אנציקלופדיה תלמודית:מקלל אביו ואמו

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:58, 2 באפריל 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - איסור קללת אב* או אם*, ועונשו של המקלל.</span> == <span dir="rtl">האיסור ועונ...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - איסור קללת אב* או אם*, ועונשו של המקלל.

האיסור ועונשו

מקלל אביו ואמו נזכר בכתוב עונשו, בשני מקומות, שנאמר: ומקלל אביו ואמו מות יומת[1], ונאמר: כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת[2]. על אזהרתו שלא נזכרה בכתוב, ופרטי הדינים בחיוב מיתתו, עי' להלן.

אזהרתו

אסור לבן לקלל את אביו ואת אמו[3]. ואף על פי שלא התבארה בכתוב אזהרה* למקלל אביו ואמו – שלא נאמר: לא תקלל אביך[4] – אזהרתו היא מן הכתובים האוסרים לקלל אדם מישראל[5]: אלהים לא תקלל[6], ונשיא בעמך לא תאר[7], לא תקלל חרש[8], והואיל והוא מוזהר שלא לקלל אדם מישראל, הרי אביו בכלל ישראל[9]. בגדר הלימוד של אזהרת מקלל אביו ואמו, יש שלמדוהו בבנין-אב* משלשת האיסורים הללו, שאסור לקלל בין גדולים שבישראל – בין שאנו מצווים על הוראתם[10], ובין על המראת פיהם[11] – ובין אומללים שבישראל, ואביו בכלל ישראל[12], ואף על פי שאין למדים אזהרה בדבר שלא נתפרש בו איסור, במדות-שהתורה-נדרשת-בהן* – לסוברים כן[13] – אזהרת מקלל אביו ואמו למדים, כיון שעונשו מפורש בתורה[14]. ויש שלמדו אזהרת מקלל אביו ואמו במדת "אם-אינו-ענין*", מן הכתוב אלהים לא תקלל, או מן הכתוב ונשיא בעמך לא תאור, שאם אינו ענין לגופם – לאיסור לקלל דיין או לאיסור לקלל נשיא, שכן אחד מיותר, שאפשר ללמוד דיין מנשיא וחרש או נשיא מדיין וחרש – תנהו ענין למקלל אביו ואמו[15]. לסוברים שהאזהרה למקלל כל אחד מישראל, היא מן הכתוב: לא תקלל חרש[16], אף אזהרת מקלל אביו ואמו היא בכלל כתוב זה[17], ולסוברים שאזהרה למקלל כל אחד מישראל, נדרשת מהכתוב: בעמך לא תאור, שכל מי שבעמך לא תאור[18], יש שכתבו שאף אזהרת מקלל אביו ואמו היא מלימוד זה[19]. ובירושלמי אמרו שאזהרת מקלל אביו ואמו, מן הכתוב: איש אמו ואביו תיראו[20], וכתבו אחרונים שאף על פי שאזהרת עשה אינה אזהרה[21], מקלל אביו ואמו שעונשו מפורש בתורה, אזהרת עשה שלו נחשבת אזהרה[22].

איסור זה נמנה במנין המצוות[23]. ויש שלא מנאוהו[24], ואף על פי שעונשו של מקלל אביו ואמו נתפרש בתורה, ועונשו שונה משאר מקלל חברו[25], כיון שלא נתפרשה אזהרתו אלא בכלל האיסור לקלל אדם מישראל[26], אינו לאו בפני עצמו[27], או שהוא כלול בעשה: איש אמו ואביו תיראו[28].

בן נשיא* שקלל את אביו, אמרו במכילתא שמדבר דבר אחד, וחייב עליו משום ארבעה דברים: מקלל אדם מישראל ומקלל דיין ומקלל נשיא ומקלל אביו[29], והיינו שעובר משום ארבעה איסורים[30].

מקלל אחד מהם

אפילו לא קלל הבן אלא את אביו בלבד או את אמו בלבד, חייב מיתה[31], וכך אמרו: אשר יקלל את אביו ואת אמו וגו'[32], אין לי אלא אביו ואמו יחדיו, אביו בלא אמו או אמו בלא אביו מנין, תלמוד לומר: אביו ואמו קלל דמיו בו[33] – כלומר סמך קללה בראש המקרא לאביו ובסופו לאמו[34] – אלו דברי ר' יאשיה, ר' יונתן אומר, מתחילת המקרא משמע שניהם כאחד ומשמע אף כל אחד בפני עצמו, שלא פרט לך הכתוב "יחדיו"[35].

לאחר מיתת אביו ואמו

אחד המקלל את אביו ואת אמו בחייהם או לאחר מותם, חייב[36], שלא חילק הכתוב בין מחיים בין לאחר מיתה[37], ואף לאחר מיתה אביו ואמו הם[38]. ואף על פי שלאחר מיתה אין לאביו ואמו צער כמו במקלל מחיים[39], שאינם מרגישים[40], ומכה-אביו-ואמו* אינו חייב אלא אם היכה אותם מחיים[41], ומצינו שמקלל אביו ואמו קל ממכה, שלא חייבו הכתוב אלא כשקלל את זה ש"בעמך", עי' להלן[42], מה שאין כן מכה, לסוברים כן[43], למדנו מיתור הכתוב: אביו ואמו קלל[44] – בכל זמן שיקללם[45] – אפילו לאחר מיתה[46], או שלמדים מהכתוב: ומקלל אביו ואמו[47], מכל מקום[48]. ואמרו, שזה חומר במקלל מבמכה[49]. ויש מן הראשונים שהוסיפו טעם, שהמכה לאחר מיתה אינו אלא כמכה את העפר, אבל הקללה נגררת אחר הנפש, שהיא נשארת[50], והרי הוא מבזה את אביו[51]. וכתבו אחרונים שאף על פי שאזהרת מקלל אביו ואמו למדנו מאזהרת קללת כל אדם מישראל[52], שהיא מחיים ולא לאחר מיתה[53], כיון שהזהיר הכתוב על עיקר איסור קללת אב ואם, אין העונש תלוי בכל תנאי האזהרה[54].

המתתו

המקלל אביו ואמו חייב סקילה*[55], שנאמר: ומקלל אביו ואמו מות יומת[56]. ודרשו: נאמר כאן אביו ואמו קלל דמיו בו[57], ונאמר להלן – באיסור אוב* וידעוני* – באבן ירגמו אתם דמיהם בם[58], מה דמיהם בם שנאמר להלן, בסקילה[59], אף דמיו בו שנאמר כאן, בסקילה[60]. בטעם שהחמירה התורה במקלל יותר ממכה-אביו-ואמו* – אף על פי שמכה עשה מעשה ומקלל לא עשה מעשה[61], שהמכה עונשו בחנק[62], שהיא מיתה קלה מסקילה[63] – אמרו בברייתא שהחמירה תורה בדברים שאומר בפיו יותר מן העושה מעשה[64], ויש שכתבו, שמקלל אביו ואמו יש בו שנים: קלון אביו ואמו, ומוציא שם שמים לבטלה[65] – עי' להלן: הקללה[66] – והוא חטא גדול יותר[67], ועוד שקללת אב ואם שקולה לקללת המקום – שחייבים עליה סקילה[68], שבשניהם נאסרה קללה[69] – שכן נאמר: ומקלל אביו ואמו מות יומת[70], ונאמר: איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטא[71], וכן בדין הוא להשוות קללתם לקללתו, שאביו ואמו והקב"ה שותפים באדם[72], ועל כן עונשם שוה[73], ודוקא קללה שייכת בין כלפי אביו בשר ודם ובין אביו שבשמים[74] – מה שאין כן הכאה[75] – ונראה כמקלל את השם[76], ומצוות חמורות הן[77], ועוד שיותר מצוי מי שיקלל – ויבזה בדברים – את אביו ואמו ממי שיכה אותם, כי הכסיל כאשר יכעס יקלל תמיד, ועבירה כפי שמצויה יותר, צריכה ייסור גדול יותר[78], ועוד שהמקלל יכול לעשות הרעה הזאת בין מחיים בין לאחר מיתה[79], ושלא בפניו[80], מה שאין כן המכה[81], ולכך יש להחמיר על המקלל[82]. על הקללה שחייבים עליה סקילה, עי' להלן: הקללה.

עדים והתראה

המקלל אביו ואמו, אף על פי שלרוב מקלל בתוך הבית, ואין נמצאים שם עדים כשרים[83], צריך עדים והתראה* כדי לחייבו, כשאר כל מחויבי מיתות בית דין[84].

כרת

עונש כרת* – כשלא המיתוהו בית דין, או שלא ידעו בו[85] – לא נאמר בתורה במקלל אביו ואמו[86], וכן במנין חיבי-כריתות* שבמשנה, לא נזכר[87], ולדעת הרבה ראשונים ואחרונים המקלל אינו חייב כרת[88]. בירושלמי אמרו שמקלל אביו ואמו חייב כרת, שכן נאמר בפרשת עריות: כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה ונכרתו וגו'[89], ומצינו שהשוה הכתוב את מקלל אביו ואמו לעריות, שכן עונש מיתה שלו נאמר אצל עריות[90], בפרשת חייבי כריתות[91], וכן יש ראשונים שכתבו שחייב כרת[92].

מלקות

על המקלל אביו ואמו באופן שאינו חייב מיתה – כגון שלא התרו בו למיתה[93], או המקלל באחד מכינויי-ה'*, שאינו במיתה אלא בלאו בלבד, לסוברים כן[94] – אם הוא לוקה, ע"ע לאו-שניתן-לאזהרת-מיתת-בית-דין[95].

קרבן

על המקלל אביו ואמו בשוגג – כגון שסבור שאדם אחר הוא[96] – שאין בו קרבן חטאת, לפי שאין בו מעשה, ולפי שאין בו כרת[97], ע"ע חטאת[98].

על כל המבזה את אביו ואמו, שהוא בכלל ארור מקלה אביו ואמו[99], ויש לבית דין להכותו מכת-מרדות* ולעונשו כפי מה שיראו, ע"ע כבוד-אב-ואם[100].

במחילת האב והאם

על מחילת האב והאם על האיסור לקללם, שאינה מועילה להתיר קללתם, אף על פי שהאב שמחל על כבודו, כבודו מחול[101], ע"ע כבוד-אב-ואם*: במחילת האב והאם[102]. על מחילת האב והאם על קללתם לאחר מעשה, שאינה מועילה לכפר לבן ולפוטרו ממיתה, ע"ע הנ"ל, שם[103].

החייבים

אשה

בת שקללה את אביה ואת אמה, חייבת מיתה כמו הבן[104], שמכפל לשון הכתוב: איש איש אשר יקלל וגו'[105], למדים לרבות את הבת[106], שאין מעוט-אחר-מעוט* אלא לרבות[107]. ואף על פי שממקום אחר למדנו, שהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה[108], מכל מקום הוצרכנו ללימוד מיוחד לרבות את האשה בקללת אביה ואמה[109], שלא אמרו השוה הכתוב אשה לאיש, אלא כשדיבר הכתוב סתם בלשון זכר, אבל כשכתוב בפירוש "איש", אנו מצריכים לימוד מיוחד לרבות את האשה[110], ועוד שכיון שאשה פטורה ממצות כבוד-אב-ואם* בעודה נשואה, משום שאין סיפק בידה לכבד, שרשות בעלה עליה[111], הוצרך הכתוב לרבותה לקללתם[112], ועוד שלא אמרו שהשוה הכתוב אשה לאיש אלא באיסורים שיש בהם מעשה – לסוברים כן[113] – אבל קללה אין בה מעשה[114], ועוד לפי שאין דרך אשה לקלל, שהרי בבית בעלה רגילה ועומדת, ואין לה משא ומתן עם אדם כאיש, הוצרך לרבות אשה[115]. ויש ראשונים סוברים, שלא הוצרכנו לימוד לחייב בת על קללת אביה ואמה, שהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה[116]. ויש שלמדו שבת המקללת את אביה ואת אמה חייבת, מן הכתוב ומקלל אביו ואמו וגו'[117], סתם, בין איש ובין אשה[118].

טומטום ואנדרוגינוס

טומטום* ואנדרוגינוס* שקלל את אביו ואת אמו, חייב[119], שכשריבה הכתוב שאף אישה המקללת את אביה ואמה חייבת[120], אמרו שאף טומטום ואנדרוגינוס בכלל הלימוד[121], וכתבו ראשונים שהלימוד הוא על הבת, וכיון שהן בן והן בת חייבים, פשוט שטומטום ואנדורגינוס חייב, ממה נפשך, בין שיהא בן או בת, ואין צריך לימוד כדי לחייבו[122]. ויש שכתבו שהלימוד הוא על טומטום ואנדרוגינוס[123], שכיון שהיה אפשר לומר שדוקא איש ודאי או אשה ודאית חייבים, הוצרכנו לריבוי טומטום ואנדרוגינוס [124], ולדעתם על הבת אין צריך לימוד לחייב[125].

קטן

קטן* שקלל את אביו ואת אמו, אינו חייב מיתה, שלא הגיע לכלל עונשים[126], וכן אין צריך תשובה כשהגדיל[127]. ויש מן הראשונים סוברים שמן הכתוב איש איש אשר יקלל וגו'[128], למדו להוציא את הקטן[129], שאף על פי שאינו בר עונשים, הייתי אומר שכיון שאמרה תורה: אביו ואמו קלל, דמיו בו[130], ולמדו שהחמירה תורה במקלל אביו ואמו, שנענש – כל שקלל – אפילו קלל אחר מותם[131], אף קטן בכלל החיוב[132].

בן נח

בן-נח*, כתבו ראשונים ואחרונים שאינו מצווה על קללת אביו ואמו כישראל[133], שאינה משבע מצוות שלהם[134], ובן נח אינו מצווה על כבוד-אב-ואם*[135], ואף על פי שנאמר איש איש אשר יקלל וגו'[136], ובברכת השם ובעריות יש סוברים שמרבים איסור לבן נח מכפל לשון הכתוב "איש איש" שנאמר בהם[137], אין מרבים בן נח לקללת אביו ואמו מ"איש איש", לסוברים שלמדים מ"איש איש" לרבות אדם מישראל[138], שכל שאפשר לנו לדרוש את הכתוב בישראל, אין להעמידו בבן נח[139], ועוד שכיון שישראל אינו חייב על קללת אביו רשע, ש"אינו עושה מעשה עמך" – עי' להלן[140] – כל שכן בן נח שאינו מצווה על קללת אביו[141]. ויש מי שכתב – לסוברים שבני נח נצטוו בכיבוד אב ואם[142] – שבני נח אסורים בקללת אבותם[143]. על אחרונים שכתבו שבני נח נהגו בכיבוד אב ואם בנימוסיהם, ע"ע כבוד אב ואם[144].

האב והאם

האב והאם שחייבים על קללתם, דנים עליהם משני צדדים: מצד יחס הבן או הבת אליהם, ומצד אישיותם ומעשיהם.

מצד היחס, דין אב ואם לחיוב על קללתם, הוא כדינם לשאר דברים התלויים ביחס*. ולפיכך מי שיש לו בן שהוליד אותו מבת ישראל, שחשוב הוא אביו לכל דבר[145], קרוי בנו אף לעניין קללתו[146], ואפילו בנו מן האנוסה[147]. ואף על פי שאין שם ראיה ברורה שזה אביו אלא בחזקה*, דנים בו על פי החזקה[148], שהורגים על החזקות[149], אף על פי שאין עדות בדבר[150], וממכה – ומקלל[151] – אביו שדנה אותם תורה שיומתו, למדו שכל מי שהוחזק בשאר בשר, דנים בו על פי החזקה, שאמרו: וכי דבר ברי הוא שזה הוא אביו, והלא חזקה היא שהוא אביו[152], וע"ע חזקה (ד), על גדרה של חזקה זו, ואופן החזקה[153]. על נאמנות האב לומר על מי שמוחזק כבנו שאינו בנו, לפטרו ממיתה, שנראים הדברים שאומר כן כדי לפטרו מעונש, ע"ע יכיר[154].

ממזר

ממזר* חייב על קללת אביו[155], שהרי בנו הוא לכל דבר[156]. והוא שעשה אביו תשובה – או שהיה שוגג בדבר[157] – שהוא בכלל "עושה מעשה עמך", שאם לא כן רשע הוא, ופטור על קללתו[158] – עי' להלן[159] – ואף על פי שהבא על הערוה והוליד ממנה ממזר, הרי זה בכלל מעות לא יוכל לתקן[160], שעונו גלוי ונזכר כל זמן שממזר קיים[161], אפילו שעשה תשובה, מכל מקום מתשובה ואילך, בכלל עושה מעשה עמך הוא[162]. על איסור לקלל את אביו אפילו הוא רשע, לסוברים כן, עי' להלן[163].

ספק אביו ואמו

נסתפק לו איזהו אביו, כגון שאמו נתגרשה או נתאלמנה ולא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים[164], ונישאת וילדה לשבעה חדשים, ואין ידוע אם הוא בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון, פטור על קללתו של זה ושל זה[165], שאין עונשים מספק[166], ואמרו בתורת כהנים: אביו ודאי ולא הספק[167] – שאביו נאמר בכתוב[168] ולא אב[169] – וכן אמו ודאית ולא הספק[170], וכגון שתי נשים שילדו במחבוא ונתערבו הולדות, שכל אחת מהן היא אמו מספק[171]. קלל את שניהם בבת אחת – בלשון אחד[172], והתרו בו על שניהם, שבקללה זו אתה מתחייב, שודאי קלל את אביו[173] – חייב[174]. בדעת ר' יהודה נחלקו ברייתות, שיש אומרים שחייב, ויש אומרים שאף על פי שקלל את אביו, פטור[175], וטעם הפוטרים, מה קללת השם שאין בה שותפות[176], אף קללת אביו ואמו שאין בה שותפות[177], שהקישם הכתוב[178], ובירושלמי אמרו, שר' יהודה דורש את הדרשה: אביו ודאי ולא הספק[179], שלא נאמר האיסור באופן שיש ספק באביו איזה הוא[180]. הלכה שחייב[181]. על מחלוקת התנאים, במקלל את שניהם בזה אחר זה, בשתי התראות, שיש מחייבים, הואיל והתראת ספק שמה התראה*, וממה נפשך קלל את אביו, ויש פוטרים הואיל והתראת ספק אינה התראה, או משום שאי אפשר לעולם לעמוד עליו איזהו אביו, ע"ע התראת-ספק[182].

שתוקי

שתוקי* – מי שנולד מזנות, ואמו ידועה ולא אביו – חייב על קללת אמו, ואינו חייב על אביו[183], והוא בכלל ספק אביו, שפטור על קללתו[184]. ואף על פי שנבדקה אמו ואמרה בן פלוני הוא – שנאמנת להכשיר עצמה על פיה, לסוברים כן[185] – אין זה נסקל על פיה[186], שמא אינו אביו[187], ואפילו מודה אותו פלוני שאביו הוא[188], שאיך נהרוג אדם בלא ראיה ברורה[189]. ואפילו הסוברים שמי שאינו מתייחס אחר אביו, כיון שאינו חייב על קללת אביו, אינו חייב על קללת אמו – כגון הגר, עי' להלן[190] – מודים ששתוקי חייב על קללת אמו[191], שאין שתוקי פטור על קללת אביו אלא משום שאין אביו ידוע, אך אילו היה יודע איזהו אביו – כגון שהיו באים עדים[192] – היה חייב על קללתו[193], ואינו אלא חסרון ידיעה[194], ונחשב לעניין זה חייב על אביו[195]. ויש אחרונים סוברים שיש ששתוקי מתחייב על קללת אביו, כגון כשמקלל את כל ישראל, החיים והמתים, שאף אביו בכלל[196], או כשמקלל את אביו סתם, בכל מקום שהוא[197], ועל כן חייב על קללת אמו[198]. וכתבו אחרונים, שלא אמרו ששתוקי חייב על קללת אמו אלא באופן שידוע שאביו ישראל ואין לחשוש שאביו גוי, אבל כשיש לחשוש שאביו גוי, פטור אף על קללת אמו, מספק שמא אינו חייב על אביו[199], ויש שלא חלקו בדבר, וצדדו שהטעם ששתוקי פטור על קללת אביו – אפילו קלל את אביו סתם – שמא אביו גוי, ואף על פי כן חייב על קללת אמו[200]. בדעת תנאים שלמדו מן הכתוב, שבספק אביו, פטור על קללתו אפילו יודע שקלל את אביו[201], כתבו אחרונים שלסוברים שמי שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו, אף שתוקי, כיון שאינו חייב כלל על קללת אביו, אינו חייב אף על קללת אמו[202].

