אבידה מדעת

הגדרה

ממון שבעליו אבדו מרצונו {{{1}}}.

לדוגמא, הניח כלי באשפה העשויה ליפנות {{{1}}}, השליך כיסו ברשות הרבים והלך, הניח פרתו ברפת שאין לה דלת ולא קשרה והלך {{{1}}}.

מקור וטעם

במהותו נחלקו הראשונים לשלוש דעות {{{1}}}:

א) הטור {{{1}}} כתב שהוא הפקר.

ב) הרמב"ם {{{1}}} כתב שעדיין שייכת למאבד, ואסור לרואה ליטול לעצמו, אלא רק שאין צריך להשיבה, שנאמר בהשבת אבידה "וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה" {{{1}}}, ודורשים: אשר תאבד - פרט למאבד לדעתו.

ג) רש"י והריטב"א {{{1}}} סוברים שהמאבד מתייאש והחפץ נעשה כאבידה לאחר יאוש.

בטעם הדעות שאינה הפקר חקר ר' שמואל האם הוא משום שאין כאן אומדנא שהפקיר (וכן כתבו הב"י והכסף משנה), או שהפקר לא חל ע"י אומדנא {{{1}}}.

הנכס

הנכסים הנקנים הם מטלטלין.

ראה גם

אבידה

הפקר

יאוש