אנציקלופדיה תלמודית:נדמה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:44, 17 באפריל 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - בהמה הנדמית למין בהמה אחרת.</span> == <span dir="rtl">פסולו למזבח</span> == === <sp...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - בהמה הנדמית למין בהמה אחרת.

פסולו למזבח

הכלל

הנדמה - אף כשאינו כלאים*[1] - הרי הוא פסול למזבח[2], שנאמר: או עז[3], פרט לנדמה[4], ו"או" האמור כאן בא למעט ולא לרבות, שכן נאמר עוד בכתוב: או כבש, ודרשו, פרט לכלאים*[5], ואם בא "או" לרבות, מאחר שנתרבה כלאים אין צורך לרבות נדמה, שכל שכן הוא[6]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שמחלוקת תנאים היא בפסול נדמה, יש סוברים שהוא פסול בפני עצמו הנדרש מ"או עז", ויש, והלכה כמותם, שאינם דורשים "או עז" לפסול נדמה, ולדעתם אינו פסול אלא משום שהוא כבעל-מום* קבוע הואיל והוא דומה למין אחר, שאין לך מום קבוע גדול מן השינוי[7].

איזהו נדמה

איזהו נדמה, בהמה שילדה דומה למין אחר[8], כגון עז, שנתעברה מתיש כמותה, וילדה כמין כבש[9], או רחל, שנתעברה מאיל, וילדה כמין עז[10]. ואף על פי שיש בולד מקצת סימנים דומה לאמו, הואיל והוא דומה למין אחר פסול[11], ומן הראשונים יש שכתבו שלא הוצרכו למעט מ"או עז" אלא ולד הדומה במקצת סימנים לאמו, שכגון זה קדוש בבכורה, לסוברים כן[12], ודרשו שמכל מקום פסול להקרבה, אבל ולד שאינו דומה לאמו כלל, שכגון זה אינו קדוש בבכורה[13], יש ללמוד מבכור בגזירה-שוה* "העברה" "העברה" למעשר וממעשר בגזירה שוה "תחת" "תחת" לקדשים שפסול בקדשים[14]. היו ראשו ורובו דומים לאמו, יש מן האחרונים שכתבו שאינו בכלל נדמה[15], ויש שהסתפקו אם פסול משום נדמה[16].

צמרו כשל עז

הנולד מרחל ודומה בצמרו לעז, נראה מדברי ראשונים שהוא בכלל נדמה הדומה לאמו במקצת סימנים[17].

עיניו כשל עגל

שה ששתי עיניו גדולות כשל עגל, אינו בכלל נדמה[18].

קרנים

עז שאין לה קרנים, או רחל שיש לה קרנים - שלא כפי שמצוי, שעיזים יש להן קרנים ורחלים אין להן קרנים - כשרות למזבח[19], ואינן חשובות נדמה[20], ובטעם הדבר כתבו אחרונים שכיון שאין קרנים מצויות בבהמה בלידתה אין לחושבה נדמה מחמתן[21].

דומה בסימן אחד

נדמה הדומה במקצת סימנים - שפסול לקרבן[22], וחייב בבכורה לסוברים כן[23] - היינו שדומה במקצת סימנים לאמו[24], ואפילו דומה לה בסימן אחד[25], והיינו באחד מאבריו[26], בפרצוף הפנים או בשאר איברים[27], כגון בידו או ברגלו, או אפילו בצמרו[28]. ויש ראשונים שכתבו שמקצת סימנים דומה לאמו היינו שנראה מיד לחוש הרואה שהוא ממין אמו[29].

דורות

שעיר עזים בן עז בת רחל, שאף על פי שאינו דומה לאם אמו חייב בבכורה משום שהוא ואמו עז, לסוברים כן[30], וכן שעיר עזים בן רחל בת עז, שאף על פי שאינו דומה לאמו חייב בבכורה משום שחזרה שיות למקומה, לסוברים כן[31], פסולים לשעיר ראש חודש, שנאמר: ושעיר עזים אחד[32], המיוחד מששת ימי בראשית[33], שלא היתה לו מעולם אם ממין אחר[34], ואף שעיר בן עז בת רחל בת עז פסול מטעם זה, כי אף על פי שאמו עז וגם חזרה השיות למקומה, מכל מקום אינו מיוחד מששת ימי בראשית[35], והוא הדין שפסולים לשעירי שאר רגלים, שהרי גם בהם נאמר: ושעיר עזים אחד[36], ויש לדרוש שיהיו מיוחדים מששת ימי בראשית[37], אמנם לשאר קרבנות נראה מדברי ראשונים שכשר[38]. ויש ראשונים שנראה מדבריהם שבהמות שאינם מיוחדות במינן מששת ימי בראשית פסולות לכל הקרבנות[39]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שלא הזכירו להלכה שרחל בת רחל בת עז פסולה לקרבנות[40], שמן האמוראים יש שאינם דורשים מ"שעיר עזים אחד" להצריך שעיר המיוחד מששת ימי בראשית, והלכה כמותם[41]. לדעת הסוברים ששעיר בן עז בת רחל פטור מבכורה מפני שאינו דומה לאם אמו[42], וכן לדעת הסוברים ששעיר בן רחל בת עז פטור מבכורה מפני שאינו דומה לאמו[43], יש ראשונים שנראה מדבריהם שפסולים לכל הקרבנות בלא מיעוט מיוחד, כי הם בכלל נדמה[44].

פסול דורות בדומה במקצת סימנים

שעיר עזים בן רחל בת עז, שפסול משום שאינו מיוחד מששת ימי בראשית[45], כתבו אחרונים שפסול גם כשהוא דומה במקצת סימנים לאמו שהיא רחל - אף על פי שכגון זה חייב בבכורה לדברי הכל לדעתם[46] - וכן שעיר עזים בן עז בת רחל, שפסול משום שאינו מיוחד מששת ימי בראשית[47], כתבו אחרונים שפסול גם כשהוא דומה במקצת סימנים לאם אמו שהיא רחל - אף על פי שכגון זה חייב בבכורה לדברי הכל לדעתם[48] - שהרי לענין קדשים גם הדומה לאמו במקצת סימנים פסול משום נדמה[49]. שעיר עזים בן רחל בת עז ואמו דומה במקצת סימנים לאם אמו שהיא רחל, כתבו אחרונים שאף הוא פסול - אף על פי שכגון זה, שאף אמו שאינה דומה לאם אמו אינה בכלל נדמה לענין בכורה כיון שהיא דומה לאמה במקצת סימנים, חייב בבכורה לדברי הכל לדעתם[50] - כי לגבי קרבנות שאין מקצת סימנים מועילים חשובה אמו כנדמה ואין זה מיוחד מששת ימי בראשית[51].

ולד כלאים

בהמת כלאים*, כגון הנולדת מתיש ורחל, שילדה, מן האחרונים יש שכתבו שהולד פסול לקרבנות - אף אם היא וולדה כמין אמה, והיינו שהן דומות לרחל - שבהמת הכלאים, אף לסוברים שהיא נידונת לגמרי כמין אמה, משום שאין חוששין-לזרע-האב*[52], היא חשובה כנדמה וגרועה ממנו[53], ונמצא שדין ולדה כדין רחל בת רחל בת עז בת רחל שפסולה לקרבנות[54]. ויש אחרונים שכתבו שולד כלאים כשר לקרבנות[55].

בעל מום

הנדמה הוא כבעל-מום* קבוע[56], ולפיכך בכור-בהמה-טהורה* הדומה לאמו במקצת סימנים, אף על פי שקדוש בבכורה, לסוברים כן[57], מאחר שהשתנה, מום קבוע הוא לשחוט עליו[58] - כדין בכור בעל מום שנאכל במומו[59] - שאין לך מום גדול מן השינוי[60]. ובין נדמה שאינו דומה לאמו כלל ובין הדומה לה במקצת סימנים, נראה מדברי ראשונים שבכלל בעל מום הוא[61]. ויש סוברים בדעת ראשונים שנדמה שאינו דומה לאמו כלל אינו בעל מום, שהרי יש לו צורת שה גמור, ורק הדומה לאמו במקצת סימנים שהוא משונה במראיתו ואין לו צורת שה גמור בעל מום הוא[62].

הדומה לאם אמו

רחל בת עז בת רחל, וכן עז בת רחל בת עז, שפסולים לקרבנות משום שאינם מיוחדים למינם מששת ימי בראשית[63], כתבו אחרונים שאינם נחשבים בעלי מום, שכן צורתם כצורת עיקר מינם אלא שאמם היא שנשתנתה בצורתה[64], ולפיכך - אם קדשו קדושת הגוף, כגון שהם ולדות-קדשים*, לסוברים שחלה עליהם קדושת הגוף[65] - צריכים מום קבוע להיפדות עליו[66], וכתבו שלפי זה נמצא שהוצרכה תורה לפסול נדמה אף שהוא בכלל בעל מום[67], כדי לפסול נדמה הדומה לאם אמו[68]. ויש אחרונים שנראה מדבריהם שרחל בת עז בת רחל או עז בת רחל בת עז נחשבים בעלי מום - לסוברים שנדמה שאינו דומה לאמו כלל חשוב בעל-מום*[69] - אף על פי שהם דומים לאם אמם, מאחר שאינם דומים לאמם[70].

בנדמה מחמת דורות

רחל בת רחל בת עז, וכן עז בת עז בת רחל, שפסולים לקרבנות מפני שאינם מיוחדים למינם מששת ימי בראשית[71], יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינם בעלי מום, כיון שלא נשתנתה צורתם מצורת אמם[72]. ויש שנראה מדבריהם שכיון שנשתנתה צורתם מצורת עיקר מינם בכלל בעלי מום הם[73].

בעופות

נדמה בעופות - והיינו עוף שאינו דומה למין האם שהטילה את הביצה שממנה יצא[74] - נראה מדברי אחרונים שפסול למזבח[75]. ויש אחרונים שצדדו שכיון שהעוף יוצא מביצה ואין היכר מי היתה אמו לא שייך בו גדר נדמה וכשר[76].

מהות הפסול

בטעם שפסלה תורה נדמה לקרבן, יש מן הראשונים שכתבו שהוא מפני שהנדמה דומה לכלאים*[77], ומן האחרונים יש שביארו שלא הכשירה תורה לקרבן אלא מין בהמה ששמו עליו בשלמות, אבל נדמה שמעורב בו מין אבותיו והמין שהוא נראה כמותו פסול[78]. פסול נדמה למזבח, יש אחרונים שביארו שאין מהותו פסול בקרבן, אלא למדו מן הכתוב שבהמת נדמה אינה מין הראוי לקרבן כלל[79]. ויש שכתבו שמדברי ראשונים נראה שפסלה תורה נדמה מפני שהוא כבעל מום[80], ולפי זה אין מהות הפסול מפני שאינו מין ראוי לקרבן אלא הוא פסול בקרבן[81].

