סברא

א. הבנת הדבר וטעמו. בניגוד לקבלת מסורת בלבד ("גמרא"); ב. דבר שנלמד בדרך הגיונית, הנחה שכלית, דבר שההגיון מחייבו, אף כי אין לו סימוכין במקורות. "בעל סברא" - כינוי לתלמיד חכם, ללמדן מופלג, היודע להביא נימוקים שקולים לביסוס דעותיו. "גמרא או סברא"? - האם קיבלת זאת במסורת או שלמדת זאת בדרך ההגיון? "גמרא גמירנא סברא לא ידענא" - דבר זה קיבלתי במסורת, אך את טעמו איני יודע. "כך הוא סברא דמילתא" - זהו טעמו של דבר. "סברת הלב" - כינוי לסברא שקולה ומבוססת. "סברת הכרס" - כינוי לדבר שאין לו סימוכין, לדעה שאין לה על מה שתסמוך.