בל תשחית

איסור השחתת דבר שיש ממנו הנאה ותועלת לבני אדם.

נאמר בתורה (דברים כ, יט): "כי תצור אל עיר... לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות", ומכאן - שאסור להשחית דבר שנהנים ממנו בני אדם. לכן, למשל, המשבר כלים, הקורע בגדים, ההורס בניין, הסותם מעיין, המאבד מאכלים וכיוצא בזה - עובר על איסור בל תשחית.

נחלקו הראשונים, האם איסור השחתת שאר דברים, מלבד אילנות מאכל, הוא מן התורה, או אינו אלא מדרבנן: יש סוברים שאף בהשחתת שאר דברים עוברים על איסור בל תשחית מן התורה, ויש סוברים שמן התורה אין איסור אלא באילנות מאכל, וחכמים הם שאסרו להשחית אף שאר דברים.

איסור בל תשחית קיים לא רק כשמשחיתים בידיים, אלא אף אם גורמים להשחתה. לכן, למשל, מי שמושך את אמת המים מן העצים כדי שיתייבשו - עובר באיסור בל תשחית.

יש אומרים שגם כאשר לא משחיתים את הדבר לחלוטין, אלא פוחתים מדמיו - כגון שקורעים על המת יותר מן הצריך - עוברים באיסור בל תשחית; ויש חולקים וסוברים, שאם הדבר עדיין ראוי לשימוש ולא נשחת לגמרי, אין בו משום בל תשחית. לדעה זו, הכורת ענפים מן האילן, אינו עובר באיסור בל תשחית, עד שיקצוץ את כולו.