אנציקלופדיה תלמודית:שמן

הגדרת הערך - השמן במצוות ודינים שונים.

המצוות ודיניו

מצוות מסוימות מצוותם בשמן, כגון, הדלקת-הנרות* במנורה, שנאמר: ויקחו אליך שמן זית זך^[1]. כל המנחות* הקריבות למזבח טעונות שמן^[2], לוג שמן לכל עשרון^[3], חוץ ממנחת-חוטא*^[4], וממנחת-סוטה*^[5]. מצורע* שנרפא מצרעתו, מביא לוג שמן עם קרבנו, שנאמר: וביום השמיני יקח שני כבשים וגו' ולג אחד שמן^[6]. כלי-המקדש*, היו מושחים אותם בשמן-המשחה*, שנאמר: ואתה קח לך בשמים וגו' ועשית אתו שמן משחת קדש וגו'^[7]. וכן היו מושחים בו כהנים גדולים, שנאמר: והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבש את הבגדים^[8]. וכן היו מושחים בו מלכים, שנאמר: ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו^[9].

מנחת חוטא

מנחת-חוטא* אין נותנים עליה שמן^[10], והנותן שמן עובר בלא תעשה^[11] שנאמר: לא ישים עליה שמן^[12], ולוקה^[13], ונמנית במנין-המצות*^[14]. על דיניו ע"ע מנחת חוטא^[15].

מנחת סוטה

מנחת-סוטה*, אין נותנים עליה שמן^[16], והנותן שמן עובר בלא תעשה^[17], שנאמר: לא יצוק עליו שמן^[18], ולוקה^[19], ונמנית במנין-המצות*^[20]. על אם האיסור דוקא בשהקריב המנחה, ושאר דיניו, ע"ע מנחת סוטה^[21].

לחם הפנים

לחם הפנים אינו טעון שמן^[22], שנאמר במנחת העומר: ונתת עליה שמן^[23], עליה שמן, ולא על לחם הפנים שמן^[24].

מכשיר לקבל טומאה

השמן הוא אחד משבעה המשקים המכשירים את האוכלים לקבל טומאה^[25], שנאמר: אשר יבוא עליו מים יטמא^[26], אין לי אלא מים, מנין שאר המשקים, והשמן בכללם, תלמוד לומר: וכל משקה^[27], אי כל משקה, יכול וכו', תלמוד לומר: מים, מה מים מיוחדים שאין להם שם לווי, אף אני מרבה הטל וכו', והשמן וכו' שאין להם שם לווי^[28].

על שמן-של-גויים* ע"ע שמן של גוים. על ברכת השותה שמן זית, ע"ע ברכות הנהנין^[29], וע' ברכת הפירות^[30]. על ברכת-הריח* בשמן שיש בו ריח, ע"ע ברכת הריח: ריח שמן. על שמן העומד לריח שנחלקו תנאים אם חייב בדמאי*, ע"ע דמאי^[31]. על השמנים הכשרים לנרות חנוכה, ע"ע חנוכה: השמנים והפתילות^[32]. על השמנים הכשרים להדלקת נרות של שבת, ע"ע נר שבת ויום טוב.

שמן זית

מצות שבשמן זית

מצוות מסויימות שמצוותם בשמן, הקפידה בהם התורה שיהיו בשל זית: הדלקת-הנרות* במנורה, אינה אלא בשמן זית^[33], שנאמר: ויקחו אליך שמן זית זך^[34], שמן זית ולא שמן שומשמין ולא שמן אגוזים ולא שמן צנונות^[35]. שמן-המשחה* היתה משמן זית, שנאמר: ושמן זית הין^[36]. על השמן שנותנים במנחות*, אם הוא דוקא בשל זית, ע"ע מנחות^[37]. הדלקת נרות חנוכה*, אמר ר' יהושע בן לוי שמצוה מן המובחר להדליקו בשמן זית^[38], לפי שהאש נמשך אחר הפתילה יותר משאר שמנים^[39].

מקומות שהביאו מהם שמן למקדש

הבאת שמן למקדש - לצורך מנחות^[40], ולהדלקת המנורה^[41] - היתה כשרה מכל הארצות, אך היו מביאים מתקוע^[42], שהוא רחוק מהלך ארבעה ימים ממקום המקדש^[43], ואמרו: תקוע אלפא לשמן^[44], היינו שרגילה לעשות שמן טוב^[45], לפי שיש להביא למקדש מן המובחר^[46], והיה בחלקו של אשר^[47], ואותו שאמר הכתוב: וטבל בשמן רגלו^[48], דרשו שהוא חלקו של אשר שמושך שמן כמעין^[49]. כשלא היו יכולים להביא מתקוע, היו מביאים מרגב שבעבר הירדן^[50], וכשלא יכלו להביא מרגב, היו מביאים מגוש חלב שבגליל^[51]. על שמן הכשר למנחות ועל הראוי להביא ממנו לכתחילה, ע"ע מנחות.

תשעה מינים

שמן זית שהיו סוחטים למנורה ולמנחות, היו מהם תשעה מינים^[52], של שלשה מיני זיתים, והיו סוחטים כל מין בשלשה שלבים^[53].