אם חשוב כמינו או כמין אבותיו

נדמה, אלמלא שפסלה אותו תורה לקרבן, מן האחרונים יש שכתבו שלא היה כשר בתורת המין שהוא נראה כמותו אלא בתורת מין אבותיו בלבד[82], שהרי בהיתר אכילתו מצינו שמין אבותיו הוא הקובע את מינו, ואם הוא טהור הנולד מן הטמא אסור באכילה ואף הנולדים ממנו אסורים אפילו אם הם דומים לו[83], ואם הוא טמא הנולד מן הטהור מותר באכילה וגם הנולדים ממנו מותרים אפילו אם הם דומים לו[84], וכן מצינו בדין כלאי-בהמה* שהנדמה מותר באמו ואין דנים אותו כמין אחר ממנה[85], ומצינו בדין פדיון פטר-חמור* בשה, ששה הנולד מפרה אין פודים בו מפני שהוא עגל כמין אמו[86], ומה שמצינו שהוצרכו לדרשה לפסול לשעיר ראש חודש שעיר שאינו בן שעירה מששת ימי בראשית[87], על כרחך אין הכוונה לשעיר הבא ממין הכבשים, שאף בלא דרשה פסול מפני שאינו עז, אלא הוצרכה הדרשה לשעיר בן כבש בן עז, או כבש בן כבש בן עז, שאף על פי שהם באים ממין העזים פסולים[88]. ויש ראשונים שפירשו שהוצרכה דרשה לפסול שעיר בן עז בת רחל לשעיר ראש חודש[89], ומדבריהם נראה שאלמלא פסולו משום נדמה היה כשר לקרבן בתורת עז אף על פי שהוא בא ממין הכבשים[90], וכן כתבו אחרונים שנראה בצמר של רחל בת עז, שאם לא בדברים שפסלה בהם תורה צמר שהשתנה[91], הרי הוא כשר בתורת צמר רחלים[92], ומצינו בפרה שילדה בכור שהוא כמין חמור, שהוצרכו ללמוד שאינו בתורת בכור-בהמה-טהורה* כמין אמו, ולא בתורת פטר חמור, כמין שהוא נראה כמותו[93], ויש מן האחרונים שכתבו שאף פרה שילדה בכור כמין חמור ודומה לאמו במקצת סימנים, שחייב בבכורה[94], ספק הוא אם דין בכורתו כדין בכור בהמה טהורה או כדין פטר חמור[95], ובמין חיה הנולד משה צדדו אחרונים שאין הולכים בו לגמרי אחר מין אמו להכשירו לפדות בו פטר חמור, אלא יש בו גם צד עצמו שהוא חיה ואינו כשר לפדות בו[96], וביארו אחרונים שאף על פי שעיקר מינו של נדמה נקבע על פי מין אבותיו, מכל מקום יש בו גם קצת משם של עצמו[97].

קדושת פה

נדמה שהקדישו אין קדושת הגוף חלה עליו[98].

קדושתו בולד קדשים

נדמה, כתבו ראשונים שאינו קדוש אפילו אם הוא ולד קדשים[99] - אף על פי שולד קדשים בעל-מום* חלה עליו קדושת הגוף[100] - ומהם שהוסיפו שכיון שכל נדמה בכלל בעל מום הוא, לדעתם[101], נמצא שלא הוצרך הכתוב למעטו בדין נדמה אלא שלא תחול עליו קדושה כשהוא ולד קדשים[102], והיינו לסוברים שולדות-קדשים* בהוייתם הם קדושים[103], אבל לסוברים שממעי אמן הם קדושים[104], כתבו ראשונים שחלה עליו קדושת הגוף[105]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שהדין תלוי במחלוקת תנאים, לסוברים שכלאים* אינם קדושים בתמורה*[106], שהוא הדין נדמה לדעתם[107], הוצרך הכתוב למעט נדמה שלא יתקדש בתמורה[108], אבל בולדות קדשים לסוברים שממעי אמן הם קדושים קדוש, ולסוברים שכלאים קדושים בתמורה[109], שכל שכן נדמה לדעתם[110], לא הוצרך הכתוב למעט נדמה אלא שלא יתקדש בולדות קדשים, ואפילו לסוברים שממעי אמן הם קדושים אינו קדוש[111]. ולד קדשים שהוא בדמות יונה, שכגון זה כיון שאין לו פרסות אסור באכילה[112], כתבו ראשונים שאפילו לסוברים שולדות קדשים ממעי אמן הם קדושים אינו קדוש[113], שכיון שהוא אסור באכילה לא מסתבר שקדושת אמו תופסת אותו[114].

בתמורה

נדמה, כתבו ראשונים ואחרונים שאינו נעשה קדוש בתמורה*[115] - לסוברים, והלכה כמותם שכלאים* אינם מתקדשים בתמורה[116] - אף על פי שבעל-מום* קבוע מתקדש קדושת הגוף בתמורה[117], ויש מן הראשונים שכתבו שכיון שכל נדמה הוא בכלל בעל מום, לדעתם[118], ודי בכך לפוסלו לקרבן, לא הוצרך הכתוב למעט נדמה בקדשים אלא כדי ללמד שאינו קדוש בתמורה[119]. ויש שכתבו בדעת ראשונים, הסוברים לדעתם בדעת תנאים שפסול נדמה בקדשים אינו אלא משום שהוא כבעל-מום*[120], שנדמה נעשה קדוש בתמורה[121].

לעשות תמורה

נדמה, נראה מדברי ראשונים וכן כתבו אחרונים שאינו עושה תמורה*[122], ואפילו בכור הדומה לאמו במקצת סימנים, שקדוש בבכורה, לסוברים כן[123], וחלה עליו קדושת הגוף[124], מכל מקום אינו עושה תמורה, שהרי פסול בקדשים משום נדמה[125], ותמורה היא מדיני הקדשים[126]. ויש שכתבו בדעת ראשונים, הסוברים לדעתם בדעת תנאים שפסול נדמה בקדשים אינו אלא משום שהוא כבעל-מום*[127], שנדמה עושה תמורה[128].

קדושת הגוף בבכורה

בכור-בהמה-טהורה* נדמה, הדומה לאמו במקצת סימנים, שחייב בבכורה לסוברים כן[129], אף על פי שאינו קרב למזבח[130], שהרי הוא נדמה[131], ובעל-מום*[132], מכל מקום חלה עליו קדושת הגוף ואסור בגיזה ועבודה[133].

איסור בעל מום

המקדיש או מקריב נדמה, נראה מדברי ראשונים שאינו עובר משום מקדיש או מקריב בעל-מום* למזבח[134], ופירשו אחרונים בדעתם, שאף על פי שהנדמה חשוב בעל מום[135], אין הכוונה שהוא בכלל בעלי מומים שפסלה תורה, אלא שמפני שהוא מגונה כבעל מום פסלה אותו תורה בדין נדמה, ומכל מקום איסור הקרבת בעלי מומים לא נאמר בו[136]. ויש שכתבו שכיון שנדמה הוא בכלל בעל מום לא הוצרכה דרשת הכתוב לפוסלו, ולא בא הכתוב אלא ללמד שהוא פסול בפני עצמו ואינו בכלל איסור בעל מום[137]. ויש שכתבו שכיון שנדמה שאינו דומה כלל לאמו אינו בכלל בעל מום, לדעתם[138], ופסלו הכתוב בדין נדמה, שוב אף נדמה הדומה לאמו במקצת סימנים, שהוא כבעל מום גמור לדעתם, אינו בכלל איסור הקרבת בעלי מומים, שהוציאו הכתוב מלאו של בעל מום והעמידו על עשה של נדמה[139]. ויש שכתבו שלולא דרשת הכתוב לפסול נדמה היתה בהמת נדמה כשירה לקרבן בתורת מה שהיא, וממילא לא היה שינויה ממין אבותיה נחשב מום, ורק לאחר דרשת הכתוב נתבאר שבהמה אינה כשרה לקרבן אלא בתורת מין אבותיה וממילא כל שנשתנתה ממין אבותיה למין אחר מלבד שהיא פסולה משום נדמה יש בה פסול בעל מום, ומאחר שפסול נדמה משום בעל מום תלוי בפסולו משום נדמה אין בהקדשתו והקרבתו איסור בעל מום[140]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שהמקדיש ומקריב נדמה לוקה משום מקדיש ומקריב בעל מום[141].

עלה ירד

הנדמה - אף כשחלה עליו קדושת הגוף, כגון בכור-בהמה-טהורה* הדומה לאמו במקצת סימנים[142] - מאחר שאין פסולו בקודש[143], אם עלה למזבח ירד[144].

בשאר הלכות

בבכורה

רחל שילדה מין עז ועז שילדה מין רחל פטורים מן הבכורה[145], אף על פי שכל אחד משני מינים אלו בפני עצמו חייב בבכורה[146], וכן פרה שילדה כמין חמור או חמור שילדה כמין סוס - או מין פרה[147] - פטורים מן הבכורה[148], ואין נוהג בהם דין בכור-בהמה-טהורה* - הן לענין קדושת הגוף[149], והן לענין נתינה לכהן[150] - ולא דין פטר-חמור*[151]. במקור הפטור נחלקו תנאים[152]: יש דורשים, נאמר: פטר חמר[153], פטר חמור[154], שתי פעמים, ללמד שאינו חייב בבכורה עד שיהא היולד חמור והנולד חמור[155] - שהולד דומה לאמו[156] - וגילתה תורה בקדושת דמים של פטר חמור שאינה חלה על נדמה, והוא הדין קדושת הגוף של בכור בהמה טהורה[157], אפילו אם האם והולד שניהם מין הראוי לקרבן[158]. ר' יוסי הגלילי אומר - וכן דרש ר' מאיר[159] - נאמר: אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז[160] - ולא הוצרך לומר אלא "אך שור כשב ועז", שהרי נתפרש בכתוב למעלה שבבכור הדברים אמורים[161] - שיהא הוא שור ובכורו שור, הוא כשב ובכורו כשב, הוא עז ובכורו עז[162] - שהולד דומה לאמו[163], ולא נדמה[164] - וגילתה תורה בקדושת הגוף של בכור בהמה טהורה שאינה חלה על נדמה, וממנה למדו לקדושת דמים של פטר חמור[165].

בכור הדומה במקצת סימנים

בכור-בהמה-טהורה* הדומה במקצת סימנים לאמו, נחלקו בו תנאים: דעת תנא קמא שחייב בבכורה[166], וכן דעת ר' יוסי הגלילי[167], ור' מאיר[168]. ודעת ר' שמעון - וכן אמר רב אשי בדעת חכמים[169] - שפטור[170]. היו ראשו ורובו דומים לאמו, הרי זה חייב בבכורה לדברי הכל[171]. במקור הדין שהנדמה הדומה לאמו במקצת סימנים חייב בבכורה, לסוברים כן, אמר ר' יוסי הגלילי, מתוך שנאמר: בכור שור או בכור כשב או בכור עז[172], למעט נדמה מבכורה[173], יכול אף הדומה לאמו במקצת סימנים בכלל המיעוט, תלמוד לומר: אך[174], חילק[175]. ואף הממעטים נדמה מבכורה מכתוב אחר[176], כתבו ראשונים שמודים בדומה לאמו במקצת סימנים שקדוש בבכורה[177], כי יש לדרוש מ"אך" לחייבו[178], או שדורשים כן מכתוב אחר[179]. ויש ראשונים שכתבו שלדעת הממעטים נדמה מכתוב אחר גם הדומה במקצת סימנים אינו קדוש בבכורה[180]. הלכה שבכור בהמה טהורה הדומה במקצת סימנים לאמו, חייב בבכורה[181]. על בכור בהמה טהורה הדומה לאמו במקצת סימנים, שאף שחייב בבכורה לסוברים כן, אינו קרב, ושינויו מום קבוע הוא לשחוט עליו, עי' לעיל: פסולו למזבח[182]. על גדר נדמה הדומה לאמו במקצת סימנים עי' לעיל: שם[183].

בילדה כמין טמאה

בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה, והולד דומה לאמו במקצת סימנים - לסוברים, והלכה כמותם, שרחל שילדה כמין עז והולד דומה לאמו במקצת סימנים חייב בבכורה[184] - חייב בבכורה[185], והיינו כגון פרה שילדה כמין חמור[186], שאף על פי שהיא ממין טהור והוא ממין טמא והיא בת קדושת הגוף והוא בן קדושת דמים, הואיל והיא והוא ממין שיש בו קדושת בכורה, קדוש[187]. אבל פרה שילדה כמין סוס - או גמל[188] - והולד דומה לאמו במקצת סימנים, הסתפקו בתלמוד אם קדוש, שהרי הולד ממין שאין בו קדושת בכורה, ועוד שהאם ממין טהור והולד ממין טמא, ואפילו חמור שילדה כמין סוס והולד דומה לאמו במקצת סימנים, ששניהם ממין טמא, הסתפקו בתלמוד אם קדוש, שהרי הולד ממין שאין בו קדושת בכורה[189]. וכתבו ראשונים להלכה שפרה שילדה מין סוס או חמור שילדה מין סוס והולד דומה לאמו במקצת סימנים, הרי זה ספק בכור[190]. ויש ראשונים סוברים שאין ספק בכור אלא בפרה שילדה מין סוס[191], אבל חמור שילדה כמין סוס והולד דומה לאמו במקצת סימנים נפשט ספקו, וחייב בבכורה[192].

