אנציקלופדיה תלמודית:משמשי עבודה זרה

הגדרת הערך - דברים שמשמשים לעבודה-זרה.

גדרם

גדרם

משמשי-עבודה-זרה הם דברים שמשמשים עבודה-זרה^[1], כגון כיפה של בית שמעמידים בה עבודה-זרה^[2], או בית שמכניסים לתוכו עבודה-זרה^[3], או כלים שמשתמשים בהם לעבודה-זרה^[4], כגון מחתה שמקטירים בה לפניה^[5].

גביע שאוחז הכומר בידו, יש ראשונים שכתבו שיש לו דין משמשי-עבודה-זרה^[6], לפי שנותנים בתוכו תקרובת-עבודה-זרה^[7], וכן הלכה^[8]. ויש חולקים וסוברים שמאחר ואין משתמשים בגביע עצמו, הוא אינו בכלל משמשי-עבודה-זרה^[9].

מלח ששפים בו ומים שמדיחים בהם, כתבו ראשונים בדעת הירושלמי שאף הם נחשבים משמשי-עבודה-זרה^[10].

קודם שהשתמשו בהם

משמשי-עבודה-זרה של גוי* אינם נאסרים בהנאה עד שישתמשו בהם לעבודה-זרה^[11] - אף לסוברים שעבודה-זרה שלו נאסרת אף קודם שתעבד^[12] - שנאמר בענין משמשי-עבודה-זרה: אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים וגו'^[13], ודרשו: יכול עשאום ולא גמרום, גמרום ולא הביאום, הביאום ולא נשתמשו בהן, יכול יהו אסורים, תלמוד לומר: אשר עבדו שם הגוים^[14], שאין אסורים עד שיעבדו^[15].

וכן משמשי-עבודה-זרה של ישראל – אפילו לסוברים שעבודה-זרה שלהם נאסרת אף קודם שתעבד^[16] - כתבו ראשונים שאינם נאסרים עד שישתמשו בהם בפועל לעבודה-זרה^[17].

תשמיש עראי

דבר שלא הקצוהו לתשמיש עבודה-זרה, אלא הוא משמש לה באופן עראי, אינו נאסר בהנאה מדין משמשי עבודה זרה^[18], אלא שבעודו משמש לעבודה-זרה הוא אסור בהנאה מדרבנן^[19], ולאחר שהפסיק לשמש לעבודה-זרה הוא מותר^[20], וזהו ששנינו שבית שהכניסו לתוכו עבודה-זרה והוציאוה ממנו הרי זה מותר^[21], שמאחר וההכנסה לא היתה אלא דרך עראי, אין לבית דין משמשי-עבודה-זרה^[22], ורק בעוד העבודה הזרה בתוכו הוא אסור בהנאה מדרבנן^[23], וכן זהו ששנינו שאבן שהעמידו עליה עבודת כוכבים וסילקוה, הרי זו מותרת^[24], שמאחר ולא הקצוה לתשמיש עבודה-זרה, אלא העמידוה עליה באופן עראי, אין לה דין משמשי-עבודה-זרה^[25], ורק בעודה עליה היא אסורה מדרבנן^[26]. ומה ששנינו בספרי בענין בית שהכניסו אליו עבודה-זרה באופן עראי: הכניס לתוכו עבודת כוכבים והוציאה מותר, שנאמר: ואבדתם את שמם מן המקום^[27], כתבו ראשונים שאינו אלא אסמכתא*, שהרי מאחר וההכנסה לא היתה אלא באופן עראי, מן התורה הבית מותר אפילו בעוד העבודה הזרה בתוכו^[28].

אילן מחובר לקרקע

אילן המחובר לקרקע, שיש תחתיו עבודה-זרה, יש ראשונים שכתבו שמחלוקת תנאים היא אם הוא נאסר בהנאה מדין משמשי-עבודה-זרה: חכמים סוברים שהוא נאסר, ורבי שמעון סובר שאינו נאסר^[29].

על פרטי דיני אילן שיש תחתיו עבודה-זרה, ושיטות שונות בדינו, ע"ע אשרה^[30].

