מחנה ריכוז פוסולי

מחנה הריכוז פוסולי הוקם בכפר פוסולי במחוז אמיליה-רומאניה. תחילה, במאי 1942, היה מחנה לשבויי מלחמה, בדצמבר 1943 היה למחנה ריכוז ליהודים והחל ממאי 1944 הגיעו אליו גם מתנגדים פוליטיים. באוגוסט 1944 הו נסגר, כאשר הצבא הגרמני נסוג מאיטליה. עברו דרכו 5,000 אסירים, בינהם כ-2,500 יהודיים (36% מיהודי איטליה שנספו בשואה אשר נשלחו בחמש שיירות לאושוויץ, מתוך השמונה שבוצעו. המחנה נמצא קרוב לצומת הרכבות בעיר מודנה, סמוך לעיירה קארפי אשר פוסולי מהווה כפר בתחומה.

בעיר קארפי מצוי מוזיאון לזכר המגורשים על רקע גזעי או פוליטי המהווה אתר זכרון הקשור למחנה. המחנה עצמו נותר כביום נטישתו. היו ניסיונות להקים בו מוסדות, כולל להנצחת השואה, אך עדין הוא בשממנו ומנציח את המצב שהיה קיים בשנת 1944.

תמונת המחנה - המקור:Fondazionefossoli

הווי המחנה[עריכה]

האסירים במחנה פוסולי חיו באוטונומיה. שומרי המחנה היו ברוב התקופה איטלקים. לאחר הכיבוש הגרמני של איטליה, הניהול עבר לידי הס.ס.. עם זאת נשמרה המסגרת העצמאית של המחנה. מעטים היו המקרים בהם הוצאו להורג אסירים במחנה. ניתן היה לשלוח מכתבים למחנה לפי הכתובת המקורית של המחנה: "מחנה השבויים 73" קארפי. עם זאת במשלוח המכתבים הונגה זהירות על מנת לא לחשוף את כתובות היהודים שהצליחו להמלט. ןכך חלק מן המכתבים הגיעו ליעדם רק אחרי המלחמה. הכומר מעיר קארפי הסמוכה בקר במחנה באופן שוטף והביא את הדואר, כולל חבילות ונטל מכתבים חזרה.

המכתבים מהמחנה הכילו הוראות לנשארים נכין למצוא את החפצים בבית ואת הדברים היקרים במיוחד. כמו כן הוראות לכל אחד מבני הבית מה עליו לעשות וכיצד עליו לנהוג. ההוראות נוסחו בצורות שונות :

• ילדתי הקטנה שלי היי זהירה שלא תחלי. התנהגי בחכמה-וזהירות עם הילדים...
• היו-נא זהירים מאוד מפני שעכשיו כול משגה עלול לעלות במחיר יקר. שמור-נא על כוח שיפוטך-וזהירותך.
• אני מקווה שהתחלת מעט ללמוד לכתוב. אינני רוצה שתישאר בור, כמו חמור.
• האם אתה כול כך טוב וממושמע אל תגרום נזקים.

אסירי המחנה לא נדרשו לעבוד, אלה רק בעבודת המטבח והנקיון. במחנה היה בית ספר ובית כנסת. התפילות בבית הכנסת היו מוקד חשוב לציבור היהודי, אשר חלקו היה רחוק מהדת. בשבתות נהגו לעשות מי שברך לבני המשפחות שנותרו מחוץ למחנה והתפללו לשלומן. אסירי המחנה נזקקו לממון על מנת להשלים את מזונם, לרכוש בגדים ושאר חפצים. הדואר שעמד לרשות האסירים שימש להעברת הכספים למחנה.

מאמץ רב הושקע במכתבים על מנת לבקש מקרובי המשפחה לא לבוא לביקורים. אלה שבאו, עקב געגועיים, נאסרו מייד והצטרפו לאסירי המחנה. היו שבחרו בדרך זו בדעה צלולה.

על מידת העצמאות תעיד העובדה כי אישה יהודיה שנפטרה במחנה בשל מחלה הובאה לקבורה בבית הקברות היהודי בעיר הסמוכה.‏ וכך נכתב מפוסולי:‏‏^[1]

הגרוש לגרמניה[עריכה]

הדרך בין המחנה לבין תחנת הרכבת לפוסולי

אסירי המחנה נשלחו לשלוש מחנות בגרמניה: היהודים למחנה הריכוז אושוויץ הלא-יהודים הופרדו הגברים ל|מחנה ריכוז בוכנוואלד ואילו הנשים למחנה ריכוז ראוונסבריק שהיה מיועד לנשים. המגורשים נשלחו לגרמניה ברכבות משא דרך מעבר ברנירו (Passo del Brennero).

