הבטה (קניין)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
הגדרה
אדם קונה ע"י שמביט בחפץ הסוגיא בבבא מציעא קיח., בסוגיא זו האריך ספר המקנה לג-יג.
החולקים בדין זה: דין זה הוא רק צד בגמרא שם, וכן פסקו פסקי התוס' בבא מציעא ב. ד"ה דבראייה, וביצה כה. ד"ה המקושרין. אך להלכה הבטה לא מועילה רמב"ם נדרים ב-יט, שו"ע חו"מ רעג-יא.
מקור וטעם
בטעם שמועילה בו הבטה בלי מעשה קניין, ביאר ספר המקנה שהטעם לקולא הזו בהפקר הוא שרק הכנסה (קנייה מהפקר) קלה מהוצאה והכנסה[1] לג-יג ד"ה הנה.
פרטי הדין
באופן הקניין, מפורש בגמרא בבא מציעא ב. שבראייה בעלמא לא קונה. ונחלקו הראשונים באיזו הבטה כן קונה:
- לתוס' בבא מציעא ב. ד"ה דבראייה, ביצה כה. ד"ה המקושרין קונה כשעושה גם מעשה כל דהוא, כגון שגדר גדר קטן.
- לרמב"ן שם ד"ה ואי קשיא לך קונה בהבטה של שומר, משום שהוא טורח ועל ידו הדבר נשמר.
המקנה
בקניין מהפקר, אך מאדם אחר א"א לקנות בהבטה בבא מציעא קיח..
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ בדומה לזה כתב בשו"ת רעק"א שהוצאה קלה מהכנסה, הארכנו בזה בערך הפקר בסעיף "חוזק".