אנציקלופדיה תלמודית:תופר

הגדרת הערך - איסור מלאכת תפירה בשבת וביום טוב.

המלאכה וגדרה

המלאכה

תופר הוא אחד משלושים ותשעה אבות-מלאכות* האסורים בשבת^[1], לפי שהיו תופרים במשכן את יריעות המשכן^[2], ואותו שאמר הכתוב: חמש היריעת תהיין חברת אשה את אחתה וחמש יריעת חברת אשה אל אחתה^[3], היינו שהיו מחברים אותם בתפירה^[4].

מהותה

'תופר היינו שמחברים שני דברים שיהיו מהודקים בלי פירוד^[5], ויהיו לדבר אחד^[6], והפרדתם הוא דוקא בקלקול וקריעה^[7], ובזה שונה מקשירת שני דברים', שבהפרדתו אין קלקול^[8]. וחיבורם על ידי דבר שלישי, שהוא החוט^[9], ושונים ממלאכת קושר* שאין חיבורם על ידי דבר שלישי^[10].

כניסת החוט

בשיעור כניסת החוט בבגד הנתפר, נחלקו בדבר: יש סוברים שאינה חשובה תפירה אלא אם מעבירים את החוט מצד לצד בבגד^[11]. ויש סוברים שאין צריך מצד לצד אלא אף תפירתו לאמצע הבד, חשובה תפירה^[12].

ראש החוט

ראש החוט, יש סוברים שלא תישאר תלויה בחוץ^[13], שבנשארת בחוץ אינה מהודקת^[14]. ויש חולקים וסוברים שאף אם נשארת תלויה בחוץ חשובה תפירה^[15].

הנתפר

דבר הנתפר שחייבים עליו היינו ביריעות, שכן היה במשכן^[16], וכן בקנים של עץ, כגון שכפף פיה למטה ותפרה^[17]. ודוקא בדברים הרכים – כגון קנים הרכים^[18] - או עורות שהדרך לתופרם, אבל בדברים הקשים כגון תפירת כלי חרס שבורים, אינם בכלל תופר^[19]. על הדברים הנתפרים שהם תולדת תופר, עי' להלן: התולדות.

שיעורה

שיעור התפירה שעליו חייב, שנינו שהוא כשתופר שתי תפירות^[20], במקום אחד^[21], או אפילו בשני מקומות בבגד אחד^[22]. ותפר אחת אין עליה שם תפירה^[23], ויש שכתבו שאף אין אסורה משום חצי-שיעור*, שאינה תפירה כלל^[24].

הוספה על התפור

בגד התפור ומוסיפים לתופרו, יש מן האחרונים סוברים שנחלקו תנאים בשיעורה, שר' אליעזר סובר שאף בתפר אחת חייב^[25], וחכמים סוברים שאין חיובה אלא בשתי תפירות^[26].

קשירה

התופר שתי תפירות שחייב^[27], הוא דוקא במקיים את התפירות בקשר שלא ישמטו^[28], שבשבת מלאכת-מחשבת* אסרה תורה^[29], ולפיכך צריך מלאכה המתקיימת^[30], ואם אינה עומדת, אינה תפירה^[31]. ויש סוברים שמכל מקום בלא קשירה אסור מדרבנן^[32].

הקשר

הקשר שאמרו שצריך בתופר שתי תפירות^[33], לא קשר ממש הוא, אלא כל שמקיים את התפירות שלא ישמטו, ואף קשר על מנת להתיר^[34], או קשר עניבה או ששזרן יחד בכלל^[35]. ויש שנראה מדבריהם שצריך שיעמידם דוקא על ידי קשר של קיימא^[36], מהם שסברו שמתחייב בכך אף על מלאכת קושר*^[37], ומהם שסברו שחייב רק על מלאכת תופר^[38], וביארו טעמם שכיון שהקשר בא רק בכדי להעמיד את התפירות, אין חולק שם לעצמו^[39].

