חליצה
|
|
הגדרה
היבמה חולצת את נעלו של היבם הוזכר בקידושין ב., הסוגיות בפרק יב ביבמות.
מקור וטעם
במהותו נחלקו בירושלמי האם היא קניין או פטור יבמות ג-א.
והאחרונים חקרו האם היא מצווה או רק היתר כגט קובץ שיעורים כתובות ריד, ונפק"מ במקרה שהיבם והיבמה אינם רוצים לא ליבם, לא לחלוץ ולא להינשא לעולם: אם זו מצווה - צריכים לחלוץ בכל זאת, ואם הוא רק היתר כגט - כשאינה רוצה להינשא אין טעם שתחלוץ עונג יום טוב קעו: דעת השואל שהיא היתר, דעת עצמו שהיא מצווה. ובדומה לזה דן הקובץ הערות יא-ב האם היא מצווה חיובית או קיומית[1], וכתב שנראה שהיא חיובית, דהיינו שיש מצווה בעצם מעשה החליצה ולא רק בשביל להתירה להינשא.
פרטי הדין
הכח המחיל את הקניין (כח האדם או כח המעשה[2]) - כתבו ראשי הישיבות שהיבם והיבמה רק עושים את מעשה החליצה והיבמה ניתרת ממילא (כח המעשה, כמו בשחיטה, שהאדם רק שוחט והבהמה ניתרת ממילא), ולא שהיבם והיבמה עצמם פועלים את ההיתר כמו בגירושין (כח האדם, כמו בקניינים, שהאדם עצמו פועל את הקניין) גר"ח על הרמב"ם יבום וחליצה ד-טז ד"ה ואשר וד"ה ונראה, וקובץ הערות עו. וכן דן בשאלה זו שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד כה.
הדעת - צריך שיתכוונו שניהם, גם היבם וגם היבמה יבמות קו. למסקנת הגמרא, וכדעת רבי יוחנן, אך מריש לקיש שם משמע שאין צריך כוונה.
כתב הגר"ש שקאפ שצריך מחשבה בפועל (כוונה, גמר בליבו), ולא רק התרצות[3] (הסכמה, רצון, הרהור, ניחותא) גר"ש שקאפ בבא מציעא כ בתחילתו.
ודנו האחרונים לגבי הכוונה שצריך בה, האם היא כוונת מצווה, או כוונת קניין קובץ שיעורים כתובות רמז. חכם צבי ח"א א ומנחת חינוך תקצט-א [א] ד"ה ועיין: כוונת קניין והגרמ"א עמיאל דרכי משה דרכי הקניינים ו-יז ד"ה ועי' תלה זאת במחלוקת בירושלמי יבמות ג-א האם חליצה היא קניין או פטור.
שליחות לא מועילה בחליצה כתובות עד., אמנם החלקת יואב חו"מ ד (ד"ה והנה) הביא דעות שיש שליחות בחליצה, ודחה את דעתם. בטעם לזה מצאנו שתי שיטות:
- חליצה היא חלות מכח המעשה ולא מכח האדם[4], ולכן לא שייך בה שליחות, שרק בחלות מכח האדם יש לאדם כח למנות שליח במקומו קובץ הערות עו-ז.
- גזירת הכתוב, שכתוב "ועלתה יבמתו", וכיוון שמוזכר שם הקורבה (שהיא יבמתו) מוכח שאי אפשר ע"י שליח חלקת יואב חו"מ ד ד"ה אך לבאר, או שכתוב "לעיני הזקנים" ודרשו בספרי "מלמד שמתייחדת עימו לעיני הזקנים", והכוונה היא שאין מועיל בה שליחות שם ד"ה גם.
תנאי אינו מועיל בחליצה, כגון החולץ על מנת שתיתן לו מאתיים זוז - חליצתה כשרה גם אם לא נתנה לו. והטעם לזה הוא שמילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי כתובות עד..
אין מברכין על מצווה זו משום שמטרתה אינה המצווה, אלא מטרתה לפריה ורביה שו"ת הרשב"א ח"א יח.
אין חליצה בעריות יבמות ב., וחקרו בטעם לזה, האם הוא בגלל שאין בהן יבום, או בגלל שאין להן זיקה ברכת אברהם ריש יבמות.
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ את הגדרותיהם של מצווה קיומית ומצווה חיובית ביארנו בערך מצוות קיומיות בסעיף "הגדרה".
- ↑ בחילוק בין כח האדם לכח המעשה ובנפק"מ ביניהם דנו בערך חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה.
- ↑ בחילוק בין מחשבה להתרצות ובנפק"מ ביניהם דנו בערך מחשבה והתרצות.
- ↑ בחילוק בין כח האדם לכח המעשה ובנפק"מ ביניהם דנו בערך חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה.