אנציקלופדיה תלמודית:נסוך המים

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:24, 18 באפריל 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''': המצוה לשפוך מים על מזבח-החיצון* בחג הסוכות*.</span> == <span dir="rtl">מקורו...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך: המצוה לשפוך מים על מזבח-החיצון* בחג הסוכות*.

מקורו וגדרו

ניסוך המים הוא שפיכת מים[1] מכלי-שרת*[2] על המזבח[3], שהיה נעשה בימי חג הסוכות[4] עם הקרבת תמיד* של שחר[5].

מקור הדין

מצות ניסוך המים, נחלקו תנאים במקור חיובה: א) יש סוברים, שנדרש ניסוך המים מן הכתובים[6], ר' יהודה בן בתירה סובר, שלמדים כן ממה שנאמר בקרבנות יום השני של חג הסוכות: ונסכיהם[7], ומיותרת אות מ"ם לדרשה, וביום הששי נאמר: ונסכיה[8], ומיותרת אות יו"ד לדרשה, וביום השביעי נאמר: כמשפטם[9], ומיותרת אות מ"ם לדרשה, הרי מ"ם יו"ד מ"ם שהוא תיבת "מים" מכאן רמז לניסוך המים מן התורה[10]. ור' עקיבא סובר, שדרשו כן ממה שנאמר ביום הששי: ונסכיה[11], בשני ניסוכים הכתוב מדבר - שלשון "נסכיה" משמע שני נסכים על קרבן אחד[12] - אחד ניסוך המים ואחד נסוך-היין*[13], שאין לפרש ששניהם של יין שאף לדעתו רמוז ניסוך המים בכתובים[14]. ור' נתן סובר, שדרשו כן מכפילות הכתוב: בקדש הסך נסך שכר לה'[15], בשני ניסוכים הכתוב מדבר אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין[16], שאין לפרש ששניהם של יין שאם כן היה הכתוב אומר: "הסך הסך" או "נסך נסך"[17], ולפי ששינה בדיבורו משמע שהם ניסוכים שונים[18]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעתו, שעיקר הדרשה מן הכתוב: ונסכיה[19], אלא שלמדים לפרשו בשני ניסוכים שונים ממה ששינה הכתוב "הסך נסך"[20]. וכן בדעת ר' אלעזר, שסובר שהמנסך מי חג בחג בחוץ חייב[21], יש מן הראשונים שכתבו, שסובר שניסוך המים מן התורה[22], ולכן חייב על ניסוכם בחוץ[23], או שחייב אפילו ניסך שיעור מועט[24]. וכן בדעת הסוברים ששיעור המים לניסוך הוא שלושה לוגים[25], יש מן האחרונים שכתבו, שניסוך המים מן התורה, שלפי שהוקש לניסוך היין[26] נלמד שיעורו ממנו[27]. ב) ר' אסי בשם ר' יוחנן בשם רבי נחוניא איש בקעת בית חורתן סובר – וכן הלכה[28] - שניסוך המים הוא הלכה-למשה-מסיני*[29]. וכן בדעת תנא קמא במשנה שסובר שניסוך המים כל שבעה[30], אמרו בגמרא שסובר שניסוך המים הלכה למשה מסיני[31]. וכן בדעת ר' יהודה בן בתירה שסובר שנרמז ניסוך המים בכתובים[32], יש מן הראשונים שכתבו, שניסוך המים הוא הלכה למשה מסיני[33], שלדעתם אין הרמזים אלא אסמכתא* בלבד[34], ואף לסוברים שדבר שיש לו רמז מן התורה אינו בכלל הלכה למשה מסיני[35], דבר שיש לו רמז נסתר חשוב הלכה למשה מסיני[36]. וכן בדעת ר' יהודה, שסובר שבלוג היה מנסך[37], יש מן הראשונים שכתבו שהוא הלכה למשה מסיני[38]. וכן בדעת הסוברים שאין למים שיעור כלל[39], יש מן האחרונים שכתבו, שניסוך המים הוא הלכה למשה מסיני[40]. וכן בדעת ר' יוחנן, שסובר שאם לא ניסך היום אינו מנסך למחר, יש מן האחרונים שכתבו, שניסוך המים הוא הלכה למשה מסיני[41]. ומן האחרונים שכתבו, שלדעת כל התנאים ניסוך המים הוא הלכה למשה מסיני ואין הרמזים שבכתוב אלא אסמכתא[42]. על הסוברים שלדעה זו אין המנסך מים בחוץ חייב, ע"ע העלאת חוץ: בנסכים[43]. ג) ויש סוברים, שניסוך המים אינו אלא מדרבנן[44], שתקנו חכמים לנסך כדי שיזכרו לפני המקום להתברך במי גשמים לפי שאז הוא זמן גשמים[45].

במנין המצוות

מצות ניסוך המים, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם – לסוברים שהוא מן התורה[46], או מהלכה למשה מסיני[47] - אם נמנית במנין המצוות: יש ממוני המצוות שלא מנאוה במנין המצוות[48], ובטעמם יש מן האחרונים שכתבו, שניסוך המים הוא חובת זבח[49] ובכלל מצות עבודת הקרבנות* הוא[50], ואף לסוברים שניסוך המים חובת היום הוא[51], יש שכתבו, שלא מנאוהו במנין המצוות לפי שלא נתפרש בתורה אלא מהלכה למשה מסיני – לסוברים כן[52] – שלדעתם אין מונים במנין המצוות אלא מצוות המפורשות בתורה[53]. ויש ממוני המצוות שמנאוה במנין המצוות[54], ואף שנסוך-היין* לא נמנה לדעתם במנין המצוות לפי שהוא מצרכי הקרבן ובכלל מצות עבודת הקרבנות הוא[55], לדעתם ניסוך המים אינו מצרכי הקרבן אלא חובת היום[56].

טעמו

ניסוך המים, מצינו שדרשו חכמים – אף לסוברים שאין דורשים טעמא-דקרא*[57] - טעם למצוה זו: אמר ר' יהודה משם ר' עקיבא, מפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג[58], מפני שהחג זמן גשמי שנה הוא[59], היינו התחלת זמן הגשמים[60] - ובו נדונים על המים[61] - אמר הקדוש ברוך הוא נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה[62]. על יום הושענא-רבה*, שיש סוברים שהוא יום חתימת הדין לפי שבו מסיימים נסוך המים, ע"ע הושענא רבה[63].

גדרו

ניסוך המים, נחלקו ראשונים בגדרו: א) יש סוברים, שניסוך המים הוא חובת הזבח[64], שמכשיר את קרבן התמיד* כנסכי יין הבאים עם הזבח[65], שהרי זמנו הוא בעת הקרבת תמיד* של שחר[66], שלדעתם ריבתה תורה בחג הסוכות שיש לקרבן שני ניסוכים[67]. וכן בדעת הסוברים, שניסוך המים נרמז באותיות מ"ם יו"ד מ"ם שבתיבות נסכי התמיד[68], יש מן האחרונים שכתבו, שניסוך המים הוא חובת זבח שכתובים אלו מדברים בנסכי קרבן תמיד[69]. וכן בדעת הסוברים, שדורשים ניסוך המים מן הכתוב: ונסכיה[70], בשני ניסוכים הכתוב מדבר[71], יש מן האחרונים שכתבו, שניסוך המים הוא חובת זבח[72], שכתוב זה מדבר בנסכי קרבן התמיד[73], או לפי שמקישים ניסוך המים לניסוך היין שהוא חובת הזבח[74]. וכן בדעת הסוברים, שדורשים ניסוך המים מן הכתוב: הסך נסך[75], יש מן האחרונים שכתבו, שניסוך המים הוא חובת זבח שכתוב זה מדבר בנסכי קרבן התמיד[76]. וכן בדעת הסוברים, שהמנסך את המים בלילה לא יצא[77], כתבו אחרונים, שניסוך המים הוא חובת זבח ודינו כקרבן שפסול בלילה[78]. וכן בדעת התוספתא, שאמרה שמי החג חייבים עליהם משום פגול*, לגורסים כן[79], יש מן האחרונים שכתבו, שניסוך המים הוא חובת זבח[80]. וכן בדעת מוני המצוות שלא מנו את ניסוך המים בכלל מנין המצוות[81], יש מן האחרונים שכתבו, שניסוך המים הוא חובת זבח[82]. ולדעה זו כתבו ראשונים ואחרונים, שאם הקדים ניסוך המים לזבח לא יצא[83], וכן אם שכח לנסך המים ביום יש לו תשלומין[84]. ולדעה זו כתבו אחרונים, שאם לא הקריבו תמיד, כגון שלא היה כבש להקריבו, אין מנסכים את המים[85]. ב) ויש סוברים, שניסוך המים - בשונה מנסכי יין הבאים עם הזבח - הוא חובת היום[86], ומהם שכתבו שבא לשמחה[87], ולדעתם זה שנאמר: ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה[88]. ולדעה זו, מה שזמנו הוא בעת הקרבת התמיד[89] אינו מעיקר הדין אלא מנהג[90]. וכן בדעת הסוברים, שניסוך המים הוא הלכה-למשה-מסיני*[91], יש מן האחרונים שכתבו, שניסוך המים הוא חובת היום[92]. וכן בדעת הסוברים, שניסוך המים נרמז באותיות מ"ם יו"ד מ"ם[93], יש מן האחרונים שכתבו, שניסוך המים הוא חובת היום[94]. וכן בדעת הירושלמי שסובר שאם הקדים ניסוך המים לזבח יצא[95], יש מן האחרונים שכתבו, שסובר שניסוך המים הוא חובת היום[96]. וכן בדעת הירושלמי שסובר שאם שכח לנסך אינו מנסך למחר[97], יש שכתבו, שסובר שהוא חובת היום[98]. וכן בדעת הסוברים שיכול לחזור ולנסך כמה פעמים[99], יש מן האחרונים שכתבו, שניסוך המים הוא חובת היום[100]. וכן בדעת הסוברים, שאם ניסך בלילה שלפניו יצא[101], יש מן הראשונים ומן האחרונים שכתבו, שניסוך המים הוא הוא חובת היום[102]. וכן בדעת מוני המצוות שמנו את ניסוך המים בכלל מנין המצוות[103], יש מן האחרונים שכתבו, שניסוך המים הוא חובת היום[104]. ולדעה זו כתבו אחרונים, שאף אם לא הקריבו תמיד מנסכים את המים[105]. ולדעה זו, יש מן האחרונים שכתבו, שמי החג אין חייבים עליהם משום פיגול[106], ולדעתם אין גורסים בתוספתא פגול[107]. ויש מן האחרונים שכתבו, שאף לדעה זו, באופן שמנסך את המים עם התמיד, חשוב כנסכים הבאים עם הזבח[108], ולדעתם באופן זה הוא שאמרו בתוספתא שחייבים על מי החג משום פיגול[109]. ג) ויש סוברים, שחיוב ניסוך המים יש בו שני דינים, חובת היום והוא הלכה למשה מסיני, לסוברים כן[110], וחובת זבח הנרמזת באותיות מ"ם יו"ד מ"ם, לסוברים כן[111]. ולדעתם זה הטעם שאמרו בתוספתא שחייבים על מי החג משום פיגול[112]. ולדעתם, באופנים מסוימים אין בניסוך המים אלא משום אחד הדינים[113], כגון המנסך פחות משלושה לוגים – לסוברים כן[114] - שלפי שאינו כשיעור נסכי יין הבאים עם הזבח[115], אין בו לדעתם משום חובת זבח אלא משום חובת היום[116], ומטעם זה, אם ניסך פחות מכשיעור בחוץ בשאר ימות השנה פטור[117], שדבר שהוא חובת היום אין לו תשלומין[118], ואינו ראוי למזבח[119]. וכן המנסך בלילה – לסוברים כן[120] - שאין בו משום חובת זבח לפי שקרבן פסול בלילה[121], אלא משום חובת היום[122], ומטעם זה, אף על פי שעבודה הכשרה בלילה אין זר חייב עליה מיתה[123], זר שניסך את המים חייב מיתה[124], שניסוך המים שיש בו משום חובת זבח אינו כשר בלילה[125].

מקום עמידת הכהן

ניסוך המים, נעשה בקרן דרומית מערבית של מזבח-החיצון*[126], ונחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים, שמנסך בראש המזבח[127], ששם היו נקבי השיתין*[128] - שלתוכם מקלחים ויורדים הנסכים[129] - ואי אפשר לנסך כי אם שם[130]. ואף בדעתם יש סוברים, שלא היו מנסכים בראש המזבח אלא בבית שני שקלטו את השיתין בתוך המזבח[131], אבל בבית ראשון שהיה בור השיתין נתון מחוץ למזבח[132] היו מנסכים את המים ביסוד[133]. ויש סוברים, שאין ניסוך המים נעשה בראש המזבח[134], ומהם שכתבו, שעומד הכהן על הסובב[135].

אם צריך כהונה

ניסוך המים בחג עבודה הוא וצריך כהונה[136], והזר* - ושאר פסולי-עבודה*[137] - מוזהר עליו שלא יעבוד כדרך שמוזהר בלאו על כל העבודות[138], ואם עבר וניסך עבודתו פסולה[139]. על שאיבת המים לניסוך שיכולה להיעשות בזר, עי' להלן: שאיבת המים והולכתם[140]. על ניסוך המים בחג שהוא אחת מארבע עבודות שזר* חייב עליהן מיתה, ע"ע זר: העבודות שחייב עליהן[141]. על המנסך מים בחוץ שחייב משום העלאת-חוץ*, עי' ערכה: בנסכים[142]. על מי החג שחייבים עליהם משום פגול*, נותר וטמא, ע"ע מותיר וע' פגול.

כלי שרת

ניסוך המים טעון כלי-שרת*[143]. נסכו בין בהין בין בקערה בין בקיסוא בין במיניקיות – כלי שרת[144] – כשר[145], ואם ניסכו בכלי חול או בידו פסול[146]. בטעם שטעון כלי שרת, ע"ע כלי שרת[147].

אם דוחה טומאה

ניסוך המים, יש מן האחרונים שכתבו, שדינו כקרבנות-צבור* שדוחים את הטומאה[148], ולדעה זו, מהם שכתבו, שמי החג שנטמאו והשיקם למקוה כדי לטהרם כשרים בדיעבד ואין אומרים שפסולים משום דחוי*, אלא שאין מנסכים אותם משום מעלה שעשו חכמים שאין זריעה להקדש[149]. ויש מן האחרונים שכתבו, שהדבר תלוי במחלוקת תנאים: שלסוברים שניסוך המים נדרש מן הכתובים שבפרשת המועדות[150], שמן הכתוב בה למדים שאר קרבנות צבור – מלבד תמיד* וקרבן-פסח* - זשדוחים את הטומאה[151], דוחה ניסוך המים את הטומאה, ולסוברים שהוא הלכה-למשה-מסיני*[152], אינו דוחה את הטומאה לפי שאינו מפורש בכתוב[153].

בנדבה

ניסוך המים, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שבא נדבה[154], שלמדים ניסוך המים מניסוך יין - הבא נדבה[155] – שהוקש לו, לסוברים כן[156], ואף לסוברים שניסוך המים הוא הלכה-למשה-מסיני*[157], למדים זה מזה בבנין-אב*[158]. ולדעתם יכול להתנדב ניסוך המים אף בשאר ימות השנה[159], ומטעם זה המנסך מים בחוץ בשאר ימות השנה חייב, לסוברים כן[160], שהרי ראוי לבוא בנדבה בפנים[161].

זמנו

ימי החג שמנסכים בהם

ניסוך המים, זמנו בחג הסוכות[162], ונחלקו תנאים בימי החג שבהם מנסכים את המים: א) תנא קמא במשנה סובר, שניסוך המים הוא כל שבעת ימי החג[163]. וכן בדעת הסוברים שניסוך המים הוא הלכה-למשה-מסיני*[164], אמרו בגמרא שאף ניסוך שבעה ימים הלכה למשה מסיני[165]. ובטעם שלא נכלל שמיני-עצרת* בחיוב ניסוך המים, יש מן האחרונים שכתבו, שלדעתם ניסוך המים הוא חובת זבח[166], וכשם שחלוק שמיני עצרת משאר ימי החג בקרבנותיו[167], כך חלוק לעניין ניסוך המים[168]. ב) ר' יהודה סובר, שניסוך המים הוא שמונה ימים[169]. ובטעמו, יש מן האחרונים שכתבו, שלדעתו ניסוך המים הוא חובת היום[170], ולעניין קדושת היום אין שמיני עצרת חלוק משאר ימי החג[171]. ג) בדעת ר' יהודה בן בתירה, שסובר שניסוך המים נרמז בשלושה כתובים[172], יש מן הראשונים שכתבו, שניסוך המים ששה ימים משני של סוכות ואילך, לפי שנרמז ביום שני[173]. ד) בדעת ר' עקיבא, שסובר שניסוך המים נדרש מן הכתוב: ונסכיה[174], יש מן הראשונים שכתבו, שניסוך המים הוא שני ימים ששי ושביעי של סוכות, לפי שנאמר בששי של סוכות[175]. ה) בזוהר אמרו, שניסוך המים הוא שלושה ימים שני וששי ושביעי של סוכות[176]. וכן בדעת ר' יהודה בן בתירה ור' עקיבא, שסוברים שניסוך המים נרמז ביום שני וששי ושביעי של סוכות[177], יש מן האחרונים שכתבו שניסוך המים הוא בימים אלו שבהם נרמז[178]. הלכה שמנסכים את המים כל שבעת ימי החג[179].

עם הקרבת התמיד

זמן ניסוך המים הוא בעת הקרבת תמיד* של שחר[180], עם נסוך-היין*[181], באופן ששני הניסוכים כלים בבת אחת[182], וזה הטעם שהנקב שבספל היין רחב מהנקב שבספל המים[183], בין לסוברים ששיעור ניסוך המים הוא לוג[184], שלדעתם צריך נקב המים להיות דק יותר כדי לעכב את יציאת המים ששיעור פחות משל היין[185], ובין לסוברים ששיעור ניסוך המים הוא שלושה לוגים[186], שהיין סמיך מן המים[187] ולפיכך צריך שיהא נקב המים דק לעכב יציאתם[188]. ובטעם שמנסכים את היין ואת המים יחד אף על פי שאין עושין-מצוות-חבילות-חבילות* - לסוברים שניסוך המים הוא חובת היום[189] - יש מן האחרונים שכתבו, שכיוון שניסוך היין נעשה בכהן אחר[190] אין בזה משום איסור זה, לסוברים כן[191]. ויש שכתבו, שכיוון שבין המים ובין היין מרצים על המים שיהיו גשמים בעתם[192], חשובים עניין אחד[193].

הקדימו לזבח

הקדים ניסוך המים לזבח – היינו לקרבן התמיד*[194], ויש שפירשו, למוספי החג[195] - אמרו בירושלמי – וכן הלכה[196] - שיצא[197], שנאמר: ונסכיה[198], אחד נסכי מים ואחד נסכי יין[199], שלפי ששניהם נלמדים מכתוב אחד למדים זה מזה שכשם שנסכי יין הבאים בפני עצמם, כגון הנודר והנודב נסכים, מנסכים בלא זבח[200], אף נסכי מים מנסכים ללא זבח[201]. ומן הראשונים שכתבו, שזוהי שאמרו בגמרא: מה ניסוך המים מן הערב[202], היינו לילה הראשון של חג הסוכות שקודם הקרבת הזבח[203]. וביארו אחרונים, שלדעה זו ניסוך המים הוא חובת היום[204]. ויש מן הראשונים שכתבו, שאין ניסוך המים קודם לזבח[205], כדין נסכים הבאים מחמת הזבח שאינם קודמים לזבח[206], שלדעתם ניסוך המים הוא חובת הזבח[207], ולפיכך לא חל חיוב ניסוך עד הקרבת התמיד[208].

בלילה

ניסך את המים בלילה, נחלקו ראשונים אם יצא: א) יש סוברים, שיצא[209]. ומהם שכתבו, שזוהי שאמרו בגמרא: מה ניסוך המים מן הערב[210]. ומן האחרונים שכתבו, שזוהי שאמרו בירושלמי: ניסכן בלילה כשר[211]. ובטעם הדבר, יש מהם שכתבו, שנסוך המים הוא סוף עבודת התמיד*, שסוף עבודת היום כשר בלילה[212], ולדעתם זה הטעם שזר חייב מיתה על ניסוך המים[213], אף שאין זר חייב מיתה על עבודה הכשרה בלילה[214], שלא אמרו כן אלא בדבר שגופו עבודת לילה ולא בדבר שאינו אלא סוף עבודת היום[215]. ויש מהם שכתבו, שניסוך המים הוא חובת היום[216], והרי הוא כנסכי יין הבאים נדבה שקרבים אף בלילה, לסוברים כן[217]. ומן הראשונים שכתבו, שאף לכתחילה יכול לנסכם בלילה[218]. ב) ויש סוברים, שהמנסך בלילה לא יצא[219], שלדעתם ניסוך המים הוא חובת זבח ולפיכך דינו כקרבן שפסול בלילה[220]. ומהם שכתבו, שלא אמרו בגמרא שניסוך המים מן הערב[221], אלא לעניין מילוי המים בכלי[222].

תשלומין

שכח לנסך המים ביום, אמר ר' יוחנן, שאינו מנסך למחר שלפי שעבר זמנו בטל קרבנו[223]. ובטעמו, בארו אחרונים, שלדעתו ניסוך המים הוא חובת היום[224], ולפי שבכל יום ישנו חיוב ניסוך בפני עצמו אין שייך בו תשלומין[225]. ויש מן הראשונים שכתבו, שיש לו תשלומין[226], שלדעתם ניסוך המים הוא חובת זבח כנסכי יין הבאים עם הזבח שיש להם תשלומין[227]. ולדעתם, יש מן האחרונים שכתבו, שאם מנסך מים בחוץ בשאר ימות השנה חייב[228], שכיוון שניתן לתשלומין אף לאחר החג חשוב דבר הראוי לניסוך בפנים שחייבים על ניסוכו בחוץ[229].

חוזר ומנסך

ניסך את המים, נחלקו תנאים ואחרונים בדעתם – לסוברים שניסוך המים שיעורו שלושה לוגים[230] - אם יכול לחזור ולנסך: א) בדעת תנא קמא בברייתא ובתוספתא, שאמר שהמנסך שלושת לוגים מים בחג בחוץ חייב[231], יש מן האחרונים שכתבו, שאינו יכול לחזור ולנסך, ולכן המנסך בחוץ אינו חייב אלא על שלושה לוגים ראשונים שראויים לנסכם לפנים[232]. וכן בדעת יש שנו בירושלמי בשם ר' לעזר, שצריך שיהיה מילויים של המים לשם חג[233], שפירשו בירושלמי שיש למים שיעור[234], יש מן האחרונים שכתבו, שאינו יכול לחזור ולנסך[235]. ב) בדעת ר' אלעזר[236], שאמר שאם מלאם – למים שמנסך בחוץ - לשם חג חייב[237], יש מן האחרונים שפירשו, שאין שיעור למנין הניסוכים ויכול לחזור ולנסך – בשיעור המים הראוי לניסוך - כמה פעמים, שלדעתם ניסוך המים אינו חובת זבח אלא בא לשמחה ושייך לנסכו כמה פעמים[238], ולכן אפילו ניסך שלושה לוגים לפנים אם חזר ומילא לשם חג וניסך בחוץ חייב, שהרי ראויים לנסכם בפנים[239]. וכן בדעת יש ששנו בירושלמי שאין למים שיעור[240], יש מן האחרונים שכתבו, שיכול לחזור ולנסך ולכן אם חזר וניסך שלושה לוגים בחוץ חייב[241].

במדבר

ניסוך המים, יש מן האחרונים שכתבו, שלא נהג בזמן שהיו בני ישראל במדבר[242], ולדעתם זהו ששנינו: כל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר[243], שדקדק לומר "האמור" ולא "הכתוב" להוציא ניסוך המים הרמוז בכתובים – לסוברים כן[244] – שאינו קרב במדבר[245].

המים

מי מעין

מים שאינם מי מעין, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם אם כשרים לניסוך המים: א) יש סוברים, שאין כשרים לניסוך אלא מים חיים[246] - נובעים[247] - מי מעין[248], ולדעתם זה הטעם שהיו ממלאים מים מן השילוח[249], שהוא מעין סמוך לירושלים[250]. ומהם שכתבו שזהו שדרשו בגמרא מן הכתוב: ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה[251], פירוש המים שאתם שואבים בשמחת החג יהיו מן המעיין[252]. ולדעתם יש מן האחרונים שכתבו, שאותה ששנינו: נשפכה נתגלתה היה ממלא מן הכיור[253], אין הדברים אמורים אלא לדעת ר' ישמעאל שסובר שמי הכיור מי מעין הם[254], אבל לחכמים שסוברים שמשאר מימות הם[255] אינו ממלא מן הכיור[256]. ב) ויש סוברים, שאין מי מעין מעכבים בניסוך המים[257], ולדעה זו, אף לדעת חכמים ממלא מן הכיור ומנסך[258]. מהם שסוברים, שמי מעין אינם מעכבים בניסוך המים אלא מצוה לכתחילה[259], שלדעתם אין הדרשה מן הכתוב דרשה גמורה אלא אסמכתא[260]. ומהם שסוברים, שאין במי מעין מצוה כלל[261], ולדעתם לא היו ממלאים מן השילוח אלא כדי לפרסם הדבר מפני הצדוקים שאינם מודים בניסוך המים[262].

מי השילוח

המים שאותם מנסכים, יש מן האחרונים שכתבו, שלכתחילה מחזרים לנסך ממי השילוח[263], ומהם שכתבו הטעם, שמימיו יפים ביותר[264]. ומהם שכתבו בדעת ראשונים, שמטעם זה מי החג - שנתמלאו מן השילוח מערב שבת[265] - שנטמאו מותר להשיקם בשבת[266], שאף שאפשר למלאם מן הכיור[267] כיוון שמחזרים לנסך ממי השילוח התירו להשיקם[268].

מים שאינם ראויים למי חטאת

מי מעין – לסוברים שאין כשרים לניסוך אלא מי מעין – שאינם ראויים למי-חטאת*, כגון מים מלוחים או מרים או חמים וכדומה[269], או שלא נתמלאו באותו כלי שבו מנסכים שאין חיותם בכלי[270], כתבו אחרונים שכשרים לניסוך, שלא אמרו מים חיים אלא לעניין שיהיו נובעים[271].

מים מעושנים

מים מעושנים, פסולים לניסוך[272], ובטעם הדבר, יש מן הראשונים שכתבו, שנלמד מן הכתוב: תמימם יהיו לכם ונסכיהם[273], ולפי שהתקלקל ריחם אינם תמימים[274]. שלפי שהתקלקל ריחם וזה הטעם שעולה בכבש ופונה לשמאלו[275], כדי שלא יתעשנו מעשן המערכה[276].

מים שאינם יפים

מים שאינם יפים, אף על פי שכשרים למקוה*[277], כתבו אחרונים, שפסולים לניסוך המים משום הקריבהו-נא-לפחתך*[278].

מים המעורבים ביין

מים המעורבים ביין, יש מן הראשונים שכתבו, שכשרים לניסוך המים, שלפי שהמים שבתערובת פסולים לנסוך-היין*[279], חשובים הם מים ויוצא בהם ידי נסוך המים[280]. ויש מן האחרונים שחילקו, שאם מעורבים מחצה על מחצה ביין* המזוג כראוי, שיש בו שלושה חלקים של מים על חלק אחד של יין חי[281], פסולים לניסוך המים, שהרי חשובים יין גמור[282], ואם מעורבים מחצה על מחצה ביין שאין בו חלק אחד של יין לשלושה חלקים של מים, או שמעורבים ביין פחות ממחצה על מחצה, כתבו אחרונים, שכשרים לניסוך אלא אם כן נשתנתה מראיתם, כדין מי מקוה*[283].

על מים מגולים, שפסולים לניסוך המים, ע"ע גלוי: למזבח ולמצוה[284]. על מי החג שנטמאו שאין מנסכים אותם, ועל האופנים שבהם מועילה בהם השקה למקוה, ע"ע טמאה בצבור[285] וע' השקה[286]. על המקדיש מים הפסולים לניסוך שאינו לוקה משום מקדיש בעל-מום*, עי' ערכו[287].

השיעור

שיעור המים הראוי לניסוך, נחלקו בו תנאים[288]: א) יש סוברים – וכן הלכה[289] - ששיעור המים הוא שלושה לוגים[290], וכן הצלוחית שבה ממלאים את המים היתה מחזיקה שלושה לוגים[291], שלדעתם למדים ניסוך המים מן הכתוב: ונסכיה[292], המקיש ניסוך המים לניסוך היין של עולת התמיד, שהוא שלשה לוגים[293], וכן כתבו ראשונים בטעמם, שהוא השיעור הפחות שבנסכים* רביעית ההין לכבש[294]. ומן האחרונים שכתבו, שלדעתם ניסוך המים הוא חובת זבח[295], ולכן שיעורו כנסכי יין הבאים עם הזבח[296]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שאף לסוברים שניסוך המים הוא הלכה למשה מסיני[297], שיעורם בשלשה לוגים[298]. מהם סוברים, שהיינו שלושה לוגים לא פחות ולא יותר[299], וכן בדעת תנא קמא בברייתא ובתוספתא, שאמר שהמנסך שלושה לוגים בחג בחוץ חייב[300], יש מן הראשונים שפירשו בדעת אמוראים, ששיעור המים שלושה לוגים לא פחות ולא יותר[301]. וכן בדעת ריש לקיש, שאמר שאין מועלים במים שבצלוחית אלא בשלושה לוגים[302], יש מן הראשונים שפירשו, ששיעור המים שלושה לוגים לא פחות ולא יותר ולכן אין מועלים במים היתרים על שיעור זה[303]. ומהם סוברים, שהיינו שלושה לוגים ולא יותר[304], וכן בדעת תנא קמא בברייתא ובתוספתא, שאמר שהמנסך שלושה לוגים בחג בחוץ חייב[305], יש מן הראשונים שפירשו בדעת אמוראים, ששיעור המים שלושה לוגים ולא יותר[306], וכן בדעת ר' אלעזר[307], שאמר אם מלאם – למים שמנסך בחוץ - לשם חג חייב[308], יש מן הראשונים שפירשו בדעת אמוראים, ששיעור המים שלושה לוגים ולא יותר ולכן אין המנסך בחוץ חייב אלא במילא המים כדרך מילואם, היינו שלושה לוגים כפי מה שמחזקת הצלוחית[309], אבל מילא יותר פטור לפי שלא קדשו המים בכלי, שאין כלי-שרת* מקדשים אלא את הראוי להם[310]. וכן בדעת ראשונים, שסוברים שמים מגולים פסולים לניסוך מחשש שמא שתה מהם נחש והארס מעורב בהם ונמצא שחסר משיעור הנסכים[311], יש מן האחרונים שכתבו, ששיעור המים שלושה לוגים ולא יותר, ולכן אינו יכול להוסיף על המים ולהשלים השיעור[312]. ומהם סוברים, שהיינו שלושה לוגים ולא פחות[313], וכן בדעת יש ששנו בירושלמי, יש להם שיעור[314], יש מן האחרונים שפירשו, ששיעור המים לניסוך הוא שלושה לוגים ולא פחות ולכן המנסך בחוץ פחות משיעור זה פטור[315]. ומהם סוברים, שאין למים שיעור למעלה אלא למטה שאינו פוחת משלושה לוגים[316], ולדעתם יכולה צלוחית הזהב של ניסוך המים להחזיק יותר משלושה לוגים אלא שנהגו לעשותה בשיעור זה[317]. וכן בדעת תנא במשנה, שמערב שבת היה ממלא המים בחבית זהב שאינה מקודשת[318], שיש מן האמוראים שאמרו, שאין למים שיעור[319], פירשו ראשונים, שאין להם שיעור למעלה להוסיף על שלושה לוגים[320], אלא למטה שלא לפחות מהם[321]. וכן בדעת תנא קמא בברייתא ובתוספתא, שאמר שהמנסך שלושה לוגים בחג בחוץ חייב[322], יש מן הראשונים שפירשו, שאין למי החג שיעור למעלה, ולכן אף שמילא יותר משלושה לוגים בכלי שרת גדול קדשם הכלי לפי שראויים לו[323], והמנסכם בחוץ חייב[324], וכתבו אחרונים בדעתם, שיש להם שיעור למטה שאינו פוחת משלושה לוגים[325]. וכן בדעת תנא קמא בתוספתא, שאמר שניסוך המים כל שבעה ולא פירש שיעור המים[326], יש מן האחרונים שפירשו, שאף בדעתו אמרו בתוספתא: נמצאת אומר המרבה במים ממעיט בימים והמרבה בימים ממעט במים[327], כלומר שמרבה בשיעור המים יותר מלוג – כדעת ר' יהודה[328] - ואינו פוחת משלושה לוגים, וכיוון שלא פירש השיעור משמע שאין להם שיעור למעלה[329]. ב) ר' יהודה סובר, שבלוג היה מנסך[330]. ובטעמו, כתבו ראשונים, שהוא הלכה-למשה-מסיני*, לסוברים כן[331]. ויש מן האחרונים שכתבו בטעמו, שלפי שלא פירשה התורה שיעור המים הולכים אחר שיעור הפחות – שבלח – שבתורה שהוא לוג שמן למנחה, לסוברים שהוא שיעור השמן לכל המנחות בין קטנה בין גדולה[332], או לוג-שמן-של-מצורע* שמביא לצורך טהרתו[333]. ובטעם שאין שיעורו כנסכי יין הבאים עם הזבח[334], יש מן האחרונים שכתבו, שלדעה זו ניסוך המים הוא חובת היום[335]. ולדעתו, יש מן האחרונים שכתבו, שאין הצלוחית מחזיקה אלא לוג[336], ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שמחזיקה שלושה לוגים[337], ומן האחרונים שכתבו, בטעם הדבר, שכך ניכרת המצוה יותר[338]. ג) בדעת ר' אלעזר, שאמר שהמנסך מי החג בחג בחוץ חייב[339], יש מן האחרונים בדעת ראשונים שפירשו, שאין להם שיעור למעלה אבל למטה שיעורם לוג[340]. וכן בדעת ר' אלעזר[341], שאמר שאם מלאם – למים שמנסך בחוץ - לשם חג חייב[342], יש מן האחרונים שפירשו, שאין להם שיעור למעלה אבל למטה שיעורם לוג[343]. ד) בדעת ר' אלעזר, שאמר שהמנסך מי החג בחג בחוץ חייב[344], ולשון "מי החג" משמע אף פחות משלושה לוגים[345], יש מן הראשונים שפירשו, שאין למים של ניסוך שיעור כלל[346]. וכן בדעת תנא קמא בברייתא ובתוספתא, שאמר שהמנסך שלושה לוגים בחג בחוץ חייב[347], יש מן הראשונים בדעת אמוראים שפירשו, שאין למים שיעור כלל[348]. וכן בדעת ר' אלעזר[349], שאמר שאם מלאם – למים שמנסך בחוץ - לשם חג חייב[350], יש מן הראשונים בדעת אמוראים שפירשו, שאין למים שיעור כלל[351]. וכן בדעת ריש לקיש, שהקשה לר' יוחנן משום מנחם יודפאה שלדבריו שיעור ניסוך הוא בשלושה לוגים[352], יש מן הראשונים שכתבו, שאין למים שיעור כלל[353]. וכן בדעת ר' יוחנן, שאמר שמים שבצלוחית מועלים בכולם[354], אף יותר משלושה לוגים[355], יש מן האחרונים שכתבו, שאין למים שיעור כלל[356]. וכן בדעת יש ששנו בירושלמי, אין להם שיעור[357], פירשו אחרונים שאין להם שיעור כלל[358], מהם שכתבו, שלכן המנסך בחוץ פחות משלושה לוגים חייב[359], ומהם שכתבו, שלכן אם ניסך שלושה לוגים בפנים וחזר ניסך שלושה לוגים בחוץ חייב[360].