דין הבכורה בטהורה שילדה כמין טמאה

פרה שילדה כמין חמור והולד דומה לאמו במקצת סימנים, שחייב בבכורה[193], וכן פרה שילדה כמין סוס והולד דומה לאמו במקצת סימנים, לצד שחייב בבכורה[194], כתבו ראשונים שחלה עליו קדושת הגוף של בכור-בהמה-טהורה* ויאכל במומו לכהן[195], ואסור בגיזה ועבודה[196]. ויש ראשונים שנראה מדבריהם שהולד אינו קדוש בקדושת בכור בהמה טהורה, אלא הוא בכור להינתן לכהן בלבד[197]. ומן האחרונים יש שכתבו בפרה שילדה כמין חמור והולד דומה לאמו במקצת סימנים שספק הוא אם הולכים בו אחר אמו ודינו כבכור בהמה טהורה או לא, ומאחר שבין בכור בהמה טהורה ובין פטר-חמור* לכהן הם נותנים אותו לכהן, ואוכלו במומו[198].

בטמאה שילדה כמין טהורה

חמור שילדה כמין פרה והולד דומה לאמו במקצת סימנים, נראה מדברי ראשונים, וכן כתבו אחרונים, שחייב בבכורה[199], ודינו כפטר-חמור* החייב בפדיון[200]. ויש אחרונים שכתבו - לדעת הסוברים בחמור שילדה כמין סוס ודומה לאמו במקצת סימנים שספק אם חייב בבכורה[201] - שחמור שילדה כמין פרה והולד דומה לאמו במקצת סימנים הוא ספק בכור[202].

רחל בת רחל בת עז

רחל בת עז, שילדה כמין רחל, אם חייב הולד בבכורה, יש אמוראים סוברים שנחלקו תנאים: ר' מאיר מחייב, שאנו הולכים אחר אמו שהיא רחל כמותו, ונמצא שאינו נדמה, וחכמים פוטרים, שאנו הולכים אחר אם אמו שהיא עז, ונמצא שנדמה הוא[203], וכמו כן נחלקו בעז בת רחל שילדה כמין עז[204]. היה הולד דומה לאם אמו במקצת סימנים, כתבו אחרונים שמודים חכמים שחייב בבכורה, לסוברים, והלכה כמותם, שנדמה הדומה לאמו במקצת סימנים חייב בבכורה[205], שהרי גם כשהולכים אחר אם אמו אין לפוטרו משום נדמה[206]. להלכה כתבו ראשונים ששה כשבים בן רחל בת עז פטור מבכורה[207], ויש שכתבו בדעת ראשונים שחייב בבכורה[208], ויש שכתבו שספק הוא[209]. לסוברים שחייב בבכורה, אם קרב למזבח או שהוא בכלל נדמה או בעל מום לענין הקרבה, עי' לעיל: פסולו למזבח[210].

רחל בת עז בת רחל

עז בת רחל, שילדה כמין רחל, אם חייב הולד בבכורה, יש אמוראים סוברים שנחלקו תנאים: ר' מאיר מחייב, שחזרה שיות למקומה, וכיון שהולד דומה לאם אמו אף על פי שאמו ממין אחר אינו נדמה, וחכמים פוטרים, שאין אומרים שחזרה השיות למקומה, וכיון שאינו דומה לאמו נדמה הוא[211], וכמו כן נחלקו ברחל בת עז שילדה כמין עז[212]. היה הולד דומה לאמו במקצת סימנים, כתבו אחרונים שמודים חכמים שחייב בבכורה, לסוברים, והלכה כמותם שנדמה הדומה לאמו במקצת סימנים חייב בבכורה[213], שהרי גם לגבי אמו אין לפוטרו משום נדמה[214]. היתה האם דומה לאמה במקצת סימנים, כתבו אחרונים שמודים חכמים שהולד הדומה לאם אמו חייב בבכורה, לסוברים, והלכה כמותם שנדמה הדומה לאמו במקצת סימנים חייב בבכורה[215], שהרי אף אמו שאינה דומה לאם אמו חייבת בבכורה מפני שהיא דומה לאמה במקצת סימנים[216]. להלכה כתבו ראשונים ששה כשבים בן עז בת רחל פטור מבכורה[217], ויש שכתבו בדעת ראשונים שחייב בבכורה[218], ויש שכתבו שספק הוא[219]. לסוברים שחייב בבכורה, אם קרב למזבח או שהוא בכלל נדמה או בעל מום לענין הקרבה, עי' לעיל: פסולו למזבח[220].

ולד כלאים

בהמת כלאים*, כגון הנולדת מתיש ורחל, שילדה, מן האחרונים יש שכתבו שהולד פטור מן הבכורה - אף אם היא וולדה כמין אמה, והיינו שהם דומים לרחל - כדין רחל בת רחל בת עז שפטורה מן הבכורה לסוברים כן[221], שבהמת הכלאים, אף לסוברים שהיא נידונת לגמרי כמין אמה, משום שאין חוששין-לזרע-האב*[222], היא חשובה כנדמה וגרועה ממנו[223], ונמצא שדין ולדה כדין רחל בת רחל בת עז בת רחל שפטורה מן הבכורה[224]. ויש אחרונים שכתבו שולד כלאים חייב בבכורה[225].

דורות בפטר חמור

חמורה בת סוס שילדה כמין חמור, או סוסה בת חמור שילדה כמין חמור, כתבו אחרונים שפטורים מדין פטר-חמור* - לסוברים ששה כשבים בן רחל בת עז או שה כשבים בן עז בת רחל פטורים מן הבכורה[226] - שהם בכלל נדמה[227].

במעשר בהמה

נדמה אינו נכנס לדיר להתעשר[228], ופטור ממעשר-בהמה*[229], ואפילו הדומה לאמו במקצת סימנים, אינו קדוש במעשר[230] - אף על פי שכגון זה קדוש בבכורה, לסוברים כן[231] - שנאמר במעשר: תחת השבט[232], ונאמר בקדשים: תחת אמו[233], ולמדו בגזרה-שוה*, מה קדשים פסולים בנדמה[234], ואפילו בדומה לאמו במקצת סימנים[235], אף מעשר אינו נוהג בנדמה[236], ואפילו בדומה לאמו במקצת סימנים[237]. ויש אחרונים שצדדו שהדומה לאמו במקצת סימנים אף על פי שאינו נכנס לדיר להתעשר, כל שנכנס ויצא עשירי חלה עליו קדושת מעשר[238]. ויש אומרים שדין מעשר בדומה לאמו במקצת סימנים הוא ספק שלא נפשט[239], וכתבו בדעת ראשונים להלכה, שכיון שבהמה ספק בת מעשר פטורה מן המעשר[240], נדמה הדומה לאמו במקצת סימנים אינו נכנס לדיר להתעשר[241]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שלא הזכירו להלכה שנדמה פטור ממעשר[242], שחיוב נדמה במעשר תלוי במחלוקת תנאים - לדעתם שאף פסול נדמה בקדשים תלוי במחלוקת[243] - והלכה שנדמה חייב במעשר[244]. רחל בת רחל בת עז, וכן רחל בת עז בת רחל, לסוברים שפסולים לכל הקרבנות[245], כתבו אחרונים שהוא הדין שאינם נכנסים להתעשר, שאף הם בכלל מה שלמדו מעשר בגזירה שוה מקדשים שאינו נוהג בנדמה[246].

לפדיון פטר חמור

פטר-חמור*, כשפודה אותו שלא בשויו, שאינו פודה אלא בשה[247], אמרו בתלמוד שלדעת ר' אליעזר שהוא נפדה אף בכלאים*[248], כל שכן שנפדה בנדמה הנולד מרחל ודומה לעז או הנולד מעז ודומה לרחל[249], ולדעת חכמים - שהלכה כמותם - שאינו נפדה בכלאים[250], ספק אם נדמה דינו ככלאים[251], שהוא דומה להם ועשאוהו חכמים כמותם[252], ונתמעט מן הכתובים ככלאים שאין פודים בו[253]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שלדברי הכל פטר חמור נפדה בנדמה מן התורה, ולא הסתפקו אלא מדברי סופרים, אם לדעת חכמים אין פודים בו מפני שהוא דומה לכלאים[254]. להלכה פסקו ראשונים שאין לפדות פטר חמור בנדמה[255]. פדה בנדמה, אם צריך לחזור ולפדות, ואם הותר איסורו של פטר החמור, ואם צריך ליתן את הנדמה שפדה בו לכהן, ע"ע פטר חמור. נדמה הדומה לאמו במקצת סימנים, מן האחרונים יש שכתבו, שלדברי הכל כשם שקדוש בבכורה[256], פודים בו פטר חמור[257]. נדמה הנולד מפרה ודומה לשה, אין פודים בו פטר חמור[258], לדברי הכל, שאנו הולכים אחר אמו ועגל הוא[259], ואם פדה בו אינו פדוי[260]. נדמה הנולד מרחל או עז ודומה לצבי או חיה אחרת, כתבו אחרונים שאף הוא אין פודים בו פטר חמור לדברי הכל, כיון שיש בו צד חיה אחרת[261], ויש אחרונים שנראה מדבריהם שלסוברים שפודים בכלאים פודים גם ברחל שילדה כמין חיה[262].

במקום שכלאים חשובים שה

נדמה חשוב יותר שה מכלאים[263], ולפיכך במקום שהתרבו כלאים להיות בכלל שה - כגון לענין חיוב ארבעה-וחמשה*, לסוברים כן והלכה כמותם[264] - כל שכן שהתרבה נדמה[265].

בזרוע לחיים וקיבה

נדמה חייב בזרוע-לחיים-וקבה*, שהרי כלאים* הבאים מן הרחל ומן העז חייבים בהם[266], וכל שכן נדמה[267].

בחלב

איסור חלב*, שהוא נוהג בכלאים* הבאים מן הרחל ומן העז[268], כל שכן שנוהג בנדמה[269]. חיה - שאין איסור חלב נוהג בה[270] - שילדה כמין בהמה, כתבו אחרונים שאין איסור חלב נוהג בה, כי דינה כחיה[271].

באותו ואת בנו

איסור שחיטת אותו-ואת-בנו*, מאחר שהוא נוהג בכלאים[272], כל שכן בנדמה[273].

