר של ראש המזבח, לכן אפשר לעשות בו מיצוי, עד הסובב שמחלק את הקיר[251]. ויש שכתבו, שכל הגובה שמן הסובב ולמעלה, הרי הוא בכלל מקום המערכה, שכך הוא בעיקר הדין שמן הסובב ולמעלה מתחיל מקום המערכה, והקיר בעיקר דינו שייך למקום המערכה והקטרה[252], לכן יכול לעשות שם מיצוי[253]. ב) והסוברים שאף למעלה מן הסובב אי אפשר לעשות מיצוי, אלא יש לעשותו על קרן המזבח[254], סוברים שדוקא קיר הקרן, קרוי קיר של מקום הקטרה, מפני שראוי להקטיר עליו - לדעתם[255] - אבל קיר המזבח אף שלמעלה מן הסובב, אינו בכלל מקום הקטרה, ואינו חלוק משאר קיר המזבח, ואינו שייך למקום הקטרה שעליו, ולכן אי אפשר לעשות שם מיצוי[256]. או שסוברים שעושים מיצוי על קרן המזבח, מפני שהוא סמוך למקום הקטרה[257]. ג) והסוברים שאי אפשר לעשות מיצוי על קיר המזבח ואפילו מעל הסובב, אלא באמה העליונה של קיר המזבח[258], סוברים שמעל הסובב אינו מקום הקטרה, ומכל מקום באמה העליונה מפני שהוא סמוך למקום המערכה של המזבח, אפשר לעשות מיצוי[259], ויש שדחו, שאין סברא שדוקא אמה אחת כשרה למיצוי, שכיון שנאמר בתורה "קיר", אין לחלק בין מה שסמוך למערכה, בין מה שרחוק מן המערכה, שקיר אחד הוא[260].
ביאור נוסף במחלוקת
על מחלוקת התנאים במקום המיצוי, שאמרו בתלמוד, שנחלקו אם אפשר לעשות מערכה על הסובב[261], יש מן הראשונים שפירשו, שהסוברים שאפשר לעשות מיצוי על קיר המזבח שלמטה מרגליו, סוברים שאין עושים מערכה על גבי סובב, והסוברים שאי אפשר לעשות מיצוי על קיר המזבח שלמטה מרגליו, סוברים שעושים מערכה על גבי סובב[262], וביארו אחרונים, שהם סוברים שכיון שהמיצוי צריך להיות על קיר המזבח ובראש המזבח[263], והקיר אינו שייך לראש המזבח, בהכרח שהכוונה לקיר של ראש המערכה, וקיר העליון אינו מתחלק, ועד חוט הסיקרא חשוב קיר של המזבח, לכן המיצוי הוא מחוט הסיקרא ולמעלה, שהוא מאמה שמתחת לרגליו, והסוברים שעושים מערכה על גבי סובב, סוברים שקיר המזבח אינו חשוב מקום הקטרה מחמת שהוא קיר של ראש המערכה, אלא מחמת שהוא נתון על הסובב, והסובב עצמו חשוב מקום המערכה, ונמצא שדוקא קיר זה כשר, אבל קיר שמתחת לסובב אינו חשוב ראש המזבח[264].
בקרן המזבח
מיצוי בקרן המזבח לסוברים כן[265], נחלקו ראשונים: א) יש סוברים, שהקרן חשובה מקום הקטרה, שראוי להקטיר עליה בשעת הדחק[266]. ב) ויש סוברים, שהקרן סמוכה היא למקום הקטרה[267]. ג) ויש סוברים, שהקרן היא ראש המזבח, וכל ראש המזבח נחשב מקום הקטרה[268].
באיזה חלק של הקרן
לסוברים שהמיצוי בקרן המזבח, נחלקו אחרונים: א) יש סוברים, שעושים את המיצוי על קיר הקרן, שהוא קיר של מקום הקטרה[269]. ב) ויש סוברים, שעושים את המיצוי על הקרן עצמה, כיון שצריך לעשות את המיצוי בראשו של מזבח[270], ועל הקיר[271], לכך עושים את המיצוי על הקרן, שהקרן כולה חשובה קיר, ואף ראשה של קרן, כמו שכשרה לעניין הזאת דמים, וכיון שהקרן עומדת על ראש המזבח, יש לה דין ראש המזבח[272].
ב' הלכות במקום המיצוי
בדעת רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב, שסוברים שאי אפשר לעשות מיצוי מתחת לסובב[273], יש מן האחרונים שסוברים, שאף הם מודים שמקום מתן דמים הוא כל הקיר שלמעלה מחוט הסיקרא[274], ומה שאי אפשר לעשות מיצוי מתחת לסובב, הוא דין נוסף, שמעשה עולת העוף הן במליקה והן במיצוי, צריך להיות למעלה במקום הקטרה[275], ואם מיצה למעלה מחוט הסיקרא שלא בראשו של מזבח, נפסל שנעשה המיצוי שלא במקום הכשרו, אבל לא מפני שהדם שניתן שלא במקומו, ולכן אם בשעת המליקה תהיה מחשבת פגול* לעשות מיצוי חוץ לזמנו, באופן שהמיצוי יעשה למעלה מחוט הסיקרא מתחת לראש המזבח, הוא פיגול, ואינו נידון כמחשב על מיצוי שלא במקומו שאינו פיגול, מפני שלגבי מקום נתינת הדם כל הקיר העליון חשוב מקום הדם[276].
להלכה
להלכה, כתבו ראשונים: ממצה דם הראש ודם הגוף על קיר המזבח, למעלה מן החוט שבאמצע המזבח[277], והיינו כדעת הסוברים, שאפשר לעשות את המיצוי על קיר המזבח שלמטה מרגליו עד אמה, שזהו למעלה מן החוט שבאמצע המזבח[278]. ויש מן האחרונים שכתבו, שהלכה כרבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב[279], מפני שלדעתם כן הוא סתם התלמוד[280], או מפני שמשנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי, שהלכה כמותו בכל מקום[281], ודחו דבריהם מדברי הראשונים[282].
אם מיצה למטה
אם שינה - בעולת העוף, שעשה את המיצוי למטה מחוט הסיקרא[283] - פסול[284]. בטעם הדבר שהמיצוי למטה פסול, אף על פי שמיצוי למעלה למדנו מהקטרה שהיא בראש המזבח[285], והקטרה עצמה אינה מעכבת[286], כתבו ראשונים ואחרונים בכמה דרכים: א) יש סוברים, שהלימוד הוא, כמו שלגבי הקטרה אם שינה את המקום הרי הוא כמו שלא הקטיר, כך המיצוי אם שינה את המקום, הרי הוא כמו שלא מיצה, ופסול[287]. ב) ויש סוברים, שמכיון שנאמר בחטאת בהמה: הכהן המחטא אתה[288], ודורשים: אותה שניתן דמה למעלה ולא אותה שניתן דמה למטה[289], כלומר שאם שינה במתן דמים שנתן למטה במקום למעלה פסול, הוא הדין עולת העוף שנעשית למעלה, שאם עשאה למטה פסולה[290]. ג) ויש סוברים, שזהו מה שדורשים בתורת כהנים מן הכתוב: לא ירצה ולא יחשב[291], שהניתנים למעלה שנתנם למטה פסולים[292]. ד) ויש סוברים, כיון שנאמר: ונמצה דמו על קיר המזבח[293], ולמדנו שהמזבח האמור בכתוב הוא קיר העליון, וכל מקום שנאמר "המזבח", הוא לעכב[294]. ה) ויש סוברים, שדורשים את הכתוב: "עֹלה הוא", שהמיצוי למעלה מעכב[295]. ו) ויש סוברים שלמדים במה מצינו, שכמו שחטאת העוף שעשאה למעלה פסולה[296], כך עולת העוף שעשאה למטה פסולה[297]. אם מיצוי למטה פסול לגמרי, או שבעלים נתכפרו, והפסול אינו אלא בבשר שאין להקטירו, עי' להלן[298].
על הקרן
מיצוי על הקרן פסול[299], וביארו אחרונים, מפני שנאמר "קיר המזבח"[300], וקרן אינה קיר[301]. על התנאים הסוברים שהמיצוי הוא דוקא על הקרן, עי' לעיל[302].
על הכבש
על הכבש*, אי אפשר לעשות מיצוי[303], שנאמר: ונמצה דמו על קיר המזבח[304], ודורשים ולא קיר הכבש[305], וכתבו ראשונים, שאינה דרשה מיתור הכתוב, אלא כיון שנאמר קיר המזבח, והכבש אינו מזבח[306], ואף על פי שלעניין כמה דינים, כבש הוא בכלל המזבח[307], מכל מקום כתבו אחרונים, שאי אפשר לעשות מיצוי על הכבש[308], שמקום המיצוי אינו במזבח, אלא בקיר המזבח[309], וקיר הכבש אינו קרוי קיר המזבח[310]. ויש מן האחרונים שכתבו, שמזבח אינו כולל כבש, אלא כשנכתב מזבח בלבד, אבל כשהכתוב מפרט את חלקי המזבח, אין המזבח כולל את חלקיו, ולכן במיצוי שכתוב "קיר המזבח", אין הכבש בכלל, שהוא נקרא מעלות המזבח[311].
על היסוד
על היסוד, אי אפשר לעשות מיצוי[312], שהמיצוי צריך להיות למעלה מחוט הסיקרא[313].
על הרצפה
על רצפת העזרה אי אפשר לעשות מיצוי[314], ואף על פי שנתקדשה להקטרת אברים ואימורים לסוברים כן[315], ומיצוי עושים במקום הקטרה[316], מכל מקום כתבו אחרונים, הרצפה שלא נתקדשה לעבודת הדם[317], אי אפשר לעשות שם מיצוי[318].
מקום מיצוי חטאת העוף
למטה מחוט הסיקרא
חטאת העוף נעשית - היינו אף המיצוי[319] - למטה[320], מחוט הסיקרא שהיה בחציו של גובה המזבח[321], שנאמר: והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח[322], ששיירי הדם שלו מתמצים על היסוד[323], שאם המיצוי היה למעלה מחוט הסיקרא, פעמים שהדם מתמצה לסובב, כשממצים למעלה מן הסובב, אבל למטה מחוט הסיקרא כולו למטה מן הסובב, שהחוט הוא למטה מן הסובב אמה[324], או שדורשים מן הכתוב: והזה על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה, שההזאה צריכה להיות במקום שהדם מתמצה ליסוד, ומכאן שהמיצוי הוא למטה[325], או שמכיון שהמיצוי נעשה ממילא[326], אם היה בקיר העליון, כיון שהדם מועט, לא יגיע ליסוד, אלא ודאי בקיר התחתון הוא, ואז הדם יגיע ליסוד[327].
בקרן דרומית מערבית
המיצוי נעשה בקרן דרומית מערבית[328].
אינו על האיצטבא
מיצוי חטאת העוף, לסוברים שהוא על קיר המזבח[329], כתבו ראשונים, שאף על פי שהוא מדין שיירי-הדם*[330], מכל מקום אינו לגמרי כשיירי הדם בקרבנות בהמה, שבקרבנות בהמה שפיכת שיירי הדם על האיצטבא - והיא בליטת היסוד הנראית כאיצטבא[331] - אבל בחטאת העוף המיצוי אינו כן, שנאמר: והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח[332], משמע מאליו, כלומר ממצים את הדמים על הקיר, והם יורדים מאליהם ליסוד[333]. ולדעתם כתבו אחרונים, שלכך יש חילוק בלשון המשנה, בין מיצוי עולת העוף לחטאת העוף, שבעולת העוף שנינו: "מיצה" דמה על קיר המזבח[334], שהדם מגיע לקיר המזבח על ידי המיצוי, ובחטאת העוף שנינו: שיירי הדם היה "מתמצה" על היסוד[335], שיורד מאליו ליסוד[336]. ביאור הדין שמיצוי חטאת העוף, לסוברים שאינו מעכב, אם נתן את הדם בכל מקום במזבח כשרה[337], אף אם לא הגיע הדם ליסוד, אף על פי שהמיצוי הוא מדין שיירי הדם, ודין שפיכת שיריים אינו מתקיים אלא כששופך על היסוד[338], כתבו אחרונים, שבשיירי הדם, מה שהדם צריך להגיע ליסוד, הוא מעצם העבודה, ולכן אם לא מגיע ליסוד אינו מתקיים דין שפיכת שיריים, אבל במיצוי, מלבד הדין שהדם צריך להגיע ליסוד, יש עוד דין של עבודת המיצוי לקיר המזבח, שתחילת נתינת דם המיצוי, אינה כשיירי הדם בקרבנות בהמה שהם על היסוד, אלא לקיר המזבח[339], וכיון ששני הדינים אינם תלויים זה בזה[340], לכן אף על פי שמיצוי מדין שיירי הדם אינו מתקיים, שהמקום הוא מעצם העבודה, מכל מקום מתקיים עבודת המיצוי שהיא לקיר המזבח[341].
אם מיצה למעלה
חטאת העוף שמיצה דמה למעלה מחוט הסיקרא, לסוברים שמיצוי חטאת העוף מעכב[342], פסולה[343], ולדעתם שמיצוי מעכב, דורשים מן הכתוב: "חטאת הוא", שנאמר במיצוי חטאת העוף[344], שהמקום מעכב[345]. ולסוברים שהמיצוי אינו מעכב[346], כשרה[347], וזהו ששנינו: מיצה דמה בכל מקום במזבח כשרה[348], לפי שאף אם היזה ולא מיצה כלל, כשרה[349]. בביאור הדין נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים, שמקום המיצוי מעכב לדעת כולם, וכשעושה את המיצוי למעלה, הוא פסול וחשוב כמו שלא היה מיצוי, ומכל מקום מפני שהמיצוי אינו מעכב, כשרה[350]. ב) ויש סוברים, שאינו מטעם שבדיעבד כשר אף אם לא היה מיצוי, אלא כיון שמיצוי אינו מעכב, אין מקומו מעכב אף לעניין מצוה, שכל דבר שאין העבודה מעכבת, אין המקום מעכב, ולכן מיצה בכל מקום כשרה[351], ויש שכתבו שזהו שכתבו ראשונים, שמיצוי בכל מקום כשרה, מפני שמיצוי בחטאת העוף, אינה עבודה ליפסל בשינוי[352].
שלא במקומו
מיצוי שנעשה שלא במקומו, אם נתכפרו הבעלים, כמו בקרבנות בהמה, שאם נתן את הדם על המזבח שלא במקומו, ששלא במקומו כמקומו דומה, שהבעלים נתכפרו, לסוברים כן[353], נחלקו ראשונים ואחרונים, וכמה שיטות בדבר:
דינו כזריקה שלא במקומה
א) יש סוברים, שאף במיצוי נאמר ששלא במקומו הבעלים נתכפרו[354], ולא אמרו שמיצוי חטאת העוף למעלה פסולה[355], אלא לעניין שהבשר אסור באכילה[356], וכן מיצוי עולת העוף למטה שפסולה[357], אינו אלא לעניין שאסור להקטיר את הבשר[358]. ומה ששנינו שאם עשה חטאת העוף למעלה פסול[359], כתבו אחרונים, שאין הכוונה מפני שעשה למעלה, אלא הכוונה שעשה כמו עולת העוף שהיא למעלה, ואין הפסול מפני שעשאה למעלה, אלא משום פסולים אחרים[360], כגון חטאת לשם עולה, שפסול מפני שלא לשמה[361], ואפילו אם הקריב את החטאת בסתמא, פסול, שלא הקריבה לשמה, ואין אומרים בה סתמא לשמה[362], שכיון שיש שינוי במקום העבודה, אין אומרים בה סתמא לשמה[363], או שעשה את החטאת מעשה עולה שאין בה הזאה אלא מיצוי בלבד, ופסול מפני שלא עשה הזאה[364], או שמלק והבדיל כמעשה עולת העוף[365], שפסול בחטאת העוף לסוברים כן[366].
דוקא בחטאת העוף
ב) ויש סוברים, שיש חילוק בין חטאת העוף לעולת העוף, שבחטאת העוף שלא במקומו כמקומו דומה, ובעולת העוף אין אומרים בה שלא במקומו כמקומו דומה, שמיצוי עולת העוף למעלה, אינו מקום נתינת הדם בלבד, אלא שמקום העבודה של עולת העוף הוא למעלה, שהרי אף את המליקה צריך לעשות למעלה[367], ושלא במקומו כמקומו דומה, אינו אלא כשהשינוי הוא במקום נתינת הדם, ולא כשהשינוי הוא במקום העבודה[368].
אין דינו כזריקה שלא במקומה
ג) ויש סוברים, שבין בחטאת העוף ובין בעולת העוף, אין אומרים בהם ששלא במקומו כמקומו דומה[369], וכמה טעמים בדבר: (א) יש שכתבו, שמקום המיצוי בשניהם אינו מקום נתינת הדם בלבד, אלא שמקום העבודה של עולת העולת העוף למעלה, ומקום העבודה של חטאת העוף הוא למטה, ושלא במקומו כמקומו דומה, אינו אלא כשהשינוי הוא במקום נתינת הדם, ולא כשהשינוי הוא במקום העבודה[370]. (ב) ויש שכתבו, מפני שהכתוב שדורשים ממנו על זריקה שלא במקומה נאמר בקרבנות בהמה בלבד, ולא בעופות[371], וביארו אחרונים, שעבודת הזריקה והמיצוי - שהוא במקום זריקה בקרבנות בהמה[372] - חלוקה בין קרבנות בהמה לעולת העוף, בקרבנות בהמה הזריקה אינה עבודה בבהמה אלא בדם, שהרי זריקת הדם אינה מן הבהמה אלא מכלי[373], בה נאמר שזריקה שלא במקומה כמקומה דומה, אבל מיצוי שאינה עבודה בדם, אלא בעוף[374], לא נאמר בזה זריקה שלא במקומה כמקומה[375]. (ג) ויש שכתבו, שבעופות לומדים מן הכתוב שהמקום מעכב[376].
דוקא בעולת העוף
ד) ויש סוברים, שיש חילוק בין עולת העוף לחטאת העוף, שבעולת העוף שלא במקומו כמקומו דומה, ובחטאת העוף אין אומרים בה שלא במקומו כמקומו דומה[377], וכמה שיטות בדבר: (א) יש שכתבו, שבחטאת העוף אין אומרים בה ששלא במקומו כמקומו דומה, מפני שלדעתם בחטאת העוף, אין המיצוי חשוב עבודה, שאינו אלא גמר ההזאה, שהדם מתמצה מאליו אל היסוד[378], ולכן אם עשה הזאה למעלה, שאז הדם אינו מתמצה ליסוד, הרי זה פסול בעצם ההזאה, שהמיצוי לא נעשה כתיקנו, ובזה לא אומרים שלא במקומו כמקומו דומה, מפני שאין ההזאה כתיקנה, ושלא במקומו כמקומו דומה, אינו אלא כשהשינוי במקום הזריקה, ולא כשהזריקה נעשית שלא כתיקנה[379]. (ב) ויש שכתבו, שבחטאת העוף לא נאמר שזריקה שלא במקומו כמקומו, שכן הדין בכל חטאת, ואפילו בקרבנות בהמה, שלא נאמר בהם זריקה שלא במקומו כמקומו דומה, שיש מיעוט מן הכתוב[380]. (ג) ויש שכתבו, מפני שמעשה עולה פסול בחטאת העוף[381], לכן העושה את חטאת העוף למעלה לא שייך בזה ששלא במקומו כמקומו דומה, מפני שלמעלה זה מעשה עולה ופסול בחטאת העוף[382]. ומכל מקום לדעתם דוקא אם עשאה למעלה, אין אומרים בה ששלא במקומו כמקומו דומה, אבל אם לא עשאה למעלה, אלא על הכבש* שפסול[383], לסוברים שבקרבנות בהמה, שלא במקומו כמקומו דומה, הוא אף בנתן על הכבש[384], יהיה בה דין ששלא במקומו כמקומו דומה, שמיצוי על הכבש אינו מעשה עולה[385].
עשיית המיצוי
המיצוי
המיצוי, כתבו ראשונים ואחרונים שאינו כמו הזאה* שמתיז את הדם[386], ואינו כמו זריקת הדם בקרבנות בהמה, שעומד ברחוק וזורק את הדם מן המזרק למזבח[387], אלא הוא הוצאת הדם מן העוף - סמוך לקיר המזבח[388] - שסוחט בין אצבעותיו[389], והדם יוצא בדוחק ומתמצה[390], ונוזל ונשפך[391], וזהו ששנינו על מיצוי עולת העוף: ומיצה את דמה על קיר המזבח, נטל את הראש והקיף בית מליקתו למזבח[392], שמקרב ודוחק בית המליקה בקיר המזבח כדי שיתמצה הדם[393]. נחלקו אחרונים: א) יש סוברים, שאותה שכתבו ראשונים, שמיצוי הדם הולך למרחוק[394], כוונתם שכך היה עושה בתחילת המיצוי, שהיה סוחט את העוף כדי שיצא הדם, ומיצוי הדם הולך למרחוק - היינו לקיר המזבח[395] - ואחר כך מקרב ודוחק בית המליקה בקיר המזבח, כדי שיצא כל הדם[396]. ב) ויש סוברים, שהמיצוי חלוק בין חטאת העוף לעולת העוף, שדוקא בחטאת העוף המיצוי הוא על ידי שדוחק את העוף לקיר המזבח[397], שצריך שהדם יגיע ליסוד[398], לכן המיצוי לקיר המזבח, שאז הדם מגיע ליסוד[399], אבל בעולת העוף, שאין צריך שהדם יגיע ליסוד - שלא נאמר בו יסוד, אלא ונמצה דמו על קיר המזבח[400] - המיצוי הוא על ידי סחיטת העוף באצבעותיו[401], ומה ששנינו שמיצוי עולת העוף הוא על קיר המזבח[402], הכוונה שהדם יגיע לקיר המזבח[403]. דם שיצא מן העוף ונמצא בכלי, כתבו אחרונים שלא שייך לעשות בו מיצוי, שמיצוי אינו אלא סחיטת הדם מן העוף[404].
על קיר המזבח
מיצוי עולת העוף הוא, כתבו ראשונים שנעשה על קיר המזבח[405], שנאמר: ונמצה דמו על קיר המזבח[406], וכן מה ששנינו בעולת העוף: נטל את הראש והקיף בית מליקתו למזבח[407], כתבו ראשונים, שדוחקו בקיר כדי שיתמצה הדם[408], וכן פירשו ראשונים את הכתוב ונמצה דמו, שכובש בית השחיטה על קיר המזבח, והדם מתמצה ויורד[409], ומה שכתבו ראשונים, שבעולת העוף סוחט בין אצבעותיו וניצוק הדם הולך למרחוק[410], כוונתם שהדם מגיע לקיר המזבח[411]. על מיצוי חטאת העוף שלא נאמר בו קיר אלא: והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח[412], נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים, שנעשה על קיר המזבח[413], ולכך במיצוי חטאת העוף, כתבו ראשונים שמקרב ומקיף בית מליקתו לקיר המזבח וסוחט[414]. ב) ויש סוברים, שהמיצוי אינו על קיר המזבח[415], ולכן יש מן הראשונים, שכתבו על מיצוי חטאת העוף: שיירי הדם מתמצים על היסוד[416], ולא הזכירו שהמיצוי על הקיר, כמו בעולת העוף[417], ונראה מדבריהם שהמיצוי אינו על קיר המזבח[418], ולדעתם אף מה שכתבו ראשונים במיצוי חטאת העוף, שמקרב בית מליקתו למזבח[419], אינו מדין המיצוי שצריך לעשותו על הקיר, אלא מפני שעל ידי זה נוח לעשות את המיצוי[420]. וכן הוא לסוברים שמיצוי חטאת העוף אינו על ידי מעשה, אלא שאחרי ההזאה*, דם העוף מתמצה מאליו ליסוד[421].
