אנציקלופדיה תלמודית:נגעים

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:26, 17 באפריל 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - דיני נגע צרעת.</span> == <span dir="rtl">מבוא לערכי הנגעים</span> == <span dir="rtl">נג...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - דיני נגע צרעת.

מבוא לערכי הנגעים

נגעים הוא שם כולל למראות בצבעים שונים שנולדים בגוף האדם, בבגדים ובכלים מסוימים או בבתים, שמכונים בשם "צרעת", ושגורמים לאדם או לבגד או לכלי או לבית שהנגע נראה בו להיות טמא בטומאת נגעים, באחד משני אופנים: טמא מוסגר וטמא מוחלט. להלן פירוט הדברים הנדונים בערכי הנגעים, וכן פירוט של דינים השייכים לנגעים שנדונים בערכים נוספים, כשהם מחולקים לפי נושאים:

א. ערכים העוסקים במראיתם של הנגעים:

בהרת – הערך עוסק בגדר המראה הנקרא "בהרת", שהוא אחד המראות החשובים נגע בנגעי-אדם*, בגדר תולדת הבהרת ("ספחת הבהרת"), וכן בגדר מראה בהרת שמעורב בו מראה אדום, שנקרא "פתוך".

בוהק – הערך עוסק בגדר המראה הנראה "בוהק", שהוא מראה חלש יותר ממראות הנגעים המטמאים בטומאת צרעת, ולכן הוא נחשב למראה טהור. בנוסף לכך הערך עוסק בדינים המיוחדים למראה זה, שאף על פי שאינו מטמא, אין הוא נחשב במקרים מסוימים לבשר חי רגיל לעניין דיני נגעים.

מראות נגעים – הערך עוסק בגדרם של מראות הנגעים השונים שמטמאים בנגעי אדם: בהרת*, תולדת הבהרת, שאת*, תולדת השאת, בגדרי המראות המעורבים באדום ("פתוכים"), ובעיקר ביחס ביניהם ובאופנים השונים שבהם הם מצטרפים זה לזה להיחשב כנגע אחד. בנוסף לכך הערך עוסק בגדרי מראות הנגעים המטמאים בנגעי-בגדים* ובנגעי-בתים*: ירקרק ואדמדם, והאם הם מצטרפים זה לזה להיחשב כנגע אחד. בנוסף לכך הערך עוסק בשאלה האם מראות הנגעים בסוגים השונים של הנגעים צריכים להיות עמוקים מעור הבשר או מקירות הבית.

שאת – הערך עוסק בגדר המראה הנקרא "שאת", שהוא אחד המראות החשובים נגע בנגעי אדם, בגדר תולדת השאת ("ספחת השאת"), וכן בגדר מראה שאת שמעורב בו מראה אדום, שנקרא "פתוך".

גדרי המראות של הנגע הנקרא נתק* לא נדונו בערכים של מראות הנגעים, כיון שלדעת רבים גדרים אלו שונים מהגדרים הרגילים של מראות הנגעים ומיוחדים לנגע זה, והם מובאים בערך נתק.

בנוסף לכך, הערך ירוק*[1] עוסק אף הוא בגדר מראה ירקרק שבנגעי בגדים ובנגעי בתים.

גודלו של הנגע, שרק ממנו והלאה חשוב הוא כנגע לטמא טומאת צרעת, נדון בערך גריס*, ובערכים המיוחדים לכל נגע.

ב. ערכים העוסקים בסוגי הנגעים השונים, ובאופן שבו נטמאים בהם:

גבחת; קרחת – הערך עוסק בגדרן של "גבחת": נשירת השער מקדימה, ושל "קרחת": נשירת השער מאחורה, ובכלל זה בהבדל שביניהן לבין "נתק". בנוסף לכך הערך עוסק באופן טומאתו של נגע שנולד באחד מהמקומות הללו, ובכלל זה מהו משך הזמן המרבי שבו מסגירים אדם שנטמא בנגעים אלו, מהם סימני הטומאה של נגעים אלו שבהם האדם שנטמא באותם נגעים הופך למצורע מוחלט, והאם נגעים אלו מצטרפים זה לזה.

נגעי אדם – הערך עוסק בדינים הכלליים שקיימים בכל הסוגים השונים של נגעי אדם, ובכלל זה המצוות שיש בנגעי אדם, הזמן והמקום שבו הם נוהגים, גדרו של נגע המטמא, ובכלל זה סיבת הגעתו, מראיתו, ריחו, הרגשתו, צורתו, שיעורו, מקומו, צירוף סוגי נגעים שונים זה לזה וכן דינם של כמה נגעים, מהותו של ההסגר בנגעי אדם, וגדרי האדם המיטמא בנגעים. בנוסף לכך הערך עוסק בסימני הטומאה המיוחדים לכל או לרוב הסוגים השונים של נגעי אדם: שער לבן, פשיון ומחיה. בנוסף לכך הערך עוסק בדינים המיוחדים לנגע העיקרי בנגעי אדם: נגע עור בשר, ובכלל זה באלו אופנים מסגירים ומחליטים אדם שנטמא בנגע זה, וכן בדינים המיוחדים של מי שהתפשט הנגע בכל גופו (פריחה).

הערך אינו עוסק בסימן הטומאה של שער צהוב, שהוא סימן טומאה שמיוחד לנגע הנקרא נתק ואינו נחשב לסימן טומאה בשאר נגעי אדם.

נגעי בגדים – הערך עוסק בדינים המיוחדים של נגע שנראה בבגד ובכלי עור, ובכלל זה המצוות שיש בנגעי בגדים, הזמן והמקום שבהם הם נוהגים, גדרו של נגע המטמא בנגעי בגדים, ובכלל זה מראיתו, שיעורו ומקומו, סדר ראיית בגד שנולד בו נגע, ובכלל זה האופנים שבהם מסגירים ומחליטים בגד שנטמא בנגע, סימני הטומאה של נגעי בגדים, המקרים שבהם קורעים את הנגע מן הבגד ואופן הקריעה ותיקון המקום הקרוע, המקרים שבהם מכבסים את הבגד ואופן הכיבוס, דיני פשיון בנגעי בגדים, דיני בגד שהתפשט הנגע בכולו (פריחה) ודיני נגע החוזר. בנוסף לכך הערך עוסק בהרחבה בגדרי הבגד המיטמא בנגעים, ובכלל זה הבעלות עליו, הצורך בבגד שמקבל טומאה, בגד מחובר, בגד שהוא חלק מדבר שעיקרו אינו בגד, החומר המיטמא, תיקונו ועיבודו, שיעור הבגד המיטמא, צבעו, וחיבור בגדים שונים להיחשב כבגד אחד לעניין טומאת נגעים.

נגעי בתים – הערך עוסק בדינים המיוחדים של נגע שנראה בבית, ובכלל זה המצוות שיש בנגעי בתים, הזמן והמקום שבהם הם נוהגים, גדרו של נגע המטמא בנגעי בתים, ובכלל זה מראיתו, סיבת הגעתו, שיעורו ומקומו, סדר ראיית בית שנולד בו נגע, ובכלל זה האופנים שבהם מסגירים ומחליטים בית שנטמא בנגע, סימני הטומאה של נגעי בתים, המקרים שבהם צריך לחלוץ את האבנים שבהם הנגע ולקצות ולטוח ודיני החליצה, המקרים שבהם נותצים את הבית ודיני הנתיצה, דיני פשיון בנגעי בתים, דיני בית שהתפשט הנגע בכולו (פריחה) ודיני נגע החוזר. בנוסף לכך הערך עוסק בגדרי הבית המיטמא בנגעים, ובכלל זה הבעלות עליו, יעודו, צורתו, חיבורו לקרקע, מקומו, חומריו, שטחו ושיעור חומריו, צבעו, דיני בית מחולק, מהותו של הקיר המיטמא בנגעים, ודינו של בית שרק חלקו ראוי להיטמא בנגעים.

נתק – הערך עוסק בדינים המיוחדים של נגעי הראש והזקן, ובכלל זה בגדרים המיוחדים של הנתק, כולל מקומו ומראיתו, השונים משאר נגעי אדם, וכן שיעורו וצירוף נתקים שונים, בסדר ראיית הנתקים, במצוות גילוח סביבות הנתק, בסימני הטומאה של הנתק: שער צהוב ופשיון, בסימן הטהרה של נתק: שער שחור, ובמי שניתק כל שער ראשו.

שחין; מכוה – הערך עוסק בגדרם של "שחין": עור שלקה שלא מחמת האש, ושל "מכוה": עור שלקה מחמת האש, ובכלל זה באיזה אופן עור שלקה באחד מאלו אינו מיטמא בנגעים כלל, באיזה אופן מיטמא בנגעי שחין ומכוה ובאיזה אופן מיטמא בנגעי עור בשר. בנוסף לכך הערך עוסק באופן טומאתו של נגע שנולד באחד המקומות הללו, ובכלל זה מהו משך הזמן המרבי שבו מסגירים אדם שנטמא בנגעים אלו, מהם סימני הטומאה של נגעים אלו שבהם האדם שנטמא באותם נגעים הופך למצורע מוחלט, האם נגעים אלו מצטרפים זה לזה, וכן בדינו של נגע שקדם לשחין או למכוה.

בנוסף לערך הנ"ל, הנספח לערך חשמל*[2] עוסק בגדרי מתכת שלובנה, אם נחשבת אש, לענין שינוי בעור שנגרם כתוצאה ממנה שייקרא "מכוה".

בנוסף לערכים הנ"ל, ישנם ערכים נוספים שעוסקים בפרטי דינים הקשורים לטומאת נגעים:

הערכים אדם*[3], אנדרוגינוס*[4], גוי*[5], גר*[6] וגר-תושב*[7] עוסק באישים שונים שבהם, בבגדיהם ובבתיהם נוהגים או אינם נוהגים דיני הנגעים.

הערכים ארץ-ישראל*[8], חוץ-לארץ*[9] וירושלים*[10] עוסקים במקומות שונים שבהם נוהגים או אינם נוהגים דיני הנגעים השונים.

הערך בית-הסתרים*[11] עוסק בדינו של נגע שנראה במקום המוגדר כבית הסתרים, וכן מה נחשב כבית הסתרים לעניין זה.