אסופי

וכן אסופי* שבאו אביו או אמו ואמרו בננו הוא, באופן שנאמנים לעניין כשרותו, שאינו ספק ממזר[203], כתבו אחרונים שאינו חייב על קללתם, ואינו נהרג על פיהם[204], כשם ששתוקי אינו נהרג על פי אמו[205].

בנו משפחה או מנכרית

בנו שהוליד מן השפחה או מן הנכרית, אינו חייב על קללת אביו[206], שאין הוא אביו[207], שולד מן השפחה והנכרית, הוא עבד או נכרי כמותה[208], וולד במעי שפחה – או נכרית, לסוברים כן[209] – הרי הוא כולד במעי בהמה[210], ואינו נקרא בנו[211]. וכן על קללת אמו, כתבו ראשונים שאינו חייב[212], והסבירו אחרונים בטעם הדבר, שאם על אביו אינו חייב, כל שכן על אמו[213], ששפחה אין זרעה מתייחס אחריה[214], ונכרית לא ציותה התורה איסור על קללתה[215], ואף לסוברים שבן שפחה מתייחס אחרי אמו[216], קודם שנשתחררה השפחה אין דינה כישראלית, ואם נשתחררה ובנה לא נשתחרר, היא חשובה כ"קטן שנולד", והוא אינו נחשב בנה, ואם נשתחרר הבן, בין נשתחררה אמו ובין לא נשתחררה, נחשב הוא כקטן שנולד ואינו חשוב בנה ופטור על קללתה, כמו הגר[217], וטעם נוסף לפי שמי שאינו חייב על קללת אביו, אינו חייב על קללת אמו, לסוברים כן[218]. על הסוברים שולד של ישראל מן הנכרית, או אף מן השפחה, יש לו דין ישראל, ושיש סוברים בדעתם שאותו הולד חשוב בנו של אביו ומתיחס אחריו, ויש סוברים שאף על פי שיש בולד צד ישראל, אינו חשוב בנו של אביו, ע"ע יחס[219]. הוליד בן מחציה שפחה וחציה בת חורין, לסוברים שהבן חציו-עבד-וחציו-בן-חורין* כאמו, וצד בן חורין שבו מתייחס אחר אביו[220], צדדו אחרונים שכיון שבצד חירות שבו יש לו אב גמור, חייב על קללת אביו כשם שחייב בכל המצוות[221], וכן חייב על קללת אמו – לסוברים שהבן מתייחס אחר צד חירות שבה[222] – שאף על פי שאין לצד חירות שבו אלא חצי אם, שמצד עבדות שבה פטור עליה[223], מכל מקום חייב על צד חירות שבאמו[224].

גוי הבא על בת ישראל

גוי הבא על בת ישראל, שלהלכה הולד ישראל הוא ומתייחס אחר אמו ולא אחר אביו[225], כתבו אחרונים שלסוברים שכל שאינו חייב על קללת אביו אינו חייב על אמו[226], כיון שאין הולד חייב על אביו[227], אינו חייב על קללת אמו[228].

אביו ואמו של גר

גר* שהיתה הורתו שלא בקדושה, אף על פי שלידתו בקדושה – כגון שנתגיירה אמו כשהיא מעוברת בו[229], או שנתגייר אביו[230] – אינו חייב על קללת אביו[231], שנוכרי אין לו אב לעניין זה[232], ועוד שגר שנתגייר הוא כקטן שנולד מאליו, ואינו מתייחס אחר אביו[233]. על אמו של גר שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה – שבנה מתייחס אחריה[234], ולגביה אין אומרים שבנה הוא כקטן שנולד, לסוברים כן, שבקדושה נולד[235] – נחלקו תנאים אם בנה חייב על קללתה[236]: ר' יוסי הגלילי אמר, חייב על אמו אף על פי שאינו חייב על אביו[237] – כשם שחייב על קללת אביו לבד ואמו לבד[238] – ור' עקיבא אמר: אביו ואמו קלל[239] – וכן: ומקלל אביו ואמו[240] – את שהוא חייב על אביו חייב על אמו, ואת שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו[241], שאינו חייב על קללת אחד מהם, אלא כששייך בו חיוב על שניהם[242]. הלכה כר' עקיבא[243]. גר שהורתו ולידתו שלא בקדושה – שנתגיירה אמו אחר שנולד[244] – הכל מודים שאינו חייב אף על אמו[245], שכקטן שנולד הוא[246]. היו הורתו ולידתו בקדושה – שנתגיירו אביו ואמו קודם שנתעברה אמו[247] – חייב על קללת אביו וקללת אמו[248], שישראל הוא[249]. ומכל מקום כתבו ראשונים שאסור לגר – אפילו הורתו ולידתו שלא בקדושה – לקלל אביו הגוי[250], מדרבנן[251], כדי שלא יאמרו באו מקדושה חמורה לקדושה קלה[252], שהרי זה מבזה אביו[253], ואינו נוהג בו מנהג כבוד[254], ואף על פי שבן נח אינו מצווה על קללת אביו[255], מכל מקום כבר נהגו בזה בני נח מעולם בנימוסיהם, ויאמרו באו מקדושה חמורה של נימוסיהם לקדושה קלה[256].

עבד

עבד-כנעני*, כתבו ראשונים שאין בנו אסור בקללתו[257], שעבד אין לו יחס והרי הוא כמי שאינו אביו לכל דבר, אף על פי שנשתחררו[258]. בדעת ראשונים הסוברים שכמה דינים שבין אב לבנו נוהגים אף בעבד[259], צדדו אחרונים שכשלא נשתחררו העבד או בנו, חייב הבן על קללת אביו[260].

על אופנים נוספים שדנים בהם על ייחוס לאב ולאם, ע"ע יחס[261].

רשעים

מצד אישיותם ומעשיהם דנים על אב ואם שהם רשעים, אם חייבים על קללתם.

היו אביו ואמו רשעים גמורים ועוברי עבירות, אינו חייב מיתה על קללתם[262], שנאמר באזהרת קללה: ונשיא בעמך לא תאור[263], ודרשו: בעושה מעשה עמך[264], ורשע* שעובר עבירות, אינו עושה מעשה עמך[265]. ואף על פי כן יש מהראשונים שכתבו שאסור לבן לקלל את אביו ואמו רשעים[266], מדרבנן[267], ויש שכתבו שאיסור תורה הוא[268], שמכל מקום אביו ואמו הם[269], ולא נתמעט בו מי ש"אינו עושה מעשה עמך"[270], או משום מצות כבוד-אב-ואם*, הנוהגת אף באב ואם רשעים, לסוברים כן[271]. ויש ראשונים סוברים, שהמקלל את אביו ואמו רשעים, אינו עובר איסור כלל[272]. היו האב והאם רשעים, ועשו תשובה*, בנם חייב על קללתם[273]. ואפילו בא האב על הערוה והוליד ממנה ממזר, מכל מקום אם עשה תשובה בנו חייב על קללתו[274].

מי שאביו רשע, שפטור על קללתו[275], יש שכתבו שפטור אף על קללת אמו, כשם שאמרו במי שאינו חייב על קללת אביו,שפטור אף על קללת אמו, לסוברים כן[276]. והסתפקו במי שאמו רשעה, שפטור על קללתה[277], אם פטור אף על קללת אביו[278]. ויש שצדדו, שמי שאביו רשע, אף על פי שפטור על קללתו, מכל מקום הואיל ושייך בו איסור קללת אב אילו היה אביו עושה תשובה, חייב הוא על קללת אמו[279], וכן כשאמו רשעה חייב על קללת אביו[280].

עברו אביו ואמו איסור פעם אחת באקראי, כתבו אחרונים שמכל מקום בכלל "אינו עושה מעשה עמך" הם, ופטור הבן על קללתם[281], שכיון שבידם לחזור בתשובה ואינם חוזרים אין זה חשוב אקראי[282].

עברו האב והאם עבירה בשוגג, יש מן הראשונים שכתבו שאינם חשובים רשעים, ובנם המקלל אותם חייב[283]. ומן האחרונים יש מצדדים לומר, שאפילו עברו האב והאם עבירה בשוגג, כל שמחויבים להביא קרבן לכפרתם, ולא עשו תשובה ולא הביאו קרבן, רשעים הם, ופטורים על קללתם[284]. ויש מן האחרונים מצדדים לומר, שכל שנודע לאב ולאם שחטאו בשוגג, ולא עשו תשובה, מאחר שחייבים במצות עשה של תשובה[285], ובטלוה, בכלל רשעים הם, ואין חייבים על קללתם[286].

מי שנגמר דינו בבית דין להריגה ויוצא-להרג*, אף על פי ששאר אדם שבא וקללו, פטור, לסוברים כן[287], לפי שהיוצא ליהרג הרי הוא כאדם הרוג ("גברא קטילא")[288], או לפי שנאמר במקלל: ונשיא בעמך לא תאר[289], ודרשו "בעמך" במקויים שבעמך[290] – היינו הראוי להתקיים, ולא זה שנגמר דינו למיתה[291] – מכל מקום בנו שקללו חייב[292] – וכגון שעשה האב תשובה, שאינו בכלל רשע, שפטור על קללתו[293] – שהמקלל את אביו ואמו אפילו לאחר מיתה חייב[294], שלגבי בנו הוא כמקויים[295], ואביו הוא[296].

מי שנתחייב נדוי* בבית דין – שנדוי בכלל קללה הוא[297], שיש בו קללה בהזכרת השם[298] – נחלקו תנאים ואמוראים אם בנו נעשה שליח-בית-דין* לנידוי: א) דעת רב ששת שהבן נעשה שליח בית דין לנדות את אביו, שכבוד שמים עדיף[299], וכבוד אב נדחה מפני כבוד שמים[300]. ונחלקו ראשונים ואחרונים בדעת רב ששת: יש סוברים, שאף אם עשה האב תשובה – שאינו נפטר מן העונש[301] – כבוד שמים עדיף, ומותר לבן להיות שליח בית דין לנדותו[302]. ויש סוברים שדוקא כשלא עשה האב תשובה, נעשה הבן שליח בית דין לנדותו – שכיון שרשע* הוא, ואין חייבים על קללתו[303], אין איסור בדבר[304] – אבל כשעשה האב תשובה, אין הבן נעשה שליח בית דין לנדותו, ואם נדהו חייב מיתה[305], שהרי אב רשע שעשה תשובה חייבים על קללתו[306]. ב) ודעת רב חסדא ששליח בית דין המקלל את אביו, חייב מיתה[307], וכגון שעשה האב תשובה, שאינו בכלל רשע* שבנו פטור על קללתו[308]. להלכה אמר רבה בר רב הונא וכן תנא דבי ר' ישמעאל, שאין הבן נעשה שליח לאביו לנדותו[309], שאפשר שאחר ינדה אותו[310]. ונחלקו ראשונים אם הדברים אמורים בשעשה האב תשובה, או אפילו באב רשע שלא עשה תשובה: יש ראשונים סוברים שאפילו לא עשה האב תשובה, אמרו שאין הבן נעשה שליח לנדותו[311], ואינו אסור לנדותו כשלא עשה תשובה אלא מדרבנן, שמדין תורה, אין איסור בקללת אביו רשע[312], וכל שכן כשעשה האב תשובה שאין הבן נעשה שליח לנדותו[313]. ואם נדהו הבן, פטור[314], ואפילו עשה האב תשובה, שמאחר שבשליחות בית דין נידהו, כבוד שמים עדיף[315], ויש שכתבו בדעת ראשונים אלו, שבעשה האב תשובה, כיוון שחייב הבן מיתה על קללת אביו[316], אף בן שהוא שליח בית דין, חייב מיתה אם נדהו[317]. ויש ראשונים סוברים שדוקא בשעשה האב תשובה אמרו שאין הבן נעשה שליח לנדות את אביו[318], אבל אב רשע, שלא עשה תשובה, כיון שאין איסור בקללתו לסוברים כן[319], אין איסור על הבן להעשות שליח לנדותו[320].

על מסית, שמותר לבנו להכותו ולקללו, שכן אמרה תורה: לא תחמל ולא תכסה עליו[321], ע"ע מסית-ומדיח[322].

זקנו

אבי אביו או אבי אמו – אף על פי שראוי לו לכבדו[323] – אינו בכלל אביו ואמו[324], והמקללו הרי זה כמקלל* אחד משאר הקהל[325], אביו ואמו אמר הכתוב[326], ולא אמר אבותיו[327], והוא פשטות לשון הכתוב[328], או שלמדו מיתור הכתוב: איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו וגו'[329], שכבר נאמר: ומקלל אביו ואמו וגו'[330], לומר לך שאינו חייב מיתה אלא על אביו ועל אמו דוקא[331]. ויש שהסבירו שכיון שאינו חייב בכבוד זקנו, לסוברים כן[332], אינו חייב על קללתו[333].

הקללה

על לשונות שהם קללה, ע"ע מקלל. על קללה בשם ובכינוי ודינים מיוחדים בקללת אב ואם, עי' להלן.

בשם ובכינוי

אין המקלל אביו ואמו חייב מיתה[334], עד שיקללם בשם[335], מן השמות הגמורים[336]. קללם באחד מכנויי-ה'* – כגון שדי, צבאות, חנון, רחום[337] – נחלקו תנאים: ר' מאיר מחייב – שלא פטרו הכתוב[338] – וחכמים פוטרים ממיתה[339], וכן דרש ר' מנחם בר יוסי – וי"א ר' אחאי בר ר' יאשיה[340] – מן הכתוב במברך השם: בנקבו שם יומת[341], שאינו חייב על קללת אביו ואמו עד שיקללם בשם[342], וביארו ראשונים שאף על פי שהכתוב אינו מדבר על קללת אביו ואמו אלא על ברכת השם, אם אינו ענין לברכת השם, שכבר כתוב בה, ונֹקב שם[343], תנהו ענין למקלל אביו ואמו[344] – שהמברך את השם ומקלל אביו ואמו עונשם שווה, בסקילה[345] – ומפרשים הכתוב, שבנקבו לאביו ולאמו בשם יומת[346]. ויש ראשונים שביארו שמכיון שסמך הכתוב נקיבת שם אצל מיתה, בא ללמד על כל המקללים החייבים מיתה, שאין חיובם אלא בנקיבת שם[347]. ויש שדרשו גזירה שוה ממברך השם, שנאמר במקלל אביו ואמו: ומקלל אביו ואמו[348], ונאמר במברך השם: איש איש כי יקלל[349], מה מברך השם אינו חייב על ברכת כינוי, לסוברים כן[350], אף מקלל אביו ואמו אינו חייב כשמקלל בכינוי[351]. ור' חנינא בר אידי דרש – בנין אב[352] – הואיל ואמרה תורה קלל – שבועת האלה האמורה בסוטה[353] – ואל תקלל – שלא יקלל אביו ואמו[354] – מה קלל, בשם – שבסוטה נאמר: יתן ה' אותך לאלה[355] – אף אל תקלל, בשם[356]. אף לדעת חכמים הסוברים שאינו חייב מיתה[357], מכל מקום עובר על לאו[358]. הלכה כחכמים[359], ויש סוברים שאין הלכה כמותם[360]. השם שחייב על קללת אביו ואמו בו, לדעת חכמים, נחלקו בו ראשונים: יש שפירשו שהוא שם המיוחד[361] – שם הוי"ה[362], או שם אדנות, לסוברים שדינו כשם הוי"ה[363] – ואף על פי שבכתוב: בנקבו שם[364], לא הוזכר שם ה', אלא שם סתם, מכל מקום מהשם המוזכר בתחילת הכתוב: ונֹקב שם ה'[365], שפירושו שם המיוחד - שהרי בברכת השם לדעת חכמים אין חייבים אלא על ברכת שם המיוחד[366] – למדים שאף שם הכתוב בסופו, כך הוא פירושו[367], וכן אמרו במכילתא ובתורת כהנים שהוא שם-המפורש*[368], שהוא שם הוי"ה[369]. ויש שפירשו, שחייב על קללת אביו ואמו בכל שמות שאינם נמחקים[370]. המקלל את אביו ואמו בלא שם ובלא כינוי, כתבו אחרונים שמכל מקום עובר בלאו מן התורה[371].

בכתב

מקלל אביו ואמו בכתב, יש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שכתיבה חשובה כדיבור[372], אף לעניין קללת אביו ואמו כתיבה כדיבור, וחייב[373]. ואף על פי ששבועה* בכתב אינה חלה כמוציא שבועה מפיו, לסוברים כן[374], שנאמר בה: נפש כי תשבע לבטא בשפתים[375], קללת אב ואם לא נאמר בה שהיא כשמוציאה מפיו[376], ואף לסוברים שמקלל חברו בכתב פטור[377], יש שפירשו שדוקא מקלל חברו פטור, כיון שאיסורו הוא משום הביזיון שבהזכרת שם שמים על הקללה, ובכתיבה אין ביזיון כל כך, אבל מקלל אביו ואמו אין חומר האיסור משום הזכרת שם שמים, אלא משום שהוא מקלל את יולדיו[378]. ויש מי שאינו מחלק בין שבועה לקללת אב ואם, ולדעתו דין קללת אביו ואמו בכתב, תלוי במחלוקת אם שבועה בכתב חשובה שבועה[379].

שלא בפני אביו ואמו

מקלל אביו ואמו, בין קללם בפניהם ובין קללם שלא בפניהם, חייב[380], ואף על פי שלא נצטערו[381], ואפילו קללם אחר מותם, עי' לעיל[382].

ללא שם אביו ואמו

המקלל את אביו או את אמו אף על פי שלא הזכיר את שמם – כגון שאמר: יקולל אבי ואמי[383] – כתבו אחרונים שחייב[384], אם מוכח לפי העניין שכוונתו לאביו ולאמו[385]. ואפילו קלל את כל ישראל, שאביו ואמו בכלל, יש סוברים שחייב על קללת אביו ואמו[386]. ויש שכתבו שאינו חייב אלא כשהזכיר בקללתו את שם אביו ואמו[387].

על מקלל אביו ואמו, וכן מקלל כל אדם מישראל, החוזר בו מן הקללה תוך-כדי-דבור*, אם חזרתו מועילה לפוטרו, או שאין מועילה חזרה אלא כאשר על ידי דיבורו נעשתה חלות בדבר, אבל דבר שאין בו אלא דיבור, אין מועילה בו חזרה, שהרי כבר דיבר, ע"ע מקלל וע' תוך כדי דבור[388].

בחשש שיבוא לידי קללה

מי שנתחייב שבועה לבנו, אף על פי שאין הבן משביע את אביו אלא בית דין משביעים אותו, כתבו גאונים וראשונים שאין משביעים את האב בשבועה שיש בה אלה – קללה שתחול עליו, כגון להשביעו בחרם ונידוי, וכיוצא בזה[389] – שהרי הבן בא לקללת אביו[390], אם ישבע אביו לשקר[391], שכיון שהבן הוא שתובע את את אביו, הרי זה כאילו הבן משביעו[392], אלא משביעים את האב שבועה שאין בה אלה[393], או שיקנה הבן את תביעתו לאחר[394], והוא ישביע את האב[395]. וכן כתבו אחרונים שאסור לבן לחייב את אביו ב"מי-שפרע*[396] – קללת בית דין, למי שחוזר בו אחר נתינת מעות, לסוברים כן[397] – אלא יקנה הבן את תביעתו לאחר[398]. לסוברים שאין איסור בקללת אביו ואמו רשעים[399], כתבו אחרונים שרשאי הבן להשביע את אביו בשבועה שיש בה אלה[400], שכשכופר האב לשקר בטענת ממון של בנו, הרי הוא גזלן ואינו "עושה מעשה עמך"[401].