המקום שאליו מגיע הדם
דם המיצוי של חטאת העוף יורד ליסוד[422], שנאמר: והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח[423]. אם ימצה את הדם, והדם לא יגיע ליסוד, כתבו אחרונים, שאף על פי שמיצה כנגד היסוד, אינו מיצוי[424], ויש שמצדדים שאף אם הדם לא יגיע ליסוד, חשוב מיצוי, שנתינה כנגד היסוד, נקראת נתינה על היסוד[425].
מיצוי מדם הנפש
מיצוי עולת העוף, יש מן הראשונים שסוברים, שאינו אלא מדם הנפש[426] - היינו דם שהנפש יוצאה בו - שהרי מיצוי הוא במקום זריקה* בקרבנות בהמה[427], והדם הכשר לזריקה הוא דם הנפש[428], ולדעתם אף דם הראש שצריך לעשות בו מיצוי[429], הוא דם הנפש[430], ויש מן הראשונים שסוברים, שדם הראש אינו דם הנפש, ועל כך עי' להלן[431].
אם המיצוי על ידי מעשה
אם מיצוי חטאת העוף, הוא על ידי מעשה, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים, שהוא על ידי מעשה, שדוחק את העוף בקיר, והדם מתמצה ויורד ליסוד[432], ומה שאמרו בתלמוד, שהזאה* של חטאת העוף היא למטה מחוט הסיקרא[433], משום שנאמר: והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח[434], קיר שהשירים שלו מתמצים ליסוד, והוא קיר התחתון, שאין לומר שהכהן יזה את הדם למעלה מחוט הסיקרא, ואחר כך ימצה למטה מחוט הסיקרא, שהרי לא כתוב: "יְמַצֵה"[435], אלא "יִמָּצֵה", שמשמע ממילא[436], אין הכוונה על המיצוי שנעשה ממילא, ואינו על ידי מעשה, אלא הכוונה על ירידת הדם ליסוד שנעשית ממילא, שכיון שהמיצוי לקיר, הוא אותו קיר שנעשית ההזאה, שנאמר: והזה וכו' על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה[437], משמע מקום הזאה הוא מקום המיצוי, וכיון שמן הקיר הדם צריך להגיע ליסוד[438], אמרו בתלמוד שהדם שיורד ליסוד אחרי המיצוי נעשה ממילא, ולמדו מכאן שמקום ההזאה הוא מקום המיצוי בקיר התחתון, שאם היה למעלה, לא היה יכול דם המיצוי להגיע ממילא ליסוד[439]. ב) ויש סוברים, שמיצוי חטאת העוף אינו על ידי מעשה, אלא שהיה הדם מתמצה מאליו על ידי הזאה מן העוף למזבח[440], ולדעתם זהו שאמרו בתלמוד, שלא כתוב: "יְמַצֵה", אלא "יִמָּצֵה", שמשמע מיצוי הנעשה מאליו, שעל דם ההזאה נאמר שממילא ימצה, לומר שההזאה תהיה במקום אשר ימצה מאליו על היסוד[441], ואינו מעשה עבודה, אלא נעשה ממילא[442], והוא גמר עבודת ההזאה[443]. וכן נראה מדברי ראשונים שכתבו: ושיירי הדם מתמצים - היינו ממילא - על היסוד[444], ולדעתם כתבו אחרונים, שלכך יש חילוק בלשון המשנה, שבמיצוי עולת העוף שנינו: "ומיצה את דמה"[445], שהמיצוי הוא במעשה[446], ובמיצוי חטאת העוף שנינו: "היה מתמצה"[447], שאינו במעשה אלא ממילא[448]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שמיצוי עולת העוף אינו על ידי מעשה אלא נעשה ממילא[449].
כל הדם בעולת העוף
מיצוי כל הדם בעולת העוף, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שצריך למצות את כל הדם[450], ואם נשפך מעט מן הדם קודם המיצוי, צריך למצות את כל הדם שנמצא בעוף בזמן המיצוי[451], ולדעתם זה מה שדרשו: ונמצה דמו[452], כולו[453], שצריך למצות את כל הדם[454], בביאור הדרשה כתבו ראשונים ואחרונים, שלא נאמר "ונמצה מדמו", אלא "ונמצה דמו", משמע כולו[455], ויש שפירשו, שלא נאמר "הדם" אלא "דמו", משמע "דמו" דם כולו, דם כל העוף ולא דם מקצת העוף[456], ויש שכתבו, שלמדים מן הכתוב "ונמצה", שמשמעותו שיסחוט דמו עד אחריתו, כלומר שצריך למצות את כל הדם[457]. ויש שכתבו, שזהו מה ששנינו על מיצוי עולת העוף: ומיצה את דמה על קיר המזבח, נטל את הראש והקיף בית מליקתו למזבח[458], שמקרב ודוחק בית המליקה בקיר המזבח כדי שיתמצה הדם[459], שעל ידי שמקרב ודוחק בית המליקה בקיר המזבח, יכול להוציא את כל הדם[460]. ב) ויש סוברים, שאין צריך למצות את כל הדם[461], או שדוקא אין למצות את כל הדם, מפני שלדעתם יש בעולת העוף מצות שפיכת שיירי-הדם*[462], ואם ימצה את כל הדם, לא יוכל לקיים מצות שפיכת שיירי הדם[463], ולשיטות אלו, מה שדרשו ונמצה דמו כולו, הוא לדרשה אחרת, עי' להלן[464].
גדר הדין
בגדר הדין שצריך למצות את כל הדם, לסוברים כן, נחלקו אחרונים: א) יש סוברים, שאין עבודת המיצוי בכל הדם אלא במשהו מן הדם, והוא המתיר, שנעשית עבודת המיצוי - והרי זה כמו זריקה* בקרבנות בהמה - והבשר מותר למזבח[465], ובה יש פסולי מחשבה[466], ומה שצריך למצות את כל הדם, הוא דבר נוסף על המיצוי, ואין בה פסולי מחשבה, והרי זה כמו שלש מתנות שבחטאת[467], או כמו שיירי-הדם*[468]. ב) ויש סוברים, שעבודת המיצוי אינו במשהו מן הדם, אלא כל הדם שממצה הוא עבודת המיצוי[469].
אם כל הדם מעכב
מיצוי כל הדם של עולת העוף, לסוברים כן[470], אם מעכב בדיעבד, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים שאינו מעכב בדיעבד[471], שהרי כתבו ראשונים שאם היזה בעולת העוף - שאינה צריכה הזאה*[472] - ואחר כך מיצה כשרה, אף על פי שלא מיצה את כל הדם[473]. ויש שכתבו, שזהו מה ששנינו בתוספתא: מיצה מן הגוף כשרה[474], שאפילו לא מיצה כל דם הגוף אלא מקצתו, כשרה[475]. ויש שכתבו, שכיון שמיצה מדם הגוף ולא מיצה מדם הראש כשרה[476], מוכח שמיצוי כל דמו אינו מעכב[477]. ומכל מקום יש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שצריך למצות לכל הפחות את רוב הדם, ואז מסתבר להכשיר כשמיצה רובו, שבכל התורה רובו-ככולו*[478], ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם, שאף מקצת דמו כשר בדיעבד[479]. ב) ויש סוברים, שכל דם הגוף, מעכב אף בדיעבד[480], ומכל מקום, אין מעכב אלא הדם שנמצא בגוף בזמן המיצוי, ולכן אם היזה ואחר כך מיצה כשרה, אף על פי שלא מיצה את כל הדם, מפני שמיצה את כל הדם שהיה בזמן המיצוי[481]. ויש שכתבו, שזהו מה שכתבו ראשונים, שאם נשפך מעט מן הדם אינו נפסל[482], שאינו מעכב אלא הדם שיש בעוף בזמן המיצוי, ואם נשפך מן הדם, כשממצה את כל הדם שנשאר בעוף, חשוב מיצוי כל דמו[483]. ג) ויש סוברים, שכל הדם אינו מעכב, היינו שאם במיצוי לא יצא כל הדם לא נפסל, אבל צריך לעשות את המיצוי באופן שיצא כל דמו, דהיינו שיקיף בית מליקתו למזבח, שיקרב וידחק בית המליקה בקיר המזבח, כדי שיתמצה כל הדם[484], ואם לא עשה את המיצוי באופן שיצא כל הדם, הקרבן פסול[485].
כל הדם בחטאת העוף
אף לסוברים שבעולת העוף, צריך למצות את כל הדם[486], יש מן הראשונים שסוברים, שבחטאת העוף אין צריך למצות את כל הדם - היינו כל הדם שנשאר בעוף אחרי ההזאה*[487] - שדוקא בעולת העוף שנינו שמקיף בית מליקתו למזבח[488], מפני שצריך למצות את כל דמו, לסוברים כן[489], אבל בחטאת העוף שלא אמרו שמקיף בית מליקתו למזבח, אין צריך למצות את כל הדם[490]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שאף בחטאת העוף צריך למצות את כל הדם[491], ומכל מקום בדיעבד, אף לסוברים שמיצוי מעכב בחטאת העוף[492], מיצוי כל דמו אינו מעכב[493].
דם הגוף והראש בעולת העוף
בעולת העוף צריך למצות את דם הראש ודם הגוף[494], שנאמר: ונמצה דמו[495] - שלא נאמר "ונמצה מדמו", אלא "ונמצה דמו"[496], משמע - דם כולו - היינו דם הגוף ודם הראש[497] - אוחז בראש ובגוף וממצה משניהם[498]. ואף על פי שדורשים מן הכתוב שיש למצות את כל הדם לסוברים כן[499], כתבו אחרונים שמכל מקום לומדים את שתי הדרשות[500], שמיצוי כל דמו, דורשים מן הכתוב "ונמצה", שמשמעותו לסחוט עד הסוף[501], ומיצוי דם הראש ודם הגוף, דורשים מן הכתוב "דמו", שהכוונה על כל דם העוף, הגוף והראש[502]. ויש מן הראשונים שסוברים, שאינם שתי הלכות נפרדות, אלא ההלכה שצריך למצות את דם הראש ודם הגוף, היא אותה הלכה שצריך למצות את כל הדם[503]. מה ששנינו: ומיצה את דמה על קיר המזבח, נטל את הראש והקיף בית מליקתו למזבח[504], וביארו ראשונים, שמקיף ומקרב בית מליקתו למזבח, ודוחקו בקיר, והדם מתמצה ויורד ליסוד[505], שלאחר הפרדת הראש מן הגוף, חוזר ומקיפו למזבח פעם נוספת למצות דמו[506], שמפני שקשה להוציא דם מן הראש - לפי שהוא קצר וקשה[507], או לפי שהוא מעט[508] - לכן דוחק את הראש בקיר המזבח, כדי שיצא דם מן הראש[509], אבל דם הגוף שיוצא על ידי הורידים, אין צורך לדחקו בקיר המזבח[510].
גדר הדין
בגדר הדין של מיצוי מדם הגוף ודם הראש, יש מן האחרונים שסוברים, שעיקר המיצוי בגוף ולא בראש, שהרי מיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש, כשרה, ומיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף, פסולה[511]. ויש סוברים שמיצוי דם הראש, הוא מדין שיירי-הדם*[512]. על הסוברים שאף בדם הגוף, עבודת המיצוי אינה בכל הדם אלא במקצתו, עי' לעיל[513].
אם מעכב בדיעבד
אם מיצה את דם הגוף ולא מיצה את דם הראש, כשרה[514], שנאמר: עֹלה[515], הכתוב בא לרבות שאם מיצה דם הגוף, יש לה שם עולה, אף על פי שלא מיצה דם הראש, וכשרה[516]. ואם מיצה את דם הראש ולא מיצה את דם הגוף, פסולה[517], שנאמר: הוא[518], ודורשים שדוקא הוא נקרא עולה, ולא אם חיסר במיצוי, שאם לא מיצה דם הגוף, פסולה[519]. בטעם הדבר, שהריבוי בא להכשיר אם מיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש, והמיעוט בא לפסול אם מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף, אמרו בתלמוד מפני שרוב הדם של העוף נמצא בגוף, ולכן כשמיצה את דם הגוף המרובה, אף שלא מיצה את דם הגוף המועט כשרה, ואם מיצה דם הראש המועט ולא מיצה דם הראש המרובה פסולה[520]. ויש מן הראשונים שהוסיפו, שהטעם שדרשו מן הכתוב, שמיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש שכשרה, ולא דרשו שאם הבדיל בעולת העוף שיהיה כשר בדיעבד[521], לפי שבכל התורה רבו-ככולו*, מסתבר להכשיר כשמיצה רובו, ומה שצריכים כל הדם, אינו אלא מצוה לכתחילה[522]. ויש מן הראשונים שכתבו בטעם הדבר, שמיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף שפסולה, מפני שמיצוי אינו אלא מדם הנפש[523], ולדעתם דם הראש אינו דם הנפש[524].
חיבור הראש והגוף במיצוי
אם בזמן מיצוי עולת העוף, צריך שיהיו הגוף והראש מחוברים, יש מן הראשונים שסוברים, שנחלקו בזה תנאים[525], ולדעתם מה שאמרו שר' אלעזר ב"ר שמעון סובר שעולת העוף האמורה בכתוב: ואת השני יעשה עלה כמשפט[526], הוקשה לחטאת העוף - האמורה בכתוב בפסוק קודם: חטאת הוא[527] - מה להלן כשהוא אחוז הראש בגוף מזה, אף כאן כשהוא אחוז הראש בגוף מזה[528], שלומדים שכמו בחטאת העוף, בזמן שמזה צריך לאחוז את הראש והגוף[529], כך המיצוי בעולת העוף, צריך להיות כשהוא אוחז את הראש בגוף, היינו שצריך שהראש והגוף יהיו מחוברים, ואמנם בזמן המיצוי אינו צריך לאחוז בשניהם, אלא באחד מהם, אבל צריך להיות בזמן ששניהם מחוברים, כמו שמחוברים בחטאת העוף, ואף על פי שהטעמים האמורים בחטאת העוף שצריך בזמן ההזאה לאחוז את הראש והגוף[530], אינם שייכים בעולת העוף[531], מכל מקום כיון שהוקש - ואין משיבים על ההקש*[532] - המיצוי צריך להיות כשהם מחוברים, וזהו שדרשו בתורת כהנים: ואת השני יעשה עולה כמשפט וכו', ר' אלעזר ב"ר שמעון אומר כמשפט, כמשפט חטאת העוף, מה חטאת העוף אוחז בראש ובגוף ומזה, אף עולת העוף אוחז בראש ובגוף ומזה[533], שהגוף והראש צריכים להיות מחוברים בזמן המיצוי, וחכמים סוברים, שמיצוי עולת העוף הוא בדוקא שהראש והגוף אינם מחוברים, שהרי לדעתם צריך לעשות הבדלה לגמרי[534], וזהו ששנינו מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף פסולה[535], לדעתם חכמים היא שהמיצוי הוא בדוקא שאינם מחוברים[536]. ויש מן האחרונים שסובר, שאותה שדרשו בתורת כהנים, על הכתוב ונמצה דמו, דם כולו אוחז בראש ובגוף וממצה משניהם[537], הכוונה שלכתחילה צריך לעשות את המיצוי, בזמן שהגוף והראש מחוברים[538].
דם הראש והגוף ביחד
מיצוי דם הראש והגוף, נחלקו אחרונים איך הוא נעשה: א) יש סוברים, שאוחז בראש ובגוף ביחד וממצה[539] - ויש שכתבו שהם אף מחוברים[540] - שכך דרשו בתורת כהנים: ונמצה דמו, דם כולו, אוחז בראש ובגוף וממצה משניהם[541], והכוונה שימצה דם כולו יחד מן הראש ומן הגוף, שלכך נכתב דמו, לומר שדם כולו יהיה יחד במיצוי[542]. ויש שכתבו, שזה מה ששנינו על מיצוי עולת העוף: ומיצה את דמה על קיר המזבח, נטל את הראש והקיף בית מליקתו למזבח[543], שמקרב ודוחק בית המליקה בקיר המזבח כדי שיתמצה הדם[544], שעושה מיצוי בגוף ובראש ביחד[545]. ב) ויש סוברים, שאין למצות אותם ביחד, אלא תחילה יש למצות דם הגוף, ואחר כך דם הראש[546], מהם שכתבו שלדעתם עיקר המיצוי בגוף ולא בראש[547], ולכך אין לערב את דם הראש והגוף ביחד, שזה כמו שמערבים דם כשר עם דם פסול[548], ומהם שכתבו שלדעתם מיצוי דם הראש, הוא מדין שיירי-הדם*[549], ולכך אי אפשר למצות את דם הראש ביחד עם דם הגוף, שכל זמן שלא מיצה את דם הגוף, לא שייך שיהיה דם הראש שיריים[550]. ויש שכתבו שזהו מה ששנינו: ומיצה את דמה על קיר המזבח, נטל את הראש והקיף בית מליקתו למזבח[551], ופירשו ראשונים, שמקרב ודוחק בית המליקה בקיר המזבח כדי שיתמצה הדם[552], שבתחילה אינו עושה מיצוי אלא מדם הגוף ולא מדם הראש, ואחר כך עושה מיצוי בראש[553].
בחטאת העוף
אף בחטאת העוף, יש מן האחרונים שסוברים, שיש למצות מדם הגוף ודם הראש, כמו בעולת העוף[554], ואף על פי שבעולת העוף למדו כן מן הכתוב ונמצה דמו[555], ובחטאת העוף לא נאמר ונמצה דמו, מכל מקום לא הוצרכו ללמוד מן הכתוב, אלא בעולת העוף שהראש והגוף אינם מחוברים בזמן המיצוי[556], אבל בחטאת העוף שהראש מחובר לגוף בזמן המיצוי[557], לא הוצרכו ללמוד מן הכתוב, שצריך למצות משניהם[558].
דם הראש לבד
מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף, בחטאת העוף, כתבו ראשונים ואחרונים שכשרה[559], ולא אמרו שאם מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף שפסולה, אלא בעולת העוף שלמדים מן הכתוב[560], ומפני שהמיצוי הוא עיקר הכפרה - שהמיצוי בעולת העוף הוא כמו זריקה* בבהמה[561] - אבל בחטאת העוף שעיקר מצותה היא הזאה*, והמיצוי אינו אלא בתורת שיירי-הדם*[562], כיון שאף הראש בכלל המיצוי[563], לכן מיצה דם הראש כשרה, אף אם לא מיצה דם הגוף[564].
פיגול במיצוי דם הראש
מחשבת פגול* במיצוי דם הראש, כתבו אחרונים שחלוקה היא, שאם המחשבה בשעת מיצוי דם הראש, אינו פיגול, מפני שמיצוי דם הראש אינו מעכב[565], ומחשבה בשעת עבודה שאינה מעכבת, אינו פיגול[566], ואם המחשבה היא על מיצוי דם הראש, כגון שחושב בשעת מיצוי הגוף, למצות את הראש חוץ לזמנו, הוא פיגול, שמחשבה על אכילת מזבח, הוא פיגול, אף אם חושב על דבר שאינו מעכב[567].
מיצוי עולת העוף בלילה
מיצוי עולת העוף, שהוא במקום זריקה* בקרבנות בהמה[568], אינו כשר אלא ביום[569], שכן למדים מן הכתוב ביום צותו[570], שכל עבודת הקרבנות אינה אלא ביום[571]. ויש מן הראשונים שסוברים - לגירסתם בתלמוד - שהוא נלמד מן הכתוב בהקרבת עולת העוף: ואת השני יעשה עלה כמשפט[572], ודרשו כמשפט חטאת בהמה שאין כשר להקריבה אלא ביום[573], שלא נאמר שדוקא חטאת העוף צריך להקריב ביום, אבל עולת העוף אפשר להקריב אף בלילה, ולכך הוצרכו ללמוד בהיקש לחטאת בהמה שפסול בלילה[574], ובדעתם יש מן האחרונים שכתבו, שסוברים שהמיצוי גומר את המליקה*[575], וכדי שלא נאמר שכיון שהתחיל במליקה ביום יגמור את המיצוי בלילה, שהוא סוף וגמר המליקה, לכך הוצרכו ללמוד בהיקש לחטאת בהמה שפסול בלילה[576]. לסוברים ששפיכת שיירי-הדם* כשרה בלילה[577], כתבו אחרונים, כיון שאין עבודת המיצוי בכל הדם אלא במשהו מן הדם, והוא המתיר, ומה שצריך למצות את כל הדם, הוא מדין שיירי-הדם*[578], אחרי המיצוי במשהו מן הדם, שאר הדם שמוצה כשר בלילה[579], וכן לסוברים שמיצוי דם הראש, הוא מדין שיירי-הדם[580], מיצוי דם הראש כשר בלילה[581].
מיצוי חטאת העוף בלילה
מיצוי חטאת העוף, שהוא מדין שיירי-הדם*[582], יש מן האחרונים שכתבו, שלסוברים ששפיכת שיירי הדם בלילה כשרה[583], הוא הדין שמיצוי חטאת העוף בלילה כשר[584], ויש מן האחרונים שנסתפקו, אם מיצוי בלילה פסול[585], ככל עבודה בלילה שפסולה, או שהוא ספק פסולה, מפני שלדעתם שפיכת שיירי הדם בלילה ספק פסולה[586].
בימין
מיצוי עולת העוף, כתבו ראשונים, שהיא ככל עבודה במקדש שאינה אלא בימין*[587], ואף לתנאים הסוברים שזריקת הדם כשרה בשמאל[588] - ומיצוי עולת העוף היא במקום זריקה* בקרבנות בהמה[589] - מיצוי עולת העוף שהקיש הכתוב לחטאת בהמה[590], אינו אלא בימין כמו חטאת בהמה[591].
היתר זריקה במיצוי
בדין בשר קדשים שהיה לו שעת היתר לכהנים, שאין בו מעילה*[592], לסוברים שהיתר זריקה* שנינו, כלומר משעה שנתקבל הדם בהכשר, שאז הוא ניתר לזריקה, יצא הבשר מידי מעילה, ואפילו אם נפסל אחר כך קודם שנזרק בפועל, ובטרם הותר הבשר לאכילה[593], בחטאת העוף לדעות שמיצוי מעכב, נחלקו אחרונים: א) יש סוברים, שכיון שמיצוי מעכב, היתר זריקה אינו אלא אחרי הזאה, שאז הדם ראוי למיצוי[594]. ב) ויש סוברים, שאין צריך שיהיה ראוי למיצוי דוקא, אלא משעת מליקה יש בעוף היתר זריקה[595], מהם שכתבו שההזאה והמיצוי חשובים כדבר אחד, וכשראוי להזאה ומיצוי, חשוב היתר זריקה[596], ומהם שכתבו שכיון שבמיצוי חטאת העוף אין צריך שיחול על הדם שם שיריים כמו בשפיכת שיירי-הדם*[597], לכן אחרי המליקה הדם עומד להזאה ומיצוי, וחשוב היתר זריקה[598].
