מקולס

צלוי כולו. "גדי מקולס" - גדי שהוא כולו צלוי, ראשו על כרעיו ועל קרבו, ובני מעיו תלויים לו חוצה לו, כדרך שהיו צולים את קרבן הפסח בירושלים. נקרא "גדי מקולס", לפי שהמעיים היו תלויים ככובע על גוף הגדי, והיה נראה כגיבור שנשקו עליו, שכן "כובע נחושת" הכתוב בגליית (שמואל א יז, ה) - תרגומו: וקולס דנחס. לדעת הרמב"ם, "מקולס" פירושו: מכובד.

רבן גמליאל אומר: עושים גדי מקולס בליל חג הפסח אף בזמן הזה, זכר לקרבן הפסח; וחכמים אוסרים, משום שנראה כאוכל קדשים בחוץ. הלכה כחכמים.

ברם, אם צלה אותו כשהוא מחותך, או אפילו כשהוא מחובר אלא שנחתך ממנו אבר אחד קודם הצלייה ובשעת הצלייה הניחו עליו וצלאו ביחד, או שלק מקצתו ולאחר מכן צלאו כולו כאחד - הרי זה מותר, הואיל ואינו דומה לצליית קרבן הפסח.