הערמה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
התנהגות בערמה, עקיפת ההלכה, עשיית דבר בעקיפין כדי להפקיע איסורים או חובות. ישנן הערמות שהן אסורות[1], וישנן הערמות שהן מותרות[2], וישנן הערמות שהן אסורות לכל אדם ומותרות לתלמידי חכמים[3].
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ . לדוגמא: "המבשל או האופה ביום טוב כדי לאכול בו ביום או שזימן אורחים ולא באו ונשאר התבשיל והפת, הרי זה מותר לאכול למחר בין בחול בין בשבת, ובלבד שלא יערים (ויאמר: אני עוד צריך להזמין אורחים, ואחר כך יותיר ליום המחרת), ואם הערים - אסור, ואפילו בשבת שאחר יום טוב, מפני שהחמירו במערים יותר מן המזיד" (רמב"ם הלכות יום טוב פ"א הי"א).
- ↑ . לדוגמא: פדיון מעשר שני יכול להעשות בשני אופנים: א. על ידי הבעלים שפודים אותו לעצמם, ובכגון זה חייבים הם להוסיף על דמי שוויו חומש (מלבר - מבחוץ, כגון מעשר השווה ארבעה דינרים פודים הם אותו בחמשה דינרים); ב. על ידי אדם אחר, שפודה אותו ונותן לבעליו דמי שוויו. הדין הוא, שמותר לכתחילה להערים כדי לפדות מעשר שני שלו בלא תוספת חומש. כיצד מערימים על מעשר שני? אומר אדם לבנו או לבתו הגדולים, לעבדו או לשפחתו העברים: "קח לך מעות אלו במתנה ופדה לך בהן מעשר שני זה", והרי הן פטורים מחומש, לפי שנחשבים הם כאחרים, שאף עבדו ושפחתו העברים אין גופם קנוי לו, אלא מעשי ידיהם, והרי אחרים פודים בלא חומש (מעשר שני פ"ד מ"ד).
- ↑ . לדוגמא: "אסור ליכנס בספינה (בשבת) אם יודע שהאינו יהודי מוליך הספינה... ואם הוא מערים שנראה כנכנס בה לישן או לטייל ויודע שהאינו יהודי מוליך הספינה - אסור לאיניש בעלמא, ולצורבא מרבנן (לתלמיד חכם) - שרי" (טור אורח חיים סימן שלט).