הערת שוליים
- ↑ עי' ציון 389, שסוחט את הבשר והדם יוצא ומתמצה. ועי' ציון 442 ואילך, שי"ס שיש חילוק בין מיצוי עולת העוף לחטאת העוף, שבעולת העוף המיצוי הוא ע"י מעשה, ובחטאת העוף אינו ע"י מעשה, אלא נעשה ממילא, שמחזיק את העוף אחרי ההזאה, והדם יוצא מאליו ליסוד. ועי' ציונים 457, 501, שי"ס שלשון מיצוי אינו הוצאת הדם בלבד, אלא כולל הוא הוצאת כל הדם (וכמ"ש ביצה כט א "מיצוי המדות"), ועי' ציונים 461, ואילך שיש חולקים וסוברים שאין ממצים את כל הדם, ולשון מיצוי אינו הוצאת כל הדם.
- ↑ ע"ע חיבי קרבנות ציון 15, וע' קרבנות, ועי' להלן.
- ↑ ויקרא א טו.
- ↑ שם ה ט.
- ↑ ע"ע עולת העוף.
- ↑ רש"י מעילה ט א ד"ה מיצה; רע"ב מעילה פ"ב מ"ב, וע"ע עולת העוף. ועי' ציון 176, מהכס"מ ועוד, שהרמב"ם השמיט חיוב מיתה לזר הממצה, שנכלל בהזיות הדם. ועי' מקד"ד שבציון 561. ועי' ציון 80, שמיצוי דינו כזריקה, ולכן פוסלת בו מחשבת פיגול.
- ↑ ע"ע חטאת העוף ציון 89 ואילך.
- ↑ זבחים לז א, נב א, ורש"י שם ד"ה דכולי עלמא: במיצוי חטאת העוף שהוא שיירי הזאתו. ועי' תוס' שם נד א ד"ה ואי, וק"ס מעה"ק פ"ז: דשיירים דהיינו מיצוי מעכב, וקר"א שם לח ב: כשפיכת שיריים, וחי' הגר"ח מעילה ח א שבציון 105: שעצם דינה בעבודתה היא עבודת שיריים. ועי' ציונים 45 ואילך, 169.
- ↑ משנה שם סד ב. וכן בתו"כ שם פרק יח ה"ח.
- ↑ ע"ע שיירי הדם.
- ↑ רבינו גרשום מעילה שם; רש"י שם ד"ה הוזה; פי' קדמון שם; רע"ב שם; חי' הגר"ח שבציון 115.
- ↑ ויקרא ה ט. רש"י זבחים נב א ד"ה דכולי עלמא, וחי' הגר"ח שם.
- ↑ עי' זבחים נב א שבציון 104 ואילך. ועי' קר"א זבחים שם: ואינו עיקר כפרה, עי' ציון 182. ועי' רש"י מעילה ט א ד"ה מיצה, שמיצוי עולת העוף במקום זריקה של בהמה, והזאה של חטאת העוף, ומשמע שאינו במקום מיצוי חטאת העוף אף לסוברים שמיצוי מעכב, שמיצוי חטאת העוף אינו מכפר. ועי' אב"נ חו"מ סי' פד אות ח.
- ↑ ציון 117.
- ↑ על מיצוי עולת העוף, שהוא במקום זריקה בקרבנות בהמה, עי' ציון 6, שלדעת כולם מעכב, ע"ע עולת העוף.
- ↑ מעילה ח ב. בטעם הדבר שמיצוי מעכב, אע"פ שהוא מדין שיירי הדם, עי' ציון 8, ושיירי הדם אינם מעכבים, ע"ע שיירי הדם, נ' משום שמיצוי הוא מעבודת ההזאה, שההזאה והמיצוי ביחד, הם עבודת הדם המכפרת, עי' ציון 117, ולכן מעכב, ולסוברים שהמיצוי אינו חלק מהכפרה, שעיקר הכפרה היא בהזאה ולא במיצוי, עי' ציון 105, נ' שדוקא מיצוי מפני שנכתב בתורה במפורש, עי' ציון 4, מעכב, ומשא"כ שיירי הדם בקרבנות, כיון שלא נכתב בתורה במפורש, אינם מעכבים.
- ↑ רש"י שם ד"ה ורב אדא.
- ↑ רש"י שם ד"ה ותני. וע' לקוטי הלכות זבחים סד ב: מיצוי חטאת העוף מעיקר המצוה כמו הזאה, ועי' ציון 117. מלשונם משמע שמיצוי מעכב, היינו שמעכב את הקרבן, אבל בתוס' מעילה ח ב סד"ה אלא שבציון 105, כ' שהזאת חטאת תלויה במיצוי, משמע שהמיצוי מעכב את ההזאה, וכ"מ מהגר"ח שבציון הנ"ל, ונ' שאין נ"מ אם זה מעכב את הקרבן או מעכב את ההזאה.
- ↑ עי' ציון 8.
- ↑ ע"ע. ועי' ציון 47.
- ↑ ויקרא ה ט. מעילה שם.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה בשלמא.
- ↑ עי' תוס' שם ד"ה בשלמא. ולפי"ז חטאת הוא על הקרבן ולא כמ"ש רש"י על העבודה.
- ↑ תורה תמימה ויקרא ה ט אות ע.
- ↑ גמ' שם א.
- ↑ גמ' שם ב. ועי' רש"י ד"ה ותני, שרב גורס במשנה במקום הוזה דמה, מיצה דמה.
- ↑ עי' רש"י שם.
- ↑ תקנת עזרא שם ח א; אהא"ז מעה"ק פ"ז ה"ז-ח-ט. ועי' תקנת עזרא שם, שבתוס' שם ד"ה מיצה, משמע שסוברים שרב גורס במשנה הוזה דמה, אלא שמפרש כוונת המשנה למיצוי הדם.
- ↑ עי' ציון 117.
- ↑ עי' ציון 443.
- ↑ אהא"ז שם. ועי' ציון 90.
- ↑ תקנת עזרא שם. ועי' ציון 93.
- ↑ עי' ציון 53, שנחלקו תנאים בדעתו של רבי ישמעאל.
- ↑ ע"ע זריקה ציון 153 ואילך.
- ↑ עי' זבחים נב א. ועי' ציון 53.
- ↑ ציון 105.
- ↑ מעילה ח ב. לגירסא שלפנינו: "דתני רב", וכן גורס רש"י, ועי' מעיל יעקב שם, שלפי"ז ר"ה אומר שלומדים את דעת רב מזה ששנה במשנה הוזה דמה, מוכח שסובר שמיצוי אינו מעכב, וע"ש שהתוס' ד"ה ותני ורבינו גרשום גורסים: "ותני רב", ולפי"ז רב אמר בפירוש שמיצוי אינו מעכב, ולכן גרס במשנה הוזה דמה. ועי' בה"ז שגרס בגמ' ותני רב וברש"י דתני רב, ומשמע שסובר שאין הבדל בין תני רב לדתני רב.
- ↑ משנה שם א.
- ↑ עי' רש"י שם ב ד"ה דתני.
- ↑ עי' ציון 21 ואילך.
- ↑ מעילה שם.
- ↑ רש"י זבחים נב ב ד"ה ושאינו.
- ↑ עי' רש"י מעילה שם ד"ה להכי; עי' תוס' שם ד"ה כדתניא; פי' קדמון שם.
- ↑ עי' טה"ק זבחים נב א ד"ה שיריים. ועי' ציון 168.
- ↑ עי' ציון 8.
- ↑ פי' הראב"ד קנים פ"א מ"א. ועי' רבינו גרשום מעילה ח ב.
- ↑ ע"ע שיירי הדם. עי' חי' הגר"ח שם ח א.
- ↑ פי' קדמון שם.
- ↑ שו"ת בן פורת ח"ב סי' ה.
- ↑ מעילה שם, ורש"י שם ד"ה אלא.
- ↑ זבחים שם; מעילה ט א.
- ↑ עי' ציון 35.
- ↑ זבחים שם; מעילה שם.
- ↑ עי' זבחים שם.
- ↑ ע"ע חטאת העוף ציון 39 ואילך. וע"ש שי"ס שהאיסור הוא לחתוך יותר מסימן אחד, וי"ס שהאיסור לחתוך עד שיהא הראש בעצמו והגוף בעצמו.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ משנה זבחים סד ב.
- ↑ תוספתא זבחים פ"ז ה"ה.
- ↑ זבחים סה ב, ר"ש בן אליקים משום ר"א בן פדת משום ר"א בן שמוע, שכך אמר ר"א בר"ש.
- ↑ רש"י שם ד"ה שמבדילין.
- ↑ זבחים שם.
- ↑ ע"ע עולת העוף.
- ↑ רש"י שם ד"ה ת"ק.
- ↑ עי' ציון 450.
- ↑ עי' ציון 471.
- ↑ חזו"א זבחים סי' יז ס"ק י.
- ↑ עי' מקד"ד שבציון 481.
- ↑ חזו"א שם.
- ↑ חזו"א קדשים קמא סי' לב ס"ק ג. וע"ש שאין לפסול בהזאה שנעשית במובדלת, מפני שאין הזאה במובדלת במקום אחר, אינה חשובה עבודה אחרת בשביל שהבדיל, כמו שאם חתך מחצה מסימן השני, שאינו חשוב שינוי בהזאה.
- ↑ עי' ציון 169.
- ↑ רש"י שם ד"ה ור"א, ותוס' שם ד"ה ורבי לדעתו.
- ↑ פמ"א שם; קר"א שם; שפ"א שם בד' רש"י (וחולק עי' להלן), ועי' להלן שהחזו"א סובר שאין כוונת רש"י לזה; עי' חי' הגרי"ז שם.
- ↑ שפ"א שם; עולת שלמה שם; חזו"א זבחים סי' יז ס"ק י.
- ↑ חזו"א שם. ועי' לעיל שהשפ"א הבין בד' רש"י שתלוי אם עושה מיצוי.
- ↑ תוס' שם ד"ה ורבי אלעזר.
- ↑ משנה זבחים סד ב. מעילה ט א.
- ↑ עי' זבחים יג א, שאין פיגול בשפיכת שיריים והקטרת אימורים, שפיגול אינו אלא בעבודה שמעכבת כפרה, ולא בשפיכת שיריים והקטרת אימורים שאין מעכבים את הכפרה, ועי' מנ"ח מ' קמד אות ו (שבציון 567), ותקנת עזרא מעילה ט א, וע"ע מחשבה בקדשים, וע' פיגול.
- ↑ מעילה ט א.
- ↑ משנה זבחים שם.
- ↑ תוס' שם סו א סד"ה (בעמוד הקודם) ורבי, ומעילה ט א ד"ה לצדדין. ועי' תפא"י זבחים פ"ו מ"ז, שתמה לסוברים שמיצוי מעכב, מ"ט המשנה נקטה שחושב במיצוי שלא לשמה ולא אמרו על המזה, ותי' שהחידוש שאע"פ שהמיצוי הוא מדין שיירי הדם, עי' ציון 8, מחשבה פוסלת בו.
- ↑ ע"ע שיירי הדם.
- ↑ ע"ע משבה בקדשים. וע"ש שלדעתם אף כשרים בלילה.
- ↑ עי' ציון 8.
- ↑ ע"ע שיירי הדם וע' מחשבה בקדשים.
- ↑ מקד"ד סי' כח ס"ק א ד"ה פסק. ועי' ציון 97, שסובר שהרמב"ם פסק להלכה כירושלמי, ועי' מנחת מרדכי על המקד"ד שם, שתמה מהרמב"ם פסוהמ"ק פי"ג ה"ה, שהעוף נפסל במחשבה במיצוי הדם, והרי לפי דבריו שהרמב"ם סובר להלכה כירושלמי, הרי אין פסול מחשבה במיצוי, ונ' ליישב, לפי המבואר בציון 161, שי"ס שמ"ש במשנה פיגול במיצוי, הכוונה שהפיגול היה בהזאה, ומה שנקטו מחשבה במיצוי, משום שהוא הפוסל בין בעולת העוף, בו פוסל במיצוי לבדו, ובין בחטאת העוף שהמיצוי נעשה בהזאה, וי"ל כן בד' הרמב"ם, שמ"ש שיש פסול פיגול במיצוי, הכוונה למיצוי בעולת העוף ובהזאה של חטאת העוף.
- ↑ ציון 161.
- ↑ קר"א מעילה ח ב ד"ה שם גמרא דתני; נאם דוד מעה"ק פ"ז ה"ז; לקוטי הלכות שם ט א זבח תודה ד"ה מועלין בד' רש"י (ונ' שכוונתו למ"ש רש"י שם ח ב ד"ה אינו מעכב, שכיון שהוזה וכו' יצא מידי מעילה, משמע שלסוברים שמיצוי מעכב אינו יוצא מידי מעילה, ועי' ציון 108); תקנת עזרא שם ח א; אהא"ז מעה"ק שם ה"ז-ח-ט.
- ↑ עי' מעילה ח ב, שבציון 25 ואילך. נאם דוד שם; לקוטי הלכות שם; אהא"ז שם.
- ↑ רמב"ם מעילה פ"ב ה"ו.
- ↑ נאם דוד שם; אהא"ז שם. וכ"כ לקוטי הלכות שם, שאולי כוונת הרמב"ם ג"כ מיצה דמה, וכמה אחרונים סוברים, שלד' הרמב"ם אין מעילה אף קודם מיצוי, עי' ציונים 97, 106 ואילך, 123.
- ↑ עי' ציון 117.
- ↑ נאם דוד שם; אהא"ז שם. ועי' ציון 28 ואילך, שלד' אהא"ז שם, מ"ש שרב שונה במשנה מיצה דמה, אין הכוונה שגורס במשנה מיצה דמה, אלא שמפרש, שמה שכתוב במשנה הוזה דמה אין בה מעילה, הכוונה שעשה את ההזאה בשלימותה, היינו שעשה אף מיצוי, ואף הרמב"ם כתב כמ"ש במשנה, הוזה דמה אין בה מעילה, ופירושו שעשה אף מיצוי, אבל קודם מיצוי יש מעילה.
- ↑ תקנת עזרא שם. ועי' ציון 28 ואילך, שלדעתו מ"ש שרב שונה במשנה מיצה דמה, אין הכוונה שגורס במשנה מיצה דמה, אלא שמפרש, שמה שכתוב במשנה הוזה דמה אין בה מעילה, הכוונה שעשה אף מיצוי, שבהזאה נכלל מיצוי, ואף הרמב"ם כתב כמ"ש במשנה, הוזה דמה אין בה מעילה, ופירושו שעשה אף מיצוי, אבל קודם מיצוי יש מעילה.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ ע"ע שיירי הדם. ע"ש שלכן פסולים בלילה ומחשבה פוסלת בהם.
- ↑ ע"ע הנ"ל. ע"ש שבירושלמי יומא פ"ה ה"ו נסתפקו אם כשרים בלילה ואם מחשבה פוסלת בהם.
- ↑ מקד"ד סי' כח ס"ק א. וע"ש ששיטת הרמב"ם שבציון 89, שבחטאת העוף אחרי הזאה יצאה מידי מעילה אפי' קודם מיצוי, אע"פ שסובר שמיצוי מעכב, ולא כד' הסוברים שבציון 90, וביאר שהרמב"ם פסק כירושלמי, ומ"ש במעילה ח א, שלסוברים שמיצוי מעכב לא יצאה מידי מעילה (ציון 88), הוא כד' הבבלי שלמיצוי יש דין מתיר, ולכן לא יצא מידי מעילה אלא אחרי מיצוי. ועי' ציון 85.
- ↑ עי' ציון 130.
- ↑ עי' ציון 131.
- ↑ רי"מ פלצינסקי, מובא בשלום יהודה מועד, עמ' שנו. וע"ש ששיטת הרמב"ם שבציון 89, שבחטאת העוף אחרי הזאה יצאה מידי מעילה אפי' קודם מיצוי, אע"פ שסובר שמיצוי מעכב, ולא כד' הסוברים שבציון 90, וביאר שהרמב"ם פסק כירושלמי, ומ"ש במעילה ח א, שלסוברים שמיצוי מעכב לא יצאה מידי מעילה (ציון 88), הוא כד' הבבלי ששיריים מעכבים אפי' אם לא נשאר דם, ולכן לא יצא מידי מעילה אלא אחרי מיצוי.
- ↑ ציון 108 ואילך. ועי' ציון 148 ואילך, שי"ס שאע"פ שאמרו שלסוברים שמיצוי מעכב יש מעילה קודם הזאה, מ"מ להלכה פוסקים שמיצוי מעכב, ואין מעילה קודם הזאה.
- ↑ עי' ציון 11.
- ↑ עי' ציון 8.
- ↑ זבחים נב א, עי' ציון 35.
- ↑ חי' הגר"ח מעילה ח א. וכ"מ ברש"י שם ד"ה שיריים מעכבין, ובתוס' שם ב ד"ה בשלמא, שאע"פ שאין דם אלא מה שנשאר מן ההזאה, עדיין היא חטאת ותלויה הזאתה במיצוי שהוא מעכב, משמע שמיצוי אינו מעבודת ההזאה, אלא שהזאה תלויה במיצוי, ועי' תוס' שם ד"ה אלא בסה"ד, שהזאת חטאת תלויה במיצוי. ועי' טה"ק זבחים נב א ד"ה שיריים, שגרס בתוס' ד"ה בשלמא "ותלויה הוייתה במיצוי" (וכ"ה בכמה דפוסים, עי' דק"ס), ולגירסא זו לא מוכח שהמיצוי אינו מעבודת ההזאה. ועי' ציון 164, הסוברים שפיגול במיצוי אינו חשוב חצי מתיר, כיון שאינו חלק מההזאה. ועי' ציון 182, הסוברים, שזר שמיצה אינו חייב מיתה שמיצוי הוא מדין שיירי-הדם*, ואינו עיקר הכפרה. ועי' עולת שלמה זבחים נב א, שלעניין שיירי הדם בקרבנות בהמה, לסוברים שמעכבים ואינם מכפרים, הזריקה תלויה ועומדת, שאם יתן שיריים אח"כ נתכפר למפרע בזריקה, ואם לא יתן אינו מתכפר כלל. בד' הגר"ח מבואר שמיצוי מעכב בהזאה, ועי' ישורון ח קונטרס שירת הלוי מהגרי"ד עמ' תיג, שהביא בשם הגרי"ז שמיצוי מעכב בקרבן ולא בהזאה.
- ↑ רמב"ם מעילה פ"ב ה"ו.
- ↑ עי' ציון 144, שהרמב"ם סובר שלהלכה מיצוי מעכב.
- ↑ לח"מ מעה"ק פ"ז ה"ז בד' הרמב"ם ותמה (ועי' ציון 90, שי"ס בד' הרמב"ם שקודם מיצוי יש מעילה). ועי' חמדת יעקב סי' לא אות ט, שדייק מד' רש"י שסובר כן, שבמעילה ח ב ד"ה אינו מעכב, כ' שלסוברים שמיצוי אינו מעכב, אחרי הזאה נעשית מצותו, ויצא מידי מעילה, וחייבים עליו משום נותר וטמא, ושם ד"ה ורב אדא, כ' שלסוברים שמיצוי מעכב, אחרי הזאה קודם מיצוי, לא הוקבע החטאת בפיגול ונותר וטמא, ולא הזכיר מעילה, משמע שאף לסוברים שמיצוי מעכב, יצא מידי מעילה בהזאה, ועי' ציון 87, ד' הלקוטי הלכות בשיטת רש"י. ועי' עיני אברהם מעה"ק פ"ז ה"ט, ומעיל יעקב מעילה ט א, והרועים בשושנים זבחים פ"ו מ"ו, שנקטו בד' הרמב"ם כנ"ל, שאע"פ שמיצוי מעכב, מ"מ בהזאה יצא מידי מעילה, ולדעתם המקור של הרמב"ם לחלק בין מעילה לפיגול נותר וטמא, הוא מזבחים סג ב, מיצה דמה בכ"מ במזבח כשרה, שאם היזה ולא מיצה כשרה, והק' שם התוס' ד"ה שאם, לסוברים שמיצוי מעכב, ולד' המעיל יעקב והרועה בשושנים, הרמב"ם סובר שמ"ש כשרה היינו לעניין מעילה שא"צ מיצוי אלא הזאה (ועי' פרחי כהונה מעילה שם, שתמה שכשרה משמע שכשר בלא מיצוי, ולא משמע לעניין מעילה) ועי' עיני אברהם שם, שהרמב"ם סובר שמ"ש היזה ולא מיצה כשרה, הפי' אם היזה למטה מחוט הסיקרא. אע"פ שלא מיצה למטה מחוט הסיקרא כשרה, אבל אם לא מיצה כלל פסולה.
- ↑ עי' ציון 18.
- ↑ ע"ע מעילה.
- ↑ עי' ציון 11.
- ↑ עי' ציון 8.
- ↑ עי' ציון 26.
- ↑ ע"ע מעילה.
- ↑ חי' הגר"ח שם. וע"ש שאפשר לפרש את מה ששנינו לעניין מעילה, שאין הקרבן יוצא מידי מעילה אחרי הזאה אלא אחרי מיצוי, שמעילה לאו דוקא, והוזכרה אגב אחרים, וכן הלח"מ מעה"ק פ"ז ה"ז ר"ל כן בד' הרמב"ם, שמ"ש בגמ' דתני שם מיצה, אינו משום מעילה, שבהזאה לבד יוצא מידי מעילה, אפי' שהמיצוי מעכב, ומ"ש בגמ' שם אינו אלא משום חיוב פיגול ונותר וכו', שאין ראוי לחייבו אלא אחר מיצוי, אלא שתמה מנין לרמב"ם לחלק בין מעילה לשאר דברים, הרי במשנה כתבו אף מעילה, משמע שאף לעניין מעילה תלוי במיצוי.
- ↑ עי' ציון 8.
