חוני המעגל

בן ביתו אבא חלקיה

"אבא חלקיה בר בריה (בן בנו) דחוני המעגל הוה, וכי מצטריך עלמא למיטרא (כשהיה העולם צריך לגשם) הוו משדרי רבנן לגביה ובעי רחמי (היו שולחים חכמים אצלו וביקש רחמים), ואתי מיטרא (ובא גשם). זימנא חדא איצטריך עלמא למיטרא (פעם אחת הוצרך העולם לגשם), שדור רבנן זוגא דרבנן לגביה למבעי רחמי דניתי מיטרא (שלחו החכמים זוג חכמים אליו לבקש רחמים שירד גשם).

אזול לביתיה ולא אשכחוהו (הלכו לביתו ולא מצאוהו), אזול בדברא ואשכחוהו דהוה קא רפיק (הלכו לשדה ומצאוהו שהיה עודר). יהבו ליה שלמא (נתנו לו שלום)ולא אסבר להו אפיה (ולא החזיר להם פניו). בפניא (בערב), כי הוה מנקט ציבי (כשאסף עצים), דרא ציבי ומרא בחד כתפא (שם את העצים והמעדר על כתף אחת ואת גלימתו על הכתף השניה), וגלימא בחד כתפא. כולה אורחא לא סיים מסאני (כל הדרך לא נעל נעליו), כי מטי למיא - סיים מסאניה (כשהגיעו למים נעלם). כי מטא להיזמי והיגי - דלינהו למניה (כשהגיעו למקום קוצים הגביה בגדיו).

כי מטא למתא נפקה דביתהו לאפיה כי מיקשטא (כשהגיע לעיר יצאה אשתו לפניו כשהיא מקושטת). כי מטא לביתיה עלת דביתהו ברישא (כשהגיעו לביתו נכנסה אשתו בתחילה), והדר עייל איהו, והדר עיילי רבנן (וח"כ הוא ואח"כ החכמים). יתיב וכריך ריפתא (ישב ואכל לחם), ולא אמר להו לרבנן תו כרוכו (ולא אמר לחכמים בואו אכלו). פלג ריפתא לינוקי (חלק הלחם לילדים), לקשישא - חדא (לגדול נתן פרוסה אחת), ולזוטרא - תרי (ולקטן שתים).

אמר לה לדביתהו (אמר לה לאשתו): ידענא דרבנן משום מיטרא קא אתו (יודע אני שהחכמים הגיעו בשביל הגשם), ניסק לאיגרא וניבעי רחמי (נעלה לגג ונבקש רחמים), אפשר דמרצי הקדוש ברוך הוא וייתי מיטרא (אפשר שיתרצה הקב"ה ויביא מטר), ולא נחזיק טיבותא לנפשין (ולא נחזיק טובה לעצמנו). סקו לאיגרא (עלו לגג), קם איהו בחדא זויתא ואיהי בחדא זויתא (עמד הוא בצד אחד והיא בצד אחד), קדים סלוק ענני מהך זויתא דדביתהו (ובאו העננים מצד אשתו).

כי נחית (כשירד), אמר להו: אמאי אתו רבנן (אמר להם, למה באו החכמים)? - אמרו ליה: שדרי לן רבנן לגבי דמר למיבעי רחמי אמיטרא (שלחונו החכמים לאדוני שיבקש רחמים על הגשם). אמר להו: ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה. אמרו ליה: ידעינן דמיטרא מחמת מר הוא דאתא (יודעים אנו שהמטר הגיע מחמת כבודו),

אלא לימא לן מר הני מילי דתמיה לן (יאמר לנו אדוני אותם דברים שהותמהו לנו): מאי טעמא כי יהבינא למר שלמא לא אסבר לן מר אפיה (למה כשנתנו שלום לאדוני לא החזיר לנו פניו)? - אמר להו: שכיר יום הואי (הייתי), ואמינא לא איפגר (ואמרתי: לא אאחר).

ומאי טעמא דרא מר ציבי אחד כתפיה וגלימא אחד כתפיה (ולמה שם אדוני בכתף אחת העצים והמעדר ובשניה את גלימתו)? - אמר להו: טלית שאולה היתה, להכי (לזה) - שאלי, ולהכי (ולזה) - לא שאלי.