הערכים ארבע-אמות (שיעור)*[12], בית*[13], בית-הכנסת*[14], בית-המדרש*[15], בית-המקדש*[16], הקדש*[17], כרכים-עירות-וכפרים*[18] ולכם*[19] עוסקים בבתים שונים שבהם נוהגים או אינם נוהגים נגעי בתים.

הערך חבור*[20] עוסק בבגדים שונים שבהם נוהגים או אינם נוהגים נגעי בגדים.

הערך כפיה*[21] עוסק בכפית מי שנראה בו נגע לבוא אל הכהן.

ג. ערכים העוסקים בדיני ראית הנגעים:

ראית נגעים – הערך עוסק בדיני ראית הנגעים, ובכלל זה מי האדם שרואה את הנגעים, מהו הזמן שבו רואים את הנגעים ובאיזה אופן רואים את הנגעים.

בנוסף לערך הנ"ל, ישנם ערכים נוספים שעוסקים בפרטי דינים הקשורים לראית נגעים:

הערכים חלל; חללה*[22], טומטום*[23] וכהן*[24] עוסקים באדם הכשר לראית נגעים.

הערכים אור*[25], בין-הערבים*[26], חתן-וכלה*[27], יום*[28], יום טוב*[29] ושבת* עוסקים בזמן שבו רואים את הנגעים.

הערך בית הסתרים[30] עוסק באופן שבו האדם עומד על מנת שיראו את נגעו.

ד. ערכים העוסקים בהנהגת אדם או בגד וכלי או בית שיש בו נגע בזמן טומאתו:

בגד המנוגע – הערך עוסק בדיניו של בגד או כלי עור שנטמא בנגעים, ובכלל זה בטומאתו, בדיני שריפתו ובאיסור ליהנות ממנו.

בית המנוגע – הערך עוסק בדיניו של בית שנטמא בנגעים, ובכלל זה בטומאתו, בטומאת הנכנס לתוכו ובאיסור ליהנות מאבניו ומשאר חומריו אפילו לאחר נתיצתו.

מצורע – הערך עוסק בדיניו של אדם שנטמא בנגעים, ובכלל זה בדיני הנהגתו: פרימת הבגדים, כיבוסם, תספורת, כיסוי הראש וגילויו, הנחת תפילין, עטיפת ראשו, קריאת טמא, שאילת שלום, דברי תורה, שאר דיני אבלות, תשמיש המיטה, הרחקתו מבני אדם ושילוחו מחוץ למחנה. בנוסף לכך הערך עוסק באישים שנוהגים בהם דיני הנהגת המצורע ובזמנים שבהם היא נוהגת, וכן אלו דינים נוהגים דוקא במצורע מוחלט ואלו אף במצורע מוסגר ובמצורע בימי סיפורו, היינו בין טהרתו הראשונה לשניה. בנוסף לכך הערך עוסק בדינים השונים של טומאת המצורע.

בנוסף לערך מצורע, ישנם ערכים נוספים שעוסקים בפרטי דינים הקשורים להנהגת המצורע:

הערכים אשה*[31], טומטום[32] וכהן-גדול*[33] עוסקים באישים שונים אם נוהגים בהם דיני הנהגת המצורע.

הערך גדול-פרע*: במצורע עוסק במחלוקת התנאים מהו גידול פרע האמור במצורע.

הערך הנחת-תפלין*[34] עוסק בדינו של מצורע בהנחת תפילין.

הערך חיבי-מלקיות*[35] עוסק בעונשו של מצורע שעבר על איסורים שונים הקשורים בפרטי הנהגתו.

הערכים טמא (אדם)*: בשלוח מחנות ושלוח-מחנות* עוסקים בפרטי הדינים של שילוח המצורע מחוץ למחנה.

בנוסף לכך, הערך טמא (אדם)[36] עוסק אף בשלוח קרבנותיו של מצורע. בנוסף לכך, הערך הנ"ל[37] עוסק אף בלימוד תורה של מצורע.

הערך מומי-כהן*[38] עוסק בפסולו של מי שיש בו נגע לעבודה.

כמו כן, ישנם ערכים נוספים שעוסקים בפרטי דינים של טומאת המצורע, טומאת בגד המנוגע וטומאת בית המנוגע:

הערכים אבות-הטמאות*[39] וטמאה*[40] עוסקים בכלל פרטי הטומאה של מצורע, בגד המנוגע ובית המנוגע.

הערכים אבן-מסמא*[41], הסט*[42], מדף*[43], מדרס*[44], משא* עוסקים בטומאות שונות שיש במצורע.

הערכים ביאה-במקצת*[45], הואיל-ואשתרי*[46], העמידו-דבריהם*[47], הערב-שמש*[48], השלמה*[49], טבול-יום*[50], טהרה*[51], טהרת-מצורע*[52], מחסר-כפרה* עוסקים בפרטי דינים שונים של הנהגת המצורע וטומאתו לאחר שהתחיל את תהליך טהרתו וקודם שתהליך זה נסתיים.

ה. ערכים העוסקים בתהליך טהרתו של המצורע:

אשם מצרע – הערך עוסק בקרבן אשם* שמביא מצורע מוחלט שנתרפא בסיום תהליך טהרתו ביחד עם קרבנות נוספים, ובכלל זה בחיובו, בכפרתו, בהקדמתו לשאר הקרבנות ובדיני הקרבתו.

חטאת מצורע – הערך עוסק בקרבן חטאת* או בקרבן חטאת-העוף* שמביא מצורע מוחלט שנתרפא בסיום תהליך טהרתו ביחד עם קרבנות נוספים, ובכלל זה בחיובו, בכפרתו, בהקדמתו לשאר הקרבנות ובדיני הקרבתו.

טהרת מצורע – הערך עוסק בכלל פרטי הדינים של טהרת מצורע, ובכלל זה בגדרה ובמצוותה, זמנה, האדם המְטהר, וסדר הטהרה הכולל שלושה שלבים: טהרה ביום הראשון בתגלחת ובציפורים ובטבילה, טהרה ביום השביעי בתגלחת ובטבילה וטהרה ביום השמיני בהבאת קרבנות. בנוסף לכך הערך עוסק בטהרתו של ספק מצורע ובפרטי הדינים של טהרת בית המנוגע.

לוג שמן של מצורע – הערך עוסק בלוג שמן שמביא מצורע מוחלט שנתרפא בסיום תהליך טהרתו ביחד עם קרבנות נוספים, ובכלל זה בגדרו, בשיעורו, בסדר ובאופן השימוש בו, ביחסו לשאר הקרבנות ובאכילתו.

עולת מצורע – הערך עוסק בקרבן עולה* או בקרבן עולת-העוף* שמביא מצורע מוחלט שנתרפא בסיום תהליך טהרתו ביחד עם קרבנות נוספים, ובכלל זה בחיובו, בכפרתו, בהקדמתו לשאר הקרבנות ובדיני הקרבתו.

צפורי מצורע – הערך עוסק בשתי הציפורים שמביא מצורע מוחלט שנתרפא בתחילת תהליך טהרתו, שאחת מהן נשחטת, ואת השניה טובלים בדם הציפור השחוטה ביחד עם עץ ארז ואזוב ושני תולעת, ומזים על המצורע, ולאחר מכן משלחים אותה, ובכלל זה אלו ציפורים כשרות לטהרת מצורע, ובאלו אופנים ציפורים אלו מותרות או אסורות באכילה ובהנאה קודם ולאחר שנתקיימה מצוותן.

תגלחת מצורע – הערך עוסק בפרטי הדינים של שתי תגלחות שמגלח מצורע מוחלט שנתרפא: האחת בתחילת טהרתו לאחר שילוח הציפור המשתלחת והשניה ביום השביעי שלאחר מכן, ובכלל זה במצוות התגלחת ובאופן התגלחת.

בנוסף לערכים הנ"ל, הערך טהרה[53] עוסק באופן כללי בדיני טהרת מצורע, טהרת בגד המנוגע וטהרת בית המנוגע.

בנוסף לכך, ישנם ערכים נוספים שעוסקים בפרטי דינים שונים של טהרת מצורע:

הערך בית הסתרים: בתגלחת מצורע, עוסק במקומות אותם אין חיוב לגלח בתגלחת מצורע.

הערך הזאה (לכפרה)*: בלוג שמן של מצורע, עוסק בדיני הזאת לוג השמן של המצורע.

הערך הזאה (לטהרה)*: בטהרת מצורע, עוסק בדיני הזאת דם הציפור השחוטה על המצורע.

הערכים חטאת העוף, עולת העוף וקרבן-עולה-ויורד* עוסק בדיני חטאת העוף ועולת העוף שמביא מצורע עני.

הערך חיבי מלקיות[54] עוסק בעונשו של העובר על איסורים שונים הקשורים בפרטי דינים של טהרת המצורע.

הערך יום[55] עוסק בזמן טהרתו של מצורע.

הערך כהן[56] עוסק באישים הכשרים לטהרת מצורע.

ו. ערכים העוסקים במצוות נוספות השייכות בדיני נגעים:

זכירת מעשה מרים – הערך עוסק במצוה לזכור את מה שנעשה למרים, שסיפרה לשון הרע ועקב כך לקתה בצרעת, ובמשמעותה המעשית של מצוה זו.

קוצץ בהרת – הערך עוסק באיסור שיש לתלוש סימן טומאה מן הנגע או לקצוץ את הנגע עצמו, ובאופנים שבהם האיסור אינו חל. בנוסף לכך הערך עוסק בדינו של מי שעבר ותלש סימן טומאה או קצץ נגע, האם הוא נטהר מנגעו, וכשאינו נטהר, באיזה אופן יוכל להיטהר.

בנוסף לערך הנ"ל, הערכים חיבי מלקיות[57] ולאו-שאין-בו-מעשה*[58] עוסקים בעונשם של התולש סימן טומאה מן הנגע ושל המגלח את הנתק, והערך כל-מלתא-דאמר-רחמנא-לא-תעביד-אי-עביד-וכו'*[59] עוסק אף הוא בפרטי דינים של הקוצץ בהרת ושל עונשו.