- ↑ עי' פי' קדמון מעילה ח א (מהדורת סופר), שהמיצוי במקום זריקה שבבהמה, וכן בשטמ"ק הנדמ"ח (אילן) שם; פמ"א זבחים נב א ד"ה מאי בינייהו; מקד"ד סי' כח ס"ק א. ועי' ציון 18, מהלקוטי הלכות זבחים סד ב, שמיצוי חטאת העוף הוא מעיקר המצוה כמו הזאה. ועי' ציון 443, מאהא"ז, שמיצוי אינו מעשה עבודה, אלא שמתמצה ממילא על ידי ההזאה, והוא גמר עבודת ההזאה. ועי' ציון 92, שי"ס בד' הרמב"ם שכ' שחטאת העוף שהוזה דמה, אין בה מעילה, אין כוונתם להזאה בלבד, אלא שהיה אף מיצוי, שעשה את ההזאה בשלימותה כדינה עד אחרי מיצוי, ונ' שזה לסוברים שהמיצוי הוא מעבודת ההזאה. ועי' כס"מ ביאמ"ק פ"ט ה"ג, שבציון 176, שהרמב"ם השמיט שיש חיוב מיתה על מיצוי, משום שנכלל בחיוב מיתה על הזאה, ואולי לדעתו המיצוי הוא חלק מעבודת הזאה, והמיצוי נכלל כבר בהזאה. בעיקר הדין שהמיצוי הוא חלק מהזאה המכפרת, צ"ב הרי אמרו בזבחים שם, שיריים של חטאת, שאינם מכפרים וכו' שמיצוי מעכב ואינו מכפר, עי' ציון 35, ואולי יפרשו את הגמ' שם לא כרש"י, אלא כמ"ש הפמ"א שם, שמ"ש שמיצוי מעכב ואינו מכפר, שהכוונה שאינה מכפרת לבדה אלא עם הזריקה שלפניה (וע"ש שנשאר בצ"ע). ועי' ציון 153, שי"ס שמחשבת פיגול במיצוי לבדו, ללא מחשבת פיגול בהזאה, חשוב חצי מתיר, ואין מפגלים בחצי מתיר, ולדעה הנ"ל מתבאר היטב שהמיצוי הוא מעבודת ההזאה ששניהם מכפרים, ועי' ציון 161, שי"ס שמחשבת פיגול במיצוי לבדו, אינה פיגול, מפני שמיצוי חטאת העוף אינו על ידי מעשה, אלא נעשה ממילא, ולדעתם המיצוי הוא גמר ההזאה. ועי' ציון 188, שי"א שלסוברים שמיצוי מעכב, זר שמיצה חייב מיתה, וי"ל שהוא מטעם שמיצוי הוא מעבודת ההזאה, שההזאה והמיצוי ביחד, הם עבודת הדם המכפרת. ועי' ציון 195, שי"ס שאינו חייב על העלאת חוץ, שאינה עבודה גמורה אלא השלמת ההזאה, ועי' ציון 439, שיש שפי' שלכן המיצוי הוא בקיר התחתון, כיון שהוא מדין הזאה, והזאה בקיר התחתון.
- ↑ עי' ציון 21.
- ↑ פי' קדמון מעילה שם.
- ↑ עי' ציון 353.
- ↑ מקד"ד שם. ע"ש בד' הרמב"ם מעה"ק פ"ז ה"ט, שאם היזה בכ"מ כשירה, והוא שיתן למטה מעט מדם הנפש, והק' הלח"מ שם, שבגמ' מבואר שאם היזה קודם למעלה ואח"כ למטה אינה כשרה, ותי' שהגמ' היא לסוברים שמיצוי אינו מעכב, ובהזאה למעלה נתכפרו הבעלים, שזריקה שלא במקומה כמקומה, והרמב"ם שפסק שמיצוי מעכב, עי' ציון 144, עדיין לא נתכפרו הבעלים ויכול לחזור ולהזות למטה.
- ↑ עי' ציונים 35, 104.
- ↑ אשר לשלמה (ברמן) מהדו"ת סי' נט ד"ה וגם מדבריו. וע"ש שלפי"ז מחשבת פיגול במיצוי לבדו, אינו חשוב חצי מתיר שאינו מתיר כלל, עי' ציון 164.
- ↑ עי' ציון 97, מהמקד"ד שמיצוי חשוב מתיר; עי' ציון 105, מהגר"ח שהמיצוי הוא עבודת זריקה המתרת שמכשירה את הקרבן; עי' ציון 117, שי"ס שהוא חלק מההזאה; עי' עולת שלמה שבציון 317, שא"א לעשות מיצוי על הרצפה, שהרצפה לא נתקדשה לעבודת הדם.
- ↑ עי' ציון 117.
- ↑ ע"ע, וע' חטאות המתות ציון 101.
- ↑ עי' ציון 104.
- ↑ ע"ע יורש ציון 589 ואילך.
- ↑ אילת השחר זבחים סה ב; שיעורי ר' דוד מעילה ח ב ד"ה ולעניין לפגל. ועי' עולת שלמה שם נב א, וחזו"א זבחים סי' טז ס"ק א, לעניין שיירי הדם, שנחלקו אם מכפרים, שנ"מ אם באים לאחר מיתה.
- ↑ עי' זבחים נב א-ב, שהק' שתנא דבי ר"י אמר והנשאר בדם ימצה, ושאינו נשאר לא ימצה, ופי' רש"י שם ד"ה ושאינו, כלומר אם יצא כל הדם בהזאה, א"צ מיצוי, והרי הוא סובר שמיצוי מעכב, ותי' שמח' היא בין שני תנאים בדעתו של ר"י, תנא אחד סובר שלדעתו מיצוי מעכב, ותנא אחד סובר שלדעתו אינו מעכב, עי' ציון 53, ומבואר שלסוברים שמיצוי מעכב אם לא נשאר דם פסול. תרי תנאי ואליבא דר' ישמעאל, מבואר
- ↑ רי"מ פלצינסקי, נדפס בשלום יהודה מועד, עמ' שנה. ע"ש שבירושלמי יומא פ"ה ה"ו, נסתפקו בשיירי-הדם* שמעכבים, אם התחיל לתת את שיירי הדם על היסוד, וחסרו השיריים לפני שגמר את שפיכתם, אם הם מעכבים, ואמרו שם, שאם הם אבדו לפני שהתחיל לתת משיירי הדם על היסוד, אינם מעכבים, והטעם כ' קה"ע שם, ששיירי הדם כמו אימורים, שאם הם בעין מעכבים, ואם נאבדו הקרבן כשר (ועי' מנחת אברהם זבחים ח"ב עמ' ריג, שמצאנו דבר כזה בלוג שמן של מצורע, שרמב"ם מחו"כ פ"ד ה"ב, כ' והנותר מן השמן שבכפו יתננו על ראש המתטהר ואם לא נתן לא כפר, ושם פ"ה ה"ה, כ' נשפך הלוג קודם שיתן שאר השמן שבכפו על ראש המטהר א"צ להביא לוג אחר שמתנת הראש אינה מעכבת, והק' הכס"מ שם היאך כתב כאן שאינן מעכבות, הרי הרמב"ם כ' שאם לא נתן מתנות הראש לא כיפר, ותי' בשם הר"י קורקוס, שכשהם בעין ולא נתן, לא כיפר, אבל כשנשפכו אינן מעכבות), ומבואר שלדעת הירושלמי, שיירי הדם אינם מעכבים אלא כשהם נמצאים, אבל אם אין שיירי הדם אינם מעכבים, וכיון שמיצוי הוא מדין שיירי הדם, עי' ציון 8, נ' שלירושלמי אין המיצוי מעכב אלא כשנשאר דם כדי לעשות בו מיצוי, אבל אם לא נשאר דם, אינו מעכב.
- ↑ חי' ר' אריה לייב דלהלן. וע"ש שבזבחים נב א, לד' ר"פ נחלקו ר"י ור"ע אם מיצוי מעכב, עי' ציונים 35, 54, ובמעילה נחלקו אמוראים אם מיצוי מעכב, עי' ציון 26 ואילך, וצ"ב שבגמ' לא הביאו שמחלוקת אמוראים היא מחלוקת תנאים, וכן במעילה ט א, הק' סתירה מדברי ר' ישמעאל, ותירצו שהם שני תנאים אליבא דר"י, והגמ' לא תלתה את המחלוקת אמוראים במחלוקת תנאים, ומזה הוכיח שהם ב' מחלוקות נפרדות שאינן תלויות זו בזו.
- ↑ עי' ציון 203.
- ↑ ע"ע שיירי הדם, ועי' ציון 331.
- ↑ עי' ציון 333. וע"ש שמקיר המזבח הדם מגיע ליסוד.
- ↑ עי' ציון 423 ואילך.
- ↑ עי' ציון 25 ואילך.
- ↑ עי' ציון 35.
- ↑ עי' ציון 54.
- ↑ חי' ר' אריה לייב (מאלין) ח"ב סי' כב אות יא.
- ↑ ציון 150.
- ↑ עי' לח"מ שבציון 108; עי' חי' הגר"ח שבציון 115; עי' מקד"ד שבציון 97.
- ↑ פי' הראב"ד קנים פ"א מ"א, ורז"ה שם בדעתו, וכ"כ בלקוטי הלכות זבחים סד א זבח תודה ד"ה ואית מרבוותא, בדעתו; סמ"ג עשין קפא, ולקוטי הלכות שם בדעתו; עי' פי' הרא"ש קנים פ"א מ"א ד"ה ואם, שאם היזה ולא מיצה כשרה; עי' יעיר קנו קנים פ"א מ"א שיח השדה דף א ב: במיצוי דמו בכ"מ כשרה, שאם היזה ולא מיצה כשרה. ועי' תוי"ט זבחים פ"ז מ"ג, וקנים פ"א מ"א, שהביאו שהתוס' מסיקים שמיצוי אינו מעכב, וצ"ב, ואולי כוונתו לתוס' חולין כב א ד"ה (בעמוד הקודם) ואינו, שכ' שאין לומר שהמשנה בזבחים סד ב כדעת הסוברים שמיצוי מעכב, שהרי במעילה הגמ' מעמידה את כל המשניות כדעת הסוברים שמיצוי אינו מעכב, משמע שכן הוא להלכה, ולכן הגמ' מעמידה כמותו.
- ↑ עי' רש"י זבחים סד א ד"ה בכ"מ, שיש סוברים שמיצוי אינו מעכב, ורדב"ז מעה"ק פ"ז ה"ז בדעתו, שמשמע שרובם סוברים שמיצוי מעכב; רמב"ם שם; עי' תו"י יומא כד ב ד"ה והמזה וריטב"א שם; תפא"י חומר בקודש פ"ו אות ז, זבחים פ"ו יכין אות כו, ואות מג. ועי' כס"מ שם, ומהר"י קורקוס שם, ולקוטי הלכות זבחים סד ב זבח תודה ד"ה ואית מרבוותא, שכ' בטעם הרמב"ם שפסק כן, משום שבמעילה ח ב, הקשו כמה קושיות על הסוברים שמיצוי אינו מעכב, ותירצו בדוחק, ולא סומכים ע"ז. ועי' מרומי שדה מעילה שם, שתמה כיון שבדין מיצוי אם מעכב, נחלקו ר"י ור"ע, ור"י סובר שמיצוי מעכב, עי' ציון 35, ור"ע סובר שמיצוי אינו מעכב, עי' ציון 54, והלכה כר"ע מחברו (ע"ע הלכה ציון 596 ואילך), וכ"ש שיש תנאים כד' ר"י, ותי' ע"פ יומא סא א, שהלשון "נותרת" לבד הוא מעכב, ורק במותר מתנות שמן, שכתוב "ומיתר" "והנותר", אינו מעכב, וא"כ במיצוי שאין כפל לשון של נותר אלא והנשאר שמעכב.
- ↑ אב"נ או"ח סי' תנז אות יא. ונ' שכוונתו למשנה קנים פ"א מ"א, חטאת העוף נעשית למטה וכו' עולת העוף נעשית למעלה וכו', אם שינה בזה ובזה פסול, והדין של חטאת העוף שנעשית למטה הוא בין הזאה ובין מיצוי, עי' ציונים 328, 320, וע"ז נאמר במשנה שאם שינה בזה ובזה פסול, והרי לסוברים שמיצוי אינו מעכב, מיצה דמה בכל מקום במזבח כשרה, עי' ציון 347, נמצא שסתם משנה שמיצוי מעכב, ולכן שינה בזה ובזה פסול. אך עי' תוס' חולין שם, שכ' שאין לומר שהמשנה בזבחים סד ב, כדעת הסוברים שמיצוי מעכב, שהרי במעילה הגמ' מעמידה את כל המשניות כדעת הסוברים שמיצוי אינו מעכב, עי' ציון 143, ומבואר שלד' התוס' אין סתם משנה שמיצוי מעכב, וכן נ' בכס"מ ומהר"י קורקוס ולקוטי הלכות דלעיל, שלא כתבו שטעם הרמב"ם משום שפסק כסתם משנה, וצ"ל שלדעתם אפשר לפרש מ"ש בזה ובזה פסול לא הולך על כל מה שאמרו ברישא, אלא על קרבנות בהמה ועולת העוף ובחטאת העוף על הזאה, ולא על מיצוי, ועי' יעיר קנו שבציון 350.
- ↑ עי' פי' הרז"ה קנים שם.
- ↑ עי' ציון 132.
- ↑ עי' ציון 144, ד' הרמב"ם. ועי' ציון 424.
- ↑ עי' ציון 108, ד' הרמב"ם.
- ↑ חי' ר' אריה לייב (מאלין) ח"ב סי' כב אות יא. ועי' הדרת קודש מעה"ק פ"ז ה"ז חיבת הקודש, שלפי דבריו יש ליישב דקדוק בלשון הרמב"ם, שכ' שם ה"ו, ושיירי הדם מתמצין ליסוד, ולא כ' וממצה את הדם כמ"ש בעולת העוף פ"ו ה"כ, שכוונתו להדגיש שעיקר החיוב מיצוי שמעכב, הוא שמתקיים דין שפיכת שיריים ליסוד, ולא המעשה של עבודה של מיצוי, שאינו מעכב.
- ↑ עי' ציון 76 ואילך.
- ↑ רש"ש מעילה ט א; מנ"ח מ' קמד אות ו; מקד"ד סי' ז סוף אות ה; חזו"א זבחים סי' יט ס"ק ח; אהא"ז ביאמ"ק פ"ט ה"ג, ומעה"ק פ"ז ה"ז.
- ↑ ע"ע פיגול. רש"ש שם; מנ"ח שם; מקד"ד שם; חזו"א שם. ועי' ציון 117, שי"ס שמיצוי הוא מעבודת ההזאה, שההזאה והמיצוי ביחד, הם עבודת הדם המכפרת, ולדעתם מסתבר שמיצוי חשוב חצי מתיר.
- ↑ ע"ע שיירי הדם.
- ↑ עי' ציון 8.
- ↑ מקד"ד שם.
- ↑ עי' ציון 442.
- ↑ אהא"ז שם ושם.
- ↑ משנה זבחים סד ב. וכ"ה ברמב"ם פסוהמ"ק פי"ג ה"ה, שהעוף נפסל בשני דברים: במליקה, ובמיצוי הדם.
- ↑ רש"ש שם.
- ↑ אהא"ז שם ושם. וע"ש שלשיטתו מיצוי אינו מעשה עבודה, אלא נעשה ממילא, והוא גמר עבודת ההזאה, עי' ציון 442 ואילך, וא"כ המיצוי נעשה בהזאה.
- ↑ חזו"א שם.
- ↑ ע"ע פיגול. חזו"א שם.
- ↑ לקוטי הלכות מעילה שם זבח תודה ד"ה ומועלין. ועי' ציון 105, שי"ס שמיצוי חטאת העוף, אינו חלק מהכפרה, שעיקר הכפרה היא בהזאה, והמיצוי הוא עבודה בפני עצמה, ולפי"ז י"ל שלכן אינו חשוב חצי מתיר שאינו מכפר, לפי שהמיצוי היא עבודה בפני עצמה, ואינו חלק מההזאה, ועי' ציון 123, מאשר לשלמה שהמיצוי אינו חלק מעבודת הדם כלל, ולכן מחשבת פיגול במיצוי, אינה מחשבה בחצי מתיר, שאינו מתיר כלל. ועי' ציון 132, שי"ס שבדין מיצוי חטאת העוף נאמרו שני דינים: א) עבודת המיצוי לקיר המזבח, היינו שתחילת נתינת דם המיצוי, אינה כשיירי הדם בקרבנות בהמה שהם על היסוד, אלא לקיר המזבח, ב) המיצוי מדין שיירי-הדם*, שהדם צריך להגיע ליסוד, ועי' שלמי יוסף תנינא זבחים עמ' תפו, שי"ל שזה הטעם שמיצוי היא עבודה בפני עצמה, לפי שיש במיצוי דין של עבודת המיצוי לקיר המזבח, שאינו חלק מההזאה.
- ↑ עי' רש"י מעילה שם, ד"ה קתני, שלסוברים שמיצוי מעכב בחטאת העוף, יכול לפגל במיצוי כמו בהזאה, משמע שבמיצוי לבד מפגל ואינו חשוב חצי מתיר, ובלקוטי הלכות שם בדעתו, וכן בלקוטי הלכות זבחים סד ב תורת הקדשים ס"ק כ בשם י"א.
- ↑ רמב"ם פסוהמ"ק פי"ג ה"ה.
- ↑ עי' מנ"ח שם, שדייק כן ברמב"ם. וע"ש שהמנ"ח שסובר שאין מפגלים במיצוי לבדו, תמה על הרמב"ם.
- ↑ עי' ציון 41 ואילך.
- ↑ לקוטי הלכות זבחים נב ב זבח תודה ד"ה והלכה כר"ע, ותקנת עזרא מעילה ח ב ד"ה ברש"י, שכ"מ ברש"י שם ד"ה להכי (ועי' ציון הבא), וטה"ק שבציון 44. ועי' רש"י זבחים נב ב ד"ה ושאינו נשאר, כלומר אם יצא כל הדם בהזאה, אין צריך מיצוי, ובשעורי הגרי"ד זבחים נב ב, וביברך ישראל שם נג ב ד"ה ודע, הביאו מהגרי"ז, שדייק ממ"ש רש"י שא"צ מיצוי, הרי כיון שאין דם ל"ש מיצוי, ומהי כוונת רש"י שא"צ מיצוי, וע"כ שכוונתו שאין דין מיצוי בפ"ע כלל, וכל דינו הוא דוקא אם נשאר, אבל א"צ להשאיר. בדין שפיכת שיריים בקרבנות בהמה, ד' רש"י שם לז א ד"ה מנין, ונא א ד"ה אל יסוד (השלישי), ותוס' שם נג ב ד"ה העולה בשם ר"מ, שאינו נוהג אלא אם נשאר דם, אבל אינו חייב להשאיר דם בכלי כדי לקיים שפיכת שיריים (ותוס' שם חולק, עי' להלן), ומסתבר שה"ה מיצוי חטאת העוף שאינו חייב להשאיר דם, שהרי בזבחים לז א, לומדים שפיכת שיריים ממיצוי חטאת העוף, ומשמע שהדינים שוים.
- ↑ תקנת עזרא מעילה שם, בד' התוס' שם נג ב ד"ה העולה, שבקרבנות בהמה מצוה לשייר מן הדם כדי לקיים מצות שפיכת שיריים, ע"ע שיירי הדם, שמסתבר שה"ה שיש מצוה בחטאת העוף לשייר מן הדם כדי לקיים מיצוי, וע"ש שנדחק לפרש כן אף בד' רש"י שבציון הקודם.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ עי' ציון 348.
- ↑ תוספתא זבחים פ"ז ה"ב.
- ↑ עי' חסדי דוד לתוספתא שם.
- ↑ ע"ע זר ציון 8 ואילך. ברייתא יומא כד ב לגירסא שלפנינו, ורש"י שם ד"ה בעולת העוף. ועי' תוס' שם ד"ה והמקטיר, שלא גרסו הממצה (ועי' דק"ס שם אות כ, שיש כת"י שלא גרסו), אבל אף לדעתם הממצה חייב מיתה, וע"ע הנ"ל ציון 51. והרמב"ם ביאמ"ק פ"ט, השמיט חיוב מיתה על מיצוי עולת העוף (על השמטתו של מיצוי חטאת העוף, עי' להלן), וצ"ב, ועי' ציון 449, שי"ס שמיצוי עולת העוף אינו על ידי מעשה אלא נעשה ממילא, ולשיטה זו מסתבר שאין חיוב מיתה על מיצוי עולת העוף, כמ"ש להלן שי"ס שאין חיוב מיתה על מיצוי חטאת העוף שאינה ע"י מעשה, עי' ציון 184.
- ↑ כס"מ ביאמ"ק פ"ט ה"ג; עי' תפא"י חומר בקודש פ"ב אות עג סוס"ק כ, וחזו"א קדשים ליקוטים סי' א ס"ק יג, שזר חייב מיתה על שפיכת שיריים, ולפי"ז נ' שזר חייב על מיצוי. בטעם שהרמב"ם לא כתב שזר שמיצה חייב מיתה, כ' הכס"מ שם ומרכה"מ שם, שסובר שנכלל במ"ש שחייב על הזאת הדם (ועי' ציון 117), ועי' שיח יצחק יומא בסוה"ס בפירוש ותיקון על הת"י כד ב, שהרמב"ם לא הביא שיש חיוב מיתה לזר על מיצוי חטאת העוף, לפי שלא גרס כן בגמ' וכד' התוס' שלא גרסו כן, ואין דרכו להביא אלא מה שמבואר בגמ', ועי' להלן שי"ס שמהשמטת הרמב"ם נ' שסובר שאין חיוב מיתה לזר שעושה מיצוי. בד' הכס"מ שהרמב"ם סובר שזר שמיצה חייב מיתה, צ"ב אם כוונתו דוקא לסוברים שמיצוי מעכב (עי' ציון 188), או שד"ז לכו"ע.
- ↑ עי' ציון 37.
- ↑ ע"ע זר ציון 59, שזר חייב על מתנות בחטאת שאינן מעכבות, וציון 60, שזר חייב על הקטרת איברים, אע"פ שאינם מעכבים, ע"ע הקטרה ציון 42 ואילך. תפא"י שם.
- ↑ קר"א זבחים לח ב; צפע"נ קו"א אות מ (ע"ש שבתחילה נסתפק, ולבסוף צידד כך); מקור ברוך ח"א סי' יב ד"ה והנראה דהא; אהא"ז ביאמ"ק שם. ועי' מקור ברוך שם, שכ"נ ברמב"ם שלא הביא שזר חייב מיתה על מיצוי (ועי' ציון 176, הסוברים שאין ראיה מהשמטת הרמב"ם).
- ↑ עי' ציון 8.
- ↑ עי' ציון 105.
- ↑ קר"א שם. וכעי"ז בצפע"נ שם, ובמקור ברוך שם. ועי' עולת שלמה זבחים שם, שאין חיוב מיתה בשפיכת שיירי הדם, שהן סוף עבודה, וצ"ב אם לדעתו ה"ה שאין חיוב מיתה במיצוי חטאת העוף. ועי' ציון 195, על חיוב העלאת חוץ.
- ↑ עי' ציון 442 ואילך.
- ↑ אהא"ז שם.
- ↑ עי' ציון 16 ואילך.
- ↑ עי' ציון 117.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 57.
- ↑ תו"י יומא שם; תוס' רבינו פרץ יומא שם; ריטב"א יומא שם. ועי' ציון 178, שזר חייב אף על עבודה שאינה מעכבת, וצ"ל שדוקא במיצוי שהוא מדין שיירי הדם, אין חיוב על עבודה שאינה מעכבת.
- ↑ עי' ציון 37.
- ↑ עי' ציון 8.
- ↑ ע"ע העלאת חוץ ציון 344.
- ↑ אב"נ או"ח סי' תנז אות יא; עי' מנחת אברהם לתו"כ פ' ויקרא פרק יח ה"ח עמ' קו.
- ↑ עי' ציון 37.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 341. אב"נ שם.
- ↑ עי' ציון 117 ואילך שי"ס שההזאה והמיצוי ביחד, הם עבודת הדם המכפרת. הדרת קודש מעה"ק פ"ז ה"ז חיבת הקודש ד"ה אכן. ועי' ציון 182, שי"ס שאין חיוב מיתה לזר שעושה מיצוי, מפני שמיצוי הוא מדין שיירי הדם, ואינו עיקר הכפרה, ולדעתם נ' שה"ה שאין חייבים על העלאת חוץ, וכן לסוברים שאין חיוב מיתה על מיצוי, שאין במיצוי מעשה, עי' ציון 184, נ' שה"ה שאין חיוב של העלאת חוץ.