צמרו

צמר של נדמה, אמר רבי אחא בר יעקב שאין לוקין עליו משום כלאי-בגדים*, שנאמר: לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו[274], מה פשתן שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה, ואמר רב פפא שפסול לתכלת*, שנאמר לא תלבש שעטנז וגו' גדילים תעשה לך[275], מה פשתן שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה, ואמר רב נחמן בר יצחק שאינו מטמא בנגעי-בגדים*, שנאמר: בבגד צמר או בבגד פשתים[276], מה פשתים שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה[277]. ופירשו ראשונים שבכל אלו אין חשוב צמר אלא של כבש בן כבשה מששת ימי בראשית[278], אבל צמר של רחל בת עז בת רחל וכן צמר של רחל בת רחל בת עז אינו צמר[279]. וביארו אחרונים בדעתם שמהותו של צמר תלויה במינו, שצמר האמור בתורה הוא של כבשים[280], ולמדו בהיקש שעז בת רחל אף אם צמרה כצורת צמר, מאחר שנשתנית ממינה דין צמרה כצמר גמלים ואינו בכלל צמר, וכן רחל בת עז בת רחל, אף על פי שצמרה כצורת צמר מאחר שאינו מכבש בן כבש מששת ימי בראשית אינו בכלל צמר[281]. ויש ראשונים שפירשו שלמדו בכל אלו שצמר של רחל בת עז אינו חשוב צמר[282], ובדעתם כתבו אחרונים שצמר של רחל בת רחל בת עז או של רחל בת עז בת רחל לא התמעט[283], ויש שכתבו שצמר של רחל בת רחל בת עז לא התמעט אבל צמר של רחל בת עז התמעט אף אם אותה עז בת רחל[284], ויש שנראה מדבריהם להיפך, שצמר של רחל בת רחל בת עז התמעט וצמר של רחל בת עז בת רחל לא התמעט[285], וצמר של עז בת רחל, יש שכתבו לדעה זו שלא נתמעט ובודאי צמר הוא לכל דבר[286], ויש שכתבו שאין צריכים למעטו ובודאי אינו צמר[287].

דומה במקצת סימנים

צמר של רחל בת עז, שאינו צמר לענין כלאי-בגדים* ותכלת* ונגעי-בגדים*[288], כתבו אחרונים בדעת ראשונים שאף אם הרחל דומה לאמה במקצת סימנים אינו צמר[289]. צמר של עז בת רחל, לסוברים שאינו צמר לענין כלאי-בגדים* ותכלת* ונגעי-בגדים*[290], יש אחרונים שכתבו שאף אם העז דומה לאמה במקצת סימנים, אינו צמר[291].

צמר כלאים

בהמת כלאים*, כגון הנולדת מתיש ורחל, אף אם היא דומה לאמה, יש אחרונים שכתבו שאין חייבים על צמרה משום כלאי-בגדים*[292], וכן צמרה פסול לתכלת*[293], מהם שפירשו שכיון שהיא נדמה כלפי אביה דינה כרחל בת עז שאין צמרה צמר מפני שהשתנה[294], ומהם שפירשו שבהמת הכלאים, אף לסוברים שהיא נידונת לגמרי כמין אמה, משום שאין חוששין-לזרע-האב*[295], היא חשובה כנדמה וגרועה ממנו[296], ונמצא שדינה כדין רחל בת עז בת רחל שאין צמרה צמר - לדעתם[297] - מפני שהשתנה[298]. ויש אחרונים חולקים שבהמת כלאים אינה כנדמה וצמרה צמר[299].

בראשית הגז

צמר של עז בת רחל, מאחר שהוא קשה, פטור מראשית-הגז* - אף על פי שהיה מקום לחייבו מפני שבאה העז ממין הכבשים שצמרו חייב בראשית הגז[300] - שאפילו כבשים שצמרם קשה פטורים מראשית הגז מפני שאינו מחמם[301], וכל שכן עז בת רחל שאין צמרה מחמם[302]. היה הצמר רך, נראה מדברי ראשונים שחייב בראשית הגז[303]. ויש אחרונים שצידדו שמכל מקום פטור מראשית הגז מפני שצמר של נדמה - שאינו כשר לתכלת* של בגדי-כהונה*, לדעתם[304] - אינו צמר[305]. צמר של רחל בת עז, שהוא רך, יש ראשונים שדעתם נוטה שחייב בראשית הגז[306], ויש ראשונים שכתבו שנראה שהוא פטור[307].

לבגדי כהונה

צמר של עז בת רחל, נראה מדברי ראשונים שאינו בכלל צמר הראוי לבגדי כהונה[308]. צמר של רחל בת עז, אף על פי שאינו ראוי לתכלת* של ציצית[309], יש אחרונים שכתבו שראוי לבגדי כהונה[310]. ויש אחרונים שכתבו שאינו צמר ואף לבגדי כהונה פסול[311].

על צמר של נדמה, אם כשר בציצית* לפטור בגד שאינו מינו, ואם בגד העשוי ממנו חייב בציצית מן התורה – לסוברים שאין חייב מן התורה אלא בגד של צמר או פשתן – ע"ע ציצית.

על בהמה טהורה שילדה כמין בהמה-טמאה*, לענין היתר אכילתה, ע"ע בהמה טמאה[312].

על בהמה טמאה שילדה כמין בהמה טהורה, לענין איסור אכילתה, ע"ע יוצא מן הטמא[313].