בעלי חיים

בעלי-חיים*, יש ראשונים שכתבו שאינם נאסרים משום משמשי-עבודה-זרה^[31]. וראשונים נחלקו עליהם וסוברים שהם נאסרים^[32]. על פרטי המחלוקת וטעמיה ע"ע עבודה-זרה.

דיניהם

המצוה לאבדם

בכלל מצות בעור-עבודה-זרה*, אף מצוה לבער משמשי-עבודה-זרה, שנאמר: אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים וגו'^[33], ואמרו בגמרא: בכלים שנשתמשו בהם לעבודה-זרה* הכתוב מדבר, שאם אינו ענין למקומות ממש – שהרי המקומות שעבדום לעבודה-זרה, כגון הרים וגבעות, אין צריך לאבדם^[34] - תנהו ענין לכלים שנשתמשו בהם לעבודה-זרה^[35]. וכן דרשו: כי את מזבחותם תתֹצון וגו'^[36], הרי זו מצות עשה לאבד עבודה-זרה וכל משמשיה וכל הנעשה בשבילה^[37].

על פרטי מצות איבוד עבודה-זרה ומשמשיה ע"ע בעור עבודה-זרה.

הכנסה לבית

על הכנסת משמשי-עבודה-זרה לבית ישראל, אם היא בכלל איסור: לא-תביא-תועבה-אל-ביתך*, ע"ע לא תביא תועבה אל ביתך^[38].

בתערובת

על הדין שמשמשי עבודת כוכבים אוסרים בתערובת אפילו בכל שהוא^[39], והדין כשחלק מן התערובת חזר ונתערב בתערובת אחרת, או שחלק מן התערובת אבד מן העולם^[40], ועל דין דמיהם כשעבר ומכרם, שהם אסורים ואוסרים בכל שהם^[41], ע"ע בטול ברוב וע' עבודה-זרה וע' תערובת.

ביטול

משמשי-עבודה-זרה שביטלום מתורת משמשים, פקע מהם איסורם, והם מותרים בהנאה^[42], וכן טומאתם בטלה^[43]. והמבטל עבודה-זרה, ביטל משמשיה, אבל כשביטל משמשיה, המשמשים מותרים והיא אסורה^[44].

על פרטי הדין, ואם ביטול מועיל דוקא למשמשי-עבודה-זרה של גוי או אף לשל ישראל, והדין כשהמשמשים עברו מיד גוי ליד ישראל, ואם משמשי-עבודה-זרה מתבטלים על ידי מכירה* או משכון*, ע"ע בטול עבודה-זרה.

בנייתם

אסור לבנות משמשי-עבודה-זרה, לפיכך הבונה בית מרחץ לגוים, כשמגיע לכיפה שמעמידים בה עבודה-זרה, אסור לבנותה^[45], אף על פי שכל עוד לא השתמשו בה בפועל אין לה דין משמשי-עבודה-זרה^[46], לפי שאסור לעשות שום הכנה לעבודה-זרה^[47].

עבר ובנה, מאחר ומשמשי-עבודה-זרה אינם נאסרים עד שישתמשו בהם לעבודה-זרה^[48], שכר הבניה מותר^[49].

בניית משמש של משמש

משמש של משמשי-עבודה-זרה, כגון חצר או טרקלין שנותנים בה כיפה שיש בה עבודה-זרה^[50], או מקום שמקריבים עליו לעבודה-זרה בתוך מחתה^[51], נחלקו ראשונים: יש סוברים שאין לו דין משמשי-עבודה-זרה, ולפיכך מותר לבנותו עבור הגוי^[52], ויש סוברים שיש לו דין משמשים, ואסור לבנותו עבור הגוי^[53].

מוקצה

על דבר שהוקצה להיות משמש לעבודה-זרה, שהוא נאסר להקרבה על המזבח, ע"ע מוקצה לעבודה-זרה.

על דברים שהשתמשו בהם לעבודה-זרה, אף כשאינם בדין משמשי-עבודה-זרה, שפעמים שאסור להשתמש בהם בבית המקדש, ע"ע כלי המקדש^[54].