על מקלל אביו ואמו, באופן שאינו חייב מיתה, אם נפסל לעדות, ע"ע פסולי עדות[402].

הערות שוליים

  1. ↑ שמות כא יז.
  2. ↑ ויקרא כ ט.
  3. ↑ סנהדרין סו א; סהמ"צ לרמב"ם ל"ת שיח והקדמת מנין המצוות שאחרי השורשים.
  4. ↑ עי' סהמ"צ שם. וע"ע אזהרה.
  5. ↑ ע"ע מקלל.
  6. ↑ שמות כב כז. ע"ע בית דין ציון 709 ואילך, איסור לקלל דיין, ושם שאפי' לסוברים ששם "אלהים" זה הוא קודש (ע"ע מגדף ציון 19), הרי הוא כולל אף את הדיין.
  7. ↑ שם. ע"ע נשיא.
  8. ↑ ויקרא יט יד.
  9. ↑ עי' רש"י סנהדרין פה א ד"ה אי הכי וסהמ"צ שם והשגות הרמב"ן לסהמ"צ שם ולשורש ב ד"ה וראיתי, ע"פ ברייתא שבציון 12; עי' רמב"ם ממרים פ"ה ה"ד, על הלימוד שבציון 17; עי' ר"ן שבציון 15. ועי' ציון 54.
  10. ↑ ברייתא דלהלן. עי' רש"י סנהדרין סו א על דיין (אלהים), וע' זקן ממרא, שהממרה על הוראת בי"ד בתנאים מסוימים, חייב מיתה, ועי' ערול"נ שם בביאור רש"י.
  11. ↑ שם. עי' רש"י שם על נשיא (מלך), וע' מורד במלכות, שהממרה את פיו, חייב מיתה.
  12. ↑ מכילתא משפטים פ"ה; עי' תו"כ קדושים פ"ד פ"י; עי' ברייתא סנהדרין סו א. וכן הביאו סהמ"צ ורמב"ן שם וחינוך מ' רס, עי' רמב"ן ויקרא שם וסמ"ק מ' רכג (עי' ציון 24) ורא"ש ב"מ פ"ד סוס"י י ופי' הרא"ש שמות כא טו. ועי' תו"כ (בגי' לפנינו) וסנהדרין, שם (ורש"י ויד רמה סנהדרין שם), "פירכא כל דהו" לבנין אב (ע"ע, ציון 68), שחרש ודיין ונשיא שונים משאר בני אדם, לאומללות או לגדולה, משא"כ אביו שאינו שונה משאר בני אדם שאינם בניו, אמנם במכילתא שם ובתו"כ כת"י רומי ובגי' מיוחס לר"ש משאנץ וגר"א לתו"כ שם, אין פירכא זו (ועי' מדרש אליעזר לר"א נחום, למכילתא שם). ועי' השגות הרמב"ן לסהמ"צ שם, שאע"פ שמצינו בגמ' שבציון 16 שלמדו מהכתוב לא תקלל חרש לבדו, לשון קצרה הוא.
  13. ↑ ע"ע אין מזהירין מן הדין: אזהרה משאר מידות, על דעות שונות בדבר. ועי' יד רמה סנהדרין שם והשגות הרמב"ן לשורש ב שם, שאין מזהירין מן הדין אינו אלא כשלמדים אזהרה מק"ו, משא"כ מקלל אביו ואמו (ועי' ר' יונה וחמרא וחיי וגיה"ש וקרני ראם למהרש"א, סנהדרין שם, ולהלן ציון 22 וע' לאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד ציון 685).
  14. ↑ סהמ"צ לרמב"ם הקדמת מנין המצוות, וע"ע אין מזהירין מן הדין: כשהעונש מפורש בתורה. ועי' סמ"ג ל"ת ריט, שאפי' לא מצינו שום אזהרה, הואיל ואמרה תורה שחייב מיתה, זוהי אזהרתו, ועי' פי' רי"פ פערלא לרס"ג פתיחה לעונשין אות יד.
  15. ↑ תו"כ (לפנינו, ועי' ציון 12) וסנהדרין, שם (ורש"י ויד רמה שם). עי' רש"י שם ד"ה ה"ג ותוס' חכמי אנגליה שם, שלמסקנה הלימוד אינו בבנין אב (עי' ציון הנ"ל), אלא באם אינו ענין. ועי' מהרש"א סנהדרין שם ב, שדוקא אביו נלמד מן היתור, שהוקש כבודו לכבוד המקום (עי' ציון 71), ועי' ר"ן סנהדרין שם, שלא אביו בלבד אנו למדים מכאן אלא לכל ישראל, ואביו בכלל, ועי' קונ' הראיות לריא"ז סנהדרין שם, שכיון שריבינו אביו, אלו שבכתוב לאו דוקא וה"ה לכל אדם. ועי' יראים השלם סי' קעד ופרי"ד סנהדרין שם ופי' ר"י לשאיל' (מירסקי) שאי' סט, שלא פרשו כרש"י ויד רמה סנהדרין שם, אלא שלמסקנה אזהרת קללת אביו ואמו נלמדת מהיתור אלהים לא תקלל (ונ' שגרסו בסנהדרין שם: נכתוב קרא נשיא וחרש, אלהים למה לי, וכצ"ל בפי' ר"י שם), ועי' מהרש"א סנהדרין שם א. ועי' תוס' סנהדרין שם ב ד"ה מאי, טעם שאין לומדים מקלל אביו ממקלל עצמו (ע"ע חיבי מלקיות ציון 822 ואילך) וחרש.
  16. ↑ עי' שבועות לו א ותמורה ד א ורמב"ם סנהדרין פכ"ו ה"א וע' מקלל.
  17. ↑ רמב"ם ממרים שם; סמ"ג ל"ת ריח; מאירי סנהדרין נג א וסו א; מאור האפלה שמות שם. ועי' כס"מ שם פי' ב, שלרמב"ם לא קי"ל כגמ' סנהדרין שם אלא כגמ' שבועות שם, וע"ש בפי' א, שמסקנת הגמ' סנהדרין סו ב: לכתוב קרא לא תקל כו' לא תקלל ש"מ תרתי, שמהכתוב לא תקלל חרש, נלמד אזהרה למקלל חרש ואזהרה למקלל אביו, שכן האות למ"ד במילה "תקלל" מיותרת, שהיה לו לכתוב: לא תקל (והגמ' חזרה בה מהלימודים שבציונים 12-15), וכ"נ במאירי שם. ועי' לח"מ ממרים שם, כמה קושיות על הרמב"ם, ועי' סוף ציון 12.
  18. ↑ עי' מכילתא שם פי"ט ותו"כ שם פ"ב סופ"ג ורש"י ויקרא שם וראשונים שבציון הבא וציון 29 וע' מקלל.
  19. ↑ רבנו מיוחס שמות שם וויקרא כ ט; עמר נקא שמות כא טו. ועי' יראים שם וסי' קפט, שתמה שלא למדו אזהרה למקלל אביו ואמו מדרשה זו (עי' תוע"ר שם, שמ' שהיראים גרס דרשה זו בגמ' שבועות שם), ובפרט שבציון 264 למדו מ"בעמך" למקלל אביו ואמו, ועי' רמב"ן ויקרא יט יד. ועי' תו"ש שמות שם אות תנו.
  20. ↑ ויקרא יט ג. ירו' סנהדרין פ"ז הי"א. ועי' מכילתא יתרו מס' דבחדש פ"ח: איש איש כי יקלל כו' מורא כו', ומאיר עין למכילתא שם. על מצות מורא אב ואם, ע"ע כבוד או"א ציון 10 ואילך וע' מורא או"א.
  21. ↑ ע"ע אזהרה: אזהרת עשה.
  22. ↑ עמודי הארזים סי' נח סוף אות ח ובית האוצר ח"א כלל מ, בד' הירו' שם (עי' כעי"ז בציון 14). ועי' חי' רמ"ש סנהדרין סו א, שאף הירו' מסכים ללימוד בבנין אב שבציון 12, אך אין מזהירין מן הדין (עי' ציונים 14-13, מח' בשאר מדות שאינן ק"ו), וכשהוא איסור של לאו הבא מכלל עשה, מזהירין (ע"ע אין מזהירין מן הדין ציון 26, וע"ש בהמשך שי"ח). ועי' קה"ע ושי"ק לירו' שם, שהגיה בירו', ועי' מרה"פ לירו' שם ורי"פ פערלא לרס"ג עשה א ד"ה אבל יותר ופנים מאירות (לרמ"י קאטקין) ומיכל המים לירו' שם. ועי' ערל"נ סנהדרין פה א בד"ה הא בבנו, שפשוט שמקלל אביו ואמו, עובר אף בעשה של כבד את אביך ואת אמך (שמות כ יב ודברים ה טז), ע"ע כבוד או"א (ועי' פיה"מ לרמב"ם שבציון 82 וראשונים שבציון 300 ור"ן שבציון 135 וציון 333).
  23. ↑ הקדמת בה"ג מנין הנסקלים אות יג; אזהרות ר"א הזקן מנין העונשין; אזהרות ר"י אלברגלוני; אזהרות רשב"ג ל"ת קלא; סהמ"צ לרמב"ם ל"ת שיח והקדמת מנין המצוות; יראה"ש סי' קעד; סמ"ג ל"ת ריח; חינוך מ' רס; ס' הבתים אזהרה שיח; זוהר הרקיע ל"ת שכא; חרדים ל"ת פ"ד אות יט. ועי' סמ"ג שם ריח וריט וזוהר הרקיע שם ולח"מ ממרים פ"ה ה"ד, שאע"פ שאיסור מקלל אביו ואמו נלמד מלא תקלל חרש (לסוברים כן, עי' לעיל), שנמנה כלאו בפנ"ע (ע"ע מקלל), כיון שהמקלל אביו ואמו שונה, שיש בו מיתת בי"ד, עי' להלן, נמנה גם הוא כלאו בפנ"ע (ועי' ציון 14 וע' מנין המצות). וע"ע מנין המצות, בטעם שלא נמנו קללת אביו וקללת אמו כשתי מצוות (ועי' ציון 31 ואילך וציון 55).
  24. ↑ עי' סהמ"צ לרס"ג, שלא מנאו בלאוין המוטלים על היחידים, אלא במנין המומתים ע"י בי"ד (אע"פ שדרכו למנות לאוים של האיסורים שנמנו בעונשים, ועי' ציון 60); השגות הרמב"ן לסהמ"צ ל"ת שיח ולשורש ב; עי' סמ"ק מ' קכג.
  25. ↑ עי' ציון 55 ואילך וציון 23 וע' מקלל.
  26. ↑ עי' לעיל.
  27. ↑ רמב"ן שם.
  28. ↑ עי' ציון 20. רי"פ פערלא לרס"ג עשה א ד"ה אבל יותר, בד' רס"ג שבציון 24.
  29. ↑ עי' מכילתא משפטים פי"ט, הובאה בסהמ"צ לרמב"ם ל"ת שיז ובחינוך מ' רלא; רמב"ם סנהדרין פכ"ו ה"ב (חייב משום ד' שמות). במכילתא שם: ומשום בעמך כו', ועי' לב שמח ל"ת שיח-שיט ובהגר"א חו"מ סי' כז ס"ק ו וציון 18, שהוא איסור קללת כל אדם.
  30. ↑ עי' השגות הרמב"ן לסהמ"צ שם פי' ב (והנראה יותר כו'), שאינו ד' מלקיות, שמקלל אביו ואמו נסקל, עי' להלן, אלא ג' לאוים ועונש (כעין מ"ש במכות יז ב: לוקה חמש, ה' איסורין הוו); עי' מרכה"מ למכילתא שם וערל"נ סנהדרין סו א ואו"ש סנהדרין שם וחזו"א סנהדרין סי' כ ס"ק ז ועוד, בד' הרמב"ם סנהדרין שם. על אופנים מסוימים שיש חיוב מלקות למקלל אביו ואמו, וביאורים אחרים בד' המכילתא והרמב"ם שם, עי' ציון 95 וע' לאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד ציון 645 ואילך. על מח' ראשונים לענין מלקות במקלל דיין, אם לוקה שתיים, משום דיין ומשום כל אדם, ע"ע בית דין ציונים 715, 716 וע' מקלל.
  31. ↑ מכילתא משפטים פ"ה; מכדרשב"י משפטים כא יז; תו"כ קדושים פרשה ד פ"ט ופ"י; ברייתא סנהדרין סו א ופה ב וש"נ; עי' רמב"ם (מהד' פרנקל ע"פ כת"י) ממרים פ"ה ה"א ופ"ו ה"ב וטוש"ע יו"ד רמא א.
  32. ↑ ויקרא כ ט, עי' ציון 2.
  33. ↑ שם.
  34. ↑ רבינו גרשום חולין עח ב ור"ח יומא נח א ורש"י סנהדרין שם ור"ה לתו"כ שם, ע"פ ברייתא שם: אביו קלל אמו קלל. ועי' גליוני הש"ס סנהדרין פה שם, מקומות שמצינו לימוד מסמיכות כעי"ז. ועי' מכילתא שם ותו"כ שם פ"י: ת"ל אביו ואמו קלל, מכל מקום (ועי' גר"א למכילתא, שהגיה), ועי' תוס' חכמי אנגליה סנהדרין שם, ש"אביו ואמו קלל" הוא כמו אביו קלל ואמו קלל, ועי' דק"ס סנהדרין שם, ועי' דינא דחיי לאוין ריח וחמרא וחיי סנהדרין סו א, שא"א לומר שהלימוד הוא מיתור הכתוב אביו ואמו קלל (כבציון 44), שאין דרך הכתוב להשמיענו דבר בהפכו (ועי' הערת המהדיר לפרי"ד סנהדרין שם הע' 94).
  35. ↑ עי' מכילתא ותו"כ, שם, בשינויים; סנהדרין שם ורש"י. ועי' מכדרשב"י שם, לימוד אחד, מ"את אביו ואת אמו", ומ' כר' יונתן, ועי' ר' מיוחס ויקרא שם, שאת אביו ואת אמו, היינו, את זה בפנ"ע ואת זה בפנ"ע, ועי' תוס' השלם ויקרא שם אות ד וה ומדרש החפץ שם, שהלימוד הוא מריבוי אתין בכתוב, "את" אביו ו"את" אמו, וצ"ב מקורו (וע"ע אתין וגמין), ועי' טו"א מגילה ב ב ד"ה ואימא פרזים, שלר' יאשיה א"א ללמוד שהוא אביו לבד או אמו לבד, מו"את" אמו המפסיק (כמ"ש במגילה שם: אתא את ופסיק), שאפ"ל שאינו חייב עד שיקלל שניהם, ומ"את" המפסיק למדים שאינו חייב דוקא כשקלל תחילה את אביו ואח"כ את אמו, אלא אפי' קילל אמו תחילה, או שמ"את" המפסיק למדים, שחייב אפי' קללם בזה אחר זה, ול"ד שניהם ביחד (ועי' ווי העמודים על היראים סי' נח אות ג ומשמרות כהונה מגילה שם ודברי שאול יוסף דעת סי' שלד סמ"ג ד"ה שוב). ועי' יד רמה סנהדרין שם וווי העמודים סי' נח אות ד, טעם שאמר ר' יונתן: מ' שניהם כאחד, אע"פ שכיון שמשמע כ"א בפנ"ע, כ"ש שכשקלל שניהם חייב, וע"ע או לחלק: בלשון התורה, בביאור המחלוקת הכללית של ר' יונתן ור' יאשיה, אם שני דברים המחוברים בוי"ו החיבור, פירושו בלשון תורה כמו "או" לחלק בין שני פרטים, שמשמע אף כ"א בפנ"ע, או שפירושו שניהם יחד, ושם מח' ראשונים אם ר' יונתן למד מכלאים או מסברא, ועי' מנחות צא רע"א ורש"י ד"ה הואיל. ועי' תו"כ שם וראב"ד שם בביאור ראשון, ראיה שחייב אפי' קלל אחד מהם, מגר, שחייב על קללת אמו, לסוברים כן בציון 237 (עי' ציון 243, שאין כן הלכה), אע"פ שאינו חייב על קללת אביו (וצ"ב ל"ל ראיה נוספת, ועי' ציון 238). ועי' ציון 46, לימודו של ר' יונתן מן הכתוב אביו ואמו קלל, וציון 241.
  36. ↑ משנה סנהדרין פה ב; מכילתא משפטים פ"ה; מכדרשב"י משפטים כא יז; תו"כ קדושים פ"ד פ"ט; רמב"ם ממרים פ"ה ה"א; טוש"ע יו"ד רמא א.
  37. ↑ עי' חי' רבינו דוד ור"ן, סנהדרין שם.
  38. ↑ עמודי הארזים סי' נח אות ט וסי' נו אות ה, ע"פ ר"ן שם; עי' פרישה שבציון 296.
  39. ↑ עי' השגות הרמב"ן לסהמ"צ שורש ה ד"ה ומאלו וריב"ש סי' רכ סד"ה וכן מה וגו"א ויקרא יט כט, בהסבר הצורך בריבוי דלהלן.
  40. ↑ עי' רמב"ן שם.
  41. ↑ ע"ע מכה אביו ואמו, שאינו חייב אלא כשעשה בהם חבורה, ואין חבורה לאחר מיתה, ועי"ש לימוד מהיקש למכה בהמה.
  42. ↑ עי' ציון 262 שאינו חייב על קללת אב ואם רשעים, שאינם "עושים מעשה עמך". ועי' תוס' סנהדרין שם ד"ה שיכול, שמקלל אף אינו חייב על קללת מי שנגמר דינו למיתה, עי' ציון 290, שאינם "במקוים שבעמך", משא"כ מכה, ע"ע הנ"ל (ועי' ציון 292 ואילך, שלמסקנה קללת אב ואם שונה מקללת שאר אדם שנגמר דינו למיתה, שהמקלל אביו ואמו שנגמר דינם למיתה, חייב על קללתם, כשם שחייב על קללתם לאחר מיתתם, עי' להלן).
  43. ↑ עי' ברייתא דלהלן וע' מכה אביו ואמו, ד' התנאים הסוברים שלא הוקשה הכאה לקללה. וע"ע הנ"ל ולהלן ציון 49, שי"ס שהוקשה הכאה לקללה, ועי' ערל"נ סנהדרין שם ברש"י ד"ה מכה, שאפי' לסוברים הוקשה הכאה לקללה, יש צורך בלימוד דלהלן, שללא הלימוד היינו למדים לפטור מקלל לאחר מיתה מהכאה, כבציון 41, ועי' סנהדרי קטנה סנהדרין שם.
  44. ↑ ויקרא כ ט. עי' רש"י סנהדרין דלהלן, שכבר נאמר בתחילת הכתוב שם: אשר יקלל את אביו ואת אמו. ועי' השגות הרמב"ן לסהמ"צ שם, שאע"פ שהכתוב אביו ואמו קלל וגו', עניינו לתת טעם, כי עשה נבלה גדולה שנתחייב עליה בדמו, לא נמנעו חכמים לדרשו כלהלן, ועי' מגילת אסתר ולב שמח שם, שאין בכתוב תוספת טעם, שהעיקר חסר מן הספר, וע"כ דרשוהו חכמים, ועי' מרגניתא טבא שם אות ה (וע"ע מנין המצות).
  45. ↑ ק"א לתו"כ דלהלן.
  46. ↑ עי' תו"כ ומכדרשב"י, שם; ברייתא סנהדרין שם, עי' גמ' שם שלימוד זה הוא לר' יונתן שבציון 35, שאינו לומד מהכתוב בויקרא שם, שחייב על קללת אביו לבד ואמו לבד (ועי' ציון 48). ועי' מאור האפלה ומדרש הביאור ויקרא שם, שהלימוד הוא מ"את אביו ואת אמו" שבתחילת הכתוב שם (עי' ציון 44), וצ"ב מקורו. ועי' לב שמח שם, שאין הדרשה מדאורייתא אלא אסמכתא בעלמא ומדרבנן, וצ"ב.