יין אם משלים לשיעור

מים המעורבים ביין, כתבו אחרונים, שאין היין משלים לשיעור ניסוך, כדין מי מקוה* שאין יין משלים לשיעור[361].

על המים שבצלוחית שאסור ליהנות מהם ויש בהם משום מעילה*, ע"ע מעילה.

הניסוך

בספל

ניסוך המים נעשה באחד משני ספלי הכסף המנוקבים שאצל קרן דרומית מערבית של מזבח-החיצון*[362], שבה מנסכים את המים[363]. הכהן מערה את המים – שבצלוחית[364] - בפי הספל - המערבי, ויש שכתבו, המזרחי[365] - והנסכים מקלחים ויורדים דרך הנקבים[366].

החליף הספלים

החליף הספלים ועירה המים לתוך הספל השני המשמש לנסוך-היין*[367], יש מן הראשונים ואחרונים בדעתם שכתבו, שיצא[368], ולדעתם זוהי ששנינו: עירה של מים לתוך של יין, ושל יין לתוך של מים יצא[369]. על המערה את היין לתוך ספל המים, ע"ע נסוך היין.

עירה המים אחר היין לתוך אותו ספל

עירה היין בספל שלו וחזר ועירה המים באותו ספל עצמו, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שיצא ידי ניסוך המים[370], ולדעתם זוהי ששנינו: עירה של מים לתוך של יין, ושל יין לתוך של מים יצא[371].

בבית ראשון ובבנין העתיד

הניסוך בספלים, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שלא עשו כן אלא בבית שני, אבל בבית ראשון כאשר בור השיתין היה נתון מחוץ למזבח[372], היו מנסכים על היסוד בלא ספלים[373]. ויש שכתבו, שאף בבנין העתיד אפשר שיעשה בלא ספלים[374], שלדעתם אין הספלים מעכבים בבנין המזבח[375].

המקום אליו מנסך

ניסוך המים נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם להיכן מנסך: לסוברים שמנסך בראש המזבח[376], יש שכתבו, שהנסכים מקלחים מן הספל על גב המזבח ומשם נמשכים לנקב שבו יורדים לשיתין* של מזבח[377]. ובטעם שאין מנסכים אל תוך השיתין, יש מן האחרונים שכתבו, שלדעתם המצוה לנסך על המזבח עצמו[378]. ולדעה זו, יש מן הראשונים שכתבו, שהכהן מטה את הספל[379] כנגד השיתין, שלדעתם אין הספלים מחוברים למזבח[380]. ויש שכתבו, שהנסכים יורדים מן הספל אל השיתין[381], שלדעתם היו הספלים נתונים מעל השיתין[382]. ולסוברים שמנסך בסובב[383], עולה על הסובב וממנו מנסך על יסוד המזבח[384], שלדעתם לא היו נקבים היורדים אל השיתין אלא ביסוד[385], ואינו מנסך אלא מן הסובב שלדעתם דין הניסוך להיעשות ממקום גבוה[386]. ולדעתם, זה הטעם שנעשה הניסוך בספלים[387], שלפי שעומד הכהן במקום גבוה אינו יכול לכוון קילוח הנסכים אל הנקבים אלא באופן זה[388].

על גוף המזבח

ניסוך המים, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים - לסוברים שמנסך בראש המזבח[389] - שמצוותו לנסך על המזבח עצמו[390], שאף ניסוך המים נחשב הקרבה וצריך אכילת מזבח[391]. על נסוך-היין*, שלדעה זו יש סוברים שחלוק מניסוך המים ואין מצוותו לנסך על המזבח, עי' ערכו. ויש סוברים שאין הניסוך צריך אכילת מזבח[392].

ממקום גבוה

ניסוך המים, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שדינו להיעשות ממקום גבוה[393], ומהם שכתבו שזהו פירוש המילה "נסך", היינו שפיכה המתפשטת שנופלים המים ממקום גבוה ועל ידי כך נעשית נפילתם בחזקה ומתפשטים לכאן ולכאן[394]. מהם שכתבו, שלכן מגביה הכהן ידו בעת הניסוך[395], ולדעתם הגבהת הכהן ידו מפני החשד שמא צדוקי הוא[396], היינו שמגביה ידו יותר מרגילותו[397]. ומהם שכתבו, שלכן מנסך את המים מן הסובב אל היסוד, לסוברים כן[398]. על נסוך-היין*, שלדעה זו נעשה אף הוא ממקום גבוה, עי' ערכו. ויש שנראה מדבריהם, שאין הניסוך צריך להיעשות ממקום גבוה[399].

עירב המים והיין יחד

עירב המים והיין יחד וניסך שניהם מכלי אחד, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: א) יש שכתבו, שיצא ידי חובת ניסוך המים[400], ולדעתם זוהי ששנינו: עירה של מים לתוך של יין, ושל יין לתוך של מים יצא[401]. ובטעם הדבר, מהם שכתבו, שכיוון שהמים שבתערובת פסולים לנסוך-היין*[402], חשובים הם מים ויוצא בהם ידי ניסוך המים[403]. ובטעם שאין המים בטלים ברוב - לסוברים ששיעור המים הוא לוג[404], וכן לסוברים ששיעור המים הוא שלושה לוגים כשיעור היין[405], באופן שעירה המים לתוך היין שאין אומרים ראשון ראשון בטל[406], ובקדשים אינו חוזר-ונעור[407] - יש מן האחרונים שכתבו, שכיוון ששני הנסכים מצוה הם אין מצות-מבטלות-זו-את-זו*, לסוברים כן[408]. ב) ויש שכתבו, שאינו יוצא ידי ניסוך המים[409]. ג) ויש מן האחרונים שכתבו, שתלוי במחלוקת תנאים: שלחכמים שסוברים, ששיעור ניסוך המים הוא שלושה לוגים[410], אינם בטלים ביין לפי ששיעורם שווה[411], ועוד שלדעתם אין העולים למזבח מבטלים זה את זה[412]. ולר' יהודה, שסובר ששיעור הניסוך הוא לוג אחד[413] וכן שהעולים מבטלים זה את זה במין בשאינו מינו[414], המים בטלים ביין ואינו יוצא בניסוך[415]. על המנסך יין המזוג במים אם יוצא ידי נסוך היין, עי' ערכו.

שאיבת המים והולכתם

הכלי

שאיבת המים לצורך הניסוך היתה נעשית – פרט לערב שבת[416] - בצלוחית של זהב[417], שכלי שרת היא[418]. על גודלה של הצלוחית, עי' לעיל: המים[419].

בשבת

שאיבת המים בשבת, היתה נעשית בחבית של זהב שאינה מקודשת – היינו שאינה כלי-שרת*[420] - אותה היה ממלא מערב שבת – שבשבת אסור להוציא מרשות לרשות[421] - מן השילוח ומניחה בלשכה[422], ולמחר ממלא ממנה[423]. ונחלקו אמוראים בטעם שאין ממלאים בחבית מקודשת: זעירי אומר, שאם ימלאו בחבית מקודשת יפסלו המים בלינה*[424], שהכלי מקדשם קדושת הגוף[425] והרי הם כאמורים* שנפסלים בלינה[426], שלדעתו אין למים שיעור למעלה ואפילו יותר משלושה לוגים ראויים לנסך[427] ולפיכך הכלי - שאינו מקדש אלא את הראוי לו[428] - מקדשם[429], וכן לדעתו מקדשים כלי שרת שלא מדעת[430], ואף שאינו רוצה שיתקדשו המים עד למחר מקדשם הכלי מיד[431]. בטעם שחוששים שיתקדשו המים אף על פי שנעשה המילוי שלא בזמנו, ע"ע קדוש כלי. וחזקיה אומר, שאף לסוברים שאין כלי שרת מקדשים אלא מדעת[432], אין למלא בחבית מקודשת גזירה שמא יאמרו הרואים שניתנו המים בכלי לדעת שיקדשם ויהיו סבורים שאף על פי שנתקדשו – שלדעתו אין שיעור למים למעלה[433] - לא נפסלו לפי שאין לינה פוסלת בנסכים ויבואו לידי קלקול[434]. ור' ינאי בשם ר' זירא אומר, שאף לסוברים שיש למים שיעור למעלה[435], וכן שאין כלי שרת מקדשים אלא מדעת[436], אין למלא בחבית מקודשת גזירה שמא יאמרו הרואים שמלאו המים לצורך קדוש-ידים-ורגלים*[437] - שאין להם שיעור[438] - היינו של כהן גדול שמקדש ידיו ורגלים מקיתון של זהב[439], וקדשום בכלי - שאין מקדשים ידים ורגלים אלא במים מקודשים[440] - ויהיו סבורים שאף על פי כן לא נפסלו לפי שאין לינה פוסלת בנסכים ויבואו לידי קלקול[441]. ויש שפירשו, שיהיו סבורים שמקדשים ידים ורגלים במים שנפסלו בלינה[442]. על המים שבחבית שאסור ליהנות מהם ואין בהם משום מעילה, ע"ע מעילה.

עבר ומילא בכלי שרת

מילא המים בערב שבת בכלי שרת, נחלקו אחרונים - לסוברים שממלאים בחבית משום גזירה[443] – אם נפסלו לניסוך: יש סוברים, שפסולים לניסוך[444]. ויש סוברים שלא גזרו אלא לכתחילה אבל בדיעבד כשרים לניסוך[445].

נשפכה או נתגלתה

נשפכה החבית, או שנתגלתה – שמים מגולים פסולים לניסוך המים[446] - היה ממלא מן הכיור[447], שאין מימיו נפסלים בלינה[448].

מקומה

שאיבת המים לצורך הניסוך, היה נעשית מן השילוח[449], שהוא מעיין סמוך לירושלים[450]. ובטעם שהיו ממלאים מן השילוח, יש מן הראשונים שכתבו - לסוברים שאין כשרים לניסוך המים אלא מי מעין[451] - לפי שהוא מעין[452], ויש מן הראשונים שכתבו בדעת הירושלמי, שהוא כדי לעשות הדבר בפרהסיא מפני הצדוקים שאינם מודים בניסוך המים[453]. ובטעם שלא היו המים נפסלים ביוצא*, אף על פי שנתקדשו בכלי-שרת*[454] – לסוברים שהוכשרו קדשים בכך ליפסל ביוצא[455] - כתבו ראשונים, שאין כלי שרת מקדשים חוץ לעזרה אלא בפנים[456]. וכן בטעם שלא היו המים נפסלים בלינה*, אף על פי שנתקדשו בכלי-שרת* - ומים שנתקדשו בכלי נפסלים בלינה[457] - כתבו ראשונים, שחוץ לעזרה לא התקדשו המים לפי שאין כלי שרת מקדשים בחוץ אלא בפנים[458], ואף בתוך העזרה לא לנו המים לפי שהיו שוהים בתקיעות ובתרועות ובהפיכת פניהם למערב וגם בחזרתם לאחר מילוי עד שהיה מאיר היום קודם שיגיעו לעזרה[459]. ויש מן הראשונים ואחרונים בדעתם שכתבו, שגזירת הכתוב היא בניסוך המים שאינם נפסלים בלינה[460].

בזר

שאיבת המים, כתבו ראשונים, שיכולה להיעשות אף על ידי זר ובלא בגדי כהונה[461], ובטעמם כתבו אחרונים, שאין מילוי המים בכלל עבודה[462].

סדר השאיבה והולכת המים

סדר שאיבת המים וניסוכם, עמדו שני כהנים בשער העליון – הוא שער ניקנור[463] - שיורד מעזרת ישראל לעזרת נשים[464], ושתי חצוצרות בידיהם, קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו[465], והולכים שני הכהנים בראש וכל העם אחריהם[466]. הגיעו למעלה עשירית – מחמש עשרה מעלות שבין עזרת ישראל לעזרת נשים[467] - תקעו והריעו ותקעו[468], הגיעו לקרקע עזרת נשים[469], תקעו והריעו ותקעו[470]. היו תוקעים והולכים עד שמגיעים לשער היוצא מעזרת נשים ממזרח[471], והוא השער התחתון[472]. הפכו פניהם ממזרח למערב – לצד העזרות וההיכל[473] - ואמרו, אבותינו שהיו במקום הזה בבית ראשון היו כופרים, אחוריהם אל ההיכל ופניהם קדמה ומשתחוים קדמה לשמש[474], ואנו ליה עינינו[475]. רבי יהודה אומר, היו שונים – כופלים[476] - ואומרים, אנו ליה וליה עינינו[477], ויש מן הראשונים שפירשו, שנוסח אמירתם היה אנו ליה משתחוים ועינינו ליה מיחלות[478]. הגיעו - כששבו מן המעין[479] - לשער המים – שער משערי העזרה הדרומיים[480] - תקעו והריעו ותקעו[481], ויש מן הראשונים שכתבו, שנלמד מן הכתוב: ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה[482], שתיבת "בששון" משמע שתהיה שאיבת המים בשמחה[483]. הכהן הנושא את הצלוחית עולה בכבש שבדרום מזבח-החיצון*[484] ופונה לשמאלו[485], שכך תהיה קרן דרומית מערבית שבה נעשה הניסוך[486] הראשונה שפוגע בדרכו[487], ואף על פי שבשאר עבודות שבמזבח החיצון - מלבד נסוך-היין* ועולת-העוף* באופנים מסוימים[488] - עולים דרך ימין[489], לצורך הניסוך פונים לשמאל שמא יתעשנו המים בעשן המערכה[490], ומים מעושנים פסולים לניסוך[491]. ואומרים הכהנים[492] למנסך: הגבה ידך[493], כדי שיראה לכל שאתה נותן את המים לתוך הספל[494], ולא מריק לחוץ[495], שמא צדוקי הוא שאין הצדוקים* מודים בניסוך המים[496], לפי שאינו מפורש בכתוב[497], והיו חושדים אותו בכך לפי שפעם אחת נסך - צדוקי[498] - אחד על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהם[499]. על הגבהת היד בעת הניסוך, שיש סוברים שמלבד מה שנעשית מפני החשד יש בה דין בגוף הניסוך, עי' לעיל: הניסוך[500]. על התקיעות שבסדר השאיבה וההולכה וטעמן, ועל הסוברים שהתקיעות שבשערי המקדש הן בכל רגל, ועל תקיעות של מעלה עשירית, שנחלקו בהם תנאים, ויש סוברים שאין תוקעים שם אלא על גבי המזבח, ע"ע חצוצרות[501].

