אנציקלופדיה תלמודית:נטולה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־16:36, 17 באפריל 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''': אחת משמונה טריפות שנאמרו למשה בסיני.</span> == <span dir="rtl">גדרה</span> == ===...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך: אחת משמונה טריפות שנאמרו למשה בסיני.

גדרה

ההבדל בין נטולה לחסורה

בהבדל שבין נטולה לחסורה* - שאף היא אחת משמונה טריפות[1] - יש מן הראשונים סוברים ששני מיני טריפות שונים הם, ולכן לדעתם איבר שנאמר בו שאם ניטל טריפה, אין הבהמה נאסרת אלא אם נחתך אותו איבר, אבל אם נבראה חסרת אותו אבר, הרי זו מותרת, שאם לא כן נמצאת החסורה והנטולה אחת[2]. ולדעה זו, איבר שנאמר בו שאם נחסר מבריאתה טריפה, אזי אם ניטל אחר כך, טריפה משום חסורה[3].

ויש מן הראשונים והאחרונים סוברים שהנטולה והחסורה אחת הן, וכל איבר שאם ניטל טריפה, אף אם נבראה חסרת אותו אבר, טריפה[4], ולא מנו נטולה וחסורה כשתים אלא ללמד שאחד הניטל ביד ואחד שחסר מן התולדה טריפה, שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומר שדוקא שחסרה מתולדתה טריפה אבל היה לה וניטל כשרה, וכן להיפך[5], ומהם שכתבו בטעם שנמנו כשתי טריפות שבכל אבר תפסו חכמים את הלשון השייך באותו אבר[6].

ויש מן האחרונים סוברים, מהם שכתבו כן בדעת ראשונים, שנטולה היינו חסרת כל האיבר, וחסורה היינו חסרת מקצת האבר[7].

אופן הנטילה

טריפות נטולה, כתבו ראשונים והאחרונים שכתבו שהיינו כשניטל על ידי אדם או מחמת חולי[8], ולדעתם אותה ששנינו, וכן הלכה, שניטלו הכליות כשרה[9], היינו אף כשניטל על ידי אדם או חולי[10]. על הסוברים שניטלו הכליות שכשרה היינו דוקא באופן שנבראה כך, אבל לא על ידי חולי או על ידי אדם, ועל פרטי המחלוקת וטעמיה, ע"ע כליות[11].

יתר

על יתר* - אבר יתר הנמצא בבעל חיים - שהוא כנטול, שנחלקו בו ראשונים אם חשוב חסר בידי שמים מתחילת ברייתו, או שחשוב כמי שניטל לאחר ברייתו, ולסוברים שחלוקה טריפות נטולה מחסורה[12], אין היתר מטריף אלא באברים שאם ניטלו טריפה אך לא באברים שאם חסרו מברייתה, ע"ע יתר[13].

הטריפויות

שמונה מיני טריפות יש בנטולה: ניטל צמת-הגידים*; ניטל הכבד; ניטל לחי* העליון; כוליה שלקתה; כוליה שהקטינה ביותר; כוליה שנמצאת בה ליחה; כוליה שנמצאו בה מים עכורים, אף על פי שאינם סרוחים; כוליה שנמצאו בה מים סרוחים[14], ונתנו בהם סימן: צל"ך ק"ל סל"ע[15].

נטולת צומת הגידים

הכלל

ניטל צמת-הגידים*, טריפה[16]. על מהותו ומקומו, ע"ע. בגדר ניטל צומת הגידים, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שהיינו דוקא כשנחתכו הגידים או ניטלו לגמרי, אבל אם נעקרו מן הארכובה* ונקפלו מן העצם עד למעלה, אינה טריפה[17]. ויש סוברים שאף בנעקרו מן הארכובה ונקפלו מן העצם ולמעלה, טריפה[18], מהם שכתבו שדוקא כשנכפל כל שיעור ארכם, אבל אם נשתייר מקצת שיעורם עדיין דבוק לעצם, כשר[19]. ויש סוברים שבנקפלו למעלה, אם עדיין יונקים מהגוף, כשרה, שחוזר ומבריא, אבל אם ניטלו ממקום שהם מחוברים בעצם ולמעלה מחצי עצם נחתכו, שאינו חוזר ומבריא, טריפה[20].

בדעת ר' שמעון בן אלעזר בתוספתא, יש מן הראשונים שכתבו שניטל צומת הגידים כשרה[21].

לקות בצומת הגידים, יש מן האחרונים שכתבו שאם הלקות היא בשיעור המטריף בפסיקה, טריפה[22].

מקום הנטילה

צומת הגידים שנפסק או ניטל, לדעת אחד מן האמוראים אשר ישב לפני רבי אבא, אף כשנפסק כנגד הערקום, טריפה, ולדעת רב יהודה ורבא בריה דרבה בר רב הונא בשם רב אסי, הוא דוקא במקום שפורעים הטבחים[23], היינו מקום שפותחים הטבחים להפריש מן העצם כשמנקרים אותו ורוצים ליטול אותן גידים[24], או שכשמפשיטים בהמה משם מתחילים לפתוח ולהפשיט העור של רגלים אחרונים[25], והוא עילוי הערקום[26], שהערקום הוא עצם קטן המחבר את הפרקים, ומה שיש מן הגידים ולמעלה ממנו עד מקום שמתפשטים קרוי צומת וכל מקום שיחתכו שם טריפה[27]. להלכה, אם נחתכו למעלה מן הערקום, טריפה, כנגד הערקום, והוא המקום שהטבחים תולים בו, טריפה[28], ואף על פי שצומת הגידים מתפשט עד העקב, כנגד הערקוב הם כבר קשים ונעשו כעצם, ואין טריפות צומת הגידים אלא במקום שהם רכים[29]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שלהלכה אף בנפסק כנגד הערקום, טריפה, שאין אנו בקיאים להבחין שלא נפסק אחד מן הגידים ולמעלה[30].

נחתך פרק אמצעי

נחתכה הרגל בפרק האמצעי - השוק[31] - ללשון ראשון בדעת רב יהודה בשם רב בשם ר' חייא, בכל מקום שנחתכה ואפילו שלא במקום צומת הגידים, טריפה, ולדעת רב פפא בדעת רב יהודה בשם רב בשם ר' חייא, וכן סובר עולא, אם נחתך שלא במקום צומת הגידים, כשרה, ובמקום צומת הגידים, טריפה[32], כשבדקו ומצאו שנחתך גם צומת הגידים[33], שלא נאסרת בחיתוך הרגל במקום זה אלא משום שנחתכו הגידים[34].

להלכה, יש מן הראשונים והאחרונים שפסקו כרב פפא, שרק כאשר נחתך במקום צומת הגידים ונחתכו הגידים, טריפה[35], ולדעה זו אם נשבר העצם במקום צומת הגידים ויצא לחוץ ואין עור ובשר חופים את רובו ובדק צומת הגידים ונמצאו קיימים, כשירה[36]. ויש מן הראשונים והאחרונים שפסקו כלשון ראשון, שכל שנחתך הפרק האמצעי אפילו שלא במקום צומת הגידים טריפה[37], ואף על פי שצומת הגידים קיים[38]. ולדעה זו, אם נשבר העצם במקום צומת הגידים ויצא לחוץ ואין עור ובשר חופים את רובו, אף על פי שבדק צומת הגידים ונמצאו קיימים, טריפה[39]. ונחלקו בדעתם: יש סוברים שפסקו כלשון ראשון בתורת ודאי ולא מספק[40]. ויש סוברים שפסקו כן רק בתורת ספק, שבשל תורה הלך אחר המחמיר, ולשון ראשון הוא המחמיר[41]. וכתבו אחרונים להחמיר כדעה זו מספק[42], אלא כשיש ספק או בתערובת אפשר להקל[43], וכן בהפסד מרובה[44].

בין ערקום לשוק

נשבר העצם בין הערקום לשוק, לסוברים שנחתך עצם האמצעי בכל מקום טריפה[45], אף בזה טריפה[46]. ויש שכתבו שאם לא יצא לחוץ יש להתיר על ידי בדיקה שצומת הגידים קיימים[47]

נשבר הערקום

נשבר העצם במקום הערקום עצמו, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שכשרה[48]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שטריפה[49], או מחמת שבירת העצם[50], ולפי זה אם נתאחה השבר, כשרה[51], או שיש לחוש שמא נפסק אחד מצומת הגידים[52], ולפי זה אפילו נתאחה השבר אינו מועיל[53], ואף לסוברים שלהלכה כשנחתך צומת הגידים כנגד הערקום כשרה[54], יש מן האחרונים שצידדו לומר שכאשר נשבר העצם יש יותר חשש שנקרע צומת הגידים אף מעל הערקום[55]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת הראשונים שדוקא כשנחתך העצם במקום שודאי יש בו צומת גידים, טריפה[56]. ויש שכתבו שבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על המתירים, שבנשבר הערקום כשרה[57].

בעוף

בעוף, אם נחתך בין הפרק התחתון לאמצעי, בכל אופן יש להטריף מחשש לפסיקת צומת הגידים[58], ואפילו אם חזר ונתאחה יפה, אינו מועיל מחשש שנפסק צומת הגידים[59].

נשבר במקום צומת הגידים

נשבר העצם במקום צומת הגידים, ונקשר ונתרפא יפה, ולא נשתנה מראית הבשר שעל השבר, יש מן הראשונים והאחרונים שמתירים[60], בלא בדיקה, שכיון שנתרפא יפה מוכח שאין כאן רעותא[61]. ויש מן הראשונים והאחרונים שאוסרים עד שיבדוק בצומת הגידים[62], וכתבו אחרונים שכיון שאיננו בקיאים בבדיקת צומת הגידים בעוף, טריפה[63].

הגידים שנחתכו: בבהמה

בבהמה, שצומת הגידים בה הוא שלשה גידים, אחד עב ושנים דקים[64], נחלקו אמוראים:

א) לדעת אמימר משמו של רב זביד, אם נפסק החוט העב, שהוא רוב בנין, או שנפסקו השנים הדקים, שהם רוב מנין, טריפה[65].

ב) לדעת מר בר רב אשי בשם רב זביד, בין כשנפסק העב בלבד, שאז נותרו השנים הדקים שהם רוב מנין, ובין כשנפסקו השנים הדקים, שאז נותר העב שהוא רוב בנין, אינה טריפה[66], ואינה נעשית טריפה אלא כשנפסק הגיד העבה וגם אחד מהשנים הדקים, שנסתלק רוב מנין ורוב בנין[67].

ג) לדעת רב יהודה בשם רב ללשון ראשון, אף אם נחתך רוב של אחד מן הגידים, טריפה[68], אפילו נחתך אחד מהגידים הדקים[69].

ד) לדעת רב יהודה בשם רב ללשון שני, אם נחתך ברוב של כל אחד ואחד, טריפה[70]. ונחלקו בדעתו: יש מן הראשונים שכתבו שסובר כמר בר רב אשי, אלא שמחלק בין נפסקו לגמרי, שדי בנפסק הגיד העבה ואחד מהגידים הדקים כדי להטריף, לבין נפסקו חלקית, שאז אינה טריפה אלא בנפסק רוב של כל אחד מהשלשה[71], ויש שכתבו שאף בנפסקו חלקית, די בכך שנפסק רוב הגיד העבה ורוב אחד מן הדקים[72], ויש שכתבו שאם נפסק הגיד העבה לגמרי, די בכך שיפסק רוב שני הגידים הדקים, ואם נפסקו הדקים לגמרי, די בכך שיפסק העבה ברובו, אבל בנחתך רק רוב של כל אחד ואחד כשרה[73], ויש שכתבו שבנפסק העבה לגמרי די בכך שיפסק רוב אחד מן הדקים[74].

ה) לדעת רב יהודה בשם שמואל ללשון ראשון, דוקא אם נחתכו שנים מהגידים, טריפה[75], אבל נחתכו שלשתם ברובם, טריפה[76].

ו) ולדעת רב יהודה בשם שמואל ללשון שני, כשנשאר שליש מכל אחד ואחד כשרה[77].

ז) לדעת רבנאי בדעת שמואל, אפילו לא נשתייר בה אלא כעובי חוט הסרבל, כשרה[78], יש מן הראשונים שכתבו שהוא שליש עובי הגיד[79], ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שהוא בכלשהו[80], ויש מן הראשונים שכתבו שהוא השיעור הפחות ביותר שיש לו היכר[81]. ונחלקו בדעתו: יש מן הראשונים סוברים שאפילו נפסקו שני גידים, כל שנשאר מהגיד השלישי כחוט הסרבל, כשרה[82]. ויש מן הראשונים סוברים שדוקא אם נשאר בכל אחד מן הגידים כחוט הסרבל, כשרה[83].

להלכה, נחלקו ראשונים ואחרונים:

א) יש שפסקו כמר בר רב אשי, שבין שנפסק העב לבדו, ובין שנפסקו השנים הדקים לבדם, אינה טריפה[84], עד שיפסק הגיד העבה ואחד מהדקים[85], ואם לא נפסקו לגמרי אלא רק ברובם, פסקו כלשון שני בדעת רב וכהבנתם בו[86], שרק בנחתך רוב של כל אחד מהם, טרפה[87].

ב) ויש שפסקו - כהבנתם בדעת רב בלשון שני[88] - שאף בנפסקו רובם, אפילו נפסק כל אחד מהם ברובו, כשירה, עד שיפסק העבה לגמרי והשנים הדקים ברובם או עד שיפסקו הדקים לגמרי והעבה ברובו[89], ויש שכתבו שכשנחתך העבה לגמרי, אף כשנחתך רק אחד מהדקים ברובו, טריפה[90].

ג) ויש מן הראשונים והאחרונים שפסקו כלשון ראשון בדעת רב, שאפילו בנפסק רוב אחד מהם, הגיד העבה או אחד מהשנים הדקים, טריפה[91], ויש מן האחרונים שכתבו להחמיר כדעה זו, אם לא בהפסד מרובה[92].

ד) ויש מן הראשונים שכתבו בדעת ראשונים אחרים שהלכה כרבנאי בדעת שמואל, שאפילו נשתייר בכל אחד בחוט הסרבל, כשרה[93].

הגידים שנחתכו: בעוף

צומת הגידים שבעוף, שבו ששה עשר גידים[94], נפסק אחד מהם, טריפה[95], ואפילו נפסק רק ברובו[96], שעוף שחיותו מועטת, אפילו בדבר מועט הוא מסתכן[97], וכיון שבעוף נאסר אפילו באחד, הולכים לפי הכלל של רובו ככולו[98]. ויש מן הראשונים שכתבו שלדעת רב לא נאסר אלא בנפסקו רוב כולם[99] ויש מן הראשונים שכתבו שלדעת רבנאי בשם שמואל, אפילו נשתייר בו כחוט הסרבל, כשרה[100]. ואם נפסק אחד מהם במחצה, כתבו אחרונים שמותר[101].

בדיקת צומת הגידים

בדיקת צומת הגידים בעוף, כתבו אחרונים שאנו איננו בקיאים בה, כיון שהגידים רבים, ולכן בכל מקום שיש מכה בצומת הגידים, אפילו אינו אלא נפוח ונצרר הדם, הוא טריפה[102]. ויש שכתבו שאם על ידי ניפוח נראה שאין רקבון, אפילו נשתנה מראה הבשר, אינו טריפה[103]. אבל בבהמה שגידיה גדולים ואינם אלא ג' בלבד, יבדוק מי שבקי בבדיקה[104]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף בבהמה איננו בקיאים בבדיקה[105]. ויש שכתבו לחלק, שבשנשבר העצם וחזר ונקשר, מותרת בבדיקה, אבל כשלא חזר ונקשר, אין בדיקה מועילה[106].

נטולת לחי עליון

מהותה

בהמה שניטל ממנה הלחי העליון, יש מן הראשונים שכתבו שהיא טריפה[107], שכיון שניטל, הקנה פתוח ומגולה לרוח, ומחמת כך הריאה* מתקררת, וסופה של הבהמה למות[108]. במהות טריפה זו, נחלקו אחרונים: א) יש שכתבו שהיא טריפה מצד עצמה, מפני שחסר לה אבר שנברא לצורך העמדת חיותה, ובלעדיו אינה יכולה לחיות[109], ואף על פי שהעומדת למות ואין בה חסרון אבר, אינה טריפה, אלא מסֻכנת*, וכשירה[110], זו יש בה חסרון אבר[111]. ב) ויש שכתבו שאינה חשובה טריפה מצד עצמה, שלא עצם נטילת הלחי העליון גורמת מיתתה, אלא קירור הריאה[112], ולדעתם חסרון אבר, אף על פי שאינו ממיתהּ מחמת עצמו אלא מחמת שמביא עליה מחלה ממקום אחר, די בו להוציאה מכלל מסוכנת ולהחשיבה טריפה[113]. ג) ויש מן האחרונים שכתבו שהרי היא בכלל נקובת הריאה[114], שמפני צינון הריאה סופה להנקב, והרי היא בכלל נקובה*[115]. מדברי ראשונים נראה, וכן כתבו אחרונים, שהיא טריפה ודאי[116], ומטעם זה אפילו שהתה י"ב חודש, הרי היא טריפה[117]. ויש מן האחרונים שכתבו שאינה אלא ספק טריפה, שיש בהמות שמחמת חוזקן יכולות לחיות אפילו ניטל מהן הלחי העליון ולא ימותו מחמת התקררות הריאה, ואי אפשר לדעת על בהמה זו אם היא מאותן חזקות[118], ומטעם זה אם שהתה י"ב חודש, כשירה[119]. ויש מן הראשונים שחולקים על כל זה וסוברים שניטל הלחי העליון כשרה[120], שחשובה כמסוכנת, שהמסוכנת אף על פי שעומדת למות, כיון שאין בה חסרון אבר, אינה חשובה טריפה[121], וכך ניטל הלחי העליון[122], שכיון שאינה עומדת למות מפני חסרון הלחי, אלא מפני שתתקרר הריאה[123], והריאה עצמה שלימה היא ואין בה חסרון, אינה חשובה טריפה[124]. ויש מן האחרונים שכתבו שאפילו מסוכנת אינה, מפני שאפשר לתקן לה מכסה שיגן על הקנה שלא תכנס בו הרוח, ותִּחיה[125].