על נדמה לענין איסור כלאי-בהמה*, בהרבעה ובמלאכה, אם נוהג בו עם מין אמו או עם מין עצמו, ע"ע כלאי בהמה[314].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' גמ' דלהלן ורמב"ם דלהלן.
  2. ↑ עי' להלן; עי' תוספתא כלאים פ"ה; רמב"ם אסו"מ פ"ג ה"ה.
  3. ↑ ויקרא כב כז.
  4. ↑ עי' תו"כ אמור פרשה ח; ברייתא ב"ק עז ב וש"נ. ועי' רי"ד בשמ"ק שם שמיעוט נדמה הוא מ"או כשב" אלא שהקדים התנא לדרוש מ"או כשב" מיעוט כלאים כי אם היה ממעט נדמה תחילה לא היה צורך למעט כלאים, ועי' תוס' חולין לח ב ד"ה או. ועי' ר"י קורקוס אסו"מ שם בביאורים ראשונים ומנ"ח מ' שס בד' הרמב"ם שם, שאף שכתב שנדמה פסול משום שאין מום גדול ממנו היינו שע"י דרשת "או עז" למדנו שהוא בכלל בע"מ, וחמור ממנו, ועי' ציון 7 וציון 11, ועי' שו"ת רדב"ז ללשונות הרמב"ם סי' קב (א' תעה).
  5. ↑ ברייתא שם ושם.
  6. ↑ ב"ק עח א.
  7. ↑ עי' ציון 56 ואילך. אהא"ז אסו"מ פ"ג ה"ד בד' הרמב"ם שם הל' ד-ה, שהמשנה תמורה יז א שלא הזכירה נדמה בכלל הפסולים שאינם קדושים ומקדישים בתמורה, עי' ציונים 121, 128, סוברת שאין דורשים מ"או עז" למעט נדמה ואינו פסול אלא משום בע"מ, ועי' תו"כ שם לגי' שלפנינו במוסגר ועי' ר"י קורקוס שם. ועי' ציונים 68, 102, 119, 137, בביאור מה שדרשת "או עז" מוסיפה על פסול בע"מ.
  8. ↑ רמב"ם אסו"מ פ"ג ה"ה ובפהמ"ש בכורות פ"ט מ"ד.
  9. ↑ רש"י חולין לח ב ד"ה נדמה.
  10. ↑ עי' בכורות יב א ורגמ"ה שם; רש"י ב"ק עז ב ד"ה נדמה.
  11. ↑ בכורות יב א. ועי' רש"י שם ד"ה קמ"ל, שפסול בקדשים משום בע"מ, ועי' מנ"ח מ' שס ושפ"א וחי' הגרי"ז בכורות שם שתמהו, שמהגמ' שם מוכח שיש בו פסול משום נדמה, ועי' חי' ר' אריה לייב ח"ב סי' מח, ועי' תוס' ושמ"ק דלהלן ועי' שפ"א שם, ועי' רמב"ם שבציון 7 שיש שפירשו בדבריו שנדמה שאינו דומה לאמו כלל פסולו משום נדמה והדומה במקצת סימנים פסול משום בע"מ, ועי' ציונים 68, 102, 119, 137, מה שפסול נדמה מוסיף על פסול בע"מ.
  12. ↑ עי' ציון 166 ואילך.
  13. ↑ עי' ציון 145 ואילך.
  14. ↑ תוס' ב"ק עח א ד"ה השתא ועי"ש ד"ה עד; שמ"ק בכורות יב א. ועי' גמ' בכורות שם. ועי' קהלת יעקב תוספת דרבנן סי' ריד שהוכיח מדברי התוס' שם שגם אם לא היה מקום ללמוד קדשים מבכור היינו למדים מ"או עז" לפסול בקדשים אפילו דומה לאמו במקצת סימנים, כיון שלא מצאנו כתוב לחלק, ועי' ר"י בן לב חי' הלכות לב"ק שם.
  15. ↑ עי' קהלת יעקב תוספת דרבנן סי' ריד ד"ה באופן.
  16. ↑ יכהן פאר אסו"מ שם; חי' הגרי"ז בכורות יז א. ועי' יכהן פאר שם שצידד להכשיר לגמרי, ועי' חי' הגרי"ז שם שבודאי פסול משום בע"מ.
  17. ↑ עי' רש"י בכורות ג ב ד"ה לא, שבנדמה כגון זה אמר ר' יוחנן שם שהוא בע"מ, ועי' ב"ח יו"ד שטו. ועי' חזו"א בכורות סי' יט ס"ק ח וחי' הגרי"ז בכורות יז א, וצ"ב.
  18. ↑ עי' בכורות ג ב שאינו בע"מ, ועי' דברי ר' יוחנן שם שכל שהוא נדמה הדומה לאמו במקצת סימנים הוא בכלל בע"מ, ועי' תוס' שם ד"ה אלא. ועי"ש שבעינו אחת כשל עגל הוא בע"מ, וצ"ב אם הוא גם בכלל נדמה.
  19. ↑ ברייתא בכורות מד א ורב חסדא שם.
  20. ↑ צ"פ תניינא ע"ז פי"ב הט"ו.
  21. ↑ צ"פ שם.
  22. ↑ עי' לעיל.
  23. ↑ עי' ציון 166 ואילך.
  24. ↑ ע' מכילתא דרשב"י יג יג ורגמ"ה בכורות ג ב ושם ה ב ורש"י שם ה ב ד"ה מקצת ורמב"ם בכורות פ"ב ה"ו ובכורים פי"ב הי"ח, ועי' להלן. ועי' ציון 171 שאם ראשו ורובו דומה לאמו עדיף על מקצת סימנים. ועי' רי"ו תא"ו נ"כ ח"ב שפי' דומה במקצת סימנים כגון פרה שילדה ולד שבמקצת סימנים דומה לחמור וחמור שילדה ולד שבמקצת סימנים דומה לסוס, וצ"ב.
  25. ↑ עי' רש"י בכורות ז א ד"ה אבל בבי' הגמ' שם; תוס' בכורות שם ד"ה זה; עי' תור"פ ב"ק עח א.
  26. ↑ תור"פ שם.
  27. ↑ תור"פ שם; רשב"א ב"ק שם.
  28. ↑ תוס' שם, ועי' שמ"ק שם. ועי' דרך אמונה בכורים פ"י בביאור ההלכה. ועי' תפארת ירושלים תמורה פ"ו מ"א שאף נדמה שאינו דומה במקצת סימנים אפשר להכירו ע"י משמוש ועיון היטב.
  29. ↑ פהמ"ש להרמב"ם בכורות פ"ב מ"ה, ועי' רע"ב שם.
  30. ↑ עי' ציון 203.
  31. ↑ עי' ציון 211.
  32. ↑ במדבר כט טו.
  33. ↑ ר' יוחנן בכורות יז א. ועי' רש"י שם ד"ה מודה שנ' שפי' דין זה לגבי עז בת רחל בת עז, ושם ד"ה ה"מ שפי' לגבי עז בת עז בת רחל, ועי' רגמ"ה בכורות שם שפי' לגבי עז בת רחל בת עז, ועי' דבריו שבציון 34 שמבואר שבכל אופן שיש אם ממין אחר פסול.
  34. ↑ רגמ"ה שם.
  35. ↑ חזו"א יו"ד סי' קצ ס"ק א ובכורות סי' יט ס"ק ו: נראה. ועי"ש שלד' חכמים כן הוא מסברא שבכלל נדמה הוא, עי' ציון 44.
  36. ↑ עי' במדבר שם כב, ועוד.
  37. ↑ רש"י שם ד"ה ואי; תוס' בכורות שם ד"ה בשעיר.
  38. ↑ עי' רש"י ותוס' שם. ועי' לקוטי הלכות בכורות שם בהערה וחזו"א שם ושם. ועי' בכורות שם שנ' שלכל הפחות יש ללמוד משעיר ר"ח לכל קרבנות חובה, וצ"ב.
  39. ↑ עי' רש"י בכורות שם ד"ה ר"מ, שאף ר"מ המחייב שה שאינו מיוחד בבכורה היינו ליתנו לכהן, ומשמע שאינו קרב, וה"ה שאר קרבנות, ועי' חזו"א שם ושם; עי' קהלת יעקב תוספת דרבנן סי' ריד ד"ה הן אמת; פמ"א ח"ג סי' כח; עי' חי' הגרי"ז שם ותמורה כד ב.
  40. ↑ עי' רמב"ם בכורות פ"ב.
  41. ↑ קהלת יעקב תוספת דרבנן סי' ריד, בדעת הרמב"ם, שכיון שיש לפטור מבכורה נדמה הפסול בקדשים, א"א לפסול רחל בת רחל בת עז בקדשים לסוברים שאין הולכים בממון אחר רוב שהלכה כמותם, ועל כרחך שאינם דורשים "אחד" להצריך בקדשים עז מששת ימי בראשית, ואין לפסול מחמת דורות לדעתם אלא ברחל בת עז בת רחל שפטורה מבכורה לדעת חכמים, עי' ציון 211, וה"ה בקדשים, עי' להלן. ועי' אהא"ז שבציון 7.
  42. ↑ עי' ציון 203.
  43. ↑ עי' ציון 211.
  44. ↑ עי' רמב"ן בכורות פ"ב ורא"ש שם סי' ג שפסקו שפטורים מבכורה ונ' שמשום כך לא הוצרכו להביא שפסולים לקרבנות משום "אחד", ועי' לקוטי הלכות בכורות שם בהערה ובעין משפט שם בד' הרמב"ם, ועי' רי"ט אלגאזי בכורות פ"ו, ועי' חזו"א שם.
  45. ↑ עי' לעיל.
  46. ↑ עי' ציון 214. ועי"ש דהיינו לסוברים שדומה במקצת סימנים חייב בבכורה.
  47. ↑ עי' לעיל.
  48. ↑ עי' ציון 206. ועי"ש דהיינו לסוברים שדומה במקצת סימנים חייב בבכורה.
  49. ↑ עי' רי"ט אלגאזי בכורות פ"ו אות נז שצידד שבזה הוצרכו ללמוד מ"אחד" גם לדעת חכמים הפוטרים מבכורה בעז בן רחל בת עז או בעז בן עז בת רחל, עי' ציונים 203 ואילך; 211 ואילך, שהרי בדומה במקצת סימנים חייב בבכורה.
  50. ↑ עי' ציון 166 ואילך. עי' ציון 216.
  51. ↑ חזו"א בכורות סי' יט ס"ק ז. ועי"ש שלד' חכמים כן הוא מסברא שבכלל נדמה הוא, עי' ציון 44. ועי' ציון 216 שלכאו' טעם החיוב בבכורה מפני שהולד אינו חשוב נדמה לגבי אמו הדומה במקצת סימנים לאמה, ולפ"ז בקרבנות שפסול היינו משום שכשם שאמו חשובה נדמה למין אחר מאמה אע"פ שהיא דומה לה במקצת סימנים כך חשוב ולדה הדומה לאמה כנדמה למין אחר ממנה, וצ"ב.
  52. ↑ ע"ע חוששין לזרע האב: בכלאי בהמה.
  53. ↑ עי' ציון 263.
  54. ↑ עי' ציון 35. ועי' ציון 37 ואילך אם פסולים לכל הקרבנות. חזו"א בכורות סי' יט ס"ק י. ולכאו' כוונתו שבהמת כלאים שמינה כמין אמה ואביה ממין אחר הרי היא כרחל בת עז בת רחל שחזרה למין אם אמה ומכל מקום היא חשובה נדמה מפני שאמה כמין אחר, ומאותו הטעם פסול גם ולד הכלאים שאבי אמו כמין אחר, ואף הסוברים ברחל בת עז בת רחל שחזרה שיות למקומה מודים בכלאים החמורים מנדמה שמין האב פוסל ולא מועילה חזרת השיות למקומה.
  55. ↑ עי' לבושי מרדכי יו"ד מהדו"ק סי' רז, ועי' רמב"ם אסו"מ פ"ג הי"ב (ועי' ציון 41),
  56. ↑ עי' גמ' רמב"ם וטוש"ע דלהלן. ועי' ציון 61.
  57. ↑ עי' ציון 166 ואילך.
  58. ↑ ר' יוחנן בבכורות ג ב וגמ' שם בביאורו.
  59. ↑ ע"ע בכור בהמה טהורה: בעל מום.
  60. ↑ רמב"ם איסורי מזבח פ"ג ה"ד ובכורות פ"ב ה"ו; טוש"ע יו"ד שטו ה.
  61. ↑ עי' תוס' תמורה כד ב ד"ה קסבר ותו"ח בשמ"ק בכורות יב א וחי' הגר"ח בכורות שם שדנו מדוע הוצרכו דרשה לפסול נדמה שהרי הוא בע"מ, ועי' רי"ט אלגאזי בכורות פ"ו אות נז בד' תוס' ותו"ח שם, ועי' שו"ת רדב"ז ללשונות הרמב"ם סי' קב (א' תעה) ומל"מ אסו"מ פ"ג ה"ה בד' הרמב"ם שם. ועי' ר"י קורקוס אסו"מ שם בביאורים הראשונים בד' הרמב"ם, וחי' ר' אריה לייב ח"ב סי' מח בד' רש"י שבציון 11 ומל"מ שם, שדין בע"מ בנדמה הוא רק לאחר שנתמעט נדמה בקדשים, ועי' חי' רא"ל שם שמשמ"ק הנ"ל מוכח שדין בע"מ בנדמה אינו תלוי בפסול נדמה, ועי' רדב"ז שם.
  62. ↑ ר"י קורקוס אסו"מ שם בבי' אחרון בד' הרמב"ם, ועי' כס"מ שם, ועי' רי"ט אלגאזי שם.