התקיעה בשער המים

תקיעת החצוצרות שבשער המים, יש מן האחרונים שכתבו, שאינה מעכבת[502].

על השמחה שהיו עושים בעזרת הנשים שבבית המקדש, שנחלקו ראשונים אם היתה מפני נסוך המים, ע"ע שמחת בית השואבה.

הערות שוליים

  1. ↑ עי' ציון 395.
  2. ↑ עי' ציון 143 ואילך.
  3. ↑ עי' ציון 126 ואילך. ועי' ציון 391 ואילך, אם צריך אכילת מזבח.
  4. ↑ עי' ציון 162 ואילך.
  5. ↑ עי' ציון 180 ואילך.
  6. ↑ עי' דברי התנאים להלן, ורש"י תענית ג א ד"ה אלא ושפ"א תענית שם בדעתו. ועי' רלב"ג שמואל ב כד כה בתועלת החמש עשרה, סמך נוסף לניסוך המים מן הכתוב בדוד (דה"י א יא יח): וינסך אתם לה', שלולא היתה עבודה כזו במקדש לא היה מחדש דוד כן מדעתו. ועי' אחרונים שבציון 42, שחולקים וסוברים שלכל התנאים נלמד ניסוך המים מהלל"מ.
  7. ↑ במדבר כט יט.
  8. ↑ במדבר שם לא.
  9. ↑ במדבר שם לג. ועי' מהרש"א תענית שם, בטעם שנרמז בתיבה זו.
  10. ↑ ר' יהודה בן בתירה בברייתא שבת קג ב ותענית ב ב ורש"י תענית שם. ועי' גו"א במדבר כט יח ותורה תמימה שם אות כ, טעם לכך שנרמז בימים אלו.
  11. ↑ במדבר כט לא.
  12. ↑ רבנו גרשום תענית שם; רש"י שם ד"ה בשני.
  13. ↑ ברייתא תענית ב ב; ברייתא זבחים קי ב, לגר' שלפנינו, ועי' תוס' זבחים שם ד"ה אי, שי"ג בגמ' שם: הסך נסך בשני ניסוכים וכו', ועי"ש שדחה. ועי' ברייתא מעילה יג ב, הגר': נסכיהם אחד ניסוך וכו'.
  14. ↑ גמ' שם.
  15. ↑ במדבר כח ז.
  16. ↑ עי' ספרי פנחס פיס' קמג; ברייתא תענית ג א. ועי' קר"א תענית שם, שתמה שא"כ ינסכו מים כל ימות השנה, שהרי הכתוב הנ"ל אינו מדבר בסוכות, ועי' מרומי שדה תענית שם, וצ"ב בדבריו, ועי' ציון 20.
  17. ↑ גמ' שם.
  18. ↑ רש"י שם ד"ה או.
  19. ↑ עי' לעיל.
  20. ↑ גבו"א תענית שם, וכעי"ז בשלמי תודה שם. ועי' שלמי תודה שם, שר' נתן תלמיד תלמידו של ר"ע ומסתבר שסובר כמותו. ועי' גבו"א שם, שתי' בזה הקושיה שבציון 16.
  21. ↑ משנה זבחים קי ב, וע"ע העלאת חוץ ציון 373 ואילך.
  22. ↑ פיהמ"ש ורע"ב זבחים פי"ג מ"ו.
  23. ↑ פיהמ"ש שם, לגר' ראשונה, שבתוי"ט זבחים שם; רע"ב שם.
  24. ↑ פיהמ"ש שם, לגר' שלפנינו, וכ"ה נוסחת א"י שבתוי"ט שם. ועי' תוי"ט זבחים שם, שתמה בטעם הדבר, שהרי אף הלל"מ היא מן התורה, ועי' הג' ציון וירושלים לירושלמי סוכה פ"ד ה"ו, שתירץ שאין עונשים על הלל"מ, ע"ע הלכה למשה מסיני ציון 155, ועי' הג' כוכב מיעקב לירושלמי שם, שדחה.
  25. ↑ עי' ציון 291 ואילך.
  26. ↑ עי' לעיל.
  27. ↑ ע"ע נסוך היין, ששיעורו ג' לוגים. נועם ירושלמי סוכה פ"ד ה"ו (עד ב) ד"ה ע"כ היה.
  28. ↑ פיהמ"ש זבחים שם ורמב"ם תו"מ פ"י ה"ו; רע"ב זבחים שם.
  29. ↑ סוכה לד א, ושם הגר': ר' אסי אמר ר' יוחנן, ולא נזכר ר' נחוניא; סוכה מד א; מו"ק ג ב; תענית ג א, ושם הגר': ר' אמי וכו'; זבחים קי שם.
  30. ↑ עי' ציון 163.
  31. ↑ תענית שם.
  32. ↑ עי' ציון 10.
  33. ↑ עי' פיהמ"ש לרמב"ם סוכה פ"ד מ"ח; תוס' מו"ק שם ד"ה ניסוך; ר"י מלוניל לרי"ף סוכה (כג א); מאירי סוכה מח א; ק"ס תו"מ פ"י מ' קמו.
  34. ↑ תוס' שם. ועי' ק"ס שם.
  35. ↑ ע"ע הלכה למשה מסיני ציון 5.
  36. ↑ מגילת אסתר לסהמ"צ לרמב"ם שרש א (כ א) בד' פיהמ"ש סוכה שם. וכעי"ז בבית מועד טומאת צרעת פ"י ה"ח בד' תוס' שם. וע"ע הנ"ל ציון 20.
  37. ↑ עי' ציון 331.
  38. ↑ עי' ציון 332.
  39. ↑ עי' ציון 347 ואילך.
  40. ↑ נועם ירושלמי סוכה פ"ד ה"ו (עד ב) ד"ה ע"כ היה.
  41. ↑ נועם ירושלמי שם ד"ה ולי נראה.
  42. ↑ דק"ס תענית ג שם אות ד, ע"פ הגר' בכ"י ברלין: אלא ניסוך המים כל שבעה וכו', שלמסקנת הגמ' שם, כ"ה לכל דעות התנאים שדרשו מן הכתובים; שפ"א תענית שם. ועי' אחרונים הנ"ל, שצידדו לפרש כן בד' תוס' מו"ק שם. ועי' דק"ס שם, שבירושלמי סוכה פ"ד ה"א: ודלא כר' עקיבה וכו', משמע שלר"ע אינו מהלל"מ.
  43. ↑ ע"ע העלאת חוץ ציון 391. ועי' פיהמ"ש זבחים פי"ג מ"ו, לגר' שלפנינו, וכ"ה נוסחת א"י שבתוי"ט שם, שלדעה זו אין המנסך בחוץ חייב אלא בשלושה לוגים, ועי' תוי"ט שם, שחולק.
  44. ↑ עי' תוס' זבחים שם ד"ה אישתמיטיה בד' רש"י שם ד"ה אישתמיטיה; השג' הרמב"ן על סהמ"צ לרמב"ם שרש א (יז א) ומגילת אסתר שם (יח ב) בדעתו, ועי' מגילת אסתר שם, שצידד לפרש כוונת הרמב"ן שם באו"א, ועי' להלן ציון 53; מהר"ם חלאווה פסחים כב א. ועי' קה"ע לירושלמי סוכה פ"ד ה"ו, שכ"ה דעת הסוברים שאין צריך שיהיה מילויים לשם חג, לס"ד בגמ' שם. ועי' רמב"ן שם, של' הברייתא שבציון 58: מפני מה אמרה תורה וכו', אינו ראיה שהוא דין תורה שכ"ה דרך חכמים לנקוט בלשון זו בדינים דרבנן. ועי' מגילת אסתר שם, שצידד בד' הרמב"ן שם, שכ"ה ד' ר"י בן בתירה שנקט ל' רמז, ועי"ש שדחה. ועי' תוס' שם, שהוא תימה שיתקנו חכמים להביא חולין בעזרה. וע"ע העלאת חוץ ציון 390, שלדעה זו אין חייבים על ניסוך המים בחוץ.
  45. ↑ תוס' שם.
  46. ↑ עי' ציון 6 ואילך.
  47. ↑ עי' ציון 29 ואילך. וע"ע מנין המצוות, שי"ס שאף מצוות דרבנן בכלל המנין.
  48. ↑ עי' סהמ"צ לרס"ג ור"י פרלא עשין עשה טז (ד"ה ומעתה לפי זה) בדעתו; עי' סהמ"צ לרמב"ם, ושם שרש יב; עי' השגות הרמב"ן לסהמ"צ לרמב"ם, וחי' הגרי"ז תמורה יד ב בדעתו, ועי' להלן ציון 53; עי' חינוך; זוהר הרקיע לאזהרות רשב"ג עשה עא, ועי' ר"י פרלא שם בדעתו, שחולק על רשב"ג.
  49. ↑ עי' ציון 64 ואילך.
  50. ↑ ר"י פרלא שם בד' רס"ג הנ"ל.
  51. ↑ עי' ציון 86 ואילך.
  52. ↑ עי' ציון 29 ואילך.
  53. ↑ ע"ע מנין המצוות, וע' הלכה למשה מסיני ציון 121. חי' הגרי"ז תמורה יד ב. ועי' חי' הגרי"ז שם, שהק' מפני מה לא מנאה הרמב"ן, שלדעתו מונים אף מצוות שאינן מפורשות, ע"ע מנין המצוות, ועי' ציון 44, שמשמע שסובר שאינה אלא מדרבנן.
  54. ↑ אזהרות לר"א הזקן מ' מה: ימי החג לנסך מים במים תוחן, ואזהרות לרשב"ג עשה עא: ונסוך מי קרים, ופי' ר"י פרלא שם בדעתם; ר"י פרלא שם בד' בה"ג ור"י אלברגלוני, שמנו פרשת נסכים בכלל פרשיות הצבור, שאין פי' נסכי יין, שהרי באים גם בקרבנות יחיד, ע"ע נסוך היין, אלא ניסוך המים.
  55. ↑ ע"ע נסוך היין. ר"י פרלא שם בד' ראשונים הנ"ל.
  56. ↑ עי' ציון 86 ואילך. ר"י פרלא שם.
  57. ↑ ע"ע ציון 238.
  58. ↑ ברייתא ר"ה טז א. ועי' ציון 44.
  59. ↑ ברייתא שם לגר' הרי"ף שם (ג א) ורא"ש שם פ"א סי' ה ופסקי רי"ד ר"ה שם.
  60. ↑ מאירי ר"ה שם.
  61. ↑ עי' משנה ר"ה שם. ר"ן לרי"ף שם ובחי' הר"ן שם; מהרש"א ר"ה שם בח"א. ועי' מאירי שם, שמפני שהוא התחלת זמן הגשמים נדונים בו. ועי' ר"ן שם וטו"א וערל"נ ר"ה שם, מי נדון בו.
  62. ↑ עי' ספרי פנחס פיס' קנ; ברייתא ר"ה שם; ילק"ש פנחס רמז תשפב. ועי' שו"ת הרשב"ש סי' רפב ופנ"י ר"ה שם, בטעם שפי' הגמ' הטעם בנסוך המים יותר מבשאר הקרבנות. ועי' תנחומא תצוה אות יג: אכול ואין לשבעה משבטל נסוך המים. ועי' רש"י ויקרא ב יג, שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח מששת ימי בראשית, ועי' רמב"ן ורבנו בחיי ויקרא שם, שהוא מדרש חכמים.
  63. ↑ ציון 72.
  64. ↑ רש"י סוכה לד א ד"ה וניסוך, ובנין ציון סי' מג וחי' הגרי"ז תמורה יד ב בדעתו; שו"ת הרשב"א שבציון 212; מאירי תענית ב ב; ערל"נ סוכה נ א בד' תוס' שם ד"ה ואי; בנין ציון שם וקה"י מנחות סי' ח בד' תוס' מנחות טו ב ד"ה אפשר, לגר' שטמ"ק שם אות כו, שהקשו על רש"י מנחות שבציון 86 שמשמע שמחלק בין נסוך המים לנסכי יין, ועי' דובב מישרים שבציון 108, שלדברי האחרונים שבציון הנ"ל לא מוכח כן מקושיית התוס' הנ"ל; חזו"א יומא סי' קכו אות כ בד' תוס' תענית שם ד"ה איבעיא, שלדעתו לא אמרו שיכול לנסך בלילה אלא לעניין נסכי נדבה. ועי' חזו"א שם, ראיה לזה מיומא כו ב, ממה שהיה צורך ללמוד מן הכתוב שאין מנסכים את המים בתמיד של בין הערבים, שמשמע שהו"א שמנסכים בו כדין תמיד של שחר לפי שהוא חובת זבח. ועי' בנין ציון שם, שרש"י ותוס' הנ"ל סותרים דבריהם שבציון 86, ועי"ש שתירץ, שהן שיטות חלוקות אליבא דתנאים חלוקים, עי' להלן.
  65. ↑ ע"ע נסכים. עי' ריטב"א סוכה נ א; בנין ציון וערל"נ שם; חזו"א שם; חי' הגרי"ז שם; קה"י שם. ועי' חזו"י שבציון 67.
  66. ↑ עי' ציון 180. עי' ריטב"א שם.
  67. ↑ חי' הגרי"ז מנחות טו ב ותמורה שם. ועי' חזו"י לתוספתא סוכה פ"ג, שדחה שאין תמיד של חג שונה מתמיד של חול, ועי' ציון 201, שביאר ספק הירושלמי סוכה פ"ד ה"ו, אם הוא מחובת קרבן המוסף, ועי' ציון הנ"ל, שכ"מ בקה"ע לירושלמי שם.
  68. ↑ עי' ציון 10.
  69. ↑ בנין ציון שם. ועי' ערל"נ שבציון 94, שפי' בע"א.
  70. ↑ במדבר כט לא.
  71. ↑ עי' ציון 13.
  72. ↑ עי' להלן.
  73. ↑ עי' במדבר שם. בנין ציון וערל"נ שם.
  74. ↑ ע"ע הנ"ל. חי' הגרי"ז מנחות שם בשם הגר"ח. וכ"מ במשך חכמה שבציון 201.
  75. ↑ במדבר כח ז. עי' ציון 16.
  76. ↑ עי' במדבר שם. בנין ציון וערל"נ שם.
  77. ↑ עי' ציון 219.
  78. ↑ עי' ציון 220.
  79. ↑ תוספתא סוכה פ"ג, לגר' שלפנינו, וכ"ה במהד' צוקרמנדל, ועי' ציון 107.
  80. ↑ חס"ד לתוספתא שם; גליוני הש"ס לר"י ענגיל תענית ב ב. ועי' ציונים 109, 112.
  81. ↑ עי' ציון 48.
  82. ↑ עי' ציון 50.
  83. ↑ עי' ציון 205 ואילך.
  84. ↑ עי' ציון 225 ואילך.
  85. ↑ בנין ציון וערל"נ שם.
  86. ↑ ריטב"א יומא כד א וסוכה שם; בנין ציון וערל"נ שם בד' רש"י מנחות עט א ד"ה ואם לאו, שסובר שנסכים הבאים עם הזבח קדשו בכלי לעניין שנפסלים בלינה, ע"ע קדוש כלי, ואילו ניסוך המים אינו נפסל בלינה, עי' סוכה שם, ועי' ציון 64; ק"ס תו"מ פ"י מ' קמו וערל"נ שם בד' הרמב"ם שבציון 209; גבו"א תענית ב ב; עי' קר"א זבחים קי ב. ועי' בנין ציון שבציון 64, בסתירת דברי רש"י ותוס'.
  87. ↑ קר"א שם.
  88. ↑ ישעיהו יב ג.
  89. ↑ עי' ציון 180.
  90. ↑ חזו"א יומא שם.
  91. ↑ עי' ציון 29 ואילך.
  92. ↑ בנין ציון וערל"נ שם; חי' הגרי"ז שם בשם הגר"ח.
  93. ↑ עי' ציון 10.
  94. ↑ ערל"נ שם. וכ"מ בק"ס שם, ועי' ציון 111.
  95. ↑ עי' ציון 197.
  96. ↑ עי' ציון 204.
  97. ↑ עי' ציון 223.
  98. ↑ עי' ציון 224 ואילך.
  99. ↑ עי' ציון 237 ואילך.
  100. ↑ קר"א שם.
  101. ↑ עי' ציון 209 ואילך.
  102. ↑ עי' ציון 216.
  103. ↑ עי' ציון 54.
  104. ↑ עי' ציון 56.
  105. ↑ בנין ציון וערל"נ שם.
  106. ↑ חזו"י לתוספתא סוכה שם חידושים אות ז; קה"י מנחות סי' ח.
  107. ↑ עי' הג' הגר"א ומנחת בכורים לתוספתא שם, שגר': לן ויוצא, ול"ג: פגול. חזו"י וקה"י שם. ועי' נוסחת כת"י לתוספתא שם (הביאה בקומץ המנחה שם) הגר': אין חייבים וכו', ועי' תוספתא כפשוטה לתוספתא שם.
