יהדות רג'יו אמיליה

ההקדשה מעל ארון הקודש שהועבר לקרית שמואל - המקור:ויקישיתוף, צילם שלמה

יהודים הגיעו לעיר רגי'ו אמיליה עיר בצפון איטליה במחוז אמיליה-רומאניה בימי "האימפריה הרומית". הם המשיכו להתגורר בה לאחר התפרקותה והמאה ה-15 היו תחת השלטון הנאור של הדוכסים של משפחת אסטה (ESTE) אשר הזמינם בתור בנקאיים. במאה ה-17 הוקם גטו בעיר אך לא נגרם ליהודית סבל מיוחד. מספר התושבים היהודים בעיר הגיע עד לקרוב ל-1,000.

ב-3 בספטמבר 2008, במועד שהוקדש על-ידי הקהילה האירופאית לתרבות העברית ( Giornata Europea della Cultura Ebraica) נחנך בית הכנסת אשר שוקם בידי מומחים בהתאם לשיטות של המאה ה-19.

תולדות הקהילה[עריכה]

עדויות על קיומה של קהילה יהודית בעיר יש משנת 1413. מוסד למתן הלוואות הוקם על ידי Muso di Luguzo. שלטונם התאפיין בסובלנות ויחס הוגן כלפי יהודי העיר. במרוצת השנים הוקמה בה קהילה יהודית והגיעו אליה יהודים מצפון איטליה ומרכזה. היה להם חופש דתי, בטחון והובטח רכושם. מספר היה 900 במאה ה-17, 700 בשנת 1856 וירד ל-100 בשנת 1925. בשואה נספו 11 יהודים בני העיר - לוח זכרון הוצב לזכרם.

הקמת הגטו[עריכה]

עד שנת 1669 היהודים הורשו לגור ברחבי העיר, מקובצים באזורים שנקבעו מראש - היום : via dell'Aquila- ראשית הגטו - via Monzermone - הגטו השני בו הוקם בית הכנסת הראשון בשנת 1670 - via Caggiati - הגטו השלישי - via della volta - הגטו המאוחר. כמו בשאר הגטאות באיטליה, שערי הגטו היו סגורים בלילות.היהודים נדרשו לקבור את מתיהם בגטו ורק לאחר ביטולו, בשנת 1818, הוקם בית קברות מחוץ לחומות העיר. הקבר היהודי הראשון היה של בנימינו פואה בשנת 1818. בגטו היו בתי כנסת אחדים ונוסח התפילה היה :איטלקית, אשכנזי וספרדית.

חובת ההתיישבות היהודית בגטו בוטלה במאה ה-19 עם כיבוש איטליה על ידי נפוליאון. במחצית השנייה של המאה ה-19 יהודי איטליה זכו לאמנציפציה מלאה ולפריחה בתחומים רבים ובכל הערים שם היו קהילות גדולות, הם בנו בתי כנסת מפוארים.

ברג'יו אמיליה הם "הסתפקו" בשיפוץ בית הכנסת הקיים. ביום 15 בינואר 1858 הם חנכו אותו מחדש והיה ל"בית אלוהים" מפואר. השלט, שהוצב על ארון הקודש ב-15 בינואר 1908, אשר נמצא היום בקרית שמואל ליד חיפה מזכיר את האירוע ובשפה מליצית, כך כתוב בו:

"יהודי רג'ו אמיליה חנכו ב- 15 לינואר 1858 היכל זה – עדות של האמונה (באלוהים) שמורה בנו ושל לב גאה, בתקוה לתחיה שלנו (של יהודי איטליה) ושל איטליה. (היו אלה ימי התחיה והקמת המדינה האיטלקית). הקהילה (ברגיו אמיליה) הישראלית (היהודית) מודה לכל אלה שיזמו והשלימו פרויקט מפואר זה, ביום היובל לאירוע החגיגי, ולזכרו מציבים (שלט זה) כדי שהדורות הבאים ישמרו יחד עם דת אבותיהם, את אהבת המולדת (האיטלקית כמובן)."

זאת עדות מוחשית לרוח התקופה ברבות מקהילות ישראל באירופה המערבית: להיות יהודי בבית ועם זאת להיות אזרח משתלב ונאמן למדינתו - היות איטלקי בן דת משה .

הקהילה איבדה את כוחה בדורות האחרונים בגלל רדיפת ורצח יהודים בימי השואה, בגלל כוח המשיכה של הציונות, והאפשרויות הנרחבות בערים הגדולות .

בית הכנסת בעיר[עריכה]

בית הכנסת הנוכחי של יהודי העיר נמצאת ברחוב עתיק שהיו מיושב על ידי יהודים. החזית הנאו-קלסית עוצבה בשנת 1856 על ידי פייטרו מרצ'לי (Pietro Marchelli) ויש לה כיפה פנימית מעוטרת בציורים (ראו ציךום בקישורים). בית הכנסת עצמו ניזוק קשה מהפצצה בימי מלחמת העולם השניה. לאחר המלחמה המבנה לא שוחזר והודות לשלמה אומברטו נכון - יו"ר ארגון יהודי איטליה ויהודים נוספים ארון הקודש הגיע לישראל יחד עם עוד כארבעים ארונות קודש מאיטליה.

ב-3 בספטמבר 2008, במועד שהוקדש על-ידי הקהילה האירופאית לתרבות העברית ( Giornata Europea della Cultura Ebraica) נחנך בית הכנסת נפתח שוב לציבור הרחב. השיחזור בוצע תוך שימוש בשיטות שהיו מקובלות בעת בניית בית הכנסת וכלל עיצוב הציורים שהיו על קירות בית הכנסת וכיפתו (ראו תמונה בקישור חיצוני). כן התקיימו סיורים להכרת אתרים יהודיים המכונים "Itinerari Ebraici" במסגרת יום האירופה לסביבה בה היה הגטו היהודי ולבית הקברות. בבית הכנסת עצמו הוצגה תערוכה וסרט תיעודי על הקהילות היהודיות במחוז: Carpi, Correggio ו-Finale Emilia. סיסמת הסיורים היא :“Stradefacendo” שפרושו: צעיר, דינמי, בתנועה, והכל ביוזמה שנועדה לעודד את כולם לעסוק בגילוי וחשיפה של תרבות ואומנות המורשת היהודית היא בכל מקום. במסגרת האירועים הפתחה תערוכה של אביזרי קדושה והתקיים מופע של ריקודים עבריים (המקור: ראו מטה האתר העירוני).

הקהילה הקטנה של העיר פועלת בחסות יהדות מודנה.

בית הקברות היהודי[עריכה]

יש איזכור לבית קברות יהודי כבר בשנת 1547. הרשיון לקבורה ניתן ל: Vitale di Leone, שהיה בעל עסק בנקאי. בית הקברות שוקם בשנת 1992 בעזרת קרן פרס נובל של Rita Levi Montalcini .