שופר

על תקיעה בשופר* שהוא ממשמשי-עבודה-זרה ע"ע שופר.

שיעור להוצאתם בשבת

המוציא משמשי-עבודה-זרה בשבת, אמר רבי יהודה ששיעורו בכל שהוא, שנאמר: ולא ידבק בידך מאומה מן החרם^[55], הרי שהכתוב החשיב את האיסור בכל שהוא^[56]. ויש תנאים שחולקים וסוברים שאין שיעורים בכל שהוא^[57], והלכה כמותם^[58].

לגבוה

על דין משמשי-עבודה-זרה לגבוה ע"ע נעבד.

איסור הנאה

איסור הנאה

בכלל איסור הנאה מעבודה-זרה – עי' עליו בע' אסורי-הנאה^[59] ובע' עבודה-זרה – אף איסור הנאה ממשמשי-עבודה-זרה^[60], לפיכך בית שהוא תשמישי עבודה-זרה אסור להכנס אליו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, וכן אסור לעמוד בצלו כדי להנצל מן החמה^[61].

יש ראשונים שכתבו שהנהנה ממשמשי-עבודה-זרה עובר בשני לאוים, שנאמר: ולא-תביא-תועבה-אל-ביתך*^[62], ולדעתם כלול בזה איסור הנאה מעבודה-זרה וממשמשיה^[63], וכן נאמר: ולא ידבק בידך מאומה מן החרם^[64], ולדעתם הנהנה לוקה שתים, משום שני לאוים אלו^[65].

ויש ראשונים שחולקים וסוברים שמשמשי-עבודה-זרה אינם כלולים בלאוים אלו - לא-תביא-תועבה-אל-ביתך, ולא ידבק בידך מאומה - אלא יש בהם לאו אחד אחר, שנאמר: לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך^[66] - שהוא הכתוב שלמדים ממנו איסור הנאה בנוי-עבודה-זרה*, ע"ע - ולדעתם הנהנה ממשמשי-עבודה-זרה לוקה פעם אחת אחת בלבד, משום הלאו הזה^[67].

חיתוך בסכין

סכין של עבודה-זרה נחשבת משמשי-עבודה-זרה, לפיכך אסור לחתוך בה בשר, לפי שהחיתוך הוא תיקון לבשר, והרי זו הנאה ממשמשי-עבודה-זרה^[68].

חיתוך של הפסד

נתחי בשר טובים, שעומדים לשולחם דורון לאדם חשוב, מותר לחתכם בסכין של עבודה-זרה, לפי שהוא הפסד לבשר, ואינו נחשב הנאה מהסכין^[69]. ויש ראשונים שנראה מדבריהם שלכתחלה אסור לחתכם, ולא אמרו אלא שבדיעבד הבשר אינו נאסר^[70].

שחיטת בהמה בריאה

סכין של עבודה-זרה מותר לשחוט בה בהמה בריאה, לפי שהשחיטה אינה תיקון אלא קלקול^[71], לפי שהבהמה בחייה דמיה מרובים מדמיה שלאחר שחיטתה, שבחייה היא עומדת לשלשה דברים, לגדל ולדות, ולחרישה, ולאכילה, ולאחר שחיטתה אינה עומדת אלא לאכילה, לפיכך השחיטה אינה נחשבת הנאה מהסכין^[72]. ויש מן הראשונים שכתבו שסכין של עבודה-זרה אסור לשחוט בה לכתחלה, ולא אמרו אלא שבדיעבד הבשר אינו נאסר^[73].

שחיטת בהמה מסוכנת

בהמה מסוכנת, אסור לשחטה בסכין של עבודה-זרה, לפי ששחיטתה היא תיקון^[74], שהרי אם לא ישחטנה תמות ותיפסד לגמרי^[75]. ואם שחט, יש ראשונים שכתבו שהבשר נאסר אף בדיעבד^[76]. ויש חולקים וסוברים שהבשר אינו נאסר^[77].