  47. ↑ שמות כא יז. גמ' סנהדרין שם, לר' יאשיה שבציון 35, שלומד מן הכתוב בויקרא שם, שחייב על קללת אביו לבד ואמו לבד. ועי' ציון 117, לימודו של ר' יונתן שבציון הקודם, מן הכתוב בשמות שם.
  48. ↑ מכילתא שם. עי' הג' הגר"א למכילתא, שזו דרשת ר' יאשיה (עי' ציון קודם). ועי' ח"ח לתו"כ שם, שכן דורש ר"ע שבציון 241, שלומד מן הכתוב בויקרא שם, שגר שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו, ור' יונתן שבציון 46, אינו סובר את דרשת ר"ע (ועי' ציון 241, שי"ס שר"ע כר' יונתן), ועי' מלבי"ם לתו"כ שם.
  49. ↑ משנה שם. ועי' גמ' סנהדרין שם ורש"י וע' מכה אביו ואמו, שהתנא במשנה, שלא נקט חומר במכה מבמקלל, שהמכה חייב אפי' הכה אב ואם רשעים שאינם "עושים מעשה עמך", משא"כ מקלל (עי' ציון 42), חולק על התנא שבציון 43, וסובר שהוקשה הכאה לקללה, ואינו חייב על הכאת אב רשע.
  50. ↑ מאירי סנהדרין פד ב; ס"ח סי' תקעו (הובא בהג' ר"י פיק סנהדרין שם); עי' פי' אזהרות דרבנא אליהו הזקן בקבץ על יד כד ב (תשמ"ט) עמ' 158; ס' הבתים אזהרה שיט; רלב"ג שמות שם, התועלת הז' (מהד' מוה"ק התועלת הד'); מלחמת מצוה לרשב"ש ד"ה עוד השיב עליהם ממה; מאה שערים לר"א קפשאלי שער מח; עי' תו"ח ב"ק צ א. וע"ע מקלל, מדוע המקלל חברו אחר מיתה, לא יתחייב לטעם זה.
  51. ↑ עי' ר"י מלוניל סנהדרין שם. וכ' שכיון שמקלל אביו שלא בפניו חייב, עי' ציון 380, חייב אף לאחר מיתה (ושמא כוונתו שהאיסור שלא בפניו ולאחר מיתה הוא כעין מש"כ הרמב"ם בסהמ"צ ל"ת שיז, באיסור לא תקלל חרש, ע"ע מקלל, שלא הקפידה תורה בקללה על המקולל בלבד אלא אף על המקלל, שלא ירגיל נפשו אל הנקמה). ועי' רלב"ג שם, טעמים נוספים, ועי' פי' ופסקים לר"א צרפתי ומושב זקנים ויקרא כד כא ודעת זקנים שמות כא טז ואמרי שפר לר"י חלאווה פ' תולדות עמ' רלה ורדב"ז ממרים שם ה"א וה"ה, שהטעמים שבציון 64 ואילך, לחיוב המקלל בסקילה החמורה, שייכים בין מחיים ובין לאחר מיתה, ועי' חמדת ישראל קונ' נר מצוה סוף ל"ת שיח. ועי' ציון 41.
  52. ↑ עי' ציון 5 אילך.
  53. ↑ ע"ע מקלל. עי' תומים סי' כז ס"ק ג וקו' מנ"ח מ' רס אות ב וה.
  54. ↑ מנ"ש ח"א סי' פא ד"ה ולכן. ועי' בשולי המנחה למנ"ח שם, הסברים נוספים מאחרונים.
  55. ↑ משנה סנהדרין נג א; מכילתא משפטים פ"ה; מכדרשב"י משפטים כא יז; תו"כ קדושים פרשה ד פ"ט ופ"י; ברייתא סנהדרין סו א; רמב"ם ממרים פ"ה ה"א ופ"ו ה"ב וסנהדרין פט"ו ה"י; טוש"ע יו"ד רמא א. וע"ע חיבי מיתות בית דין: המיתות, ועי' מאירי סנהדרין שם, שבמנין הנסקלים במשנה שם, קללת אב וקללת אם נחשבות כאחת.
  56. ↑ עי' ציון עי' ציון 1. מכילתא שם ותו"כ שם פ"י וסנהדרין שם.
  57. ↑ ויקרא כ ט (המשך הכתוב שבציון 2).
  58. ↑ שם שם כז.
  59. ↑ ע"ע אוב ציון 36 וע' ידעוני ציון 45, שכן נלמד מהכתוב שבציון הקודם.
  60. ↑ מכילתא ותו"כ וסנהדרין שם; עי' רמב"ם ממרים פ"ה שם. על הלימוד של חייבי סקילה שאין סקילתם מפורשת בתורה, מדמיהם בם, אם נקרא גזרה שוה (ע"ע) או בנין אב (ע"ע), ע"ע חיבי מיתות בית דין ציון 161-160 ורש"י שמות כא יז ודעות שונות במפרשי רש"י שם, ועי' דברי דוד לט"ז שמות שם ומדרש אליעזר (לר"א נחום) למכילתא שם, שדוחק לומר שנחלקו אם הוא בנין אב או ג"ש, אלא שבגזרה שוה שאינה מלמדת למקום אחד אלא למקומות רבים, המלמד קרוי "אב" (עי' כעי"ז בע' בנין אב ציון 100 ובע' ג"ש ציון 19). ועי' רי"פ פערלא לרס"ג ריש עונש לא לב, שרס"ג מנה עונש מיתת בי"ד זו במנין המצוות (עי' ציון 24), כיון שהוא מפורש בכתוב ולא נלמד באחת מן המידות ממק"א, ולא למדו מאוב וידעוני אלא באיזו מיתה ימיתוהו, ועוד שכיון שאין הדרשה ג"ש אלא בנין אב, נחשב עונש סקילה מפורש בכתוב. ועי' רש"י ויקרא שם, שפשוטו של מקרא, כמו דמו בראשו (יהושע ב יט), שאין נענש על מיתתו אלא הוא, שהוא גרם לעצמו שיהרג.
  61. ↑ עי' דעת זקנים ואמרי שפר, דלהלן. ועי' ציון 92.
  62. ↑ עי' משנה וגמ' סנהדרין פד ב ורמב"ם ממרים שם ה"ה וע' מכה אביו ואמו. וע"ע הנ"ל, שאף לסוברים שהכאת או"א הוקשה לקללתם (עי' סנהדרין פה א וב ורש"י ד"ה מקשינן), א"א שתהא הכאה בסקילה, ע"ש הטעם.
  63. ↑ ע"ע ארבע מיתות בין דין ציון 2 ואילך. עי' שם ושע"ת שבציון הבא, שלהלכה סקילה היא החמורה ממיתות בי"ד. ועי' תוס' סנהדרין נ א ד"ה אדרבה, להו"א בגמ' שם.
  64. ↑ תוספתא ערכין פ"ב; מכדרשב"י שם מהד' הופמן (ע"פ מדרש הגדול שמות כא יז, ובמהד' אפשטיין אינו, ולדעתו היא הע' בעל מדה"ג, ועי' תו"ש שמות שם אות שלב); מדרש תנאים דברים כב יט; עי' שע"ת ש"ג אות סג. ועי' כעי"ז בע' חדוש ציון 9 וע' מוציא שם רע. ועי' רלב"ג שמות שם התועלת הז' (מהד' מוה"ק התועלת הד'), שהנפש נכבדת מהגוף, וע"כ העונש על הקללה יותר חזק, שהקללה דבקה בנפש, ועי' ציון 50.
  65. ↑ ע"ע אזכרות: מוציא ש"ש לבטלה. עי' תמורה ג סוע"ב (במקלל חבירו); רש"י סנהדרין נג א; ר"י מלוניל סנהדרין פ"ז מ"ה; רמב"ן שמות כא טו, פי' ב; ר"ח פלטיאל שמות שם, פי' ב; רדב"ז ממרים שם; ועוד.
  66. ↑ ציון 335.
  67. ↑ רמב"ן שם.
  68. ↑ ע"ע מגדף ציון 38.
  69. ↑ עי' שיטה לא נודע למי ומהרש"א, קידושין ל ב, בביאור הברייתא דלהלן, ועי' ק"א לתו"כ דלהלן. ועי' רמב"ם שם פ"ו ה"ב ומאירי קידושין שם (ובציון הבא), בביאור הברייתא, שעונשם שוה.
  70. ↑ שם. ועי' מאירי שם, שהביא את הכתוב שבציונים 2, 57.
  71. ↑ ויקרא כד טו. עי' מכילתא יתרו מס' דבחדש פ"ח (ששקל כו' הקיש כו') ומכדרשב"י יתרו כ יב (בסוגריים) וברייתא קידושין ל ב (השוה הכתוב כו') ותו"כ קדושים ריש פרשה א (הקיש כו') וירו' פאה פ"א ה"א וקידושין פ"א ה"ז (הקיש כו'). ועי' גי' מכדרשב"י שם ושאילתות שאי' נו ותוס' הרא"ש ב"מ לב א ואמרי שפר שלהלן, כתוב אחר (ויקרא שם טז): ונקב שם ה' מות יומת. ועי' רי"פ פערלא לרס"ג עשה א ד"ה אבל יותר, שאע"פ שמצינו שאמרו שהוא "הקש", אי"ז הקש גמור.
  72. ↑ עי' תו"כ ומכדרשב"י וקידושין וירו', שם. ועי' ציון 178.
  73. ↑ עי' רמב"ם ומאירי שבציון 69; ר"ח פלטיאל ומושב זקנים, שמות כא טו, פי' א (שהוקש כו'); המקנה קידושין שם.
  74. ↑ פי' הרא"ש שמות שם יז, פי' א; חזקוני שמות שם, ע"פ קידושין שם; ר"י מוינא שמות שם; פי' הריב"א ודעת זקנים מבעה"ת והדר זקנים, שמות שם טז, פי' א; תוס' השלם שמות שם יז אות י; אמרי שפר לר"י חלאווה פ' תולדות עמ' רלה.
  75. ↑ עי' תו"כ ומכדרשב"י וירו' שם ורש"י קידושין שם: א"א לומר מכה כלפי מעלה. ראשונים שבציון קודם; ר"ח פלטיאל ומושב זקנים ומקנה, שם.
  76. ↑ ע"ע הנ"ל. תוס' השלם שם.
  77. ↑ רי"פ פערלא לרס"ג שם.
  78. ↑ רמב"ן שם ופי' הטור עה"ת שמות שם טו, פי' א. ועי' מאה שערים שמ"ה, שהוא לפי מש"כ הרמב"ם במו"נ ח"ג פמ"א בטעמי העונשים, שעבירה מצויה עונשה חמור כדי למונעה. וצ"ב אם קללה בשם, באופן שמתחייב סקילה (לסוברים כן, עי' להלן: הקללה), מצויה יותר, ושמא הכוונה שביזוי אביו בדברים מצוי, ועונש סקילה הוא למונעו מלקלל.
  79. ↑ עי' ציון 36 ואילך. רא"ש ופענח רזא ור"ח פלטיאל וריב"א ור"י מוינא ודעת זקנים והדר זקנים, שמות שם, אחד ההסברים.
  80. ↑ עי' ציון 380. פענח רזא שם.
  81. ↑ עי' ציון 49.
  82. ↑ רא"ש שם, פי' ב; עי' פענח רזא ור"ח פלטיאל וריב"א ור"י מוינא ודעת זקנים והדר זקנים, שם. ועי' אברבנאל שמות שם, טעם נוסף, שהמכה יעשה פשעו בסתר, כי יבוש, אך המקלל בכעסו ירים את קולו ויפרסם רעת קללתו (ועי' ציון 83), ועי' תפארת יהונתן לר"י אייבשיץ שמות שם, עוד טעמים. ועי' עוד מאה שערים שמ"ו ואילך, על חומרת עונש המקלל. ועי' ס' הבתים אזהרה שיח, טעם שגדול עונש מקלל אביו ואמו ממקלל אחד מישראל ומקלל נשיא (ע"ע מקלל וע' נשיא), ועי' מו"נ ח"ג פמ"א, שמכה ומקלל אביו ואמו עונשם חמור, לגודל החוצפה, ומפני שהוא מפסיד סדר הבית, ועי' פיה"מ לרמב"ם סנהדרין פי"א מ"ג: משום כבוד הוריו.
  83. ↑ עי' כ"מ לרמב"ם דלהלן. ע"ע עדות, על פסול קרוב לעדות. ועי' יד איתן לרמב"ם דלהלן, שכעי"ז ברמב"ם נז"מ פ"ח הי"ג. ועי' חזקוני דברים כז טו.
  84. ↑ ע"ע התראה. רמב"ם ממרים פ"ה ה"א; טוש"ע יו"ד רמא א. ועי' מנ"ח מ' רס אות טז, שהחידוש הוא שאע"פ שלרמב"ם ע"ז פ"ב ה"ט ועדות פ"כ ה"ד, מגדף וכן כל עובר עבירה שאין בה מעשה, אינו טעון התראה, עי' כ"מ שם וע' התראה ציון 252 ואילך וציון 255 ואילך, מקלל או"א צריך התראה (עי' ציון 92), וצ"ב בטעם הדבר, ועי' רמב"ם סנהדרין פכ"ו ה"ד וכ"מ שם, שהמקלל אחד מישראל, צריך התראה למלקות, אע"פ שהוא לאו שא"ב מעשה, וע"ע מקלל. ועי' ערוה"ש יו"ד שם ס"ב, שהחידוש הוא שאין אומרים שכיון שמקלל אביו ואמו הוא עון גדול, א"צ התראה (וע"ע מגדף ציון 41).
  85. ↑ סהמ"צ דלהלן.
  86. ↑ עי' תו"כ חובה פרק א, הובא בחלקו ברש"י סנהדרין סה רע"ב; ראב"ד לתו"כ שם, וכ' שעיקר הטעם בתו"כ למעט חייבי מיתות בי"ד המנויים שם מחטאת, הוא לפי שאין חייבים על זדונם כרת (ועי' ציון 92).
  87. ↑ עי' משנה ריש כריתות.
  88. ↑ סהמ"צ לרמב"ם ל"ת שנב; ראב"ד שם; תוס' כתובות לז ב ד"ה מיתות ותוס' הרשב"א משאנץ ותוס' הרא"ש שם; עי' ר"ה לתו"כ שם; עי' פי' רבינו שמואל לתו"כ שם ד"ה מה ע"ז, והע' המהדיר; עי' רמב"ן ויקרא א ד; מאירי מכות יג ב וסנהדרין סה ב; כללי המצוות לר"י גיקטיליא ע' כרת אות ד וע' לאו; מדה"ג ויקרא ד ב; צפנת פענח לר"י אלאשקר (לוד תשס"ט) מכות ד"ה ולפי זה; גו"א ויקרא שם, ע"פ תו"כ שם; חבר הכהנים לתו"כ שם; עשרה מאמרות מאמר חקור דין ח"א פי"ח; עי' ק"א לתו"כ שם; עי' מל"מ ריש שגגות, שכן מוכח בתו"כ שם; חזון נחום כריתות שם ד"ה הפסח; חס"ד כריתות פ"א ה"א ד"ה המקלל; שמחת יהודה ריש כריתות ואהלי יהודה לספרי ראה פל"ג ה"ג; ערל"נ יבמות ח ב; ישועות מלכו קרית ארבע שבת פ"א ה"א; אבנ"ז או"ח סי' רנא יב; אוצר הספרא ברייתא דר' ישמעאל מ"ה אות יא (נד' גם בחי' הגרמ"ז ח"ב עמ' ל), בד' התו"כ שם. ועי' לימודי ה' לימוד קסא ושמחת יהודה ואהלי יהודה שם, שכ"נ ד' הרמב"ם ממרים פ"ה, שלא כ' שמקלל אביו ואמו חייב כרת כדרכו בחייבי כריתות, ועי' מנחת סולת לחינוך מ' מח, שכ"ד חינוך מ' קכא, שמנה ג' שיש בהם כרת ולא חטאת, ולא הזכיר מקלל אביו ואמו, ועי' שמחת יהודה שם, שכ"מ בתוספ' ריש כריתות, שמנתה את מקלל אביו ואמו עם מסית ומדיח ונביא שקר ועדים זוממים, שאין בהם כרת (ע"ע חיבי כריתות ציון 188, ושם שי"ח אף בזה, ועי' ציון 92).
  89. ↑ ויקרא יח כט (ע"ע גלוי עריות ציון 14). ירושלמי סנהדרין פ"ז הי"א.
  90. ↑ עי' ויקרא כ ט וציון 57 ואילך. פנ"מ שם.
  91. ↑ חי' רמ"ש סנהדרין סו א ונג א. וכ' שהירושלמי הוא חידוש נורא, ויתכן שהבא על נערה המאורסה נסמך למקלל אביו ואמו במשנה סנהדרין נג א, ולא נשנה ברישא שם בין ביאות אסורות, ללמדנו שבמקלל יש כרת כמו בבא על ארוסה, לסוברים שיש בה כרת (ע"ע חיבי כריתות ציון 43-42), שכן הכתוב במקלל שבציון הקודם, נסמך לאיסור אשת איש (ע"ע ציון 18, שהיא בכלל העריות לכרת), ועי' שבט הלוי ח"ה קונ' המצות סי' כד, שלמדו כרת למקלל אביו ואמו, מסמיכות פ' עריות בסו"פ אחרי, ל"איש אמו ואביו תיראו" בר"פ קדושים, שהוא אזהרת מקלל אביו ואמו לירו' שם (עי' ציון 20), ועי' חי' רמ"ש שם, שיתכן שלמדו כרת למקלל אביו ואמו מאוב וידעוני (עי' ציון 60, שחיוב סקילה למקלל נלמד מאוב וידעוני), וצ"ב שלא מצינו כן בירו'. ועי' קה"ע שם, של"ג כן בירו', ובחי' רמ"ש שם, שאולי הוא ט"ס, ובס' משנת ר' יעקב (שור) פ"י אות סז ובמנחת סולת שם, שחסרות תיבות בירו', והוא מתייחס לנערה המאורסה שבמשנה שם. ועי' משנת ר' יעקב שם, שהק' שמקלל אביו ואמו שאין בו מעשה (עי' ציון 92), אינו בכלל "כל אשר יעשה" שבציון 89.
  92. ↑ עי' ראב"ע כת"י (מוה"ק) משלי כ כ עה"כ: מקלל אביו ואמו ידעך נרו וגו' (ימות בלא עתו, וע"ע כרת; מיתה בידי שמים); חמאת החמדה (לאחד הראשונים) שמות כא יז, הובא בתו"ש שם אות של; עי' שטמ"ק ריש כריתות בהשמטות סוף אות ט ומלאכ"ש שם ד"ה המפטם, בשם גליון; רא"ם ויקרא ד ב; שפתי חכמים ויקרא שם; עי' משנה כסף ע"ז פ"ב ה"ט, שהסתפק. וכ"כ לימודי ה' שם ויד דוד סנהדרין פה א ומנחת יצחק לחינוך מ' מח, בד' החינוך שם, שמכה אביו ואמו (ע"ע) יש בו כרת, שהוא לד' הסוברים בגמ' סנהדרין שם, שהוקשה הכאה לקללה, ועי' ציון 88 בד' החינוך. ועי' תנחומא שבציון 100. ועי' רא"ם שם וחמדת ישראל קונ' נר מצוה ל"ת שנב, ראיה מתו"כ שם ותוספ' ריש כריתות, שהטעם שאין בשגגת מקלל או"א חטאת (עי' ציון 98), לפי שאין בו מעשה, ולא אמרו לפי שאין בו כרת (ועי' ציון 86 וסוף ציון 88), ועי' שטמ"ק ולימודי ה' ויד דוד ומנחת יצחק וחי' רמ"ש, שם, ופרחי כהונה ריש כריתות, שמקלל אביו ואמו לא נמנה בין חיבי כריתות במשנה שם, עי' ציון 87, לפי שאין בו מעשה ופטור מחטאת (עי' ציון 98), ועי' שטמ"ק שם, שאינו כפסח ומילה שנמנו שם בין חיבי כריתות, שאע"פ שאין בביטולם מעשה, מ"מ יש בהם מעשה בעשיית מצותם, ועי' שמחת יהודה ופרחי כהונה שם, טעמים נוספים שלא מנאוהו.