  108. ↑ אבנ"ז או"ח סי' תצה אות ד; אהא"ז פסולי המוקדשים פי"ב ה"ו (ד"ה והנה ראייתם) בד' תוס' מנחות טו ב ד"ה אפשר; דובב מישרים סי' קו (ד"ה אולם נחמתי).
  109. ↑ עי' ציון 79. אבנ"ז שם. ועי"ש, שהביא כעי"ז בשתי הלחם, עי' רמב"ם תו"מ פ"ח הט"ו, וע"ע שתי הלחם. ועי' ציון 80.
  110. ↑ עי' ציון 29 ואילך.
  111. ↑ עי' ציון 10. חוקת הפסח (גרשוני) עמ' רסט בד' ק"ס שם, שהביא את שני הלימודים הנ"ל. ועי' חוקת הפסח שם, שצידד שניסוך משום חובת זבח אינו אלא מיום שני של סוכות ואילך, שנרמז בכתובים מיום שני ואילך, עי' ציון 173, ואילו ניסוך משום הלל"מ מתחיל מיום ראשון.
  112. ↑ עי' ציון 79. חוקת הפסח שם. ועי' ציון 80.
  113. ↑ עי' להלן.
  114. ↑ עי' ציון 331 ואילך.
  115. ↑ ע"ע נסכים.
  116. ↑ חוקת הפסח שם. ועי' ציונים 297, 336.
  117. ↑ ע"ע העלאת חוץ ציון 403 ואילך, מח' אחרונים בדעת ראשונים.
  118. ↑ עי' ציון 223 ואילך.
  119. ↑ חוקת הפסח שם בד' הרמב"ם מעה"ק שבציון 317. ועי' חוקת הפסח שם, שהק' שלדבריו אם ניסך בחוץ בחג פחות מכשיעור חייב, וברמב"ם הנ"ל משמע שפטור. ועי' אחרונים שבציון הנ"ל ובציון 300, שפי' ד' הרמב"ם בע"א.
  120. ↑ עי' ציון 209 ואילך.
  121. ↑ עי' ציון 220.
  122. ↑ חוקת הפסח שם.
  123. ↑ ע"ע זר ציון 75.
  124. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 43.
  125. ↑ חוקת הפסח שם. ועי"ש שתי' בזה קושיית הגבו"א שבציון 215.
  126. ↑ משנה זבחים סג א; עי' תמיד פ"ז מ"ג; רמב"ם תו"מ פ"י ה"ז.
  127. ↑ רש"י שבציון 378, שמקלחים המים לשיתין שבגג המזבח, ולחם יהודה תו"מ פ"י ה"ז בדעתו; עי' כ"מ מעה"ק פ"ב ה"א בד' הרמב"ם שם; עי' ראשונים שבציון 382, שאף לדעתם מקלחים המים לשיתין שבגג המזבח; תפא"י זבחים פ"ו מ"ב יכין אות ט, בפי' המשנה שם: מלמעלן. ועי' מרכה"מ שבציון 375, שנראה שאף בבנין העתיד מנסך בראש המזבח בלא ספלים.
  128. ↑ ע"ע.
  129. ↑ עי' ציון 367.
  130. ↑ רש"י זבחים שם ד"ה ניסוך; רע"ב זבחים פ"ו מ"ב.
  131. ↑ ע"ע הנ"ל.
  132. ↑ ע"ע מזבח החיצון +++ וע' שיתין.
  133. ↑ ברכת הזבח שבציון 374 בד' הרמב"ם מעה"ק פ"ב ה"א ותו"מ פ"י ה"ז.
  134. ↑ לחם יהודה שם ועמק ברכה ניסוך המים אות ב בד' הרמב"ם תו"מ שם: למעלה מחצי המזבח.
  135. ↑ ע"ע מזבח החיצון. עמק ברכה שם.
  136. ↑ עי' יומא כד א.
  137. ↑ ע"ע.
  138. ↑ ע"ע זר. רמב"ם ביאת מקדש פ"ט ה"ב.
  139. ↑ ע"ע זר ציון 137 ואילך. רמב"ם שם ה"א. וע"ע פסולי עבודה, שיש מהם שעבודתם פסולה ויש שעבודתם כשרה.
  140. ↑ ציון 462.
  141. ↑ ציון 43. וע"ע פסולי עבודה, שיש מהם שחייבים עליהן מיתה ויש שפטורים.
  142. ↑ ועי' ערכנו ציונים 43, 44.
  143. ↑ עי' תוספתא ורמב"ם להלן. וע"ע כלי שרת ציון 649, בטעם הדבר.
  144. ↑ עי' רמב"ם שלהלן; חס"ד לתוספתא שלהלן.
  145. ↑ תוספתא שם זבחים פ"א; רמב"ם פסוהמ"ק פ"ב הכ"ה.
  146. ↑ רמב"ם שם. ועי' תוספתא שם.
  147. ↑ ציון 987 ואילך.
  148. ↑ ע"ע טמאה בצבור. מנ"ח מ' שכ; חזו"א או"ח סי' קכד לפסחים לד א. ועי' מעיל שמואל פסחים שם, בתי' ראשון, שדחה.
  149. ↑ חזו"א שם, וע"ע טמאה בצבור ציון 213. ועי' מעיל שמואל פסחים שם, בתי' ראשון, שדחה.
  150. ↑ עי' ציון 6 ואילך.
  151. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 45.
  152. ↑ עי' ציון 29 ואילך.
  153. ↑ מעיל שמואל שם, בתי' שני, בד' הרמב"ם אסו"מ פ"ו ה"ו, שמשמע מלשונו שמי החג שנטמאו פסולים משום דחוי, ע"ע.
  154. ↑ רמב"ם מעה"ק פי"ט ה"ג וה"ד ואהא"ז שם בדעתו.
  155. ↑ אהא"ז מעה"ק פי"ט ה"ב בד' הרמב"ם שלהלן.
  156. ↑ עי' ציון 13 ואילך. אהא"ז שם.
  157. ↑ עי' ציון 29.
  158. ↑ אהא"ז שם.
  159. ↑ אהא"ז שם.
  160. ↑ ע"ע העלאת חוץ ציון 403. אהא"ז מעה"ק שם בד' הרמב"ם שם.
  161. ↑ ע"ע נסכים. אהא"ז שם, ועי"ש שיישב בזה קושיית התוס' זבחים קי ב ד"ה אי. ועי' ציון 229.
  162. ↑ עי' משנה סוכה מב ב; רמב"ם תו"מ פ"י ה"ו.
  163. ↑ משנה סוכה שם; תוספתא סוכה פ"ג.
  164. ↑ עי' ציון 29 ואילך.
  165. ↑ תענית ג א. ועי' דק"ס ושפ"א שבציונים 173, 175, שכ"ה לכל התנאים. ועי' דק"ס הנ"ל, שבזה מיושב שלא נחלקו התנאים בדבר שהיו יכולים לשאול מעולי הרגל, ועי' ציון 289.
  166. ↑ עי' ציון 64 ואילך.
  167. ↑ ע"ע שמיני עצרת.
  168. ↑ רשימות שיעורים סוכה מז א.
  169. ↑ משנה סוכה מח ב: בלוג היה מנסך כל שמונה; תוספתא סוכה שם. ועי' ריטב"א סוכה שם א, הגר': בלוג היה מנסך כל שבעה, ועי' משמרות כהונה שם ב, שהוא ט"ס. ועי' חס"ד לתוספתא שם, בטעמו.
  170. ↑ עי' ציון 86 ואילך.
  171. ↑ ע"ע הנ"ל. רשימות שיעורים שם.
  172. ↑ עי' ציון 10.
  173. ↑ עי' ציון הנ"ל. רש"י תענית ג א ד"ה אלא, שכ"ה אף למסקנת הגמ' שם. ועי' דק"ס ושפ"א שבציון 42, שחולקים וסוברים שלכל התנאים למדים מהלל"מ שמנסכים שבעה ימים.
  174. ↑ עי' ציון 13.
  175. ↑ עי' ציון הנ"ל. רש"י תענית שם, שכ"ה אף למסקנת הגמ'. ועי' דק"ס ושפ"א הנ"ל, ועי' ציון 42, שבירושלמי משמע שלר"ע אין למדים מהלל"מ.
  176. ↑ זהר פנחס (רנט א).
  177. ↑ עי' ציונים 10, 14.
  178. ↑ עי' ציון הנ"ל. יצחק ירנן לרמב"ם תו"מ שם ע"פ הזהר הנ"ל.
  179. ↑ רמב"ם תו"מ פ"י ה"ו.
  180. ↑ ע"ע תמיד. עי' תוספתא סוכה פ"ג: עם איברי תמיד; ר' אבא וא"ת רמב"ח וא"ת ר' יוחנן יומא כו ב: בתמיד של שחר, ע"פ משנה שם; רב אשי יומא שם ע"פ משנה סוכה שבציון 500, ורש"י שם ד"ה באתרוגיהן, ועי' ערל"נ סוכה שם; רמב"ם תו"מ פ"י ה"ו. ועי' ציון 90, שלסוברים שניסוך המים הוא חובת היום, עי' ציון 86 ואילך, אין מנסכים עם התמיד אלא ממנהג.
  181. ↑ עי' משנה שבציון 182, והר המוריה תו"מ שם; רמב"ם שם. וע"ע נסוך היין. ועי' כ"מ תו"מ שם, שהרמב"ם למד כן מלשון התוספתא הנ"ל, ועי' לח"מ והר המוריה שם, שתמהו, שהרי מפורש במשנה סוכה שם, ועי' לחם יהודה שם בד' כ"מ הנ"ל, בתי' ראשון, שבמשנה שם אפשר לפרש שניסוך המים נעשה עם ניסוך יין אחר מלבד הניסוך שבעת הקרבת התמיד.
  182. ↑ עי' משנה סוכה מח ב: כדי שיהיו שניהם כלים בבת אחת. ועי' מקדש דוד קדשים סי' י ס"ק ד, בטעמו.
  183. ↑ ע"ע מזבח החיצון +++.
  184. ↑ עי' ציון 331.
  185. ↑ עי' גמ' סוכה שם.
  186. ↑ עי' ציון 292.
  187. ↑ ע"ע יין ציון 257 ואילך.
  188. ↑ עי' גמ' שם ורש"י שם ד"ה שיהו וד"ה ומיא ומאירי שם א. ועי' ציון הבא.
  189. ↑ עי' ציון 86 ואילך. ועי' קה"י מנחות סי' ח, שלסוברים שהוא חובת זבח, עי' ציון 64 ואילך, מנסכים המים והיין יחד כיוון שהם מצוה אחת עם הזבח, ואין בזה משום אין עושין מצוות וכו'.
  190. ↑ ע"ע נסוך היין.
  191. ↑ ע"ע אין עושין מצוות חבילות חבילות ציון 5, ועי"ש ציון 12, שי"ח. קה"י שם.
  192. ↑ עי' תענית כה ב: אר"א כשמנסכים את המים וכו' לקול צנוריך וכו', ורש"י שם.
  193. ↑ קה"י שם.
  194. ↑ פנ"מ לירושלמי שלהלן; משך חכמה וחי' הגרי"ז שבציון 204.
  195. ↑ קה"ע לירושלמי שם; חזו"י שבציון 201.
  196. ↑ רמב"ם תו"מ פ"י ה"ז.
  197. ↑ ירושלמי סוכה פ"ד ה"ו. ועי' חזו"א יומא סי' קכו אות כ, שפי' דברי הירושלמי בע"א.
  198. ↑ במדבר כט לא. ועי' ציון 201.
  199. ↑ ירושלמי שם.
  200. ↑ עי' משנה מנחות קד א ורמב"ם מעשה הקרבנות פי"ז הי"ב, וע"ע נסכים.
  201. ↑ קה"ע לירושלמי שם. ועי' משך חכמה במדבר שם יח-יט וחזו"י לתוספתא סוכה פ"ג, שתמהו, שלפי שהוקשו נסכי מים לנסכי יין במילה: ונסכיה, המוסבת על התמיד י"ל אדרבא שאין לנסכם קודם הזבח, ועי' משך חכמה שם, שיש לגרוס: ונסכיהם (במדבר שם יח), שמוסב על היום, ועי' חזו"י שם, שפי' הירושלמי בע"א, ולדבריו עיקר ספקו של הירושלמי הוא אם ניסוך המים הוא מחובת קרבן מוסף של אותו יום או מחובת היום (וכ"מ בקה"ע שבציון 195), ופשט הירושלמי שלפי שזמנו בעת הקרבת התמיד מוכח שאינו מחובת המוספים.
  202. ↑ תענית שם: מה ניסוך המים מאורתא.
  203. ↑ תוס' תענית שם ד"ה איבעיא ובנין ציון ור"י פרלא וחי' הגרי"ז וקה"י שם בדעתם, לגר' שלפנינו: דאמר מר וכו', שלמדים מנסוך היין, ועי' חזו"א שבציון 64, שפי' דברי התוס' בע"א; גבו"א יומא כד א, ועי' גבו"א תענית שם, שצידד כן ודחה. ועי' גבו"א תענית שם, שצידד שלמדים מנסכי יין לעיקר הדין שקרבים בלילה, ומ"מ כל אחד למד כדינו, שנסכי יין קרבים בלילה שלאחריו וניסוך המים בלילה שלפניו.
  204. ↑ עי' ציון 86. עי' גבו"א יומא שם; עי' אבנ"ז או"ח סי' תצה אות ג; משך חכמה במדבר כט יח-יט; חי' הגרי"ז מנחות טו ב ותמורה יד ב.
  205. ↑ מאירי תענית ב ב.
  206. ↑ ע"ע נסכים. מאירי שם.
  207. ↑ עי' מאירי שם.
  208. ↑ עי' חי' הגרי"ז מנחות שם.
  209. ↑ ראשונים שבציון 210; רמב"ם תו"מ פ"י ה"ז ומל"מ שם בדעתו; שו"ת הרשב"א ח"א סי' עט; ריטב"א סוכה נ א.
  210. ↑ תענית ב ב: מה ניסוך המים מאורתא. ראשונים שבציון 203; רבנו גרשום ורש"י תענית שם, בפי' שני, לגר' שלפנינו: דאמר מר וכו', שלמדים נסוך המים מנסוך היין, ע"ע.
  211. ↑ ירושלמי סוכה פ"ד ה"ו, ועי' ציון 199 ואילך, וציון 201, בביאור הלימוד. עי' מל"מ תו"מ שם; בנין ציון שם; משך חכמה שם; חי' הגרי"ז מנחות טו ב ותמורה יד ב, ועי' חי' הנ"ל מנחות שם, שצידד לפרש הירושלמי בע"א. ועי' חזו"א יומא סי' קכו אות כ, שפי' דברי הירושלמי בע"א.
  212. ↑ ע"ע עבודה (במקדש). ע"ע שו"ת הרשב"א שם. ועי"ש, שיישב בזה
  213. ↑ עי' ציון 141.
  214. ↑ ע"ע זר ציון 75.
  215. ↑ שו"ת הרשב"א שם. ועי' גבו"א תענית שם ויומא כד א, שהקשה כן והכריח שאין ניסוך המים כשר בלילה, ועי' חוקת הפסח לר"י גרשוני עמ' רסח, שביאר שקושייתו מלילה הראשון של חג שאין הניסוך סוף עבודת היום הקודם שהוא חול, ועי' חי' רמ"ש סוכה מח א ור"י פרלא לסהמ"צ לרס"ג עשה טז (ד"ה והנה מה ואילך) וצ"פ מעה"ק פ"א קו"א מחתן המחבר אות מ וחוקת הפסח שבציון 125, מה שתירצו, ולדבריהם מיושבת הקושיה אף לריטב"א להלן שסובר שניסוך המים הוא חובת יום.
  216. ↑ ריטב"א שם; ק"ס תו"מ שם מ' קמו; גבו"א יומא כד א, ועי' גבו"א תענית שם, שצידד כן מתחילה; בנין ציון סי' מג; עי' משך חכמה במדבר כט יח-יט; פי' ר"י פרלא לסהמ"צ לרס"ג עשה טז (ד"ה והנה מה ואילך); חזו"א שם בד' הרמב"ם תו"מ שם; חי' הגרי"ז שם ושם; קה"י מנחות סי' ח; חוקת הפסח לר"י גרשוני עמ' רסח. וכ"מ במתקלן דקשוט לגאון צבי זבחים קי ב אות יט (סא א). ועי' חי' הגרי"ז תמורה שם, שצידד לפרש בע"א.
  217. ↑ ע"ע נסכים, מח' ראשונים ואחרונים בדעתם. ריטב"א שם; ק"ס תו"מ שם.
  218. ↑ תוס' תענית שם ד"ה איבעיא, ומל"מ ובנין ציון שם בדעתם; יצחק ירנן תו"מ שם ה"ו בד' הרמב"ם שם ה"ז.