- ↑ חטאת העוף בלבד נאכלת, אבל עולת העוף כולה כליל ואינה נאכלת, ע"ע עולת העוף.
- ↑ קר"א מעילה ח ב; נאם דוד מעה"ק פ"ז ה"ז; חמדת יעקב סי' לא אות ט. ועי' קר"א שם, שדימה לשפיכת שיריים, ע"ע שיירי הדם. וכ"מ מרש"י שם ד"ה ואמאי, שקו' הגמ' שם שאחרי הזאה צ"ל מותר באכילה. ועי' ק"ס מעילה פ"ב: הוזה דמה אין מועלין בה, שכבר יש בה התר לכהנים, משמע שאף לסוברים שמיצוי מעכב (עי' ק"ס מעה"ק פ"ז מעה"ק, שמיצוי מעכב), מותר לכהנים קודם מיצוי, וצ"ב.
- ↑ שפ"א שם. וע"ש שקו' הגמ' שם, בטעם הדבר שיש איסור אחרי הזאה, אינה שיהיה מותר באכילה, אלא שיהיה מותר בהנאה. ועי' ציון הקודם שברש"י מבואר שהקושיא שיהיה מותר באכילה.
- ↑ עי' ציון 37.
- ↑ יעיר קנו קנים פ"א מ"א לקח טוב עמ' ב; שו"ת הרי בשמים ח"א מהדו"ק סי' לב. ועי' יעיר קנו שם, שאפי' אם אינה ראויה למיצוי למטה, כגון שנתערבה עם עולת העוף, חשוב אינה ראויה למיצוי.
- ↑ עי' ציון 7.
- ↑ ע"ע כל שאינו ראוי לבילה בלה מעכבת בו ציון 144 ואילך. או"ש יבום וחליצה פ"ד ה"ח במלואים. וכ"מ מהסוברים שאם מיצוי אינו מעכב, א"צ להשאיר דם, עי' ציון 169, ויוצא שכשר אע"פ שאינו ראוי למיצוי.
- ↑ משנה זבחים סד ב; תוספתא זבחים פ"ז; תו"כ פ' ויקרא דבורה דנדבה פרשה ז ה"ז; מנחות צז ב; רמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ. ועי' חו"ב זבחים סה א ד"ה מה הקטרה, שמיצוי א"צ שהכהן והעוף יהיו על המזבח, אלא צריך שיגיע הדם למזבח, ואין לנו עניין במקומו של הכהן והעוף בשעת המיצוי, ואינו כמו מליקה שצריך שהכהן והעוף יהיו על המזבח, ע"ע מליקה.
- ↑ תו"כ שם; תוספתא שם.
- ↑ שטמ"ק לגמ' דלהלן אות ט.
- ↑ ויקרא א טו. תו"כ שם; גמ' שם סה א. ועי' פי' הראב"ד לתו"כ שם, שאם היה אומר על קיר סתם, הייתי אומר אפי' על קיר ההיכל כל שנקרא קיר, כמ"ש ביחזקאל מא כ, הכרובים והתמרים עשוים וקיר ההיכל. בעניין מיצוי על הכבש, עי' ציון 303 ואילך, ומיצוי על קיר היסוד עי' ציון 312.
- ↑ תו"כ שם; זבחים שם.
- ↑ ביאור הח"ח לתו"כ שם. ועי' קנים פ"א מ"א עולת העוף נעשית למעלה.
- ↑ פי' הראב"ד לתו"כ שם; פי' רבינו הלל לתו"כ שם. ועי' פי' הרא"ש קנים שם על חטאת העוף.
- ↑ ע"ע מזבח החיצון ציון 100. רמב"ם שם.
- ↑ ויקרא שם.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה מאחר, ושטמ"ק שם אות יא. ועי' ציון 450, הסוברים שבעולת העוף צריך למצות את כל הדם. וצ"ב הרי כ' אחרונים שא"צ למצות אלא את כל הדם שנמצא בעוף בזמן המיצוי, עי' ציון 451, וא"כ אף אחרי הקטרה אפשר למצות את כל הדם שנשאר בעוף, ונ' שרש"י סובר שלא מספיק למצות את הדם שיש בעוף בזמן המיצוי, אלא יש למצות את כל הדם.
- ↑ ע"ע הקטרה (אמורים ומנחות) ציון 70, שכל הזבחים מקטירים אימוריהם על גבי המזבח אחר שזורקים הדם תחילה. פי' הרז"ה קנים פ"א כג ב (מובא בשטמ"ק זבחים סד ב בהשמטות); פי' הראב"ד לתו"כ שם (ועי' ראב"ד קנים פ"א כב ב ד"ה עולת העוף, שפי' וכי תעלה על דעתך וכו', והלא אין מקומה של הקטרה בכאן, שאחר מכן כתוב והקטיר, אלא לא באה הקטרה לכאן אלא להקיש וכו', וצ"ל שאין כוונתו ששני הפסוקים מדובר באותה הקטרה, אלא שמקומה של הקטרה היא אח"כ באותו מקום שכתוב והקטיר על הגוף, אחרי מיצוי, מהטעם שכ' בתו"כ שא"א להקטיר קודם גמר מיצוי הדם שהוא מתיר את הבשר למזבח); רמב"ן ויקרא שם; מושב זקנים ויקרא שם; חק נתן שם. ועי' ציון 461, שד' הראב"ד שא"צ למצות את כל הדם, ולפי"ז מובן שלא פי' כמו רש"י בציון הקודם, שראיית הגמ' מזה שצריך למצות את כל הדם, שלדעתם א"צ למצות את כל הדם.
- ↑ ויקרא יז יא. רא"ם שם.
- ↑ ע"ע זריקה ציונים 78, 90. הרז"ה שם.
- ↑ ע"ע הקטרה (אמורים ומנחות) ציון 5, וע"ע מזבח החיצון ציון. ועי' חזו"א זבחים סי' יט ס"ק כח, שהק' לסוברים שיסוד כשר למערכה, א"כ הקטרה לאו דוקא בראשו של מזבח, ותי' שעיקר הקטרה בראש המזבח.
- ↑ זבחים שם. וכעי"ז בתו"כ שם.
- ↑ יעיר קנו קנים שם.
- ↑ פי' הראב"ד קנים שם.
- ↑ עי' ציון 322. פיהמ"ש לרמב"ם זבחים פ"ו מ"ה; רע"ב שם; ק"ס מעה"ק פ"ו (ודבריהם מתבארים ע"פ מ"ש בחי' מרן רי"ז הלוי שבציון 231), ועי' תוי"ט זבחים שם, שתמה הרי בגמ' דרשו כן מהכתוב, ולא אמרו מפני שלא נכתב יסוד במיצוי, והטעם שאמרו שלא נכתב יסוד צ"ב, שהרי אפשר ללמוד את עולת העוף בג"ש מחטאת העוף, כמו שלמדו על מול עורף בזבחים סה א (וי"ל לפי מ"ש טה"ק זבחים סה א, ושלמי תודה שם, שבציון 490, שהג"ש אינה אלא לעניין מליקה ולא לעניין מיצוי), ועל הרע"ב תמה עוד, שבקנים פ"א מ"א, הביא את הלימוד שאמרו בגמ', ואולי י"ל שאין כוונתם אלא לבאר מ"ט לא לומדים עולת העוף מחטאת העוף שהמיצוי למטה, וע"ז ביארו שכיון שלא נכתב יסוד בעולת העוף, כמו בחטאת העוף, משמע שא"א ללמוד מחטאת העוף, ועוד נ' בד' שצריך ב' לימודים, כדי שיהיה עיכוב, שאם לא היה אלא לימוד אחד, היה אפ"ל שאינו מעכב, עי' ציון 286, וכיון שיש ב' לימודים שנה עליו הכתוב לעכב, ע"ע דיעבד ציון 3.
- ↑ פי' הראב"ד לתו"כ שם ה"ח.
- ↑ תו"כ שם; עי' תוספתא שם; זבחים שם.
- ↑ פי' הרא"ש קנים פ"א מ"א ד"ה עולת; פי' רבינו הלל לתו"כ פ' ויקרא פרשה ז ה"ח. וע"ע מזבח החיצון.
- ↑ רמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ, שבציון 277.
- ↑ לקוטי הלכות שם זבח תודה ד"ה ואם. ועי' זבחי אפרים זבחים שם, שמ"ש בגמ' שם ואם עשה וכו' שמשמע דיעבד, לאו דוקא. ועי' בצבא העבודה סי' כ, שמה שמשמע בגמ' שמיצוי על הסובב אינו אלא בדיעבד, משום שהגמ' לסוברים שסובב מעכב במזבח, ולכן הוא חלוק בעיקר שמו משאר המזבח, ואינו מקום הקטרה אלא בדיעבד, ולכן אף המיצוי שם אינו אלא בדיעבד, אבל הרמב"ם שפוסק ביה"ב פ"ב הי"ז, שסובב אינו מעכב, לפי"ז הסובב הוא מקום הקטרה לכתחילה, ולכן אף המיצוי שם לכתחילה.
- ↑ עי' משנה זבחים סה ב: עולת העוף וכו' בא לו לקרן דרומית מזרחית, היה מולק את ראשה ממול ערפה ומבדיל, ומיצה את דמה על קיר המזבח, ומ"ש בא לו לקרן דרומית מזרחית, אינו דוקא על המליקה, אלא אף על המיצוי, וכמ"ש ראבי"ה סי' אלף קמ, ופסקי תוס' עמ"ס קנים אות ב: עולת העוף נעשית למעלה בקרן דרומית מזרחית מיצוי ומליקה, וכ"מ ברש"י זבחים נד א ד"ה וממצה, שכ' על עולת העוף שממצה מדמה על קרן מזרחית דרומית, וכן מבואר בתוס' שם נא ב ד"ה תן, שהק' על עולת העוף שהיתה נעשית על קרן מזרחית דרומית כדלקמן, מ"ט שאינה טעונה יסוד, וכ"מ בלקוטי הלכות דלהלן. בד' הרמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ, צ"ב מ"ט לא הביא שהמיצוי בקרן דרומית מזרחית, וצ"ל שמ"ש הרמב"ם שם: וממצה דם הראש ודם הגוף, סמך על מ"ש בתחילת ההלכה: עולת העוף וכו' ובא לו לקרן דרומית מזרחית וכו'.
- ↑ לקוטי הלכות זבחים נג א זבח תודה ד"ה והלכה כרבי. ע"ש שכן משמע מהרמב"ם שם, ונ' שדיוקו ממ"ש הרמב"ם שם: וממצה דם הראש ודם הגוף על קיר המזבח למעלה מן החוט שבאמצע המזבח, משמע שכל שהמיצוי למעלה כשר ולאו דוקא בקרן דרומית מזרחית, וע"כ שקרן דרומית מזרחית אינו מעכב. ממה שהרמב"ם לא הדגיש שהמיצוי בקרן דרומית מזרחית, אלא סמך על תחילת ההלכה, משמע שאינו מעכב.
- ↑ עי' זבחים נז א, ותוס' דלהלן, וע"ע זריקה ציון 151 ואילך.
- ↑ תוס' שם נא ב ד"ה תן. ע"ש ע"פ מ"ש בציון 226, שהמיצוי הוא בקרן דרומית מזרחית.
- ↑ עי' ציון 207. קר"א שם; חי' מרן רי"ז הלוי מעה"ק פ"ה ה"ט ד"ה התוס'.
- ↑ חי' מרן רי"ז הלוי שם.
- ↑ עי' ציון 207 ואילך.
- ↑ תו"כ פ' ויקרא דבורה דנדבה פרשה ז ה"ח; זבחים סה א. ועי' ציון 237, שבתוס' שם פז ב ד"ה עולת, הביאו ד' רבי נחמיה, שאינה נעשית אלא בגופו של קרן, וע"ש ד' החזו"א.
- ↑ תוספתא זבחים פ"ז ה"ג. ועי' חס"ד לתוספתא שם, שזוהי שיטת ר"נ וראב"י.
- ↑ ויקרא א טו. רש"י שם סה א ד"ה אלא בראש.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה אלא, וד"ה עושה, ובחי' מרן רי"ז הלוי ביה"ב פ"ב ה"ח ד"ה והנה בזבחים בדעתו (ברש"י משמע שכל המח' דוקא למטה מן הסובב, אבל מעל הסובב עושה לכו"ע); חזו"א זבחים סי' יט ס"ק כח בצד א'; חי' ר' אריה לייב (מאלין) ח"ב סי' כב אות ב (וע"ש שפי' כן אף ד' הרז"ה קנים פ"א מ"א, ועי' ציון 268). ועי' חזו"א שם, שהק' ממ"ש ר"נ וראב"י, כל עצמה אין נעשית אלא בראש המזבח, עי' ציון 233, הרי אפשר לעשות מיצוי בקיר המזבח שלמעלה מן הסובב, ותי' שכוונתם למליקה, ותמה של"מ כן, אלא גם המיצוי למעלה, שהרי אמרו סתמא אינה נעשית, ויש להוסיף להקשות מל' התוספתא: בראשו של מזבח היתה נעשית, עי' ציון 234, שזה על המיצוי.
- ↑ פי' הראב"ד קנים פ"א מ"א; פי' הרא"ש שם ד"ה עולת. ועי' תוס' זבחים פז ב ד"ה עולת, שהביאו ד' רבי נחמיה, שהיא עצמה אינה נעשית אלא בגופו של קרן, משמע שהמיצוי לרבי נחמיה הוא דוקא בקרן, ועי' חזו"א שם ס"ק כ"ט, שהגיה אלא בראש המזבח, ולא מדובר על מיצוי אלא על מליקה. ועי' ציון 265 ואילך. ועי' חו"ב זבחים סי' ט ס"ק ה, שבציון 299, שא"א לעשות מיצוי על הקרן, ונדחק בד' הראב"ד הנ"ל.
- ↑ חזו"א שם בצד ב', וסיים וצ"ע. ועי' ציון 260, שיש שדחו שיטה זו.
- ↑ פי' הראב"ד לתו"כ פ' ויקרא דבורא דנדבה פרשה ז ה"ח.
- ↑ זבחים סה א. וע"ע מערכות.
- ↑ רש"י שם ד"ה עושה; פי' הראב"ד לתו"כ שם, ופי' לקנים פ"א מ"א; ר"ש משאנץ לתו"כ שם; עי' פי' הרא"ש קנים שם שם.
- ↑ עי' תוס' שם ד"ה ואם, ור"ש משאנץ לתו"כ שם, שהקשו כן. ועי' חי' מרן רי"ז הלוי פסוהמ"ק פ"ה ה"ח ד"ה והנה בתוס', שתמה הרי מכיון שהסובב אינו מעכב במזבח, אינו חלוק בדינו משאר המזבח, כיון שלא נאמר כלל במזבח דין של סובב, וא"כ אין מקום לומר שעושים מערכה דוקא על הסובב, וע"ש שבע"כ הביאור בגמ' כמו שמובא להלן ציון 246.
- ↑ עי' רש"י שם: הילכך מיצוי שתחת הסובב סמוך למקום הקטרה.
- ↑ עי' ר"ש משאנץ שם: כל זה נקרא סובב, כמו גבי קרן אפילו אמה למטה הכל חשוב קרן; עי' תוס' שם ד"ה ואם: אע"פ שכתוב ומלק והקטיר ונמצה, א"צ מקום הקטרה ממש, כמו שלגבי דם חשוב סמוך לקרן אמה אחת (ועי' ציון 246, שהתוס' שם נד א ד"ה אי פי' בע"א). ועי' חזו"א זבחים סי' יט ס"ק כח, שנקט בתוס' שכוונתם כיון שזה סמוך אמה, ותמה מה שדימו התוס' לדם, שבדם כל האמה הוא הקרן ולא משום שסמוך, ועי' שלמי יוסף זבחים ח"ב סי' יג אות ג, שתי' שאין כוונת תוס' ללמוד שאמה תחת הסובב מועילה, מחמת שהוא סמוך למקום הקטרה, אלא שאמה שתחת הסובב חשובה כמקום הקטרה עצמו שהוא חלק מהסובב, ובזה הוא דומה לקרן שכל רוחב אמה חשובה קרן. שסמוך אמה אלא שכל רוחב האמה נחשב לקרן, וה"ה שאמה שתחת הסובב נידון כגוף הסובב.
- ↑ ע"ע זריקה ציון 146 ואילך, וע' חטאת ציון 421 ואילך, ועי' חטאת העוף ציון 110א ואילך, וע' מזבח החיצון. ועי' חי' מרן רי"ז הלוי שם, שהוכיח שחוט הסיקרא באמצע המזבח מחלק את המזבח, מזבחים נג א, דמים העליונים ניתנים מחוט הסיקרא ולמעלה וכו', בד"א בעולת העוף, ומבואר שעולת העוף עיקר דינה תלוי בחוט הסיקרא, וכן הוכיח מנחות צז ב, ותנן חוט של סיקרא חוגרו באמצע, כדי להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים וכו', הא קא יהיב עליונה למטה משני טפחים וכו', שמוכח שעולת העוף תלוי עיקר דינה רק בחוט הסיקרא. ועי' ציון 324.
- ↑ עי' תוס' שם נד א ד"ה ואי: ואע"פ שהקטרה באויר א"א, לא חשש אלא שיש בזה קדושת מזבח, וחזו"א שם, וחי' מרן רי"ז הלוי שם, בדעתם (ועי' ציון 243, שהתוס' שם סה א פי' בע"א). ועי' מנחת אברהם זבחים ח"ב עמ' רפג, שהביא ראיה לזה מד' הראב"ד ועוד, שסוברים שלר"נ וראב"י אפשר לעשות מיצוי דוקא על הקרן ממש, עי' ציון 237, ומוכרח שאינם סוברים שאמה הסמוכה למקום הקטרה, חשובה מקום הקטרה, וא"כ בד' רבנן ק' שמועיל אמה סמוכה, ובע"כ שזהו מקום הקטרה. ועי' חי' ר' אריה לייב (מאלין) ח"ב סי' כב אות ב, מ"ש לבאר בד' התוס'.
- ↑ עי' רש"י זבחים סה א ד"ה עושה; ר"ש משאנץ לתו"כ פ' ויקרא דבורא דנדבה פרשה ז ה"ח; עי' פי' הראב"ד קנים פ"א מ"א; עי' פי' הרא"ש שם.
- ↑ עי' ציון 236.
- ↑ חזו"א זבחים סי' יט ס"ק כח; חי' ר' אריה לייב (מאלין) ח"ב סי כב אות ב.
- ↑ עי' ציון 203 ואילך.
- ↑ חזו"א שם; חי' ר' אריה לייב שם. ועי' חזו"א שם שתמה, שנמצא שלר' נחמיה מיצוי כשר בכל הקיר עד הסובב, א"כ צ"ב מ"ש כל עצמה אינה נעשית אלא בראש המזבח, עי' ציון 233, וצ"ל שאין הכוונה למיצוי אלא למליקה, אך לא משמע כן, אלא שגם המיצוי הוא למעלה, שהרי אמר סתמא אינה נעשית, וע"ש שזה ודאי שא"צ גב המזבח שהרי כתוב קיר.
- ↑ עי' רמב"ם ביה"ב פ"ב ה"ח, גובה מקום המערכה הוא ג' אמות, וע"ע מזבח החיצון, וע"ש שהראב"ד חולק.
- ↑ חי' מרן רי"ז הלוי ביה"ב פ"ב ה"ח ד"ה והנה בזבחים. וע"ש שכ"כ בד' רש"י, עי' ציון 236, וצ"ב מרש"י שם ד"ה אלא בראש המזבח, דבעינן והקטיר ונמצה דמו שיהא מיצוי בקיר הסמוך למקום הקטרה, עי' ציון 243, ולדבריו אינו סמוך למקום הקטרה, אלא שהוא עצמו מקום הקטרה.
- ↑ עי' ציון 237.
- ↑ ע"ע מזבח החיצון.
- ↑ חי' מרן רי"ז הלוי שם, לד' הראב"ד.
- ↑ עי' ציון 267 ואילך.
- ↑ עי' ציון 238.
- ↑ חזו"א שם לצד זה. ע"ש ע"פ התוס' שבציון 243, שהטעם שאמה מתחת לסובב כשר למיצוי, מפני שהוא סמוך לקרן אמה אחת.
- ↑ חי' ר' אריה לייב שם. וע"ש שמ"ש התוס' הנ"ל, אינו אלא בקיר של סובב שחוט הסיקרא עובר בו ומחלקו.
- ↑ עי' ציון 240.
- ↑ ר"ש משאנץ שם בשם י"מ, ודחה. ועי' ציון 247, שסובר בביאור המח' שהוא הפוך שרבי נחמיה וראב"י שסוברים, שא"א לעשות מיצוי על קיר המזבח שלמטה מרגליו, סוברים שא"א לעשות מערכה על הסובב. ועי' ציון 278, שנ' שהרמב"ם מפרש את הגמ' כשיטת הי"מ שהביא הר"ש.
- ↑ עי' ציון 217.
- ↑ חי' ר' אריה לייב (מאלין) ח"ב סו"ס כב.
- ↑ עי' ציון 237.
- ↑ פי' הראב"ד קנים פ"א מ"א.
- ↑ פי' הרא"ש קנים שם. ועי' יעיר קנו קנים שם שיח השדה: קיר הסמוך למקום הקטרה והיינו קרן.
- ↑ עי' פי' הרז"ה קנים שם, ונפש טובה זבחים ח"ג סה א אות קלא עמ' שט בדעתו. ועי' חי' ר' אריה לייב (מאלין) ח"ב סי' כב אות ב, שביאר ד' הרז"ה בע"א.
- ↑ חי' מרן רי"ז הלוי ביה"ב פ"ב ה"ח; חי' ר' אריה לייב (מאלין) ח"ב סי' כב אות ב בצד ב'. ולפי"ז מ"ש בתוספתא שמיצוי על הקרן פסול, עי' ציון 299, נ' שמדובר שמיצה על גג הקרן.
- ↑ עי' ציון 217.
- ↑ עי' ציון 203.
- ↑ חי' ר' אריה לייב שם בצד א'. ועי' ראבי"ה סי' אלף קמ, שהק' על מ"ש בחולין פג ב, על כיסוי הדם בעופות המוקדשים, איך שייך לעשות כיסוי הדם, הרי ההזאה והמיצוי הם על קיר המזבח, ותי' שהגמ' לסוברים שדורשים מה הקטרה בראש המזבח אף מיצוי, וראב"י סבר כל עיקר אינו נעשית אלא בראש המזבח, ומשמע שהמיצוי הוא על גג המזבח ממש, וצ"ב הרי נאמר בתורה ונמצה דמו על קיר המזבח, עי' ציון 206, ואיך יתכן שהמיצוי על גג המזבח, ואולי הראבי"ה סובר כד' הראב"ד, שהקרן כולה חשובה קיר, וא"כ שייך לעשות כיסוי הדם בראש הקרן.
- ↑ עי' ציון 233.
- ↑ עי' ציון 209.
- ↑ ע"ע עולת העוף.
- ↑ חי' מרן רי"ז הלוי פסוהמ"ק פ"ה ה"ח ד"ה והנה בזבחים. וע"ש שצ"ע בזה.
- ↑ רמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ; ערוה"ש העתיד הל' מעה"ק סי' עה ס"ב; לקוטי הלכות זבחים סה א.