ניטל חלק מהלחי העליון

בהמה שניטל ממנה חלק מהלחי העליון, מצינו כמה אופנים שכשירה אף לסוברים שניטל כולו טריפה[126], כגון שניקב הלחי העליון, כתבו ראשונים שכשירה[127], וכן אם ניטלה השפה, כתבו אחרונים שכשירה[128], ואפילו ניטל רובו, כתבו אחרונים שכשירה[129]. ויש מן האחרונים שכתבו כלל בזה, שכל שנשארו הלחמים, כשירה[130].

נחסר הלחי העליון

בהמה שנולדה חסורת הלחי העליון, לסוברים שאם ניטל ממנה, חשובה טריפה[131], דינה כשאר חסרונות המטריפים משום נטולה*, שנחלקו ראשונים אם אף כשנולדה חסורה היא טריפה[132]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף לסוברים שחסרונות שנעשית בהן טריפה משום נטולה, אינם מטריפים משום חסורה, בלחי העליון אין חילוק בין נטולה לחסורה, וטריפה בכל ענין[133], מהם שכתבו שמפני שבלחי העליון בין ניטל ובין נחסר שייך הטעם להטריף, שכיון שהבהמה חסורת לחי העליון, הריאה עומדת להתקרר וסופה של הבהמה למות[134], וביארו אחרונים שלא חילקו בין חסורה לנטולה, אלא בטריפות מחמת עצמה, אבל בלחי העליון, שאינה חשובה טריפה מצד עצמה - לסוברים כן[135] - בין ניטל ובין חסר שייך בה הטעם להטריף[136], ויש שכתבו שנולדה חסורת הלחי חשובה כנפל* ואינה חשובה ולד כלל[137].

יתרת הלחי העליון

בהמה שנולדה יתרת הלחי העליון, יש מן האחרונים שכתבו שכשרה[138], ואף על פי שיתר* כנטול הוא חשוב - שכל אבר בבהמה שאילו ניטל, היתה טריפה, אם נבראה הבהמה בשני אברים כאלו, הרי היא טריפה[139] - ואם ניטל הלחי העליון יש סוברים שהיא טריפה[140], כיון שבניטל אינה טריפה אלא מחמת שהרוח הקרה תנשב על הריאה ומחמת כך תתקרר הריאה ותמות הבהמה[141], ביתרת לחי, הרוח הקרה אינה נושבת על הריאה, ולא שייך לומר בה שיתר חשוב כנטול[142] - שבניטל הלחי העליון אינה טריפה מחמת עצמה, לסוברים כן[143], והרי היא כשאר טריפות שאינן מחמת עצמן, שאין אומרים יתר כנטול, שביתר אין שייך בהן הטעם להטריף[144] - או מפני ש"יתר כנטול" היינו כחסר מתחילת בריאתו, לסוברים כן[145], ובהמה שנולדה חסורת לחי העליון, כשרה, לסוברים כן[146]. ויש שכתבו בדעת אחרונים שאומרים בה יתר כנטול, וטריפה, ש"יתר כנטול" היינו כאילו ניקב נקב במקום חיבורו, לסוברים כן[147].

עוף שניטל חרטומו העליון

עוף שניטל חרטומו העליון, יש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שבהמה שניטל לחיה העליון, טריפה[148], כך הדין בעוף שניטל חרטומו העליון[149], שכיון שניטל, הקנה פתוח ומגולה לרוח, ומחמת כך ריאתו מתקררת וסופו למות[150], ומכל מקום דוקא ניטל כל החרטום, אבל אם לא ניטל אלא חלקו, כשם שבהמה שלא ניטל אלא חלק מהלחי העליון, כשרה[151], כך בעוף[152]. ויש מן האחרונים מצדדים שאינו טריפה[153], שעוף, כיון שריאתו מוגנת על ידי ריבוי צלעות[154], אף על פי שניטל חרטומו, הרוח אינה נושבת על ריאתו ואינה מתקררת, ואין סופו למות[155].

באדם

אדם שניטל ממנו הלחי העליון, דינו כבהמה, ולסוברים שבהמה שניטל ממנה לחי העליון טריפה[156], אף אדם כן[157].

נטולת הכבד

גדרה

אחת מטריפות של נטולה, היא נטולת הכבד[158]. בגדר טריפות זו, כתבו ראשונים ואחרונים, שהוא אינו משום נטילת המרה*, שתלויה בכבד[159], אלא אפילו נשארה המרה והיא דבוקה בגידי הכבד והספונות, כל שניטל הכבד, טריפה[160]. ויש מן הראשונים שכתב, שניטל הכבד טריפה משום חסרון המרה[161].

השיעור

שיעור נטילת הכבד שחשוב טריפה, כאשר לא נשתייר הימנו כלום[162]. השיעור שאם נשתייר מהכבד כמותו כשר, לדעת משנה אחת אפילו בפחות מכזית[163], וכן סובר רבי שמעון ברבי, שהיה אוכל מבהמה שנשתייר מהכבד שלה פחות מכזית[164], וכן סובר ר' יצחק ברבי יוסף בדעת ר' יוחנן[165]. ולדעת משנה שניה הוא בכזית[166], כדי להעלות ארוכה[167], וכן סובר ר' חייא, שהיה נמנע מלאכול בהמה שלא נשתייר מהכבד שלה כזית[168], וכן סובר רבה בר בר חנה בדעת ר' יוחנן[169].

הלכה שדוקא כשנשתייר כזית מהכבד, כשרה[170]. ושיור זה הוא אפילו בשור הגדול[171]. על השיעור בעוף, עי' להלן[172].

המקום בו נשתייר

נשתייר שיעור כזית מהכבד, שכשר[173], נחלקו בו אמוראים באיזה מקום יישאר ויהיה כשר: לדעת ר' זירא צריך שישאר במקום מרה[174], היינו מקום שבו תלויה המרה[175], ולדעת רב אדא בר אהבה צריך שישאר במקום חיותו[176]. גדר "מקום חיותו", יש מן הראשונים מפרשים שהוא מקום שהכבד תלוי בו[177], כשהוא מעורה ודבוק תחת הכליות[178], ויש מפרשים שהיינו מקום שהוא דבוק בטרפש[179], ויש מפרשים שהוא מקום העורק הגדול הצומח מן הכבד, שממנו יפרדו הורידים בכל הגוף[180], ויש שפירש שהוא במקום שהוא מעורה ודבוק בקנה הגרגרת[181] , ויש שפירש שהוא במקום שהמרה מחוברת לכבד[182].

כיון שנחלקו אמוראים במקום הכזית, אמר רב פפא שצריך שישאר בו כזית במקום מרה וכזית במקום חיותו[183]. וכן כתבו הפוסקים להלכה, שצריך שישאר כזית במקום מרה וכזית במקום שהוא תלוי בו, לשיטתם ש"מקום חיותו" היינו מקום שהכבד תלוי בו[184], היינו בדיבוקה בכליות[185]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו, שיש לחוש אף לדעה ש"מקום חיותו" הוא המקום שהוא דבוק בטרפש[186], ולכן אין הבהמה כשרה עד שישתייר בה שלשה כזיתים בשלשה מקומות אלו: במקום המרה, במקום שהכבד תלוי בכליות, ובמקום שדבוק בטרפש[187].

לא נשתיירו אלא ב' זיתים במקום המרה ובמקום תלייתה בכליות, כתבו אחרונים שבמקום הפסד מרובה או לכבוד שבת, יש להתיר[188]. נשתיירו ב' זיתים במקום המרה ובמקום תלייתה בטרפש, יש שכתבו שאף בהפסד מרובה אין להתיר[189], ויש שכתבו שבהפסד מרובה או לכבוד שבת אפשר להתיר[190].

כשאין כזית במקום אחד

שיור כזית מהכבד הנצרך כדי להכשיר, נסתפק ר' ירמיה אם כשרה אפילו הוא מתלקט[191], שאינו במקום אחד, אלא חצי זית כאן וחצי זית כאן[192], או שהוא משוער בצמצום[193], וכן נסתפק כאשר הכזית הוא כרצועה[194], היינו כאשר הוא ארוך, שהוא משוער לכזית[195]. וכן נסתפק רב אשי כאשר הכזית מרודד[196], היינו מרוקע[197], שאין שם שיעור כזית בעובי, אלא שיש ממנו בשטח כל כך שהוא משוער לכזית[198]. להלכה כתבו הפוסקים, שצריך שיהיו כשני הזיתים הללו, כל אחד שלם במקומו, אבל אם היה אחד מהם מתלקט, או כרצועה, או מרודד, טריפה[199], וכן בכל אופן שאינו כזית שלם באותם המקומות אף על פי שכל השאר שלם, טריפה[200].

כזית בשר הכבד דוקא

שיור כזית, יש מן האחרונים שכתבו שאין צריך שיהיה דוקא מבשר הכבד, אלא אף הגידים והסמפונות שבו מצטרפים לשיעור כזית[201]. ויש מן האחרונים שכתבו שצריך שיהיה כזית מבשר הכבד דוקא, ואין הגידים והסמפונות מצטרפים[202].

ניטל הכבד באותם מקומות אך השאר קיים

ניטל מן הכבד מקום שהוא תלוי בו ומקום המרה, אף על פי ששאר הכבד קיים כמות שהוא, כתבו ראשונים שהבהמה טריפה[203], שכיון ששני זיתים אלו הם עיקר חיותו, אם ניטלו הרי ניטלה חיותו, ואף על פי שנשתייר שאר הכבד, אינו כלום[204]. ויש מן האחרונים שצידדו להתיר[205].

נשארו רוב כב' זיתים

נשארו בב' המקומות רוב של ב' זיתים, כתבו אחרונים שאינו מועיל עד שיהיו בכל אחד כזית שלם, ואפילו חסר מהם כלשהו, טריפה[206].

נדלדל הכבד

נדלדל הכבד והיה מעורה בטרפש, כשרה[207], שהרי כל הכבד קיים, בין במקום מרה ובין במקום חיותו[208]. במהות נדלדל הכבד, כתבו אחרונים שלסוברים שמקום חיותו היינו במקום בו דבוק לכליות[209], אזי נדלדל הכבד היינו שנעקר לגמרי מהדיבוק לכליות ודבוק במלואו בטרפש[210], ולסוברים שמקום חיותו היינו במקום בו דבוק לטרפש[211], נדלדל הכבד היינו שכבר אינו מחובר במלואו לטרפש אלא מחובר מעט כאן ומעט כאן[212]. וכתבו אחרונים שאם ניתק לגמרי מהטרפש, אפילו נשאר דבוק בכליות, אינו מועיל וטריפה[213].

ניטל הכבד ולא נשאר בו אלא כזית במקום מרה וכזית במקום חיותו, ואותו כזית מדולדל, יש שכתבו בדעת ראשונים שהיא טריפה[214].

השיור הנצרך בעוף

עוף שניטל ממנו הכבד, כתבו ראשונים ואחרונים שהכל לפי גדלו וקטנו[215], שבעוף הקטן לא שייך שיעור כזית, שלפעמים בכל הכבד אין שיעור זה, ואפילו בעוף הגדול, ואם נצריך שיהיה כזית בג' מקומות כמעט לעולם לא יוכשר, לכן יש להקל בו אפילו בקצת פחות מכזית[216]. וכתבו אחרונים, שמכל מקום המורה ישים יראת ה' נגד פניו שלא יהא לבו גס בהוראה להקל בשיעור מועט, כי אם בקצת פחות מכזית, ובתרנגולים או בקטנים מהם לפי קטנם[217]. ויש מן האחרונים שכתבו, שאף לדעת הסוברים שצריכים בבהמה שלשה כזיתים בג' מקומות כדי להכשיר[218], בעוף יש להקל אם נשארו כשני זיתים, אחד במקום מרה ואחד במקום שדבוק לטרפש[219]. בציפורים קטנות, כתבו אחרונים שדי בשיור בכלשהו[220].

שיעור לפי גדלו וקטנו של העוף[221], יש מן האחרונים שכתבו שאין משערים לפי גודל כל הגוף, אלא לפי גודל הכבד לחוד, שלפעמים יהיה עוף גדול ושיעור כבדו קטן[222].

בבהמה דקה

בהמה דקה שניטל כבדה, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שצריך שישאר בו שיעור כזית בג' מקומות[223], שבבהמה דקה יש כמה זיתים בכבד שלו[224]. וכן הכריעו אחרונים להלכה[225]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאף בבהמה דקה, הכל לפי גדלו וקטנו[226].

מינים שאין להם מרה

מיני בעלי חיים שאין להם מרה - כגון תורים ובני יונה[227] - אין צריך לכזית שבמקום מרה, ודי בכזית במקום חיותו[228]. וכן בצבי, שאין לו מרה בכבד, אלא למטה סמוך לזנבו[229], אין צריך לכזית במקום מרה[230]. ויש מן האחרונים שכתבו שבמינים שאין להם מרה, צריך כזית במקום שראויה המרה להיות במינים אחרים[231].

יבש הכבד

יבש הכבד, כתבו גאונים וראשונים שהיא טריפה[232], שיבש כנטול[233], והוא שיבש עד שנפרך בצפורן[234]. וכתבו אחרונים, שכל שמשרטט בצפורן על בשר הכבד ונראה השרטוט בתוכה, חשוב יבש, וטריפה[235].

יבש הכבד אך נשתיירו בו שני זיתים במקום מרה ובמקום חיותו שלא יבשו, כתבו ראשונים ואחרונים שכשר[236]. ויש מן הראשונים שכתבו שטריפה, שדוקא בניטל הכבד ונשארו ממנו כזית במקום מרה וכזית במקום חיותו, הואיל ויש בהם כדי לחיות, דיו בכך, מה שאין כן ביבש, שאינו יכול לעמוד על ידי שני הזיתים שנותרו, וכל זמן שיבש רובו, חשוב כיבש כולו[237].

יבשו שני זיתים בלבד - שבמקום מרה ובמקום חיותו - ושאר הכבד בעינו עומד, כתבו ראשונים ואחרונים שהיא טריפה[238]. והוא הדין אם יבש כזית אחד משניהם[239]. ויש מן האחרונים שצידדו לומר שביבשו ב' הזיתים ושאר הכבד קיים, שכשר[240].

קשה כאבן

כבד שקשה כאבן, יש מן הראשונים והאחרונים סוברים שדינו כיבש[241], ומהם שכתבו שדוקא כשנתקשה ונעשה לבן[242]. ויש מן האחרונים סוברים שאין דינו כיבש, וכשר[243]. וכתבו אחרונים שבמקום הפסד-מרובה* או צורך, יש להקל[244], ויש שכתבו שאף בהפסד מרובה אסורה[245].

התליע הכבד

התליע הכבד, כשרה[246], שהואיל וסופו להתרפא אין דינו כנטול[247], ואפילו התליעו ב' הזיתים שבמקום מרה ובמקום חיותו[248]. ויש סוברים שצריך שישאר כזית במקום מרה וכזית במקום חיותו שלא התליעו[249], וכעין זה כתבו אחרונים, שאינה כשרה אלא כשנשארו ב' כזיתים בשר במקום מרה ובמקום חיותו, מלבד נקבי התולעים[250].

ניטל הכבד, ונשתיירו כזית במקום מרה וכזית במקום חיותו והתליעו, יש מן הראשונים ואחרונים שסוברים שכשר[251], שהתלעה חוזרת להבריא[252]. ויש מן הראשונים סוברים שדוקא כבד שהתליע וכולו שלם, כשר, אבל כשניטל ולא נשתיירו בו אלא כזית במקום מרה וכזית במקום חיותו, צריך שיהיו אותם ב' כזיתים בריאים[253]. ויש מן האחרונים סוברים שאם ניטל כולו והתליעו הב' זיתים, אם נשאר בהם כזית בשר מלבד נקבי התולעים, כשרה, ואם לאו, טריפה[254], וכתבו אחרונים שבשעת הדחק והפסד מרובה אפשר לסמוך על דעה זו, שאם יש ב' כזיתים בשר מלבד נקבי התולעים, כשר[255].

התליעו הסימפונות שבתוך הכבד, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שטריפה[256]. ובדעת ראשונים ואחרונים נראה שכשר[257].

כבד שנימוק

כבד שנימוק, היינו שדם יוצא מבשר הכבד שנימוק והיה לדם[258], ולא נשתיירו ב' זיתים במקום מרה ובמקום חיותו, טריפה[259].

נימוק הכבד ונשתיירו ב' זיתים, נחלקו בו אחרונים בדעת ראשונים: יש סוברים שהיא טריפה[260], וגרוע מניטל הכבד - שאם נשתיירו ב' זיתים כשר[261] - לפי שסופם להיות נמוקים ולירקב[262]. ויש סוברים שכיון שנשתיירו ב' כזיתים, כשרה[263]. ויש מן האחרונים שכתבו להחמיר שלא במקום הפסד[264]. וכתבו אחרונים שאף לדעה המחמירה, אם בשר הכבד שתחת הדם שלם, כשרה[265].

בכליות

בכליות, אם ניטלו הכליות לגמרי, כשירה[266]. על אופן הנטילה, אם הוא אף כשניטלו מחמת חולי, או דוקא כשנבראה כך או כשניטלו ביד, ע"ע כליות[267].

מספר לקויות בכליות, נמנו בכלל טריפות של נטולה: כוליה שלקתה; כוליה שהקטינה ביותר; כוליה שנמצאת בה ליחה; כוליה שנמצאו בה מים עכורים, אף על פי שאינם סרוחים; כוליה שנמצאו בה מים סרוחים[268].

כוליה שלקתה

בהמה שלקתה בכליה אחת - וכל שכן בשתיהן[269] - אמר רכיש בר פפא בשם רב, שהרי זו טריפה[270], ושונה הדבר מניטלה הכליה או ניקבה או נחתכה, שאין הבהמה נטרפת משום כך[271], לפי שהליקוי מכאיב לה יותר[272] ולכן מזיק לה יותר[273]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שעיקר טריפות הכליות בבהמה הוא משום קלקול הבני מעיים[274], שקרובים הם להתקלקל על ידי קלקול הכליות[275], ויש סוברים שטריפות הכליות אינן מפני המעיים, אלא מצד עצמן[276]. ליקוי זה, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהוא בכלל טריפות של נטולה[277], ואף על פי שכליה שנחסרה או ניטלה, הבהמה כשרה[278], כאשר ניטלה על ידי ליקוי, טריפה[279]. על מחלוקת הראשונים אם טריפות זו היא בכלל הטרפויות שמנו תנאים ואמוראים, ושיש סוברים שלדעת חלק מהאמוראים אין לקות זו טריפה כלל, ע"ע כליות[280].