החטאים שעליהם נגעים באים

אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן: על שבעה דברים נגעים באים: א) על לשון-הרע*[60], וכן אמר ר' יוסי בן זמרא, שכל המספר לשון הרע נגעים באים עליו[61], שנאמר: מלָשני בסתר רעהו אותו אצמית[62], ואצמית הוא לשון חליטה, והיינו שהמספר לשון הרע יוחלט לטומאת צרעת[63]. וכן אמרו בתורת כהנים ובספרי ואמר ר' שמעון שנגעים באים על מספרי לשון הרע, שכן מצינו במרים שספרה לשון הרע על משה ולקתה בצרעת[64]. וכן אמרו בתוספתא שאין הנגעים באים אלא על לשון הרע[65]. וכן אמר ר' שמעון בן אלעזר שנגעים באים על מספרי לשון הרע, שמצינו לגיחזי שסיפר לשון הרע על אלישע – שכשהלך להחיות את בן האישה השונמית במצות אלישע היה מצחק ואומר לכל אחד שפגש בדרך, התאמין שמקל זה יחיה מתים[66], ואין לך לשון הרע גדול מזה[67] – ודבקה בו הצרעת, שנאמר: וצרעת נעמן תדבק בך וגו'[68]. ועוד אמרו: זאת תהיה תורת המצֹרע[69], המוציא שם רע[70]. ועוד אמר ר' חנינא ויש אומרים ר' יהושע בן לוי: מה נשתנה מצורע שנאמר בו: בדד ישב מחוץ למחנה מושבו[71] – והוא הטמא היחיד שמשתלח מחוץ לשלוש מחנות[72] - הוא הבדיל בין איש לאשתו – שגרם להם למריבה על ידי לשון הרע שאמר ביניהם[73] – ועונשו שישב בדד[74]. ועוד אמר ר' יהודה[75] בן לוי: מה נשתנה מצורע שצריך להביא ציפורים לטהרתו[76]? הוא עשה מעשה פטיט – שהוא קול שיוצא בחשאי[77], והיינו שדיבר לשון הרע[78] – ולכן יביא ציפורים שמפטפטות[79], שהן משמיעות קול כל שעה[80]. ב) על שפיכות-דמים*, שנאמר: ואל יכרת מבית יואב זב ומצֹרע וגו'[81], מפני שהרג את אבנר[82]. ובמדרש למדוהו אף מקין, שנאמר לאחר שהרג את הבל: וישם ה' לקין אות[83], ואמר ר' נחמיה שאות הוא צרעת, שנאמר בחזקיהו בשעה שחלה בשחין: אות[84]. ג) על שבועת-שוא*, שנאמר בדברי נעמן לגיחזי: ויאמר נעמן הואל קח ככרים[85], והואל הוא לשון שבועה, שנעמן דרש מגיחזי להישבע שאלישע שלחו[86], ונאמר: וצרעת נעמן תדבק בך וגו'[87]. ובמדרש למדו לשבועת שקר מהכתוב: ובאה אל וגו' הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו[88], איזו היא מכה שמכלה את העצים ואת האבנים? זו הצרעת שנאמר בה: ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו[89]. ד) על גלוי-עריות*, שנאמר לאחר שפרעה לקח את שרה: וינגע ה' את פרעה נגעים וגו'[90]. ובמדרש למדו לגילוי עריות מבנות ציון, שנאמר בהן: יען כי גבהו בנות ציון[91] - וכל המעשים שמובאים בכתוב זה כוונו לשם זנות, שהיו מיפות את עצמן לשם כך[92] - ופרחה בהן צרעת, שנאמר: ושפח ה' קדקֹד בנות ציון[93], והוא מלשון "ספחת" שנאמרה בצרעת[94]. ה) על גסות הרוח[95], וכן אמרו בתוספתא שאין הצרעת באה אלא על גסי הרוח[96], וכן אמר ר' שמעון בן אלעזר שעל גסות הרוח נגעים באים[97], שכן מצינו בעוזיהו המלך[98], שנאמר בו: וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' א-להיו וגו' והצרעת זרחה במצחו[99]. ובמדרש למדו שעל עינים רמות באה צרעת מבנות ציון שנאמר בהן: יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים[100], ולקו בצרעת[101]. ועוד למדו שצרעת באה על גסות הרוח מנעמן, שנאמר בו: איש גדול[102], שהיתה רוחו גסה ומשום כך נצטרע[103]. ועוד אמרו: מפני מה מצורע זה מיטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים – שעליו להביא לצורך טהרתו עץ ארז ואזוב[104] – שכשאדם מגביה את עצמו כאזוב הוא לוקה בצרעת, ועליו להשפיל את עצמו כאזוב כדי שיוכל להתרפא באזוב[105]. ו) על הגזל*[106], שנאמר: וצוה הכהן ופנו את הבית[107], ואמרו על כך בברייתא: הוא כנס ממון שאינו שלו, יבא הכהן ויפזר ממונו[108]. ובמדרש למדו שנגעים באים על הגזל מעוזיהו שלקה בצרעת[109], וחטא בכך שרצה לגזול את הכהונה בכבוד ובגדולה שאינם שלו[110]. ז) על צרות העין, שנאמר: ובא אשר לו הבית וגו'[111], ואמרו בברייתא משמו של ר' ישמעאל: מי שמיוחד ביתו לו[112], שרוצה ליהנות יחידי מכל טוב שיש בביתו ואינו רוצה ליהנות אחרים עמו[113], והיינו שאינו משאיל כלי תשמישו לאחרים[114]. וכן אמר ר' יצחק במדרש שאדם צר עין שאינו רוצה להשאיל את כליו וטוען שאין לו, הקב"ה משלח צרעת בביתו ועליו לפנות את כליו מביתו ורואים שיש לו[115]. במדרש מנו חטאים נוספים שעליהם נגעים באים: ח) רגלים ממהרות לרוץ לרעה, שלדעה זו חטאו של גיחזי – שלקה בצרעת[116] – היה שרץ לרעה, שנאמר: ויאמר גיחזי נער אלישע וגו' כי אם רצתי אחריו[117]. ט) משלח מדנים – קטטות ומריבות[118] - בין אחים, שלדעה זו חטאו של פרעו – שלקה בצרעת[119] – היה שהפריד בין אברהם לשרה[120]. י) עבודה-זרה*, שנאמר אחרי חטא העגל: וירא משה את העם כי פרֻע הוא[121], שפרחה בהם צרעת[122], שיש ללמוד מהאמור בפרשת נגעים: ראשו יהיה פרוע[123], ועוד נאמר בזמן חטא העגל: קול מלחמה במחנה[124], ומשום זה: וישלחו מן המחנה כל צרוע וגו'[125]. יא) חלול-השם*, שלדעה זו חטאו של גיחזי – שלקה בצרעת[126] – היה חילול השם[127], שאלישע קידש את השם שלא רצה לקחת כלום מנעמן, וגיחזי שלקח בשמו של אלישע חילל את השם[128]. יב) ברכת השם[129], שנאמר בגלית: ויקלל הפלשתי את דוד בא-להיו[130], ועוד נאמר בו: כי חרף מערכות א-להים חיים[131], שאמר: ברו לכם איש וירד אלי[132], ואין איש אלא הקב"ה, שנאמר: ה' איש מלחמה[133], ונאמר לו על ידי דוד: היום הזה יסגרך ה' בידי[134], ואין הסגרה אלא לשון צרעת, שנאמר בפרשת נגעים: והסגירו הכהן[135], והיינו שדוד אמר לגלית שעל ידי תפילתו יצטרע[136]. יג) הגוזל את הרבים, ששבנא חטא בכך שהיה נהנה מן ההקדשות, ונאמר בו: הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר ועֹטך עטֹה[137], ואין עטך עטה אלא צרעת, שנאמר בפרשת נגעים: ועל שפם יעטה[138]. יד) האומר על חבירו דבר שאינו בו, שמשה רבינו אמר על בני ישראל: והן לא יאמינו לי[139], ונענש ב: והנה ידו מצֹרעת כשלג[140]. טו) הגונב, שנאמר: ובאה אל בית הגנב וגו' ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו[141], איזו היא מכה שמכלה את העצים ואת האבנים? זו הצרעת שנאמר בה: ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו[142]. טז) המנאץ בדברי תורה, שנאמר: לכן כאכול קש לשון אש וגו' ופרחם כאבק יעלה כי מאסו את תורת ה' צבאות ואת אמרת קדוש ישראל נאצו[143], זה צרעת שנאמר בה: ואם פרוח תפרח הצרעת[144]. יז) המעיד עדות שקר, שבזמן חטא העגל העידו בני ישראל עדות שקר ואמרו: אלה א-להיך ישראל[145], ומצינו שנצטרעו[146]. יח) דיין שמקלקל את הדין, שנאמר: לכן כאכול קש לשון אש וגו' ופרחם כאבק יעלה כי מאסו את תורת ה' צבאות ואת אמרת קדוש ישראל נאצו[147], זה צרעת שנאמר בה: ואם פרוח תפרח הצרעת[148].

על החטאים המיוחדים שעליהם מגיעים נגעי בגדים ונגעי בתים, עי' בערכים המיוחדים לכל אחד מהנגעים הנ"ל. על נגעי בתים, שיש אומרים שהם מגיעים בתור שכר ולא כעונש על חטא, ע"ע נגעי בתים.