- ↑ רדב"ז שם; בית אל שם. ונ' שהטעם שהרמב"ם שינה מלשון הגמ' שאמרו מיצוי שלמטה מרגליו עד אמה, כשרה, להשמיע שמה שאמרו שלמטה מרגליו אמה כשרה, מפני שצ"ל למעלה מחוט הסיקרא, עי' ציון 209, ועוד להשמיע שד"ז אף לכתחילה, עי' ציון 225. ועי' ערוה"ש שם, שתמה על הרמב"ם, שכיון שפסק שאם עשה את המיצוי על קיר המזבח שלמטה מרגליו עד אמה, כשרה, הרי אמרו בגמ' שלפי דעתם עושים מערכה ע"ג סובב, עי' ציון 241, ומ"ט הרמב"ם לא הביא שעושים מערכה ע"ג סובב, ונ' שהרמב"ם מפרש את הגמ' שלפי דעתם אין עושים מערכה ע"ג סובב, עי' ציון 262, ולכך לא הביא שעושים מערכה על הסובב.
- ↑ מצפה איתן זבחים סה ב, בד' הרמב"ם שם; חזו"א זבחים סי' יט ס"ק כט: אפשר שהלכה כרבי נחמיה.
- ↑ מצפה איתן שם, שכן הוא סתם התלמוד בזבחים פז ב ע"ש תוס' ד"ה עולת, וע"ע הלכה עמ' שיח ציון 139, שאם סתם התלמוד דנים לפי דעת פלוני ונושאים ונותנים בדבריו, הרי זה מוכיח שהלכה כמותו.
- ↑ ע"ע הלכה ציון 570 ואילך. חזו"א שם.
- ↑ זבחי אפרים זבחים שם, וחזו"א שם, שברמב"ם מפורש שכשר מחוט הסיקרא. וע"ע הנ"ל ציון 578, שי"ס שאם ראב"י חולק עם רבים אין הלכה כמותו, ויתכן שהחולקים עליו כאן הם חכמים, ולכך אין הלכה כמותו.
- ↑ עי' ציון 209, שעולת העוף נעשית למעלה. פי' הרא"ש למשנה דלהלן.
- ↑ קנים פ"א מ"א. ועי' משנה זבחים סו א: עולת העוף שעשאה למטה, כמעשה כולם, פסולה.
- ↑ עי' ציון 211 ואילך.
- ↑ ע"ע הקטרה (אמורים ומנחות). עי' תוס' שם סה ב ד"ה הבדיל, ונב ב ד"ה תאמר, וקנים כב א ד"ה עולת (על מליקה), שהק' כן.
- ↑ עי' תוס' קנים שם, לעניין מליקה, ונ' שה"ה על מיצוי.
- ↑ ויקרא ו יט.
- ↑ זבחים נב ב.
- ↑ שטמ"ק שם אות מא בשם מהר"פ. ונ' שכוונתו כמ"ש מראה כהן (לר' יהודה כ"ץ) זבחים סה ב בתוס' ד"ה הבדיל, שהלימוד מהיקש, שהוקש עולת העוף לחטאת בהמה, עי' ציון 528, וכמו שחטאת בהמה פסולה כששינה את מקומה , כך עולת העוף.
- ↑ ויקרא ז יח.
- ↑ תו"כ פ' צו פרק יג ה"ג. רא"ש קנים כב א (פ"א מ"א).
- ↑ ויקרא א טו.
- ↑ זבחים סב א. מצפה איתן שם סו א.
- ↑ תוספת קדושה שם סה ב; מרומי שדה שם, ע"פ הגמ' שם סו א, שמיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף, פסולה, שנאמר: הוא, עי' ציון 520. ועי' ציון 345.
- ↑ עי' ציון 343 ואילך.
- ↑ שפ"א שם נב ב על התוס' שם ד"ה תאמר. וצ"ב לסוברים שמיצוי אינו מעכב, הרי המקום אינו מעכב, עי' ציון 347, ולדעתם ל"ש ללמוד מחטאת העוף.
- ↑ ציון 353 ואילך.
- ↑ תוספתא זבחים פ"ז ה"ג. ועי' חזו"י לתוספתא שם, שלא גרס. ועי' חו"ב זבחים סי' ט ס"ק ה, שנקט מעצמו שא"א לעשות מיצוי על הקרן, והביא ראיה מתוס' זבחים סד ב ד"ה ואיזה, שקיר העליון הוא מן החוט עד הקרנות, משמע שהקרנות עצמם אינם חשובים קיר העליון, ועוד הוכיח מזבחים י ב, שר"א ממעט אשם שאין דמו למעלה, ממ"ש לגבי חטאת המחטא אותה, ודורשים אותה דמה למעלה ואין אחר דמו למעלה, והק' הרי עולת העוף למעלה, ותי' האי מקום לחוד והאי מקום לחוד, כראב"ש שדם חטאת בהמה אין נעשה אלא על גופה של קרן, ומבואר שעולת העוף אינו ניתן על גופה של קרן, ועי' ציון 237.
- ↑ עי' ציון 206 ואילך.
- ↑ חס"ד לתוספתא שם.
- ↑ ציון 269 ואילך. וע"ש שי"ס שהמיצוי על קיר הקרן, ולדעתם מ"ש בתוספתא שהמיצוי על הקרן פסול, נ' שעושה על גג הקרן, אבל על קיר הקרן כשר, וע"ש שי"ס שהמיצוי כשר אף על גג הקרן, ולפי"ז התוספתא אינה כדעת רבי נחמיה וראב"י שסוברים שכשר על הקרן, ועי' ציון 299, שיש שלא גורסים ד"ז בתוספתא.
- ↑ תו"כ פ' ויקרא דבורה דנדבה פרשה ז ה"ז; תוספתא זבחים פ"ז ה"ג; זבחים סה א, עי' ציון 206.
- ↑ ויקרא א טו.
- ↑ תו"כ שם; זבחים שם. עי' ציון 206.
- ↑ תוס' מנחות נז ב ד"ה אין לי.
- ↑ ע"ע כבש ציון 31 ואילך.
- ↑ חס"ד לתוספתא שם. וע"ע כבש ציון 62 ואילך.
- ↑ ויקרא א טו. עי' ציון 203.
- ↑ עי' ק"ס פסוהמ"ק פ"ב, ומנחת אברהם לתו"כ שם בדעתו.
- ↑ מלבי"ם ויקרא א טו (אות פג).
- ↑ תו"כ פ' ויקרא דבורה דנדבה פרשה ז ה"ז, ותוספתא זבחים פ"ז ה"ג, שבציון 204.
- ↑ עי' ציון 209. חס"ד לתוספתא שם; ביאור הח"ח לתו"כ שבציון 204. ועי' חסד"ד שם, שפי' שלאו דוקא על גבי היסוד ממש אמרו שא"א לעשות מיצוי, אלא אפי' בקיר עצמו א"א לעשות מיצוי, כל שהוא למטה מחוט הסיקרא, אע"פ שהוא קיר המזבח, התוספתא קוראת לו יסוד, שהדם שם נוטף ויורד ליסוד, וקמ"ל שפסול כיון שצריך למעלה, ועי' ביאור הח"ח שם, שהטעם שבגמ' לא אמרו שא"א לעשות מיצוי על היסוד, שאפי' למעלה מן היסוד פסולה, שצריכים קיר העליון. ועי' מלבי"ם שבציון 311, שא"א לעשות מיצוי על היסוד, שמזבח אינו כולל יסוד, אלא כשנכתב מזבח בלבד, אבל כשהכתוב מפרט את חלקי המזבח, אין המזבח כולל את חלקיו, ולכן במיצוי שכתוב "קיר המזבח", אין היסוד בכלל, שהוא נקרא יסוד המזבח, וצ"ב, הרי בלא"ה צריך למעלה מחוט הסיקרא.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ ע"ע הקטרה (אמורים ומנחות) ציון 323.
- ↑ עי' ציון 217 ואילך.
- ↑ עי' זבחים ס א, מודה ר' יהודה בדמים.
- ↑ עולת שלמה מנחות נז ב ד"ה תוס' ד"ה אין. וצ"ב שהוצרך לזה, הרי מלבד שמיצוי עושים במקום הקטרה, צריך שיהיה על קיר המזבח, עי' ציון 219, שעושים את המיצוי בקיר המזבח במקום הקטרה, וא"כ הרצפה אע"פ שנתקדשה להקטרה, מ"מ אינה קיר המזבח.
- ↑ עי' להלן ציון 323.
- ↑ קנים פ"א מ"א; עי' רמב"ם מעה"ק פ"ז ה"ו.
- ↑ ע"ע מזבח החיצון. עי' רמב"ם שם; פי' הרא"ש שם ועוד.
- ↑ ויקרא ה ט.
- ↑ תו"כ פ' ויקרא דבורא דחובה פרק יח ה"ח; זבחים סד ב; רמב"ם מעה"ק פ"ז ה"ו.
- ↑ רש"י שם ד"ה ואיזה; ק"א לתו"כ שם. ועי' שטמ"ק שם אות יא, שהק' שיעשה למעלה מחוט הסיקרא אמה, שהוא מתחת לסובב, ותי' שחוט הסיקרא מפסיק בין דמים עליונים לדמים תחתונים, משמע שאין בו כי אם שני מקומות לדמים, ועי' ציון 245.
- ↑ פי' הראב"ד לתו"כ שם.
- ↑ עי' ציון 440.
- ↑ ערוה"ש העתיד הל' מעה"ק סי' עז ס"א.
- ↑ עי' משנה זבחים סג א: חטאת העוף היתה נעשית על קרן דרומית מערבית, ועי' רש"י שם ב ד"ה בכל מקום, שמבואר שהכוונה בין הזאה ובין מיצוי; פי' הראב"ד לקנים פ"א מ"א שבציון 333: ההזאה והמיצוי במקום אחד הוא (והזאה בקרן דרומית מערבית, ע"ע חטאת העוף ציון 119 ואילך). וצ"ב בד' הרמב"ם שהשמיט שהמיצוי בקרן דרומית מערבית, ואולי מ"ש הרמב"ם מעה"ק פ"ז ה"ו: חטאת העוף כיצד היתה נעשית, מולק אותה בקרן דרומית מערבית וכו', ומזה מדמה על קיר המזבח למטה מאמצעו, ושירי הדם מתמצים על היסוד וכו', סמך על תחילת ההלכה שם, שהמליקה היא בקרן דרומית מערבית. ועי' ציון 227, שבליקוטי הלכות דייק מהרמב"ם שמיצוי עולת העוף, אינו מעכב קרן דרומית מזרחית, ונ' שכמו"כ יש לדייק מהרמב"ם על מיצוי חטאת העוף שקרן דרומית מערבית אינו מעכב, שהרי הרמב"ם הנ"ל כ' ומזה מדמה על קיר המזבח למטה מאמצעו, ושירי הדם מתמצים וכו', משמע שהכל תלוי בקיר המזבח למטה, וקרן דרומית מערבית אינו מעכב.
- ↑ עי' ציון 413.
- ↑ עי' ציון 8.
- ↑ ע"ע שיירי הדם.
- ↑ ויקרא ה ט.
- ↑ פי' הראב"ד לתו"כ פ' ויקרא דבורא דחובה פרק יח ה"ח, שבציון 432, ועי' בפי' הראב"ד לקנים פ"א מ"א, ואם היזה ולא מיצה כשרה, שנאמר והנשאר עשאו כשיריים, מיהו ההזאה והמיצוי במקום אחד הוא, והוא מתמצה ליסוד מאליו.
- ↑ משנה זבחים סד ב.
- ↑ משנה שם.
- ↑ מנחת אברהם זבחים ח"ב עמ' רעא.
- ↑ עי' ציון 348.
- ↑ ע"ע שיירי הדם. עי' חזו"א סי' יב ס"ק ב, שהק' מ"ט מיצוי בכל מקום כשר, הרי בשפיכת שיריים צריכים דוקא על האיצטבא, ואין לחלק בין חטאת העוף לשאר שיירים, שהרי כל שיריים לומדים מחטאת העוף.
- ↑ עי' ציון 132 ואילך.
- ↑ עי' ציון 140.
- ↑ שלמי יוסף זבחים תנינא עמ' תפו.
- ↑ עי' ציון 16.
- ↑ עי' זבחים נב ב: מה דמים האמורים למטן שנתנן למעלן לא כיפר, ורש"י שם ד"ה נאמרו דמים למטה, מחוט הסיקרא בחטאת העוף וכו', ושם סג ב: מיצה דמה בכ"מ במזבח כשרה, שאם היזה ולא מיצה כשרה, משמע שלסוברים שמיצוי מעכב פסולה, ושם משנה סו א: עשאה למעלה כמעשה כולן פסול. ועי' שוהם וישפה מעה"ק פ"ז ה"ט, שתמה על הרמב"ם שסובר שלהלכה מיצוי מעכב, עי' ציון 144, היה לו להביא שמקום המיצוי מעכב, ועי' קר"א זבחים סג ב, שכיון שהרמב"ם סובר שמיצוי מעכב, לכך לא הביא מ"ש שמיצה דמה בכ"מ כשרה.
- ↑ עי' ציון 4.
- ↑ רש"י שם נב ב ד"ה מה. ועי' ציונים 295, 376.
- ↑ עי' ציון 37.
- ↑ עי' זבחים סד א.
- ↑ תוספתא זבחים פ"ז ה"ה; שם סג ב; מנחות ג א. ועי' חי' הגרי"ז שבציון 382, שתמה מה החידוש שכשרה, שאם אינו מעכב היה לו לומר מפורש שאינו מעכב, ותי' שהחידוש הוא שאין זה מעשה עולת העוף בחטאת שהוא פסול, עי' ציון הנ"ל, וע"ש שביאר כן בד' הרמב"ם מעה"ק פ"ז ה"ט.
- ↑ עי' תוספתא שם; זבחים סד א, ורש"י ד"ה בכ"מ, ותוס' ד"ה שאם, ומנחות שם ד"ה מיצה, ושם ט א ד"ה ר' יוחנן.
- ↑ עי' שטמ"ק מנחות ט א אות יח: העושה מיצוי למעלה אינו גרוע מלא מיצה כלל; יעיר קנו קנים פ"א מ"א (ע"ש שאף אם נפרש את המשנה בריש קנים שינה בזה ובזה פסול, אף על מיצוי, לא יקשה לסוברים שמיצוי אינו מעכב, ומקומו אינו מעכב, שיש לפרש פסול לא על הקרבן אלא שהמיצוי פסול). ועי' מנחת אברהם דלהלן, שכך משמע מתוס' מנחות ג א ד"ה מיצה, שהק' מ"ט מיצה דמה בכ"מ כשרה הרי כתוב יסוד, ותי' מ"מ מיצוי לא מעכב אפי' לא מיצה כלל, ומשמע שהביאור שחשוב כמו שלא נתמצה כלל. ועי' להלן שהחזו"א אינו סובר כן בד' התוס'.
- ↑ חזו"א זבחים סי' יב ס"ק ב; משאת המלך מנחות ג א סי' שעג אות ט; מנחת אברהם זבחים ח"ב עמ' רפא. ועי' חזו"א שם, שכ"כ אף בד' התוס' מנחות ג א ד"ה מיצה שבציון הקודם, שכוונתם כיון שאינו מעכב ואינו אלא למצוה, אין מקומו מעכב אפי' לעניין מצוה, ועי' משאת המלך שם, ומנחת אברהם שם, שהוכיחו ממנחות ב ב, שעולת העוף שמיצה דמה למעלה לשם חטאת העוף, שאין מעשיה מוכיחים שעולת העוף היא (שהרי חטאת העוף נעשית למטה), משום שמיצוי דמה בכ"מ כשרה, ומשמע שמיצוי חטאת העוף למעלה כשר, ולכך אין מעשיה מוכיחים, וכן מבואר שם ברבינו גרשום: וכי היכי דלא מעכבי כפרה, הכי נמי כי איתנהו כשרים בכ"מ הילכך לא מינכרא, וכן הוכיחו מתוס' מנחות ט א ד"ה רבי יוחנן.
- ↑ רש"י זבחים סד א ד"ה בכ"מ כשירה, וחזו"א שם בדעתו.
- ↑ ע"ע זריקה ציון 190 ואילך, וע"ש שהבשר לא הותר באכילה. וע"ש שיש חולקים, ולהלכה דם שהגיע שלא במקומו הרי הוא כמו שהגיע למקומו ומכפר.
- ↑ תוס' זבחים סו א ד"ה למעלה, על חטאת העוף, וחק נתן שם, ושפ"א שם, ועולת שלמה שם, בד' התוס' שה"ה בעולת העוף; יעיר קנו קנים פ"א מ"א לקח טוב עמ' ב; תפא"י זבחים פ"ז מ"ב אות יח. ועי' מרומי שדה שם ונב ב, וציון 369, בד' התוס' נב ב, שאין אומרים זריקה שלא במקומה כמקומה דומה.
- ↑ עי' ציון 343.
- ↑ עי' תוס' שם.
- ↑ עי' ציון 284.
- ↑ עי' שפ"א שם, שמוכח מהתוס' שזריקה שלא במקומה שנתכפרו בעלים, והבשר אסור באכילה, ה"ה שאסור להקטיר האימורים והבשר בעולה, שאם לא כן, הרי בעולת העוף אין אכילה, ואם זריקה שלא במקומה כמקומה, לאיזה עניין נאמר שפסולה, וע"כ שאסור להקטיר.
- ↑ עי' קנים פ"ג מ"ו.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ ע"ע חטאת ציון 461 ואילך. קר"א שם סח ב.
- ↑ ע"ע מחשבה בקדשים.
- ↑ יעיר קנו קנים שם. ועי' או"ש פסוהמ"ק פ"ז ה"ו, ואחיעזר ח"ג סי' נב אות ב.
- ↑ ע"ע חטאת העוף ציון 91 ואילך. קר"א שם; שפ"א שם סז ב; עולת שלמה שם סו א.
- ↑ ע"ע עולת העוף שעולת העוף מצותה בהבדלה.
- ↑ ע"ע חטאת העוף ציון 47 ואילך. קר"א שם; מנחת אברהם זבחים ח"ב סו א עמ' רצג.
- ↑ ע"ע מליקה.
- ↑ דם זבחים זבחים סו א; חזו"א זבחים סי' ז ס"ק א; חי' מרן רי"ז הלוי פסוהמ"ק פ"ה ה"ח. ועי' ציון 370.
- ↑ עי' רש"י זבחים נב ב ד"ה מה, שבציון 345, וכ"מ ברש"י שם נג א ד"ה בד"א, וברש"י שם סד א ד"ה מאי קאמר, ועי' רש"י שם ד"ה ישפך, ומרומי שדה בדעתו, ועי' ציון 376; עי' תוס' שם ד"ה אותה: ולא שייכא כאן ההיא דשמואל, שכיון שהגיע דם למזבח נתכפר, ומרומי שדה שם בדעתו (ועי' מרומי שדה שם, וסו א, שתמה על התוס' סו א, עי' ציון 354), ועי' בה"ז שם, וח"נ שם, שהגיהו בתוס' ולא סבירא כאן ההיא דשמואל, כלומר שהוא חולק על שמואל, ונמצא שלפי שמואל זריקה שלא במקומה כמקומה דומה אף בעוף, וכמ"ש התוס' סו א, ועי' צ"ק שם, שלא הגיה בתוס', ומ"מ אף לדבריו יוצא שאין כוונת התוס' לומר שבעוף אין אומרים זריקה שלא במקומה, אלא שהוא בהכרח חולק על הדין של שמואל, ויוצא שלפי שמואל אין חילוק בין עוף לבהמה; עי' רמב"ם פסוהמ"ק פ"ז ה"ה, ומראה כהן שם כו ב, וזבחי אפרים שם, ולקוטי הלכות שם כו א זבח תודה ד"ה אבל, וחזו"י שם נב ב, בדעתו, שמשמע שהעושה חטאת העוף למעלה פסולה לגמרי, ועי' פיהמ"ש לרמב"ם זבחים פ"ז מ"ב, שעולה עשאה מעשה חטאת, או במקום חטאת, כלומר למטן, הרי לא נשארה עולה, אלא נעשית חטאת פסולה, כלומר שהיא כמו חטאת שנעשה בה קלקול בעשייתה, או במחשבה שהיא פסולה, עכ"פ כמו שקדם, לפי שלא קלקל עולה זו במחשבה כדי שנאמר כשרה ולא עלתה לבעלים, אלא קלקל אותה במעשה, ועי' רמב"ם מעילה פ"ג ה"ז, כל חטאת עוף או עולת עוף שנפסלה בשינוי עשייתה, או בשינוי מקום עשייתה, מועלים בה, וחזו"י שם בדעתו; ועי' שטמ"ק זבחים סו א אות כה. אבל בדברים נעימים לקט המשנה לזבחים פ"ו מ"א, והמאיר לעולם ח"ב סו"ס ג, נקטו בד' הרמב"ם שסובר זריקה שלא במקומה כמקומה ונתכפרו הבעלים, בדברים נעימים כ' שמ"ש הרמב"ם שעולת העוף שעשאה למטה שפסולה, אינו אלא כשעושה מליקה למטה, ולא במיצוי, שזו זריקה שלא במקומה שחשוב כמקומה ונתכפרו הבעלים, והמאיר לעולם כ' שהרמב"ם סתם בזה וסמך על דבריו בהל' פסוהמ"ק פ"ב ה"י שזריקה שלא במקומה נתכפרו הבעלים.
- ↑ עי' ציון 368. חי' הגרי"ז שם.
- ↑ שטמ"ק שם. על הלימוד של זריקה שלא במקומה, ע"ע זריקה ציון 190 ואילך.
- ↑ עי' ציון 6.
- ↑ ע"ע קבלה.
- ↑ עי' ציון 386 ואילך.
- ↑ בד קודש זבחים סי' מב. וע"ש מתוס' רא"ש פסחים לד א, שבעוף אם יש פסול בדם, א"צ עיבור צורה (ע"ע) כמו בקרבנות בהמה, לפי שאין הדם מתקבל בכלי, אלא אוחז בראש ובגוף ומזה, וכיון שמזה מגוף הקרבן, אם נשפך הדם לארץ, הרי זה כאילו אירע פסול בקרבן, משמע שמיצוי היא עבודה בגוף הקרבן, ולא כמו קרבנות בהמה.
- ↑ מים קדושים זבחים סו א, ע"פ רש"י שם נב ב ד"ה מה, שבציון 345, וע"ש שתמה על התוס' שסוברים שאף במיצוי זריקה שלא במקומה כמקומה דומה, עי' ציון 354, ועי' מרומי שדה שבציון הנ"ל.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ עי' ציון 161.
- ↑ אהא"ז מעה"ק פ"ז ה"ז.
- ↑ עי' לקוטי הלכות זבחים כו ב זבח תודה ד"ה אבל, שבתחילה צידד לומר כן בד' הרמב"ם, אך הק' ע"ז שברמב"ם משמע שאף בעולת העוף אין אומרים זריקה שלא במקומה.
- ↑ ע"ע חטאת העוף ציון 57.
- ↑ הגר"ח, מובא בחי' הגרי"ז למנחות ב ב, ובמנחת אברהם זבחים ח"ב עמ' רצו; חזו"י לתוספתא זבחים פ"ז ה"ג. ועי' ציון 348.