  219. ↑ עי' רבנו גרשום ורש"י שם, בפי' ראשון, של"ג: דאמר מר וכו'; ריטב"א סוכה שם בשם הראב"ד; ס' המכריע תענית שם; קה"י מנחות סי' ח בד' תוס' סוכה שם ד"ה ואי, ועי' מקדש דוד סי' י ס"ק ד; גבו"א תענית שם.
  220. ↑ ע"ע עבודה (במקדש). ערל"נ סוכה נ א; חזו"א יומא שם; גרי"ז מנחות ותמורה שם; חוקת הפסח שם.
  221. ↑ עי' לעיל.
  222. ↑ עי' ציון 466 ואילך. רש"י ורבנו גרשום שם. ועי' מאירי תענית שם, שלדעה זו ל"ג כן בגמ'.
  223. ↑ ירושלמי סוכה פ"ד ה"ו: אל שם עבר יום עבר קרבנו, וקה"ע שם; לחם יהודה תו"מ פ"י ה"ו, בתי' שני, בד' הכס"מ בהסבר דברי הרמב"ם שם, ועי' ערה"ש שבציון 226. ועי' חזו"א יומא סי' קכו אות כ, שפי' דברי הירושלמי בע"א.
  224. ↑ עי' ציון 86. אבנ"ז או"ח סי' תצה אות ג; משך חכמה במדבר כט יח-יט; חי' הגרי"ז מנחות טו ב ותמורה יד ב.
  225. ↑ חי' הגרי"ז שם.
  226. ↑ מאירי תענית ב ב בשם י"מ; מרה"פ לירושלמי שם, שהבבלי חולק על הירושלמי. ועי' ערה"ש העתיד קדשים סי' קכא ס"ק ז, שתלה הדין בגרסאות שבגמ' תענית שם, שלגורסים: דאמר מר וכו' (עי' ציונים 203, 210), למדים ניסוך המים מניסוך היין שיש בו תשלומין, ולראשונים של"ג כן (עי' ציון 219), אין לניסוך המים תשלומין. ועי' ערה"ש שם, שתמה שלא הזכיר הרמב"ם דין זה, ועי' ציון 223.
  227. ↑ ע"ע נסכים. מאירי שם. וכעי"ז במשך חכמה וחי' הגרי"ז שם. וכ"מ במרה"פ שם, שאין לחלק בין ניסוך המים לנסכי יין. ועי' מאירי שם, שמנסך בלילה שלאחריו, וע"ע הנ"ל, שנסכים הבאים עם הזבח לא ניתנו לתשלומין בלילה אלא אם לא נתקדשו בכלי.
  228. ↑ ע"ע העלאת חוץ ציון 392 ואילך. עי' נועם ירושלמי סוכה פ"ד ה"ו (עד ב) ד"ה ולי נראה; חי' הגרי"ז שם בשם הגר"ח, ע"פ דברי ר"ל זבחים קי ב.
  229. ↑ ע"ע הנ"ל. חי' הגרי"ז שם, ועי"ש, שיישב בזה קושיית תוס' זבחים שם ד"ה אי. ועי' ציון 161.
  230. ↑ עי' ציון 292 ואילך.
  231. ↑ עי' ציון 301.
  232. ↑ קר"א זבחים שם.
  233. ↑ ירושלמי סוכה פ"ד ה"ו.
  234. ↑ ירושלמי וקה"ע ותורי"ד שם. ועי' שי"ק לירושלמי שם ותורי"ד שם, שהירושלמי הוא כעין דברי הגמ' זבחים שם וכפי' רש"י שבציון 311. ועי' פנ"מ לירושלמי שם, שפי' שהן שתי מחלוקות נפרדות.
  235. ↑ קר"א שם.
  236. ↑ עי' ציון 308.
  237. ↑ עי' ציון 309.
  238. ↑ קר"א שם.
  239. ↑ קר"א שם.
  240. ↑ ירושלמי סוכה פ"ד ה"ו.
  241. ↑ עי' ציון 239. קר"א שם ופנ"מ לירושלמי שם, בביאור דברי ר' זעירא בירושלמי שם: והוא שניסך שלושת לוגים בפנים ושלושת לוגים בחוץ. ועי' קר"א שם, שזהו פי' דברי הירושלמי: אין להם שיעור, ולדעתו לכמות המים יש שיעור. ועי' פנ"מ שם, שאין שיעור לכמות המים. ועי' קה"ע שבציון 360, שפי' בע"א.
  242. ↑ עי' להלן.
  243. ↑ ר' שמעון במשנה מנחות מה ב.
  244. ↑ עי' ציון 6 ואילך.
  245. ↑ משך חכמה במדבר כט יח-יט.
  246. ↑ עי' השמטות לזהר בראשית (רסב א): אינון מים חיים; תוס' מעילה יב ב ד"ה כל; ריטב"א סוכה מח א; מאירי סוכה שם. ועי' רש"י סוכה כא א ד"ה ומביאין. ועי' בנין שלמה שבציון 272.
  247. ↑ עי' תר' אונקלוס ותיב"ע ויקרא יד ה: מי מבוע, וראב"ע בראשית כו יט. בנין שלמה הנ"ל.
  248. ↑ ראשונים שבציון 253; רבנו גרשום מעילה יג א; רש"י מעילה שם ד"ה בור, ועי' ציון 262; רשב"ם ב"ב עט א ד"ה מים, ומרומי שדה סוכה מח ב בדעתו; עי' תוס' ב"ב ס ב ד"ה מים; עי' רע"ב סוכה פ"ד מ"ט, ותוי"ט שם בדעתו.
  249. ↑ עי' ציון 450.
  250. ↑ עי' ציון 451. ראשונים שבציון 253; רש"י מעילה שם; ריטב"א שם; מאירי שם.
  251. ↑ ישעיהו יב ג. סוכה שם ב.
  252. ↑ ר"ח סוכה שם; תוס' סוכה שם ד"ה מנה"מ, בפי' שני; תוס' מעילה שם; עליות דר"י ב"ב שם; חי' הר"ן ב"ב שם בשם תוס'; ריטב"א סוכה שם; תורא"ש סוכה שם, בפי' שני. וע"ע חצוצרות ציון 285, שיש שפי' הגמ' סוכה שם בע"א.
  253. ↑ עי' ציון 448.
  254. ↑ ע"ע כיור ציון 85.
  255. ↑ ע"ע הנ"ל שם.
  256. ↑ בנין שלמה סי' נ; חשק שלמה סוכה שם; עי' רש"ש סוטה טו ב. ועי' רש"ש סוכה שם, שהוא דוחק. ועי' שטמ"ק ב"ב עט א בשם גליון, שהק' מהמשנה הנ"ל, ולא תירץ. ועי' מנ"ח סוף מ' שכ, שדחק שהמשנה דברה באופן שהיו מי מעיין בכיור, וכעי"ז בערל"נ סוכה נ א.
  257. ↑ עי' להלן. ועי' חשק שלמה שם, שכ"מ בדברי בר קפרא בירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו, שדוד ניסך בסוכות מי בור, שאינם מי מעין אלא מים מכונסים.
  258. ↑ בית יצחק או"ח סי' כו אות ד וחשק שלמה שם ועמק סוכות סוכה מח א ואבן ישראל לרמב"ם תו"מ פ"י ה"י בד' הרמב"ם שם, שפסק שממלאים מן הכיור אף שסובר כחכמים, ע"ע הנ"ל שם; ערל"נ להלן; מנ"ח שם. ועי' עמק סוכות שם, ראיה נוספת.
  259. ↑ מנ"ח וחשק שלמה שם בד' הרמב"ם הנ"ל. ועי' בית יצחק שם, שצידד כן.
  260. ↑ מנ"ח שם.
  261. ↑ ערל"נ סוכה מח ב בד' רש"י שם ד"ה מנא הני מילי. ועי' רש"י מעילה שבציון 249, וצ"ב.
  262. ↑ עי' ציון 454. ערל"נ שם בד' רש"י, בפי' דברי הירושלמי סוכה פ"ד ה"ו: כדי לעשות פומפי לדבר. ועי' ציון הנ"ל.
  263. ↑ שאילת יעבץ ח"ב סי' קל; תפא"י סוכה פ"ד מ"י יכין אות נח. ועי' יד דוד (זינצהיים) סוכה שם בד' תוס' סוכה שם, שמשמע שחולק.
  264. ↑ תפא"י שם.
  265. ↑ עי' ציון 421. רש"י להלן.
  266. ↑ רש"י פסחים לד ב ד"ה מי החג, בפי' הגמ' שם, ושאילת יעבץ שם ולחם שמים ביצה פ"ב מ"ג בדעתו.
  267. ↑ עי' ציון 448.
  268. ↑ שאילת יעבץ שם.
  269. ↑ עי' מקוואות פ"א מ"ח: מוכין, ופיהמ"ש לרמב"ם שם, וע"ע מי חטאת.
  270. ↑ ע"ע הנ"ל.
  271. ↑ בנין שלמה סי' נ.
  272. ↑ עי' דברי ר' יוחנן סד א: נסכים שמא יתעשנו וכו', ופיהמ"ש לרמב"ם זבחים פ"ו מ"ג.
  273. ↑ במדבר כח לא.
  274. ↑ פיהמ"ש שם ע"פ גמ' מנחות פז א, לעניין יין מעושן.
  275. ↑ עי' ציון 486.
  276. ↑ דברי ר' יוחנן שם ורש"י שם ד"ה יתעשנו ופיהמ"ש שם.
  277. ↑ ע"ע.
  278. ↑ מנ"ח מ' שכ, שהוא פשוט.
  279. ↑ ע"ע.
  280. ↑ ק"ס שבציון 404.
  281. ↑ ע"ע יין ציון 444.
  282. ↑ מנ"ח מ' שכ. ועי' עמק ברכה ניסוך המים אות ג, שדחה.
  283. ↑ ע"ע מקוה. מנ"ח שם; עי' צ"פ תרומות פ"ב הי"ג (ד"ה וכן נ'). ועי' צ"פ שבציון 401.
  284. ↑ ציון 229 ואילך.
  285. ↑ ציון 208 ואילך.
  286. ↑ ציונים 98 ואילך, 109.
  287. ↑ ציון 56.
  288. ↑ ועי' דק"ס תענית ג א אות ד, שאע"פ שהיו יכולים לשאול מעולי הרגל, תיתכן מח' בדבר זה, כיוון ששיעור המים לא ניכר כ"כ לעם העומדים מרחוק, ועי' ציון 165.
  289. ↑ רמב"ם תו"מ פ"י ה"ז; רע"ב סוכה פ"ד מ"ט.
  290. ↑ עי' להלן; עי' משנה שלהלן ציון 292, וגמ' סוכה מח ב: דאי רבנן כי הדדי נינהו, וריטב"א שם; תוספתא סוכה פ"ג, לגר' שלפנינו, ועי' חלופי גרסאות בחזו"י לתוספתא שם, שי"ג: כל שמונה. וצ"ב בד' המשנה ותוספתא הנ"ל, אם הוא שיעור למעלה או למטה.
  291. ↑ משנה סוכה מח א.
  292. ↑ במדבר כט לא.
  293. ↑ ע"ע הין ציון 28 וע' נסוך היין. עי' דברי ר"ל זבחים קי ב.
  294. ↑ ע"ע נסכים. רש"י סוכה שם ד"ה מחזקת; ר"י מלוניל לרי"ף סוכה שם (כג א); מאירי סוכה שם; רע"ב סוכה שם.
  295. ↑ עי' ציון 64 ואילך.
  296. ↑ עי' ציון 295. עי' חוקת הפסח שבציון 116; רשימות שיעורים סוכה מז א ומח א.
  297. ↑ עי' ציון 29 ואילך.
  298. ↑ עי' רמב"ם שבציון הנ"ל, שניסוך המים הלמ"מ, ועי' ציון 290 שפסק ששיעורו שלשה לוגים, ועי' קר"א ולקוטי הלכות זבחים שם. ועי' קר"א שם, שצידד שלדעה זו אף שיעור המים נלמד מהלל"מ.
  299. ↑ עי' להלן; אהא"ז מעה"ק פי"ט ה"ב-ג בד' הרמב"ם שם, ועי' ציון 317. ועי' מראה כהן זבחים קי ב ושפ"א מעילה יג ב, שכ"מ ברמב"ם תו"מ שם, ועי' אחרונים הנ"ל, שהק' מדבריו מעילה פ"ב ה"ט, שמועלים בכולם, ועי' אהא"ז שם, מה שתירץ. ועי' ציון 119.
  300. ↑ ע"ע העלאת חוץ ציון 392.
  301. ↑ תוס' זבחים שם ד"ה ביש, בשם ר' חיים, בפי' דברי רב נחמן בר יצחק זבחים שם, וע"ע העלאת חוץ ציון 396. ועי' חי' רע"א זבחים שם, שתמה מה הכרח לפרש כן. ועי' ציון 325 ואילך.
  302. ↑ מעילה יג ב, וע"ע מעילה.
  303. ↑ ע"ע הנ"ל, ועי"ש, מח' ראשונים, אם מועלים בשלושת הלוגים האחרונים שבכלי. רבנו גרשום מעילה שם ורש"י שם ד"ה אין דיש וד"ה לטעמיה, בביאור מסקנת הגמ' מעילה שם: לטעמא דמנחם יודפאה קאמר. ועי' תוס' זבחים שם ד"ה אישתמיטיה, בפי' שני, ותוס' ד"ה רבי אליעזר מעילה שם, שכ"כ לעניין שלא להוסיף על שלושה לוגים, ועי' ציון 305. ועי' ציון 354.
  304. ↑ עי' להלן; תוס' זבחים ומעילה שבציון 304 בד' ר"ל שבציון 303. וצ"ב בדעתם אם יש להם שיעור למטה.
  305. ↑ עי' לעיל ציון 301.
  306. ↑ רש"י זבחים קיא א ד"ה בקרבו נסכים, פי' דברי רב פפא ורבינא זבחים שם.
  307. ↑ ברייתא זבחים קי ב, לגר' רש"י שם ד"ה ביש ותוס' שם ד"ה ביש, וכן גר' מסורת הש"ס בשם רש"ק. ועי' גר' שלפנינו: ר' אלעזר בר"ש, ועי' ברכת הזבח זבחים שם, שהוא ט"ס.
  308. ↑ ע"ע העלאת חוץ ציון 393. ועי' תוספתא זבחים פי"ב הגר': אם נתמלא לשום חג חייב אם לאו פטור. ועי' רש"י ותוס' הנ"ל ושטמ"ק זבחים שם שגר': והוא שמלאם, ועי' שטמ"ק, של"ג: חייב, ועי' ציון 344.
  309. ↑ עי' ציון 292.
  310. ↑ ע"ע קדוש כלי. רש"י שם קי ב ד"ה ביש, בפי' דברי רב נחמן בר יצחק שם, ושם קיא א ד"ה בקרבו נסכים, בפי' דברי רב פפא ורבינא, וע"ע העלאת חוץ ציון 395. וצ"ב, שלדבריו ר"א שבברייתא אינו כר"א שבמשנה, עי' ציון 347, ועי' ציון 352. ועי' שי"ק ותורי"ד לירושלמי סוכה שבציון 315, שפי' באופן זה דברי ר' לעזר שבירושלמי הנ"ל, ועי' קה"ע שבציון 316, שפי' הירושלמי בע"א.
  311. ↑ ע"ע גלוי ציון 234.
  312. ↑ שו"ת פני מבין או"ח סי' קס אות ב ושו"ת הרי בשמים תניינא סי' נד בד' רש"י סוכה מח ב ד"ה שהיין. ועי' הג' חשק שלמה סוכה שם, מה שהק' לדברי רש"י הנ"ל, ובזה מיושבת קושייתו.
  313. ↑ עי' להלן. וצ"ב בדעתם אם יש להם שיעור למעלה.
  314. ↑ ירושלמי סוכה פ"ד ה"ו. ועי' קה"ע ותורי"ד שם, שהוא פי' דברי התנא שם בשם ר' לעזר, שצריך שיהא מילואם לשם חג, ועי' פנ"מ לירושלמי שם, שפי' שהוא תנא אחר.
  315. ↑ קה"ע שם בפי' דברי ר' זעירא בירושלמי שם: והוא שניסך שלושת לוגין בפנים ושלושת לוגין בחוץ. ועי' קר"א שבציון 239, שפי' בע"א.
  316. ↑ עי' להלן; קר"א וקדשי דוד (מועטי) זבחים שם וליקוטי הלכות סוכה נ א (כט א) ובעין משפט שם והר המוריה ותקנת עזרא מעילה פ"ב ה"ט בד' הרמב"ם מעה"ק פי"ט ה"ד, שהמנסך פחות משלושה לוגים פטור, ומעילה שם, שמועלים בכל המים שבצלוחית, ועי' ציון 355; מענה אליהו סי' יח בד' הרמב"ם תו"מ פ"י, שלא הזכיר שיעור המים. ועי' אהא"ז מעה"ק שם במלואים והשמטות בתשובה לר"מ אילן, שצידד כן בד' הרמב"ם שם, ועי' ציון 300. ועי' קר"א ותקנת עזרא שם, שתמהו בטעם החילוק בין השיעורים. ועי' הר המוריה מעה"ק שם. ועי' ציון 119.