  93. ↑ עי' ציון 84.
  94. ↑ עי' ציון 339 ואילך.
  95. ↑ ציון 645 ואילך. ועי' להלן סוף ציון 98.
  96. ↑ חס"ד כריתות פ"א סוה"א. וע"ע שגגות, אופנים נוספים של שוגג.
  97. ↑ עי' ציון 86 ואילך. ועי' ציון הבא.
  98. ↑ ציון 55 ואילך. ועי' לעיל ציון 92, ועי' ערכין ו ב ורש"י שם ותוס' כתובות לז ב, שמקלל אביו ואמו הוא ממיתות חמורות, שלא נתנה שגגתן לכפרה. ועי' יד דוד סנהדרין פה א וחי' רמ"ש סנהדרין סו א, שאף לירו' שבציון 89, שמקלל אביו ואמו יש בזדונו כרת, אין הוא חייב קרבן, ואפי' לד' ר' עקיבא שמגדף (ע"ע) שאין בו מעשה, חייב קרבן, או שעקימת שפתים שלו שמעקם בדיבורו, חשובה מעשה (ע"ע חטאת ציון 63 ואילך), אין למדים ממגדף לכל התורה, וע"ע מגדף ציון 72, שי"ס שלמדים. ועי' חמאת החמדה שמות כא יז, הובא בתו"ש שם אות של, שמקלל אביו ואמו בשוגג, חייב מלקות וחטאת, וצ"ב.
  99. ↑ עי' דברים כז טז.
  100. ↑ ציון 25. ועי' חזקוני דברים שם טו ותשב"ץ ומהרי"ט שבציון 371, שכ"ה במקלל אביו ואמו באופן שאינו חייב מיתה, ועי' רדב"ז ממרים פ"ה הט"ו ומהר"ם שיק על תרי"ג מצוות מ' רסא אות ב והעמ"ש שאי' ס אות ו ותו"ש שמות כא אות שכו. ועי' תנחומא קדושים טו: חם כו' נתרחק הוא ותולדותיו עד סוף כל הדורות, המקלל את אביו על אחת כמה וכמה.
  101. ↑ ע"ע כבוד אב ואם ציון 743.
  102. ↑ ציון 765. ועי' מנ"ח מ' מח אות ג, שנקט שמחילה מועילה, ושכ"מ ברמב"ם שבציון הבא, שדוקא כשכבר קילל, כיון שכבר עבר עבירה, אין המחילה מועלת, אבל כשנותן רשות מתחילה לקלל, אין כאן עבירה כלל, אך כ' שמ"מ המקלל מוציא ש"ש לבטלה, ועי' בי"צ יו"ד ח"א סי' קנט אות י ורי"פ פערלא לרס"ג ל"ת מז מח ד"ה וע"פ ושבט הלוי ח"ב סי' קיב וע' הנ"ל ציון הנ"ל, ועי' מהר"ם שיק על תרי"ג מצוות מ' מח אות ב, לאסור מהטעם שבציון 71.
  103. ↑ ציון 779. ועי' רמב"ם סנהדרין פכ"ו ה"ו וע' מקלל, על מחילת כל מי שנתקלל, שאינה פוטרת את המקלל שכבר חטא ונתחייב בעונש (ועי' בי"צ שם, אם י"ל שאל"כ לעולם א"א לענוש את המקלל, שכן התראתו היא התראת ספק, שמא ימחלו לו, וע"ע התראת ספק). ועי' ציון 154.
  104. ↑ מכילתא משפטים פ"ה ותו"כ קדושים פ"ד פ"ט ופ"י וברייתא סנהדרין סו א ופה ב; רמב"ם ממרים פ"ה ה"א; טוש"ע יו"ד רמא א. ועי' מכילתא יתרו מס' דבחדש פ"ח (עי' מפרשי המכילתא שם, שהגיהו).
  105. ↑ ויקרא כ ט, עי' ציון 2.
  106. ↑ תו"כ לפנינו וסנהדרין, שם, לר' יאשיה. ועי' סנהדרין שם, שלר' יונתן שבציון 117, הכפילות איש איש, לא נכתבה לדרשה, שדברה תורה כלשון בני אדם (ע"ע, מח' תנאים), ועי' מל"מ ממרים שם.
  107. ↑ ע"ע מעוט אחר מעוט. תוס' ויד רמה ור' יונה ותוס' הרא"ש, סנהדרין סו שם.
  108. ↑ ע"ע אשה ציון 4.
  109. ↑ ראשונים להלן. ועי' ציון 116.
  110. ↑ עי' תוס' שם ור"ן שם בשם ר' יצחק, ועוד, וע' הנ"ל ציון 6. ועי' מהר"ם שבציון 129 ושבות יהודה למכילתא משפטים שם, טעם שלא כתבה תורה שום "איש", וממילא היינו יודעים שבת חייבת.
  111. ↑ ע"ע כבוד אב ואם ציון 684 ואילך. ועי"ש ציון 715 ואילך, מח' בחיוב נשואה במורא אב ואם (ע"ע).
  112. ↑ ריטב"א קידושין לה א, שכן י"ל; ר"ח פלטיאל שמות כא טו ופענח רזא ור"י מוינא ועמר נקא, שמות שם יז; עי' עמודי שלמה ל"ת ריח בד' סמ"ג שם שנקט "אשה" ולא בת, שאף נשואה חייבת.
  113. ↑ ע"ע אשה ציון 71 ואילך, מח'.
  114. ↑ עי' ציון 92. מצפה איתן סנהדרין שם; מראה הנוגה ממרים שם מבן המחבר; שו"ת עמודי אור סי' ט אות ב. ועי' אוה"ח ויקרא שם.
  115. ↑ יראה"ש סי' קעד; פי' ר"י לשאיל' (מירסקי) שאי' סט. ועי' מאה שערים שמ"ב, ועי' תוע"ר סי' רלז אות א, בד' יראים, וע' כבוד אב ואם ציון 702 וע' אשה ציון 538.
  116. ↑ עי' לעיל. עי' יד רמה סנהדרין סו שם, ושד"ח ח"ח מע' האלף כלל א (דף א' תשיג) בדעתו, עי' ציון 124 שליד רמה עיקר הדרשה "איש איש", היא לרבות טומטום ואנדרוגינוס; עי' פסקי רי"ד סנהדרין סו שם, שהשמיט את הריבוי לבת שבציון 106 (וכן י"ג בשאילתות שם, עי' שנו"ס במהד' מירסקי, ועי' דק"ס סנהדרין פה אות פ); דינא דחיי לאוין ריח, בשם חי' ר' ישעיה (עי' מבוא ללקט חי' ר' ישעיה בסנהדרי גדולה ח"ה, שהוא הרי"ד, וביד מלך ממרים שם אות ו, שהוא יד רמה, וכ' דינא דחיי בסו"ד: ולא נהירא); עי' רדב"ז ממרים שם.
  117. ↑ שמות כא יז, עי' ציון 1. מכילתא משפטים וגמ' סנהדרין פה, שם, לר' יונתן. ועי' מכילתא שם ותו"כ כת"י רומי וגי' ר"ה לתו"כ שם פ"י וערכי תנו"א ע' ר' יאשיה תנא (מהד' בלוי עמ' ה), שאין ברייתות אלו שנויות כמו בגמ' שלנו, ועי' מדרש אליעזר לר"א נחום ומרכה"מ והג' הגר"א, למכילתא שם, שיש להגיה במכילתא.
  118. ↑ רש"י שמות שם; ר' מיוחס שם ותוס' השלם שם אות ה: ומקלל, כל מי (בר' מיוחס: חי) שהוא מקלל (ועי' ציון 125). עי' מהרש"א סנהדרין סו שם, שדרשה זו פשוטה מהדרשה שבציון 106, ועי' ערל"נ סנהדרין שם.
  119. ↑ מכילתא משפטים פ"ה ותו"כ קדושים פ"ד פ"י וברייתא סנהדרין סו א ופה ב; רמב"ם ממרים פ"ה ה"א. בטוש"ע השמיטו, ועי' ציון 122.
  120. ↑ עי' ציון 106 ואילך.
  121. ↑ מכילתא ותו"כ וסנהדרין, שם.
  122. ↑ ריטב"א קידושין לה א; ר"ן סנהדרין סו א; עי' סמ"ג ל"ת ריח, ודינא דחיי שם בדעתו, שהריבוי בסנהדרין שם על אשה, ולא כ' טומטום ואנדרוגינוס. ועי' חמרא וחיי סנהדרין שם ברש"י ד"ה איש וזי"ר למכילתא יתרו מס' דבחדש פ"ח ומלא הרועים סנהדרין שם, שלסוברים שטומטום ואנדרוגינוס בריה בפני עצמה היא, וכן לסוברים שטומטום גרוע מאשה (ע"ע טומטום וע' אנדרוגינוס), צריך ריבוי לחייבו.
  123. ↑ יד רמה סנהדרין שם; עי' פרי"ד סנהדרין שם; דינא דחיי לאוין ריח, בשם חי' ר' ישעיה (עי' ציון 116). ועי' רש"י סנהדרין פה ב ד"ה לרבות בת וסו א ד"ה איש איש.
  124. ↑ יד רמה שם. ועי' שד"ח ח"ח שיורי הפאה מע' האלף סוף כלל א (דף א' תשיג), שהק' שא"כ בכל מצות ל"ת שאשה חייבת בהם משום שהשוה הכתוב אשה לאיש, עי' ציון 108, נצטרך ריבוי מיוחד על טומטום ואנדרוגינוס.
  125. ↑ עי' ציון 116. ועי' ר' מיוחס ויקרא כ ט, שאשה נלמדת מהריבוי שבציון 106, וטומטום ואנדרוגינוס מהלימוד שבציון 117, ועי' ר' מיוחס שבציון 118.
  126. ↑ עי' רמב"ם ממרים פ"ה ה"א; עי' מאירי סנהדרין פה ב. עי' כס"מ שם שהוא פשוט מעצמו, וע' חיבי מיתות בית דין ציון 11 ואילך, שקטן וקטנה פטורים ממיתת בי"ד.
  127. ↑ תרוה"ד פסקים וכתבים סי' סב, הובא בד"מ יו"ד סי' רמא, וע"ע חרש שוטה וקטן ציון 31, ושמ"מ טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה.
  128. ↑ ויקרא כ ט, עי' ציון 2.
  129. ↑ רש"י שמות כא יז (עי' תו"ש שם אות שכ, שנ' שכן היתה גירסתו בהמשך המכילתא שבציון 117); ר' מיוחס שמות שם; מאור האפלה ומדרש החפץ, ויקרא שם (עי' תו"ש שם אות לד, שכ"ה בכ"י מעיין גנים); מהר"ם סנהדרין סו א. ועי' רש"י עה"ת מהד' ר"א ברלינר וס' יוסף הלל (רמ"מ ברכפלד) ח"א עמ' רמג, שאינו בכמה כת"י ודפו"י של רש"י. ועי' מהר"ם שם וערל"נ סנהדרין סו א בתוס' ד"ה לרבות, שלסוברים בציון 106 שמ"איש איש" יש לרבות אשה, "איש" א' ממעט בין קטן ובין אשה, ו"איש" ב' מרבה אישה, שאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות (עי' ציון 107), וא"א לומר שאיש ב' מרבה אף קטן, שא"כ לא היתה כותבת התורה שום "איש", וממילא היינו מרבים את שניהם, וע"כ שאחד לרבות ואחד למעט, ומסתבר לרבות אישה, ששוה לאיש בשאר עונשים, ולמעט קטן שאינו בכלל עונשים. ועי' דברי דוד לט"ז, שמות שם, שלסוברים בסנהדרין פה א וב, שהוקשה הכאה לקללה, למדים להוציא את הקטן מהכאה (עי' מכילתא משפטים פ"ד: ואיש כי יכה כו').
  130. ↑ ויקרא שם.
  131. ↑ עי' ציון 46.
  132. ↑ עמר נקא שמות כא יז; ווי העמודים על יראים סי' נח אות ב. ועי' גו"א שמות שם יב, שכל שהמעשה נעשה, כגון קללה (וכן שפ"ד וזנות וגניבת נפש), הייתי אומר שלא הקפידה תורה בין גדול לקטן, עי"ש עוד, וצ"ב. ועי' סנהדרי קטנה סנהדרין סו א ד"ה ת"ר, שלא קטן נתמעט מאיש, אלא ספק איש, כגון שבא לכלל שנים ואין יודעים אם הביא ב' שערות קודם שקילל, שאין סומכים על "חזקה דרבא" (ע"ע גדול ציון 155 ואילך וע' גדולה ציון 118 ואילך) לחייבו מיתה, אפי' לסוברים שהורגים על החזקות (ע"ע חזקה (ד), ולהלן ציון 148 ואילך). ועי' משך חכמה ויקרא שם. ועי' ת"י ויקרא שם: גבר טלי וגבר סיב דיילוט ית אביו, ובמדרש הבאור ויקרא שם: איש להביא את הקטן, וצ"ב (וע"ע כסוי הדם ציון 17).
  133. ↑ יד רמה ור' יונה ור"ן, סנהדרין סו א; עי' מאירי סנהדרין פה ב; בית הילל יו"ד סי' רמא אות ג; חי' רע"א סנהדרין סו א. ועי' בית הילל שם, שכ"מ בסנהדרין פה ב, לסוברים שכותים כגוים גמורים (עי' רש"י שם ד"ה גירי אריות), שאין מחוייבים בהכאה ובקללה (ועי' ציונים 255-256).
  134. ↑ בית הילל שם, שכ"מ בסנהדרין נו ב, ע"ע בן נח.
  135. ↑ ע"ע כבוד אב ואם ציון 63 (וע"ש בהמשך דעות שונות). עי' ר"ן שם; בית הילל שם. ועי' ציון 22.
  136. ↑ ויקרא כ ט.
  137. ↑ עי' סנהדרין נו א ונז ב וע' בן נח ציונים 86, 116 וע' מגדף ציון 401 וע' עריות.
  138. ↑ עי' ציון 106 וציון 121 ואילך, שריבו אשה או טומטום ואנדרוגינוס.
  139. ↑ ר"ן שם. ועי' ר' יונה ור"ן שם, שבברכת השם ועריות א"צ לרבות נשים, שנלמדו מכתובים אחרים (ע"ע מגדף ציון 77 וע' אשה ציון 56 וע' גלוי עריות ציון 21). ועי' ערל"נ סנהדרין שם בתוס' ד"ה לרבות, שלא מרבים בן נח מאיש איש, אלא במקום שכבר מצינו את עיקר האיסור בב"נ, כגון ברכת השם שב"נ מוזהר על ברכת השם המיוחד, ע"ע מגדף ציון 388 ואילך, ומאיש איש למדים למברך כינוי, אבל לא לחדש איסור של מקלל אביו ואמו לב"נ.
  140. ↑ ציון 262 ואילך.
  141. ↑ סנהדרי קטנה סנהדרין פה ב.
  142. ↑ ע"ע כבוד אב ואם, שם.
  143. ↑ מאור האפלה ויקרא כ ט, וכ': אמרו, איש איש להביא בני נח (ועי' תו"ש שם, שמקורו לא ידוע, ועי' ציון 137); עי' חי' הרד"ל לרות רבה פ"ב סי' יג, שכ"נ ברמב"ם שבציון 252: באו מקדושה חמורה כו' (ועי' ציון 256); עי' מנחת יצחק על החינוך מ' רס אות יד, שב"נ אסור לקלל את אביו, משום שנאסר באונאת דברים (ע"ע, וע"ע בן נח ציון 255, וצ"ב בזה).
  144. ↑ שם, ולהלן ציון 256. וע"ע הנ"ל שם, שי"ס שאם אינם מכבדים, נענשים ע"ז ביד"ש.
  145. ↑ ע"ע אב (א) מוליד: היחס וע' בן: היחס וע' יחס ציון 16 ואילך.
  146. ↑ עי' משנה יבמות כב א. ועי' להלן.
  147. ↑ רי"ו תא"ו נ"א ח"ד. ע"ע יחס ציון 22 על המקור לכך.
  148. ↑ רמב"ם איסו"ב פ"א ה"כ וטוש"ע אה"ע יט א, ע"פ קידושין להלן.
  149. ↑ קידושין פ א.
  150. ↑ רש"י קידושין שם.
  151. ↑ רמב"ם שם. ועי' מנ"ח מ' רס אות כ בקומץ מנחה.
  152. ↑ ירו' קידושין פ"ד ה"י; רמב"ם שם.
  153. ↑ וע"ע יחס: ע"פ רוב בעילות.
  154. ↑ ציון 140 ואילך וציון 576.
  155. ↑ עי' רב יהודה ביבמות כב ב, בביאור המשנה שם א: בן מכל מקום; עי' ראשונים שבציון 158; סמ"ג ל"ת ריט; פסקי ריא"ז יבמות פ"ב ה"ב אות ב; חינוך מ' רס: לפי הדומה; רי"ו תא"ו נ"א ח"ד; הגמ"ר יבמות סי' צז; ב"י יו"ד סי' רמ; מל"מ ממרים פ"ה ה"ט והג' מל"מ לחינוך שם. ועי' הג' מל"מ שם שהק' על החינוך שם, שהדין מפורש ביבמות שם, ועי' מעין החכמה ל"ת שיח-שיט (רעדלהיים נט א) ושו"ת עמודי אש סי' טז אות מה (מד), בד' החינוך.
  156. ↑ שו"ת הרי"ד סוס"י צב; חינוך שם; ע"ע יחס ציון 24 ואילך וע' ממזר. ועי' יד המלך ממרים פ"ו הי"א, אופנים שיש לאביו של ממזר חזקה שהוא אביו, ואומרים "רוב בעילות אחר הבעל", ומתחייב בנו על קללתו, וע"ע יחס: ע"פ רוב בעילות וע' ממזר, ועי' עמודי אש שם ותוס' רעק"א למשנה יבמות שם. ועי' במדב"ר פ"ט ז ופי' הטור עה"ת ויקרא כ י ותוס' השלם שם אות ג.
  157. ↑ רי"ד שם, שבא אביו על הערוה ולא ידע שהיא ערוה עליו; יד המלך שם; ערל"נ יבמות שם ד"ה בגמ' אמאי. ועי' יד המלך וערל"נ שם, בטעם שהגמ' שבציון הבא העמידה את המשנה שם במזיד ולא בשוגג. ועי' ציון 284 ואילך, שי"ס שאפי' שוגג חשוב "שאינו עושה מעשה עמך" (עי' להלן).
  158. ↑ יבמות שם; רי"ף יבמות שם; רמב"ם ממרים פ"ו הי"א; רא"ש יבמות פ"ב סי' ג; עי' חינוך שם ומ' ריב והג' ר"י פיק ומנחת יצחק, לחינוך שם, בדעתו; ב"י שם.
  159. ↑ ציון 262.
  160. ↑ קהלת א טו. עי' ר' שמעון בן מנסיא במשנה חגיגה ט א.
  161. ↑ רש"י יבמות וחגיגה שם.
  162. ↑ גמ' יבמות שם ורש"י.
  163. ↑ ציון 266 ואילך.
  164. ↑ ע"ע הבחנה.
