אנציקלופדיה תלמודית:פתח

הגדרת הערך - הצד החיצוני של שער הבית, וכן המקום הפתוח שבראש המבוי*.

שמו ומהותו

מה שיש מן השער חוץ לדלתות, כלומר האסקופה החיצונה כמו שהיא, עם המזוזות והמשקוף^[1], נקרא פתח^[2], לפי שהוא נפתח תמיד, אף בהיסגר הדלתות הוא נשאר פתוח^[3], והוא מלשון פתיחה^[4]. ובלשון רבים נקרא הפתח: פתחים^[5].

שיעורו

פתח אינו קרוי פתח אם אינו רחב לפחות ארבעה טפחים^[6]. ויש שלדברים מסויימים קרוי פתח אף בפחות מכאן^[7].

לענין דברים מסויימים, דנו חכמים בשיעור הפתח שבהם:

טומאת מת

מת, או כזית* ממנו, שנמצא תחת אהל, וטומאתו מתפשטת בכל האוהל^[8], שהטומאה מתפשטת אף למקומות אחרים שהיא עתידה לצאת אליה^[9], שאם נמצא המת בבית, אף על פי שפתח הבית סגור, ונמצא שהחפצים המונחים בחללו אינם נמצאים באוהל המת, הרי הם טמאים, כיון שסוף טומאה לצאת דרך שם^[10], ואם פָּתח פֶּתח, הוא טמא ושאר הפתחים טהורים^[11], והוא הדין אם חשב - מי שמוטל עליו לקוברו^[12] - להוציא בו את הטומאה^[13], שיעור הפתח לענין זה, אם הטומאה שבבית היא כזית - מצומצם^[14] - מן המת, די שיהיה בו שיעור טפח^[15], היה יותר מכזית, אין מועיל עד שיהיה בו ארבעה טפחים^[16] על ארבעה טפחים^[17], ששיערו חכמים שהוא השיעור הראוי להוצאת רוב המתים^[18], אבל פתיחת פתח שאין בו שיעור זה, או מחשבה להוציא בו את הטומאה, אינה מצילה את שאר הפתחים^[19].

אחרים משם ר' נתן חולקים על שיעור הפתח בכזית, וסוברים שאף אם הטומאה היא כזית מן המת צריך שיהיה בו ארבעה טפחים^[20].

על הסוברים שאף כזית מהשדרה* וגלגלת* צריך שיפתח או יחשוב לפתוח פתח רחב ארבעה על ארבעה כדי להציל שאר הפתחים מטומאה, ע"ע סוף טמאה לצאת. ושם, על הסוברים שאף אבר שיש עליו בשר כראוי, או רוב בניינו של מת, צריכים שיפתח או יחשוב לפתוח פתח רחב ארבעה על ארבעה כדי להציל שאר הפתחים מטומאה.

מזוזה

לענין מזוזה*, שיעור גובה הפתח המחייב במזוזה, עשרה טפחים^[21], ופתח שאין לו גובה עשרה טפחים, פטור ממזוזה^[22], וכן שנינו בין השערים הפטורים מן המזוזה, שער שאינו גבוה עשרה^[23].

ברוחב הפתח המחייב במזוזה, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שכל שאין לו רוחב ארבעה טפחים, פטור ממזוזה^[24], שאין פתח פחות מארבעה רוחב^[25], ואף על פי שכשמנו חכמים השערים הפטורים מן המזוזה, לא מנו ביניהם שער שאינו רחב ארבעה^[26], דבר פשוט הוא שאין צריך להזכיר, שהרי בתיקון מבוי אמרו מפורש שבפחות מרוחב הפתח ארבעה טפחים אינו צריך כלום^[27]. ב) ויש מהראשונים הסוברים שלענין חיוב מזוזה, אף אם אינו רחב ארבעה טפחים חייב במזוזה^[28], ומכל מקום אם אין לו שלושה טפחים, הרי הוא כלבוד*, ואינו חייב במזוזה^[29].

להלכה כתבו הפוסקים, שאם היה הפתח רחב פחות משלושה, פטור ממזוזה, ואם רחב יותר מארבעה, יקבענה בברכה^[30], ואם רחב משלושה ועד ארבעה, יקבענה בלא ברכה^[31].

צורת הפתח

מבוי* שפתחו אינו רחב ארבעה טפחים, אינו צריך צורת-הפתח* לטלטל בו^[32]. ויש הסוברים שמחלוקת תנאים היא במשנה, אם צריך צורת הפתח או שאינו צריך^[33].

צורת-הפתח* צריכה שיהיו בין הקנים העשויים לה רוחב ארבעה טפחים, כשיעור פתח^[34].

קודם התפילה

כשיכנס אדם לבית-הכנסת*, יכנס שיעור שני פתחים - ברוחב^[35], דהיינו שמונה טפחים^[36], שכן אין פתח בפחות מארבעה טפחים^[37] - ואחר כך יתפלל^[38], ועל כך ע"ע תפלה^[39].

על פירצה במחיצה*, שכשהיא יותר מעשר אמות אינה נראית כפתח בתוך העומד שבצידה, ולפיכך אינה נידונית עמו כמחיצה אחת, לדונה כסתומה מדין "עומד מרובה על הפרוץ"^[40], ע"ע מחיצה^[41].

הערות שוליים