  63. ↑ עי' ציון 33 ואילך, ועי"ש אם פסולים לכל הקרבנות.
  64. ↑ חי' הגרי"ז בכורות יז א ותמורה כד ב.
  65. ↑ עי' ציון 105.
  66. ↑ חי' הגרי"ז בכורות שם.
  67. ↑ עי' ציון 56. ועי' ציונים 68, 102, 119, 137.
  68. ↑ חי' הגרי"ז תמורה שם.
  69. ↑ עי' ציון 61.
  70. ↑ עי' רי"ט אלגאזי בכורות פ"ו שהוכיח מדין שעיר עזים בן רחל בת עז שהוצרכו לדרשה לפוסלו לשעיר ר"ח, עי' ציון 33, שכשאינו דומה לאמו כלל אינו בע"מ, ומשמע שבלא זה היה בע"מ, ועי' קהלת יעקב תוספת דרבנן סו"ס ריד שדן בזה.
  71. ↑ עי' ציון 33 ואילך.
  72. ↑ עי' קהלת יעקב תוספת דרבנן סו"ס ריד בדעת ר"י בתוס' תמורה כד ב ד"ה קסבר שאם היה פסול משום בע"מ לא היו צריכים כתוב לפוסלו משום שאינו מיוחד מששת ימי בראשית.
  73. ↑ עי' חי' הגרי"ז שבציון 64 שפסול נדמה משום בע"מ תלוי בכך שנשתנה מעיקר מינו.
  74. ↑ אהא"ז דלהלן.
  75. ↑ עי' תפא"י קונ' חומר בקודש פ"ב אות לח, ועי' אהא"ז דלהלן.
  76. ↑ אהא"ז אסו"מ פ"ג ה"ד. ועי"ש שדן אם יפסל משום בע"מ, שהרי אין מום פוסל בעוף מלבד מחוסר אבר, ע"ע בעל מום (קרבן) ציון 22.
  77. ↑ תוס' ותוס' הרא"ש חולין לח ב ד"ה או כשב, ועי' בכורות יב א. ועי' תוס' בכורות נז א ד"ה חוץ וכס"מ אסו"מ פ"ג ה"ה בד' הרמב"ם, שבכל מקום רגילים לדלג נדמה כאילו הוא בכלל כלאים.
  78. ↑ ר"י קורקוס אסו"מ פ"ג הל' ד-ה; חי' ר' אריה ליב ח"ב סי' מח, ועי"ש שהוכיח כן מב"ק עח א ועוד שדימו פסול נדמה לפסול כלאים.
  79. ↑ חי' הגרי"ז תמורה יז א.
  80. ↑ חי' הגרי"ז שם בד' הרמב"ם אסו"מ פ"ג ה"ה. ועי' מל"מ שם בד' הרמב"ם. ועי' ר"י קורקוס שם ואהא"ז שבציון 7 שפירשו את דברי הרמב"ם שם באופנים אחרים.
  81. ↑ חי' הגרי"ז שם בד' הרמב"ם. ועי"ש שתמה שמדרשת הכתוב מ"או עז" נראה שהוא חסרון במין.
  82. ↑ חזו"א בכורות סי' יט ס"ק ו.
  83. ↑ ע"ע יוצא מן הטמא ציון 93 ואילך.
  84. ↑ ע"ע בהמה טמאה ציון 59 ואילך. חזו"א שם.
  85. ↑ ע"ע כלאי בהמה ציון 438 ואילך. חזו"א שם.
  86. ↑ עי' ציון 258 ואילך. קה"י בכורות סי' ד.
  87. ↑ עי' ציון 33.
  88. ↑ חזו"א שם.
  89. ↑ עי' רש"י בכורות יז א ד"ה ה"מ וחי' הגרי"ז בכורות שם בדעתו.
  90. ↑ עי' חי' הגרי"ז שם.
  91. ↑ עי' ציון 277.
  92. ↑ עי' חי' הגרי"ז בכורות שם.
  93. ↑ עי' חי' הגרי"ז בכורות ה ב. ועי' קה"י שם.
  94. ↑ עי' ציון 185 ואילך.
  95. ↑ עי' לבוש יו"ד סי' שטו ס"ו.
  96. ↑ ריט"א בכורות פ"א אות יא א, ועי' קה"י שם.
  97. ↑ קה"י שם.
  98. ↑ עי' רש"י נדה מא א ד"ה נדמה, ועי' ציון 99 שאינו קדוש בולדות קדשים וציון 115 שאינו קדוש בתמורה, וכ"ש שאינו קדוש בקדושת פה. ועי' ציון 121 שי"ס שקדוש בתמורה, ונ' שגם לדעתם אינו קדוש בקדושת פה מאחר שהוא כבע"מ קבוע לפדות עליו, עי' ציון 56, ועי' רמב"ם אסו"מ פ"ג ה"י וחזו"א בכורות סי' יח ס"ק יג.
  99. ↑ רש"י חולין עז ב ד"ה רובא; תוס' תמורה כד ב. ועי' חזו"א בכורות סי' יז ס"ק יב שתמה.
  100. ↑ ע"ע ולדות קדשים ציון 260.
  101. ↑ עי' ציון 61.
  102. ↑ תוס' שם. ועי' ציונים 68, 102, 119, 137, ועי' להלן.
  103. ↑ ע"ע ולדות קדשים ציון 30 ואילך.
  104. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 37 ואילך.
  105. ↑ תוס' חולין עז ב ד"ה רובא וזבחים קיד א ד"ה וקסבר, ועי"ש שהוא כ"ש מכלאים שחלה עליהם קדוה"ג לסוברים שממעי אמן הם קדושים, ע"ע כלאים ציון 149.
  106. ↑ ע"ע כלאים ציון 61 וע' תמורה.
  107. ↑ עי' ציון 115 ואילך.
  108. ↑ עי' ציון 119.
  109. ↑ ע"ע כלאים ציון 72 וע' תמורה.
  110. ↑ עי' ציון 263 שנדמה קל מכלאים.
  111. ↑ עול"ש תמורה כד ב בד' תוס' שם. ועי' חזו"א שבציון 99 שנראה שפירש בתוס' שם שגם לסוברים שממעי אמן קדושים אינו קדוש. ועי' ציון 133 שקדושת הגוף של בכור חלה על נדמה, ועי' צ"פ יסוה"ת פ"ה ה"ו שמ"מ קדושת שאר קדשים אינה יכולה לחול כלל על נדמה והיא כטריפה שאפי' אם היתה קדושה ונטרפה נעשית כבהמה טמאה ופקעה קדושתה.
  112. ↑ ע"ע בן פקועה ציון 72 ואילך.
  113. ↑ תוס' חולין שם וזבחים שם.
  114. ↑ תסו' זבחים שם.
  115. ↑ עי' שמ"ק והגר"ח דלהלן. ועי' ר' אלעזר במשנה תמורה יז א ושמואל בגמ' שם ותוס' בכורות נז א ד"ה חוץ, ועי' תוספתא בכורות פ"א שי"ח.
  116. ↑ עי' משנה שם, ועי' תוספתא תמורה פ"א שי"ח וע"ע כלאים ציון 61 ואילך וע' תמורה. עי' ציון 263 שנדמה קל מכלאים, ועי' עול"ש תמורה כד ב.
  117. ↑ ע"ע תמורה.
  118. ↑ עי' ציון 61.
  119. ↑ תו"ח בשמ"ק בכורות יב א; חי' הגר"ח בכורות שם. ועי' כתר המלך אסו"מ פ"ג ה"ה. ועי' חי' הגר"ח שם שהוצרך הכתוב גם ללמד שנדמה אינו קדוש במעשר אע"פ שמעשר חל על בע"מ, וצ"ב, שהרי נדמה שאינו קדוש במעשר אינו בכלל המיעוט האמור בקדשים, אלא למדוהו מקדשים בגז"ש, עי' ציון 236.
  120. ↑ עי' ציון 7.
  121. ↑ אהא"ז אסו"מ פ"ג הל' ד-ה בדעת הרמב"ם שם ושם ה"י (ותמורה פ"א הי"ז), שכן דעת ר' אלעזר במשנה תמורה יז א שלא הזכיר נדמה בכלל אלו שאינם קדושים בתמורה, וחולק על הברייתא שבציון 4 הסוברת שנדמה הוא פסול בפ"ע.
  122. ↑ עי' ר' אלעזר במשנה תמורה יז א ושמואל בגמ' שם ותוס' בכורות נז א ד"ה חוץ; חי' הגרי"ז תמורה יא א.
  123. ↑ עי' ציון 166 ואילך.
  124. ↑ עי' ציון 133.
  125. ↑ עי' ציון 11.
  126. ↑ חי' הגרי"ז שם.
  127. ↑ עי' ציון 7.
  128. ↑ עי' אהא"ז אסו"מ פ"ג הל' ד-ה בדעת הרמב"ם שם, שכן דעת ר' אלעזר במשנה תמורה יז א שלא הזכיר נדמה בכלל אלו שאינם מקדישים בתמורה, וחולק על הברייתא שבציון 4 הסוברת שנדמה הוא פסול בפ"ע.
  129. ↑ עי' ציון 166 ואילך.
  130. ↑ עי' בכורות ג ב ורגמ"ה שם ורש"י שם ד"ה הכי ובכורות יב א ד"ה קמ"ל.
  131. ↑ עי' ציון 11. ועי' רש"י בכורות יז א ד"ה ר"מ וחי' הגרי"ז שם, ועי' חי' ר' אריה ליב ח"ב סי' מח.
  132. ↑ עי' ציון 56 ואילך.
  133. ↑ פשוט בבכורות שם ג ב, שהצריכו שיהיה השינוי מום קבוע לשחוט עליו, ועי' רמב"ן בכורות ג א ורא"ש שם פ"א סי' ד שאפילו פרה שילדה כמין סוס ודומה במקצת סימנים דנו שאסורה בגיזה ועבודה, ועי' חי' הגרי"ז בכורות ו א ושם. ונ' שגם בכור שאינו דומה לאמו כלל, אלמלא שדרשו שאינו בכלל חיוב בכורה (ואף בכור לכהן אינו, עי' ציון 150) היתה חלה עליו קדושת הגוף, וכן מעשר בהמה בין שהוא דומה לאמו במקצת סימנים ובין כשאינו דומה לאמו כלל, אלמלא שדרשו שאינו בכלל מעשר היתה חלה עליו קדושת הגוף, ופסולם להקרבה אינו מונע שתחול עליהם קדושת הגוף של בכור ומעשר, אלא שדרשו שאין נדמה בכלל חיוב בכור ומעשר וממילא אינו קדוש, ועי' חי' הגר"ח בכורות יב ב בענין נדמה וחי' הגרי"ז בכורות יז א ותמורה כד ב, וצ"ב. ועי' פרי"ד בכורות ג ב, שבכור נדמה כיון שהוא בע"מ, עי' ציון 56 ואילך, "אין בו שום קדושה", וצ"ב.
  134. ↑ ע"ע בעל מום (קרבן): איסור הקדשו; איסור הקרבתו. עי' רמב"ם אסו"מ פ"ג ה"ז.
  135. ↑ עי' ציון 56 ואילך. ועי"ש אם כל נדמה חשוב בעל מום, ועי' להלן.
  136. ↑ ר"י קורקוס שם הל' ד-ה בביאור ראשון בדעת הרמב"ם.
  137. ↑ רי"ט אלגאזי בכורות פ"ו אות נז בד' הרמב"ם.
  138. ↑ עי' ציון 62.
  139. ↑ ר"י קורקוס שם בבי' אחר.
  140. ↑ חי' ר' אריה ליב ח"ב סי' מח.
  141. ↑ ריט"א שם בד' תוס' תמורה כד ב ד"ה קסבר ותו"ח בשמ"ק בכורות יב א. וכ"ה לכאו' לאהא"ז שבציון 7 בד' הרמב"ם.
  142. ↑ עי' ציון 133. עי' חי' הגרי"ז תמורה יא א
  143. ↑ עי' משנה זבחים פד א וראשונים דלהלן.
  144. ↑ תוס' זבחים שם ד"ה הלן; מאירי נדה מ ב. ועי' תוס' בכורות נז א ד"ה חוץ. וע"ע אסו"מ ציון 49 ואילך.
  145. ↑ משנה בכורות טז ב; ברייתא בכורות ו ב; תוספתא בכורות פ"ב; עי' ברייתא בכורות ה ב ותוספתא בכורות פ"א; עי' מכילתא דרשב"י יג יג; רמב"ם בכורות פ"ב ה"ו; טוש"ע יו"ד שטו ה.
  146. ↑ ע"ע בכור בהמה טהורה. פהמ"ש לרמב"ם בכורות פ"ב מ"ה.
  147. ↑ פס"ז שמות יג טו, ועי' תוס' הרא"ש בשמ"ק בכורות ה ב ורא"ש פ"א סי' ד; טור יו"ד שטו.
  148. ↑ משנה בכורות ה ב; עי' מכילתא דרשב"י שם; רמב"ם בכורים פי"ב הי"ח; טור שם.
  149. ↑ עי' להלן.
  150. ↑ עי' רש"י בכורות ג ב ד"ה הכי, שרק הדומה לאמו במקצת סימנים ניתן לכהן, ועי' רש"י שם יז א ד"ה ר"מ, ועי' רמב"ם בכורות פ"ה ה"ו.
  151. ↑ עי' תוס' בכורות ה ב ד"ה והא, שכך משמעות המשנה; טור שם. ועי' ציון 93.