מקום הליקוי

בהמה שלקתה בכליתה, לא אמרו שטריפה היא אלא אם כן הגיע הליקוי למקום חריץ[281], היינו, מקום הלובן היוצא מתחת המתניים[282], הנכנס באמצע הכליה[283], אבל אם לא הגיע הליקוי למקום חריץ, הרי היא כשרה, ואף על פי שסופו להגיע לשם, הרי אם ינתנו לה סמי מרפא, סופה להתרפא[284]. ויש מי שכתב, שרכיש בר פפא חולק, וסובר שאף אם לא הגיע הליקוי למקום חריץ, הרי זו טריפה[285].

לובן זה, נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שהוא מקום שהגידים מעורים שם, באמצע הכליה[286], היינו, אותו חוט שבכליה, שבו היא תלויה[287], ויש סוברים שהכוונה היא לכל לובן שבכליה[288]. אפילו אם לא הגיע הליקוי לרוב הלובן, אלא למקצתו, כתבו אחרונים שטריפה היא[289], לפי ששאר הכליה מצטרפת, והרי רובה לקוי[290].

ליקוי שהגיע עד למקום החריץ, אבל לא הגיע אל הלובן שהוא מקום החריץ עצמו, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שהואיל ולא הגיע הליקוי ללובן עצמו, כשרה היא[291], ואף על פי שאין הפסק בין הליקוי ללובן[292], ויש סוברים שהואיל והגיע הליקוי עד הלובן, אף על פי שהלובן שלם, הרי היא טריפה[293].

אם לא היה הליקוי אלא בלובן, ואילו כל שאר הכליה בריאה, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שאף על פי כן, הרי היא טריפה[294], לפי ששם הוא עיקר חיותה[295], ויש סוברים שאם לא היה הליקוי בשאר הכליה, אינה טריפה[296].

מהות הליקוי

ליקוי ("לקותא") שאמרו, נחלקו בו ראשונים: א) יש שפירשו, שהיינו, כגון שמלאה מוגלה[297]. ואף אותם שפירשו ליקוי זה בענין אחר[298], סוברים שאם נמצאת בכליה ליחה - היינו, מוגלה[299] - אף על פי שאינה סרוחה, הרי זו טריפה[300], שהרי אמרו שכליה המלאה מוגלה, טריפה היא[301], ונחלקו בדעתם: יש שכתבו, שאף כליה שיש בה מוגלה אינה טריפה אלא אם כן הגיעה המוגלה למקום חריץ[302], ויש שכתבו, שאפילו אם לא הגיעה המוגלה למקום חריץ - ואף אם לא היתה אלא מעט מוגלה, ורחוקה הרבה ממקום חריץ[303] - הרי זו טריפה[304]. ב) ויש שפירשו, שליקוי הוא בשר שנתמסמס[305], מחמת חולי[306], ונעשה כבשר המת שהבאיש אחר ימים[307], ונופל חתיכות חתיכות[308], עד שהרופא גוררו ומעמידו על בשר חי[309], דהיינו, שאם היה בא לרפאותו, מגרדו ומשליכו, עד הבשר החי[310], אבל אם נמס בשרה קצת, ולא הגיע לכדי שיהיה הרופא גוררו, כשרה[311]. ואף על פי שאם ניטלו הכליות, כשרה[312], קיבלו חכמים שאם נתמסמס הבשר, טריפה היא[313]. ואף אותם שפירשו שליקוי הוא מכת חרב[314], יש מהם שסוברים שאם נתמסמס הבשר, טריפה היא, ואפילו אם לא הגיע ליקוי זה למקום חריץ[315]. ויש שכתבו בדעת ראשונים, שחולקים, וסוברים שבהמה שנתמסמסה כליתה, הרי היא כשרה[316]. ג) ויש שפירשו שנשתנה המראה[317] - ודווקא של כל הכליות, ולא מקצתן[318] - כגון שיש לובן בכליה[319], או שהשחירה כדיו, והוא הדין לכל דבר הנראה ליקוי, שהרי מהות הליקוי לא נתפרשה[320], ואף על פי שבכל האברים אין שינוי מראה פוסל[321], מכל מקום פוסל הוא בכליה, משום שליקוי פוסל בה, ושינוי מראה הוא ליקוי[322]. יש מן האחרונים שכתבו, שאף אם לא הגיע שינוי המראה למקום חריץ, הבהמה טריפה[323], לפי שסופו לקלקל הכל[324], אבל אחרונים רבים כתבו שאינה טריפה אלא אם כן נשתנה המראה אף במקום חריץ[325]. אם שלקו את הכליה וחזרה למראיתה, יש אחרונים שכתבו שכשירה[326]. אם נשתנה צבעה לירוק, כשירה[327], ואפילו הגיע הירוק למקום חריץ[328], לפי שאין זה חשוב שינוי מראה, שנוטה לאדמימות[329], או לפי שלא תולים זאת בליקוי, אלא שלא הגיע דם לשם[330], ויש סוברים שטריפה היא[331]. אם האדימה, כולה או מקצתה, כשירה[332], שהכליה נוטה לאדמומית[333], ויש סוברים שאם האדים הלובן שבתוכה, טריפה היא[334]. ויש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שחולקים על כל זה, וסוברים ששינוי מראה אינו חשוב ליקוי, וכשירה[335]. ד) ויש שפירשו, שליקוי היינו מכת חרב בלא מוגלה[336]. ויש שכתבו, שאף הסוברים שליקוי הוא מוגלה, מכת חרב דינה כמוגלה[337], ומהם שהוסיפו, שאף לדעתם אין הבהמה טריפה אלא אם כן היתה המכה במקום חריץ[338]. ויש שכתבו בדעת ראשונים, שחולקים, וסוברים שבהמה שלקתה במכת חרב, הרי היא כשרה[339].

על כליה שנמצאו בה אבנים, שכשרה, ונחלקו ראשונים ואחרונים אם כשרה אף כשהאבנים במקום חריץ, ע"ע כליות[340].

על כליה שניקבה שכשרה, ושנחלקו ראשונים ואחרונים אם דוקא כשניקבה שלא על ידי חולי או שאף כשניקבה על ידי חולי, ע"ע כליות[341].

כוליה שהקטינה

בהמה שנמצאה כליתה קטנה ביותר - ואפילו רק אחת משתי כליותיה[342] - הרי זו טריפה[343], ובכלל לקתה הכליה היא[344]. ודוקא שהיתה גדולה ונתקטנה[345] מאליה מחמת חולי[346] - או בידי אדם[347] - אבל אם היתה קטנה בתולדתה, הרי זו כשירה[348], ומראה מוכיח עליה, שכאשר רואים שהקרום שלה מכווץ, בידוע שמחמת חולי הוא, ואם אינו מכווץ אלא עשוי כמדת הכליה, מוכח הדבר שתחלת בריאתה היתה כך, וכשירה[349], ואם אין אפשרות לדעת אם נתקטנה מחמת חולי או לא, הרי זו טריפה[350]. ויש שכתבו בדעת ראשונים, שאף אם היתה הכליה קטנה מתחילה, הרי זו טריפה[351]. לסוברים שאבנים בכליה אינן חולי, לפי שדרכן לגדול שם[352], יש מן האחרונים שנסתפקו אם כליה שנתקטנה מחמת אבנים שנמצאו בה, חשובה כליה שנתקטנה שלא מחמת חולי[353], ויש שכתבו שכל שנתקטנה, ודאי מחמת חולי הוא, וטריפה[354], ויש שכתבו שאין היא חשובה שנתקטנה מחמת חולי וכשירה[355]. יש מן האחרונים שצידדו לומר, שאם נתקטנה הכליה שלא במקום החריץ, אינה טריפה, שלדעתם, אין שייך טריפות אלא במקום חריץ[356].

שיעור הקטנות

בשיעור הקטנות, שאם קטנה הכליה, הרי זו טריפה[357], אמרו שבבהמה דקה - כגון, רחל וכבש ועז[358] - הוא עד כפול - בינוני[359], ויש שכתבו פול קטן[360] - ובבהמה גסה עד כענבה בינונית[361]. ענבה שאמרו, יש כתבו שהיינו ענבי הגפן[362], שהיו במקומם בארץ ישראל גדולים יותר מפול[363], ויש שכתבו שכלית בהמה גסה עשויה חתיכות חתיכות, נפרדות קצת זו מזו, ואחת מהן נקראת ענבה[364]. ויש שכתבו בדעת ראשונים לחלק, שאין שיעור זה אמור אלא בנתקטנה הכליה בידי אדם, אבל אם נתקטנה מחמת חולי, אפילו אם עדיין גדולה היא משיעור זה, הרי זו טריפה[365]. שיעור זה, נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שכליה ששיעורה כפול או כענבה, כשירה היא[366]. ויש סוברים שאף אם גודלה בשיעורים אלו, הרי היא טריפה[367], שכן אמרו: כל שיעורי חכמים להחמיר[368], ואיסור תורה הוא[369], ולכן, בשאלה אם "עד, ועד בכלל" או "עד, ולא עד בכלל" הולכים לחומרא, ושכשאמרו עד כפול וכענבה, היינו שבשיעורים אלה היא טריפה[370].

כשיש שלוש כליות או יותר

בהמה שיש לה שלוש כליות או יותר - שכשירה היא[371] - ונתקטנו, נחלקו בה ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים, שאם נשארו שתים שלא נתקטנו, כשירה היא[372], ולא אמרו שבהמה שנתקטנו כליותיה טריפה[373], אלא אם נתקטנה אחת משתי הכליות הראויות להיות לה[374], ואם היו לה שלוש כליות, ונתקטנו שתים מהן, הרי זו טריפה[375]. ונחלקו אחרונים בדעתם: יש שכתבו, שדווקא אם הכליה השלישית שנתקטנה אינה עומדת בשורה אחת עם השתים האחרות, אלא נמצאת במקום אחר, כשירה היא, אבל אם עומדות זו אצל זו, הואיל ואין לדעת אם הכליה היתירה היא זו שנתקטנה, הרי זו טריפה[376]. ויש שכתבו, שאף אם הן עומדות בשורה אחת, כשירה היא[377], לפי שעל כל אחת מהכליות יש שם "יתירה" - וכליה זו חשובה כאילו נחתכה, שכשירה[378] - וכל שנשארו שתים כהלכתן, אומרים שאלו הן הכליות שלה[379], ומהם שהוסיפו שאם השלישית אינה עומדת בשורה אחת עם הכליות האחרות, הרי היא כחתיכת בשר בעלמא, ואם יש ליקוי או חסרון באחת הכליות האחרות, הרי זו טריפה[380]. ב) ויש סוברים שאף אם היו לה שלוש כליות, ולא נתקטנה אלא אחת מהן, הרי זו טריפה[381] - ואפילו נתקטנה כליה שלא עמדה בשורה אחת עם השתים האחרות[382] - שכן כל אחת מהכליות חשובה כליה של הבהמה[383]. על שאר פרטי הדינים של טריפות בכליה יתירה, ע"ע יתר[384].

בעוף

כליה של עוף, יש מן הראשונים שכתבו שאין בה טרפות[385], ולכן לא נתנו שיעור לכלית העוף שנתקטנה, וכן כל כיוצא בזה[386], שכיון שקטנות הכליה אינה אוסרת בעוף, הוא הדין לשאר דברים האוסרים[387]. ואינן בכלל מה ששנה לוי: טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף[388], לפי שאין הכוונה אלא למיני טרפות שנזכרו במשנה, ואילו טרפות הכליה לא נזכרו במשנה[389]. בטעם הדבר, יש מן הראשונים שכתבו שהואיל ואפילו בבהמה לא אסרו ליקוי ומוגלה וכיוצא בזה אלא אם הגיעו למקום חריץ[390], היינו הלובן שבתוך הכליה[391], אין זה שייך בעוף, לפי שאין לובן בכליתו[392], ויש שכתבו שאין הכליות מטריפות את הבהמה אלא לפי שמקלקלות שאר דברים הסמוכים להן, כגון בני מעיים, אבל בעוף הן סגורות בעצם, ואינן מגיעות לבני מעיים, ולפיכך אין להחמיר בהן יותר מאילו ניטלו או נחתכו[393], ויש שכתבו שהטרפות, קבלה הן בלא טעם, ואם נאמר בהן טעם, יש לומר שהעצם שעל הכליות, שלימה היא בעוף, ואין בה חוליות, ומגינה עליהן, וחוזרות ומבריאות, מה שאין כן בבהמה, שיש לה חוליות עד סוף הזנב, ומתנענעות ואינן מגינות[394]. ויש ראשונים שחולקים על כל זה, וסוברים שעוף שלקתה כליתו, הרי הוא טריפה[395], וכן כתבו ראשונים שאף על פי שנראה יותר לומר שאין טרפות בכלית העוף, ראוי להחמיר בכך[396], ויש אחרונים שהחמירו בניקבה כלית העוף, אם לא בהפסד מרובה[397].

נמצאו בה מים

נמצאו בכליה מים עכורים או סרוחים, הרי זו טריפה[398]. אם לא הגיעו מים עכורים או סרוחים אלו אל הלובן שבה, יש סוברים שכשירה היא[399], ויש סוברים שאף על פי כן הרי זו טריפה[400], וכתבו אחרונים שיש להחמיר בכך[401]. נמצאו בה מים שמראיהם רע, אבל לא היו עכורים, אלא מראיהם כמראה הדבש, נחלקו בה ראשונים: יש סוברים שמיחוי בשר הכליה הוא שנתערב בהם - ואין מראה המים רע אלא מחמת חולי וליקוי שהיו בבהמה[402] - והרי זה כנמצאו בה מים עכורים, ולא אמרו שנמצאו בה "מים זכים" כשרה[403] אלא על ליחה לבנה כמים[404]. ויש סוברים שאין להטריף משום מיחוי הכליה, וכל שאינם עכורים ממש חשובים מים זכים, בכל מראה שיהיו[405].

נמצא בה דם

כליה שנמצא בה דם, דינה כנמצאו בה מים זכים, והבהמה כשירה[406], שהרי לא אמרו שטריפה אלא בנמצאו בה מים עכורים או סרוחים, ולא בנמצא בה דם[407], לפי שדם הוא בריאות ולא ליקוי[408], ועוד, שהרי הכליה כולה דם[409]. ויש אחרונים שכתבו בדעתם, שלא הכשירו אם נמצא בה דם ממש, אלא אם נמצאו בה מים שמראיהם כמראה דם, שהואיל והכליה כולה דם, אם יתערבו כמה טיפות דם במים, יהיה למים מראה דם, אך אין ליקוי בכך[410]. ויש חולקים על כל זה, וסוברים שדווקא מים זכים הכשירו[411], ולא דם, שאין מסתבר שדם יהיה עדיף ממים עכורים - שאם נמצאו בה, טריפה היא[412] - ואין ליקוי גדול מכליה המליאה דם[413]. וכתבו אחרונים, שנכון שלא להחמיר בזה כלל[414].

על בוקא-דאטמא* שנשמט ונתעכלו הניבים, שטריפה[415], שיש סוברים שהטריפות היא משום נטולה, ע"ע[416].

על גלודה* - בעל חיים שניטל עורו ולא שייר בה להעלות ארוכה[417] - שלהלכה היא טריפה[418], שיש סוברים שהיא בכלל נטולה, ע"ע[419].

