מזוזה

מגילת קלף קטנה, שעליה כתובות שתי הפרשיות: "שמע", "והיה אם שמע", שקובעים אותה על מזוזת הפתח.

מצות עשה לקבוע מזוזה בפתחי הבתים והשערים, שנאמר דברים יא, כ: "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך".

המזוזה עשויה יריעת קלף, כתובה בדיו מיוחד ובכתב יד של סופר סת"ם, ובה כלולות שתי פרשיות מרכזיות בתורה: הפרשה האחת: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" עד "ובשעריך" דברים, ו; והשנייה - "והיה אם שמע תשמעו אל מצוותי" עד "כימי השמים על הארץ" דברים יא.

בפרשה הראשונה מתוארת ההכרה בקבלת עול מלכות שמים, ההכרה במציאותו ובקיומו של בורא העולם, אשר הוא גם מנהיגו. אנו מצווים לאוהבו בכל לבבנו, נפשנו ומאודנו. בפרשה השנייה מצויה החובה לקבלת עול מצוות, שנאמר בה "והיה אם שמע תשמעו אל מצוותי אשר אנכי מצוה אתכם היום". גם עניין הגמול - השכר והעונש - מצוי בפרשה זו. את שתי הפרשיות גם יחד נצטווינו לכתוב על מזוזות ביתנו ושערנו.

בעת שעוברים על פני המזוזה בכניסה וביציאה, נוהגים לנשק אותה, כדי לזכור ולהחדיר ללב את הדברים הכלולים בה.

מקום קביעתה של המזוזה הוא בתחילת השליש העליון של הדופן הימנית, מכיוון הכניסה לבית או לחצר. בטרם קובעים את המזוזה במקומה יש לברך: "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וציונו לקבוע מזוזה". מיד לאחר הברכה קובעים את המזוזה. אם קובעים מזוזות במספר דלתות, מברכים את הברכה רק לפני קביעת המזוזה הראשונה ואחריה קובעים, מבלי להפסיק בדיבור וכדומה, את שאר המזוזות.

המלה "שדי", הנכתבת בחלקה החיצון של המזוזה, היא, כידוע, אחד מכינוייו של הקב"ה. יש בה גם רמז: היא נמצאת על הדלתות, כי ראשי התיבות של "שדי" - שומר דלתות ישראל.

את המזוזות הקבועות בבית, בודקים פעמיים בשבע שנים. מוסרים אותן לסופר סת"ם והוא בודק אם המזוזות לא נפסלו במשך הזמן בגלל נפילת דיו מהקלף, חדירת מים ועוד.

מנהג אנשי מעשה לבדוק את המזוזות מידי שנה בחודש אלול שסימנו הוא "אני לדודי ודודי לי". כמו כן, נוהגים רבים מעם ישראל לבדוק את מזוזות ביתם בעת מחלה או צרה ר"ל. בדיקת מזוזות בעת צרה הינה מפתח גדול לישועה.

אם הובהר שהמזוזות פסולות ואין אפשרות הלכתית לתקן אותן חייבים להביאן לגניזה. צריך להזהר מאוד שהן לא תאבדנה או תגענה לידי בזיון ח"ו. מאידך, ההחלטה שאמנם הכתב פסול ואי אפשר לתקנו, אינה החלטה קלה. יש לעשות כל מאמץ אפשרי כדי שלא יבואו שמות הקודש לידי גניזה שלא לצורך.

התלמוד הירושלמי, במסכת פאה, מספר, כי רבי יהודה הנשיא קיבל שי יקר מאוד מאדם חשוב. רבי יהודה הנשיא השיב לו כגמולו ושלח לו כמתנה - מזוזה. התרעם אותו אדם: הא כיצד? אני שלחתי לו מתנה כה יקרה, וזה השיבני במתנה פעוטה, שמחירה אינו עומד בשום יחס לערך מתנתי? השיב לו רבי יהודה הנשיא: אתה שלחת לי מתנה, שתמיד אצטרך אני לשמור עליה; ואילו אני שלחתי לך מתנה, שכל חייך תשמור היא עליך....

בתלמוד הבבלי מסופר על אונקלוס הגר, כי אחד ממניעיו להצטרף אל היהדות הייתה המזוזה. אונקלוס התפעל מהעובדה, שמלכים בשר ודם ישנים בשלווה בארמונותיהם, רק אם עבדיהם וחייליהם שומרים עליהם מחוץ לארמון; ולעומתם, אלקי צבאות ישראל מאפשר לעבדיו, עושי רצונו, לישון בשלווה בתוך בתיהם, ואילו הוא עצמו, "שדי", מגן עליהם מבחוץ.