  152. ↑ עי' בכורות ה ב; מכילתא דרשב"י שם. ועי' תוס' ושמ"ק בכורות שם שדנו מנין שהיא מחלוקת, אמנם במכילתא דרשב"י שם מבואר שמחלוקת היא. ועי' תוס' בכורות יב א ד"ה קא וב"ק עח א ד"ה עד, שיש ללמוד פטור נדמה מבכורה מפסולו בקדשים, ולא הוצרך המיעוט בבכורה אלא לחייב בדומה לאמו במקצת סימנים, עי' להלן.
  153. ↑ שמות יג יג.
  154. ↑ שמות לד כ.
  155. ↑ משנה בכורות ה ב; מכילתא דרשב"י שם; רמב"ם בכורים שם.
  156. ↑ רש"י בכורות שם ד"ה והנולד. והיינו שהפטור מפני שולד זה בכלל נדמה, ולא משום שהאם או הולד אינם חמור, ועי' ציון 164.
  157. ↑ בכורות שם, ועי' מכילתא שם.
  158. ↑ עי' תוס שם ד"ה והא, ועי' תו"ח בשמ"ק שם שאע"פ שהיה מקום לחלק, סובר התנא שכ"ש הוא, ואם קדושת מזבח אינה חלה על הנדמה למין ראוי לקדושת דמים כ"ש שאין חלה על הנדמה למין ראוי לקדושת מזבח אחרת.
  159. ↑ מכילתא דרשב"י שם. ועי' בכורות יז א.
  160. ↑ במדבר יח יז.
  161. ↑ רש"י בכורות ה ב ד"ה אך בכור.
  162. ↑ ברייתא בבכורות שם ובתוספתא בכורות פ"א; עי' רמב"ם בכורות שם; עי' טוש"ע שם שטו. ועי' תוס' בכורות שם ד"ה והא, שהוצרך כתוב בפ"ע לשור לכשב ולעז ואינם נלמדים זה מזה, ועי' קהלת יעקב תוספת דרבנן סי' ריד וחי' הגרי"ז בכורות שם שפי' באופ"א. ועי' ספרי קרח קיח, שדרשו מכתוב זה למעט כלאים, ועי' פס"ז במדבר שם, ועי' ספרי דבי רב לספרי שם.
  163. ↑ רש"י בכורות ה ב ד"ה אך בכור.
  164. ↑ עי' שמ"ק בכורות ג ב ופרי"ד בכורות טז ב. והיינו שפטור מפני שהוא נדמה ולא מפני שאין האם והולד ממין אחד, עי' חי' הגרי"ז בכורות ה ב, עי"ש הוכחתו, וכן מוכח בבכורות יב א שדנו ללמוד מבכור שהנדמה פטור ממעשר בהמה, ומעשר אין קדושתו תלויה באמו.
  165. ↑ בכורות שם, ועי' מכילתא שם. ועי' רגמ"ה בכורות שם וכעי"ז בתוס' הרא"ש בשמ"ק שם, שפטור בכור בהמה טהורה בנדמה נלמד לת"ק מפטר חמור בגילוי מילתא בעלמא, אבל פטור פטר חמור בנדמה אינו נלמד לריה"ג מפטור בכור בהמה טהורה בגילוי מילתא בעלמא, כי יש לומר שקדושת הגוף דוקא אינה נוהגת בנדמה, ומכל מקום למד ריה"ג כן במה מצינו. ועי' תוס' שם שתמהו מאחר שהוצרך כתוב בפ"ע לשור לכשב ולעז ואינם למדים זה מזה, עי' ציון 162, כיצד למדו מהם לפט"ח, ועי' גליון בשמ"ק שם, שכיון שגילה הכתוב בשלשתם גילה גם לגבי פט"ח. ועי' רמב"ם בכורים שם ובכורות שם, שהביא דרשה אחת לבכור בהמה טהורה ודרשה אחרת לפט"ח, ועי' לח"מ בכורות שם, שאע"פ שאמרו בגמ' שלמדים זה מזה ונחלקו תנאים מהיכן דרשו, דרך הרמב"ם להביא בכל מקום הדרשה הפשוטה, ועי' מרכה"מ שם, ועי' חס"ד בכורות פ"א.
  166. ↑ משנה בכורות טז ב; ברייתא שם ו ב; תוספתא בכורות פ"ב.
  167. ↑ עי' ברייתא שם ה ב ובתוספתא בכורות פ"א.
  168. ↑ עי' מכילתא דרשב"י יג יג, ועי' רב אשי בבכורות יז א בבי' ברייתא דרב אושעיא שם. ועי' קהלת יעקב תוספת דרבנן שבציון 211, וצ"ב.
  169. ↑ בכורות יז שם.
  170. ↑ ברייתא בכורות ו ב.
  171. ↑ ברייתא שם. ועי' קהלת יעקב תוספת דרבנן סי' ריד ד"ה הן אמת, שחיוב בכורה בראשו ורובו דומה לאמו אינו צריך ריבוי מן הכתוב.
  172. ↑ במדבר יח יז.
  173. ↑ עי' ציון 162.
  174. ↑ במדבר שם.
  175. ↑ ר' יוסי הגלילי בברייתא בכורות שם ובתוספתא שם; ר' מאיר במכילתא דרשב"י שם.
  176. ↑ עי' לעיל.
  177. ↑ רגמ"ה בכורות ה ב; עי' ראשונים דלהלן.
  178. ↑ תו"ח בשמ"ק בכורות שם.
  179. ↑ עי' תוס' בכורות יב א ד"ה קא ותו"ה בשמ"ק שם ה ב.
  180. ↑ עי' תוס' בכורות ה ב ד"ה תלמוד, ותוס' הרא"ש בשמ"ק בכורות שם.
  181. ↑ רמב"ם בכורות פ"ב ה"ו; טוש"ע יו"ד שטו ה.
  182. ↑ ציון 58 ואילך. ועי' ציון 130 ואילך.
  183. ↑ ציון 25 ואילך.
  184. ↑ עי' ציון 166 ואילך, ושם שי"ח.
  185. ↑ ברייתא בכורות ו א.
  186. ↑ ברייתא בבכורות שם וגמ' שם בבי' ברייתא דלעיל; רמב"ם בכורות פ"ב ה"ו; טוש"ע יו"ד שטו.
  187. ↑ עי' גמ' שם ורמב"ם ושו"ע שם.
  188. ↑ רמב"ם דלהלן.
  189. ↑ גמ' שם. ונ' שספקות אלו אינם תלויים במה שמיעטה תורה נדמה מבכורה, שהרי הדומה לאמו במקצת סימנים אינו בכלל המיעוט, אלא דנו שמחמת השינוי שבין האם לולד לא יוכל לחול על הולד דין בכורה מחמת האם, ועי' חי' הגרי"ז בכורות ה ב. וצ"ב אם ספיקות אלו גם בשראשו ורובו דומה לאמו.
  190. ↑ רמב"ן בכורות ג ב; רא"ש בכורות פ"א ה"ד; טוש"ע יו"ד שטו ו (וצ"ב אם קדמו דברי השו"ע לדבריו בבד"ה שבציון 192). על דין הספק ע"ע בכור בהמה טהורה: ספק בכור וע' פטר חמור.
  191. ↑ רמב"ם שם.
  192. ↑ רמב"ם בכורים פי"ב הי"ח ועי' ר"י קורקוס וכס"מ שם ושם בדעתו, ועי' ב"י יו"ד שם ובבד"ה שם. ועי' רא"ש שם בתחילת דבריו ומעיו"ט שם. ועי' כס"מ שם שפסק הרמב"ם כן כדעתו לפסוק כאם תמצא לומר, ע"ע, ועי' רדב"ז בכורים שם שפי' באופ"א.
  193. ↑ עי' לעיל.
  194. ↑ עי' לעיל.
  195. ↑ רא"ש בכורות פ"א סי' ד; טור יו"ד שטו ועי' ב"ח שם; עי' ט"ז יו"ד שם ס"ק ג. ועי' ציון 56 ואילך וציון 130 ואילך, שנדמה הדומה לאמו במקצת סימנים הוא לעולם בע"מ ואינו צריך מום אחר.
  196. ↑ רא"ש שם, ועי' ב"ח שם. והיינו שאין פדיון מועיל להתירו כפט"ח.
  197. ↑ עי' רמב"ם בכורות פ"ב ה"ו וחי' הגרי"ז בכורות ו א בדעתו.
  198. ↑ לבוש יו"ד סי' שטו ס"ו. וצ"ב, לצד שדינו כפט"ח איך אוכלו הכהן בלא פדיון.
  199. ↑ עי' רא"ש בכורות פ"א סי' ד; פרישה יו"ד שטו: נראה; נמוקי רי"ב יו"ד שם וסי' שכא.
  200. ↑ נמוקי רי"ב שם שכא, ופשוט, שהרי אסור באכילה כיוצא מן הטמא.
  201. ↑ עי' לעיל.
  202. ↑ חדרי דעה יו"ד סי' שטו בד' טוש"ע יו"ד סוסי' שכא.
  203. ↑ רבה בכורות יז א בבי' א' בברייתא דרב אושעיא שם, ועי"ש וברש"י שם ד"ה ה"מ שכ"ד ר' יוחנן. ועי' ציון 207 שי"ס בדעת אמוראים שלד"ה פטורה, ועי' ציון 208 שי"ס בדעת אמוראים שלד"ה חייבת. ועי' קהלת יעקב תוספת דרבנן סי' ריד ד"ה הן אמת, שאע"פ שרחל בת רחל בת עז פסולה בקדשים לד"ה, לדעתו, עי' ציון 39, סובר ר"מ שאין למדים מקדשים לפוטרה מבכורה, כי מדרשת הכתוב "אך" למדו שחייבת מבכורה, ולדעת ר"מ אין דורשים מן הכתוב "אך" לחייב בבכורה את הדומה לאמו במקצת סימנים, ועי' ציון 168, וצ"ב.
  204. ↑ רש"י שם ד"ה ברחל.
  205. ↑ עי' ציון 166 ואילך.
  206. ↑ רי"ט אלגאזי בכורות פ"ו אות נז. ועי' ציון 211 ואילך שי"ס לדעת חכמים שאפילו רחל בת עז בת רחל פטורה, ולכאו' כוונתו שיש לחייב כאן יותר מפני שמלבד שהיא דומה במקצת לאם אמה היא דומה לאמה.
  207. ↑ רמב"ן בכורות יא ב; רא"ש שם פ"ב סי' ג, טור יו"ד שטו; גליון מהרש"א יו"ד שם ולקוטי הלכות בכורות שם בהערה, בד' הרמב"ם שהשמיט דין רחל בת רחל בת עז, שלדעתו רב אשי שפירש מחלוקת ר"מ וחכמים באופ"א סובר שרחל בת רחל בת עז היא לד"ה בכלל נדמה ופטורה, ועי' ציון 44.
  208. ↑ ב"י יו"ד שם, בד' הרמב"ם הנ"ל, שלדעתו סובר רב אשי הנ"ל שלד"ה אין פטור מבכורה אלא ברחל בת עז ולא ברחל בת רחל בת עז; מרכה"מ בכורות פ"ב ה"ו וקהלת יעקב תוספת דרבנן שם ד"ה ואולם לעניות דעתי, בד' הרמב"ם, שסתימת לשונו מורה שחייב מפני שהולד דומה לאמו, וסובר שהלכה כדעת הסוברים שנחלקו ברחל בת עז בת רחל, עי' להלן, ולדבריהם ברחל בת רחל בת עז לד"ה חייב, ועי' ציון 217. ועי' קהלת יעקב תוספת דרבנן שם.
  209. ↑ ד"ח על הרא"ש שם.
  210. ↑ ציונים 33 ואילך, 72 ואילך.
  211. ↑ רבה בכורות יז א בבי' ב' בברייתא דרב אושעיא שם ורגמ"ה שם, ועי"ש וברש"י שם ד"ה מודה שכ"ד ר' יוחנן. ועי' ציון 217 שי"ס בדעת אמוראים שלד"ה פטורה, ועי' ציון 218 שי"ס בדעת אמוראים שלד"ה חייבת. ועי' קהלת יעקב תוספת דרבנן סי' ריד ד"ה הן אמת, שאע"פ שרחל בת עז בת רחל פסולה בקדשים לד"ה, לדעתו, עי' ציון 39, סובר ר"מ שאין למדים מקדשים לפוטרה מבכורה, כי מדרשת הכתוב "אך" למדו שחייבת מבכורה, ולדעת ר"מ אין דורשים מן הכתוב "אך" לחייב בבכורה את הדומה לאמו במקצת סימנים, ועי' ציון 168, וצ"ב. ועי' חזו"א בכורות סי' יט ס"ק ו, שגם ברחל בת רחל בת עז בת רחל נחלקו, כי לדעת חכמים שלא חזרה שיות למקומה נחשבים כל הדורות נדמה (כרחל בת רחל בת עז שפטורה לדעתם, עי' ציון 203).
  212. ↑ עי' רש"י שם ד"ה מודה ר"מ.
  213. ↑ עי' ציון 166 ואילך.
  214. ↑ ועי' ציון 203 ואילך שי"ס לדעת חכמים שאפילו עז בת עז בת רחל פטורה, ולכאו' כוונתו שיש לחייב כאן יותר מפני שמלבד שהיא דומה במקצת לאמה היא דומה לאם אמה.
  215. ↑ עי' ציון 166 ואילך.
  216. ↑ חזו"א בכורות סי' יט ס"ק ז. וצ"ב שהרי פטור רחל בת עז בת רחל לדעת חכמים אינו מפני שהאם אינה כמין אמה, אלא מפני שהולד אינו כמין אמו, ונ' כוונתו שכיון שהאם חשובה מחמת מקצת הסימנים כדומה לאמה הרי שהולד הדומה לאמה אינו נדמה לגביה, ועי' ציון 51.
