הוי דן את כל האדם לכף זכות

אם רואה אתה את חברך עושה דבר, שאתה יכול להכריעו לצד עבירה ולצד זכות, הכריעו לצד זכות ואל תחשדהו בעבירה.

החפץ חיים בהלכות לשון הרע (כלל ג) מבאר כמה גדרים בהלכות לימוד זכות, ועיקרם: ירא אלקים, חייבים לדון אותו לכף זכות אפילו אם הדעת נוטה יותר לכף חובה. בינוני - אשר בדרך כלל נזהר מן החטא ופעמים יכשל בו - מצד הדין, אם הספק שקול, יש להכריע לצד הזכות. אבל מצד מידה טובה צריך לדון לכף זכות אפילו כשמסתבר מאוד לדון לכף חובה. רק כאשר מדובר באדם שמוחזק כרשע גמור יש לשופטו לצד חובה.

לעתים נמנעים בני אדם מלדון את חבריהם לכף זכות, מאחר שמחשבת הזכות נראית להם בלתי הגיונית. אך האמת היא שהמנעותם אינה נובעת מכח ההגיון, אלא מרוע לב. אילו היו אוהבים את השני בודאי היו נתלים בכל אפשרות שהיא ובלבד שידונוהו לכף זכות. משל לאדם שמחפש חפץ יקר שאבד לו. תחילה הוא מחפש במקומות שהחפץ עשוי להמצא שם. אחר כך הוא מחפש גם במקומות שאין הסברא נותנת שהחפץ ימצא שם. בשלב מאוחר יותר חוזר המאבד ומחפש אפילו כמה פעמים במקומות שכבר חיפש, ואף על פי שברי לו שכבר חיפש שם ומצד ההגיון אין כל סיכוי סביר למצוא שם את החפץ האבוד, מכל מקום מתוך תשוקתו למצוא את האבידה הוא נתלה אפילו באפשרות בלתי סבירה וחושב שמא בכל זאת לא חיפש יפה. כך גם בעניננו. אילו היה כבוד האחד יקר בעיני חברו, היה כל אחד מחטט ומחפש צדדים של זכות אפילו אם אין זה הגיוני.

דוגמא ללימוד זכות ללא התחשבות בהגיון מצאנו בגמרא (שבת קכז, ב): "מעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלוש שנים. ערב יום הכיפורים אמר לו: 'תן לי שכרי ואלך לזון את אשתי ובני'. אמר לו: 'אין לי מעות'. אמר לו: 'תן לי פירות'. אמר לו: 'אין לי'. - 'תן לי קרקע'. אמר לו: 'אין לי'. - 'תן לי בהמה'~. - 'אין לי'. - 'תן לי כרים וכסתות'. - 'אין לי'. הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש.

לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו בידו ועמו משוי שלושה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו. אמר לו: 'בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות, במה חשדתני'? - אמרתי: 'שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך ולקחת בהן'. 'ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה, במה חשדתני'? - אמרתי: 'שמא מושכרת ביד אחרים'. 'בשעה שאמרת תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע, במה חשדתני'? - אמרתי: 'שמא מוחכרת ביד אחרים היא'. 'ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות, במה חשדתני'? - אמרתי: 'שמא אינן מעושרות'. 'ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות, במה חשדתני'? - אמרתי: 'שמא הקדיש כל נכסיו לשמים'. אמר לו: 'העבודה, כך היה, הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה; וכשבאתי אצל חברי בדרום התירו לי כל נדרי. ואתה, כשם שדנתני לזכות המקום ידון אותך לזכות".

ממעשה זה אפשר ללמוד עד היכן יש לו לאדם להפך בזכותו של השני. אף אם לימוד הזכות תלוי בדברים הרחוקים מן הסברא ומן המציאות, מכל מקום אין נפטרים מחובה זו.

יש מפרשים: "והוי דן את כל האדם לכף זכות" - את האדם כולו, בכללותו, שאף שבדבר מסויים אינו מתנהג כשורה, יתכן שיש בו סגולות אחרות ומידות טובות המכריעות את הרע שאתה רואה בו (שפת אמת).