ספק נגעים

ספק נגעים, פעמים שהוא טמא ופעמים שהוא טהור, ופעמים שנחלקו בדינו תנאים וראשונים, וכדלהלן:

לפני החלט

ספק נגעים בתחילה, קודם שהוחלט הנגע לטומאה, הרי הוא טהור[149], ולכן שני אנשים, בזה בהרת כגריס ובזה בהרת כסלע שבאו לפני כהן והסגירם[150], ובסוף השבוע להסגר מצא בשניהם בהרת כסלע, ואין ידוע באיזה מהם פשה הנגע – שהוא סימן טומאה[151] – ובאיזה נשאר כפי שהיה בתחילה, שניהם טהורים מספק[152], שנאמר: וטִמא אֹתו[153], את הודאי הוא מטמא ולא את הספק[154], שכיון שהמשיך הכתוב: נגע הִוא[155], ממילא הכתוב "וטמא אתו" מיותר, שפשוט שיטמאנו, ובא לומר שיטמא רק בודאי ולא בספק[156], ואף על פי שבסוף שבוע ראשון להסגר, אין מטהרים נגע שעמד בעיניו אלא מסגירים אותו שנית[157], כיון שאין אנו יודעים אם דינו להסגיר או להחליט, יש לטהרו לגמרי[158], ולכן אפילו לסוברים שכל הספקות מותרים מן התורה[159], יש צורך בכתוב לטהר, שאף על פי שכבר נזקק הנגע לטומאת הסגר, מכל מקום יש לטהרו לגמרי[160], או שאין צורך בכתוב כדי לטהר, שיש להעמיד את האדם על חזקתו[161]. במה דברים אמורים? בשני אנשים, אבל באיש אחד – שהיו בו שני נגעים והסגירו ובסוף שבוע פשה אחד מהם ואין ידוע איזה מהם פשה[162] – נחלקו בדינו תנאים: ר' עקיבא מטמא[163], לפי שמכל מקום פשה אצלו נגע אחד[164], ולדעתו הספקות אסורים מן התורה[165], וגזירת הכתוב היא לטהר במקום ספק, אך לא במקום שודאי יש נגע טמא[166], או שלדעתו הטעם לטהר בשני אנשים הוא משום שמעמידים כל אחד מהם על חזקת טהרה[167], אבל באדם אחד אין חזקת טהרה[168], שמכל מקום אחד מהנגעים טמא[169]. וחכמים מטהרים[170], שכיון שנאמר: וטִמא אתו[171], והוא מוסב על הנגע, צריך לדעת איזה נגע הוא מטמא[172], וגזירת הכתוב היא[173], או שסברה היא שכיון שטומאת נגעים תלויה בראיית כהן – שכל עוד לא טמאו הכהן אין הנגע טמא[174] – אין לו לטמא אף אחד מהנגעים, שלכל אחד מהם יש חזקת טהרה[175], או שהלכה היא[176]. ואפילו פשו שני הנגעים בודאי, אלא שיש ספק איזה מהם פשה בסוף שבוע ראשון להסגר ואיזה בסוף שבוע שני להסגר, יש מן הראשונים סוברים בדעת חכמים שהוא בכלל גזירת הכתוב לטהר, כיון שהוא מסופק בכל אחד מהנגעים על איזה פשיון יש להחליטו[177]. במה דברים אמורים? כשלא פשו הנגעים ביחד, אבל כשפשו ביחד, כגון שנגע אחד היה בסוף שבוע ראשון להסגרו ואחד בתחילה, והסגיר את שניהם, ובסוף השבוע מצא ששניהם פשו, ואינו יודע איזה מהם הוא הנגע שהוסגר פעמיים ואיזה הוסגר פעם אחת, יש מן האחרונים סוברים שהם טמאים, שמכל מקום הוא יודע את סימן הטומאה של שניהם, שעל פשיון של עכשיו הוא מטמאו[178]. ואפילו בנגע אחד שודאי היה בו סימן טומאה אלא שאינו יודע איזה, כגון שנולדו בו ארבע שערות לבנות, שתים קדמו לנגע - שאינן חשובות סימן טומאה[179] - ושתים הפכו לבנות בנגע – שחשובות סימן טומאה[180] - ואין ידוע אלו קדמו ואלו הפכו, טהור[181], שצריך לדעת באלו שערות הוא מחליטו[182]. והוא הדין בספק במחיה - שאף היא סימן טומאה[183] - שטהור[184]. הלכה כחכמים, שאפילו באדם אחד טהור[185]. וכן בהרת ובה שער לבן, וספק שער לבן קדם לבהרת – שאינו סימן טומאה[186] – ספק בהרת קדמה לשער לבן – שאז השער לבן הוא סימן טומאה[187] – יש מן הראשונים סוברים שמעמידים על חזקת טהרה, ואף תנא קמא – שמטמא ספק בהרת קדמה לשער לבן[188] – מודה שכאשר האדם שבו אותו נגע היה טהור קודם לכן, הוא נשאר בטהרתו[189]. ויש מן הראשונים סוברים שנחלקו בכך תנאים, שתנא קמא מטמא באופן כזה, שאף על פי שבדרך כלל יש ללכת אחר חזקה, גזירת הכתוב היא שאין לטהר שער לבן בבהרת אלא אם כן נודע בבירור שהוא קדם לבהרת – ועל הסוברים שתנא קמא מטמא באופן כזה מטעם אחר, עי' להלן[190] - ודוקא ר' יהושע מטהר באופן כזה, שהוא הולך אחרי החזקה לטהר[191].

לאחר החלט

ספק נגעים לאחר החלט טמא[192], ולכן שני אנשים, בזה בהרת כגריס ובזה בהרת כסלע שבאו לפני כהן והסגירם, ובסוף השבוע להסגר נמצא בשניהם כסלע ועוד, שמחליטים את שניהם לטומאה – משום פשיון שהוא סימן טומאה[193] – ולאחר מכן חזרו להיות כסלע – ואין ידוע איזה מהם היה מתחילה כגריס שעדיין הפשיון קיים, ואיזה מהם היה מתחילה כסלע, ונמצא שהלך סימן הטומאה של הפשיון, והוא טהור[194] – שניהם טמאים, עד שיחזרו שניהם להיות כגריס[195], שנמצא שהלך סימן הפשיון משניהם[196], שנאמר: וטִהרו[197], את הודאי הוא מטהר ולא את הספק[198], שהואיל וכבר הוחלטו, אינם יוצאים מחזקתם על הספק[199]. והוא הדין כשהוחלט אחד הנגעים, והשני טרם הוחלט וקודם שטיהרו לגמרי נתערבו שני הנגעים, או אפילו לאחר שפטרו נתערבו שני הנגעים, ואינו יודע איזה טהור ואיזה טמא, יש לטמא את שניהם, כיון שכבר נזקק אחד הנגעים לטומאה[200]. והוא הדין בנגע שנולדו בו ארבע שערות לבנות, שתים קדמו לנגע - שאינן חשובות סימן טומאה[201] - ושתים הפכו לבנות בנגע – שחשובות סימן טומאה[202] - ואין ידוע אלו קדמו ואלו הפכו – שאילו נולד הספק קודם החלט היה הנגע טהור, לסוברים כן[203] – שכשאירע הספק לאחר שהחליטו לטומאה – שנשרו שתי שערות לבנות אחרי שהוחלט לטומאה, ולא ידוע אם נשרו השערות שקדמו לנגע ועדיין הוא בטומאתו מחמת שתי השערות שנשארו שהפכו לבנות בנגע, או שנשרו השערות שהפכו לבנות בנגע ונמצא שהלך סימן הטומאה ויש לטהרו[204] - הרי הוא טמא[205]. ואף בדעת ר' יהושע, שמטהר ספק נגעים אפילו במקום שכבר היה טמא קודם לכן, לסוברים כן[206], יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שהוא מודה שכשהיה טמא באותו נגע עצמו ויש ספק אם הלך סימן הטומאה שבו ויש לטהרו, אין לטהרו מספק, כיון שאותו נגע עצמו הוזקק לטומאה[207]. ויש מן האחרונים סוברים בדעת ר' אלעזר בן ר' שמעון, שהוא מטהר ספק נגעים אפילו במקום שהיה טמא קודם לכן[208].

כשהספק בנגע אחר

מי שהוחלט לטומאה עקב נגע אחד ולאחר מכן נולד בו נגע אחר וספק אם יש להחליטו – כגון שבאותו נגע אחר נולד שער לבן, וספק אם השער קדם לנגע ויש לטהרו או שהנגע קדם לשער ויש לטהרו[209] - בדעת תנא קמא שמטמא ספק בהרת קדמה לשער לבן ספק שער לבן קדם לבהרת[210], יש מן הראשונים סוברים שהוא מטמא במקום שהיה טמא קודם לכן על נגע אחר, ומעמידים אותו על חזקת טומאה מספק[211], ואף על פי שאין מחליטים את המוחלט[212], כשיתרפא מהנגע הראשון יחזור הכהן ויחליטנו על הנגע השני[213]. ובדעת ר' יהושע, שמטהר ספק בהרת קדמה לשער לבן ספק שער לבן קדם לבהרת[214], וכן אמר ר' אלעזר בן ר' שמעון[215], יש מן הראשונים סוברים שהוא מטהר אפילו במקום שהיה טמא קודם לכן בנגע אחר, שאף על פי שיש לו חזקת טומאה, יש מולה חזקת הגוף שבאותו מקום לא היה נגע טמא קודם לכן, ובאופן כזה שיש חזקה אחת לטמא וחזקה אחת לטהר, יש לטהר, שנאמר: לטהרו או לטמאו[216], הואיל ופתח הכתוב בטהרה תחילה[217], או שכאשר יש חזקה כנגד חזקה, יש ללכת אחרי חזקת הגוף[218]. וכן בדעת הסוברים שמחלוקת תנא קמא ור' יהושע היא דוקא באופן שרגלים לדבר שהבהרת קדמה לשער הלבן[219], במקום שאין רגלים לדבר מה קדם, יש מן האחרונים שכתבו שתנא קמא מודה לר' יהושע שהנגע טהור אפילו כשאותו אדם הוחלט לטומאה קודם לכן בנגע אחר[220].

כשהוחלט לטומאה בסימן אחר

מי שהיה בו נגע ובו שני סימני טומאה, אחד מהם ספק - שאין מחליטים עליו[221] – ואחד מהם ודאי, כגון שהיו בו מחיה – שהיא סימן טומאה[222] – ושער לבן שספק קדם לנגע – שאינו חשוב סימן טומאה[223] – ספק הנגע קדם לו – שהוא חשוב סימן טומאה[224] – והוחלט בסימן הטומאה הודאי, ולאחר מכן הלך לו סימן הטומאה הודאי ונשאר הספק, יש מן האחרונים סוברים שנחלקו בו תנאים: תנא קמא, שמטמא בספק שער לבן קדם לבהרת ספק בהרת קדמה[225], מטמא דוקא באופן כזה, שכיון שהנגע כבר היה מוחלט לטומאה בסימן טומאה אחר, וספק אם יש לטהרו, יש להעמידו על חזקת טומאה שהייתה בו ואין לטהרו מספק, ור' יהושע, שמטהר בספק שער לבן קדם לבהרת ספק בהרת קדמה[226], מטהר אף באופן כזה, שהוא הולך אחרי חזקת הגוף שלא היה בו שער לבן של סימן טומאה[227].