- ↑ עי' ציון 303.
- ↑ ע"ע כבש ציון 83. וע"ש שי"ס שאין אומרים זריקה שלא במקומה בנתן על הכבש.
- ↑ חזו"י לתוספתא זבחים פ"ז ה"ג, ולתוספתא מעילה פ"א ה"א, וזבחים נב ב. ולסוברים שבמיצוי אין אומרים בה זריקה שלא במקומה כמקומה דומה, משום שלא נאמר זריקה שלא במקומה אלא לעניין זבחים, ולא בעופות, עי' ציון 371, או משום שאין מקום המיצוי מקום מתן דמים דמים בלבד, אלא זהו מקום עבודת העוף, עי' ציון 370, הוא הדין על הכבש ל"ש זריקה שלא במקומה.
- ↑ ראב"ד ריש קנים. ועי' ציון 325 מהראב"ד בתו"כ, שהזאה בהתזה משא"כ מיצוי.
- ↑ ע"ע זריקה ציון 9 ואילך.
- ↑ מנ"ח מ' קטו אות כז. ועי' ציון 405 ואילך.
- ↑ רש"י מנחות ב ב ד"ה הזאה; עי' תוס' דלהלן. ועי' רש"י ויקרא א טו, ונמצה דמו, לשון מיץ אפים (משלי ל לג), ובמשלי פי' רש"י, מיץ אפים של כעס, מיץ סחיטה.
- ↑ תוס' מעילה ח א ד"ה מיצה.
- ↑ פיהמ"ש לרמב"ם פרה פי"ב מ"ב. ע"ש שפי' מ"ש במשנה שם "מצה", נזל ונשפך, כמ"ש ונמצה דמו על קיר המזבח.
- ↑ משנה זבחים סד ב. שבציון 458.
- ↑ רש"י שם ד"ה היה; רע"ב שם פ"ו מ"ה, שבציון 459.
- ↑ רש"י מנחות שם. ועי' תוי"ט זבחים פ"ו מ"ד, ורש"ש זבחים שם, שתמהו על רש"י, שפי' שמקיף ומקרב בית מליקתו למזבח, ובמנחות שם, פי' מיצוי סוחט בין אצבעותיו וניצוק הדם הולך למרחוק.
- ↑ עי' ציון 411.
- ↑ עי' ציון 450, שד' רש"י שבעולת העוף צריך למצות את כל הדם, ועי' ציון 460, שי"ס שזה הטעם שמקיף בית מליקתו למזבח. מנחת אברהם לתו"כ פ' ויקרא פרשה ז ה"ז עמ' כז ד"ה ואפשר, וכ"מ במלאכ"ש זבחים פ"ו מ"ה, שעל מ"ש במשנה וממצה, הביא ד' רש"י שמצוי סוחט בין אצבעותיו וניצוק הדם הולך למרחוק, ועל מ"ש והקיף בית מליקתו למזבח, כ' שצריך למצות את כל הדם. ונ' שלכן דוקא בראש מקיף בית מליקתו למזבח, שהוא מדין שיריים, עי' ציון 512. ועי' ציון 504 ואילך, ביאורים נוספים על המשנה שמיצה את דמה על קיר המזבח, נטל את הראש והקיף בית מליקתו למזבח.
- ↑ טה"ק מנחות שם ברש"י ד"ה הזאה; זבחי צדק (זאוואדסקי) זבחים סד ב; אזנים לתורה ויקרא א טו. ועי' ציון 413 ואילך. ועי' טה"ק שם, שאף בעולת העוף דוקא מיצוי דם הגוף ע"י סחיטה, אבל מיצוי דם הראש ע"י שדוחק לקיר המזבח (ועי' ציון 510).
- ↑ עי' ציונים 323, 423 ואילך.
- ↑ זבחי צדק שם; אזנים לתורה שם.
- ↑ ויקרא א טו.
- ↑ טה"ק שם; זבחי צדק שם; אזנים לתורה שם.
- ↑ עי' ציון 203.
- ↑ אזנים לתורה שם. ועי' ציון 405 ואילך. ועי' מנ"ח מ' קטו שבציון הנ"ל, שהכוונה סמוך לקיר המזבח.
- ↑ לקוטי הלכות זבחים כה א זבח תודה ד"ה ונקטינן; מקד"ד סי' כח סוף אות א. וע"ש שמה שנסתפקו בזבחים צב ב (ע"ע חטאת העוף ציון 105 ואילך), אם דם שיצא מצואר חטאת העוף על הרצפה ואספו לכלי כשר, אין הספק אם כשר למיצוי, אלא אם כשר להזאה, ואע"פ שבדם שיצא על הרצפה, לא שייך לעשות מיצוי, מ"מ יכול לעשות את המיצוי, בדם שנשאר בעוף עצמו, ועי' ציון 442, שי"ס שאף דם שבכלי שייך לעשות מיצוי, כשיגיע דם ליסוד.
- ↑ רמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ; חזו"א זבחים סי' יב ס"ק ב. ועי' מנ"ח מ' קטו: נוטל הגוף והראש וממצה דמם על קיר המזבח למעלה מחוט הסיקרא וכו', וא"צ להיות מרחוק, רק מוצץ הדם סמוך לקיר המזבח.
- ↑ ויקרא א טו. חזו"א שם.
- ↑ משנה זבחים סד ב.
- ↑ רש"י שם ד"ה והקיף; רע"ב זבחים פ"ו מ"ה. ועי' ציון 459, שי"ס שנטל את הראש והקיף בית מליקתו למזבח, אינו מדין מיצוי, אלא מדין הקטרה.
- ↑ רש"י ויקרא שם.
- ↑ רש"י מנחות ב ב ד"ה הזאה (הביאו הכס"מ מעה"ק פ"ז ה"ו); רש"י שם צז ב ד"ה מיצוי: אוחז בית השחיטה ושוחט הוורידין והדם מקלח למרחוק; תוס' מעילה ח א ד"ה מיצה: מיצוי פי' שסוחט הבשר והדם יוצא בדוחק ומתמצה.
- ↑ עי' ציון 203 ואילך. עיוני רש"י ויקרא א טו.
- ↑ ויקרא ה ט.
- ↑ רש"י זבחים סד ב ד"ה היה מתמצה; פי' הראב"ד לתו"כ פ' ויקרא דבורא דחובה פרק יח ה"ח; פסקי הרי"ד שם נדפס בקובץ מוריה קח עמ' ג; רש"ש שם; מנ"ח מ' קכד; חזו"א שם, ועי' ציון 432. ועי' רש"ש שם, שכ"מ בגמ' שם פח א, שאמרו שהכהן עושה בחטאת העוף, שדם העוף יגע בקיר המזבח, וע"ז הק' שחשוב מיצוי, משמע שהמיצוי על קיר המזבח, ועוד הוכיח מהגמ' שם טו א, שהק' על חטאת העוף שיתכן פסול מחשבה מאז שעושה את המיצוי עד שמגיע דם למזבח, משמע שהמיצוי הוא לקיר. בטעם שהמיצוי הוא לקיר, אע"פ שבחטאת העוף לא נאמר שהמיצוי לקיר המזבח, נ' שלומדים ממיצוי עולת העוף שהוא על קיר המזבח, שבשניהם הוא ל' מיצוי. ועי' ציון 397.
- ↑ רש"י כריתות כו ב (וע"ש שאינו כמו הזאה שאוחז בראש העוף ומעלה ומוריד והדם ניתז), וזבחים סד א ד"ה מיצה, וסד ב ד"ה היה; פסקי הרי"ד שם; רע"ב זבחים פ"ו מ"ד (ועי' ערוה"ש העתיד הל' מעה"ק סי' עז סעיף ט).
- ↑ עי' להלן. ישר וטוב מנחות ב ב רש"י ד"ה הזאה.
- ↑ רמב"ם שם פ"ז ה"ו.
- ↑ עי' ציון 405.
- ↑ שיעורי ר' משולם דוד זבחים סד ב ד"ה וברמב"ם.
- ↑ עי' ציון 414.
- ↑ ישר וטוב שם. וצ"ב שרש"י כריתות שם, כ' את החילוק בין הזאה למיצוי, ומשמע שהמיצוי לקיר הוא מדין המיצוי, ולא משום שכך יותר נוח למצות.
- ↑ עי' ציון 442. ולדעתם שהמיצוי אינו ע"י מעשה אלא שהדם מתמצה מאליו, אינו נעשה על קיר המזבח.
- ↑ משנה זבחים סד ב, ורש"י שם ד"ה היה; רמב"ם מעה"ק פ"ז ה"ו; פי' הראב"ד לתו"כ פ' ויקרא דבורא דחובה פרק יח אות ח. בעולת העוף שהמיצוי בקיר העליון, עי' ציון 207 ואילך, אם עושה את המיצוי מעל הסובב, הדם אינו יכול להגיע ליסוד, ואף אם עושה אמה למטה מן הסובב, אינו יכול להגיע ליסוד כיון שנעשה בקרן דרומית מזרחית, עי' ציון 226, שאין לה יסוד, ולכך לא נאמר בו יסוד, אלא ונמצה דמו אל קיר המזבח, עי' ציון 3.
- ↑ ויקרא ה ט.
- ↑ עי' חזו"א זבחים סי' יב ס"ק ב; חי' ר' אריה לייב (מאלין) ח"ב סי' כב אות יא, שבציון 150 (ע"ש שלדעתו ע"ז אמרו שמיצוי מעכב); מנחת אברהם זבחים ח"ב עמ' רעב. וכ"מ מרש"י שם, ומהרמב"ם שם. וכ"מ בראבי"ה סי' אלף קמ, ע"ש שפי' שמה שדנו בחולין פג ב, על כיסוי הדם בעופות המוקדשים, הוא על חטאת העוף, ששיירי הדם היה מגיע ליסוד, שהזאה על הקיר ול"ש כיסוי הדם (וכ"מ ברש"י שם ד"ה בקדשי מזבח), ומשמע שהיסוד מעכב.
- ↑ שיעורי ר' משולם דוד הלוי זבחים שם (עמ' רמז) ד"ה ולפי המבואר, ונא ב (עמ' כח) ד"ה ומ"מ, ע"פ מ"ש בחי' מרן רי"ז הלוי שבציון 230.
- ↑ תוס' זבחים סו ב ד"ה ואלא: שעושה אח"כ מיצוי מדם הנפש, וחי' הגרי"ז שם סו א בדעתו; פי' הרז"ה ריש קנים.
- ↑ עי' ציון 6.
- ↑ ע"ע זריקה ציון 225 ואילך.
- ↑ עי' ציון 494.
- ↑ הרז"ה שם.
- ↑ ציון 524.
- ↑ עי' רש"י זבחים סד ב ד"ה היה (שבציונים 393, 459), ועי' רש"י מנחות ב ב ד"ה הזאה, שבציון 389; עי' תוס' שם סה ב ד"ה קעביד, סו ב ד"ה ואלא, שנ' שמיצוי חטאת העוף ועולת העוף שוים (ומיצוי בעולת העוף מבואר שהוא ע"י מעשה עי' ציון 407); עי' פי' הראב"ד לתו"כ פ' ויקרא דבורא דחובה פרק יח אות ח, שבציון 333: הוא ממצה אותם אל הקיר, והן יורדים מאליהן ליסוד; עי' פי' קדמון מעילה ח ב שבציון 48; עי' מנ"ח מ' קכד: ואחר הזאה ממצה שאר הדם בקיר התחתון ויורד הדם ליסוד. ועי' ציון 413.
- ↑ ע"ע הזאה ציון 432.
- ↑ ויקרא ה ט.
- ↑ עי' שטמ"ק שם אות יב ואות לא; תוי"ט שם פ"ו מ"ד.
- ↑ גמ' שם סד ב.
- ↑ ויקרא ה ט.
- ↑ עי' ציון 422.
- ↑ פי' הראב"ד לתו"כ שם. ועי' רש"י שם ד"ה מי כתיב, שנ' שמפרש שמזה שכתוב "יִמָּצֵה", ולא "יְמַצֵה", משמע שכוונת הכתוב גם לדם שהוזה, שצריך להגיע ליסוד, ולכן ההזאה צ"ל למטה מחוט הסיקרא. ועי' שלמי יוסף זבחים תנינא עמ' תפז, שפי' בד' רש"י, שכיון שהמיצוי הוא שיירי הזאה, עי' ציון 12, י"ל שלדעתו המיצוי הוא מדין הזאה, לכן המיצוי הוא באותו מקום שעושים את ההזאה בקיר התחתון, ועי' ציון 117, שי"ס שמיצוי הוא מעבודת ההזאה, שההזאה והמיצוי ביחד, הם עבודת הדם המכפרת.
- ↑ עי' רז"ה ריש קנים (כב ב): מיצוי שהדם מתמצה מאליו; ק"א לתו"כ פ' ויקרא דיבורא דחובה פרק יח ה"ח; לקוטי הלכות זבחים סה א זבח תודה ד"ה ונמצה, בד' הרמב"ם שלא הזכיר בחטאת העוף שמקרב בית מליקתו למזבח; ערוה"ש מעה"ק סי' עז ס"א; אהא"ז ביאמ"ק פ"ט ה"ג, ומעה"ק פ"ז ה"ז. ועי' חו"ב זבחים סד ב, שסובר שלשון מתמצה, וכן לשון הכתוב ימצה, משמע הדם מתמצה ע"י אחיזתו, אל היסוד, וחשוב מיצוי שע"י אחיזתו נדחק הדם לצאת, וכמ"ש ממילא משמע, ואפשר שיש מצוה שילחץ בידיו באחיזתו כדי שיתמצה הדם. בעיקר הדין צ"ב, עי' ציון 328, שהמיצוי נעשה בקרן דרומית מערבית, ואם אינו ע"י מעשה איך נעשה בקרן, וצ"ל שנעשה סמוך לקרן.
- ↑ ק"א שם.
- ↑ לקוטי הלכות שם; אהא"ז ביאמ"ק שם, ומעה"ק שם. ועי' ציון 161. ועי' אהא"ז במלואים והשמטות לקדשים ח"ב עמ' קכח ד"ה שם בהל' ו, שק' מהגמ' שנסתפקו על יצא דם מצואר חטאת העוף על הרצפה ואספו לכלי, אם הוא כשר, עי' ציון 404, והרי בכלי לא שייך מיצוי, ובע"כ שיעשה את המיצוי בדם שנשאר בעוף, ומוכח שמיצוי אינו ממילא, ותי' שאף בכלי שייך מיצוי ממילא.
- ↑ אהא"ז שם. ועי' ציון 117.
- ↑ רמב"ם מעה"ק פ"ז ה"ו. אהא"ז שם.
- ↑ משנה זבחים סד ב.
- ↑ עי' ציון 407 ואילך, שמיצוי בעולת העוף ע"י מעשה.
- ↑ משנה שם.
- ↑ מנחת אברהם זבחים ח"ב עמ' רעא לד' אהא"ז.
- ↑ פי' הראב"ד קנים פ"א מ"א: עולת העוף וכו', לא היה בה הזאה אלא מיצוי, שהיה הדם מתמצה מאליו מן העוף למזבח. ויתכן שסובר שהמיצוי הוא גמר המליקה שנותן לדם לצאת, עי' ציון 575, וא"כ אין בו מעשה (ועי' ציון 432, שהראב"ד סובר מיצוי חטאת העוף הוא ע"י מעשה). ועי' פיהמ"ש לרמב"ם פרה פי"ב מ"ב, שמ"ש במשנה שם "מיצה", פי' נזל ונשפך, כמ"ש ונמצה דמו על קיר המזבח, שבציון 391, ואולי כוונת הרמב"ם שנוזל ונשפך לבד, וכד' הראב"ד שאף בעולת העוף המיצוי אינו ע"י מעשה, ועי' ציון 175.
- ↑ רש"י זבחים סה א ד"ה דמו, וק"א לתו"כ ויקרא דבורא דנדבה פרשה ז ה"ז, בדעתו, וכ"מ ברש"י שם נד א ד"ה וממצה, ועי' ציון 212; עי' תוס' שם סה א ד"ה דמו כולו, ותוס' שם סו ב ד"ה ואלא שבציון 483, שהמזה בעולת העוף, א"א לפסול משום שצריך את כל הדם, ועי' יעיר קנו קנים פ"א מ"א לקח טוב בדעתם, שמשמע שלכתחילה צריך למצות את כל הדם (ועי' ציון 461, מתוס' נד א); תוס' אחרות לרבינו שמואל חסיד לתו"כ שם; עי' שטמ"ק שם נד א אות לא, שהק' שלא היה שיריים בעוף כיון שצריך למצות, ומשמע מפני שצריך למצות את כל הדם; מהר"י קורקוס מעה"ק פ"ו ה"כ-הכ"ב. ועי' ציון 480, שהסוברים שכל דמו מעכב, בע"כ שאין מעכב אלא דם הגוף, ולא דם הראש, שהרי אם מיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש כשרה, עי' ציון 514, וא"כ ה"ה המצוה לכתחילה למצות כל דמו היינו דם הגוף. ובעיקר הדין עי' שיעורי זבחים מהגרי"ד סה א, שתמה על הלימוד שעולת העוף צריך למצות את כל הדם, הרי ד"ז בכל הקרבנות שצריך לקבל את כל הדם, שכל דם השחיטה צריך להגיע למזבח בתורת זריקה או בתורת שיירי הדם, וע"ש מ"ש לחלק בין קרבנות בהמה לעוף.
- ↑ באר היטב להר"א ממינסק ויקרא א טו. ועי' ציונים 481, 483, 487. ועי' ציון 212, שנ' שד' רש"י שלא מספיק הדם שיש בזמן המיצוי, אלא צריך למצות את כל דם העוף.
- ↑ ויקרא א טו.
- ↑ גמ' שם סה א.
- ↑ עי' רש"י שם. ועי' ציון 212. ועי' ציון 498, שי"ס שהדרשה דמו כולו, אינה שצריך למצות את כל הדם, אלא שצריך למצות את דם הראש ודם הגוף. ועי' ציון 538, שיש סוברים שהכוונה שעושה את המיצוי בזמן שהגוף והראש מחוברים.
- ↑ רש"י שם. ועי' ציון 496.
- ↑ תוס' אחרות לרבינו שמואל חסיד שם; מהר"י קורקוס שם; מלאכ"ש זבחים פ"ו מ"ה. ועי' תוס' אחרות שם, שאף לד' ר' יהודה שסובר שלעניין כיסוי הדם, א"צ לכסות אלא מקצת הדם, ש"דמו" לדעתו משמעו אפי' מקצת דמו, ע"ע כסוי הדם ציון 556, לעניין מיצוי מודה, שלעניין כיסוי הדם דורשים דמו כל דם שיש בו, וכאן דורשים דמו דם כולו, דם כל העוף ולא דם מקצת העוף. ועי' ציון 502.
- ↑ מלבי"ם ויקרא שם. וכ"מ בקר"א שם נד א, שהכתוב ונמצה דמו משמע שימצה כל הדם. ועי' ציונים 1, 500.
- ↑ משנה זבחים סד ב. ועי' ציונים 488, 505.
- ↑ רש"י שם ד"ה היה; רע"ב שם פ"ו מ"ה. ויש סוברים, שנטל את הראש והקיף בית מליקתו למזבח, אינו מדין מיצוי, אלא מדין הקטרה, עי' רמב"ם מעה"ק פ"ו הכ"א, ונוטל את הראש ומקיף בית מליקתו למזבח וסופגו במלח וזורקו על גבי האישים, משמע שמקיף בית מליקתו הוא משום ההקטרה, וכ"מ במאירי שבת קח א, אם מיצה דם העוף ולא מיצה דם הראש כשירה, ואח"כ מקטיר את הראש בפני עצמו, ר"ל שנוטלו ומקיפו בבית מליקתו למזבח וסופגו במלח וזורקו על האש שעל המזבח, ועי' מנחת אברהם זבחים ח"ב עמ' רעו, שפי' כדי להוציא דמו, שאין להקריב על המזבח דם, משום איסור משקה ישראל (ע"ע), ועוד פי' הביא שם מהגרא"ב קמאי, שמקיף בית מליקתו למזבח, אין הכוונה שדוחק את ראש העוף למזבח כדי שיצא הדם, אלא שמקרב את הראש למזבח, כדי לספגו במלח להקטירו.
- ↑ עי' תוס' שם סה א ד"ה דמו; מלאכ"ש שם; ישר וטוב מנחות ב ב ברש"י ד"ה הזאה, ועי' ציון 396. ועי' ציון 509, שי"ס שדם הגוף יכול לצאת בלא הקפה, ודם הראש שהוא קצר וקשה, או לפי שהוא מטע, קשה להוציאו בלא הקפה.
- ↑ עי' תוס' שם נד א ד"ה ואי, שלא גורסים שיירי הדם היה שופך ליסוד וכו' ובעולת העוף לא נזכר, משמע שאין לו שירים, וחי' הגרי"ז (במנחת אברהם זבחים ח"ב עמ' רעו) בדעתם, שמשמע שא"צ למצות את כל הדם, שאם לא כן הרי אין שיריים (וכמו שהק' השטמ"ק שם אות לא, עי' ציון 450). ועי' ציון 497, ד' הראב"ד שדורשים ונמצה דמו כולו, שהמיצוי הוא, מדם הראש ודם הגוף ביחד, והגרי"ז (במנחת אברהם זבחים ח"ב עמ' רעו) בדעתו שסובר שא"צ למצות את כל הדם, ועי' ציון 213. ועי' בגרי"ז שם, שסובר בד' הרמב"ם שם ה"כ, שלא כתב שממצה את כל הדם, משמע שא"צ למצות את כל הדם, אך במהר"י קורקוס שם, נ' שסובר שאף לד' הרמב"ם צריך למצות את כל הדם, ומה שהרמב"ם לא הביא שצריך למצות את כל הדם, מפני שנכלל במ"ש שם, שנוטל את הראש ומקיף בית מליקתו למזבח, שזה כדי שיתמצה כל הדם, עי' ציון 460.
- ↑ ע"ע עולת העוף.
- ↑ עי' תוס' שם ד' ה"ר חיים.
- ↑ ציון 494 ואילך. ועי' ציון 500.
- ↑ ע"ע הקטרה (אמורים ומנחות) ציון 70.
- ↑ מנחת אברהם דלהלן.
- ↑ מנחת אברהם זבחים ח"ב עמ' רעו, בצד א', ולתו"כ פ' ויקרא פרשה ז ה"ז עמ' כו.
- ↑ עי' ציונים 396, 512. מקד"ד סי' ז אות ב, ועי' ציון הבא; מנחת אברהם זבחים שם בצד ב'. לעניין אם כשר בלילה, עי' ציון 579.
- ↑ מקד"ד סי' כח ס"ק א ד"ה ומ"ש התוס', ועי' ציון הקודם. וכן נ' בד' הסוברים שמיצוי כל הדם מעכב, עי' ציון 480, שעבודת המיצוי הוא בכל הדם.
- ↑ עי' ציון 450.
- ↑ תוס' אחרות לרבינו שמואל חסיד לתו"כ פ' ויקרא דבורה דחובה פרק יח ה"ח, שבציון 522; מקד"ד סי' כח ס"ק א ד"ה ומ"ש התוס' בצד א'; יעיר קנו קנים פ"א מ"א לקח טוב; חזו"א זבחים סי' יז ס"ק י, וקמא סי' לב ס"ק ה. ועי' ציון 68.