הערות שוליים

  1. ↑ ע"ע חסורה.
  2. ↑ רמב"ם שחיטה פ"ח הכ"ד וכס"מ בדעתו: שהרי נמנו בשתים במנין הטריפות; טור יו"ד סי' נ בשמו; תרוה"ד סי' קעז; שו"ע שם ב: ויש מכשירין בזה. ועי"ש נד ד ברמ"א, וש"ך ס"ק ח בצלעות (ע"ע). ועי' צל"ח חולין מב א ד"ה ועוד יש, שהרמב"ם שינה מהסדר שמנה עולא (חולין מג א), שעולא הקדים נטולה לחסורה, ואילו הרמב"ם הקדים חסורה לנטולה, שהרמב"ם לשיטתו שהם שני מיני טריפות, והחסורה כולל יותר (בין נברא כך ובין ניטל אח"כ), ולכן הקדימו.
  3. ↑ עי' צל"ח שם בד' הרמב"ם שחסורה כולל יותר, בין נברא חסר ובין ניטל אח"כ.
  4. ↑ תוה"ב לרשב"א ב"ב ש"ג (בארוך מה א ובקצר מא ב); טור שם נ בשמו; שו"ע שם ב דעה א'; לבוש שם ב. ועי"ש ברמ"א שבהפסד-מרובה (ע"ע) יש לסמוך על המכשירים, ובפר"ח ותבו"ש שם שמחמירים. וע"ע כבד; לחי; צומת - הגידין; צלעות. ועי' צל"ח שם שלכך הקדים עולא נטולה לחסורה, להורות שנטולה וחסורה שוים.
  5. ↑ תוה"ב שם.
  6. ↑ לבוש שם, ועי' חגורת שמואל שם.
  7. ↑ רש"ש חולין מג א ד"ה ח' מיני, בד' רש"י שם, ועי' רש"י שם שלגבי נטולה הביא שניטל הכבד או שניטל עורה, ולגבי חסורה הביא נחתכו רגליה וחסרון אונא בריאה; מהר"ם שיף שם ד"ה אמר עולא;
  8. ↑ עי' רמב"ם שחיטה פ"ח הכ"ד: נחתך וכו', ויש"ש חולין פ"ג סי' פח בדעתו; יש"ש שם, והובא בב"ח יו"ד סי' מד.
  9. ↑ משנה חולין נד א; רמב"ם שחיטה פ"ח הכ"ה; טוש"ע יו"ד מד א. וע"ע כליות ציון 25 ואילך.
  10. ↑ יש"ש שם, ושם שכל שמנו שאם ניטלו כשרה, היינו באופן שנטולה באברים אחרים פוסלת; ב"ח שם.
  11. ↑ ציון 31 ואילך.
  12. ↑ עי' ציון 2.
  13. ↑ ציון 117 ואילך.
  14. ↑ כס"מ שחיטה פ"י ה"ט.
  15. ↑ כתבי ר' שמואל אדוני (ברזאני) קונ' לקט שמואל.
  16. ↑ משנה חולין עו א.
  17. ↑ כס"מ שחיטה פ"ח הי"ז ובב"י יו"ד נו, בד' הרמב"ם והראב"ד שם; פרישה שם א; לבוש שם א; משב"ז שם א בד' השו"ע, שלא חזר בו מדבריו בב"י (ועי' ט"ז שבציון 18); פרי תאר שם ס"ק א. ועי' ראב"ד שם וכס"מ בדעתו, שתמה על הרמב"ם מדוע נחתכו הגידים הוא בכלל נטולה ולא בכלל פסוקה, ועי' פרשת המלך שם, שלכך כלל הרמב"ם נחתכו הגידים בכלל נטולה ולא בכלל פסוקה, שהרמב"ם לשיטתו, שכל שפסול משום נטולה, אזי אם נבראה כך אינה טריפה, עי' ציון 2, משא"כ בפסוקה, שטריפה אף מתחילת בריאתה.
  18. ↑ יבין שמועה (לרשב"ץ) שחיטה (י א); ב"ח שם; ט"ז שם א, בד' הראב"ד שם, ושכן סובר הרמב"ם שם, שנקפל ממקומו טריפה, אלא שקיצר, ובד' השו"ע שם א (ולדעתו חזר בו השו"ע מדבריו בכס"מ ובב"י); ש"ך שם א בד' הראב"ד, ושכן הלכה; פר"ח שם א; ערוה"ש שם ד; בית לחם יהודה שם אות א; חכמ"א כלל כד אות יב; לבושי שרד סי' ו סעיף ב אות ג; בית יצחק ח"א אות ג.
  19. ↑ לבושי שרד שם אות ד; בית יצחק שם.
  20. ↑ מש"ז ושפ"ד שם א בד' הב"י שם.
  21. ↑ רמב"ן חולין מב ב ד"ה סבר.
  22. ↑ פר"ת סי' נו ס"ק ב.
  23. ↑ חולין עו א.
  24. ↑ רש"י שם ד"ה דפרעי בל"א.
  25. ↑ רש"י שם בל"ב.
  26. ↑ ד' רבא בריה דרבה בר רב הונא בשם רב אסי שם; רש"י שם.
  27. ↑ רש"י שם
  28. ↑ טושו"ע יו"ד נו ד.
  29. ↑ פרישה שם ו בשם הרשב"א; ט"ז שם ס"ק ה.
  30. ↑ ב"ח יו"ד סי' נה, בד' השערי דורא סי' פו, לגבי נשבר העצם במקום הערקום, ועי' ש"ך סי' נו ס"ק ד, ומ' שהב"ח נקט שאין טעמו של השע"ד להחמיר רק משום ריעותא שנשבר העצם, עי' ציון 49.
  31. ↑ חי' הרמב"ן והרשב"א חולין עו א.
  32. ↑ גמ' חולין עו א וראשונים.
  33. ↑ רמב"ן שם.
  34. ↑ רמב"ן שם; ב"י שם.
  35. ↑ רי"ף חולין עו א (כה ב); רמב"ם שחיטה פ"ח הי"א טז ויז, וב"י יו"ד נה בדעתו; ריב"א, הו"ד ברא"ש חולין פ"ד סי' ז ובסמ"ג עשין סג (קמג א); רמב"ן חולין שם ד"ה ארכובה; שו"ע יו"ד נה א בדעה א בסתם.
  36. ↑ ב"י ושו"ע שם.
  37. ↑ רש"י חולין עו א; התרומה סי' כב; רבנו יונה, מובא ברשב"א חולין שם; רשב"א שם ובתוה"ב הארוך והקצר ב"ב ש"ג ובתשו' סי' שיג; רא"ש חולין פ"ד סי' ז בשם התרומה, ושכן נוהגים באשכנז ובצרפת, ובשו"ת הרא"ש כלל כ סי' טז; רבנו ירוחם תא"ו נט"ו ח"ה אות יח; טור יו"ד נה; שו"ע שם א בשם יש אוסרים; רמ"א שם, שכן נוהגים בכל אשכנז וצרפת ואין לשנות.
  38. ↑ רמ"א שם.
  39. ↑ ב"י ושו"ע שם.
  40. ↑ יד יהודה (לנדא) שם ס"ק א.
  41. ↑ פמ"ג משב"ז שם ס"ק א; בהגר"א שם ס"ק ה.
  42. ↑ יד יהודה שם, שכיון שהרבה פוסקים מסכימים לדעת הרי"ף שהלכה כרב פפא, אין לחוש לדעה זו אלא מספק; כנה"ג הג' הב"י אות מז; כף החיים שם אות ז.
  43. ↑ יד יהודה שם.
  44. ↑ כה"ח שם.
  45. ↑ עי' ציון 37.
  46. ↑ שו"ע יו"ד נה א.
  47. ↑ כה"ח שם יא.
  48. ↑ מהר"י ן' חביב בד' הטור יו"ד נה, הובא בב"י שם ובד"מ שם א, בד' רבנו ירוחם תא"ו נט"ו אות יח; יש"ש חולין פ"ד סי' יא, הובא בב"ח שם ובש"ך סי' נו ס"ק ד.
  49. ↑ עי' רא"ש חולין פ"ד סי' ז, ודברי חמודות אות ל בדעתו; ש"ך סי' נה ס"ק א בד' רבנו ירוחם תא"ו נט"ו אות יח, וסי' נו ס"ק ד, בד' רש"י חולין נז א ד"ה דאנקורי; שערי דורא סי' פו; מהרי"ל הל' איסור נבילה (מהד' מכון י-ם עמ' תקסה).
  50. ↑ עי' שו"ת הרא"ש כלל כ סי' טז אות יח, וכרתי סי' נה ס"ק ב בדעתו
  51. ↑ שפ"ד סי' נה ס"ק א בד' הרא"ש.
  52. ↑ שע"ד שם, ועי"ש שאפילו לא נשברה העצם אלא יצא לחוץ, טריפה.
  53. ↑ שפ"ד סי' נה ס"ק א בד' השע"ד.
  54. ↑ עי' ציון 28.
  55. ↑ ש"ך שם בד' הטוש"ע: ואפשר.
  56. ↑ ט"ז סי' נה ס"ק א, בד' השערי דורא, ועי' שפ"ד סי' נו ס"ק ד.
  57. ↑ כרתי סי' נה ס"ק ב; מחזיק ברכה שם אות ח; כה"ח שם ט.
  58. ↑ פר"ח יו"ד סי' נה סוף ס"ק א; לחם הפנים שם ס"ק ג; בית לחם יהודה שם א; שפ"ד שם א; כה"ח שם יב.
  59. ↑ זרע אמת שם אות רנו; מחזיק ברכה שם יב; כה"ח שם.
  60. ↑ טור יו"ד נו בשם ר"ש מאיברא בשם הריצב"א; שו"ע שם י דעה א בשם יש מתירים.
  61. ↑ ש"ך שם יב.
  62. ↑ טור שם בשם י"א ושכן דעת הרא"ש חולין פ"ד סי' ז; שו"ע שם בשם יש אוסרים; רמ"א שם: וכן עיקר.
  63. ↑ רמ"א שם. ועי' ציון 102. ועי' ש"ך שם, שכיון שנשבר ממש במקום צומת הגידים, יש יותר חשש שנחתכו, ולכן לא מועיל שהשבר נתרפא, משא"כ בנשבר שלא במקום צומת הגידים שמועילה התאחות השבר.
  64. ↑ ע"ע צמת הגידים.
  65. ↑ חולין עו ב.
  66. ↑ חולין עו ב.
  67. ↑ עי' תרומה סי' כב; פסקי רי"ד חולין שם; רשב"א שם ד"ה ולענין פסק הלכה (הב').
  68. ↑ חולין עו ב.
  69. ↑ רשב"א שם ד"ה ולענין.
  70. ↑ חולין עו ב.
  71. ↑ רשב"א חולין שם ד"ה ולענין פסק הלכה (הב') ובתוה"ב הארוך ב"ב ש"ג (מהד' מוה"ק עמ' תקז) ד"ה ולענין פסק הלכה: אי נמי, ועי' תוה"ב הקצר שם ד"ה שלשה גידים אלו, שהכריע כתי' זה; עי' חי' ריב"א מנרבונא שם ד"ה צומת הגידין; הר"ן (כו א מדפי הרי"ף) ד"ה מאי, שרוב מנין ורוב בנין זה רק בנחתכו לגמרי; כס"מ שחיטה פ"ח הי"ח.
  72. ↑ רשב"א שם ושם בתי' הא': ושמא נאמר, ומה שאמר רב "רוב כל אחד ואחד" אין הכוונה שצריך שיפסקו כל השלשה ברובם, אלא כוונתו לומר שאין די בכך שיפסקו שני הדקים אלא צריך גם שיפסק העבה.
  73. ↑ מעדני יו"ט לרא"ש חולין פ"ד סי' ז אות ד, בד' הרא"ש שם, ועי' ט"ז יו"ד נו ו בדעת הרא"ש, והיינו שדברי רב "נפסק ברוב כל אחד ואחד" היינו באותם המטריפים, אחרי שנחתך העב לגמרי או שנים הדקים לגמרי, ביחס לגידים הנותרים אמר רב "נפסק ברוב וכו'".
  74. ↑ יש"ש חולין פ"ד סי' יג, שנסתפק בד' הרא"ש, וכתב להחמיר בזה, ועי' ט"ז שם שדחה.
  75. ↑ חולין עו ב.
  76. ↑ מאירי שם ד"ה ואחר כך (הב'), ולכן הגמ' אמרה שחולק רב יהודה בשם שמואל על רבנאי בשם שמואל, עי' ציון 84.
  77. ↑ חולין עו ב, ועי' תפארת יעקב שם ד"ה לכן ופמ"ג יו"ד סי' נו מש"ז ס"ק ה שלדעת שמואל די שישאר בגיד אחד כעובי חוט הסרבל כדי להכשיר.
  78. ↑ חולין שם.
  79. ↑ רגמ"ה שם ד"ה טעמא.
  80. ↑ מאירי שם ד"ה ואחר כך (הב'): שנשתייר מהם כלום; ב"י יו"ד נו, ע"פ עירובין יד ב.
  81. ↑ שו"ת התשב"ץ ח"ב סי' לד.
  82. ↑ רגמ"ה שם; ב"י בד' הרא"ש חולין פ"ד סי' ז. ולכאו' לפי הגמ' בלשון הב' בד' רב יהודה בשם שמואל, אזי אף לרבנאי צריך שבכל אחד מהגידים ישאר כחוט הסרבל, ועי' לב אריה חולין שם (ד"ה וא"ד) שהגמ' נסתפקה בדעתו של רבנאי בשם שמואל.
  83. ↑ מאירי שם ד"ה ואחר כך (הב'); ב"ח בד' הרא"ש שם.
  84. ↑ רש"י חולין עו ב ד"ה וכמר בר רב אשי, לגי' שלפנינו; ר"ח שם; רי"ף שם (כו א); רמב"ם שחיטה פ"ח הי"ח; רשב"א שם ובתוה"ב ב"ב ש"ג; רא"ש חולין פ"ד סי' ז; טוש"ע יו"ד נו ז, וכ"נ ד' הרמ"א שלא חלק בזה; פר"ח שם ס"ק ה.
  85. ↑ פסקי רי"ד שם.
  86. ↑ עי' ציון 71.
  87. ↑ עי' ציון 71. רמב"ן חולין עו ב ד"ה הא דאמר שמואל ורשב"א שם ד"ה ולענין פסק הלכה (הב') ובתוה"ב הארוך ב"ב ש"ג (מהד' מוה"ק עמ' תקז), בד' הרי"ף (כו א) שהביא לשון ב' בד' רב; רמב"ם שחיטה פ"ח הי"ח; פסקי רי"ד שם; רבנו אפרים, הובא בחי' הריב"א מנרבונא חולין עו ב (כו א מדפי הרי"ף); רשב"א חולין שם ובתוה"ב הארוך והקצר ב"ב ש"ג; שו"ע יו"ד נו ז; פר"ח ס"ק ה.
  88. ↑ עי' ציון 73.
  89. ↑ עי' רא"ש חולין פ"ד סי' ז ומעדני יו"ט אות ד וב"ח יו"ד נו וט"ז שם ו, בדעתו, ובט"ז שם, שאם נחתך העבה לגמרי ורוב אחד מהדקים ואחד נשאר שלם, הרי שיש ד' שלישים וכשר.
  90. ↑ יש"ש חולין פ"ד סי' יג, שכן ראוי להחמיר, הובא בט"ז שם.
  91. ↑ תרומה סי' כב; סמ"ג עשין סג (קמג ב); סמ"ק סי' רא; מהרי"ק שורש לח; הג' שערי דורא סי' פו; איסור והיתר כלל נ סוף דין ב; הגהות מיימוניות שחיטה פ"ח אות כ; ש"ך יו"ד נו ו, שכן ראוי להחמיר באיסור דאו'.
  92. ↑ חכמ"א כלל כד אות יג; כה"ח שם אות טז.
  93. ↑ חי' הרא"ה חולין עו ב ור"ן (כו א) ור"י מלוניל, בד' הרי"ף, שהביא את ד' רבנאי בשם שמואל.
  94. ↑ ע"ע צומת הגידים. חולין עו ב.
  95. ↑ שם.
  96. ↑ רמב"ם שחיטה פ"ח הי"ט; רשב"א חולין עו ב ד"ה ומיהו ובתוה"ב ב"ב ש"ג; שו"ע יו"ד נו ח.
  97. ↑ ר"י מלוניל שם.
  98. ↑ ר"ן שם (כו ב מדפי הרי"ף), ועי' בהגר"א שם ס"ק ח, שרוב של אחד הוא כמו רוב של שלשה בבהמה.
  99. ↑ מאירי שם.
  100. ↑ רמב"ן שם, ועי' מאירי.
  101. ↑ פרי תואר שם ס"ק ח; זבח תודה אות יז; כה"ח שם יח.
  102. ↑ יש"ש חולין פ"ד סי' טו; רמ"א יו"ד סי' נו ט, וט"ז ס"ק ח וש"ך ס"ק י.
  103. ↑ ט"ז שם שכ"מ ביש"ש שם.
  104. ↑ יש"ש שם טז; תו"ח כלל פז דין י בשם איסור והיתר כלל נ דין ג; דרכי משה יו"ד נו ס"ק ח; ב"ח שם; ש"ך שם.
  105. ↑ לבוש שם ט.
  106. ↑ ש"ך שם יג.
  107. ↑ רמב"ם שחיטה פ"ח הט"ז והכ"ג ופ"י ה"ט ושו"ת הרמב"ם (בלאו) סי' שטו; תוה"א ב"ב ש"ג (מ ב ומב א) ובקצר שם (לח ב ולט ב), ושם בשם יש מי שהורה, וראוי לחוש לדבריו; צידה לדרך מאמר ב כלל א פ"ט; א"ח טריפות אות לג ולה ומח; הרוקח טריפות סי' שצח; או"ה שער נד אות י, בשם או"ז (ולא נמצא לפנינו, ועי' זר זהב לאו"ה שם, שהוא ט"ס); כלבו סי' קא; מאירי חולין מג א, וע"ש נד א; שו"ע יו"ד לג ב: להרמב"ם טריפה, וראוי לחוש לדבריו. ועי' שו"ת הרמב"ם ותוה"א שם, שכ"מ במשנה שבציון חולין נד א, שניטל הלחי התחתון, כשרה, דוקא התחתון, אבל ניטל העליון, טריפה. ועי' תוה"א שם ומאירי שם נד, שהיא בכלל נטולה (ע"ע), (ועי' ציון 115), ועי' שו"ת הרמב"ם שם (וכ"מ וב"ח שם בדעתו) והגר"א לשו"ע שם, שאינה בכלל הטריפות שמנו חכמים, אלא היא בכלל זו ששנינו שכל שאין כמוה חיה, חשובה טריפה (עי' משנה חולין מב א), ועי' הגר"א שם, שלא שנאוה במפורש, כיון שלא שנו חסרון שאינה יכולה לחיות עמו כלל, ועי' תב"ש שם, שהרי היא כשאר דברים שברור שבהמה אינה יכלה לחיות עמם, שלא הוצרכו חכמים למנותם (ע"ע הנ"ל ציונים 71, 110), ועי' שו"ת צ"צ ופר"ח שבציון 112, שכיון שאינה חשובה טריפה מצד עצמה, לדעתם (עי' ציון הנ"ל), ולא מנו חכמים אלא טריפה מצד עצמה (ע"ע חצר הכבד ציון 63), ועי' פר"ת שבציון 115, לדעתו שם, שהיא בכלל נקובת הריאה, ועי' כו"פ שבציון 118, שלא נזכרה במנין הטריפות, כיון שאינה אלא ספק טריפה, לדעתו (עי' ציון הנ"ל), ולא מנו חכמים אלא טריפה ודאי, ועי' ציון 120.