בספק שאינו שקול

ספק נגעים במקום שהספק אינו שקול אלא רגלים לדבר שהוא טמא, הרי הוא טמא אף קודם שהוחלט לטומאה[228], שאף על פי שיש חזקת טהרה, יש רוב לטומאה, ורוב וחזקה רוב עדיף[229], ולכן מי שהיתה בו בהרת כגריס והסגירה, ובסוף שבוע היא כסלע, ספק היא היא אותה בהרת – ויש להחליטה לטומאה בסימן טומאה של פשיון[230] – ספק היא בהרת אחרת – ויש להסגירה מחדש ולא להחליטה לטומאה, שאין פשיון מטמא בתחילה[231] – טמאה[232], שמן הסתם יש להעמידה על חזקתה שמדובר באותה בהרת[233], ואפילו אירע בבהרת שינוי שנראה שהיא אחרת, מכל מקום יש מן האחרונים סוברים שיש לטמאה, שכיון שהיא במקום הבהרת הקודמת אנו אומרים שהיא היא[234]. וכן בדעת תנא קמא, שמטמא בהרת שנולד בה שער לבן וספק מה מהם קדם[235], יש מן הראשונים סוברים שהכונה לאופן שרגלים לדבר שהנגע קדם לשער הלבן, כגון שנולד בו נגע בשיעור חצי גריס – שאינו חשוב נגע, לפי שאין נגע בפחות מכגריס[236] - ולאחר מכן נולד סמוך לו נגע נוסף בשיעור חצי גריס ובו שער לבן וספק מה קדם, אותו חצי גריס נוסף או השער הלבן, שרגלים לדבר שכמו שחצי הגריס הראשון קדם לשער הלבן כך אף חצי הגריס השני קדם לשער הלבן, ולכן טמא[237]. ויש מן הראשונים סוברים בדעת תנא קמא, שבכל ספק אם הנגע קדם או השער לבן קדם, אף כשכל הנגע נולד ביחד, רגלים לדבר שהנגע קדם לשער הלבן, ולכן טמא, ששער לבן מגיע עקב חלישות הבשר, ויש הוכחה שמחמת הנגע בא[238], ועוד שעל עור בריא צומח שער שחור[239]. ומכל מקום יש מן הראשונים מצדדים לומר שאינו טמא טומאה ודאית אלא מספק[240], ובטעמם יש מן האחרונים סוברים שאף על פי שהוא טמא מטעם רוב, אין רוב כזה חשוב רוב טוב, וכיון שיש חזקת הגוף כנגדו שהיה הנגע טהור קודם לכן, אינו טמא אלא מספק[241]. ויש מן האחרונים סוברים בדעת תנא קמא שטומאתו של נגע כזה היא ודאית, כיון שאין כאן ספק שקול אלא מסתבר שהנגע קדם לשער הלבן[242]. ובדעת ר' יהושע, שמטהר בהרת שנולד בה שער לבן וספק מה קדם[243], וכן אמר ר' אלעזר בן ר' שמעון[244], יש מן הראשונים סוברים שהוא מטהר אף במקום שרגלים לדבר שהבהרת קדמה לשער הלבן, שנאמר: לטהרו או לטמאו[245], פתח הכתוב תחילה בטהרה[246], והכתוב נצרך למקום שבו יש רגלים לדבר שטמא, שאילו בספק השקול בלאו הכי היה צריך ללכת אחרי חזקת הגוף לטהר[247], ואף על פי שרוב וחזקה רוב עדיף, בא הכתוב לומר שכיון שאין רוב כזה חשוב רוב טוב, יש ללכת אחרי החזקה לטהר[248]. הלכה, יש מן הראשונים פוסקים כר' יהושע[249], הואיל ונחלקו במחלוקת זו בישיבה של מעלה והקב"ה פסק כמותו[250]. ויש מן הראשונים פוסקים כתנא קמא[251], שהלכה כמותו בכל מקום[252], ועוד שסתם משנה פוסקת כמותו[253], ואף על פי שהקב"ה פסק אחרת, לא-בשמים-היא*, ואף על פי שרבה פסק אחרת, כיון שאמר כן בשעת מיתתו, אף לגבי זה יש לומר שלא בשמים היא[254], ואין לפסוק כאגדות במקום שהן סותרות את כללי פסיקת ההלכה[255], או שרבה רק אמר את סברתו ולא בא לפסוק הלכה[256], או שהקב"ה ורבה פסקו לטהר דוקא במקום שבו נולד כל הגריס ביחד, ובזה אף חכמים מודים שטהור, לסוברים כן[257], או שאף על פי שמן התורה יש לטהר נגע כזה, שהספיקות מותרים מן התורה, לסוברים כן[258], מכל מקום יש להחמיר מדרבנן כמו כל ספק תורה שמחמירים בו[259].

על בגד שחציו ממין המיטמא בנגעים וחציו ממין שאינו מיטמא בנגעים, שיש סוברים שאינו מיטמא בנגעים מחמת שספק נגעים להקל, ושיש חולקים, ועל טעמיהם של החולקים, ע"ע נגעי בגדים.