מאי טעמא כולה אורחא לא סיים מר מסאניה, וכי מטי למיא סיים מסאניה (מדוע לא נעל אדוני את נעליו כל הדרך אלא רק כשהגענו למים)? - אמר להו: כולה אורחא חזינא (כל הדרך אני רואה על מה אני דורך), במיא - לא קא חזינא (במים אינני רואה).

מאי טעמא כי מטא מר להיזמי והיגי דלינהו למניה (מדוע כשהגיע אדוני לקוצים הגביה בגדיו)? - אמר להו: זה (בשרי) מעלה ארוכה (רפואה) וזה (בגדי) - אינה מעלה ארוכה.

מאי טעמא כי מטא מר למתא נפקא דביתהו דמר כי מיקשטא (מפני מה כשהגענו לעיר יצאה אשתו מקושטת)? אמר להו: כדי שלא אתן עיני באשה אחרת.

מאי טעמא עיילא היא ברישא והדר עייל מר אבתרה, והדר עיילינן אנן (מדוע נכנסה האשה ראשונה ואז אתה ואז אנחנו)? - אמר להו: משום דלא בדקיתו לי (שאינכם בדוקים לי).

מאי טעמא כי כריך מר ריפתא לא אמר לן איתו כרוכו (מדוע כשאכל אדוני לחם לא הזמין אותנו)? - משום דלא נפישא ריפתא (שאין מספיק לחם), ואמינא לא אחזיק בהו ברבנן טיבותא בחנם (ואמרתי: לא אחזיק בחכמים טובה בחינם [שהרי הם לא יאכלו כי יודעים שזו סעודה שאינה מספקת לבעליה, אבל יחזיקו לי טובה שהזמנתי אותם]).

מאי טעמא יהיב מר לינוקא קשישא חדא ריפתא ולזוטרא תרי (למה הביא אדוני לילד הגדול פרוסה אחת ולקטן שתים)? - אמר להו: האי קאי בביתא (הגדול נמצא בבית), והאי יתיב בבי כנישתא (והקטן נמצא בבית המדרש ורעב).

ומאי טעמא קדים סלוק ענני מהך זויתא דהוות קיימא דביתהו דמר, לעננא דידיה (מדוע קדמו העננים מצד אשתו)? - משום דאיתתא שכיחא בביתא (שהאשה נמצאת בבית), ויהבא ריפתא לעניי ומקרבא הנייתה (ומביאה לחם לעני וקרובה הנאתו) [ואנא יהיבנא] זוזא (ואני מביא כסף), ולא מקרבא הנייתיה (ואינה קרובה הנאתו). אי נמי (או גם) הנהו ביריוני דהוו בשיבבותן (אותם ביריונים שהיו בשכונתינו), [אנא] בעי רחמי דלימותו (אני בקשתי רחמים שימותו), והיא בעיא רחמי דליהדרו בתיובתא, [ואהדרו] (והיא בקשה שיחזרו בתשובה, וכך היה שחזרו). (תענית כג)

בן ביתו חנן הנחבא

חנן הנחבא בר ברתיה (בן ביתו) דחוני המעגל הוה. כי מצטריך עלמא למיטרא (כשהוצרך העולם לגשם) הוו משדרי רבנן ינוקי דבי רב לגביה (היו שולחים החכמים אליו תינוקות של בית רבן), ונקטי ליה בשיפולי גלימיה (ואחזוהו בשיפולי גלימתו) ואמרו ליה: אבא, אבא, הב לן מיטרא (הבא לנו גשם). - אמר לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, עשה בשביל אלו שאין מכירין בין אבא דיהיב מיטרא (שמביא גשם) לאבא דלא יהיב מיטרא (שאינו מביא גשם). ואמאי קרי ליה (ומפני מה קראו לו) חנן הנחבא? מפני שהיה מחביא עצמו בבית הכסא. (תענית כג:)

פירוש שמו "הנחבא" הוא מפני ענוותנותו שלא רצה שיבקשו ממנו ולכן היה מחביא עצמו, או על שם צניעותו בבית הכסא.