  108. ↑ שו"ת הרמב"ם שם; תוה"ב שם ושם; מאירי שם. ועי' שו"ע הרב שם ס"ד, שלדעה זו אין תקנה במכסה להגן מפני הרוח (עי' ציון 125), ע"ש הטעם.
  109. ↑ שו"ת הרמב"ם (בלאו) סי' שטו.
  110. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 36 ואילך.
  111. ↑ הג' ברוך טעם לכו"פ שם ס"ק א ויד יהודה שם ס"ק ב, ומפרשים שזו כוונת שו"ת הרמב"ם שם, שכ' שא"צ לבאר למה אינה דומה כלל למסוכנת. ועי' שו"ת שרידי אש ח"ב סי' ד (קונ' המום הבהמות ע"י חשמול) נספח ג מכתב כ, מרי"ל באב"ד, בטעם שחשובה טריפה ולא מסוכנת בלבד, שיש בה מכה הגורמת מיתה, ולדעתם דוקא החולה בכל גופה, שאין בה מכה הגורמת מיתה לבדה, ואין הבהמה עומדת למות אלא מפני ריבוי האברים החלשים בה, שאינה יכולה לעמוד בחולשת כולם יחד, אינה אלא מסוכנת.
  112. ↑ עי' ציון 108. שו"ת צ"צ (הקדמון) סי' עו ד"ה ובזה; פר"ח שם; צ"צ (החדש) פסקי יו"ד מהדו"ב סי' לג (השני) קו"א ס"ק ד; יד אברהם לשו"ע יו"ד סי' נ ס"ב; עי' צפע"נ שם. ועי' ציונים 136, 142. ועי' תפארת למשה לטור שם.
  113. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 237. צ"צ (החדש) שם; עי' משרת משה לרמב"ם שם.
  114. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 102 וע' ראה.
  115. ↑ פר"ת שם ס"ק ב; חת"ס חולין מד א ד"ה והנה. וצ"ב מראשונים שבציון 107, שהיא בכלל נטולה, וע"ע הנ"ל ציון 239. ועי' יד יהודה ס"ק ד, שבשו"ת הרמב"ם שם לא משמע שהריאה עומדת להנקב, אלא רק להתקרר.
  116. ↑ עי' שו"ת הרמב"ם שם, וחידושי מהרא"ל (צינץ) לשו"ע שם ס"ק א והג' ברוך טעם לכו"פ שם, בדעתו. וכ"מ מכל המפרשים שחפשו טעמים למה לא נמנתה בכלל הטריפות, עי' ציון 107. ועי' שו"ת בית יצחק (שמלקס) יו"ד ח"א סי' סא.
  117. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 353 ואילך. ועי' ברוך טעם שם והג' ברוך טעם לדגמ"ר סי' כט.
  118. ↑ כו"פ שם, לבאר הטעם שלא מנאוה חכמים בכלל הטריפות, עי' ציון הנ"ל. ועי' כו"פ, שמטעם זה יש להכשירה במקום ספק משום ספק-ספיקא (ע"ע). ועי' ציון 130.
  119. ↑ ע"ע טרפה ציון 323. דע"ת שם.
  120. ↑ עי' שאלת חכמי לוניל בשו"ת הרמב"ם שם, ועי' רי"ו תא"ו נט"ו בהקדמה, בשמם; פסקי ריא"ז שם נה ב; טור שם; האגור טריפות סי' אלף קד; מאירי שם בשם יש מי שאמר; יש"ש חולין פ"ג סי' ז; ס' המחלוקות לר"י בועז ח"ג סי' קכג, בשם ראב"ד. ועי' שו"ת מהרשד"ם חיו"ד הלכות שחיטה ובדיקה לסי' לג, שרוב הפוסקים מתירים, וצ"ב. ועי' חכמי לוניל וטור ויש"ש שם, שכ"מ ממה שלא נשנית בכלל הטריפות, ועי' ציון 107. וע"ש שאין לדייק מזו ששנינו שניטל לחי התחתון, כשרה (חולין נד א), שדוקא התחתון (עי' ציון 107), שנזכר דוקא התחתון לרבותא שאין בה משום עקור סימנים (ע"ע עקור), ועי' תשובת הרמב"ם שם. ועי' ד"ח לרא"ש חולין פ"ג סי' מב אות רכא. ועי' שו"ע הרב שם וצ"צ שם ס"ב ס"ק א ודע"ת שם ס"ק ג, שמצדדים להלכה שהיא ספק טריפה.
  121. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 36 ואילך.
  122. ↑ חכמי לוניל שם.
  123. ↑ עי' ציון 108.
  124. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 238. צ"צ שם; משרת משה שם.
  125. ↑ שו"ע הרב שם, בד' טור ויש"ש שם (שלא הזכירו שדומה למסוכנת). ועי' ציון 108.
  126. ↑ עי' ציון 107.
  127. ↑ רמב"ם שחיטה פ"ח הט"ז.
  128. ↑ יד יהודה סי' לג ס"ק ג; דע"ת שם ס"ק ג; שו"ת אבן יקרה ח"א יו"ד סי' כ. ועי' חת"ס בהג' לשו"ע שם ס"ב ופני משה (כהן) לשו"ע שם, שתמהו על הסוברים שניטל לחי העליון, טריפה, מבהמה שפיה חתוך, שכשרה (עי' חולין נט א ושו"ע שם עט א), ועי' יד יהודה ואבן יקרה שם, ששם שנחתכה רק שפתה, לדברי הכל אינה טריפה, ועי' שו"ת מנחת יהודה (הלוי) יו"ד סי' ג ענף א. ועי' ציון 152.
  129. ↑ יד יהודה סי' לג ס"ק ג; שו"ת נחלת יהושע (קוטקובסקי) יו"ד סי' ה. ועי' שו"ת מנחת יהודה (הלוי) יו"ד סי' ג ענף א, שאם ניטל רוב הלחי, חשובה טריפה.
  130. ↑ דברי מלכיאל ח"ה סי' קלט (בניקב הלחי); אבן יקרה שם (בנחתכה השפה); נחלת יהושע שם (בניטל רוב הלחי), וע"ש שאפילו אם נאמר שכיון שניטל רובו, אפשר שהלחמים יפלו, אי"ז אלא ספק, ובהמה שניטל הלחי העליון אינה אלא ספק טריפה, לסוברים כן, עי' ציון 118, וא"כ בניטל רובו כשרה מטעם ספק ספיקא (עי' ציון הנ"ל).
  131. ↑ עי' ציון 107.
  132. ↑ ע"ע חסורה ציון 25 ואילך, ועי' לעיל ציון 2 ואילך. רמב"ם שחיטה פ"ח הט"ז, וע"ש הכ"ד; תוה"א בית ב שער ג (מה א); או"ה שנ"ד אות י; יבין שמועה לרשב"ץ הל' טריפות פ"ב אות י; תרה"ד סי' קעז. ועי' תוה"א שם, שתמה על הרמב"ם שם, שסובר שאינה פסולה משום חסורה, שכיון שבניטל הלחי העליון חשובה טריפה כיון שהריאה תתקרר, עי' ציון 108, מה לי ניטל מה לי חסר, ועי' ציון הבא ואילך.
  133. ↑ שו"ת חכ"צ סי' עז (מהד' מכון דובב מישרים סוד"ה ומעתה); יד אברהם לשו"ע שם סי' נ ס"ב; עיני הכהן סי' ה אות א. ועי' אחרונים הנ"ל, שכ' כן כדי ליישב קושיית התוה"א שבציון הקודם, שדוקא בשאר טריפות כ' הרמב"ם שהפסולה משום נטולה אינה פסולה משום חסורה, ומשא"כ לחי העליון שפסולה אף משום חסורה, וצ"ב מרמב"ם שבציון הקודם, ועי' בית יהודה (לנדא) לשו"ע יו"ד סי' לג ס"ב, שתחילה מצדד כן, ואח"כ הביא ד' הרמב"ם שבציון הקודם, וע"ש סי' נג ס"א, שנ' שדעתו להלכה לאסור. ועי' מנחת יוסף שם ענפים ס"ק יא אות ב.
  134. ↑ עי' ציון 108. בית יהודה סי' לג שם; יד אברהם שם.
  135. ↑ עי' ציון 112.
  136. ↑ יד אברהם שם. ועי' בית יהודה שם, שלא אמרו לחלק בין נטולה לחסורה, עי' ציון 132, אלא בטריפות המפורשות במשנה ובתלמוד (וע"ע הנ"ל), וניטל לחי העליון אינו מפורש בתלמוד, לסוברים כן, עי' ציון 107.
  137. ↑ חכ"צ שם.
  138. ↑ בית יהודה (לנדא) יו"ד סי' נג ס"א; נחלת אב"י שו"ת סי' ג.
  139. ↑ ע"ע יתר: יתר כנטול.
  140. ↑ עי' ציון 107.
  141. ↑ עי' ציון 108.
  142. ↑ בית יהודה שם; עי' נחלת אב"י שם. ועי' בית יהודה שם, שמדמה לכנף שלישית בעוף, שאינה חשובה טריפה, לסוברים כן, ואף על פי ש"יתר כנטול" היינו כאילו ניקב נקב במקום חיבורו, לסוברים כן, ע"ע הנ"ל ציון 141, כיון שמ"מ לא שייך לחשוש בה לניקבה הריאה, ע"ע הנ"ל ציון הנ"ל.
  143. ↑ עי' ציון 112
  144. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 264 ואילך. נחלת אב"י שם. וע"ש שמדמה ליתרת כיס הורדא, שכשירה, ע"ע הנ"ל ציון 271.
  145. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 117.
  146. ↑ עי' ציון 132. עי' בית יהודה שם; נחלת אב"י שם אות א וסוף אות יא.
  147. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 141. בית יהודה שם, לסוברים שמטעם זה כנף שלישית בעוף, חשובה טריפה, ע"ע הנ"ל ציון הנ"ל. ועי' נחלת אב"י שם אות יב.
  148. ↑ עי' ציון 107.
  149. ↑ דמשק אליעזר חולין נד א סי' לה אות ט; כנה"ג יו"ד סי' לג הג' ב"י אות ז; תב"ש שם ס"ק ב; פמ"ג שם מש"ז ס"ק א ושפ"ד ס"ק ג; שו"ע הרב שם ס"ג.
  150. ↑ עי' ציון 108. דמש"א שם; תב"ש שם. ועי' שו"ת בית יצחק יו"ד סי' סא אות יא, שאע"פ שריאות העוף מוגנות ע"י הצלעות, עי' ציון 155, אי"ז מועיל לרוח שמנשבת על הריאות בין הצלעות.
  151. ↑ עי' ציון 127 ואילך.
  152. ↑ יד יהודה שם ס"ק ג; דע"ת שם ס"ק ג; משמרת שלום (צ'רניאק) ח"ב יו"ד שם חידושי דינים אות מב; שו"ת אבן יקרה ח"א יו"ד סי' כ; שו"ת מנחת יהודה (הלוי) יו"ד סי' ג ענף א; עי' ערה"ש שם ס"ה, שניטל "בעומק". ועי' דרכ"ת שם ס"ק י, בשם ס' פרי עץ הדעת (כת"י), שהאריך להשיג על הדעה שבציון 149, שעוף, אפילו ניטל חרטומו, עדיין הקנה מוגן מפני הרוח על ידי הבשר שלמעלה מן החרטום, שבו קבוע החוטם. ועי' מנחת יוסף שם ענפים ס"ק י. ועי' ציון 129 ואילך, דין ניטל רובו.
  153. ↑ חכמ"א כלל טז ס"א; צ"צ החדש פסקי דינים יו"ד סי' לג מהדו"ב קו"א ס"ק ד.
  154. ↑ עי' חולין נז א וטוש"ע יוד נב א, וע"ע עוף וע' ריאה.
  155. ↑ צ"צ שם. ועי' ציון 150.
  156. ↑ עי' ציון 107.
  157. ↑ עי' דמש"א חולין נד א סי' לה אות ט; שו"ת דברי מלכיאל ח"ה סי' קלט.
  158. ↑ ראה להלן.
  159. ↑ ע"ע כבד ציון 6.
  160. ↑ תוס' חולין מב א ד"ה ניקב; פר"ח יו"ד סי' מא ס"ק א; לחה"פ שם א; בית לחם יהודה שם א; כרתי שם א; שפ"ד שם א; חכמ"א כלל יז אות ט; כה"ח שם א.
  161. ↑ תוה"א להרשב"א בית ב שער ג (עמ' 89). ועי' פמ"ג סי' מא שפ"ד ס"ק א, שאף שהמרה דבוקה, מ"מ אם לא נשתייר בכבד כזית, סופה להינטל, ועי' להלן ציון 228.
  162. ↑ משנה חולין מב א; תו"כ שמיני פ"ג.
  163. ↑ גמ' שם מו א, בדיוק בל' המשנה שם מב א.
  164. ↑ גמ' שם מו א ורש"י בפי' הא'.
  165. ↑ שם מג א.
  166. ↑ משנה שם נד א וגמ' מו א; תו"כ שם; תוספתא שם פ"ג ה"ד. וע"ע זית, כרך יב עמ' קל. ועי' רמב"ן וחי' הר"ן שם מג א, שגורסים במשנה שם נד א: נשתייר כל שהוא, וכ"ה ברי"ף שם ובתוה"א שם, ובגמ' שם גורסים: והתניא כו' כזית, ושמטעם זה הקשו בגמ' ממ"ש ר' יוחנן הלכה כסתם משנה. ועי' תוס' שם מג א ד"ה והא.
  167. ↑ תוספתא שם. ועי' רש"י שם מו א סוד"ה מטביל: להעלות ארוכה שיחזור וירפא.
  168. ↑ גמ' שם מו א ורש"י בפי' הא'.
  169. ↑ שם מג א.
  170. ↑ תוס' חולין מו א ד"ה הלכך; תוה"א בית ב שער ג (מא א); רמב"ם שחיטה פ"ח הכ"א; טוש"ע יו"ד מא א.
  171. ↑ תוה"ב הארוך שם; ר"ן חולין מו א (י א מדפי הרי"ף) ד"ה בעינן; טוש"ע שם ב.
  172. ↑ ציון 215 ואילך.
  173. ↑ עי' לעיל.
  174. ↑ חולין מו א.
  175. ↑ עי' רש"י שם סוד"ה מטביל. ובפהמ"ש לרמב"ם שם פ"ג מ"א: במקום כיס המרה. ועי' או"ז טריפות סי' תי: כנגד המקום שהמרה תלויה בו, ולא במקום שמחוברת לכבד, ועי' להלן ציון 182.
  176. ↑ גמ' שם.
  177. ↑ רש"י שם ד"ה במקום, בפי' א', וכ"ה ברגמ"ה וברי"ף שם; בה"ג הל' טרפות; העיטור ח"ג הל' שחיטה, כבד; מאירי ור"ן שם; פסקי רי"ד וריא"ז חולין שם; רמב"ם שחיטה פ"ח הכ"א; טוש"ע יו"ד מא א.
  178. ↑ רש"י שם; מאירי ור"ן שם; סמ"ג עשין סג; ב"י יו"ד מא בד' הרמב"ם שחיטה פ"ח הכ"א ובד' תוה"ב ב"ב ש"ג (לט א), ושכן עיקר.
  179. ↑ רש"י שם בפי' ב; רוקח הל' טרפות; ראב"ן סי' רלד; ראבי"ה חולין עמ' סז; ר"י מלוניל חולין שם בפי' ב, ומ' מלשונו שלפי' זה מועיל גם במקום שדבוק בקנה, שבציון 181; רי"ו נט"ו ח"ב אות ח; פרישה שם ס"ק ב בד' הטור. ועי' שו"ת משאת בנימין סי' קג, שכ"כ אף בד' הרי"ף והרמב"ם והרשב"א
  180. ↑ פהמ"ש לרמב"ם שם.
  181. ↑ ר"י מלוניל שם בפי' א. וע"ע כבד ציון 10.
  182. ↑ או"ז טרפות סי' תי, ועי' ציון 40, ועי' רשב"א בתוה"א שם: ראשה האחד עב ובו תלויה המרה ושם מקום חיותה. ועי' שו"ת הרא"ש כלל כ סי' כז, שאף למ"ד כזית במקום חיותו, מצריך קצת מן הכבד במקום מרה, כדי שלא תיטרף מחמת נטילת המרה, ועי' לעיל ציון 30
  183. ↑ חולין מו א.
  184. ↑ עי' ציון 177. רמב"ם שחיטה פ"ח הכ"א; טוש"ע יו"ד סי' מא א, ועי' מחזיק ברכה שם ה בד' הרמ"א שנ' שחזר בו מדבריו בתו"ח שבציון 187 שצריך ג' כזיתים, ודי בב' זיתים, שהרי לא העיר על דברי השו"ע שם.
  185. ↑ ש"ך שם א, מהב"י, ועי' ציון 179.
  186. ↑ עי' ציון 179.
  187. ↑ או"ה הארוך כלל נא דין ח, הובא בתורת חטאת כלל פט דין ט; עי' ט"ז ס"ק א ופמ"ג מש"ז שם; ש"ך שם ס"ק א. ועי' דברי חמודות לרא"ש חולין פ"ג סי' יב אות מב, שהסכים לב"י ושו"ע, שא"צ שלשה כזיתים, ועי' פמ"ג שם. ועי' שפ"ד שם, שהצורך בג' כזיתים אינו אלא מספק, ושם לענין ג' זיתים של כבד שנפלו מג' בהמות, ועי' פת"ש שם א, ומקדש מעט שם ה בדעת השפ"ד.
  188. ↑ מחזיק ברכה שם ה וזבחי צדק שם ד וכה"ח שם ד, שכ"ה ד' רש"י והרמב"ם והרשב"א והשו"ע, וכ"נ בד' הרמ"א שלא הגיה על השו"ע.
  189. ↑ זבחי צדק שם ד; כה"ח שם ד.
