חרב הרי הוא כחלל

חרב שנגעה במת, נעשית "אבי אבות הטומאה" כמת עצמו.

נאמר בתורה במדבר יט, טז: "וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת... יטמא שבעת ימים", ודרשו "בחלל חרב" - "חרב הרי הוא כחלל", שאם החרב נגעה בחלל, הרי היא נעשית אבי אבות הטומאה כחלל עצמו; ולאו דווקא חרב, אלא הוא הדין לשאר כל הכלים חוץ מכלי חרס, שאם נגעו במת, הרי הם נעשים אבי אבות הטומאה כמת עצמו; וכן אם נגעו באדם שנטמא במת, הרי הם נעשים "אב הטומאה" כמוהו. לשיטות אחרות, דין זה ש"חרב הרי הוא כחלל", אינו אלא בכלי מתכות בלבד, בדומה לחרב, אבל לא בשאר הכלים.