  165. ↑ משנה יבמות ק א וב; עי' ראב"ד ור"ה לתו"כ דלהלן; פרי"ד יבמות שם; רי"ו תא"ו נ"א ח"ד, ושכנה"ג יו"ד רמא הגה"ט אות ט בדעתו; יש"ש יבמות פי"א סי' יג. ועי' מהר"ם מר"ב בתשו' ופסקים מחכמי אשכנז וצרפת סי' קנה, שמכאן שהנשאת אחרי ג' חדשים, אין תולים שהיתה מעוברת מבעלה הראשון, ונשתהה הולד במעי אמו יתר מט' חודשים, אלא חייב מיתה על קללתו של שני (וע"ע יחס: לפי טבע העיבור). ועי' פיה"מ לרמב"ם יבמות פי"א מ"ז, שפי' במשנה שם, שהיינו שקלל את זה וחזר וקלל את זה (עי' יבמות קא א וירו' יבמות פי"א ה"ז), ועי' מאירי יבמות שם ושכנה"ג שם, שהוא כסוברים התראת ספק (ע"ע) אין שמה התראה, ופטור, ושאין הלכה כן (עי' רמב"ם סנהדרין פט"ז ה"ד וציון 182), ועי' מלאכ"ש על המשנה שם וציון 167.
  166. ↑ ע"ע חיבי מיתות בי"ד ציון 43 ואילך. עי' פרי"ד ומהר"ם מר"ב, שם.
  167. ↑ תו"כ קדושים פ"ד פ"ט; מכדרשב"י משפטים כא יז; עי' ראב"ד ור"ה לתו"כ שם. ועי' הג' הגר"א לתו"כ שם, שהלימוד מיותר (אמנם באדרת אליהו ויקרא כ ט, הביאו הגר"א), ועי' ח"ח לתו"כ שטעמו שאין צריך לימוד למעט ספק, שודאי אין ממיתים מספק, ועי' שכנה"ג שם וצרור החיים טו"מ פ"ט הי"א ד"ה וגם לההיא והג' מהרי"ד לתו"כ שם, בביאור החידוש בדין, ועי' ירו' שבציון 179, שהיא דרשת ר' יהודה במקלל את שניהם (שלא כראב"ד ור"ה שם). ועי' ציון 184.
  168. ↑ ויקרא כ ט, עי' ציון 2.
  169. ↑ עי' ק"א לתו"כ שם (ועי' דינא דחיי סוף לאוין ריח בדעתו); עי' קה"ע לירו' יבמות שם. ועי' מלבי"ם לתו"כ שם, ביאור אחר.
  170. ↑ תו"כ ומכדרשב"י, שם.
  171. ↑ ראב"ד ור"ה ומיוחס לר"ש משאנץ וק"א, לתו"כ שם. ועי' ציון 179. ועי' מיוחס לר"ש שם, שבנתערבו במחבוא, הספק אף על אביו, ועי' אור הישר לתו"כ שם, שכשאביו יש לו שתי נשים ונתערבו הולדות, הספק על אמו.
  172. ↑ פיה"מ לרמב"ם יבמות פי"א מ"ז (מהד' ר"י קאפח). עי' להלן: הקללה. ועי' ערל"נ יבמות קא א ד"ה וחזר.
  173. ↑ עי' רש"י ותוס' ור"א מן ההר, יבמות שם, שע"כ היא התראת ודאי ולא התראת ספק (ע"ע). עי' ציון 84.
  174. ↑ ברייתא יבמות ק א, וש"נ; תוספתא יבמות פי"ב.
  175. ↑ יבמות שם. עי' תוספתא שם שחייב לר' יהודה, ובירושלמי יבמות פי"א ה"ז ובתוספ' שם לגי' כתי"ע, שפטור. ועי' חס"ד לתוספ' שם וקר"א יבמות שם ואו"ש ממרים פ"ה ה"ג, בביאור התוספ'.
  176. ↑ ע"ע מגדף. ועי' מש"כ או"ש חגיגה פ"ב ה"א וצ"פ ע"ז פ"ב ה"ז.
  177. ↑ ר' חנינא בבבלי יבמות שם: נא' ברכה למטה ונא' ברכה למעלה כו'. ועי' ח"ח לתו"כ שם, שהבבלי לא סבר את הלימוד שבציון 179. ועי' קר"א ואו"ש, שם, שהמקלל אביו ודאי ואחר, חייב, שזה אינו נקרא שותפות, ועי' מש"כ בביאור התוספ' שם ושנו"ס לדק"ס השלם יבמות שם הע' 10 וערל"נ שם בביאור הגמ' ואלפי מנשה שבציון 386.
  178. ↑ שי"ק לירו' שם, בביאור הבבלי שם. ועי' ציונים 71-72.
  179. ↑ עי' תו"כ שבציון 167. ר' יוסי בירו' שם. עי' מלבי"ם לתו"כ שם, שסתם ספרא ר' יהודה. ועי' המשך הירו' שם לימוד אף על ספק אמו, כבציון 170, ועי' פנ"מ לירו' שם שעל אמו א"צ לימוד, אך עי' ציון 171 וקה"ע שם אופן שיש ספק איזוהי אמו, ובכה"ג המקלל את שתיהן יפטר לר' יהודה, ועי' או"ש שם, שכוונת הירו' שבאביו ספק, כיון שאינו חייב על אביו, אינו חייב על אמו, אע"פ שהיא ודאית, לסוברים כן, עי' ציון 241 וציון 202.
  180. ↑ פנ"מ שם. ועי' קה"ע שם בביאור ד' ר' יוחנן ור' קרוספי בירו' שם, שר' יהודה פוטר משום שהתראת ספק היא, שאין האיסור ניכר וברור.
  181. ↑ עי' פיה"מ לרמב"ם שם; עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' קמו; מאירי שם; רי"ו שם. ועי' שכנה"ג שם ודינא דחיי לאוין ריט ונובי"ת אה"ע סי' עז ד"ה ומעתה, שתמהו שהרמב"ם במשנה תורה וטוש"ע השמיטו דינים אלו, ועי' ציון 165.
  182. ↑ ציון 85 ואילך. ועי' לעיל ציון 165.
  183. ↑ תו"כ קדושים פ"ד פ"ט וירושלמי יבמות פי"א ה"ב; רמב"ם ממרים פ"ה ה"ט; טוש"ע יו"ד רמא ז. ועי' ציונים 196-197.
  184. ↑ עי' ציון 167. עי' ר"ה ומיוחס לר"ש משאנץ, לתו"כ שם. ועי' מאור האפלה ויקרא כ ט: ואמרו איש כו' ולא מי שאינו מכיר את אביו, וצ"ב.
  185. ↑ ע"ע יוחסין: בנאמנות אשה על עצמה, ושכן הלכה. ערוה"ש יו"ד שם ס"י.
  186. ↑ רמב"ם וטוש"ע, שם.
  187. ↑ עי' בהגר"א יו"ד שם ס"ק ט. ע"ע יחס: בעדות אב ואם, ולעיל ציון 152.
  188. ↑ ערוה"ש שם; צ"פ יבום פ"ג ה"ד.
  189. ↑ ערוה"ש שם. וע"ע הנ"ל: תליה בבועל ידוע, ורדב"ז הובא בציון 1084 שם, שהסתפק בפנויה שידוע באדם מסוים שזינתה עמו ואינה חשודה שזנתה עם אחר, והבועל מודה שהוא בנו, ועי' שו"ת שיבת ציון בע' הנ"ל ציון 893, בדעת ראשונים, שאפי' היתה אמו פנויה מיוחדת לאותו איש, אין סומכים שרוב בעילות ממנו, להחזיקו לבנו ולהורגו.
  190. ↑ ציון 241. עי' ציון 243 שכן הלכה.
  191. ↑ תו"כ וירו' שם.
  192. ↑ קה"ע לירו' שם.
  193. ↑ ר"ה וק"א והג' ובאורי הגר"א, לתו"כ שם; עי' מיוחס לר"ש שם; עי' חינוך מ' רס; רדב"ז ממרים שם; עי' כס"מ ממרים שם; פרישה יו"ד שם אות ט; קה"ע שם. משא"כ כשאביו גוי, שאפי' ידע בודאי שהוא אביו, אינו חייב על קללתו, עי' ציון הנ"ל ורדב"ז וגר"א שם. ועי' גר"א שם, ששתוקי הוא כמו מת אביו, וצ"ב בכוונתו, שמת אביו חייב על קללתו, עי' ציון 36 ואילך.
  194. ↑ שו"ת צ"פ (נ"י) סי' רז.
  195. ↑ ק"א וקה"ע, שם.
  196. ↑ מנ"ח מ' רס אות ז. עי' ציון הבא וציון 386. ועי' אלפי מנשה חו"מ סי' לד ס"ק ג, שמסתימת הרמב"ם שבציון 183, ומהראשונים והאחרונים שבציון 193, שלא נקטו שחייב על קללת אמו משום שחייב על קללת אביו כשמקלל את כל ישראל, כבציון 198, מ' ששתוקי פטור אפי' קלל את כל ישראל, ועי' ציון 387.
  197. ↑ מהר"ם שיק על תרי"ג מצוות מ' רסא אות ד; ערל"נ יבמות קא א; משנת אברהם על ס"ח סוס"י תתקכט. ועי' ערל"נ שם שלדינא צ"ע אם מתחייב כך על קללתו, עי' ציון 387, ועי' מנ"ח שם אות כ בקומץ מנחה, שמסתימת הרמב"ם שבציון 183 ומחינוך (ושא"ר) שבציון 193, מ' שאינו חייב אלא במקלל אביו שהוא ניכר ומסוים, אבל שתוקי המקלל אביו סתם, שאינו מסוים, פטור (משא"כ המקלל את כל ישראל, עי' ציון קודם, שמסוים הוא), ועי' תורה לשמה שבציון 385.
  198. ↑ מנ"ח ומהר"ם שיק וערל"נ ומשנת אברהם, שם.
  199. ↑ פמ"ג או"ח בהקדמה אגרת ג אות כ (נד' בשו"ע מהד' מ"י); שפ"א יו"ד רמא ס"ז; מנחת סולת מ' רס. ועי' ציון 228.
  200. ↑ שו"ת תורה לשמה סי' תעח.
  201. ↑ עי' ציון 175 ואילך.
  202. ↑ עי' או"ש ממרים שם ה"ג וציון 179.
  203. ↑ ע"ע אסופי: נאמנות הורים, על נאמנותם קודם שנאסף, או אחר שנאסף כגון בשני רעבון.
  204. ↑ שכנה"ג יו"ד רמא הגה"ט אות ח ודינא דחיי לאוין ריט.
  205. ↑ עי' ציון 186 ואילך.
  206. ↑ משנה יבמות כב א; רמב"ם ממרים פ"ה ה"ט; טוש"ע יו"ד רמא ח.
  207. ↑ פרישה שם אות י.
  208. ↑ ע"ע אב (א) מוליד ציון 4 ואילך וע' יחס ציון 378 ואילך ושם ציון 57 ואילך על מקור הדין. רש"י יבמות שם; רדב"ז שם; דרו"פ שם.
  209. ↑ ט"ז דלהלן, ע"ע יחס ציון 79 דעות שונות.
  210. ↑ ע"ע יחס ציון 79 ואילך. ט"ז שם ס"ק ג.
  211. ↑ עי' משנה שם; רי"ו תא"ו נ"א ח"ד; לבוש שם.
  212. ↑ רמב"ם שם; חינוך מ' רס; מאירי סנהדרין פה ב; טוש"ע שם.
  213. ↑ עי' לבוש שם.
  214. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 296 ואילך. לבוש שם; עי' פמ"ג פתיחה כוללת ח"ב אות יט; מנ"ח מ' א אות יט, בד' הרמב"ם שם; ערוה"ש שם ס"י. עי' מנ"ח שם, שהק' על כס"מ שבציונים 217, 218, שלא הביא טע"ז.
  215. ↑ עי' ציון 133 ואילך. עי' לבוש שם; עי' כס"מ דלהלן.
  216. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 305 ואילך. עי' מנ"ח מ' מח אות ו; עי' גנזי יוסף על פתיחה כוללת לפמ"ג שם ומשאת משה קידושין סי' צח וחי' ר' שמואל יבמות סי' יז אות ב, שכ"כ בד' כס"מ דלהלן, שלא הזכיר הטעם שבציון 214.
  217. ↑ עי' ציון 245. כס"מ שם; עי' ב"י שם; עי' מנ"ח מ' רס אות ט. על גר שנתגייר או עבד שנשתחרר שהוא כקטן שנולד, ע"ע גר: יחסו לקרוביו וע' יחס ציון 316 ואילך וע' עבד כנעני.
  218. ↑ עי' ציונים 241, 243. כס"מ וב"י שם; באה"ג שם אות טז; מנ"ח, שם.
  219. ↑ ציון 87 ואילך וציון 650 ואילך.
  220. ↑ ע"ע חציו עבד וחציו בן חורין ציון 388 ואילך וע' יחס ציון 128 ואילך, דעות שונות. לסוברים שאינו מתייחס אחר אביו, פשוט שאינו חייב על קללתו.
  221. ↑ ע"ע חציו עבד וחציו בן חורין.
  222. ↑ ע"ע יחס ציון 184 ואילך.
  223. ↑ עי' ציון 212 ואילך.
  224. ↑ מנ"ח מ' רס אות יא: ומ"מ צ"ע (ועי' מנ"ח מ' מח אות ג: בודאי חייב על הכאתם). וע"ע הנ"ל ציון 362.
  225. ↑ ע"ע גוי ציון 71 ואילך וע' יחס ציון 686 ואילך.
  226. ↑ עי' ציון 236 ואילך, ושכן הלכה.
  227. ↑ עי' ציון 231 ואילך. ועי' מנ"ח ודבר יהושע דלהלן וציון 230, שאפי' נתגייר האב, אינו חייב על קללתו, וכ' שזו כוונת רמב"ם דלהלן: אע"פ שלידתו בקדושה.
  228. ↑ מנ"ח מ' רס אות י, בביאור רמב"ם ממרים פ"ה ה"ט וה"י שבציון 231 ואילך: גר שהורתו שלא בקדושה כו', ושכ"ד כס"מ שם, שציין לגמ' ב"ב קמט א, לענין רב מרי בר רחל שהיתה אמו ישראל, והורתו שלא בקדושה, ונתגייר אביו קודם לידתו; עי' שו"ת צ"פ (נ"י) סי' רז, בביאור תו"כ שבציון הנ"ל; שו"ת דבר יהושע ח"ד סי' סא, בד' רמב"ם שם; אחרונים שבציון 199-200. ועי' מנחת סולת מ' רס, שהק' על ביאור זה ברמב"ם, שאין הולד "גר", שישראל גמור הוא, וא"צ גירות, לסוברים כן, ע"ע יחס ציון 711 ואילך (ועי' להלן ציון 229 ואילך). ועי' ס' ניר לירושלמי יבמות פי"א ה"ב ד"ה אבל ביאור א וצ"פ אסו"ב פי"ד הי"ד ושו"ת צ"פ ח"א סי' פה, בביאור הירו' שם, שאפי' לסוברים בציון 237, שאף כשאינו חייב על אביו חייב על אמו, ולד של גוי הבא על בת ישראל אינו חייב על אמו, עי' ס' ניר שם שהטעם הוא שאביו ואמו רשעים פטור על קללתם (עי' ציון 262), וזו נבעלה באיסור, ועי' צ"פ שם טעם אחר, וצ"ב בכוונתו (ועי' ציונים 245, 248 ביאורים אחרים בירו').
  229. ↑ חינוך דלהלן; עי' פרישה יו"ד רמא אות יא ויב ודרישה שם אות ג; מנחת סולת מ' רס בביאור הרמב"ם דלהלן. ועי' דו"פ שם, שאפי' נתעברה אמו נכרית מישראל, אין הגר חייב על אביו, עי' ציון 206 ואילך. ועי' מנ"ח מ' רס אות י, שהק' על החינוך שם, שבנתעברה אמו בגויותה, פשוט שפטור (כבציון הנ"ל), וכ' שהרמב"ם דלהלן לא פי' כן (ועי' ציון 228).
  230. ↑ מאירי דלהלן; עי' מנ"ח שם וציון 227.
  231. ↑ עי' תו"כ קדושים פ"ד פ"ט, הובא בירושלמי יבמות פי"א ה"ב; מכדרשב"י משפטים כא יז; רמב"ם ממרים פ"ה ה"ט; חינוך מ' רס; מאירי נזיר סא א; טוש"ע יו"ד רמא ח.
  232. ↑ עי' ראב"ד ור"ה וק"א לתו"כ שם. וע"ע יחס ציון 195 ואילך וציון 215 ואילך, בדינים שונים.
  233. ↑ ע"ע גר: יחסו לקרוביו וע' יחס ציון 316 ואילך. ב"י יו"ד שם; עי' כס"מ ממרים שם; לבוש יו"ד שם. וע"ע יחס ציון 329 ואילך, שגר שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, י"ס שא"א בו שהוא כקטן שנולד.
  234. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 165. ועי' מנ"ח שם, שכ' בפשיטות שגר שהורתו שלא בקדושה ונתגיירה אמו כשהיא מעוברת, אינו מתייחס אחר אמו, ופטור על קללתה, וצ"ב.
  235. ↑ שם ציון 329 ואילך. עי' פרישה שם; עי' ס' ניר לירושלמי שם.
  236. ↑ ר' יעקב בר אחא ר' יסא בשם ר' יוחנן, בירושלמי שם: מה פליגין כו'.
  237. ↑ תו"כ שם.
  238. ↑ עי' ציון 31 ואילך. ק"א שם וקה"ע ופנ"מ לירו' שם, בביאור תו"כ שם: והלא הגר כו'; עי' הג' הגר"א לתו"כ שם, שגרס נמצא הגר כו'. ועי' ראב"ד שם ובציון 35.
  239. ↑ ויקרא כ ט. תו"כ שם. ועי' ילק"ש קדושים רמז תרכ, שגרס את תחילת הכתוב שם: יקלל את אביו ואת אמו.
  240. ↑ שמות כא יז. מכדרשב"י ורמב"ם, שם (עי"ש שלא הביאו הכתוב שבציון קודם, ועי' מעשה רב לרמב"ם שם, הגהת מוהר"ש הכהן אחי המחבר, שברמב"ם יש ט"ס וצ"ל כבילק"ש שם, ועי' ילקוט שנו"ס ברמב"ם פרנקל שם, שלא נמצא כן בכה"י, ועי' רדב"ז שם ושי"ק לירו' שם וציון הבא).
  241. ↑ תו"כ שם; מכדרשב"י שם (לא בשם ר"ע); רמב"ם שם. ועי' ר"ה וק"א ופנ"מ שם, שר"ע סובר כר' יונתן שבציון 35, שאינו לומד מהכתוב בויקרא שם, שחייב על קללת אביו לבד ואמו לבד (ועי' שי"ק שם ומנחה חדשה מ' לג אות ז ומ' מח אות ד, שהק' שלר' יונתן למדים מהכתוב בויקרא שם חיוב מקלל לאחר מיתה, עי' ציון 46, וע"כ שלר' יונתן גר חייב על אמו, עי"ש הסברים, ועי' שבות יהודה למכילתא משפטים פ"ה דף צט א, שע"כ נקט הרמב"ם שם בכתוב שבציון הקודם, ועי' ציון 48), ועי' שי"ק שם ומלבי"ם לתו"כ שם ומנחה חדשה שם, שריה"ג סובר כר' יאשיה שבציון 35.
  242. ↑ ק"א וקה"ע, שם. ועי' ס' ניר שם, שאמו הוקשה לאביו. ועי' ציון 191 ואילך.
  243. ↑ רמב"ם שם ה"ט וה"י; טוש"ע שם. ע"ע הלכה: כר' עקיבא מחברו.
  244. ↑ ח"ח לתו"כ שם.