  190. ↑ תשו' משאת בנימין סי' קג; כנה"ג יו"ד סי' מא הג' הב"י אות ג; מנחת יעקב על התו"ח כלל פט אות כה.
  191. ↑ חולין מו א.
  192. ↑ רש"י שם ד"ה מתלקט, וברגמ"ה: מתלקט מכמה מקומות.
  193. ↑ מאירי שם.
  194. ↑ גמ' שם.
  195. ↑ מאירי שם.
  196. ↑ גמ' שם.
  197. ↑ רש"י שם.
  198. ↑ מאירי שם.
  199. ↑ טוש"ע יו"ד סי' מא א. ועי' רמב"ם שם פ"ח הכ"ב: ויראה לי שהיא אסורה, ובכ"מ בדעתו, שהוא אף אם אחד מהכזיתים שלם, וכ"כ ביש"ש פ"ג אות יז, שאין להתיר משום ספק-ספיקא (ע"ע). ועי' לח"מ שם בטעם שכ' הרמב"ם: יראה לי, אף על פי שהוא ספק דאורייתא. ועי' כו"פ שם ופמ"ג משב"ז ס"ק א וחכמ"א כלל יז אות ט, שדנו אחרי שאמרו שצריכים ג' כזיתים, עי' לעיל ציון 187, אם היו רק ב' מהם שלמים. ועי' חזו"א יו"ד סי' ד ס"ק טו.
  200. ↑ תבואות שור שם ס"ק ד.
  201. ↑ פליתי סי' מא ס"ק ב, וסיים: וכן עמא דבר.
  202. ↑ תבואות שור שם ב; פמ"ג שם שפ"ד ס"ק ג; זבחי צדק שם ט.
  203. ↑ רמב"ם שם פ"ח הכ"א; כל בו סי' קא; רשב"א בתוה"ב הארוך ב"ב ש"ג (מ ב) ובקצר; ש"ך סי' מא ס"ק ג; כה"ח שם י. ועי' לח"מ שם שה"ה כשניטל אחד מהם, ושם אם הוא ודאי טריפה, ועי' תבו"ש סי' מא ס"ק ו, ועי' להלן ציון 239.
  204. ↑ כס"מ שם. ועי' לח"מ שם שדין זה לא נתבאר בגמ', וציין לחולין נה ב בגלודה.
  205. ↑ עי' יש"ש חולין פ"ג סי' יז, הובא בש"ך סי' מא ס"ק ג, ועי"ש שתמה עליו. ועי' להלן ציון 238.
  206. ↑ פמ"ג שפ"ד יו"ד מא ג; מחזיק ברכה שם י; ערך השולחן שם ב; כה"ח שם יא.
  207. ↑ חולין מו א: בעי מיניה ר' זריקא מר' אמי, ופשטו להיתר; רמב"ם שחיטה פ"ח הכ"א; טוש"ע יו"ד מא ה.
  208. ↑ גמ' שם: דלדול זה איני יודע וכו'. ועי' טור שם שכ' כפי' התוה"א, ובשו"ע כ' כפירש"י. ועי' תבו"ש שם ס"ק ב ופמ"ג מש"ז ס"ק א ד"ה ודע, מש"כ ליישב ב' פירושים אלה עם ב' הפירושים שבמקום חיותה, עי' לעיל ציונים 42 - 44
  209. ↑ עי' ציונים 184-185.
  210. ↑ תבו"ש שם ס"ק ג ופמ"ג שם מש"ז ס"ק (ד"ה ודע), ועי' רשב"א בתוה"ב ב"ב ש"ג (מא א) וטור שם.
  211. ↑ עי' ציון 179.
  212. ↑ תבו"ש ופמ"ג שם ושם, ועי' רש"י שם ד"ה נדלדלה וד"ה ומעורה.
  213. ↑ כה"ח שם מג, כיון שחוששים לב' הפירושים לענין מקום חיותו שהוא גם מקום הטרפש, עי' ציון 187, ועי' פמ"ג שם שנשאר בצ"ע בזה.
  214. ↑ לח"מ שם בד' הרמב"ם.
  215. ↑ תוה"ב הארוך ב"ב ש"ג (מא א), וכעי"ז בראבי"ה חולין עמ' סז; מאירי חולין מו א ור"ן שם (י א); שו"ע מא ב.
  216. ↑ כה"ח שם טז, ועי' תבואות שור שם ה.
  217. ↑ תבואות שור שם.
  218. ↑ עי' לעיל ציון 187.
  219. ↑ שבות יעקב ח"א סי' נא, הובא בבאר היטב שם ס"ק א, ומ' שמ"מ צריך שיהיה שיעור כזית, וצ"ב.
  220. ↑ פרי תואר סי' מא ס"ק א; זבח תודה שם ז; כה"ח שם יז. ועי' כה"ח שם כ לענין כבד של אווז.
  221. ↑ עי' ציון 215
  222. ↑ כנפי יונה סי' מא; מקדש מעט שם יא; זבחי צדק שם טו.
  223. ↑ תבואות שור סי' מא ס"ק ה, בד' הרשב"א בתוה"ב הארוך ב"ב ש"ג (מא א) והר"ן חולין מא א (י א) והטוש"ע מא ב.
  224. ↑ תבו"ש שם.
  225. ↑ תבו"ש שם; כרתי ופלתי שם ד; כה"ח שם טו. ועי' פרי תאר שם ד שגדיים וטלאים דינם בכזית כמו בהמה גדולה.
  226. ↑ רי"ו תא"ו נט"ו ח"ה אות ח, ועי' משאת בנימין סי' קג שהעתיק את התוה"א: אף בשור הגדול, אבל בהמה דקה ועוף הכל לפי גדלו, ועי' תבו"ש שכ"מ ברא"ש חולין פ"ג סי' יב, וצ"ב.
  227. ↑ רא"ש חולין פ"ג סי' א בשם בה"ג; רשב"א חולין מב א ד"ה כל הני ובתוה"ב הארוך ב"ב ש"ג (לז ד); ר"ן (ח ב ד"ה אלו); טוש"ע יו"ד סי' מב ח.
  228. ↑ הגהות רעק"א לשו"ע יו"ד מא א. ועי' תבו"ש שם ס"ק א, שלד' הרשב"א שניטל הכבד טריפה משום חסרון המרה, עי' ציון 161, י"ל שבמינים אלו אף אם ניטל כל הכבד כשרה, ועיי"ש שמסתבר יותר שלא אמר כן הרשב"א אלא למ"ד כזית במקום מרה, אף שלא משמע כן מלשונו. ועי' פמ"ג שם שפ"ד ס"ק א ופליתי שם בדעתו.
  229. ↑ כל בו סי' קא; טוש"ע יו"ד סי' מב ח.
  230. ↑ מנחת יעקב כל פט ס"ק כד, והניח בצ"ע; פמ"ג שפ"ד מא א: דהכי מסתבר.
  231. ↑ באר היטב סי' מב ס"ק ח, ועי' שלחנו של אברהם סי' מא סוף ס"ק א שכתב להחמיר.
  232. ↑ בה"ג טרפות (ד"ו) עמ' 255 (עי"ש שנ' שגורס כן בגמ', ועי' להלן ציון 246) הובא בעיטור ח"ג הל' שחיטה, כבד (ושם שלא ברור לו מנין דין זה) וברמב"ן ורשב"א ומאירי ור"ן חולין מו ב ורא"ש פ"ג סוס"י יג; רוקח סי' שפא ד; תוה"א ב"ב ש"ג (מא א); רי"ו נט"ו ח"ה אות ח; טוש"ע יו"ד סי' מא ג. ועי' באור הגר"א שם ס"ק ו, שלמדו כן מדין יבשה הריאה.
  233. ↑ ראשונים הנ"ל, ע"פ בכורות לז א, וע"ע מומי קרבן ציון 305 ואילך.
  234. ↑ תוה"א שם, ע"פ חולין מו ב בריאה; מאירי ור"ן שם; טוש"ע שם.
  235. ↑ רמ"א סי' לו יג; ש"ך סי' מא ס"ק ב; פר"ח שם ג; חכמ"א כלל יז אות י. ועי' שפ"ד שם ב, שדוקא כשמשרטט בבשר הכבד ולא בקרום, שבכבד (בניגוד לריאה) הכל תלוי בבשרו.
  236. ↑ תוה"ב הארוך ב"ב ש"ג (מא א); רמ"א סי' מא ג.
  237. ↑ מאירי חולין מו ב.
  238. ↑ רשב"א בתוה"ב הקצר ב"ב ש"ג (לט א), ועי' ש"ך סי' מא ס"ק ג, שכ"מ מתוה"ב הארוך שם (מ ב); או"ה סי' נא ס"ח; רמ"א שם ג; ש"ך שם, בד' הרמב"ם שחיטה פ"ח הכ"א והכלבו סי' קא, לגבי ניטלו ב' הזיתים ושאר הכבד שלם, עי' ציון 203, ושה"ה ביבשו, וכן נקט להלכה.
  239. ↑ תבו"ש שם ס"ק ו, עי"ש ובפמ"ג שפ"ד ס"ק ג. ועי' פת"ש שם ס"ק ב, שיש שהקל ביבש אחד מהזיתים, ושם לדעת הסוברים שצריכים ג' כזיתים, עי' ציון 187, ויבש אחד מהם, שיש להקל משום ספק ספקא.
  240. ↑ יש"ש חולין פ"ג סי' יז, שכ"מ בד' הרשב"א בתוה"ב שם ובר"ן (י ב), וסיים: כן נראה לי להלכה ולא למעשה.
  241. ↑ רוקח סי' שפא אות ד; ב"ח סי' מא; רמ"א סי' מא ג. ועי' פר"ח ס"ק ו, שהרוקח למד כן מריאה (עי' חולין מז ב).
  242. ↑ תבו"ש שם.
  243. ↑ ב"י שם, שאינו יודע מנין לרוקח לאסור בקשה כאבן.
  244. ↑ ש"ך שם ה בשם אפי רברבי שער כב אות יג; פר"ח שם ו; פלתי שם ו; חכמ"א כלל יז אות יא.
  245. ↑ תבו"ש שם ס"ק ז, הובא בהג' רעק"א שם ז.
  246. ↑ חולין מח א ורש"י שם ד"ה ואסרו; רמב"ם שחיטה פ"ו ה"ט; טוש"ע יו"ד מא ד. ועי' בה"ג (ד"ו) טרפות עמ' 255 שנוסף: מהו דתימא מידי דהוה אכבד יבשה ותהא אסורה, קמ"ל דלא דמיא ליבשה וכשרה, וכעי"ז בס' והזהיר ויקרא עמ' 82, ובהערות שם שנ' שהיו גורסים כן בגמ', ואולם בכ"י ודפו"ר של הגמ' אינו מופיע, ונראה יותר שהוא פירוש ולא גירסא.
  247. ↑ ר"ן שם (יב א).
  248. ↑ ר"י מלוניל שם; תוה"ב הארוך ב"ב ש"ג (מא א); מאירי שם; ר"ן שם: ואיכא מ"ד, שאל"כ מדוע לא התירו חכמי יבנה עד הרגל הג', עי' חולין שם; טוש"ע יו"ד מא ד.
  249. ↑ ר"ן שם: וחושש אני בזה כו'; ד"מ שם ס"ק ב בשמו; יבין שמועה לרשב"ץ הל' טרפות ד"ה כבד בשם י"א.
  250. ↑ יש"ש חולין פ"ג סי' מב; ש"ך שם ס"ק ו.
  251. ↑ משמרת הבית בתוה"ב הארוך שם, הובא בב"ח שם, ושכ"ד הטור; תורת חטאת כלל פט דין ט, וש"ך שם ו בדעתו; ט"ז שם ג.
  252. ↑ משמרת הבית שם.
  253. ↑ הרא"ה בבדק הבית שם, הובא בש"ך שם; תבו"ש שם ס"ק ח, ועי"ש שמסתפק אם הרשב"א במשה"ב כ"כ להלכה, ומסיים שאין להקל נגד הרא"ה; בית יצחק שם ה; עי' פמ"ג במשב"ז ג ובשפ"ד ו.
  254. ↑ ש"ך שם, ועי"ש שנסתפק שאולי זהו אף כוונת התו"ח והב"ח שבציון 251; פר"ח שם ז; לחה"פ שם ו; כרתי שם ט.
  255. ↑ כה"ח שם לו.
  256. ↑ כס"מ בד' הרמב"ם שם פ"ו ה"ט: בשר כבד שהתליע מותרת, שמ' שדוקא שאם הבשר התליע כשר, ושהוא לשיטתו שם, שניקבו הסימפונות שבתוך הכבד טריפה, ע"ע נקובה
  257. ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציון 248 לגבי התליע הכבד שלא חילקו בין התליע הבשר להתליע הסימפונות.
  258. ↑ עי' גיטין סט א: לדמא דאתי מפומיא וכו' מכבדא קאתי וכו' כיון דמפומיה דקאתי איתר איתמוחי איתמח, ורש"י שם ד"ה כיון; רמ"א יו"ד מא ג.
  259. ↑ ט"ז שם ב וש"ך שם ד, וכ"ש לד' הרמ"א שאפי' בנשתיירו טריפה, עי' להלן.
  260. ↑ ב"י יו"ד מא ורמ"א יו"ד שם ג וב"ח שם, בד' הרוקח סי' שפא ד, ועי' ט"ז שם ב וש"ך שם ד.
  261. ↑ עי' ציון 183.
  262. ↑ תו"ח שם שם דין ט ובד"מ שם ס"ק א ורמ"א בשו"ע שם; לבוש שם ג; ב"ח שם, עי"ש שפי' שנחלקו בזה רש"י והרוקח. ועי' שו"ת חתם סופר חיו"ד סי' קמד, שראוי לחוש להרמ"א.
  263. ↑ 97 ב"י שם; ט"ז שם וש"ך שם, ושכ"ה ד' הרוקח; בשו"ת משאת בנימין סי' כא, הובא בש"ך שם; פר"ח ס"ק ה; מנחת יעקב (על התורת חטאת) כלל פט ס"ק כט, שכ"ד כל האחרונים; פרי תאר שם ו; תבו"ש שם ז; .
  264. ↑ כרתי שם ז.
  265. ↑ פמ"ג מש"ז ס"ק ב, ועי"ש שפ"ד ס"ק ד על כבד מלא אבעבועות ונימוק כולו במשמוש היד, שהיא טרפה. ועי' חזו"א יו"ד סי' ד ס"ק טו, ואגרות משה יו"ד ח"א סי' יח, על אבעבועות מלאות מוגלא, שנוהגים להכשיר, ואין חוששים שמא לא נשאר כזית במקום מרה וכזית במקום חיותו.
  266. ↑ ע"ע כליות ציון 25 ואילך.
  267. ↑ ציון 31 ואילך.
  268. ↑ כס"מ שחיטה פ"י ה"ט.
  269. ↑ רש"י חולין מב ב ד"ה לקתה, ונה א ד"ה בכוליא; העיטור הל' שחיטה (דף לה); שבה"ל הל' טריפות סי' י. ועי' רי"ו אדם נט"ו ח"ה אות יב: אפילו כוליה אחת.
  270. ↑ חולין מב ב ונה א; רמב"ם שחיטה פ"ח הכ"ו; טוש"ע יו"ד מד ב.
  271. ↑ ע"ע כליות ציונים 25 ואילך, 140 ואילך, 151 ואילך.
  272. ↑ עי' רשב"א חולין נה א; עי' ר"ן שם עו א (כו א). ועי' יבין שמועה דיני טריפה ד"ה כליות (דף יג), שאם הגיעה הלקות למקום חריץ (עי' ציון 280 ואילך), היא כואבת מפני העצם הנמצאת שם.
  273. ↑ עי' רא"ש שם פ"ג סי' מה, ובתוס' הרא"ש שם א.
  274. ↑ לבוש יו"ד סי' מד ס"י. ועי' האגור סי' אלף קלז, בשם המהרי"ל, שאין טריפות זו נוהגת בעוף, לפי שכליותיו סגורות בעצם, ואינן מגיעות לבני מעים, ועי' שו"ת מהרי"ל החדשות סי' לח אות ג, שכן דעת השואל (וכ' אף משום קלקול שאר אברים), והמהרי"ל עצמו חולק, שכן אף בבהמה מפסיק חלב בין הכליות למעיים. ועי' פר"ח שם ס"ק יח שתמה מנין למדו כן, ועי' פלתי שם ס"ק י ופמ"ג שם שפ"ד ס"ק א שביארו דבריהם.
  275. ↑ לבוש שם.
  276. ↑ כס"מ שחיטה פ"י ה"י; פר"ח שם. ועי' מהרי"ל שבציון 273.
  277. ↑ כס"מ שחיטה פ"י ה"ט ובב"י יו"ד שם ולח"מ שם פ"ה ה"ב ותורת חיים חולין נד ב, בדעת הרמב"ם שם ושם פ"ה ה"ב ופ"ח הכ"ו ובד' הטוש"ע יו"ד שם ומד ב, וכעי"ז בחת"ס חולין מג א. ועי' צל"ח חולין מב א. ועי' ציון 296 ואילך, שנחלקו ראשונים במהות הליקוי, ונראה שהיינו דווקא לראשונים הסוברים שליקוי הוא שנתמסמס הבשר, עי' ציון 304 ואילך.
  278. ↑ ע"ע כליות ציון 25 ואילך.
  279. ↑ ב"י שם.
  280. ↑ ציון 65 ואילך.
  281. ↑ חולין נה א: אמרי במערבא; עי' רמב"ם שחיטה פ"ח הכ"ו; עי' טוש"ע יו"ד מד ב. ועי' ט"ז סי' נח ס"ק ג, בטעם לכך שאם לא הגיע הליקוי למקום חריץ, אין חוששים שמא נפלה ומחמת זה לקתה.
  282. ↑ עי' גמ' שם, ומאירי שם. ועי' רי"ף (יז א) ורמב"ם וטוש"ע שם: עד הלובן. ועי' הערוך ע' חוור ורשב"א שם, שגורסים למקום חרץ (שהוא לשון מתנים, עי' תרגום בראשית לז לד, ועוד).
  283. ↑ רשב"א שם. ועי' רי"ף ורמב"ם ומאירי ושו"ע שם: בתוך הכוליה, ועי' משיב דבר ח"ב סי' כח, שאף לדעתם היינו אמצע הכליה (וסוברים כראשונים שבציון 285).
  284. ↑ תוה"ב הארוך ב"ב ש"ג.
  285. ↑ פלתי סי' כט ס"ק א, בדעת הרמב"ם והטוש"ע שפסקו כעולא ששמונה מיני טריפות נאמרו למשה בסיני, ואעפ"כ פסקו שבהמה שלקתה כליתה, הרי היא טריפה, עי' ציון 275, וע"ע כליות ציון 76.
  286. ↑ רש"י חולין נה ב ד"ה למקום; שבה"ל הל' טריפות סי' י; ר"ן שם (יז א). ועי' ציון 282, ממשיב דבר.
  287. ↑ ראבי"ה סי' אלף פט אות ב, ושכ"ה בפי' קדמונים, ושסמכו על כך רבותיו למעשה; או"ז ח"א סי' תכג, בשם רש"י, ושכ"ה בפי' קדמונים.
  288. ↑ ראבי"ה ואו"ז שם, בשם י"מ. ועי' זר זהב לאו"ה כלל נג ס"ק ה, שכ"מ בטוש"ע שם שכ' בסתם: עד הלובן, ועי"ש שהאריך.
  289. ↑ כרתי שם ס"ק ה, ופליתי ס"ק ד; פמ"ג שם מש"ז ס"ק ז.