  317. ↑ קדשי דוד שם.
  318. ↑ עי' ציון 423.
  319. ↑ עי' ציונים 428, 434.
  320. ↑ ראשונים שבציון 428.
  321. ↑ מאירי סוכה מח א; ליקוטי הלכות סוכה נ א (כט א).
  322. ↑ עי' לעיל ציון 301.
  323. ↑ ע"ע קדוש כלי.
  324. ↑ רש"י שם ד"ה ביש בפי' דברי רב נחמן בר יצחק שם, וע"ע העלאת חוץ ציון 395. ועי"ש: שבכלל מאתיים מנה, וצ"ב בכוונתו, ועי' אילת השחר לראי"ל שטיינמן זבחים שם. ועי' ציון 302.
  325. ↑ קר"א בד' רש"י שם.
  326. ↑ עי' תוספתא סוכה פ"ג.
  327. ↑ תוספתא שם.
  328. ↑ עי' לעיל.
  329. ↑ חס"ד לתוספתא שם.
  330. ↑ משנה סוכה שם. וצ"ב בדעתו אם הוא שיעור למעלה או למטה.
  331. ↑ עי' ציון 29. רש"י זבחים קי ב ד"ה הא.
  332. ↑ ע"ע לוג ציון 34 ואילך, מח' תנאים. תוי"ט סוכה פ"ד מ"ט; עי' חס"ד לתוספתא סוכה פ"ג ה"ו, ועי"ש שהוסיף שלדעת ר' יהודה הניסוך נלמד מהלל"מ ואין לו רמז עם הנסכים, ולפיכך יש ללמדו משיעור לח אחר שבתורה. ועי' רש"ש סוכה מח ב, שכ"ה אף לחולקים וסוברים שמביא לוג לכל עשרון, ע"ע הנ"ל שם, שהרי הוא שיעור השמן למתנדב מנחה סתם שמביא עשרון אחד, ע"ע מנחות.
  333. ↑ ע"ע. רש"ש שם. ועי' תוי"ט שם, שנקט לוג שמן למנחת מצורע עני, ע"ע טהרת מצורע ציון 402, ועי' רש"ש שם, שתמה שהרי מצורע עני מביא שלושה לוגים למנחתו, ע"ע מנחות.
  334. ↑ ע"ע נסכים.
  335. ↑ עי' חוקת הפסח הנ"ל; רשימות שיעורים סוכה מז א ומח א.
  336. ↑ שפ"א סוכה שם.
  337. ↑ עי' רש"י סוכה שם ד"ה ר' יהודה: בתרתי פליגי וכו', ושפ"א שם בדעתו; תפא"י סוכה פ"ד מ"ט יכין אות נג.
  338. ↑ תפא"י שם, בפי' ראשון. ועי"ש, בפי' שני, שהוא כדי שלא יטעו להוציא את הלוג המקודש לניסוך ויפסלו ביוצא, ע"ע, ועי' עמק סוכות סוכה נ א, שתמה שהוא נגד דברי תוס' שבציון 457.
  339. ↑ משנה זבחים קי ב.
  340. ↑ קר"א וגאון צבי זבחים שם בד' רש"י שם ד"ה והא. ועי' אחרונים שבציון 347 בד' רש"י. ועי' גאון צבי שם, בפי' שני, שלא ייתכן שלא יהיה למים שיעור למטה משום הקריבהו נא לפחתך, ע"ע.
  341. ↑ עי' ציון 308.
  342. ↑ עי' ציון 309.
  343. ↑ שפ"א זבחים שם, לגר' הברייתא שלפנינו. ועי' שפ"א שם, שא"א לומר כן לגר' רש"י ותוס' ושטמ"ק שבציון 309, שלגרסתם משמע שבא ר' אלעזר להקל.
  344. ↑ עי' ציון 340.
  345. ↑ גמ' זבחים שם.
  346. ↑ עי' רש"י זבחים שם ד"ה הא, וקדשי דוד ועולת שלמה זבחים שם בד' רש"י שם ד"ה והא, ועי' ציון 341; תוס' זבחים שם ד"ה ביש; פיהמ"ש לרמב"ם זבחים פי"ג מ"ו; תפא"י זבחים שם יכין אות מה. ועי' ציון 311.
  347. ↑ עי' ציון 301.
  348. ↑ עי' תוס' זבחים קיא א ד"ה בקרבו, בפי' דברי רב פפא ורבינא שם, שת"ק מודה לר"א, ועי' ציון 352, שכן פירשו בד' ר"א בברייתא.
  349. ↑ עי' ציון 308.
  350. ↑ עי' ציון 309.
  351. ↑ תוס' זבחים קי ב ד"ה ביש, בשם ר' חיים, בפי' דברי רב נחמן בר יצחק שם, שר"א לשיטתו במשנה שלעיל. ועי' קר"א זבחים שם, של"מ כן בתוספתא זבחים פי"ב. ועי' ציון 311.
  352. ↑ מעילה שם.
  353. ↑ תוס' זבחים שם ד"ה אישתמיטיה, בשם רש"י (וברש"י מעילה שלפנינו פי' בע"א, עי' ציון 304) ומעילה שם ד"ה רבי אליעזר, בשם י"מ, בביאור מסקנת הגמ' מעילה שם. ועי' תוס' זבחים שם, שדחה. ועי' ציון הנ"ל.
  354. ↑ מעילה יג ב, וע"ע מעילה. ועי' ציון 317, שי"ס בד' הרמב"ם מעילה פ"ב ה"ט שפסק כר' יוחנן, שאין להם שיעור למעלה אך יש להם שיעור למטה.
  355. ↑ עי' רש"י מעילה שם ד"ה אין.
  356. ↑ קר"א זבחים שם.
  357. ↑ ירושלמי סוכה פ"ד ה"ו. ועי' קה"ע ותורי"ד לירושלמי שם, שהוא פי' דברי התנא שם בשם ר' לעזר, שאין צריך שיהא מילואם לשם חג, ועי' פנ"מ לירושלמי שם, שפי' שהוא תנא אחר.
  358. ↑ קה"ע ופנ"מ ותורי"ד לירושלמי שם. ועי' קר"א שבציון 242, שפי' בע"א.
  359. ↑ קה"ע שם בפי' דברי ר' זעירא בירושלמי שם: והוא שניסך שלושת לוגין בפנים ושלושת לוגין בחוץ. ועי' ציון 316. ועי' נועם ירושלמי לירושלמי שם (עד ב) ד"ה ע"כ היה, שהגיה דברי הירושלמי שם, ולדבריו לדעה זו המנסך בחוץ פטור אף בשלושה לוגים.
  360. ↑ פנ"מ ותורי"ד לירושלמי שם בביאור דברי ר' זעירא הנ"ל. ועי' תורי"ד שם, בטעם שלא נקט הירושלמי נפק"מ לעניין קידוש כלי כפי' רש"י שבציון 201.
  361. ↑ ע"ע מקוה. מנ"ח מ' שכ.
  362. ↑ ע"ע מזבח החיצון ציון +++, ועי"ש במקומם של הספלים בצד הקרן. עי' משנה סוכה מח א: שני ספלים של כסף היו שם וכו' מערבו של מים מזרחו של יין, ורש"י שם ב ד"ה אחד. ועי' גמ' שם, שכ"ה בין לר' יהודה ובין לרבנן במשנה שם.
  363. ↑ עי' ציון 126.
  364. ↑ עי' ציון 450.
  365. ↑ ע"ע מזבח החיצון ציון +++
  366. ↑ רש"י סוכה שם ד"ה כמין; רע"ב סוכה פ"ד מ"ט.
  367. ↑ ע"ע.
  368. ↑ רש"י סוכה מח ב ד"ה אתי ותוי"ט סוכה פ"ד מ"ט והר המוריה תו"מ פ"י ה"ז בדעתו; מאירי סוכה שם א (ד"ה עירה), ועי' ציון 371; כתר המלך תו"מ שם בד' הרמב"ם שבציון 401, שאף אם החליף הספלים יצא, אלא שלא הוצרך לכתבו; תפא"י סוכה שם יכין אות נב. ועי' או"ש תו"מ שם. ועי' אחרונים שבציון הנ"ל ובציון 371, שפי' דברי הרמב"ם בע"א.
  369. ↑ משנה סוכה שם. רש"י ומאירי ותפא"י שם. ועי' ציונים 372, 402, שיש שפירשו בע"א.
  370. ↑ לחם יהודה תו"מ פ"י ה"ז וליקוטי הלכות סוכה מח ב בזבח תודה (ד"ה עירה) בד' הרמב"ם תו"מ שם, ועי' ליקוטי הלכות שם, שכ"מ בתוי"ט סוכה פ"ד מ"ט, שגר' בדברי הרמב"ם: בכלי; ליקוטי הלכות שם בד' המאירי סוכה שם א (ד"ה אמר המאירי): ואם עירה המים לתוך של יין וכו' ונסך שניהם בכלי אחד, שמתיבת "של" משמע שמדבר על ספל היין, ועי' ציון 369. ועי' ליקוטי הלכות שם, שכ"מ בתוי"ט סוכה פ"ד מ"ט, שגר' בדברי הרמב"ם: בכלי. ועי' לחם יהודה שמיושב בזה סתירת דברי הרמב"ם שבציון 401. ועי' אחרונים שבציון 401, שפי' דברי הרמב"ם בע"א.
  371. ↑ משנה סוכה מח ב. לחם יהודה וליקוטי הלכות שם. ועי' ציון 370, שיש שפירשו בע"א.
  372. ↑ ע"ע מזבח החיצון +++ וע' שיתין.
  373. ↑ ברכת הזבח זבחים סג א בד' הרמב"ם מעה"ק פ"ב ה"א ותו"מ פ"י ה"ז, שבזה מיושבת סתירת דבריו, ועי' ציון 385. ועי"ש, שלדבריו הרמב"ם מעה"ק שם מדבר בבית ראשון, ועי' מרכה"מ מעה"ק שם, שתמה בזה.
  374. ↑ מרכה"מ מעה"ק פ"ב ה"א בד' הרמב"ם שם ותו"מ פ"י ה"ז, שבזה מיושבת סתירת דבריו, ועי' ציון 385.
  375. ↑ ע"ע מזבח החיצון +++. מרכה"מ שם.
  376. ↑ עי' ציון 127 ואילך.
  377. ↑ עי' רש"י סוכה מח ב ד"ה כמין (וכ"ה ברע"ב סוכה פ"ד מ"ט: גג המזבח), ותוס' סוכה שם ד"ה כמין ותורא"ש שם בדעתו.
  378. ↑ עי' ציון 391. ביאור ר"מ קזיס למס' מדות פ"ג; עמק ברכה ניסוך המים אות ב. וכן צידד ברשימות שיעורים סוכה מח ב. ועי' הערת המהדיר לביאור ר"מ קזיס שם, שרש"י לשיטתו שאין הספלים מחוברים למזבח, עי' ציון 381, ואין הניסוך בספל חשוב ע"ג המזבח.
  379. ↑ עי' ציון 363 ואילך.
  380. ↑ ע"ע מזבח החיצון ציון ++++. ריטב"א סוכה שם.
  381. ↑ תוס' שם; ריטב"א שם; תוס' הרא"ש שם; לח"מ מעה"ק פ"ב ה"א בד' הרמב"ם שם. ועי' הערת המהדיר הנ"ל, שהוא.
  382. ↑ תוס' וריטב"א ותוס' הרא"ש שם. וע"ע הנ"ל, שי"ס שהיו חוטם הספלים נתון בתוך בור השיתין.
  383. ↑ עי' ציון 135.
  384. ↑ ע"ע מזבח החיצון. עמק ברכה ניסוך המים אות ב ע"פ רמב"ם מעה"ק פ"ב ה"א, שיוצק על היסוד, ותו"מ ה"ז, שמנסך למעלה מחצי המזבח. וכ"מ בראב"ד מעה"ק שם בד' הרמב"ם. ועי' עמק ברכה שם, שבזה מיושבת סתירת דברי הרמב"ם שבשתי ההלכות הנ"ל, ועי' אחרונים שבציונים 374, 375, שתי' בע"א. ועי' כ"מ ולח"מ מעה"ק שם, שפי' דברי הרמב"ם בע"א. ועי' גמ' שבציון 491, שעלולים היו המים להתעשן בעשן המערכה, ומשמע שהולך הכהן בראש המזבח סמוך למערכה.
  385. ↑ ע"ע שיתין וע' מזבח החיצון ציון +++.
  386. ↑ עי' ציון 399. עמק ברכה שם.
  387. ↑ עי' ציון 363 ואילך.
  388. ↑ עמק ברכה שם.
  389. ↑ עי' ציון 127 ואילך.
  390. ↑ אחרונים שבציון 379; רשימות שיעורים סוכה מח ב בד' הרמב"ם תו"מ פ"י ה"ו. ועי' הערת המהדיר לביאור ר"מ קזיס למס' מדות פ"ג, שכ"ה אף לד' תוס' שבציון 382, שמנסך לשיתין, שלשיטתם הספלים מחוברים למזבח וחשובים כגופו של מזבח, ועי' רשימות שיעורים שם, שצידד כן, ועי' ציון 393.
  391. ↑ רשימות שיעורים שם.
  392. ↑ עמק ברכה בד' הרמב"ם שבציון 385, שמנסך ליסוד. ועי' רשימות שיעורים שם, שצידד כן בד' תוס' שבציון 382.
  393. ↑ עי' להלן.
  394. ↑ הכתב והקבלה שמות כט מ. ועי"ש, בטעם שלא יכול להיעשות באופן שיהיה הכהן מוליך הקילוח סביב המזבח.
  395. ↑ הכתב והקבלה שם בד' הרמב"ם מעה"ק פ"ב ה"א, שמגביה ידו בעת נסוך היין, ע"ע.
  396. ↑ עי' ציון 494 ואילך.
  397. ↑ הכתב והקבלה שם.
  398. ↑ עי' ציון 385. עמק ברכה ניסוך המים אות ב בד' הרמב"ם תו"מ שבציון 134.
  399. ↑ עי' כ"מ מעה"ק שם בד' הרמב"ם שם, שאין צריך להגביה ידו, ונקט הרמב"ם שמגביה לפי שכן הרגילות.
  400. ↑ ק"ס תו"מ פ"י מ' קמו ושבות יעקב ח"ב סי' יח וערל"נ סוכה מח ב ומנ"ח מ' שכו וצ"פ תרומות פ"ב הי"ג (ד"ה וכן נ') וכתר המלך תו"מ שם בד' הרמב"ם תו"מ שם ה"ז, לגר' שלפנינו: עירה המים לתוך היין או היין לתוך המים ונסך שניהם מכלי אחד. ועי' מנ"ח שם, שהיינו בעירב המים והיין בצלוחית וממנה עירה לספל, וכ"מ בק"ס שם, ועי' ערל"נ שם, שהיינו בעירה המים או היין לתוך הספל ולתוכם עירה את הנסך השני, וצ"ב בדעתו אם פסול בעירב שניהם בצלוחית. ועי' מנ"ח שם, שסותר לדברי הרמב"ם שם ה"ו: היה מנסך המים לבדו, שמשמע שפסול לנסכם מעורבים ביין, ועי' ציון 371. ועי' מנ"ח שבציון 283, שיין חזק שמעורב במים מחצה על מחצה חשוב יין גמור, ולדבריו אין על המעורב בצלוחית שם מים, ועי' עמק ברכה ניסוך המים אות ג, שחולק וסובר שאין חלק המים הופך ליין. ועי' צ"פ תרומות פ"ב הי"ג (ד"ה וכן נ'), שאע"פ שמים המעורבים ביין ונשתנתה מראיתם פסולים לניסוך המים, עי' ציון 284, בעירב שני הנסכים יצא אף בשינוי מראה, ועי"ש הטעם. ועי' אחרונים שבציון 371, שפי' דברי הרמב"ם בע"א.
  401. ↑ משנה סוכה מח ב. אחרונים הנ"ל בד' הרמב"ם. ועי' ציון 370, שיש שפירשו בע"א, וצ"ב בדעתם אם יצא בעירב היין והמים יחד.
  402. ↑ ע"ע.
  403. ↑ ק"ס שם.
  404. ↑ עי' ציון 331.
  405. ↑ ע"ע נסוך היין. עי' ציון 292.
  406. ↑ ע"ע בטול אסורים ציון 119.
  407. ↑ ע"ע חוזר ונעור ציון 312. עי' ערל"נ שם.
  408. ↑ ע"ע מצות מבטלות זו את זו. שבות יעקב שם, וכעי"ז בעמק ברכה ניסוך המים אות ג. ועי' ערל"נ שם, שנשאר בצ"ע.
