ודובר אמת בלבבו - כגון רב ספרא
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
מעשהו של רב ספרא מובא ברש"י במסכת מכות כד, א, ד"ה רב ספרא: "בשאילתות דרב אחא שאילתא לו והכי הוה עובדא: דרב ספרא היה לו חפץ אחד למכור. ובא אדם אחד לפניו בשעה שהיה קורא קריאת שמע, ואמר לו: תן לי החפץ בכך וכך דמים. ולא ענהו מפני שהיה קורא קריאת שמע. כסבור זה שלא היה רוצה ליתנו בדמים הללו. והוסיף אמר: תנהו לי בכך יותר. לאחר שסיים קריאת שמע, אמר לו: טול החפץ בדמים שאמרת בראשונה שבאותן דמים היה דעתי ליתנם לך".דברים אלו מהוים מקור לדברי הראשונים ש"ירא שמים יש לו לקיים אפילו מחשבת לבו, שאם חשב וגמר בלבו למכור לו בסכום זה, והלה לא ידע ממחשבתו והוסיף לו על סכום זה, לא יקח ממנו כי אם סכום זה שגמר בלבו, לקיים מה שכתוב: 'ודובר אמת בלבבו'. וכן הלוקח שגמר בלבו לקנות בסכום כך וכך, אין לו לחזור בו, וכן כל כיוצא בזה בשאר דברים שבין אדם לחברו"[1].
הערות שוליים
- ↑ בספר "בדרך עץ החיים" מובא מעשה ברבי שרגא פייבל פרנק (חותנם של הגרמ"מ אפשטיין זצ"ל ראש ישיבת סלבודקא והגרא"ז מלצר זצ"ל ראש ישיבת עץ חיים), שבא לבית מסחרו סוחר יהודי שאינו מבני המקום, וביקש לקנות אצלו כמות גדולה של עורות. שאל הסוחר את רבי שרגא פייבל: מה תהיה ההנחה שיתן לו, שהרי הוא קונה כמות כה גדולה ומן הראוי שיקבל הנחה. ענה לו רבי שרגא פייבל, זה המחיר. כלל נקוט בידי שאני מוכר במחיר כזה שישאר בידי רווח של אחוז מסוים, רווח סביר. אינני מוריד מן המחיר ואינני מוכן בשום אופן לעמוד על המקח. מי שאינו רוצה לקנות במחירים שלי יכול לקנות אצל סוחרים אחרים, כאן באלקסוט. מיד נתן לו רבי שרגא פייבל כתובות של סוחרי עורות אחרים. עזב הסוחר את החנות והלך לקנות את העורות במקום אחר. לאחר שעבר מבית מסחר אחד למשנהו, נוכח לדעת שהמחיר אצל רבי שרגא פייבל הוא הזול ביותר. חזר אליו הסוחר ואמר לו שהחליט לקנות אצלו את העורות במחיר הנדרש. אמכור לך את העורות, אולם לא במחיר שאמרתי לפני כן. אתן לך הנחה בהתאם לבקשתך, אמר רבי שרגא פייבל. נדהם הסוחר ואמר: לפני כן סרבת בכל תוקף לתת לי הנחה, למרות שראית שאם לא תוריד מן המחיר לא אקנה אצלך, ואילו כעת, משבאתי על מנת לקנות במחיר שדרשת, הינך מוריד מן המחיר למרות שאינני מבקש זאת. השיב לו רבי שרגא פייבל וענה: לאחר שיצאת מבית המסחר הרהרתי בלבי: הכמות שבקשת לקנות אכן גדולה היא בהרבה מהמקובל, וגם אילו נתתי לך את ההנחה שדרשת עדיין היה נשאר בידי רווח נאה מן העיסקה. לא הייתי צריך להתעקש ולעמוד על עקרונותי במסחר במקרה זה. עכשיו משחזרת והנך מבקש לקנות אצלי את העורות, עלי לקיים את אשר חשבתי בלבי לפני כן. שהרי לימדנו דוד המלך ע"ה: "מזמור לדוד, ה' מי יגור באהלך, מי ישכון בהר קדשך - הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו" (תהלים טו). ובכל בוקר אנו אומרים: "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי ודובר אמת בלבבו". את דרך החיים אשר הורה לנו דוד המלך, נעים זמירות ישראל, ואת אשר הנני אומר בכל בוקר עלי לקיים, וכיון שהחלטתי בלבי ששגיתי, כאשר לא נתתי לך את ההנחה שבקשת, עכשיו משחזרת - עלי למכור לך את העורות במחיר שהחלטתי בלבי לאחר שעזבת את חנותי, שהרי התביעה כלפי כל אחד מאתנו היא להיות "דובר אמת בלבבו" ובדרך זו יש ללכת.