בהמה שנשחטה

בהמה שנשחטה בסכין של עבודה-זרה - באופן האסור^[78] - יש ראשונים שסוברים שאף בדיעבד הבשר אסור באכילה^[79]. ויש ראשונים שחולקים וסוברים שהבשר אינו נאסר^[80].

בגד שנארג

נטל כרכר ממשמשי-עבודה-זרה וארג בה בגד, הבגד אסור בהנאה^[81], אפילו לסוברים שבהמה שנשחטה בסכין שהיא ממשמשי-עבודה-זרה מותרת בהנאה^[82], לפי שהבגד נעשה כולו באיסור, ולא כבשר שלא נעשה באיסור^[83].

ציפוי

ציפוי עבודה-זרה, שנאסר מכתוב מיוחד, שנאמר: לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך^[84], כתבו ראשונים שהוא בכלל משמשי-עבודה-זרה^[85].

על פרטי דיני ציפוי עבודה-זרה, ודיני ציפוי הר או שאר דבר המחובר, ע"ע נוי עבודה זרה וע' עבודה-זרה.

טומאה

טומאה

משמשי-עבודה-זרה מטמאים^[86], וזהו אחד מארבע אבות-הטמאות* שבעבודה-זרה^[87]. על מקור וגדרי הטומאות שבעבודה-זרה, ואם הם מן התורה או מדרבנן, ע"ע עבודה-זרה.

משמשי-עבודה-זרה מטמאים כשרץ*, היינו במגע בלבד, וכן מטמאים כלי חרס אף באויר^[88], אבל אינם מטמאים במשא*^[89], שהרי אף עבודה-זרה עצמה אינה מטמאה במשא, לסוברים כן^[90]. ואף לסוברים שעבודה-זרה עצמה מטמאה במשא* ובאבן-מסמא* ובהסט*^[91], אמרו בברייתא ובגמרא שמשמשי-עבודה-זרה אינם מטמאים אלא במגע^[92], לפי שלענין זה עבודה-זרה הוקשה לשרץ – שנאמר בה: שקץ תשקצנו^[93] - מה שרץ אינו מטמא אלא במגע בלבד^[94], אף משמשי-עבודה-זרה אינם מטמאים אלא במגע^[95], או שסברא היא, שמשמשי-עבודה-זרה אינם חמורים כעבודה-זרה עצמה, ודי להם שיטמאו כשרץ, ועוד, שטומאת עבודה-זרה אינה אלא מדרבנן^[96], ואין ראוי לגזור במשמשים חומרה של עבודה-זרה עצמה^[97].

ובתוספתא ובירושלמי יש שאמרו שלדעת רבי עקיבא, כדרך שעבודה-זרה מטמאת במשא, לדעתו^[98], אף משמשי-עבודה-זרה מטמאים במשא^[99].

השיעור

שיעור טומאת משמשי-עבודה-זרה הוא בכזית^[100].

שנקצץ

קצץ ממשמשי-עבודה-זרה כזית, כגון חתיכה מכלי, עדיין הוא מטמא^[101], וזה חומר במשמשי-עבודה-זרה מעבודה-זרה עצמה^[102], שעבודה-זרה אינה מטמאה לאיברים^[103].

טהרה על ידי ביטול

משמשי-עבודה-זרה שביטלום, טהורים^[104]. על פרטי דיני הביטול ע"ע בטול-עבודה-זרה.

טומאה בבית

בית שיש בו עבודה-זרה, שיש לו דין משמשי-עבודה-זרה, אף אבניו עציו ואפרו דינם כמשמשים, והם מטמאים בכזית במגע^[105].

המכניס ראשו ורובו לבית עבודה-זרה, וכן כלי חרס שנכנס לבית עבודה-זרה, וכן ספסלים וקתדראות שנכנסו לבית עבודה-זרה, טמאים כמגע שרץ^[106].

על גדרי וטעמי טומאת בית עבודה-זרה ע"ע טמאה^[107] עבודה-זרה.

טהרה על ידי שבירה

משמשי-עבודה-זרה, אף באופנים שאין להם ביטול לסוברים כן^[108], שבירה מועילה לטהרם מטומאתם^[109].

הערות שוליים