להלן פרטים על אחת השיירות כפי שהופיעו ברישומים:
‏‏^[2]

1. משלוח 08 יצא ממחנה פוסולי ביום 22 בפברואר 1944 הגיע לאושוויץ ביום 26 בפברואר 1944
   
2. סימול המשלוח היה: RSHA .
3. מספר הרישום על היד: גברים : 174471-174565 ונשים: 75669-75697
4. מספר האנשים במשלוח 489 : הושמדו 489 ונותרו בחיים 23, מהם הסופר היהודי האיטלקי פרימו לוי

‏‏^[3]

פרימו לוי בפוסולי[עריכה]

גלויה שנזרקה במעבר ברנינו מהרכבת של פרימו לוי

פרימו לוי מתאר בספרו "הזהו אדם" את שהותו במחנה פוסולי:

1. זה היה מחנה ריכוז גדול, שנועד לקלוט שבויי מלחמה אנגליים ואמריקאיים אך קלט גם אנשים שלא היו רצויים לממשלת הרפובליקה הפשיסטית הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית שעתה זה נוסדה.

הגעתי למחנה (פוסולי) בסוף ינואר 1944, היו משפחות יהודיות שלמות שנפלו לידי הנאצים או הפשיסטים משום שלא נשמרו על נפשם או משום שמישהו הלשין עליהן. אך היו גם כאלה שהסגירו עצמם מתוך יאוש, מאסו בחיי חיה נרדפת או שלא רצו להפרד מבני משפחתם שנתפסו קודם לכם. היו גם כאלה שהגיעו משום שהגיעו לפת לחם.

ב-20 פברואר הודיעו לנו להיכון לנסיעה של 5 עד 10 ימים. על כולם היה להצטרף לנסיעה, גם הקשישים והחולים. יצאנו ליעד לא נודע. ידענו מה הפירוש של "להתכונן לנסיעה". מסורת היא לנהוג בנידונים למוות בטקסיות חגיגית. מעניקים לו להתבודד, מעניקים לו נחמה וסעד רוחני. שלא יחוש בשנאה או בשרירות לב - אלא בכורח הנסיבות - שיחוש שעם מתן העונש מחלו לו על מעשיו הרעים.

כל אחד נפרד מהחיים לפי דרכו: אחדים התפללו, אחרים שתו לשכרה ןאחרים היקהו את חושיהם בתאוות הבשרים. הכינו את המזון לדרך, רחצו את הילדים והכינו את המזוודות. האם אתם לא הייתם נוהגים כך אילו ידעתם כח מחר ימיתו אתכם עם ילדיכם.

הבוקר הגיע, כאלו השמש הייתה בעלת הברית של צוררנו הנחושים בדעתם להשמידנו. הגרמני שאל Wieviel Stuck (כמה חתיכות) - התשובה הייתה 650 "פריטים". בתחנת הרכבת בקארפי קבלנו מכות ראשונות ועלינו על 12 קרונות. היינו 45 איש בקרון: נשים, גברים וילדים לחוצים ללא רחמים כמו סרדינים." (מקור=פרימו לוי, הזהו אדם, מאיטלקית: יצחק גרטי, עם עובד, 1993}})

האתר היום[עריכה]

המחנה היום

מצבו הנוכחי של המחנה הוא כמעט כמו שהיה בשנת 1944. נשארו הקירות של המבנים ותשתית הבנינים. בשנת 1984 התקבל חוק מיוחד אשר קבע ששטח המחנה ימסר חינם לבעלות עירית קארפי. אחרי שבשנת 1973 נפתח בקארפי המוזיאון לזכר המגורשים על רקע גזעי או פוליטי. בשנת 1996 הטיפול בהנצחה עבר לידי "מורשת פוסולי" (Fondazione Fossoli). בשנת 1998 הארגון זכה להכרה רישמית. הארגון ערך טקסי זכרון ביום השואה המקובל באיטליה 26 -28 בינואר, המועד בו היה גירוש יהדות רומא.

האתר אינו ערוך לביקורים. יחד עם זאת, "מורשת פוסולי" פתחה את חלקו לקהל במועדים קבועים מראש, המופיעים באתר מטה.

הערות שוליים[עריכה]

מראות המחנה[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

• בצלאל רות, תולדות היהודים ברומא, הוצאת מסדה, תל אביב, 1962
• לוצ'אנו טאס, יהודי איטליה, ספריית מעריב, תל אביב, 1978.

• מכתבים מאימא במחנה פוסולי - ארכיון פרטי

קישורים חיצוניים[עריכה]

• אתר מורשת פוסולי
• תמונות מפוסולי