הערות שוליים

  1. ↑ ציון 17 ואילך.
  2. ↑ גחלת של מתכת ציון 10 ואילך.
  3. ↑ ציונים 83 ואילך, 155 ואילך.
  4. ↑ ציון 154 ואילך.
  5. ↑ ציון 590 ואילך.
  6. ↑ ציון 373 ואילך.
  7. ↑ ציון 96 ואילך.
  8. ↑ ישיבתה, ישובה ושאר דיניה ציון 254 ואילך.
  9. ↑ ציון 329 ואילך.
  10. ↑ ציון 303 ואילך.
  11. ↑ ציון 77 ואילך.
  12. ↑ ציון 38.
  13. ↑ ציונים 9, 31 ואילך, 57 ואילך, 76 ואילך.
  14. ↑ ציון 507 ואילך.
  15. ↑ ציון 88.
  16. ↑ ציון 92 ואילך.
  17. ↑ ציון 895 ואילך.
  18. ↑ ציון 110 ואילך.
  19. ↑ ציונים 240 ואילך, 697 ואילך, 1102 ואילך.
  20. ↑ ציונים 373 ואילך, 440 ואילך.
  21. ↑ ציון 636.
  22. ↑ ציון 275 ואילך.
  23. ↑ ציון 408.
  24. ↑ ציון 302 ואילך.
  25. ↑ ציון 2.
  26. ↑ ציון 39 ואילך.
  27. ↑ ציון 398 ואילך.
  28. ↑ ציון 267 ואילך.
  29. ↑ ציון 512.
  30. ↑ ציון 77 ואילך.
  31. ↑ ציון 476 ואילך.
  32. ↑ ציון 494.
  33. ↑ ציון 832 ואילך.
  34. ↑ ציון 683 ואילך.
  35. ↑ ציון 183 ואילך.
  36. ↑ ציון 256 ואילך.
  37. ↑ ציון 322 ואילך.
  38. ↑ ציון 819 ואילך.
  39. ↑ ציון 36 ואילך.
  40. ↑ ציונים 93 ואילך, 179 ואילך.
  41. ↑ ציון 39 ואילך.
  42. ↑ ציון 216 ואילך.
  43. ↑ ציון 233 ואילך.
  44. ↑ ציונים 53 ואילך, 645 ואילך.
  45. ↑ ציון 20 ואילך.
  46. ↑ ציון 5 ואילך.
  47. ↑ ציונים 45 ואילך, 77 ואילך.
  48. ↑ ציון 19 ואילך.
  49. ↑ ציון 90 ואילך.
  50. ↑ ציונים 165 ואילך, 196 ואילך, 229 ואילך, 265, 310, 318 ואילך.
  51. ↑ ציון 96 ואילך.
  52. ↑ ציונים 197 ואילך, 228 ואילך.
  53. ↑ ציון 93 ואילך.
  54. ↑ ציון 662 ואילך, הלאוין שאין לוקים עליהם ציון 278 ואילך.
  55. ↑ ציון 219 ואילך.
  56. ↑ ציון 298.
  57. ↑ בגוף האדם ציון 84 ואילך.
  58. ↑ ציון 425 ואילך.
  59. ↑ ציונים 1238, 1899 ואילך, 1987 ואילך, 1997, 2038 ואילך.
  60. ↑ ערכין טז א. וע"ע לשון הרע ציון 64 ואילך.
  61. ↑ גמ' שם טו ב.
  62. ↑ תהילים קא ה. גמ' שם ושם.
  63. ↑ עי' גמ' שם טו ב, ורש"י שם ד"ה למצורע, ע"פ ת"א ויקרא כה כג. ועי' שטמ"ק ערכין טז א אות ז, בשם הרא"ש בשם רבנו אלחנן, שהקשה מדוע לא למדו מהלימוד שבציון 66, ממרים שדיברה לשה"ר ולקתה בצרעת, ות' שכיון שמצינו למרגלים שדיברו לשה"ר ונענשו בעונש אחר, העדיפו להביא כתוב שאומר שזהו עונשו העיקרי של מספר לשה"ר, ועי' הערות הגרי"ש אלישיב ערכין שם, שת' שמרים רק הוסגרה ולא הוחלטה, והעדיפו להביא כתוב שאומר שהמספר לשה"ר אף בא לידי החלט.
  64. ↑ עי' במדבר יב. תו"כ מצורע פרשתא ה אות ז; ספרי דברים פסקא רעה; אדר"נ פ"ט; תנחומא מצורע סי' ב וסי' ד; ויקר"ר פי"ז סי' ג, וכעי"ז שם פט"ז סי' א ובבמדב"ר פ"ז סי' ה: לשון שקר; דבר"ר פ"ו סי' ח; זוהר בלק רו ב; רמב"ם טו"צ פט"ז ה"י. וע"ע זכירת מעשה מרים ציון 4 ואילך.
  65. ↑ תוספתא נגעים פ"ו.
  66. ↑ פרדר"א פל"ג.
  67. ↑ בנין יהושע לאדר"נ שם.
  68. ↑ מל"ב ה כז. אדר"נ שם. ועי' ציונים 87 ואילך, 119, 129 ואילך, שיש למדים חטאים אחרים שעליהם לקה גיחזי בצרעת.
  69. ↑ ויקרא יד ב.
  70. ↑ תנחומא שם ושם.
  71. ↑ ויקרא יג מו.
  72. ↑ ע"ע טמא (אדם): בשילוח מחנות וע' שלוח מחנות. ח"א למהרש"א ערכין טז ב.
  73. ↑ רגמ"ה ערכין שם; עי' רש"י שם טז ב ד"ה הוא; עי' אחד מגדולי הראשונים ערכין שם.
  74. ↑ גמ' שם טז ב.
  75. ↑ כ"ה הגי' בגמ' שלפנינו, וכ"ה הגי' בכת"י רומי 119 (וכ"ה הגי' בכתי"מ, אלא ששם הוא ר' יהודה ולא בן לוי). ועי' מסורת הש"ס שם, שטס"ה הוא, וצ"ל: יהושע, וכ"ה הגי' בשאילתות שאילתא פח וברי"ף שבת לג א (יד א) וברא"ש שבת פ"ב סי' כא ובילקו"ש מצורע רמז תקנט ובנתיבות עולם נתיב הלשון פ"ח, וכ"ה הגי' בכת"י הספריה הבריטית ובכת"י רומי 120.
  76. ↑ ע"ע טהרת מצורע ציון 12 וע' צפורי מצורע.
  77. ↑ רש"י שם ד"ה פטיט.
  78. ↑ רגמ"ה שם; אחד מגדולי הראשונים שם.
  79. ↑ גמ' שם. וכ"ה בת' מהר"ם מרוטנבורג שבתשומי"י קדושה סי' כג ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג ד' ברלין סי' כח (פא) ובס' סיני וליקוטים סי' י, בשם תו"כ (ולפנינו אינו).
  80. ↑ רגמ"ה שם; רש"י שם ד"ה יביא; אחד מגדולי הראשונים שם.
  81. ↑ שמו"ב ג כט. גמ' שם טז א; ויקר"ר שם ושם; במדב"ר שם.
  82. ↑ רש"י שם א ד"ה אל. וכעי"ז בויקר"ר פט"ז שם.
  83. ↑ בראשית ד טו.
  84. ↑ מל"ב כ ח. במדב"ר שם.
  85. ↑ מל"ב ה כג. גמ' שם.
  86. ↑ רש"י שם ד"ה הואל.
  87. ↑ מל"ב שם כז. גמ' שם. ועי' ציון 70, שיש שלמדו חטא אחר שעליו גיחזי לקה בצרעת, ועי' בנין יהושע שם, שי"ל שגיחזי לקה בצרעת על לשה"ר שסיפר, ובניו לקו בצרעת על עוון שבועת שוא, שנפרעים בה אף ממשפחתו, עי' שבועות לט א, ועי' נוסחת הגר"א לאדר"נ שם, שמסכימה עם דברי הגמ' כאן, ועי' ציונים 119, 129 ואילך, שיש שלמדו חטאים אחרים שעליהם לקה גיחזי בצרעת.
  88. ↑ זכריה ה ד.
  89. ↑ ויקרא יד מה. תנחומא שם סי' ד; במדב"ר שם. וכעי"ז בציון 144.
  90. ↑ בראשית יב יז. גמ' שם. ועי' ציון 122, שיש למדים חטא אחר שעליו נענש פרעה בצרעת.
  91. ↑ ישעיהו ג טז.
  92. ↑ עץ יוסף לויקר"ר דלהלן.
  93. ↑ שם יז. תנחומא שם (ושם תזריע סי' יא: על הזנות); ויקר"ר פי"ז שם; במדב"ר שם; זוהר שם.
  94. ↑ ויקרא יד נו. תנחומא שם; במדב"ר שם; זוהר שם; מתנות כהונה לויקר"ר שם ועץ יוסף שם, ע"פ ויקר"ר פט"ז שם. ועי' ציון 103, שיש למדים חטא אחר שעליו נענשו בנות ציון בצרעת.
  95. ↑ גמ' שם; ויקר"ר פי"ז שם.
  96. ↑ תוספתא שם.
  97. ↑ תו"כ שם אות ט; אדר"נ שם.
  98. ↑ תו"כ שם; רשב"א משום ר' מאיר בתוספתא שם, ועי' חס"ד לתוספתא שם, מה בא להוסיף על דברי ת"ק; אדר"נ שם; ויקר"ר שם.
  99. ↑ דבהי"ב כו טז ויט. תו"כ שם; אדר"נ שם; גמ' שם; ויקר"ר שם. ועי' ציון 111 ואילך, שיש למדים חטא אחר שעליו נענש עוזיהו בצרעת.
  100. ↑ ישעיהו ג טז.
  101. ↑ עי' ציון 95. ויקר"ר פט"ז שם. ועי' ציון הנ"ל, שיש למדים חטא אחר שעליו נענשו בנות ציון בצרעת.
  102. ↑ מל"ב ה א.
  103. ↑ מל"ב שם. במדב"ר שם. וכעי"ז בתנחומא שם.
  104. ↑ ע"ע הזאה (לטהרה) ציון 6 וע' טהרת מצורע ציון 277 ואילך. עי' להלן.
  105. ↑ פסיקתא דרב כהנא פ"ד פרה אדומה סי' ג. ועי' החינוך מ' קעג, שאף שני התולעת שצריך להביא לטהרתו (ע"ע הנ"ל שם) הוא רמז שישפיל עצמו.
  106. ↑ גמ' שם.
  107. ↑ ויקרא יד לו. גמ' שם.
  108. ↑ ברייתא בערכין שם.
  109. ↑ עי' ציון 101. ויקר"ר פי"ז שם.
  110. ↑ עי' מתנות כהונה שם; מהרז"ו לויקר"ר שם. וכעי"ז בויקר"ר פט"ז שם: שביקש לבוז כהונה גדולה, וכעי"ז בתנחומא שם ובבמדב"ר שם ובזוהר שם: הנכנס לתחום שאינו שלו, שביקש להיכנס בתחום הכהונה. ועי' מהרז"ו שם, שאע"פ שלמדו מעוזיהו חטא נוסף שעליו באים נגעים, עי' ציון 100 ואילך, שני החטאים היו בו, ועל כל אחד מהם בנפרד היה ראוי להגיע הנגע.
  111. ↑ ויקרא שם לה. גמ' שם.
  112. ↑ ברייתא בערכין שם; ויקר"ר שם.
  113. ↑ רגמ"ה שם א. וכעי"ז בויקר"ר שם ובאחד מגדולי הראשונים שם א.
  114. ↑ רש"י שם ד"ה שייחד.
  115. ↑ תנחומא שם; במדב"ר שם; דבר"ר שם.
  116. ↑ עי' ציונים 70, 89.
  117. ↑ מל"ב ה כ. ויקר"ר פט"ז שם. ועי' ציונים 70, 87 ואילך, 129 ואילך, שיש למדים חטאים אחרים שעליהם לקה גיחזי בצרעת.
