קטורת הסמים
|
|
קטורת הסמים הוקרבה במשכן בהתאם לציווי למשה רבינו בספר שמות:
"וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ, מִקְטַר קְטֹרֶת; עֲצֵי שִׁטִּים, תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ. אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ, רָבוּעַ יִהְיֶה, וְאַמָּתַיִם, קֹמָתוֹ; מִמֶּנּוּ, קַרְנֹתָיו. וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר, אֶת-גַּגּוֹ וְאֶת-קִירֹתָיו סָבִיב וְאֶת-קַרְנֹתָיו; וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב, סָבִיב. וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה-לּוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ, עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו--תַּעֲשֶׂה, עַל-שְׁנֵי צִדָּיו; וְהָיָה לְבָתִּים לְבַדִּים, לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֵמָּה. וְעָשִׂיתָ אֶת-הַבַּדִּים, עֲצֵי שִׁטִּים; וְצִפִּיתָ אֹתָם, זָהָב. וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת, אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת--לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת, אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת, אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ, שָׁמָּה. וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן, קְטֹרֶת סַמִּים; בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, בְּהֵיטִיבוֹ אֶת-הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה. ח וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת-הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם, יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה', לְדֹרֹתֵיכֶם. לֹא-תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה, וְעֹלָה וּמִנְחָה; וְנֵסֶךְ, לֹא תִסְּכוּ עָלָיו. י וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל-קַרְנֹתָיו, אַחַת בַּשָּׁנָה: מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים, אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם--קֹדֶשׁ-קָדָשִׁים הוּא, לַה'" (פרק ל' א'-י')
הקטורת הוקטרה על מזבח הקטורת באזור הקודש במשכן. היא הוקטרה פעמיים ביום: "בבקר בבקר" ו"בן הערבים". על מזבח הקטורת אין להקטיר : קְטֹרֶת זָרָה, וְעֹלָה וּמִנְחָה וְנֵסֶךְ. רק ביום הכיפורים הכהן הגדול יזהה עליו מדם חטאת הכיפורים
הרכב הקטורת ודרכי עשייתה
התלמוד ירושלמי במסכת יומא מפרט את מרכיבי הקטורת ומביא אחדים מהפרטים הכרוכים בעשייתה:
" פיטום הקטורת:
- הצרתי (הצרי)
- והצפורן
- החלבנה
- והלבונה - (כל אחד מהארבע הנ"ל) משקל שבעים שבעים מנה.
- מור
- וקציעה
- שיבולת נרד
- וכרכום - (כל אחד מהארבע הנ"ל) משקל ששה עשר ששה עשר מנה.
- קושט - שנים עשר.
- קילופה - שלשה.
- קינמון - מתשעה
נמצאת אומר שלש מאות וששים וחמש מנים היו כנגד ימות השנה ושלשה של אותו היום הדא היא דתנינן והיום מוסף
מלא חפניו
- כרשינה תשעה קבין
- יין קפריסין ג' סאין וג' קבין אם אין לו יין קפריסין מביא חמר חיורין עתיק
- מלח סדומית רובע מעלה עשן כל שהוא רבי נתן אומר אף כיפת הירדן
כל שהוא נתן בה דבש פסלה חסר בה אחת מסממניה חייב מיתה.
תני רשב"ג אומר הצרי אינו אלא שרף של עצי קטף בורית כרשינה למה היתה באה שבה שפין את הצפורן מפני שהיא נאה יין קפריסין למה היא באה שבה שורין את הצפורן מפני שהיא עזה והלא מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין ריח רע לעזרה מפני הכבוד.
וכשהיה מידק היה אומר הדק היטב הדק היטב שהקול יפה לבשמים חיסר בה אחת מסממניה או שנתן בה מעט דבש היתה פסולה לא נתן לתוכה מלח או שנתן לתוכה מעלה עשן נתחייב מיתה א"ר זעירה ועובר משום הכנסה יתירה תני בר קפרא הפטמין שבירושלים היו אומרים אילו היה נותן לתוכה מעט דבש לא היה כל העולם כולו יכול לעמוד בריחה תני פיטמה חציים כשירה שילשים ורבעים לא שמענו ר' אומר כמדתה היתה כשירה (דף כג,א פרק ד הלכה ה גמרא)
סך הכל המנות היו 368 מנות: - 365 לפי ימות השנה ו-3 ליום הכיפורים. היות והקטורת הוקרבה פעמיים ביום וכל נוסחה חצי-מנה, הרי הקטורת שהוכנה הספיקה לשנה שלמה.
המומחיות בהכנת הקטורת
חז"ל מספרים על המיוחד ועל הסודיות שבהכנת הקטורת ובפיטומה. רק בית אבטינס הכירו את העשב המכונה "מעלה עשן", עשב הגורם לעשן הקטורת לעלות בצורה ישרה כלפי מעלה, כמקל. על בית אבטימס כתוב בתלמוד ירושלמי מסכת יומא:
"בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת ובמעלה עשן ולא רצו ללמד. שלחו והביאו אומנים מאלכסנדריאה והיו בקיאין במעשה הקטורת ובמעלה עשן. לא היו בקיאין של בית אבטינס היתה מתמרת ועולה ופוסה ויורדת ושל אלו היתה פוסה מיד וכיון שידעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא שנא' (ישעיהו מג) כל הנקרא בשמי וגו'. שלחו אחריהן ולא רצו לבוא כו'" (דף י"ט,ב' פרק ג' הלכה ט' גמרא)
ועך כך נאמר במשנה הנ"ל:"ואלו לגנאי: בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים, בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטרת "
איזכור הקטורת בתפילה
הרב דוד פייסט כותב :
"נוהגים לומר את הברייתא המתארת את פיום הקטורת, "למנהג חב"ד, בזמן אמירת "הקורבנות", לפני תפילת שחרית ולפני תפילת מנחה, ובנוסח שונה מעט בסוף תפילת שחרית. יש הנוהגים לאומרה רק פעם ביום בסוף תפילת שחרית.
האשכנזים בחו"ל נוהגים להגיד ברייתא זו רק בשבתות וימים טובים. טעם המנהג האשכנזי בחו"ל: מכיוון שאם חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה! והרי אמירת הברייתא נחשבת כעשיית הפיטום, בחינת "ונשלמה פרים שפתינו",לכן ביום חול בו ממהרים לעבודה אין אומרים אותה מחשש שלא ידייקו למנות את כל הסממנים,ורק בשבתות כשיש זמן, אפשר להגידה. מסיבה זו, יש נוהגים לאומרה רק מתוך הכתב ולא בעל-פה. (אמנם ה"בית יוסף" דוחה הסבר זה בטענה שחובת המיתה אינה חלה על המפטם כשחסר אחד מכל סממניה, אלא על המקטירה על המזבח. ולפי רש"י, רק הכהן הגדול חייב מיתה אם יכנס לקודש הקודשים עם קטורת חסרה). יש הסוברים כי סגולה למנות בעזרת האצבעות את אחד עשר סממני הקטורת, כך נהג גם הרבי. אמירת הברייתא היא מעין קיום מצוות פיטום הקטורת והקטרתה. מן הראוי להתבונן ולהבין את הכתוב בה".
קישורים חיצוניים
- הרב דוד פייסט, פיטום הקטורת, בטאון בית רבקה, אייר ה'תשנ"א קישור באתר "דעת"