  245. ↑ עי' ירושלמי שם, וקה"ע שגרס בירו': הורתו ולידתו "שלא" בקדושה, וכ"כ ס' ניר שם ביאור ב ושו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' רמז, בביאור הירו'; עי' מנ"ח מ' רס אות י; ח"ח שם; עי' ציון 217.
  246. ↑ עי' לעיל. עי' מהר"ם שיק שם; ביאור ר"ח קניבסקי לירו' שם. ועי' ס' ניר שם, בביאור הירו'.
  247. ↑ ח"ח שם.
  248. ↑ עי' ירושלמי שם, בגי' לפנינו, ופנ"מ ומרה"פ שם, עי' מרה"פ שכ"מ ברמב"ם שבציון 231; ח"ח שם.
  249. ↑ הג' מהרי"ד וח"ח, לתו"כ שם. ועי' ס' ניר שם, שתמה על גירסתנו בירו' (שבציון קודם), שהוא דין פשוט. ועי' ציון 228 אופ"א בביאור הירו'.
  250. ↑ האשכול (רצב"א) הל' מילה סל"ט (בהוצ' אלבק אינו); רמב"ם שם הי"א; חינוך שם; מאירי סנהדרין פה ב ונזיר סא א; רלב"ג שמות כא יז; טוש"ע שם ט. ועי' או"ש ממרים שם, שכ"מ בתו"כ שבציון 231, שאינו "חייב" על אביו, מכלל שאיסור יש בו. ועי' מאה שערים שמ"ד, שאפי' אביו הגוי עובד ע"ז, אסור לקללו, ועי' ציון 266 ואילך.
  251. ↑ חינוך ומאירי ורלב"ג, שם; לבוש שם. עי' ציון הבא.
  252. ↑ רמב"ם שם; חינוך ומאירי, שם; האשכול וטוש"ע, שם (שלא יאמרו "באנו" כו'). עי' כס"מ וב"י שם, שהוא ע"פ יבמות כב א, שמטע"ז אסרו חכמים על גר, עריות של קרובותיו, ע"ע גר ציון 113.
  253. ↑ רמב"ם וטור, שם. ועי' ציון 100.
  254. ↑ טור שם. ועי' דרישה שם אות ב, שבגר שאביו ישראל (עי' דו"פ שבציון 230), לא שייך שלא יאמרו כו', ועי' שו"ת צ"פ (ורשה) סי' קמה, שה"ה בנתגייר אביו, אסור לבזותו (ופשוט שאסור לקללו מה"ת משום קללת כ"א מישראל, ע"ע מקלל). וע"ע כבוד אב ואם ציון 516 ואילך, על כבוד או"א בגר.
  255. ↑ עי' ציון 133 ואילך, ובית הילל יו"ד שם שתמה. ועי' ציון 143.
  256. ↑ פמ"ג או"ח בהקדמה אגרת ג אות כ, הובא בחי' רע"א יו"ד שם; שו"ת זקן אהרן (ואלקין) ח"ב סי' פז. ועי' ציון 144.
  257. ↑ עי' רמב"ם ממרים פ"ה הי"א; עי' טוש"ע יו"ד רמא ט; דו"פ יו"ד שם. ועי' או"ש ממרים שם, קצת ראיה מברייתא יבמות צט א: יש מוכר את אביו כו', הרי שמותר לבזותו.
  258. ↑ ע"ע יחס ציון 255 ואילך. רמב"ם וטוש"ע שם. עי' דו"פ שם, שכיון שאפי' בהיותו עבד, הוא כמי שאינו אביו, לא שייך שיאמרו באו מקדושה חמורה וכו', כבציון 252. ועי' מנ"ח מ' רס אות טו ומ' רלא אות א וע' מקלל, מח' ראשונים במקלל עבד ושפחה, החייבים במצוות, אם מתחייב מלקות כמקלל אחד מישראל.
  259. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 282 ואילך.
  260. ↑ עי' מנ"ח מ' א אות יט ומ' לג אות ב, וכ' שדוקא ישראל שהוליד מן השפחה, אין הבן חייב על קללתו, עי' ציון 206, אך בן עבד הבא מן השפחה, חייב. ועי' מנ"ח מ' רס אות יב, על חיוב בן בקללת אביו שחציו עבד וחציו בן חורין (ע"ע, וע' יחס ציון 97 ואילך).
  261. ↑ ועי' מנ"ח מ' רס אות יג וע' יחס ציונים 16, 140, על חיוב בן בקללת הוריו שאחד מהם אנדרוגינוס (ע"ע, לסוברים שאפשר שיוליד). ועי' שו"ת ברית יעקב (ליבשיץ) השמטות סי' ד, שהנולד מזרע האיש שלא ע"י ביאה, כגון שנתעברה אמו באמבטי, הולד הוא בנו לכל דבר, וחייב על קללתו, והוכיח כן מירו' שבציון 236, וע"ע יחס ציון 348 ואילך דעות שונות.
  262. ↑ סנהדרין פה א וב; יבמות כב ב; עי' רי"ף יבמות שם; רמב"ם ממרים פ"ה הי"ב; סמ"ג ל"ת ריט; מאירי סנהדרין ויבמות שם; רא"ש יבמות פ"ב ה"ג; טוש"ע יו"ד רמא ד. ועי' רי"ו תא"ו נ"א ח"ד ("חייב"), ועי' הג' הב"ח לשה"ג סנהדרין פ"ט (יט א) וב"ח וברכ"י יו"ד שם, שיש ט"ס ברי"ו (וצ"ל: אינו חייב), ועי' רי"פ פערלא לרס"ג עשה יא יב ד"ה ואמינא.
  263. ↑ שמות כב כז. ועי' רש"י סנהדרין שם וציון 5 ואילך, שי"ס שמכתוב זה למדו אזהרה למקלל אביו ואמו.
  264. ↑ עי' סנהדרין ויבמות שם, וש"נ; עי' ברייתא סנהדרין סו א ורש"י שם ד"ה שהן.
  265. ↑ עי' רש"י סנהדרין פה א ויבמות שם.
  266. ↑ רי"ף ורמב"ם וסמ"ג ומאירי ורא"ש וטוש"ע, שם. עי' רי"ף ורא"ש ומאירי שם, ראיה מברייתא סנהדרין שבציון 309, שאין הבן נעשה שליח בי"ד לקלל את אביו שנתחייב נידוי, ועי' ציון 272, ועי' ב"ח יו"ד שם שאם בשליחות בי"ד אסור, כ"ש בלא שליחות בי"ד.
  267. ↑ ב"ח שם, בד' הראשונים שבציון קודם; חשק שלמה יבמות כב ב; עי' מנ"ח מ' רלא אות ד, שכ"נ מל' הגמ' סנהדרין פה א (ורמב"ם שם), שבלא עשה תשובה בנו "פטור", ומ' פטור אבל אסור.
  268. ↑ עי' לבוש יו"ד שם ד; עי' בהגר"א יו"ד שם בד' הרי"ף שם; מהר"ם שיק על תרי"ג מצוות מ' מח אות א; קובץ הערות סי' יז אות א.
  269. ↑ לבוש שם.
  270. ↑ קובץ הערות שם.
  271. ↑ ע"ע כבוד אב ואם ציון 543. שיעורי ר' שמואל מכות יב א.
  272. ↑ עי' תוס' ומרדכי בשם ר"ת (ואגודה בשם ר"י וריטב"א), שבציון 318, שהברייתא שבציון 266, עוסקת בשעשה האב תשובה (עי' ציון 273), ומ' שבאביו רשע מותר לבן להיות שליח בי"ד לקלל את אביו, ולח"מ ממרים שם יג ובהגר"א שם ס"ק ו, בדעתם (עי' גר"א שם, שמדברי רב ששת בסנהדרין פה א: ואחר מי התירו, מ' שאין הסוגיה עוסקת ברשע שלא אסרה תורה לקללו); חי' ר"ד בונפיל וחי' הר"ן סנהדרין שם: הכל מותר (אפי' שלא במקום מצוה כשליח בי"ד). ועי' ב"ח שם בד' רי"ו תא"ו נ"א ח"ד, שלא הותר לבן לקלל את אביו שלא עשה תשובה, אלא ע"פ בי"ד, עי' ציון 320, אבל שלא ע"פ בי"ד אסור.
  273. ↑ סנהדרין ויבמות, שם; רמב"ם וטוש"ע, שם.
  274. ↑ עי' ציון 162.
  275. ↑ עי' לעיל.
  276. ↑ עי' ציון 241 ואילך, ושכן הלכה. פמ"ג או"ח פתיחה כוללת ח"ב אות יט.
  277. ↑ עי' ציון 262.
  278. ↑ פמ"ג שם.
  279. ↑ מנ"ח מ' מח אות ו ומ' רס אות ח.
  280. ↑ עי' מנ"ח מ' רס שם.
  281. ↑ עי' לעיל.
  282. ↑ קוב"ש ב"ק אות קד, ע"פ גמ' יבמות כב ב, שהק' מדוע חייב ממזר על קללת אביו (עי' משנה שבציון 155), והלא הוא רשע, ולא תי' בשבא אביו על הערוה באקראי, עי' ציון 158.
  283. ↑ עי' שו"ת הרי"ד שבציון 157; עי' ריטב"א מכות יב א ומנחת סולת מ' מח בדעתו.
  284. ↑ רש"ש יבמות כב ב.
  285. ↑ ע"ע תשובה.
  286. ↑ מנ"ח מ' מח אות טו, וכ' שהגמ' שבציון 282, לא רצתה להעמיד המשנה שבציון 155 בשוגג שלא נודע לו שחטא. וע"ע רשע.
  287. ↑ עי' ברייתא סנהדרין פה א וגמ' שם לרב ששת ורמב"ם ממרים פ"ה הי"ב וטור יו"ד רמא וב"ח שם וע' יוצא להרג ציון 53 ואילך וע' מקלל. ועי' סנהדרין שם וע' יוצא להרג שם, שרב חסדא חולק, ומעמיד את הברייתא בשליח בי"ד שמסרב בו לצאת מבי"ד ליהרג, ואינו יוצא (עי' ציון 297 ואילך), ועי' סה"י לר"ת (התשובות) סי' פז, שרב חסדא אינו סובר את הדרשה שבציון 290, וע"ע מקלל שי"ס שאין הלכה כרב ששת אלא כרב חסדא.
  288. ↑ עי' גמ' סנהדרין שם, לפי הס"ד.
  289. ↑ שמות כב כז.
  290. ↑ רב מרי, סנהדרין שם.
  291. ↑ רש"י שם; עי' רמב"ם שם.
  292. ↑ ברייתא שם; רמב"ם שם; טוש"ע יו"ד שם ד.
  293. ↑ עי' ציון 262 ואילך. עי' גמ' סנהדרין שם; רמב"ם וטוש"ע, שם.
  294. ↑ עי' ציון 36 ואילך. סנהדרין שם רע"ב.
  295. ↑ סה"י לר"ת שם, בביאור רב מרי שבציון 290.
  296. ↑ פרישה יו"ד שם אות ו. ועי' מנ"ח מ' רס אות כ, שאע"פ שהמקלל אדם שהוא טרפה (ע"ע) פטור, מפני שאינו ראוי להתקיים וסופו למות, ודיו כמקלל את היוצא ליהרג, עי' ציון 287 (ועי' ערל"נ סנהדרין שם ד"ה אמר רב מרי, שחולק), המקלל אביו ואמו שהם טרפה, פשוט שחייב, שהרי חייב על קללתם אפי' אינם "מקויים שבעמך" ולאחר מיתה.
  297. ↑ ע"ע נדוי. עי' רש"י סנהדרין פה א ומכות יב א ותוס' יבמות כב ב ורמב"ם ממרים פ"ה הי"ג; רדב"ז ממרים שם; לבוש יו"ד רמא ה.
  298. ↑ ע"ע הנ"ל ולהלן ציון 335. מאירי סנהדרין שם. ועי' חזו"א סנהדרין סי' כ ס"ק ז, שאף בנידוי שאין בו הזכרת לא שם ולא כינוי, עובר הבן בלאו, ועי' ציון 371. ועי' ערל"נ סנהדרין שם הסבר אחר, שקללה ע"י בי"ד, היא קריאת הפרשה "והפלא ה' את מכתך" וגו' (דברים כח נט), שקורים הדיינים בשעת מלקות (עי' מכות כב ב וע' מלקות), שהיא אלה הכתובה בתורה, ועי' מנ"ח מ' מח אות טו ע"פ רש"י שם סד"ה ואחר, שכהן המשקה אמו סוטה ומשביעה "יתן ה' אותך לאלה" וגו' (במדבר ה כא, ע"ע השקאת סוטה: השבעתה), ה"ז שליח בי"ד לקללה (ועי' דע"ת יו"ד שם ס"ד ושו"ת מהרש"ם ח"ד סוס"י קלח).
  299. ↑ סנהדרין פה א.
  300. ↑ עי' שאילתות שאי' קלד; חי' ר"ד בונפיל וחי' הר"ן, סנהדרין שם.
  301. ↑ ע"ע תשובה. עי' ערוה"ש יו"ד שם ז.
  302. ↑ ר"ד בונפיל ור"ן, שם; עי' ב"ח יו"ד רמא; דינא דחיי לאוין ריט, בד' תוס' שבציון 318. עי' ר"ד בונפיל ור"ן, שם, שהבעיה בסנהדרין שם: בן מהו שיעשה שליח וכו', היא בעשה האב תשובה (ועי' ציון 318).
  303. ↑ עי' ציון 262.
  304. ↑ דינא דחיי שם.
  305. ↑ לח"מ ממרים פ"ה הי"ג ודינא דחיי שם, בד' הראשונים שבציון 311.
  306. ↑ עי' ציון 273. דינא דחיי שם. ועי' לח"מ ודינא דחיי, שם, שבעית הגמ' שבציון 302, היא בשלא עשה האב תשובה, שבעשה תשובה פשוט שאסרה תורה קללת אביו.
  307. ↑ עי' סנהדרין שם, בביאור הברייתא שבציון 292, ביוצא ליהרג, ששליח בי"ד מסרב בו לצאת מבי"ד ליהרג, ואינו יוצא.
  308. ↑ עי' ציון 262 ואילך. עי' סנהדרין שם לד' רב ששת, ונ' שה"ה לד' רב חסדא.
  309. ↑ סנהדרין שם ב: מאי הוה עלה (ע"ע הלכה: מתוך לשונות התלמוד, ציון 235).
  310. ↑ עי' שאילתות שם; ר"י מלוניל סנהדרין שם. ועי' קובץ הע' סי' יז אות א, שמ' בסנהדרין שם, שאפי' אין אחר, אסור לבן לנדותו, ועי' ערל"נ סנהדרין שם בגמ' ד"ה מהו והעמ"ש לשאילתות שם.
  311. ↑ רי"ף יבמות כב ב; רמב"ם ממרים פ"ה הי"ג; סמ"ג ל"ת ריט; מאירי סנהדרין ויבמות שם; רא"ש יבמות פ"ב ה"ג; טוש"ע יו"ד רמא ה. ועי' ב"ח יו"ד שם, שכ"מ הלשון בסנהדרין שם: "לכל" אין הבן כו'.
  312. ↑ עי' ציון 262 ואילך. ב"ח שם, בד' הראשונים שבציון קודם.
  313. ↑ ב"ח שם, בד' הרמב"ם שם.
  314. ↑ עי' מאירי סנהדרין שם.
  315. ↑ ב"ח שם, כרב ששת לעיל, שמה"ת אין איסור לשלח בי"ד לנדות את אביו, וכסוברים בציון 302 בדעת רב ששת, שה"ה בעשה תשובה.
  316. ↑ עי' ציון 273.
  317. ↑ עי' סמ"ג שם, שתדבר"י עוסק ברשע; לח"מ שם, בד' הרמב"ם שם, וכרב ששת לעיל וכסוברים כן בדעתו בציון 305.
  318. ↑ תוס' יבמות שם; מרדכי יבמות סי' יג בשם ר"ת; אגודה יבמות שם בשם ר"י; ריטב"א מכות יב א; ר"ד בונפיל ור"ן, שם. ועי' ציון 302.
  319. ↑ עי' ציון 272.
  320. ↑ ר"ד בונפיל ור"ן, שם; לח"מ וב"ח, שם, בד' תוס' שם (ורי"ו תא"ו נ"א ח"ד).
  321. ↑ דברים יב ט.
  322. ↑ וע"ש אם ה"ה כשהסית האב אדם אחר שאינו בנו, או כשעשה האב המסית תשובה (עי' ציון 311 ואילך), ואם דינו של מדיח כדינו של מסית.
  323. ↑ מאירי דלהלן, וע"ע כבוד אב ואם ציון 1335. ועי' להלן ציון 332.
  324. ↑ תו"כ קדושים פ"ד פ"ט; מכדרשב"י משפטים כא יז; ערכי תנו"א ע' רב יעקב בריה דרב אחא בר יעקב; רמב"ם ממרים פ"א ה"ג; סמ"ג ל"ת ריח; מאירי סנהדרין פה א; ערוה"ש יו"ד רמא ס"ד.
  325. ↑ ע"ע מקלל. רמב"ם וסמ"ג ומאירי, שם.
  326. ↑ עי' שמות כא יז שבציון 1 וויקרא כ ט שבציון 2. תו"כ שם, עה"כ שבויקרא שם, ומכדרשב"י שם, עה"כ שבשמות שם.
  327. ↑ מיוחס לר"ש משאנץ לתו"כ שם.
  328. ↑ מלבי"ם לתו"כ שם. ועי' שאילת יעבץ ח"ב סי' קכט, שבכל התורה לא מצינו שיהא אבי הבן בכלל אב (ע"ע), לענין שום עונש.
  329. ↑ ויקרא שם.
  330. ↑ שמות שם.
  331. ↑ ק"א לתו"כ שם. ועי' דינא דחיי סוף לאוין ריח וכנה"ג לשונות הרמב"ם ממרים שם, שהק' שאין יתור בכתובים, שכולם נצרכים ללימוד, בין לר' יונתן ובין לר' יאשיה, עי' ציונים 35, 46, 48, 106, 118, 241, ועי"ש תירוצו, ועי' מאמר המלך ממרים שם.
  332. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 1312 ואילך, מחלוקת, ושי"ס שחייב בכבוד זקנו, ושם אם הוא חיוב מה"ת.
  333. ↑ כס"מ ממרים שם, וכ' שמקורו של הרמב"ם שם, בגמ' מכות יב א, שאב שהרג את בנו בשוגג, בנו של הבן ההרוג נעשה גואל הדם להרוג את אבי אביו, עי' רש"י שם, שהוא לפי שאינו מוזהר על כבוד זקנו, וע' הנ"ל ציון 1332; מאה שערים שס"ו, וכ' שמקורו של הרמב"ם שם, בברייתא כתובות קג א שמרבה את אשת אביו ובעל אמו ואחיו הגדול, למצוות כיבוד או"א (ע"ע הנ"ל ציון 1216 ואילך וציון 1266 ואילך), ולא את זקנו. ועי' ס' המפתח ברמב"ם פרנקל שם, בשם אחרונים, שמקורו של הרמב"ם בתו"כ שם, ועי' גופי הלכות (אלגזי) כללי הבי"ת כלל עא, שאע"פ שחייב בכבוד זקנו (לדעתו), אביו ואמו הוקש כבודם לכבוד המקום, שאין שותפים באדם אלא הם והקב"ה, וע"כ עונשם כעונשו של המגדף, עי' ציון 73, משא"כ זקנו, שהשיתוף חלף עבר (וע"ע הנ"ל ציון 1323, שיש שכתבו שזקנו בכלל השותפות עם אביו ואמו).
  334. ↑ עי' ציון 55 ואילך.
  335. ↑ משנה סנהדרין סו א; מכילתא משפטים פ"ה: בשם המפורש; תו"כ קדושים פ"ד פ"י; רמב"ם ממרים פ"ה ה"ב; טוש"ע יו"ד רמא א. ועי' להלן.
  336. ↑ רש"י סנהדרין סו א. ועי' ציון 361 ואילך, באלו שמות חייב.