  118. ↑ עץ יוסף לתנחומא שם.
  119. ↑ עי' ציון 92.
  120. ↑ תנחומא שם; ויקר"ר שם; זוהר שם. ועי' ציון הנ"ל, שיש למדים חטא אחר שעליו נענש פרעה בצרעת.
  121. ↑ שמות לב כה.
  122. ↑ תנחומא שם; ויקר"ר פי"ז שם; במדב"ר שם; זוהר שם א.
  123. ↑ ויקרא יג מה. תנחומא שם; זוהר שם; מתנות כהונה שם; מהרז"ו שם; עץ יוסף לויקר"ר שם.
  124. ↑ שמות לב יז.
  125. ↑ במדבר ה ב. עי' תנחומא שם; זוהר שבציון 148. ועי' ציון הנ"ל, שיש למדים חטא אחר שעליו לקו בני ישראל בצרעת בחטא העגל.
  126. ↑ עי' ציונים 70, 89.
  127. ↑ ויקר"ר שם; במדב"ר שם.
  128. ↑ במדב"ר שם; מהרז"ו שם. ועי' ציונים 70, 87 ואילך, 119, שיש למדים חטאים אחרים שעליהם לקה גיחזי בצרעת.
  129. ↑ תנחומא שם; ויקר"ר שם; במדב"ר שם; זוהר שם.
  130. ↑ שמ"א יז מג. ויקר"ר שם; זוהר שם.
  131. ↑ שמ"א שם כו. במדב"ר שם.
  132. ↑ שמו"א שם ח.
  133. ↑ שמות טו ג. תנחומא שם.
  134. ↑ שמ"א שם מו.
  135. ↑ ויקרא יג ה. תנחומא שם; ויקר"ר שם; במדב"ר שם; זוהר שם.
  136. ↑ עץ יוסף שם.
  137. ↑ ישעיהו כב יז.
  138. ↑ ויקרא יג מה. ויקר"ר שם.
  139. ↑ שמות ד א.
  140. ↑ שמות שם ו. תנחומא שם; במדב"ר שם. ועי' שבת צז א: החושד בכשרים לוקה בגופו, ונלמד ממשה רבינו, וע"ע חשד ציון 2 ואילך.
  141. ↑ זכריה ה ד.
  142. ↑ ויקרא יד מה. תנחומא שם; במדב"ר שם; זוהר שם ב. וכעי"ז בציון 91.
  143. ↑ ישעיהו ה כד.
  144. ↑ ויקרא יג יב. במדב"ר שם. ועי' ציון 150, שיש למדים מכתוב זה חטא אחר שעליו לוקים בצרעת.
  145. ↑ שמות לב ד.
  146. ↑ עי' ציון 124 ואילך. תנחומא שם; זוהר שם. ועי' ציון הנ"ל, שיש למדים חטא אחר שעליו לקו בני ישראל בצרעת בחטא העגל.
  147. ↑ ישעיהו ה כד.
  148. ↑ ויקרא יג יב. תנחומא שם; זוהר שם. ועי' ציון 146, שיש למדים מכתוב זה חטא אחר שעליו לוקים בצרעת.
  149. ↑ משנה נזיר סה ב ונגעים פ"ה מ"ד וטהרות פ"ד מי"ב, ועי' נגעים פ"ה מ"א; עי' תו"כ דלהלן; עי' תוספתא דלהלן; רמב"ם טו"צ פ"ו ה"ה.
  150. ↑ ע"ע נגעי אדם.
  151. ↑ ע"ע הנ"ל.
  152. ↑ נגעים שם מ"ד; תו"כ תזריע פ' נגעים פרשתא ד אות ח; עי' תוספתא נגעים סופ"ג, ור"ש נגעים שם מ"ה, בפירושה; רמב"ם שם.
  153. ↑ ויקרא יג כב.
  154. ↑ תו"כ שם.
  155. ↑ ויקרא שם.
  156. ↑ רבנו הלל לתו"כ שם וק"א לתו"כ שם, ע"פ המשך דברי התו"כ שם.
  157. ↑ ע"ע הנ"ל.
  158. ↑ פיהמ"ש להרמב"ם נגעים שם; רא"ש נגעים שם; רע"ב נגעים שם.
  159. ↑ ע"ע ספק.
  160. ↑ משנ"א נגעים שם.
  161. ↑ עי' גמ' נזיר שם, ותוס' שם ד"ה כל וד"ה אי הכי. ועי' ציון 177, שלדעה זו אין הכתוב דלעיל לטהר אלא אסמכתא. ועי' פי' הרא"ש נזיר שם סו א, שפי' את דברי הגמ' שאף היא מודה שהלימוד לטהר נלמד מהכתוב דלעיל. ועי' חס"ד לתוספתא שם פ"ב, שהכתוב נצרך לטהר לאופן שבציון 172, שאז ודאי אחד טמא ולכן אין חזקת טהרה, אבל לשני אנשים שיש חזקת טהרה, אין צורך בכתוב לטהר.
  162. ↑ משנה שם; תו"כ שם.
  163. ↑ משנה שם; תו"כ שם.
  164. ↑ פיהמ"ש להרמב"ם שם; רבנו הלל שם.
  165. ↑ ע"ע הנ"ל.
  166. ↑ משנ"א שם. ועי"ש, שמ"מ בשני אנשים ר"ע מודה שיש לטהר לגמרי, אף מטומאת הסגר, עי' ציון 160, כיון שלא יוכל להחליט את הנגע.
  167. ↑ עי' ציון 163.
  168. ↑ קר"א נזיר סה ב.
  169. ↑ ק"א שם.
  170. ↑ משנה שם; תו"כ שם; עי' תוספתא שבציון 154, שדנה בשתי בהרות סתם, ולא חילקה בין איש אחד לשני אנשים, ועי' זר זהב ומנ"ב לתוספתא שם, שכ' בפי' שדברי התוספתא לטהר הם אף באדם אחד.
  171. ↑ עי' ציון 155.
  172. ↑ פיהמ"ש להרמב"ם שם; עי' רבנו הלל שם; עי' ר"ש שם; רא"ש נגעים שם; עי' רע"ב שם; ק"א שם.
  173. ↑ ר"ש שם; רע"ב שם; קר"ס טו"צ שם; ק"א שם. ועי' חס"ד שבציון 163, שבהכרח בא הכתוב לטהר אפילו באופן כזה, שאין בו חזקת טהרה.
  174. ↑ ע"ע ראית נגעים.
  175. ↑ קר"א שם. ועי"ש, שלדעתו אין הכתוב אלא אסמכתא.
  176. ↑ משנ"א נגעים שם. ועי"ש, שלדעתו אין הכתוב אלא אסמכתא, שאם היתה זו גזה"כ גמורה, היה צריך לומר: וטמא אותה, היינו את הבהרת, ועוד שא"א היה ללמוד אף לסימני טומאה אחרים, עי' ציון 183 ואילך.
  177. ↑ רא"ש שם. ועי' חזו"א נגעים סי' ה אות טז, שתמה.
  178. ↑ שוהם וישפה טו"צ שם.
  179. ↑ ע"ע נגעי אדם.
  180. ↑ ע"ע הנ"ל.
  181. ↑ תוספתא שם פ"ב; רמב"ם שם ה"ו.
  182. ↑ ר"ש שם; רא"ש שם; קר"ס שם. ועי' ר"ש שם פ"ד מי"א, שתוספתא זו היא ע"פ דברי ת"ק דלעיל שחולק על ר"ע.
  183. ↑ ע"ע הנ"ל.
  184. ↑ תוי"ט נגעים שם. ועי' תפא"י נגעים שם בועז אות ה ורש"ש נגעים שם, אופנים שונים של ספקות במחיה.
  185. ↑ רמב"ם שם ה"ה, ובפיהמ"ש להרמב"ם שם; רע"ב שם.
  186. ↑ ע"ע נגעי אדם.
  187. ↑ ע"ע הנ"ל.
  188. ↑ נגעים פ"ד מי"א; תו"כ תזריע פ' נגעים פ"ב אות ב.
  189. ↑ סה"י חי' סי' ג, ותוס' כתובות עה ב ד"ה ספק ור"ש פ"ד שם, בשם ר"ת. ועי' שטמ"ק נזיר שם, בשם שיטה, ובשם תוס' חיצוניות בשם הרב, שפי' כן את דברי המשנה בנזיר שם, ועי"ש בשם תוס' חיצוניות, שהקשה שבנגעים פ"ה שם מפרשים את המשנה כבציון 154 ואילך.
  190. ↑ ציון 240.
  191. ↑ שטמ"ק כתובות שם, בד' רש"י כתובות שם ד"ה טמא, בפי' מחלוקת ת"ק ור' יהושע שבציונים 212 ואילך, 227 ואילך, 237 ואילך. ועי' ציונים הנ"ל, שי"מ את מחלוקת ת"ק ור' יהושע בע"א.
  192. ↑ משנה נזיר סה ב ונגעים פ"ה מ"ד וטהרות פ"ד מי"ב; עי' תו"כ דלהלן; עי' תוספתא דלהלן; רמב"ם טו"צ פ"ו ה"ה.
  193. ↑ ע"ע נגעי אדם. ר"ש נגעים שם מ"ה; רא"ש נגעים שם; רע"ב נגעים שם.
  194. ↑ ע"ע הנ"ל. עי' פיהמ"ש להרמב"ם נגעים שם; עי' רא"ש שם; עי' רע"ב שם.
  195. ↑ נגעים שם מ"ה; תו"כ תזריע פ' נגעים פרשתא ד אות ט; רמב"ם שם ה"ו.
  196. ↑ פיהמ"ש להרמב"ם שם; רע"ב שם.
  197. ↑ ויקרא יג כג.
  198. ↑ תו"כ שם.
  199. ↑ פיהמ"ש להרמב"ם שם; ק"א לתו"כ שם. ועי' חס"ד לתוספתא נגעים פ"ב, שהקשה מאיזה טעם יש צורך בכתוב לטמא, הרי יש ללכת אחרי החזקה שהיה כבר טמא, ות' שלולא הכתוב שכאן היה אפשר ללמוד מהכתוב שבציונים 218, 247, שאף במקום חזקת טומאה יש לטהר.
  200. ↑ עי' תוספתא נגעים סופ"ג, ור"ש שם, בפירושה.
  201. ↑ ע"ע הנ"ל.
  202. ↑ ע"ע הנ"ל.
  203. ↑ עי' ציון 183.
  204. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' ר"ש שם פ"ד מי"א; זר זהב ומנ"ב לתוספתא דלהלן.
  205. ↑ תוספתא נגעים פ"ב; רמב"ם שם.
  206. ↑ עי' ציון 219 ואילך.
  207. ↑ עי' ר"ש שם. ועי' ציון 219.
  208. ↑ חס"ד שם, בד' ראב"ש שבתוספתא שם, ואף שבמשנה לא מצאנו חולק, י"ל שראב"ש בתוספתא חולק. ועי' ר"ש שם, שרצה לומר כן בהו"א, ודחה.
  209. ↑ ע"ע נגעי אדם. עי' להלן.
  210. ↑ נגעים פ"ד מי"א; תו"כ תזריע פ' נגעים פ"ב אות ב.
  211. ↑ סה"י חי' סי' ג, ותוס' כתובות עה ב ד"ה ספק ור"ש נגעים שם ורא"ש נגעים שם, בשם ר"ת, בפי' דברי ת"ק במשנה שם. ועי' שטמ"ק נזיר סה ב, בשם שיטה, ובשם תוס' חיצוניות בשם הרב, שפי' כן את דברי המשנה בנזיר שם, ועי' ר"ש שם ושטמ"ק שם בשם תוס' חיצוניות, שהקשו שבנגעים שם מפרשים את המשנה כבציון 197 ואילך. וע"ע חזקה (מעיקרא) ציון 285 ואילך, בד' ת"ק בטעמים שחזקת הגוף שלא היה בו נגע זה אינה גוברת על חזקת טומאה.
  212. ↑ ע"ע הנ"ל.