  290. ↑ פלתי שם.
  291. ↑ עי' או"ז ח"א סי' תכג; אר"ח הל' טריפות סי' לו, בשם ר"ד בר"י הכהן והראב"ד והרשב"א (נראה שכוונתו לכך שגרס בחולין שם נה ב: דמטי לקותא במקום חרץ, ועי' להלן) ור"מ בר"י, והובא בב"י יו"ד מד; יש"ש חולין פ"ג סי' פז; ב"ח שם; ט"ז שם ס"ק ז; ש"ך שם ס"ק ה וח; פר"ח שם ס"ק ד; בהגר"א שם ס"ק ג. ועי' אר"ח שם ומגיד משנה דלהלן, שלדעה זו הגרסה בגמ' שם היא: במקום (או: למקום) חריץ, ולא עד מקום חריץ, היינו שדווקא אם נמצאה במקום החריץ עצמו, הרי היא טריפה, ועי' פמ"ג שם שפ"ד ס"ק ה שכ"מ בש"ך שם שכ' שכן מוכח בש"ס, ועי' להלן. ועי' ב"ח שם וש"ך שם ס"ק ה, שמש"כ השו"ע שם ס"ב "עד הלבן" היינו לאו דווקא, שכן אינה טריפה אלא אם יגיע הליקוי על הלובן (ועי"ש שכ"כ אף בדעת הטור, ועי' הגהה בפרישה שם שי"ג כן בטור, אך הפרישה עצמו גורס בלשון הטור: על הלובן), ועי' ציון 292. ועי' זר זהב לאו"ה כלל נג ס"ג, שכ"מ מכמה ראשונים.
  292. ↑ פמ"ג שם.
  293. ↑ מ"מ (לר"י כלץ) שחיטה פ"ח הכ"ו, בדעת הרמב"ם שם; לבוש יו"ד שם ס"ב; תבו"ש שם ס"ק ב, ועי"ש שכ"מ מראשונים רבים ומטוש"ע שם שכ' "עד הלובן", ועי' ציון 290. וכ"ה בהגהת פרישה שם, בדעת השו"ע שם ס"ב שכתב "עד הלבן", ועי' ציון 290.
  294. ↑ שו"ע יו"ד מד ס"ג, ועי' ב"י שם: משמע; עי' יש"ש חולין פ"ג סי' פו; לבוש יו"ד שם ס"ג; פר"ח שם ס"ק ז. ועי' פרי תאר שם ס"ק ח, שהכריע כן מספק, ומיקל במקום שיש ספק נוסף. ועי' יש"ש שם, שאם היה הליקוי במקום הלובן בפנים, ואינו נראה מבחוץ, הרי זו כשירה, ועי' כרו"פ שם ס"ק ג ותבו"ש שם ס"ק ג, שחולקים. ועי' כרתי שם ס"ק ה ופליתי שם ס"ק ד, שאם אין ליקוי אלא בלובן, אינה טריפה אלא אם הליקוי הוא ברוב הלובן, ועי' פת"ש שם בשם שו"ת תולדות יצחק ופמ"ג שם מש"ז ס"ק ז וי, שאף אם אין הליקוי אלא במשהו מן הלובן, ה"ז טריפה.
  295. ↑ ב"י שם; לבוש שם; ט"ז שם ס"ק י.
  296. ↑ תמים דעים סי' יג, ובתשובות ופסקים לראב"ד סי' צו, ועי' פר"ח שהראב"ד הוא לשיטתו בריאה (ע"ע). ועי' מנחת יעקב סי' פט ס"ק טז.
  297. ↑ רש"י חולין נה א ד"ה לקתה, והובא במאירי שם בשם חכמי הצרפתים; ס' התרומה סי' כ, ושם: או ליקוי אחר; אהל מועד שער הטריפות דרך ו נתיב ו, ועי"ש שליקוי הוא גם אם נתמסמס הבשר, ועי' ציון 304; פרי תאר יו"ד סי' מד ס"ק ו, בדעת הבה"ג סי' סא. ועי' חת"ס חולין מג א, שכ"מ בדברי רכיש בר פפא.
  298. ↑ עי' רי"ף שם (יז א) שגורס בגמ' שם: פסול בזה ובזה לקותא, ורשב"א שם ורא"ש שם פ"ג סי' מה, בדעתו, ועי' רשב"א שם ומ"מ (לר"י כלץ) ולח"מ שחיטה פ"ח הכ"ו, שכן גורס הרמב"ם, וכ"ה בבהגר"א יו"ד סי' מד ס"ק ב, בדעת השו"ע שם ס"ב; עי' ראשונים דלהלן.
  299. ↑ כס"מ שחיטה פ"ח הכ"ו; בהגר"א יו"ד סי' מד ס"ק ה. ועי' לבוש יו"ד שם ס"ב: ליחה עבה.
  300. ↑ רמב"ם שחיטה שם; עי' ראבי"ה סי' אלף פט, בדעת המדקדק בשערים (לר"ש בן חפני), והובא במרדכי חולין סי' תרל ובאגור סי' אלף קלו ובאו"ה כלל נג ס"ד, וכעי"ז בהג"א חולין פ"ג סי' מה; עי' שבה"ל הל' טריפות סי' י, בשם שאר גאונים; עי' תוה"ב וחי' הרשב"א דלהלן; מאירי שם; רי"ו אדם נט"ו ח"ה אות יב, ועי"ש שפירש את חילוק הגמ' שם בין מים זכים לבין מים עכורים או סרוחים, על מוגלה; עי' או"ה כלל נג ס"ד, והגהות הרמ"א שם בדעתו; שו"ע יו"ד שם ס"ב. ועי' שבה"ל שם, שי"ס שסתם מוגלה היא סרוחה, וכשאינה סרוחה אין לחוש למוגלה, ודחה דבריהם.
  301. ↑ רב מתנא בחולין מח א, ושמואל שם בדעתו, ועי' גמ' שם נה ב, ורש"י ד"ה ופסול. כס"מ שם, בדעת הרמב"ם.
  302. ↑ עי' לעיל. תוה"ב הארוך בית ב ש"ג; עי' טור יו"ד שם, וב"י שם בדעתו (ושכן הלכה), וכ"ה בשו"ע שם ס"ב; פר"ח שם ס"ק ו; מהרשד"ם יו"ד סי' לח, ושכן עיקר הפוסקים, ועי"ש הל' שחיטה ובדיקה אות מד. ועי' ב"ח שם, שמצדד כן בדעת הרי"ף והרא"ש שבציון 297. ועי' פלתי יו"ד סי' מד ס"ק ו. ועי' מהרש"ך ח"א סי' עז, שאין לחוש לדברי המחמירים. ועי' ציון הבא, מפמ"א בדעת הרמב"ם. ועי' שו"ת משכנות יעקב יו"ד סי' כא (הובא בפת"ש שם ס"ק ג), שאין להחמיר בזה כלל, ועי' ערוה"ש שם ס"ו, שודאי אפשר לסמוך על דעה זו במקום הפסד מרובה.
  303. ↑ ש"ך שם ס"ק ח: משמע.
  304. ↑ ראבי"ה שם, בדעת המדקדק בשערים (לר"ש בן חפני), והובא במרדכי ובאגור ובאו"ה שם, וכעי"ז באו"ז ח"א סי' תכג ובהג"א שם; יש"ש חולין פ"ג סי' פו; הגהות הרמ"א לאו"ה שם; ב"ח שם; ט"ז שם ס"ק ו. ועי' כס"מ ובב"י שם ויש"ש שם, שכ"מ ברמב"ם שם, ועי' פמ"א ח"ב סי' כו וסי' קכא, שביאר בדעת הרמב"ם שאף במוגלה, אינה נעשית טריפה עד שתגיעה המוגלה למקום חריץ. ועי' או"ש שחיטה פ"ז הי"א.
  305. ↑ עי' רמב"ם שחיטה פ"ח הכ"ו, וטוש"ע שם: שאם תאחוז במקצתו יתמסמס ויפול, ועי' פרי תאר שם ס"ק ג, ע"פ המרדכי חולין סי' תרכט, שאין אנו בקיאים בכך, ויש להחמיר; תמים דעים סי' יג, ובתשובות ופסקים לראב"ד סי' צו, בפי' שני; רמב"ן שם נה ב; תוה"ב הארוך שם, ובחי' הרשב"א שם נה א; רא"ש שם; מאירי שם, ושם מב א: שנתעפשה כל הכוליא; רי"ו שם; ר"ן שם (יז א); עי' או"ה שם, והגהות הרמ"א בדעתו; אהל מועד שם, ועי' ציון 296.
  306. ↑ רא"ש שם; רי"ו שם.
  307. ↑ רמב"ם ואהל מועד ושו"ע שם.
  308. ↑ רמבן שם: ונפל תלחי תלחי; מאירי שם; אהל מועד שם. ועי' רמב"ם שבציון 304.
  309. ↑ תוה"ב שם, ובחי' הרשב"א שם; רא"ש שם; מאירי שם; רי"ו שם; ר"ן שם.
  310. ↑ עי' רש"י חולין נג ב, לענין נתמסמס הבשר.
  311. ↑ תוה"ב שם. ועי' שו"ת בית שערים יו"ד סי' סב.
  312. ↑ ע"ע כליות ציון 25 ואילך.
  313. ↑ רא"ש שם. ועי' פרי תאר שם ס"ק ב, שאפילו נתמסמסה כל הכליה, טריפה היא.
  314. ↑ עי' ציון 335.
  315. ↑ או"ה שם, בשם ר"ש בר חפני. ועי' ב"ח שם, שיש להחמיר כדעה זו, ועי' פמ"ג שם מש"ז ס"ק ו בדעת היש"ש שם סי' פו והט"ז שם ס"ק ו, שמקילים בכך.
  316. ↑ עי' ב"ח שם ותבו"ש יו"ד שם ס"ק ה, שכן סובר הרא"ש שם בדעת רש"י, וכ"מ ברי"ו שם, בדעת רש"י. וצ"ב, אם לדעתם סובר כן רש"י אף לענין ליקויים נוספים.
  317. ↑ העיטור הל' שחיטה (דף לה), והובא בשבה"ל שם ובטוש"ע שם ס"ח ובהגש"ד סי' פט; עי' תמים דעים, ותשובות ופסקים לראב"ד שם, ופר"ח שם ס"ק יז בדעתו, ועי' צמח צדק (ליובאוויטש) סוס"י רסו שאינו מוכרח בדבריו, ואפשר שלא נתכוין אלא למראה שחור; או"ה הארוך כלל נג סי' ה; מאירי שם, בשם י"מ, וכ' שאין הדברים נראים. ועי' יש"ש חולין פ"ג סי' פז, שאע"פ שקשה להוסיף על הטריפות, אינו רוצה להתיר בלא ראיה. וע"ע מראות.
  318. ↑ או"ה שם, ועי' ב"ח שם הטעם, הואיל ולא הגיע השינוי למקום חריץ, ועי' ציון 322 ואילך, שנחלקו אם שינוי מראה מטריף אף במקום שלא הגיע למקום חריץ. ועי' תמים דעים שם, שהסתפק אם במקרה שהיה שינוי המראה בקרום לבדו, וכל הבשר שתחתיו לא נשתנה, אם הולכים אחר הקרום, שהוא המראה, או שהולכים אחר הבשר שתחתיו.
  319. ↑ העיטור שם: מסתברא.
  320. ↑ תמים דעים, ותשובות ופסקים לראב"ד שם. ועי' ערוה"ש שם סכ"ה, שאע"פ שלענין דם-נדה (ע"ע) אומרים שאף השחור הוא דם, אלא שלקה (ע"ע הנ"ל ציון 54), מ"מ ליקוי בכליה הוא, ומטריף.
  321. ↑ ע"ע מראות.
  322. ↑ ש"ך שם ס"ק יט. ועי' פמ"ג שם שפ"ד ס"ק יט והגהות רע"א לפמ"ג שם.
  323. ↑ ט"ז שם ס"ק טו, ושכ"מ בעיטור שם. ועי' חגורת שמואל על הלבוש שם ס"ק כ, שדווקא במקום שאין הפסד מרובה, שינוי מראה שלא הגיע למקום חריץ מטריף.
  324. ↑ ט"ז שם.
  325. ↑ יש"ש שם (והובא בב"ח שם, ובש"ך שם ס"ק יז), ושם שאע"פ שמקום החריץ, כבר לבן הוא, וא"א לדעת בודאי שהגיע הלובן למקום החריץ, מאחר שהשתנה מראה כל הכליה, יש להטריף מספק, והוסיף, שלדעתו ודאי גם ישתנה קצת הלובן של מקום החריץ; פר"ח שם ס"ק יז, ועי"ש שמטעם זה, אם הקרום שמעל לובן הכליה נמצא שחור, אינה טריפה, שהרי הקרום אינו נקרא חריץ, ועי' פר"ת שם ס"ק יג; עי' מהרשד"ם הל' שחיטה ובדיקה אות מד; תבו"ש שם ס"ק יג; אהל יוסף יו"ד סי' יד, והובא במחב"ר וביד אפרים יו"ד שם.
  326. ↑ אהל יוסף שם, והובא במחב"ר וביד אפרים שם, ושכן נהגו בשאלוניקי; ערוה"ש יו"ד סי' מד סכ"ה. וכעי"ז בדע"ת שם ס"ק כה.
  327. ↑ או"ה שם; טור שם, בשם העיטור, ועי' ב"י שם שתמה מנין לו כן, שהרי לא הזכיר ירוקה לענין כליה אלא לענין ריאה, ועי' יש"ש חולין פ"ג סי' פז שיישב, ועי' ד"מ שם אות ג ופרישה שם אות ז וט"ז שם ס"ק טו, שהטור כתב כן בשם עצמו, ולא בשם העיטור, ועי' ב"ח שבציון 330; מהרשד"ם שם. על כך שדנו אחרונים, אם הכוונה לירוק ככרתי או לירוק הנוטה לצהוב או לכחול, ע"ע ירוק וע' מראות.
  328. ↑ ב"ח שם. וכן הוא מוכרח לסוברים שאין שינוי מראה מטריף אלא אם הגיע למקום חריץ, עי' ציון 324.
  329. ↑ ד"מ שם. על האדימה הכליה, שכשירה, עי' ציון 331.
  330. ↑ ב"ח שם; ט"ז שם.
  331. ↑ ב"ח שם וערוה"ש שם סכ"ה, בדעת השו"ע שם, ועי' ב"י שבציון 326; עי' פר"ת שם ס"ק יד, שצידד כן, ועי"ש טעמו.
  332. ↑ רוקח סי' שצח; שבה"ל טריפות סי' י, בשם רבינו שמחה, וכ' שהיינו דווקא אם כשפותחה אין בה דבר; שו"ע שם ס"ט; לבוש שם ס"ט. ועי' ב"י ויש"ש שם, שכ"מ בעיטור שם. ועי' ב"ח שם, שכ"מ לדעת הסוברים שאם נמצא בה דם כשירה. ועי' פר"ת שם ס"ק יד, שצידד לאסור אף בכליה שהאדימה, ועי"ש טעמו. ועי' אפרקסתא דעניא ח"ב סי' קכא, שאע"פ שהאדימה כולה כשירה, יש חידוש גם בהאדימה מקצתה, שכשירה.
  333. ↑ ב"י שם, בשם העיטור; לבוש שם. ועי' תבו"ש שם ס"ק ב ויד, שטעם זה לא שייך על מקום חריץ עצמו, ושאם האדימה במקום חריץ, הרי היא טריפה, ועי' ציון הבא.
  334. ↑ עי' שו"ת ר"י מיגאש סי' לה, שכליה שנמצאה בה מכה, ונפסק הבשר כנגד המכה, והאדים הלובן שבתוכה, יש לחוש שמא מחמת אותה מכה נעשה ליקוי שהאדים את הלובן. ועי' מהר"ח או"ז סי' ס. ועי' תבו"ש שבציון קודם.
  335. ↑ צמח צדק (ליובאוויטש) יו"ד סי' מד אות ו, בדעת הראשונים שבציון 304, הסוברים שליקוי הוא שנתמסמס הבשר, ואם לדעתם אף שינוי מראה הוא ליקוי, היה להם לומר כן, שהרי זה חידוש גדול יותר.
  336. ↑ ראבי"ה סי' אלף פט, בשם המדקדק בשערים (לר"ש בן חפני), והובא במרדכי חולין סי' תרל ובאגור סי' אלף קלו.
  337. ↑ ראבי"ה שם, והובא במרדכי ובאגור שם; או"ז ח"א סי' תכג והג"א חולין פ"ג סי' מה, בדעת רש"י (ועי' ב"ח שם, שהכוונה לרש"י חולין מג א ד"ה יפלח); רמ"א יו"ד מד ב.
  338. ↑ הג"א שם. ועי' ב"ח שם, שיש להחמיר במכת חרב, אף אם לא הגיעה למקום חריץ, ועי' ש"ך שם ס"ק ח ופמ"ג שם מש"ז ס"ק ו בדעת היש"ש שם סי' פו והט"ז שם ס"ק ו, שמקילים בכך.
  339. ↑ הגהות הרמ"א, בדעת האו"ה שם.
  340. ↑ ציון 189 ואילך.
  341. ↑ ציון 140 ואילך.
  342. ↑ או"ה הארוך כלל נג ס"ג; יש"ש חולין פ"ג סי' פח.
  343. ↑ חולין נה ב; רמב"ם שחיטה פ"ח הכ"ו; טוש"ע יו"ד מד ה. על שיעור הקטנות, עי' ציון 360 ואילך. על כוליה שנמצאה גדולה, עי' אר"ח הל' טריפות סי' מח ושבו"י ח"ב סי' סב וגליון מהרש"א יו"ד שם ס"ה.
  344. ↑ ב"י יו"ד כט, בדעת התוה"ב הארוך ב"ב ש"ג.
  345. ↑ רא"ש חולין פ"ג סי' מה, והובא באו"ה הארוך כלל נג ס"ג; עי' ראשונים דלהלן.
  346. ↑ רש"י שם ד"ה הקטינה; ר"ן חולין שם (יז א) ואר"ח הל' טריפות אות לו וכלבו סי' קא, בשם הראב"ד; תוה"ב הארוך ב"ב ש"ג: מסתברא, וברשב"א חולין שם; מאירי שם; רי"ו אדם נט"ו ח"ה: וכן עיקר; אהל מועד שער הטריפות ד"ו נ"ו; טוש"ע שם.
  347. ↑ פמ"ג יו"ד שם מש"ז ס"ק א; עי' חכמת אדם איסור והיתר כלל יח ס"י.
  348. ↑ ר"ן ואר"ח וכלבו שם, בשם הראב"ד; תוה"ב שם, וברשב"א שם; רא"ש שם; מאירי שם: יראה; רי"ו שם; אהל מועד שם; טוש"ע שם. ועי' אר"ח וכלבו שם בשם הראב"ד, ותוה"ב וברשב"א שם, ורא"ש שם, שכ"מ מהלשון "הקטינה".
  349. ↑ ר"ן שם, בשם הראב"ד, וכעי"ז באר"ח ובכלבו שם בשמו: אם היא כולה מלאה וכו', והובא בש"ך שם ס"ק יד; עי' מאירי שם; עי' אהל מועד שם; מ"מ (לר"י כלץ) שחיטה שם; שו"ע שם. ועי' טור שם: ומראיתה מוכחת עליה, וכעי"ז בתוה"ב וברא"ש שם. ועי' שבו"י ח"ב סי' סב, והובא בפת"ש יו"ד שם ס"ק ז.