  409. ↑ מאירי סוכה מח א (ד"ה עירה): ובלבד שלא יערב מים עם היין וכו'; ליקוטי הלכות סוכה שם ב בזבח תודה (ד"ה עירה) בד' הרמב"ם שם, לגר' התוי"ט שבציון 371.
  410. ↑ עי' ציון 292.
  411. ↑ ע"ע נסוך היין.
  412. ↑ ע"ע בטול אסורים ציון 95.
  413. ↑ עי' ציון 331.
  414. ↑ ע"ע בטול אסורים ציון הנ"ל וציון 6.
  415. ↑ מרחשת ח"א סי' כא אות א בד' הרמב"ם תו"מ שם. ועי"ש, שבזה מיושב סדר המשנה סוכה שם ב, שהביאה דעת ר' יהודה אחר דין עירה מים וכו', להשמיע שאינו אלא לדעת חכמים, ועי"ש, ששינוי סדר המשנה הוא מקור דברי הרמב"ם בביאור המשנה. ועי' ערל"נ שם, שדייק מהמשנה ומן הגמ' סוכה שם, שר' יהודה מודה לחכמים.
  416. ↑ עי' ציון 423.
  417. ↑ משנה סוכה מח א; רמב"ם תו"מ פ"י ה"ז.
  418. ↑ עי' רבנו גרשום מעילה יג ב; עי' רש"י מעילה שם ד"ה ולא; תוס' סוכה נ א ד"ה ואי ומעילה שם ד"ה נתנו; עי' ריטב"א סוכה מח א ומט ב; תורא"ש סוכה נ שם; רע"ב מעילה פ"ג מ"ז. וע"ע כלי שרת ציון 395 ואילך. וע"ע הנ"ל ציון 397, שי"ס שאינה כלי שרת.
  419. ↑ עי' ציון 291 ואילך.
  420. ↑ רש"י סוכה מח ב ד"ה שאינה; רמב"ם תו"מ פ"י ה"ט; ר"י מלוניל לרי"ף סוכה שם (כג א); מאירי סוכה שם א. וע"ע כלי שרת ציון 401 ואילך.
  421. ↑ תפא"י סוכה פ"ד מ"י יכין אות נז. ועי' ערוה"ש העתיד קדשים סי' קכא ס"ק י, שהטעם משום טרחה, אבל אין איסור בדבר, ועי' רש"י פסחים לד ב ד"ה מי החג, שנראה שאינו מחמת טרחה.
  422. ↑ משנה סוכה שם ב; רמב"ם שם. ועי' תוס' שבועות יא א ד"ה הואיל, שא"א למלא בשבת, ונראה שהיינו מפני איסור מוציא מרשות לרשות, ע"ע מוציא, ועי' מקדש דוד קדשים סי' ג אות ד, שהק' שאפשר למלא בשבת מן הבור שממנו ממלאים הכיור, או מן השילוח ע"י מחיצה של בני אדם.
  423. ↑ רמב"ם שם.
  424. ↑ גמ' סוכה נ א. ועי' תוס' סוכה שם ד"ה ואי ותורא"ש ותור"פ סוכה שם, בטעם שאין מעכבים החבית חוץ לעזרה עד עמוד השחר שאין כלי שרת מקדשים חוץ לעזרה, ע"ע קדוש כלי, ועי' פי' הראב"ד לתו"כ צו פרשתא א הי"ב, ע"פ נוסח המובא בשער מרדכי שעל כנסת הראשונים לזבחים פח א אות צח, שאין להביא בחבית מקודשת שלדעתו המים מתקדשים אף חוץ לעזרה, ולדבריו צ"ב, כיצד מביאים בצלוחית בימי חול, עי' ציונים 457, 460, וע"ע יוצא ציון 255. ועי' ערל"נ סוכה שם, שהק' שיכול להלינה בראש המזבח שאין לינה פוסלת בו, לסוברים כן, ע"ע לינה ציון 305 ואילך, מח' אמוראים (ועי' ערל"נ שם, שהק' אף לחולקים), ועי' ערל"נ שם ודובב מישרים ח"א סי' קו, מה שתירצו בזה, ועי' אוצר מפרשי התלמוד סוכה שם ציון 27. ועי' פי' הראב"ד לתו"כ צו פרשתא א הי"ב, ע"פ נוסח המובא בשער מרדכי שעל כנסת הראשונים לזבחים פח א אות צח,
  425. ↑ ע"ע קדוש כלי.
  426. ↑ ע"ע לינה (בקדשים). רש"י סוכה שם ד"ה ואי.
  427. ↑ עי' ציון 317 ואילך. ועי' ציון 430.
  428. ↑ ע"ע קדוש כלי.
  429. ↑ גמ' סוכה מט ב ורש"י ד"ה אין וריטב"א שם ומאירי שם מח א. ומשמע שמפרשים הגמ' לסוברים ששיעור הניסוך שלושה לוגים ומעלה, עי' ציון הנ"ל ואילך, ונראה שה"ה לסוברים ששיעורו לוג ומעלה, עי' ציון 341 ואילך, וכן לסוברים שאין לו שיעור כלל, עי' ציון 347 ואילך.
  430. ↑ ע"ע הנ"ל, מח' אמוראים. גמ' סוכה שם.
  431. ↑ רש"י שם.
  432. ↑ ע"ע הנ"ל.
  433. ↑ עי' לעיל.
  434. ↑ גמ' סוכה נ א ורש"י שם. ועי' מל"מ פסולי המוקדשין פ"ג ה"כ, שלא חשו לזה אלא במקום שאין שיעור למים, ויישב בזה גמ' מנחות צ א, שלא חשו לגזירה זו, וצ"ב בכוונתו, ועי' ערל"נ סוכה שם ושפ"א שבציון 446, שיישבו בע"א. ועי' עמק סוכות סוכה שם, בטעם שלא תקנו חשש הקלקול ע"י הכרזה.
  435. ↑ עי' ציונים 300 ואילך, 305 ואילך.
  436. ↑ ע"ע הנ"ל.
  437. ↑ סוכה שם.
  438. ↑ ע"ע קדוש ידים ורגלים.
  439. ↑ ע"ע הנ"ל. רש"י סוכה שם ד"ה גזירה. ועי' ערל"נ שם, שבזה מיושב כיצד טעו בזה שהרי קדוש ידים ורגלים הוא מן הכיור. ועי' ערל"נ שם, שקשה שהרי י"ס שכה"ג אינו מקדש ידיו מן הקיתון אלא ביום הכפורים, ע"ע הנ"ל וע' עבודת יום הכפורים.
  440. ↑ ע"ע קדוש ידים ורגלים.
  441. ↑ רש"י שם.
  442. ↑ ריטב"א סוכה שם. ועי' ערל"נ שם, שהוא דוחק שהרי בכל יום ראו שמשקעים הכיור בבור כדי שלא יפסלו בלינה, ע"ע כיור ציון 98 ואילך. ועי' ערל"נ, שצידד לפרש הגזרה בע"א. ועי' עמק סוכות שבציון 435.
  443. ↑ עי' ציון 435 ואילך.
  444. ↑ מל"מ פסולי המוקדשין פ"ג ה"כ, ועי' ציון 435, מה שהק' לפי דבריו. וכ"מ בערל"נ סוכה נ א, שלא דחה קושיית המל"מ הנ"ל, כדברי השפ"א שבציון 446.
  445. ↑ שפ"א סוכה נ א, ובזה יישב קושיית המל"מ שבציון 435.
  446. ↑ עי' ציון 285.
  447. ↑ משנה סוכה מח ב; רמב"ם תו"מ פ"י ה"י. וע"ע כיור ציון 133. ועי' ציונים 257, 259.
  448. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 98 ואילך, מח' ראשונים, בטעם הדבר.
  449. ↑ משנה סוכה מח א. ועי' ציון 264.
  450. ↑ רש"י סוכה שם ד"ה מן; ר"י מלוניל לרי"ף סוכה שם (כג א); מאירי סוכה שם: נהר; פסקי ריא"ז סוכה פ"ה ה"א אות ב: חוץ לירושלים; רע"ב סוכה פ"ד מ"ט. ועי' ירושלמי חגיגה פ"א ה"א וטו"א חגיגה ו א וקה"ע חגיגה שם, שהיה באמצע ירושלים, וצ"ב, ועי' גט פשוט סי' קכח ס"ק לז, ששילוח הוא גיחון ושורש הנחל היה בתוך ירושלים וחזקיהו סתם מוצא המים והוליכם מחוץ לירושלים מתחת לארץ.
  451. ↑ עי' ציון 249.
  452. ↑ עי' ראשונים שבציון 251.
  453. ↑ עי' ציון 497. פסקי הרי"ד סוכה שם, בביאור הירושלמי סוכה פ"ד ה"ו: כדי לעשות פומפי לדבר, ועי' קה"ע ופ"מ לירושלמי שם, שפי' בע"א, וע"ע חצוצרות ציון 286; ערל"נ בד' רש"י שבציון 263. ועי' יד דוד (זינצהיים) סוכה שם בד' תוס' סוכה שם ד"ה מנא ה"מ, שדחה, שכדי לפרסם הדבר אפשר ליקח מים אחרים.
  454. ↑ עי' ציון 419.
  455. ↑ ע"ע יוצא ציון 253 ואילך, מח' ראשונים.
  456. ↑ ע"ע קדוש כלי, ושם שי"ח. תוס' סוכה נ א ד"ה ואי; תורא"ש סוכה שם; תור"פ סוכה שם. ועי' ראב"ד שבציון 425.
  457. ↑ ע"ע לינה ציון 32. ועי"ש ציון 96, מאימתי נפסלים.
  458. ↑ ע"ע הנ"ל, ושם שי"ח. ועי' ראב"ד שבציון 425.
  459. ↑ תוס' סוכה נא ב ד"ה קרא. ועי' גבו"א תענית ב ב ויומא כד א, שהק' שנפסלים המים בלינה, ולא הזכיר דברי תוס' הנ"ל, וצ"ב.
  460. ↑ השמטות לשטמ"ק מנחות עח ב, וחי' הגרמ"ז (לר"מ זמבא) סוס"י לא בדעתם. ועי' השמטות הנ"ל, שנלמד מן הכתוב (ישעיהו יב ג): ושאבתם מים בששון, ששמחת בית השואבה בלילה, ועי' הג' חשק שלמה להשמטות הנ"ל, שתמה כיצד נלמד כן מן הכתוב. ועי' חי' הגרמ"ז שם, שהק' מהגמ' שבציון 425, שבע"ש ממלאים בחבית שאינה מקודשת כדי שלא יפסלו המים בלינה, ומוכח שנפסלים בלינה, ותירץ שנפסלים בלינת כל הלילה ואין נפסלים בלינת עמוד השחר, ע"ע לינה ציון 20, שהוא דין מחודש בלינת קדשים.
  461. ↑ עי' תוס' סוכה נ א ד"ה ואי: דלא בעי בהן בגדי כהונה במילוי, והג' הב"ח שם שגר': כהן ובגדי כהונה; תורא"ש סוכה שם; תו"י יומא שם. ועי' ראשונים הנ"ל, שלכן אין מילוי שלא בזמנו מעכב בקידוש המים בכלי
  462. ↑ מקדש דוד קדשים סי' ג ס"ק ד. וכעי"ז ברשימות שיעורים סוכה שם.
  463. ↑ פסקי רי"ד סוכה נג ב; תפא"י שם יכין אות כב. ועי' רש"י סוטה ז א ד"ה לשער ורמב"ם ביה"ב פ"ה ה"ה וכלי המקדש פ"ז ה"ו.
  464. ↑ ע"ע עזרה.
  465. ↑ משנה סוכה נא ב. ועי' רש"י שם ד"ה תקעו ע"פ ר"ה לג ב, שכל תקיעות פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ותרועה באמצע.
  466. ↑ תפא"י סוכה שם יכין אות כד.
  467. ↑ עי' משנה שם, וע"ע עזרה.
  468. ↑ משנה שם. ועי' מהרש"א ח"א סוכה שם והון עשיר סוכה פ"ה שם וערל"נ סוכה שם, בטעם שתקעו במעלה עשירית.
  469. ↑ עי' משנה שם, לגר' רש"י שם ד"ה הגיעו: הגיעו לעזרה, ורש"י שם ורע"ב שם. ועי' גר' שלפנינו: הגיעו לעזרה וכו' הגיעו לקרקע וכו', ועי' הגה"ה על הגליון שם, שהבבא השניה נמחקת. ועי' הג' הגר"א סוכה, שגר': הגיעו לקרקע העזרה.
  470. ↑ משנה שם.
  471. ↑ משנה שם ורש"י שם ד"ה תוקעין.
  472. ↑ רש"י שם נג ב ד"ה שלש.
  473. ↑ רש"י שם ד"ה הפכו.
  474. ↑ עי' יחזקאל ח טז.
  475. ↑ משנה שם ורש"י שם ד"ה אבותינו ור"י מלוניל לרי"ף סוכה שם (כג א).
  476. ↑ רש"י שם ד"ה שונין; ר"י מלוניל שם.
  477. ↑ משנה שם. עי' גמ' סוכה נג ב.
  478. ↑ פיהמ"ש לרמב"ם סוכה פ"ד מ"ב ע"פ גמ' סוכה נג ב. ועי' רש"י סוכה שם ד"ה אנו, שבזה מתורץ שאינו נראה כשתי רשויות, ע"ע הודאה ציון 54 ואילך וע' יחוד השם ציון 70 ואילך, שהאומר "שמע שמע" או "מודים מודים" משתקין אותו מפני כך, ועי' ערל"נ סוכה שם בד' מהרש"א שם בח"א, שאינו נוסח אמירתם אלא משמעות דבריהם.
  479. ↑ מלאכת שלמה סוכה שם מ"ט; תפא"י סוכה שם יכין אות מד.
  480. ↑ עי' מדות פ"ב מ"ו ורש"י סוכה מח א ד"ה שער ותוס' שם ד"ה שער.
  481. ↑ משנה סוכה מח שם.
  482. ↑ ישעיהו יב ג. רש"י סוכה שם ד"ה תקעו ושם ב ד"ה מנא; ריטב"א סוכה שם; רע"ב סוכה פ"ד מ"ט.
  483. ↑ עי' ריטב"א סוכה שם.
  484. ↑ ע"ע.
  485. ↑ משנה שם ורש"י שם ד"ה בכבש ותפא"י שם אות מה.
  486. ↑ עי' ציון 126.
  487. ↑ עי' רש"י שם ד"ה ופנה.
  488. ↑ ע"ע נסכים וע' עולת העוף.
  489. ↑ ע"ע כל פנות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין ציון 49 ואילך. בודה (במקדש).
  490. ↑ ר' יוחנן זבחים סד א.
  491. ↑ עי' ציון 273.
  492. ↑ מאירי יומא כו ב: אחיו הכהנים צווחין ואומרים לו, וכעי"ז במאירי סוכה שם. ועי' ערה"ש העתיד קדשים סי' קכא ס"ק ט: היו העומדים אומרים, וצ"ב אם אף ישראלים בכלל. ועי' ל' המשנה סוכה שם: ולמנסך אומר לו, לשון יחיד.
  493. ↑ משנה סוכה שם ב; רמב"ם תו"מ שם ה"ח.
  494. ↑ עי' רש"י שם ד"ה הגבה ויומא כו ב ד"ה ולמנסך; ר"י מלוניל לרי"ף סוכה שם (כג א); מאירי סוכה שם א ויומא שם; עי' רע"ב סוכה שם.
  495. ↑ ריטב"א שם.
  496. ↑ רש"י סוכה שם ויומא שם ד"ה שפעם; עי' רמב"ם תו"מ שם; ריטב"א סוכה ויומא שם; מאירי שם; רע"ב שם. וע"ע צדוקים.
  497. ↑ עי' ציון 6 ואילך. ריטב"א שם.
  498. ↑ עי' ברייתא סוכה שם; רש"י סוכה שם ויומא שם ד"ה שפעם; ריטב"א סוכה ויומא שם.
  499. ↑ משנה סוכה שם ומאירי יומא שם. ועי' רמב"ם שם, וצ"ב בדעתו, אם הוא טעם לאמירת הגבה וכו', או חלק מאותה אמירה. ועי' ריטב"א יומא שם, שעשה עצמו כאינו מתכוון והכירו בו שמתכוון. ועי' ריטב"א סוכה שם, שניסך על רגליו לשם ביזוי. ועי' ריטב"א יומא שם, בטעם שלא חששו העם לביזוי מצוה במה שרגמוהו באתרוגים.
  500. ↑ ציון 396 ואילך. ועי' ציון 398, שלדעה זו ההגבהה שמחמת החשד היא יותר מן הרגילות.
  501. ↑ ציון 275 ואילך.
  502. ↑ מנ"ח מ' שכ.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:נסוך_המים&oldid=159882"