  213. ↑ ר"ש שם; רא"ש שם. ועי' קוב"ש כתובות אות רסא, שהקשה שכשנטהר מהנגע הראשון שוב אין לו חזקת טומאה, ות' שמדובר שטיהרו הכהן מהנגע הראשון, אך טרם הספיק לטבול מטומאתו, ועי' מק"ד טהרות סי' נ אות א, שהקשה שכדי להיטהר מהנגע הראשון צריך לגלח את כל שערותיו, ע"ע טברת מצורע ציון 13 וע' תגלחת מצורע, ואז מגלח אף את השער הלבן שבנגע השני, ושוב אין בו סימן טומאה.
  214. ↑ רבה בכתובות עה ב, לגי' שלפנינו (וכ"ה גי' תוס' שם ד"ה אמר, בשם ר"ת, ע"פ ההג' שבגליון, וכ"ה גי' דפו"י וגי' כת"י רומי 130 בגליון. וגי' כתי"מ וכת"י פירקוביץ' וכת"י רומי 113 וכת"י רומי 130 בגוף כתה"י וכת"י רומי 487: רבא) ובנדה יט א, לגי' שלפנינו (וכ"ה גי' תוס' נדה שם ד"ה אמר, וכ"ה גי' דפו"י. וגי' כתי"מ וכת"י רומי 110 וכת"י רומי 113 וכת"י רומי 127 וקטע גניזה מאוקספורד שמספרו 77: רבא) ורבא בסנהדרין פז ב, לגי' שלפנינו (וכ"ה גי' דפו"י וגי' כתי"מ וכת"י פירנצה וכת"י יד הרב הרצוג. וגי' כת"י קרלסרוהה: רבה) ורב יהודה בנזיר שם, לגי' שלפנינו (וכ"ה גי' ד"ו. וגי' כתי"מ וקטע כריכות מבולוגנה שמספרו 224: רבא. וגי' כת"י רומי 110: רב) בפי' דברי ר' יהושע במשנה שם ובתו"כ שם: כיהה (וי"ג: קיהה, ועי' רש"י כתובות שם ד"ה כהה וסנהדרין שם ד"ה כהה ונדה שם ד"ה כהה ותוס' סנהדרין שם ד"ה ר' יהושע ונדה שם ופיהמ"ש להרמב"ם נגעים שם וריטב"א כתובות שם ורא"ש שם, ובתוס' רא"ש כתובות שם וסנהדרין שם ובפי' הרא"ש נזיר סו א, ורע"ב נגעים שם ושטמ"ק כתובות שם, ובנזיר סה ב בשם ר' עזריאל ובשם תוס' חיצוניות, בגי' הנכונה ובפירושה, וכיצד למדים שהכונה שטהור).
  215. ↑ תוספתא נגעים פ"ב.
  216. ↑ ויקרא יג נט.
  217. ↑ סה"י שם, ותוס' כתובות שם ד"ה ספק ור"ש שם ורא"ש שם, בשם ר"ת, בפי' דברי ר' יהושע במשנה שם, וע"פ דברי רב יהודה בנזיר שם. ועי' סה"י שם ותוס' שם ור"ש שם, שאע"פ שבכתובות שם מ' שטעמו של ר' יהושע הוא שחזקת הגוף גוברת על חזקות אחרות, עי' ציון 220, אחרי שלמדו מהכתוב שכאן לעניין נגעים, לומדים משם לשאר מקומות שיש בהם חזקת הגוף, ועי' רא"ש שם, שכשיש חזקת הגוף ללא חזקה כנגדה אין צורך בכתוב, ועי' ציון הנ"ל. ועי' ר"ש שם, שרצה לומר בתחילה שכ"מ קצת מדברי ראב"ש שבציון 217, שנאמרו על דברי התוספתא שבציון 207, ומ' שנחלק אפילו במקום שכבר הוחלט לטומאה קודם לכן, ודחה, שבתוספתא שם מדובר שהוחלט באותו נגע ולא בנגע אחר, ובזה לכו"ע אין מטהרים מספק, עי' ציון 209, ועי' ציון 210.
  218. ↑ ע"ע חזקה (דמעיקרא) ציון 277 ואילך. עי' כתובות שם, שטעמו של ר' יהושע הוא שיש ללכת אחרי חזקת הגוף, ועי' רשב"א כתובות שם וריטב"א כתובות שם, בשם הראב"ד, שטעם זה הוא העיקר והכתוב שבציון 219 אינו אלא אסמכתא, שהרי היה צריך הכתוב לפתוח במשהו, ועי' ציון הנ"ל. ועי' ציונים 193, 229, 239 ואילך, שי"מ את מחלוקת ת"ק ור' יהושע בע"א.
  219. ↑ עי' ציון 239. ועי' ציון 240, שי"ס שכל ספק אם שער לבן קדם או בהרת קדמה חשוב רגלים לדבר שהבהרת קדמה, ולשיטתם ודאי שא"א לומר את הדברים דלהלן.
  220. ↑ חזו"א נגעים סי' ה אות יד.
  221. ↑ עי' ציון 151 ואילך.
  222. ↑ ע"ע נגעי אדם.
  223. ↑ ע"ע הנ"ל.
  224. ↑ ע"ע הנ"ל.
  225. ↑ עי' ציון 212.
  226. ↑ עי' ציון 216.
  227. ↑ חזו"א נגעים סי' ה אות יג.
  228. ↑ עי' להלן.
  229. ↑ ע"ע רוב. חס"ד לתוספתא נגעים פ"ב.
  230. ↑ ע"ע נגעי אדם. ר"ש למשנה דלהלן; רא"ש למשנה דלהלן; רע"ב למשנה דלהלן.
  231. ↑ ע"ע הנ"ל. ר"ש שם; רע"ב שם.
  232. ↑ נגעים פ"ה מ"א; רמב"ם טו"צ פ"ד ה"ו.
  233. ↑ רא"ש שם; תוי"ט נגעים שם, בשם פיהמ"ש להרמב"ם בנוסח א"י.
  234. ↑ קר"ס טו"צ פ"ו. ועי"ש, שכשלא אירע שינוי אין כאן ספק כלל, שזהו אותו נגע שפשה.
  235. ↑ עי' ציון 212.
  236. ↑ ע"ע גריס ציון 1 וע' נגעי אדם.
  237. ↑ ר"ש שם פ"ד מי"א, בפי' ראשון, וכ"ה במסקנתו; רא"ש פ"ד שם, בפי' ראשון; קר"ס שם סופ"ב וזהב שיבה ב"מ ומער"ק טו"צ פ"ב ה"ט וחת"ס נדה יט א ותו"ח נגעים פ"ד מי"א, בד' הרמב"ם שם פ"ב ה"ט, שהביא את הדין של ספק מה קדם באותה הלכה שבה הביא את הדין שנולד חצי גריס ולאחר מכן חצי גריס נוסף, ועי' ציון 240. ועי' משנה פ"ד שם, שזהו הציור שנידון קודם לכן במשנה.
  238. ↑ עי' תוס' נדה יט א ד"ה ר' יהושע; ר"ש שם, בפי' שני; רא"ש שם, בפי' שני; שטמ"ק נזיר סה ב, בשם ר"ח; עי' שטמ"ק כתובות עה ב, בפי' דברי רש"י מהדו"ק כתובות שם; פרי האדמה טו"צ שם, בד' הרמב"ם שם, שסתם שטמא, ועי' ציון 239. וכ"מ במאירי נזיר סה ב. ועי' ר"ש שם, שהקשה שאצל מי שכל שערו לבן, כגון זקן או גרמני, אין רגלים לדבר שהנגע קדם לשער הלבן, והמשנה לא חילקה בין אנשים שונים, ועי' ק"א לתו"כ תזריע פ' נגעים פ"ב אות ב, שבאדם כזה באמת אין ספק שהשער הגיע לפני הנגע וממילא טהור, ועי' מים טהורים נגעים שם בחרד"נ אות ב, שדחה, שאף באדם כזה יכולה להיות מציאות של שער שאינו לבן, וא"כ עדיין יש כאן ספק. ועי' חס"ד שם, שלד' ת"ק יש לדרוש את הכתוב שבציון 248 בע"א, וממילא אין כתוב לטהר באופן כזה, ויש ללכת אחרי הרגלים לדבר שטמא.
  239. ↑ ערה"ש העתיד טהרות סי' פג סט"ז, בד' הרמב"ם שם.
  240. ↑ רמב"ם טו"צ שם; מאירי סנהדרין פז ב ונדה יט א.
  241. ↑ חס"ד שם. וכעי"ז בציון 250.
  242. ↑ עי' ציון 240. עי' תוי"ט נגעים שם; תפא"י נגעים שם יכין אות פד.
  243. ↑ עי' ציון 216.
  244. ↑ עי' ציון 217.
  245. ↑ ויקרא יג נט.
  246. ↑ עי' ר"ש שם; עי' רא"ש שם; עי' שטמ"ק נזיר שם, בשם ר"ח, בפי' דברי ר' יהושע במשנה שם ובתו"כ שם, וע"פ דברי הגמ' בנזיר שם. ועי' ציון 240.
  247. ↑ תוי"ט שם. ועי' ציונים 193, 213 ואילך, 229, שי"מ את מחלוקת ת"ק ור' יהושע בע"א.
  248. ↑ חס"ד שם. וכעי"ז בציון 243.
  249. ↑ ר"ש שם; מאירי ב"מ פו א, ובנדה שם בשם י"א, ועי' ציון 253, שסותר, וצ"ב.
  250. ↑ ב"מ פו א, ועי"ש, שאף רבה פסק כן בשעת פטירתו. ר"ש שם.
  251. ↑ רמב"ם שם, ובפיהמ"ש להרמב"ם נגעים שם; מאירי כתובות שם ונזיר שם וסנהדרין שם ונדה שם, ועי' ציון 251; רע"ב נגעים שם.
  252. ↑ ע"ע הלכה ציון 222, שהלכה כרבים, ות"ק הוא הרבים. כס"מ טו"צ שם.
  253. ↑ עי' משנה שם פ"ה מ"א: כל ספק נגעים טהור חוץ מזה, ועי' פיהמ"ש להרמב"ם נגעים שם ור"ש נגעים שם ורא"ש נגעים שם ורע"ב נגעים שם, שהכונה לדברי ת"ק במשנה קודם לכן על ספק מה קדם, וע"ע הלכה כסתם משנה. כס"מ שם. ועי' ר"ש פ"ד שם, שדחה, שי"ל שאין סתם משנה באה לפסוק הלכה כת"ק, ומה שאמרה: חוץ מזה, היינו שבזה יש מחלוקת, ועי' מהר"ם מרוטנבורג נגעים שם, בשם ר' יהודה הכהן בשם אדם חשוב מא"י, שפי' "חוץ מזה" בע"א, וממילא אין סתם משנה כת"ק.
  254. ↑ ע"ע לא בשמים היא ציון 93. כס"מ שם. ועי' שושנים לדוד נגעים שם, שמישב דעה זו אף לסוברים שבאופן רגיל אדם יכול לפסוק הלכה בשעת פטירתו ואין זה בכלל לא בשמים היא, ע"ע הנ"ל ציון 94.
  255. ↑ ערוה"ש העתיד שם סי"ג.
  256. ↑ תוי"ט שם.
  257. ↑ עי' ציון 239. זהב שיבה שם; מער"ק שם; חת"ס שם.
  258. ↑ ע"ע ספק.
  259. ↑ ע"ע הנ"ל. ישרש יעקב (אבולעפיא) ב"מ שם, בשם ר"י חביליו; פרי האדמה שם; תשובה מיראה טו"צ שם. ועי"ש ושם ושם, שמחלוקת ישיבה של מעלה עם הקב"ה שבציון 252 היא אם הספקות מותרים מה"ת או לא, ובזה הלכה כקב"ה שמותרים, אבל מדרבנן החמירו.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:נגעים&oldid=159839"