  217. ↑ רמב"ן בכורות יא ב; רא"ש שם פ"ב סי' ג; טור יו"ד שטו; גליון מהרש"א יו"ד שם ולקוטי הלכות בכורות שם בהערה, בד' הרמב"ם שהשמיט דין רחל בת עז בת רחל, שלדעתו רב אשי שפירש מחלוקת ר"מ וחכמים באופ"א סובר שרחל בת עז בת רחל היא לד"ה בכלל נדמה ופטורה, ועי' ציון 44; מרכה"מ בכורות פ"ב ה"ו וקהלת יעקב תוספת דרבנן שם ד"ה ואולם לעניות דעתי, בד' הרמב"ם, שסתימת לשונו מורה שפסק כחכמים שלא חזרה שיות למקומה, ועי' ציון 208. ועי' קהלת יעקב תוספת דרבנן שם.
  218. ↑ ב"י יו"ד שם, בד' הרמב"ם הנ"ל, שלדעתו סובר רב אשי הנ"ל שלד"ה אין פטור מבכורה אלא ברחל בת עז ולא ברחל בת עז בת רחל.
  219. ↑ ד"ח על הרא"ש שם.
  220. ↑ ציונים 33 ואילך, 64 ואילך.
  221. ↑ עי' ציון 203.
  222. ↑ ע"ע חוששין לזרע האב: בכלאי בהמה.
  223. ↑ עי' ציון 263.
  224. ↑ עי' חזו"א שבציון 211. חזו"א בכורות סי' יט ס"ק י. ולכאו' כוונתו שבהמת כלאים שמינה כמין אמה ואביה ממין אחר הרי היא כרחל בת עז בת רחל שחזרה למין אם אמה ומכל מקום היא חשובה נדמה מפני שאמה כמין אחר, ומאותו הטעם פטור גם ולד הכלאים שאבי אמו כמין אחר, ונ' שפטור כאן גם לסוברים ברחל בת עז בת רחל שחזרה שיות למקומה, עי' ציון 54.
  225. ↑ עי' לבושי מרדכי יו"ד מהדו"ק סי' רז.
  226. ↑ עי' לעיל.
  227. ↑ קהלת יעקב תוספת דרבנן סי' ריד ד"ה ואולם לעניות דעתי.
  228. ↑ עי' משנה וברייתא בכורות נז א ותוס' שם ד"ה חוץ ומלאכת שלמה בכורות פ"ט מ"ד בשם תוס' הרא"ש; עי' בכורות יב א ורש"י שם ד"ה אי למעט; עי' פהמ"ש לרמב"ם בכורות שם, ועי' חק נתן בכורות נז א ומרכה"מ אסו"מ פ"ג ה"ה בד' הרמב"ם בכורות פ"ו הי"ד, ועי' כס"מ ומל"מ אסו"מ שם. ועי' להלן בד' הרמב"ם.
  229. ↑ עי' רש"י בכורות יב א ד"ה העברה.
  230. ↑ בכורות יב א ורש"י שם ד"ה קמ"ל.
  231. ↑ עי' ציון 166 ואילך. עי' שם יב א.
  232. ↑ ויקרא כז לב.
  233. ↑ ויקרא כב כז.
  234. ↑ עי' לעיל: פסולו לקרבן.
  235. ↑ עי' ציון 11.
  236. ↑ ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה בבכורות נז א.
  237. ↑ עי' שם יב א. ועי' ציון 133.
  238. ↑ עי' קרבן אשם בכורות יב א, שכיון שיש ללמוד מקדשים לפטרו ומבכור לחייבו, עי' בכורות שם, למדים אותו משניהם לחומרא.
  239. ↑ מרכה"מ שם, ועי"ש טעמו.
  240. ↑ ע"ע מעשר בהמה.
  241. ↑ מרכה"מ שם בד' הרמב"ם בכורות פ"ו הי"ד, שהוא בכלל כלאים שהזכיר הרמב"ם שם,.
  242. ↑ עי' רמב"ם בכורות פ"ו הי"ד. ועי' ציון 228.
  243. ↑ עי' ציון 7.
  244. ↑ אבן ישראל בכורים פי"ב ה"ט בד' הרמב"ם שם, ולכאו' כן הוא לד' אהא"ז שבציון הנ"ל, ועי' תו"כ אמור פרשה ח, שהובאה דרשה ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה הנ"ל ולא הוזכר בה נדמה, ועי' ציון הנ"ל (וצ"ב, שעדיין יש ללמוד מעשר בגז"ש מבכור לפטור נדמה שאינו דומה לאמו כלל, עי' בכורות יב א). ועי' ר"י קורקוס בכורות שם וקהלת יעקב תוספת דרבנן סי' ריד ד"ה ואגב ואברהם יגל אסו"מ פ"ג הי"א ומנ"ח מ' שס ושפ"א בכורות יב א בד' הרמב"ם.
  245. ↑ עי' ציון 39.
  246. ↑ עי' לעיל. קהלת יעקב תוספת דרבנן סי' ריד ד"ה הן אמת.
  247. ↑ ע"ע פטר חמור. ועי' רש"י בכורות יב א ד"ה או דלמא וטור יו"ד שכא, ועי' ב"י יו"ד שם שצידד בד' הרמב"ם שכל שיש לו שה אין לו לפדות בדבר אחר בשויו, וע"ע הנ"ל.
  248. ↑ ע"ע הנ"ל וע' כלאים ציון 90 ואילך. ועי"ש שי"ג ר' אלעזר.
  249. ↑ בכורות שם. ועי' תו"י יומא מט ב סוד"ה שאני.
  250. ↑ ע"ע פטר חמור וע' כלאים ציון 77 ואילך.
  251. ↑ בכורות שם.
  252. ↑ עי' גמ' שם בביאור ברייתא דרבה בר שמואל.
  253. ↑ תוס' יומא מט ב סוד"ה שאני, ועי"ש היכן נתמעט; ח"נ בכורות שם.
  254. ↑ שי למורא ושפ"א ומרומי שדה בכורות שם וחזו"א בכורות סי' יז ס"ק יב, בד' הרמב"ם בכורים פי"ב ה"ט.
  255. ↑ רמב"ם בכורים פי"ב ה"ט; רמב"ן ורא"ש בכורות שם; טוש"ע יו"ד שכא ג.
  256. ↑ עי' ציון 166 ואילך.
  257. ↑ מנ"ח מ' כב אות ח. ועי' חזו"א שם שהסתפק.
  258. ↑ עי' ברייתא בבכורות יב א; תוספתא בכורות פ"א; רמב"ן שם.
  259. ↑ גמ' שם.
  260. ↑ רש"ש שם, ופשוט. ועי"ש שם שתמה על שהשמיט הרמב"ם דין זה.
  261. ↑ רי"ט אלגאזי בכורות פ"א אות יא, ועי"ש הוכחתו, ולכאו' ה"ה בדומה לעגל, עי' קה"י בכורות סי' ד. ועי' קה"י שם שאע"פ שיש לדחות הראיה, מסתבר כן, כי נדמה מלבד שיש בו צד אמו יש בו צד עצמו, ועי' ציון 97.
  262. ↑ עי' צ"פ תניינא ע"ז פי"ב ה"ב (ושם ט"ס, וצ"ל: רחל שילדה כמין עגל).
  263. ↑ עי' בכורות יז א וב"ק עח א.
  264. ↑ ע"ע ארבעה וחמשה ציון 67 ואילך וע' כלאים ציון 100 ואילך.
  265. ↑ מאירי ב"ק עז ב.
  266. ↑ ע"ע זרוע לחיים וקבה ציון 106 וע' כלאים ציון 47 ואילך.
  267. ↑ עי' ציון 263 ואילך שכל מקום שהכלאים בכלל שה כל שכן נדמה. וצ"ב בנדמה הדומה לחיה או לבהמה טמאה אם חייב, ועי' ציון 261.
  268. ↑ ע"ע חלב ציון 170 ואילך וע' כלאים ציון 50 ואילך.
  269. ↑ עי' ציון 263 ואילך שכל מקום שהכלאים בכלל שה כל שכן נדמה.
  270. ↑ ע"ע חלב ציון 135.
  271. ↑ צ"פ תניינא ע"ז פי"ב ה"ב. ועי' ציון 261.
  272. ↑ ע"ע אותו ואת בנו ציון 50 ואילך וע' כלאים ציון 43 ואילך.
  273. ↑ עי' ציון 263 ואילך שכל מקום שהכלאים בכלל שה כל שכן נדמה.
  274. ↑ דברים כב יא.
  275. ↑ דברים שם יא-יב.
  276. ↑ ויקרא יג מז.
  277. ↑ בכורות יז א.
  278. ↑ עי' רש"י בכורות שם ד"ה על צמרו; רמב"ן בכורות שם; רא"ש בכורות פ"ב סי' ג.
  279. ↑ מנ"ח מ' תקח לד' רש"י, ועי' בכורות שם. ועי' חזו"א בכורות סי' יט ס"ק ט שצידד שגם הרמב"ם דלהלן מודה בזה, ועי' להלן.
  280. ↑ עי' תוס' שבת כז א ד"ה מנין.
  281. ↑ חזו"א ס"ק ח. ועי"ש ס"ק ט שנ' שצמר של רחל בת עז שלא באה ממין הכבשים בודאי אינו בכלל צמר ואין צריך למעטו, ועי' מאירי שבציון 307.
  282. ↑ עי' רמב"ם ציצית פ"ב ה"א וכלאים פ"י ה"ב וטו"צ פי"ג ה"ג וכס"מ בדעתו; עי' שו"ע יו"ד רצח ב.
  283. ↑ ד"ח בכורות פ"ב סי' ג בד' הרמב"ם; לקוטי הלכות בכורות שם בהערה בד' הרמב"ם.
  284. ↑ קהלת יעקב תוספת דרבנן סי' ריד ד"ה ואולם; עי' מנ"ח שם בד' הרמב"ם.
  285. ↑ כ"ה לכאו' לד' מרכה"מ דלהלן, שכיון ששל עז בת רחל לא התמעט לדעתו כל שכן שלא התמעט של רחל בת עז בת רחל, ונמצא ששל רחל בת עז שהתמעט הוא מפני שמקורו ממין העזים, וא"כ ה"ה שנתמעט של רחל בת רחל בת עז.
  286. ↑ מרכה"מ בכורות פ"ב ה"ו.
  287. ↑ מנ"ח שם; חזו"א שם בד' הרמב"ם. ועי' ר"י קורקוס כלאים פ"י ה"ב.
  288. ↑ עי' לעיל.
  289. ↑ עי' הר המוריה בכורות פ"ב ה"ו בד' הרמב"ם; חזו"א בכורות סי' יט ס"ק ט. ועי' חזו"א שם שכן פשוט, כי מה שהיא דומה לאמה שהיא עז אינו סיבה שיהיה צמרה צמר.
  290. ↑ עי' לעיל.
  291. ↑ חזו"א שם ס"ק ח. ועי' דרך אמונה בכורים פ"י בביאור ההלכה.
  292. ↑ חזו"א בכורות סי' יט ס"ק י.
  293. ↑ עי' פמ"ג א"א סי' ט ס"ק א; חזו"א שם.
  294. ↑ פמ"ג שם.
  295. ↑ ע"ע חוששין לזרע האב: בכלאי בהמה.
  296. ↑ עי' ציון 263.
  297. ↑ עי' ציון 279 ואילך.
  298. ↑ חזו"א שם. ועי' ציון 54.
  299. ↑ באה"ל שם ד"ה רחלים. ועי' דרך אמונה בכורים פ"י בביאור ההלכה ד"ה היה צמרן.
  300. ↑ עי' תוס' בכורות יז א ד"ה ולית.
  301. ↑ ע"ע ראשית הגז.
  302. ↑ בכורות שם, ועי' רגמ"ה שם.
  303. ↑ עי' מאירי חולין קלז א שהפטור בעז בת רחל מפני שצמרה קשה, ולפיכך רחל הבאה מן הכלאים שצמרה רך חייבת. ועי' ציון 306 שנדמה חייב ואף הראשונים שבציון 307 נ' שמודים ולא פטרו אלא ברחל בת עז מפני שהיא ממין עז.
  304. ↑ עי' ציון 311.
  305. ↑ חזו"א בכורות סי' יט ס"ק ח. וצ"ב, שהרי כלאים חייבים בראשית הגז, וכ"ש נדמה, עי' ציון 263, ועי' דרך אמונה בכורים פ"י ביאור ההלכה ד"ה היה צמרן.
  306. ↑ מאירי שם בשם גדולי המפרשים; מנ"ח מ' תקח. ועי' בכורות יז א שצדדו שמחייב ר"מ רחל בת עז ועז בת רחל, ולא הקשו אלא על עז בת רחל שבודאי פטורה מפני שצמרה קשה, ועי' חי' הגרי"ז שם.
  307. ↑ מאירי שם.
  308. ↑ עי' תוס' בכורות יז א ד"ה ולית.
  309. ↑ עי' ציון 277.
  310. ↑ מנ"ח מ' תקח.
  311. ↑ חזו"א בכורות סי' יט ס"ק ט: מסתבר; עי' חי' הגרי"ז בכורות יז א. ועי' מאירי שבציון 307 שנ' שסובר שאינו צמר כלל.
  312. ↑ ציון 59 ואילך.
  313. ↑ ציון 93 ואילך.
  314. ↑ ציון 438 ואילך.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:נדמה&oldid=159842"