בשלש תפירות

התופר יותר משתי תפירות חייב אף כשלא מעמידם בקשר, שהרי התפירה מתקיימת על ידי עצמה ואינה נשמטת^[40].

על התוחב שתי תכיפות בכלאים ולא עשה קשר בסוף התפירה שנחלקו אם אסור משום שעטנז, ע"ע כלאי בגדים^[41].

על אופני איסור תפירה בכלאי-בגדים* ע"ע כלאי בגדים: חיבורם זה לזה^[42].

אינה של קיימא

תפירה שאינה אלא לזמן, יש סוברים שמותרת מן התורה^[43]. ויש סוברים שאסורה^[44], שאין חילוק בתפירה בין של קיימא לאינו של קיימא^[45], ולפיכך אסור להדק הבגד סביב הזרועות על ידי חוט שמותחים אותו כשלובשים הבגד^[46], ואף על פי שפותחו כשפושטו^[47].

הידוק התפירה

מתיחת החוט להדק תפירה שהיא רפויה, כתבו ראשונים שהרי זה תופר^[48], שהרי זה כתופר מעיקרו לפי שעיקר תופר הוא לחבר בלא פירוד^[49], וזו היא שאמר רב המותח חוט של תפירה חייב חטאת^[50]. ואם הוא של שתי תפירות הוא דוקא בשעשה קשר בסוף^[51].

צורכי התפירה

צורכי התפירה אסורים^[52], ולפיכך מחט שנתעקמה אסור לפושטה, שצורך תפירה היא^[53].

מתיחת החוט קודם התפירה

המותח חוט של תפירה קודם התפירה כדי לתקן את התפירה, יש מן הראשונים סוברים שחייב, לפי שהוא מצרכי התפירה^[54], וכשם שהמגיס בקדירה שהוא מצרכי הבישול, חייב משום מבשל^[55]. ויש מן האחרונים שכתבו שפטור^[56].

התולדות

תולדה

תולדת תופר, הוא דבוק ניירות או עורות בקולון של סופרים, וכיוצא בזה^[57], כי ענין תופר הוא חיבור דברים נפרדים^[58].

השיעור

שיעור דיבוק ניירות וכיוצא בזה, כתבו אחרונים שהוא בכל שהוא, שאין שייך בו שיעור של שתי תפירות^[59]. ויש מן האחרונים מצדדים ששיעורו שיעור שתי תפירות^[60].

חיבור לדבר אחד

הדבקת דברים, יש מצדדים שכיון שאינו אלא תולדת תופר, אינו אלא דוקא בהדבקת שני דברים לגוף אחד ממש, אבל לא כשאינם מתחברים לגוף אחד^[61].

בעצים

הדבקת עצים זו לזו, בדבק וכדומה, יש מן האחרונים שכתבו שחשוב תופר^[62]. ויש שכתבו שהוא דוקא בעצים רכים^[63], שבקשים אין זה תפירה^[64]. ויש סוברים שאין תופר בהדבקת עצים, שאינו אלא בונה*^[65].

בגוף האדם

תפירת גוף האדם, כגון תפירת חתך בגוף האדם, יש שכתבו שהיא תפירה האסורה מן התורה^[66]. ויש סוברים שאין איסור תופר בגוף האדם^[67], שאין דרך תפירה באדם^[68].

באוכלים

תפירת אוכלים, יש מן האחרונים שכתבו שאינו תופר האסור מן התורה^[69], שאינו עשוי להתקיים^[70]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאיסור תופר הוא^[71].

בסיכה

חיבור שני חלקי בגד בסיכה, כתבו אחרונים שנהגו העולם היתר בדבר^[72], וכן יש מן האחרונים שכתבו שאין זה תפירה^[73], שאינו מחבר שני חלקי הבגד לדבר אחד^[74]. ויש מהאחרונים שחששו בזה לתפירה^[75].

הערות שוליים