מורא שמים

יראת שמים, יראת ה' מצד רוממותו וגדלותו של הבורא, המביאה לידי זהירות במצוות לא תעשה.

אף על פי שצריך לעבוד את ה' מאהבה, מכל מקום מצווים אנו גם על יראת ה' מצד רוממותו וגדלותו, שנאמר דברים ו, יג: "את ה' אלהיך תירא". על ידי אהבת ה', המביאה את האדם לידי זריזות במצוות עשה, ועל ידי יראת ה', המביאה את האדם לידי זהירות במצוות לא תעשה, נמצאת עבודת ה' שלימה.

בגמרא מובא: "כשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו... אמרו לו: רבינו ברכנו. אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו: עד כאן. אמר להם: ולואי, תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם".

תלמידיו של רבי יוחנן בן זכאי התפלאו על ברכה זו שהרי באמת המורא שמים הוא עצום ורב ממורא בשר ודם, וכפי שאמר להם רבי יוחנן עצמו קודם לכן: "אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכים אותי, שהיום כאן ומחר בקבר, שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם, ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם, ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם, ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון, אף על פי כן הייתי בוכה, ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי כעסו כעס עולם, ואם אוסרני איסורו איסור עולם, ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם, ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון... ולא אבכה"? לפיכך התפלאו התלמידים מדוע ברך אותם: "יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם"?

על זה השיב להם רבי יוחנן בן זכאי, שאמנם כן בפועל מורא בשר ודם גדול יותר ממורא שמים. אמת, מצד ההכרה השכלית גדול המורא שמים הרבה יותר ממורא בשר ודם, אך ההכרה החושית פועלת הרבה יותר על האדם מההכרה השכלית, ולכן המציאות היא שהמורא מפני בשר ודם גדול יותר ממורא שמים.