- ↑ ע"ע עולת העוף.
- ↑ תוס' זבחים סו ב ד"ה ואלא. חזו"א שם; מקד"ד שם.
- ↑ תוספתא זבחים פ"ז ה"ג.
- ↑ חס"ד לתוספתא שם. וצ"ב אם כוונתו שאף לכתחילה א"צ למצות את כל הדם, או שלכתחילה יש למצות את כל הדם, ומ"ש בתוספתא שאפילו לא מיצה כל דמו כשר, אינו אלא בדיעבד, עי' ציון 461.
- ↑ עי' ציון 514.
- ↑ נפש טובה זבחים סד ב אות קיד עמ' רסז.
- ↑ תוס' אחרות לרבינו שמואל חסיד לתו"כ פ' ויקרא דבורה דנדבה פרק ט ה"ז, שבציון 522. וע"ש שלכן מיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש כשר.
- ↑ עי' חס"ד שבציון 475.
- ↑ באר היטב להר"א ממינסק ויקרא א טו; מקד"ד שם בצד ב'. וצ"ב הרי אם מיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש כשרה, עי' ציון 514, וצ"ל שהסוברים שמיצוי כל דמו שמעכב, היינו דוקא דם הגוף, והטעם נ' לפימ"ש הראב"ד תו"כ פ' ויקרא דבורא דחובה פרק יח ה"ח, וריש קנים, שבציון 524, שדם הראש אינו דם הנפש, י"ל שלכך דם הגוף, שהוא דם הנפש, מעכב, ודם הראש שאינו דם הנפש אינו מעכב. ועי' ציון 478, שי"ס שצריך למצות את רוב הדם מדין רובו ככולו, וצ"ב אם לדעתם כל הדם מעכב, אלא שמדין רובו ככולו, לא מעכב אלא רוב הדם.
- ↑ מקד"ד שם, וסי' לג ס"ק א. ועי' ציונים 67, 451, 483, 487.
- ↑ תוס' זבחים סו ב ד"ה ואלא.
- ↑ מקד"ד שם בצד ב'. ועי' ציונים 404, 451, 481, 487. וצ"ב ממ"ש תוס', נשפך מעט מן הדם, ואולי הסברא שאם מוצה את כל הדם הנשאר חשוב מיצוי כל דמו, אינו אלא כשנשפך מעט מן הדם.
- ↑ עי' ציון 458 ואילך.
- ↑ זבחי צדק (זאוואדסקי) זבחים סו ב.
- ↑ עי' ציון 450.
- ↑ עי' ציונים 404, 451, 481, 483. ועי' קר"א זבחים סה א, שתמה על התוס' שם ד"ה דמו (שבציון 490), שכתבו להוכיח שבחטאת א"צ כל דמו, והרי בלא"ה ל"ש שיצטרכו למצות את כל הדם, שהרי לפני המיצוי צריך להזות, נמצא שכשעושה מיצוי אינו דמו כולו, ולסוברים שהמצוה למצות את כל הדם אינה אלא על הדם שנשאר בעוף אחרי ההזאה מיושב.
- ↑ משנה זבחים סד ב. ועי' ציונים 458, 505.
- ↑ עי' ציון 460.
- ↑ תוס' שם. והק' שלמי תודה שם, הרי אפשר ללמוד בג"ש מעולת העוף, כמו שלמדו על מול עורף בזבחים סה א, עי' ציון 220, ותי' כיון שהג"ש היא ממילת "ומלק", לא דורשים אלא לעניין מליקה, וכמ"ש טה"ק שם על עניין אחר, וע"ש מ"ש עוד ליישב.
- ↑ עי' רש"י שם סד א ד"ה מיצה דמה, ושם סד ב ד"ה היה מתמצה, שאף בחטאת העוף מקיף בית מליקתו למזבח, ולד' התוס' הנ"ל שמקיף בית מליקתו למזבח, מפני שצריך למצות את כל דמו, מוכח שלד' רש"י אף בחטאת העוף צריך למצות את כל הדם (ולסוברים שמה שמקיף בית מליקתו למזבח הוא מטעמים אחרים, עי' ציון 459, אינו מוכח); עי' תוס' מנחות ב ב ד"ה עולת העוף.
- ↑ עי' ציון 16.
- ↑ עי' קר"א שם סג ב סד"ה גמ', בד' הרמב"ם מעה"ק פ"ז ה"ט: וכ"מ מן המזבח כשר למליקתה, ובלבד שיזה דמה למטה מאמצע המזבח, ואם היזה בכל מקום כשירה, והוא שיתן למטה מעט מדם הנפש, וביאר שמדובר שבתחילה היזה למטה כדין, ואח"כ היזה גם למעלה, שאינו פוסל, וחוזר וממצה דמה במקומה וכשירה, ועי' אהא"ז שם ה"ז, שהחידוש שאע"פ שהיה מקום לומר שאחרי שהיזה כבר, נעשה דין מיצוי על כל הנשאר, כמ"ש הנשאר בדם ימצה, קמ"ל שכל דמו אינו מעכב, והרמב"ם סובר שמיצוי מעכב, עי' ציון 144, ומוכח שכל דמו אינו מעכב, ועי' ציון 481, שאפי' לסוברים שכל דמו מעכב, אין מעכב אלא הדם שנמצא בגוף בזמן המיצוי, ולפי"ז אין ראיה מד' הרמב"ם שכל דמו אינו מעכב, כיון שיתכן שמיצה את כל הדם שהיה בזמן המיצוי.
- ↑ תו"כ ויקרא דבורא דנדבה פרשה ז ה"ז; עי' משנה זבחים סד ב; רמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ, וממצה דם הראש ודם הגוף. וצ"ב שהוצרכו ללמוד שצריך למצות את דם הראש, והרי לסוברים שצריך למצות את כל הדם, עי' ציון 450, נכלל בזה אף דם הראש, ונ' לפמ"ש בפי' הראב"ד לתו"כ פ' ויקרא דבורא דחובה פרק יח ה"ח, ובריש קנים, שבציון 524, שדם הראש אינו דם הנפש, וא"כ אע"פ שיש מצוה למצות את כל הדם, מ"מ היה מקום לומר שאינו כולל דם הראש שאינו דם הנפש, ולסוברים שאף דם הראש הוא דם הנפש (עי' מקד"ד סי' ז ס"ק ב), צ"ל שסוברים שאינם שתי הלכות, אלא מה שצריך למצות את דם הראש ודם הגוף, היא אותה הלכה שצריך למצות את כל הדם, עי' ציון 503.
- ↑ ויקרא א טו.
- ↑ פי' החפץ חיים לתו"כ. ועי' ציון 455.
- ↑ פי' הראב"ד לתו"כ שם, ובריש קנים, עי' להלן.
- ↑ תו"כ שם. ועי' ציון 450, שיש שגורסים כך בזבחים סה א. ועי' ציון 454, שי"ס שמה שדרשו ונמצה דמו כולו, הוא לימוד שיש למצות את כל הדם. ועי' ציון 538, שיש סוברים שהכוונה שעושה את המיצוי בזמן שהגוף והראש מחוברים.
- ↑ עי' ציון 450 ואילך.
- ↑ ק"א לתו"כ שם; מלבי"ם שם.
- ↑ עי' ציון 457.
- ↑ מלבי"ם שם. וע"ש שדורשים מן הכתוב "דמו", שדמו אינו מוסב על ראשו, אלא על העוף שדם העוף כולל הגוף והראש, ולכן אף לד' ר' יהודה שסובר שלעניין כיסוי הדם, א"צ לכסות אלא מקצת הדם, ש"דמו" לדעתו משמעו אפי' מקצת דמו, ע"ע כסוי הדם ציון 556, לעניין מיצוי מודה, שדמו מוסב על העוף שכולל הגוף והראש, ועי' ציון 456. ועי' חי' הגרי"ז זבחים סו א, שתמה מ"ט אם מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף שפסול, משום שרוב דמים בגוף, עי' ציון 517 ואילך, הרי דם כולו הביאור הוא שצריכים כל הדם, ולא נאמר כלל דין של דם הגוף ודם הראש
- ↑ עי' ראב"ד ריש קנים, ובחי' הגרי"ז שם בדעתו; תוס' אחרות לרבינו שמואל חסיד לתו"כ שם, שבציון 522, וכ"מ בק"א שבציון 542. ועי' ציון 494.
- ↑ משנה זבחים סד ב.
- ↑ רש"י שם ד"ה היה; רע"ב שם פ"ו מ"ה.
- ↑ עי' רש"י שם סד ב ד"ה ומזה, וד"ה היה מתמצה, ולקוטי הלכות שם זבח תודה ד"ה והבדיל, בדעתו (עי' ציונים 538, 539); עי' רמב"ם שם והכ"א, ותפא"י חומר בקודש (פתיחה לסדר קדשים) פ"ו אות ז והערות אות ו, ולקוטי הלכות שם בדעתו; רש"ש שם. ועי' תפא"י שם, וזבח תודה שם, שתמהו שהרי יכול בפעם ראשונה למצותו היטב.
- ↑ רש"ש דלהלן.
- ↑ תפא"י חומר בקודש (פתיחה לסדר קדשים) פ"ו אות ז.
- ↑ רש"ש שם סד ב; עי' ערוה"ש העתיד הל' מעה"ק סי' עה סי"א; חו"ב שם סד ב (דף ע ב). ועי' ציון 460.
- ↑ רדב"ז שם פ"ו הכ"א. ועי' ציון 397.
- ↑ עי' ציון 517 ואילך. עולת שלמה זבחים סד ב. ועי' ציון 547 ואילך.
- ↑ עי' ציון 549. מקד"ד סי' ז אות ב. ועי' ציונים 396, 468. ועי' ציון 524, שהראב"ד סובר שדם הראש אינו דם הנפש, ולדעתו בע"כ מיצוי דם הראש, אינו אלא מדין שיירי הדם.
- ↑ ציון 467 ואילך.
- ↑ משנה זבחים סד ב; תו"כ פ' ויקרא דבורא דנדבה פרק ט ה"ז; תוספתא זבחים פ"ז ה"ג; רמב"ם מעה"ק פ"ו ה"כ.
- ↑ ויקרא א יז. תו"כ שם; גמ' שם סו א.
- ↑ ק"א לתו"כ שם.
- ↑ משנה שם; תו"כ שם; תוספתא שם; רמב"ם שם.
- ↑ ויקרא שם. גמ' שם. ועי' משך חכמה ויקרא שם, שלכך נכתב, והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח, שמקטיר לפני מיצוי, היינו לפני מיצוי של דם הראש, שאינו מעכב, ואח"כ נאמר פעם נוספת (שם יז) והקטיר אתו הכהן המזבחה, וזוהי הקטרה שכתובה אחרי שנאמר ונמצה דמו, והוא דם הגוף שמעכב.
- ↑ ק"א לתו"כ שם.
- ↑ זבחים סו א. וצ"ב לסוברים שמיצוי דם הראש הוא מדין שיירי הדם, עי' ציון 512, שלא אמרו שלכך דם הראש אינו מעכב, שהוא מדין שיירי הדם, ונ' שמיצוי דם הראש הוא מדין שיירי הדם, אינו אלא אחרי שלמדים שדם הראש אינו מעכב, אבל אם היה הדין שדם הגוף אינו מעכב ודם הראש מעכב, דם הראש לא היה מדין שיירי הדם.
- ↑ ע"ע מליקה, וע' עולת העוף, שאם הבדיל בעולת העוף הקרבן נפסל.
- ↑ עי' ציון 471. תוס' אחרות לרבינו שמואל חסיד לתו"כ שם.
- ↑ עי' ציון 426.
- ↑ ראב"ד בתו"כ פ' ויקרא דבורא דחובה פרק יח ה"ח, ובפי' ריש קנים. ונ' שלדעתו, מיצוי דם הראש, אינו אלא מדין שיירי הדם, עי' ציון 512. וצ"ב מ"ט בגמ' אמרו טעם לחלק בין דם הגוף לדם הראש מפני שרוב הדם של העוף נמצא בגוף, עי' ציון 520, ולא אמרו משום שדם הראש אינו דם הנפש, וכ' בנפש טובה זבחים סד ב אות קיד עמ' רסז, שכיון שרוב דמים בגוף מצויים, לכך דם הגוף הוא דם הנפש, ודם הראש שאין בו מיעוט דמים, אינו דם הנפש, ולכן אין מיצוי דם הראש מעכב. ועוד צ"ב איך היתה ה"א שמיצוי יהיה דוקא מדם הראש ולא מדם הגוף, הרי דם הגוף עדיף שהוא דם הנפש, ואולי לדעתו גורסים בגמ' כמ"ש בשטמ"ק שם אות ג, יכול אפי' מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף, ולגירסא זו יש לפרש, שהה"א אינה שמיצוי הוא דוקא מדם הראש ולא מדם הגוף, אלא שמיצוי יועיל אף מדם הראש, והיינו בין מדם הגוף בין מדם הראש. ועי' בפי' הרז"ה שם, שחולק וסובר שאף דם הראש הוא דם הנפש.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ ויקרא ה י.
- ↑ שם ט.
- ↑ חולין כב א.
- ↑ ע"ע חטאת העוף ציון 98. וע"ש ציון 103, שלד' הרז"ה מפני שאם היה אוחז באחד מהם, שמא מכח ההזאה היה הראש נשמט מן הגוף, ואין זה דרך כבוד, ועוד שנראה כעובר על לאו של לא יבדיל.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 103, שלד' הרז"ה הרי זה משום שאם היה אוחז באחד מהם, שמא מכח ההזאה היה הראש נשמט מן הגוף, ואין זה דרך כבוד, ועוד שנראה כעובר על לאו של לא יבדיל.
- ↑ עי' רז"ה דלהלן, שבמיצוי אין חשש שהראש ישמט מן הגוף, וכן אין לחשוש משום שנראה כעובר על לאו של לא יבדיל, כיון שבעולת העוף סובר ראב"ש שאין איסור הבדלה.
- ↑ ע"ע הקש ציון 185 ואילך.
- ↑ פ' ויקרא דיבורא דחובה פרק יח ה"י.
- ↑ ע"ע עולת העוף.
- ↑ משנה זבחים סד ב. עי' ציון 517.
- ↑ רז"ה ריש קנים. ומובא בשטמ"ק זבחים סד ב בהשמטות.
- ↑ עי' ציון 498.
- ↑ לקוטי הלכות זבחים סד ב זבח תודה ד"ה והבדיל. ועי' ציונים 506, 539.
- ↑ עי' שטמ"ק זבחים סה א אות ח, שגורס בגמ' שם ונמצה דמו כולו, שאוחז בראש ובגוף וממצה משניהם, משמע שיש לאחוז בראש ובגוף ולמצות משניהם; ק"א דלהלן; לקוטי הלכות זבחים סד ב זבח תודה ד"ה והבדיל, שבציונים 506, 538. וכ"מ במאורות הגר"א שבציון 545.
- ↑ לקוטי הלכות שם שבציון 538.
- ↑ תו"כ ויקרא דבורא דנדבה פרשה ז ה"ז.
- ↑ ק"א לתו"כ שם.
- ↑ משנה זבחים סד ב.
- ↑ רש"י שם ד"ה היה; רע"ב זבחים פ"ו מ"ה.
- ↑ עי' מאורות הגר"א שם, נטל וכו' הקיף, כמ"ש בתו"כ ונמצה דמו כולו, הא כיצד אוחז בראש ובגוף ומיצה.
- ↑ עולת שלמה שם סד ב; מקד"ד סי' ז אות ב. ועי' ציון 553.
- ↑ עי' ציון 511.
- ↑ עולת שלמה שם. וע"ש שאע"פ שכל שיש בו מראית דם, כשר בדיעבד, מ"מ לכתחילה אין לערב, כמו שאין מבטלים איסור לכתחילה, ע"ע אין מבטלין אסור לכתחלה, ונ' שאין כוונתו לדמותו לדין הנ"ל לגמרי, שהרי מה שאין מבטלים איסור לכתחילה, הוא מחמת שגורם להתיר את הדבר האסור באכילה, ע"ע הנ"ל ציון 7 ואילך, וכאן זה לא שייך שאין מתירים איסור, אלא כוונתו כדוגמא בעלמא, שכיון שעיקר המיצוי הוא בגוף, יש לעשותו בנפרד, ואם עושה מיצוי ביחד עם דם הראש, מבטל את המצוה שצריך לעשות מיצוי בדם הגוף, שהוא מעורב עם דם הראש.
- ↑ עי' ציון 512.
- ↑ מקד"ד שם. וע"ש שאינו יכול למצות שלא מדין שיריים אלא כעיקר המיצוי, שהרי מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף, פסולה.
- ↑ משנה שם.
- ↑ רש"י שם ד"ה היה; רע"ב שם פ"ו מ"ה.
- ↑ עולת שלמה שם; מקד"ד שם. ועי' תפא"י חומר בקודש פ"ו אות ז, שרצה לפרש במשנה שתחילה מיצה דם הראש ואח"כ מיצה דם הגוף, ומשמע שסובר שאפשר למצות קודם דם הראש ואח"כ דם הגוף.
- ↑ עי' ציון 494.
- ↑ עי' ציון 495.
- ↑ ע"ע עולת העוף.
- ↑ ע"ע חטאת העוף ציון 39.
- ↑ קר"א זבחים סה א ד"ה בתוס'. ונ' שלדעתו כיון שנאמר ונמצה דמו, הכוונה למצות דם העוף שכולל הגוף והראש, ודוקא בעולת העוף שהראש והגוף אינם מחוברים בזמן המיצוי, הוצרכו לדרשה שצריך למצות דם הראש ודם הגוף.
- ↑ פי' הראב"ד לתו"כ פ' ויקרא דבורה דחובה פרק יח ה"ח, וקנים פ"א מ"א; מקד"ד סי' כח ס"ק א ד"ה ובעולת.
- ↑ עי' ציון 517.
- ↑ עי' ציון 6.
- ↑ עי' ציון 8.
- ↑ עי' ציון 557.
- ↑ מקד"ד שם. וע"ש שכ"ש לד' בעה"מ בקנים פ"א מ"א, שחטאת העוף אף ההזאה כשרה מדם הראש. בעיקר ד' המקד"ד, נ' שהביאור בדבריו, שבעולת העוף למדים שדם הראש הוא מדין שיירי הדם, ולכן מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף פסולה, שלא מיצה אלא שיירי הדם, ומשא"כ בחטאת העוף שכל המיצוי בין דם הגוף ובין דם הראש הוא מדין שיירי הדם, אין נ"מ בין דם הגוף לדם הראש.
- ↑ עי' ציון 514.
- ↑ עי' ציון 77.
- ↑ ע"ע פיגול. מנ"ח מ' קמד אות ו.
- ↑ עי' ציון 6.
- ↑ חולין כא ב.
- ↑ ויקרא ז לח.
- ↑ ע"ע הגשה ציון 147, וע' הקטרה ציון 435, וע' זריקה ציון 102 ואילך, וע' חטאת ציון 443, וע' יום ציון 136. שו"ת הרשב"א ח"א סי' רעו; עי' מנ"ח מ' קטו אות כח.
- ↑ ויקרא ה י.
- ↑ חולין כא ב.
- ↑ עי' שו"ת הרשב"א שם, שהביא שיש שגרסו כן בחולין כב א, וסובר שזו גירסא משובשת, שאין סברא לומר שחטאת העוף לומדים מביום צוותו שפסול בלילה, ועולת העוף לא ילמדו מביום צותו שפסול בלילה, והגירסא הנכונה, שמה ששנינו שעולת העוף היא דוקא ביום שנאה התנא בחינם.
- ↑ ע"פ תוס' זבחים פד ב ד"ה (בעמוד הקודם) הניתנין, שיש לדמות פסול מיצוי לפסול שחיטה יותר מקבלה, כיון שבמיצוי הוא ממצה ומוציא הדם מן הגוף כמו שעושה בשחיטה.
- ↑ שו"ת מקור ברוך (גינצבורג) ח"ב סי' ח ד"ה והנה בהא בשם רא"ל רובין אב"ד ווילקומיר. ע"ש שלדעתו זה הטעם שכל הלילה, כשר להקטר חלבים ואברים, ע"ע הקטרה (אמורים ומנחות) ציון 330 ואילך, מפני שהיא סוף עבודת היום.
- ↑ עי' ציון 583.
- ↑ עי' ציון 468.
- ↑ מנחת אברהם זבחים ח"ב עמ' רעו, בצד א', ולתו"כ פ' ויקרא פרשה ז ה"ז עמ' כו, עי' ציון 468.
- ↑ עי' ציון 512.
- ↑ עי' מנחת אברהם שם ושם, ומקד"ד סי' ז סוף אות ה, שבציון 585.
- ↑ עי' ציון 8.
- ↑ ע"ע שיירי הדם, שהעולת שלמה זבחים נב א, ולקוטי הלכות שם לח ב זבח תודה ד"ה שלש מתנות בחטאת, וזבחי אפרים שם קיא א, וחי' הגרי"ז שם ועוד, סוברים שבלילה כשרה, והחזו"א קדשים ליקוטים סי' א ס"ק יג ועוד, סוברים שבלילה פסולה.
- ↑ עי' מנחת אברהם זבחים ח"ב עמ' רעו, ולתו"כ פ' ויקרא פרשה ז ה"ז עמ' כו, לעניין מיצוי עולת העוף, שבציון 468, ומסתבר שה"ה במיצוי חטאת העוף; כנסת ראשונים מעילה ח ב אותיות ז-ח.
- ↑ צפע"נ מעה"ק פ"א אות מ (קו"א מחתן המחבר); מקד"ד סי' ז סוף אות ה.
- ↑ מקד"ד שם. ע"ש שהביא שבירושלמי יש ספק אם שפיכת שיריים נוהג בלילה (ועי' זבחי אפרים שם, שסובר שאין הדבר ספק בירושלמי, אלא שהירושלמי סובר שכשרה בלילה). וצ"ב שנ' שהספק בירושלמי הוא דוקא לשיטת הירושלמי שסובר ששיירי הדם של חטאות הפנימיות, שכיון שתורת שיריים עליהם, אינם חשובים מתיר, עי' ציון 97, לכן יש ספק שיהיה כשר בלילה, אבל לד' הבבלי ששיירי הדם של חטאות הפנימיות אע"פ שתורת שיריים עליהם, מ"מ חשובים מתיר, עי' ציון הנ"ל, מסתבר שמיצוי בלילה פסול, ככל עבודה בלילה שפסולה.
- ↑ ע"ע ימין (ימין ושמאל) ציון 37 ואילך שעבודה במקדש אינה אלא בימין. תוס' מנחות י ב ד"ה והרי.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 66.
- ↑ עי' ציון 6.
- ↑ עי' ציון 573.
- ↑ תוס' שם. ועי' בחי' הגרי"ז שם, שנסתפק אם אף בחטאת העוף המיצוי דוקא בימין.
- ↑ עי' מעילה ב א וע"ע מעילה.
- ↑ עי' מעילה ה א.
- ↑ קר"א מעילה ח ב.
- ↑ ישורון ח קונטרס שירת הלוי עמ' תיג מהגרי"ד, ובשם הגרי"ז.
- ↑ ישורון שם מהגרי"ד.
- ↑ ע"ע שיירי הדם
- ↑ ישורון שם בשם הגרי"ז.