  350. ↑ ערוה"ש יו"ד שם סי"ז. ועי' הגהות מהרש"ל לשערי דורא סי' פט, שנראה מדבריו שדווקא אם יש בה רעותא, טריפה היא.
  351. ↑ לח"מ, בדעת הרמב"ם שם, שכ"מ מלשונו: אם נמצאת קטנה, ועי' פר"ח יו"ד שם ס"ק יא. ועי' משיב דבר ח"ד סי' עו ד"ה אבל עדיין.
  352. ↑ ע"ע כליות ציון 189.
  353. ↑ עי' מנחת יעקב לתו"ח כלל פט ס"ק יט.
  354. ↑ תבו"ש יו"ד שם סוס"ק ט.
  355. ↑ חגורת שמואל על הלבוש יו"ד שם ס"ק י.
  356. ↑ עי' כרתי יו"ד שם ס"ק טז, ופלתי שם ס"ק י.
  357. ↑ עי' לעיל.
  358. ↑ או"ז ח"א סי' תכג; פהמ"ש לרמב"ם (קאפח) חולין פ"ג מ"ב: בכבשים ובעיזים.
  359. ↑ העיטור הל' שחיטה (לה א), בשם רב האי גאון, ושם שהואיל ואין אנו בקיאים בשיעורים יש להחמיר ולהצריך שיעור של פול גדול. וכ"כ הפר"ח שבציון הבא, בפי' שני.
  360. ↑ פר"ח יו"ד שם ס"ק ט, בפי' ראשון. ועי' בה"ג סי' סא (מהדו' מ"י עמ' תרל): כשיעור דרביא.
  361. ↑ חולין נה ב; רמב"ם שחיטה פ"ח הכ"ו; טוש"ע יו"ד מד ה. ועי' בעי חיי עץ הדעת יו"ד סי' סו, שכן השיעורים אף לענין כלית חיה.
  362. ↑ ראב"ן סי' רנו; יש"ש חולין פ"ג סי' פח, והובא בט"ז שם ס"ק יב ובש"ך שם ס"ק יב-יג; ב"ח יו"ד שם, ועי"ש ובב"י שם שכן פירש הרבינו יונה; פרישה שם אות ה; פר"ח שם ס"ק ט. וכ"מ בשו"ת בנין ציון החדשות סי' קסז.
  363. ↑ ראב"ן שם. וכעי"ז ביש"ש ובב"ח שם. ועי' פמ"ג שם מש"ז ס"ק יב, שמצדד שאין משערים בענבים של היום, וממילא אין אנו יודעים מה הוא השיעור (וכעי"ז בערוה"ש שם סכ"ג), ועי' שפ"ד שם ס"ק יג, וע"ע שעורים.
  364. ↑ ב"י וב"ח שם, בשם מהר"י בן חביב, ועי' ש"ך שם ס"ק יג, שתמה, שהרי למסקנת הר"י בן חביב הכוונה לענבי הגפן, ועי' פר"ח שם ומנחת יעקב שם כלל פט ס"ק כג, שלמסקנתו אין זה ענבי הגפן.
  365. ↑ פמ"ג יו"ד שם שפ"ד ס"ק יד, בדעת או"ה כלל נג ס"ב, והעיטור הל' שחיטה (דף לה), ועי' בפמ"ג שם סוס"ק ח.
  366. ↑ בה"ג שם, והובא ברמב"ן ובר"ן שם (יז א); הלכות פסוקות עמ' קצח (מהדו' מק"נ); ראב"ן שם, ושכן היה מעשה במגנצא; העיטור שם, בשם רב האי גאון; עי' פהמ"ש שם, שאם נמצאת פחות משיעורים אלו, הרי זו טריפה (ועי' ציון הבא ממ"מ בדעתו), וכעי"ז באו"ה לרי"ו סי' עט; או"ז שם; אהל מועד שער הטריפות ד"ו נ"ו. בטעם שאין אומרים לדעתם שכל שיעורי חכמים להחמיר (עי' להלן), עי' ב"ח ופר"ח (ס"ק י) ויד אברהם יו"ד שם וחת"ס חולין שם. ועי' ארוך מש"ך שם, שכן יש לפסוק להלכה, אלא שהואיל ואין אנו בקיאים בשיעורים אלו יש להחמיר, ומי שבקי יכול להכשיר במקום הפסד מרובה, ועי' פר"ת שם ס"ק ט, שספק טריפה היא (ויש להכשיר בצירוף ספק נוסף).
  367. ↑ עי' ראבי"ה סי' אלף פט; רמב"ן שם; רשב"א שם; רא"ש שם פ"ג סי' מה; עי' מאירי שם; או"ה הארוך כלל נג ס"ג; רי"ו נט"ו ח"ה אות יב; ר"ן שם; טוש"ע יו"ד מד ה; תו"ח כלל פ"ט ס"ז. וכ"כ המ"מ (לר"י כלץ) שחיטה פ"ח הכ"ו והפר"ת שם, בדעת הרמב"ם שחיטה שם, ועי' ציון קודם מרמב"ם בפהמ"ש.
  368. ↑ חולין נה א, וע"ע שעורים. רמב"ן רשב"א ור"ן שם נה ב.
  369. ↑ רא"ש שם.
  370. ↑ רשב"א ורא"ש ורי"ו ור"ן שם. ועי' או"ה שם, טעם אחר.
  371. ↑ ע"ע כליות ציון 50 ואילך.
  372. ↑ ראבי"ה סי' אלף פט, בשם השערים, ושכן נראה לו; או"ז ח"א סי' תכג, בשם השערים, והובא בהג"א חולין סי' מה ובהגהות שערי דורא סי' פט; ל"ו שערים (לבעל התרוה"ד) שער לו; שו"ע יו"ד מד ז; לבוש שם ס"ז. וכ"מ בראשונים שבציון 374. ועי' ב"י יו"ד שם: ודבר פשוט הוא.
  373. ↑ עי' ציון 342 ואילך.
  374. ↑ ראבי"ה ואו"ז שם.
  375. ↑ שבלי הלקט הל' טריפות סי' י, בשם רבינו שמחה, בשם הר"ח. וכ"מ בראשונים שבציון 371.
  376. ↑ ב"ח יו"ד שם; צמח צדק סי' צח, ועי"ש שאף אם עומדות בשורה אחת, אם אחת קטנה יותר מהאחרות, ודאי היא היתירה. ועי' ש"ך שם ס"ק טז וצ"צ שם, שלדעה זו, כ"ד הראב"ן שבציון 380, ועי' נקוה"כ שם ומנחת יעקב על התו"ח כלל פט ס"ק כא. ועי' פמ"ג שם מש"ז ס"ק יד, שכ"מ מלשון השו"ע שם, וכעי"ז בצ"צ שם בדעת הב"י שם.
  377. ↑ ט"ז שם ס"ק יד. ועי' יש"ש חולין פ"ג סי' פט וט"ז שם שכ"כ אף לענין שאר ליקויים.
  378. ↑ ע"ע כליות ציון 25 ואילך. יש"ש שם.
  379. ↑ ט"ז שם.
  380. ↑ יש"ש שם, ועי' ש"ך שם, שלדעתו, כ"ד הראב"ן שבציון 380, ושלהלכה צ"ע. ועי' פר"ח יו"ד שם ס"ק יד, שהט"ז שם חולק, וסובר שבכל ענין יש להכשיר, והחגורת שמואל על הלבוש יו"ד שם ס"ק יז כ' שהט"ז סובר בזה כיש"ש.
  381. ↑ עי' ראב"ן סי' רנו (ופר"ח ותבו"ש דלהלן, בדעתו), ועי' ש"ך וצ"צ שבציונים 375, 379, שביארו דבריו באופ"א; פר"ח שם; תבו"ש יו"ד שם ס"ק יב. ועי' פר"ח ותבו"ש שם, שה"ה בשאר ליקויים המטריפים בכליה (עי' לעיל). ועי' כרתי שם ס"ק יג, שיש להחמיר בכך. ועי' ערוה"ש יו"ד שם סכ"ב.
  382. ↑ תבו"ש שם; חגורת שמואל שם, בדעת הפר"ח שם.
  383. ↑ תבו"ש שם. ועי' פר"ח שם.
  384. ↑ ציון 52 ואילך, ועי"ש ציון 75 ואילך שי"ס שכל דבר המטריף בבהמה מטריף אף באבר יתר שלה.
  385. ↑ עי' רמב"ם שחיטה פ"י ה"י, ועי' שבט הלוי ח"ב סי' יז שהוכיח שכוונתו שאין בכליות העוף טריפות כלל; תוה"ב ב"ב ש"ג (לט ב ונג א), ושאע"פ שיש לדון לאסור, כבר הורה זקן, והובא באו"ה הארוך כלל נג ס"ה; אהל מועד שער הטרפות דרך ו נתיב ו ודרך י נתיב ב; מאירי חולין נה ב, בשם גדולי האחרונים; שו"ת מהרי"ל החדשות סי' לח אות ג; טוש"ע יו"ד מד י; לבוש שם ס"י; פר"ח שם ס"ק יח. וע"י מ"מ (לר"י כלץ) שחיטה פ"ח הכ"ו, שאין טריפות בעוף, משום שאין כליה, או משום שכליתו בין העצמות השפלים הסמוכים לשדרה (נראה שכוונתו לטעם שבציון 392).
  386. ↑ רמב"ם שם, והובא במאירי שם. על כך שנתנו שיעור לכלית הבהמה שנתקטנה, עי' ציון 360 ואילך.
  387. ↑ כס"מ, בדעת הרמב"ם שם, וכ' שאינו מוכרח, שאע"פ שהקטנות לא אוסרת אפשר ששאר פסולים אוסרים, ושאפשר שאף הקטנות פוסלת בעוף אע"פ שלא הזכירו שיעורו, ושנראה שלזה נתכוין הרשב"א בתוה"ב שם (שאם לא שכן פסק הרמב"ם, היה אוסר זאת), ועי' בעי חיי עץ הדעת יו"ד סי' סו.
  388. ↑ חולין נו א. וע"ע טרפה (בעלי חיים) ציון 134 ואילך.
  389. ↑ עי' מהרי"ל שם; כס"מ שחיטה שם. וכעי"ז בב"ח יו"ד מג ומט ושם בקו"א. ועי' ארוך מש"ך שם סי' מג, שכ"נ מדברי הרמב"ם שם. ועי' ט"ז שם סי' מג ס"ק ט, ויד אברהם שם.
  390. ↑ עי' ציון 280 ואילך, ושם שי"ח.
  391. ↑ עי' ציון 281.
  392. ↑ תוה"ב שם, והובא במאירי שם בשם גדולי האחרונים; פר"ח שם ס"ק יח. ועי' תבו"ש שם ס"ק טו שהקשה, שמא הואיל ואין בו חריץ, כולו חשוב מקום חריץ. ועי' פלתי שם ס"ק י.
  393. ↑ השואל בשו"ת מהרי"ל שם (ועי' מהרי"ל שם שדחה מכמה טעמים), והובא באגור סי' אלף קלז וביש"ש חולין פ"ג סי' פט ובב"י ובב"ח יו"ד סי' מד ובט"ז שם ס"ק טז ובש"ך שם ס"ק כ; עי' לבוש שם. ועי' כס"מ שם ופר"ח שם שדחו, וכ' שטריפות הכליות אינם מפני המעיים אלא מצד עצמם. ועי' ציון 273. ועי' פרישה יו"ד סי' מט אות א. ועי' תבו"ש שם שביאר דבריהם, שהואיל ואין סמוכים לבני מעיים, אינן נקראות כליות אלא בלשון מושאל, ואינן אלא גוש בשר בעלמא, והובא בפמ"ג שם מש"ז ס"ק טז. ועי' מ"מ שבציון 384.
  394. ↑ מהרי"ל שם.
  395. ↑ מאירי שם, ועי' שבט הלוי שם. ועי' כס"מ שבציון 386. וכן משמע בגנזי חיים מערכת טי"ת טרפיות (דף פח). ועי' שו"ת הר צבי יו"ד סי' לד וציץ אליעזר ח"ט סי' לו. ועי' פלתי סי' כט ס"ק א, בדעת רכיש.
  396. ↑ בדה"ב בית ב ש"ג, ועי' ב"ח יו"ד מג ומט וט"ז שם סי' מג ס"ק ט, בדעתו.
  397. ↑ לבוש שם, וצ"ב שהרי ניקבה הכליה כשירה, ועי' דברי חמודות חולין פ"ג אות רלד וש"ך שם שתמהו על דבריו, ובש"ך כ' שאפשר שט"ס היא, ועי' בעי חיי שם ופמ"ג שם שפ"ד ס"ק כ.
  398. ↑ חולין נה ב; רמב"ם שחיטה פ"ח הכ"ו; טוש"ע יו"ד מד ב. ועי' שו"ת בנין עולם סי' כ, שאם נדף מן המים ריח של מי רגלים, אין הם חשובים סרוחים, כי הדבר ידוע שמי רגלים נקבצים בכליות. על מים מלוחים או מרים, עי' שו"ת חת"ס יו"ד סי' מז, וצ"צ (ליובאוויטש) יו"ד סי' מד ורסה ורסו, והאלף לך שלמה יו"ד סי' צט וק.
  399. ↑ תוה"ב שם; מאירי חולין נה א; אהל מועד שער הטריפות דרך ו נ"ו; טוש"ע שם; תו"ח כלל פט ס"ה; עי' ב"ח בדעת רש"י חולין נה א ד"ה לקתה (ובתחילת דבריו כ' שכ"ד הרי"ף ושא"ר שבציון 297).
  400. ↑ עי' יש"ש חולין פ"ג סי' פז, ועי"ש שחילק בין התחילה הבועה מבחוץ להתחילה מבפנים; עי' לבוש שם; ב"ח שם, בדעת הרי"ף שבציון 297, וכ"כ אף בשם האו"ה כלל נג ס"ד (ובדבריו אינו מפורש). ועי' ב"ח שם, שכ"מ בכס"מ בדעת הרמב"ם שם, ושכ"ד הראשונים שבציון 303 הסוברים שבנמצאת בה מוגלה, הרי היא טריפה, אף אם לא הגיעה המוגלה למקום חריץ, וכעי"ז בשו"ת דברי ריבות סי' שי בדעת הרמב"ם שם. וכ"כ המנחת יעקב כלל פט ס"ק יד, בדעת האו"ה שבציון 314.
  401. ↑ ב"ח שם.
  402. ↑ לבוש שם.
  403. ↑ ע"ע כליות ציון 167.
  404. ↑ שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רנח, ועי"ש שאע"פ שאפשר לדון להקל בדבר, יש להחמיר בשל תורה; שו"ע שם ס"ב, בשם י"א, ועי' רמ"א שם ובתו"ח כלל פט ס"ה שכן נוהגים; עי' לבוש שם. ועי' האלף לך שלמה יו"ד סי' ק, שלפ"ז אף אם נמצא בכליה כמראה יין אדום, טריפה היא. ועי' רמב"ן חולין נה ב, שמים עכורים היינו "דלא צילי", וכעי"ז בבה"ג סי' סא. ועי' שו"ת צ"צ (ליובאוויטש) יו"ד סי' מה.
  405. ↑ ב"י יו"ד שם, בדעת הג"א חולין פ"ג סי' מה (בשם או"ז סי' תכג), שהכשיר כליה שלא היה בה בשר, וכן הכשיר כליה שנמצא בה דם, ועי' תבו"ש שם ס"ק ב; שו"ע שם. ועי' פמ"א ח"ב סי' קכא, שהוכיח כן בדעת הרי"ף והרמב"ם.
  406. ↑ עי' לעיל. ראבי"ה סי' אלף פט ואו"ז ח"א סי' תכג, בשם הבה"ג (ואינו מפורש בבה"ג שלפנינו, ועי' זר זהב לאו"ה כלל נג ס"ה), והובא בהג"א חולין פ"ג סי' מה ובהגש"ד סי' פט; תשובות הגאונים חמדה גנוזה סי' קכב; שבה"ל הל' טריפות סי' י, בשם רבינו ישעיה, בשם הבה"ג, ושכן מצא בתשובות הגאונים; אר"ח הל' טריפות אות לו ובכלבו סי' קא, בשם הגאונים; העיטור ש"ב הל' שחיטה (כליות); או"ה כלל נג ס"ה; שו"ע יו"ד מד ב. על הטעם שאין הדם נחשב שינוי מראה, שמטריף, לסוברים כן (עי' ציון 316 ואילך), עי' ב"ח יו"ד שם. ועי' כרתי שם ס"ק ט ופלתי שם ס"ק ז, שלא הכשירו אלא בנשאר שיעור כליה, עי' ציון 360 ואילך.
  407. ↑ ראבי"ה ואו"ז שם, בשם הבה"ג, והובא בהג"א שם; תשובות הגאונים שם.
  408. ↑ ראבי"ה ושבה"ל שם, בשם הבה"ג; תשובות הגאונים שם; העיטור שם.
  409. ↑ או"ה שם, והובא בב"ח שם ובט"ז שם ס"ק ט ובש"ך שם ס"ק ט. ועי' מנחת יעקב לתו"ח כלל פט אות טו. ועי' פלתי שם, שלסוברים שאין ליקוי כעי"ז מטריף אלא במקום חריץ (עי' ציון 301), אין לומר טעם זה (שכולו דם) על מקום הלובן, שהרי הוא חלב, וכעי"ז בתבו"ש שם ס"ק ז, והובא בפמ"ג יו"ד שם שפ"ד ס"ק ט, ועי' שו"ת דעת כהן סי' לד ועי' ציון 331 ואילך.
  410. ↑ כרו"פ שם.
  411. ↑ ע"ע כליות ציון 167.
  412. ↑ עי' ציון 397.
  413. ↑ יש"ש חולין פ"ג סי' פז, והובא בט"ז שם ס"ק ט. ועי' לבוש יו"ד שם ס"ב, שכ"ד הראשונים והאחרונים שבציון 403 (וכעי"ז בשו"ת האלף לך שלמה יו"ד סי' ק, לענין מראה יין אדום, ועי' ציון הנ"ל), וכ"מ בב"י יו"ד שם שכ' שהמכשיר דם כ"ש שמכשיר מים שמראיהם רע, ועי' ד"מ שם אות א ותו"ח כלל פט ס"ה, שבדם יש להתיר יותר, הואיל וכל הכליה מליאה דם (ולדבריו, אפשר שמי שמטריף במים שמראיהם רע, מכשיר בדם, ועי' חגורת שמואל על הלבוש שם ס"ק ז).
  414. ↑ ב"ח שם.
  415. ↑ ע"ע בוקא דאטמא ציון 7 שכן הלכה.
  416. ↑ ציון 17ב.
  417. ↑ ע"ע גלודה ציון 1 ואילך.
  418. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 6 שנחלקו בו ר"מ וחכמים, ושם ציון 12 שהלכה שטריפה.
  419. ↑ ציון 15.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:נטולה&oldid=159862"