מערת אליהו

המבנה מעל המערה בהר הכרמל - מקור התמונה: ויקישיתוף, צילם:אבי דרור

פנים המערה

מערת אליהו היא מערה המצויה בחיפה על השיפוע המערבי הר הכרמל לכיוון הים. לפי המסורת העממית הסתתר בה אליהו הנביא בברחו מפני מלכי ישראל, בימי נדודיו בהר הכרמל. זאב וילנאי מדגיש כי הקדושה המקובלת למערה היא ליהודים. הם מבקרים בה לעיתים קרובות, ביחוד רבים המבקרים, מבין הספרדים תושבי חיפה, טבריה וצפת אשר מבלים בה בחודש אב, ביום ראשון, אחרי שבת נחמו , השבת הראשונה אחרי תשעה באב. יהודים נהגו לתלות פרוכות על הקיר הדרומי , לכיוון התפילה - ירושלים, בו קיים שקע, בדומה למיקום ארון הקודש בקירות המערה נוהגים להטמין פתקאות . במערה, היום רק מחוץ למערה, נוהגים להדליק נרות ולהתפלל לשלום חולים, לזיווגים ולפרי בטן , כמקובל במקומות קדושים.^[1]

תאור המקום[עריכה]

המערה מצויה בין שכונת בת גלים לפיסגת "חותם הכרמל" - סטלה מאריס. עולים למערה מדרך ההגנה (כביש חיפה - תל אביב) ורחוב אלנבי . העליה היא בשביל נוח וכולל מדרגות. המערה חצובה בסלע, בדמות חדר גדול עם גומחה לכיוון דרום . מידות המערה: 14.40 מטר אורך, המחולק היום לחצי: החלק האחד לתפילת גברים וחלקו השני לתפילת נשים. רוחב המערה : 8.00 מטר והגובה : 5.00 מטר. חדר גדול חצוב בקיר המערבי: אורך: 3.60 מטר, רוחב: 2.80 מטר וגובה 2.30 מטר.

הערבים קוראים למקום הזה בשם : אלח'צ'ר ( קרי: אלח'דר) זהו כינויו של אליהו הנביא ופרושו בערבית: ירוק, כי "אליהו חי וירוק תמיד במסורת העממית".

הנוצרים הערבים קוראים לו בשם מר אליאס ולהר הכרמל "ג'בל מר אליאס" - הר הקדוש אליהו.

הנוצרים האירופאיים קוראים למערת אליהו - מדרש הנביאים (School of the Prophets). המקור לכך היא ההנחה כי המערה הגדולה שימשה כבית המדרש לתלמידיו של אליהו הנביא כאשר ברח מאחאב מלך ישראל.

קדושת המערה[עריכה]

לפי אמונה עממית השהות במערת אליהו יכולה לרפא חולי רוח. הם היו מובאים למערה ממקומות רחוקים. את החולים נהגו להשאיר במערה ימים אחדים בתקוה שה"ששטן" יצא מהם ויתרפאו בזכות אליהו הנביא. הביקור במערה כונה בשם : "הזיארה של חיפה".

האגדה מספר כי שעל הר הכרמל התגלה המלאך מיכאל לאליהו הנביא: "מיכאל השר הגדול של ישראל, גלה לאליהו הנביא על הר הכרמל ( בארמית: טורא דכרמל) הקץ והזמן של אחרית הימים. הסודות האלה מובאים במדרש אליהו הנביא ^[2].

הנוסע היהודי רבי בנימין מטודילה שבקר בחיפה ובכרמל בשנת 1175 כותב: "ובתחתית ההר שם מקברי ישראל רבים. ושם בהר מערת אליהו, עליו השלום. ועשו שם בני אדום הצלבנים במה וקראו לה שאן אליש (סנט לואיס) .

בימי הביניים היו הרבה עולי רגל יהודים מבקרים במערת אליהו. אחד מהם כותב בשנת1742: " וכשנכנסנו לשם (למערה) נחה עלינו רוח אלוקים וראינו בנפשנו הארה גדולה עד מאד... וכל מי שנכנס לזאת המערה טמא, מיד יוצאים קלוחים של מים נובעים מארבע פינות המערה ורוחצת עצמה, ובזאת יודעים שטמא היה שם ^[3].

מבקר אחר מספר על ביקור במערה בשנת 1835: " ומצאנו שם הרבה יהודים. ויהי כאשר התחלנו להתפלל אז התפילה היתה נובעת בפה ועינינו זולגות דמעות אשר מעולם לא התפללתי כן, אז הבנתי כי אדמת קודש היא וגם כתבנו שמינו על הכותל ^[4]

על קירות המערה יש חרותות של מנורת שבעת הקנים. כן מצויה כתובת עברית שנמצאה במערה : "יצחק בן כומה"

צילומים מפנים המערה[עריכה]

• 

  הכתובת יצחק בן כומה

• 

  מנורת שבעת הקנים - ראו למטה

• 

  מנורת שבעת הקנים - ניתן להבחין רק בקווים כללים

הערות שוליים[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

• זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל : חיפה, העמקים,הגליל, החרמון, הוצאת "תוּ‏ר" - ארץ ישראל, ירושלים, הוצאה - 1941, מהדורה שלישית - 1948.
• אלי שילר - בהשתתפות יוסי בן ארצי, חיפה ואתריה, אריאל - כתב עת לידיעת ארץ ישראל, 37-39, מארס 1985, ירושלים

.