מיני הזיתים

במיני הזיתים נחלקו ראשונים בדבר: א) יש מפרשים ששלש פעמים בשנה לוקטים את הזיתים, שאינם מתבשלים בבת אחת^[54], והקודם משובח מהמאוחר^[55]. לקיטה הראשונה היו לוקטים מהזיתים הנמצאים בראש האילן^[56], שמתבשלים תחילה לפי שהחמה זורחת עליהם ומבשלת אותם^[57]. לקיטה שניה היו לוקטים מהזיתים הסמוכים לגג^[58], שהיו זיתיהם סמוכים לגגותיהם^[59], והקרובים יותר לגג מתבשלים תחילה^[60], או שהזיתים שאינם מתבשלים כל צרכם באילן היו שוטחים אותם בחמה בראש הגג כדי לרככם^[61]. לקיטה שלישית היו לוקטים מהזיתים התחתונות שבעץ, ולפי שאין החמה זורחת עליהם תמיד, אינם מתבשלים יפה, ולפיכך מאחרים את לקיטתם^[62], והיו עוטנים את הזיתים בבית הבד^[63], היינו שהיו חופרים בקרקע בורות ואוצרים בהם את הזיתים כדי שירקבו עד זמן הסחיטה^[64], ואחר כך היו מעלים את הזיתים ומנגבים אותם בראש הגג^[65], שמתוך שהיו עוטנים אותם היה זב מהם מוהל שאינו יפה, והיה צריך לנגבם^[66]. ב) ויש מפרשים שזמן לקיטת כולם כאחד, אלא שיש שלש דרגות של איכות בישול בזיתים^[67], הראשון והמובחר הוא מהזיתים שמבררים אחת אחת מהם כשהם בראש האילן^[68], כשכל הזית בשל^[69]. השני הוא ממה שמוסקים כל הזיתים בתערובת, הטובים ושאינם טובים, ומעלים אותם לגג, ובוררים את הטובים^[70]. השלישי הוא זיתים שמניחים אותם ב'מעטן' – היינו שהיו חופרים בקרקע בורות ואוצרים בהם את הזיתים כדי שירקבו עד זמן הסחיטה^[71] - ואחר כך היו מעלים את הזיתים ומנגבים אותם בראש הגג^[72].

שלשה סוגי סחיטות

שלשת השלבים שהיו סוחטים כל אחד משלשת הלקיטות^[73]: השלב הראשון הוא, שהיו כונסים את הזיתים לבית הבד^[74], ויש מן התנאים סוברים שהיו טוחנים אותם ברחיים^[75], וכן כתבו ראשונים להלכה^[76]. ויש מן התנאים סוברים שהיו כותשים אותם, ולא היו טוחנים אותם^[77], שלא יתערב בהם שמרים^[78]. אחר הסחיטה, לדעת חכמים היו נותנים את הזיתים לתוך הסל^[79], וכן כתבו ראשונים להלכה^[80], והיה השמן הצלול יוצא מהסל מעצמו ללא דוחק, והפסולת והשמרים נשארים בסל^[81]. ולדעת ר' יהודה היו נותנים אותם סביבות דופני הסל^[82], והשמן זב דרך הדפנות ונופל לשולי הסל ומשם מסתנן ויוצא ונמצא השמן מזוקק, שהפסולת נשאר מדובק בדופני הסל^[83]. השלב השני הוא, שהיו לוקחים את הזיתים שנשארו בסל לאחר הוצאת המין הראשון^[84], והיה חוזר וטוען אותם בקורה לדעת חכמים^[85], וכן כתבו ראשונים להלכה^[86]. ולדעת ר' יהודה לא היה טוען אותם בקורה אלא באבנים^[87], שבקורה היה נטען ביותר והיו שמרים יוצאים ומתערבים בשמן^[88]. השלב השלישי הוא, שהיה חוזר וטוחן וטוען^[89], מהזיתים שנשארו תחת הקורה אחר הוצאת המין השני^[90], שהיה טוחנם ואחר כך מניח עליהם את הקורה פעם שניה^[91].

הכשרים למנורה ולמנחות

להדלקת-הנרות* במנורה* אין כשר אלא הסחיטה הראשונה שמכל לקיטה^[92], ועל כך ע"ע הדלקת הנרות^[93]. למנחות כולם כשרים, ועל כך ע"ע מנחות.

מזיתים שלא הביאו שליש

שמן מזיתים שלא הביאו שליש – הנקרא אנפקטן^[94], או אנפקנון^[95], ויש סוברים שהוא שמן המור^[96] - יש סוברים שאינו נקרא שמן, שאינו אלא זיעה בעלמא^[97], ופסול למנחות^[98]. ויש סוברים שנקרא שמן^[99], ומכל מקום לכתחילה אין מביאים ממנו למנחות, ובדיעבד כשר^[100]. ויש סוברים בדעתם שאף בדיעבד פסול^[101]. להלכה כתבו ראשונים שבדיעבד כשר^[102].

סגולתו

הרגיל בשמן זית, זוכר את לימודו, ואף נזכר ממה שנשכח ממנו אפילו שבעים שנה^[103], ואותו שאמר הכתוב: וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה^[104], היינו מתוך שהיו רגילים; בתקועה בשמן זית^[105], היתה החכמה מצויה בהם^[106]. וכן אמרו אין שמן אלא תורה^[107], והרואה שמן זית בחלומו, יצפה למאור תורה^[108].

הערות שוליים