חגיגת ארבעה עשר

קרבן שלמים הקרב בארבעה עשר בניסן עם קרבן הפסח.

נוסף על קרבן הפסח היו מקריבים בארבעה עשר בניסן גם קרבן שלמים הנקרא "חגיגת ארבעה עשר", ועל זה נאמר בתורה (דברים טז, ב): "וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר", ודרשו: צאן לפסח ובקר לחגיגה.

ברם, אין חגיגה זו מצוה לעצמה, אלא כדי שיהא קרבן הפסח נאכל על השובע; שכן הפסח אינו בא אלא שה תמים זכר בן שנה, ולא היה מצוי כל כך, ומתוך כך היו הרבה נמנים על פסח אחד, ולא היה מספיק להם לאכילת שובע, הלכך היו אוכלים תחילה מן החגיגה, ולא היו משביעים עצמם ממנה, כדי שתהא אכילת הפסח הבאה אחריה משביעתם ונמצא הפסח נאכל בסוף על השובע.

"חגיגת ארבעה עשר" אינה באה, אלא בזמן שחל ערב פסח להיות ביום חול, וכשרוב הציבור טהורים, וכשקרבן פסח מועט ואין בו כדי שביעה לכל בני החבורה שנימנו עליו, אבל בזמן שחל ערב פסח להיות בשבת, או כשקרבן הפסח מרובה לכל בני החבורה, או כשרוב הציבור טמאים, אין מביאים "חגיגת ארבעה עשר", שחגיגת ארבעה עשר רשות היא ולא חובה, ואינה דוחה לא את השבת ולא את הטומאה.

"חגיגת ארבעה עשר", ככל קרבן שלמים, נאכלת לשני ימים ולילה אחד, היינו ארבעה עשר וחמשה עשר בניסן והלילה שביניהם, ואילו הפסח אינו נאכל אלא בליל ראשון של פסח עד חצות. ומכל מקום בשר חגיגה שעלה עם הפסח על השולחן, אינו נאכל אלא כדין הפסח, ומתבער עמו אחרי חצות, גזירה מפני התערובת.