  337. ↑ עי' משנה שבועות להלן. רש"י סנהדרין שם; ראב"ד לתו"כ קדושים שם ה"א; ש"ך יו"ד שם ס"ק א. ועי' ציון 370 שי"ס שהמקלל בשדי וצבאות חייב. על הכינויים ומהותם ע"ע כנויי-ה'.
  338. ↑ עי' תשו' ר"א מלוניל באגרות הרמ"ה סי' כח; עי' ר"י מלוניל סנהדרין שם, שלר"מ הלימוד מ"בנקבו שם יומת", עי' להלן, אינו מלמד על קללת אביו שהיא בשם, אלא על ברכת השם, שאין חייב עד שיברך שם בשם, עי' ציון 344.
  339. ↑ משנה שם ושבועות לה א. ועי' ירו' שבועות פ"ד ה"י ופנ"מ שם, שלר' יוחנן בשם ר' ינאי וי"א ר' אבהו בשם ר' יוחנן, חכמים החולקים על ר"מ, הוא ר' יהודה, ועי' להלן.
  340. ↑ מכילתא שלהלן; תו"כ קדושים שלהלן (ר' אחי).
  341. ↑ ויקרא כד טז.
  342. ↑ מכילתא שם; תו"כ קדושים שם ואמור ספי"ט; ברייתא סנהדרין שם ושבועות לו א.
  343. ↑ ויקרא שם.
  344. ↑ רש"י סנהדרין שם, וכעי"ז ברש"י שבועות שם. ועי' רש"י ור"י מלוניל סנהדרין שם ויד רמה סנהדרין שם הסבר א, שרק תיבת "שם" אינה נצרכת לברכת השם, וכ"נ בברייתא שם ושם. ועי' רש"י ויד רמה ופרי"ד סנהדרין שם ומאירי סנהדרין נו א, שדרשה זו היא לסוברים שבברכת השם חייב אף המברך שם שלא בשם, ע"ע מגדף ציון 139 ואילך, מחלוקת, ושהסוברים שאין חייב עד שיברך שם בשם, למדוהו מן הכתוב "בנקבו שם יומת" (ויקרא שם), ועי' ר"י מלוניל שבציון 338 וק"א לתו"כ שם, שהסוברים שאינו חייב עד שיברך שם בשם, סוברים שמקלל אביו בכינוי חייב, ועי' ציונים 347, 359.
  345. ↑ עי' ציונים 55, 68. רש"י שבועות שם.
  346. ↑ ר"ה לתו"כ אמור שם; ק"א לתו"כ קדושים שם.
  347. ↑ עי' ר"ן סנהדרין שם, בביאור הברייתא שם; מלבי"ם לתו"כ שם ושם. ועי' יד רמה שם הסבר ב, שתיבת "יומת" המיותרת בכתוב "בנקבו שם יומת" (עי' לעיל), מרבה מקלל אחר שחייב מיתה, שלא יתחייב עד שיקלל בשם, ועי' יד רמה ור"ן שם, שמ"בנקבו שם" למדים על ברכת השם שאין חייב עד שיברך שם בשם, עי' ציון 344. ועי' דינא דחיי לאוין טז, שנ' שלר"ן ל"ג "מה ת"ל שם" בברייתא, ועי' רי"פ פערלא לרס"ג עונש לא לב ד"ה וראיתי להר"ן ודק"ס סנהדרין שם.
  348. ↑ שמות כא יז.
  349. ↑ ויקרא שם טו.
  350. ↑ ע"ע מגדף: הגידוף.
  351. ↑ מכילתא דרשב"י שמות שם.
  352. ↑ ראב"ד שלהלן.
  353. ↑ במדבר ה כא, עי' להלן. עי' רש"י שבועות לה ב; פס"ז להלן; עי' ראב"ד לתו"כ קדושים פ"ט; ר"ה ומיוחס לר"ש משאנץ וק"א והג' הגר"א, לתו"כ קדושים פ"י. ועי' ר"ח שבועות לה ב, שפי' ברייתא שלהלן באופ"א.
  354. ↑ פס"ז וראב"ד ור"ה ומיוחס לר"ש וק"א וגר"א, שם.
  355. ↑ במדבר שם. פס"ז וראב"ד ור"ה וק"א וגר"א, שם.
  356. ↑ מכילתא שם; עי' תו"כ קדושים שם ותו"כ כת"י רומי והג' הגר"א שם; עי' ברייתא שבועות לה ב; פס"ז שמות כא יז. ועי' ראב"ד שם, שני הסברים, ודבריו צ"ב. וע"ע מקלל, שלר' חנינא בר אידי כל קללות האמורות בתורה, הן בשם המיוחד (עי' להלן), ושם שאין הלכה כמותו. ועי' תוס' השלם ויקרא כ ט אות ג, סמך נוסף.
  357. ↑ עי' לעיל.
  358. ↑ עי' ציון 3 ואילך. מ"ס פ"ד; רמב"ם שם; סמ"ג ל"ת ריח; חינוך מ' רס; פסקי ריא"ז שבועות פ"ד ה"ג אות לד; מאירי סנהדרין סו א ושבועות שם; טוש"ע שם. ועי' רמב"ם וחינוך ומאירי שם, שעובר על הלאו שעובר כל מקלל (ע"ע) אדם מישראל, ועי' ב"ח יו"ד שם, שעובר בשני לאוין, מקלל אביו ומקלל אדם מישראל, כבציון 30. ועי' ציון 95, אם לוקים על לאו זה.
  359. ↑ רמב"ם ממרים שם ה"ב ופיה"מ שבועות ספ"ד; פרי"ד שבועות שם; סמ"ג לאוין ריח; ריא"ז שבועות שם וסנהדרין פ"ז ה"ה אות א; החינוך מ' רס; מאירי סנהדרין סו א ונו א ושבועות שם; רי"ו תא"ו ני"ד ח"ח; טוש"ע שם. ועי' כס"מ ולח"מ ממרים שם, שהק' שהרמב"ם ע"ז פ"ב ע"ז פסק שאין חייב אלא על ברכת שם בשם, ולחכמים בברכת השם חייב אף המברך שם שלא בשם, עי' ציון 344, עי"ש תירוצים. וע"ע כנויי-ה' ציון 391.
  360. ↑ עי' תשו' ר"א מלוניל באגרות הרמ"ה סי' כח (עי' ציון 363), וצ"ב שנראה שכ"כ בד' הרמב"ם; רי"פ פערלא לרס"ג עונש לא לב, בד' רס"ג שם.
  361. ↑ מ"ס פ"ד; עי' רש"י סנהדרין שם ושבועות לו א; ר"י מלוניל שבועות פ"ד משנה יט (יג א בדפי הרי"ף); יד רמה סנהדרין שם ואגרות הרמ"ה סי' יג וסי' נ; הר"ש באגרות הרמ"ה סי' סז; עי' ר"א מלוניל שם; ריא"ז שבועות שם; מאירי סנהדרין שם ושבועות לה א; ריטב"א שבועות לו א; דינא דחיי לאוין טז (ועי' ציון 370 הסבר נוסף) ופנים יפות ויקרא כד טז וערוה"ש יו"ד שם ס"ד ורי"פ פערלא שם, ועוד, בד' הרמב"ם שבציון 370; עי' מנ"ח מ' רס אות ג, בד' ר' חנינא בר אידי שבציון 356 (ועי' שבועות לח ב).
  362. ↑ ע"ע כנויי ה' ציון 263. עי' רש"י שבועות שם; עי' ראב"ד לתו"כ קדושים שם; רמ"ה שם ושם ושם; עי' מיוחס לר"ש לתו"כ שם; עי' ריטב"א שם.
  363. ↑ ע"ע כינויי-ה' ציון 102 ואילך. מנ"ח שם וערל"נ סנהדרין שם וערה"ש שם, לדעה זו (עי' ערל"נ שם שכ"מ ברש"י שבציון 336, ועי' רש"י שבציון קודם).
  364. ↑ עי' ציון 341.
  365. ↑ ויקרא שם.
  366. ↑ ע"ע מגדף ציון 154.
  367. ↑ אגרות הרמ"ה סי' נ, עי"ש שמסתמא הכתוב מדבר על אותו שם, או שלומדים בהיקש או בג"ש. ועי"ש פי' נוסף, ועי' ר"א מלוניל שם שביאר באופ"א.
  368. ↑ מכילתא שם; תו"כ קדושים שם לגי' ראב"ד ומיוחס לר"ש וכת"י רומי; ת"י שמות כא יז. ועי' ק"א לתו"כ שם ושבות יהודה למכילתא שם, של"ג בשם המפורש.
  369. ↑ ע"ע אזכרות ציונים 2-1, וראב"ד ומיוחס לר"ש שם וערל"נ סנהדרין שם ד"ה עד שיקללם. ועי' אורח משפט (אנאליק) חו"מ סי' כז ד"ה ועוד נ"ל וד"ה ובמכילתא, וע"ע שם המפורש וציון הבא.
  370. ↑ ע"ע אזכרות ציון 5 וע' כנויי ה' ציון 94. רדב"ז ממרים שם ודינא דחיי לאוין טז וריח ומרכה"מ ע"ז פ"ב ה"ז ומנ"ח וערל"נ שם, ועוד, בד' הרמב"ם (וטוש"ע) שם ("בשם מן השמות המיוחדין", עי' רמב"ם ע"ז פ"ב ה"ט וק"ש פ"ג ה"ה ופיה"מ שבועות פ"ה מי"ג); עי' רי"ו שם; עי' רלב"ג שמות שם והתועלת הז' (מהד' מוה"ק התועלת הד'); עי' רע"ב סנהדרין פ"ז מ"ח, וחמרא וחיי סנהדרין שם בדעתו. ועי' דינא דחיי וחמרא וחיי ומנ"ח וערל"נ שם ושבה"ל ח"ב סי' קיב, שלרמב"ם חייב על קללת הוריו בשמות שדי וצבאות, שהם מהשמות שאינם נמחקים, עי' רמב"ם יסוה"ת פ"ו ה"ב וע' אזכרות ציון 5, ועי' ציון 337. ועי' רלב"ג שם, שהוא שם המפורש שבמכילתא שבציון 368 ועי' רמב"ם יסוה"ת שם ותפילה ונשיאת כפים פי"ד ה"י וציון קודם וע' שם המפורש. ועי' ציון 361 בד' הרמב"ם.
  371. ↑ חזו"א סנהדרין סי' כ ס"ק ז, ושכ"מ בגמ' שבציון 299 ואילך, שדנה אם בן נעשה שליח בי"ד לנדות את אביו, ונידוי אין בו שם, ועי' ציונים 297, 298. ועי' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קצב ושו"ת מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' מג, שאיסורו משום ארור מקלה אביו ואמו (עי' ציונים 99, 100). וע"ע מקלל, מח' ראשונים במקלל חברו בלא שם ובלא כינוי, אם יש בו איסור מה"ת (עי' ציון 9 שאזהרת מקלל אביו ואמו, היא בכלל אזהרת קללת אדם מישראל).
  372. ↑ ע"ע כתב; כתיבה ציון 326 ואילך.
  373. ↑ שו"ת אדמת קודש ח"ב ת' שבסוה"ס יו"ד סי' ח (דקכ"ט), הזכירו ברכ"י יו"ד רמא ס"ק א; עי' שו"ת תשובה מאהבה ח"ג סי' שעד (צ"ע); שו"ת חת"ס יו"ד סי' רכז.
  374. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 454 ואילך, מח' אחרונים.
  375. ↑ ויקרא ה ד. וע"ע הנ"ל שם, טעמים נוספים.
  376. ↑ אדמת קודש שם ותשובה מאהבה וחת"ס, שם.
  377. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 608 ואילך.
  378. ↑ חת"ס שם. ועי' ציון 65. ועי' רי"פ פערלא לרס"ג מילואים לעשה א. וע"ע הנ"ל שם, טעמים נוספים לפטור מקלל חבירו בכתב, ושם ציון 607 שי"ס שחייב.
  379. ↑ עי' ציון 374. כרם שלמה (האס) יו"ד סי' רמא.
  380. ↑ ר"י מלוניל סנהדרין פה א; עי' פענח רזא שבציון 80; רלב"ג שמות שם יז; ערל"נ סנהדרין שם ב ד"ה ומיהו ויבמות קא א ד"ה וחזר; עי' העמק דבר שמות כא יז.
  381. ↑ רלב"ג שם. ועי' ציון 39.
  382. ↑ ציון 36 ואילך וציון 51.
  383. ↑ העמק דבר שלהלן.
  384. ↑ רביד הזהב (טרוויש) במדבר יב יג; עי' שו"מ רביעאה ח"א סי' לח (ב); עי' העמק דבר שמות כא יז; עי' שו"ת תורה לשמה סי' תעח; עי' או"ש ע"ז פ"ב ה"ז; עי' אחרונים שבציונים 196, 197.
  385. ↑ רביד הזהב ותורה לשמה, שם. ועי' תורה לשמה שם, שהמקלל אביו סתם, ולא אמר שכוונתו לאביו שהולידו, פטור, שמצינו במי שאינו אביו ממש, שנקרא אב (עי' בראשית מה ח: וישימני לאב לפרעה, ושמ"א כד יא, שדוד קרא את שאול אבי) וצ"ב, ועי' ציון 197.
  386. ↑ מנ"ח מ' רס אות ז ואות כ בקומץ מנחה. ועי' ציונים הנ"ל. ועי' אלפי מנשה חו"מ סי' לד ס"ק ג, שהמקלל את כל ישראל פטור, מהטעם שבציון 177.
  387. ↑ ערל"נ יבמות קא א, בד' החינוך וכס"מ שבציון 193, שלא כתבו כאחרונים שבציון 197; הערות אלפי מנשה (גרוסברג) לפשטים ופרושים לר"י מוינא (מגנצא תרמ"ח) עמ' 126; ברכת ציון (אבא שאול) גיטין סוס"י קד. ועי' הערות אלפי מנשה שם, שיש ללמוד ממגדף שאינו חייב עד שיפרש השם (ע"ע מגדף: הגידוף), עי' ציון 71 שהשוו קללת השם לקללת המקום, וצ"ב. ועי' ערל"נ שם, שהסתפק.
  388. ↑ עי' חת"ס אה"ע ח"א סי' צז שנקט בפשיטות שחזרתו מועילה, שלא אמרו שאין חזרתו מועילה אלא במגדף (ע"ע מגדף ציון 249 ואילך, ושם טעמים שונים לדבר, ועי' נדרים פז א וע' תוך כדי דיבור, דברים נוספים שלגביהם תוכ"ד אינו חשוב כדיבור), ועי' ערכי תו"א ע' ר' יהודה נשיאה (מהד' בלוי ח"א עמ' סד) וצ"פ ע"ז פ"ב ה"ט וכלי חמדה תרומה אות ד, שחזרתו של מקלל אינה מועילה, כשם שאינה מועילה במגדף, ועי' קר"א נדרים פז א, שהסתפק. על השומע אחר המקלל את אביו ואמו, ואמר ל' המורה שהוא מקבל את הדברים, שי"ס שהוא חשוב כמקלל, ע"ע מקלל.
  389. ↑ עי' סמ"ג להלן, הובא בהגמ"י וכס"מ ממרים פ"ה הט"ו וב"י יו"ד רמא; עי' רדב"ז ממרים שם; לבוש שם. עי' ציונים 297-298.
  390. ↑ עי' תשוה"ג שע"צ ח"ד ש"ה סי' כ (בין תשו' רב נחשון) ותג"ה סי' רו (אחרי תשו' רב שרירא, עי' אוצה"ג סנהדרין פה א הע' 92) ותשו' רה"ג בשו"ת הרשב"א ח"ז סי' תנה ותשוה"ג הקצרות (מנטובה) סי' ש, הובא בב"ח יו"ד סוס"י רמא ובט"ז שם ס"ק ב: רגילים בי"ד; רמב"ם ממרים פ"ה הט"ו: כך ראינו בו תמיד; עי' ס"ח סי' תקפד; סמ"ג ל"ת ריט: הורו הגאונים; מאירי סנהדרין פה א, בשם הגאונים; טור יו"ד שם; שו"ת מהרי"ו סי' מג; רמ"א שם ו. בשו"ע שם השמיטו. ועי' אגודה סנהדרין פ"י, ע"פ סמ"ג שם, שדין זה מקורו בהלכה שבציון 309, שאין הבן נעשה שליח לאביו לנדותו, ועי' ב"ח שם, שאם בשליחות בי"ד אסור לבן לנדות את אביו, ואפי' אביו רשע (לסוברים כן בציון 311), כ"ש שאסור לבן לנדות את אביו לצרכו, כגון כשיש לו עליו תביעת ממון, ועי' ציון 266, ועי' ציון הבא.
  391. ↑ שכנה"ג יו"ד שם הגה"ט אות ז ודינא דחיי סוף לאוין ריט.
  392. ↑ רדב"ז שם. ועי' ס"ח סי' שלו, הובא בשכנה"ג שם אות ב, שלא יהא בן גורם לקללת אביו ואמו באופנים נוספים.
  393. ↑ רמב"ם וסמ"ג ומאירי וטור ומהרי"ו ורמ"א, שם. ועי' שבועות לו א וע' שבועת הדיינים, ששבועת הדיינים היא בין שיש עמה אלה ובין שאין בה אלה. ועי' שו"ת הרי"ף סי' צב, שרשאית בת שנתחייבה שבועה לאמה, להטיל חרם סתם, קודם שתישבע, על כל מי שיטען עליה דבר שאינה חייבת בו כדי להשביעה לחנם (ע"ע שבועה וע' תקנת הגאונים, שהוא חרם שתקנו קדמונים בכל מי שנתחייב שבועה), ועי' ציונים 386, 387, ואו"ש טו"נ פ"א הי"א, ועי' מבוא לשו"ת הרי"ף מהד' לייטער עמ' 12, שבנו' תשו' הרי"ף בתג"א תרפ"ז סי' קלו, אין מדובר באם ובתה. וע"ע כבוד אב ואם ציון 463 ואילך, שלדעה זו מותר לבן לתבוע את אביו לדין, ושם שי"ח.
  394. ↑ ע"ע הרשאה.
  395. ↑ תשוה"ג שע"צ ותג"ה ושו"ת הרשב"א ותשוה"ג הקצרות, שם.
  396. ↑ שו"ת הר הכרמל סי' לו, הביאו שו"ת מהרש"ם ח"א סי' מ.
  397. ↑ ע"ע מי שפרע, ושם שי"ס שאין מקללים אותו, אלא מודיעים לו שאם יחזור בו, סופו שיפרעו ממנו.
  398. ↑ עי' לעיל. מהרש"ם שם. ועי' ציון 401.
  399. ↑ עי' ציון 272.
  400. ↑ שכנה"ג שם אות ז ודינא דחיי שם: אפשר (עי' ציון הבא); רי"פ פערלא לרס"ג עשה יא יב ד"ה ומעתה.
  401. ↑ עי' ציון 265. רי"פ פערלא שם. ועי' שכנה"ג ודינא דחיי שם, שר"ל שמותר להשביע את האב כיון שנחשב רשע בעצם שבועתו לשקר, אך כ' שאפשר שאינו דומה מקלל אביו אחר שעשה העבירה למקלל אביו אם יעשה העבירה, שבשעת קללה בכלל "עושה מעשה עמך" הוא, עי' ראית רי"פ פערלא שם. ונ' שה"ה שמותר לבן לחייב את אביו במי שפרע (עי' ציון 396), לדעה זו (עי' רבא בב"מ מח ב, שאין איסור קללת אדם מישראל, במי שחוזר בו אחר נתינת מעות, שאינו עושה מעשה עמך).
  402. ↑ עי' מהרי"ט אה"ע סי' מג ומהריט"ץ החדשות סי' כה ב וישועות ישראל סי' לד חה"מ ס"ק ז.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:מקלל_אביו_ואמו&oldid=159378"