אגב

הגדרה

כאשר קונה קרקע, קונה עימה גם מטלטלין {{{1}}}.

מקור וטעם

מקורו מהפסוק {{{1}}} "ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצורות ביהודה" {{{1}}}.

ונחלקו המפרשים האם הוא רק מדרבנן {{{1}}} והפסוק הוא רק אסמכתא {{{1}}}, או שהוא מדאורייתא {{{1}}}.

הנכס

הנכסים הנקנים הם:

מטלטלין {{{1}}}.

שטר חוב נחלקו הראשונים אם נקנה באגב {{{1}}}.

מלווה על פה נחלקו המפרשים האם נקנה באגב {{{1}}}.

קרקע אינה נקנית באגב (אגב קרקע אחרת), כגון קרקע הסמוכה לתהום ועל גבה קרקע עליונה {{{1}}}, כי הפסוק "ויתן להם" מדבר רק על מטלטלין {{{1}}}.

מטבע נקנה באגב {{{1}}}.

גט נחלקו הראשונים האם הבעל יכול להקנותו לאשה בקניין אגב ותתגרש בו: לרש"י הגט נקנה ומתגרשת {{{1}}}, ולר"ן לא, דבעינן "ונתן בידה" (אך בקניין חצר יכולה לקנותו ולהתגרש) {{{1}}}^[1].

טובת הנאה (זכותו של הבעלים לתת מתנות כהונה עניים ומעשרות לכל מי שירצה) לדעה שהיא ממון, חידש השיטה מקובצת שיכול להקנותה רק בכסף אך לא באגב ובחליפין. וביאר ר' שמואל שהטובת הנאה אינה בעין, ואגב וחליפין מועילים רק בדבר שהוא בעין (כמו שמצינו שחליפין לא מועילים במטבע כי אין בו ממש, ושאלה ושכירות לתוס' לא נקנים בחליפין, וכן דנים האם אותיות נקנות באגב) {{{1}}}.

פרטי הדין

באופן הקניין חקרו ראשי הישיבות בין שלושה צדדים {{{1}}}:

א) המטלטלין לא צריכים קניין {{{1}}}.

ב) הקניין על הקרקע מועיל גם למטלטלין {{{1}}}.

ג) הוא מעשה קניין חדש, שחלות קניית הקרקע (לא המעשה קניין עליה אלא זה שהקרקע נעשית קנויה לו) היא המעשה קניין למטלטלין {{{1}}}.

האדם המחיל את הקניין (המקנה או הקונה) - שיעורי ר' שמואל {{{1}}} חוקר לגבי קניין אגב האם המקנה מחיל או הקונה, והקהילות יעקב {{{1}}} כתב שהמקנה הוא המחיל^[2].

דעת - אגב צריך דעת, ככל הקניינים {{{1}}}.

השוכר קרקע לא יכול לקנות עימה מטלטלין בקניין אגב, משום שהטפל (המטלטלין, שרוצה לקנותם) לא יהיה עדיף מהעיקר (הקרקע, שרק שוכר אותה) {{{1}}}.

זמנים שונים - יש מי שחקר האם יכול להקנות את הקרקע לאחר ל' יום ואת המטלטלין עכשיו, וכן להיפך - האם יכול להקנות את הקרקע עכשיו ואת המטלטלין לאחר ל' יום {{{1}}}.

דבר שלא בא לעולם - חידש השער המלך שאפילו לרבי מאיר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם, בקניין אגב מודה שאי אפשר להקנות דבר שלא בא לעולם, כי צריך להיות דומיא ד"ויתן להם אביהם", שהקנה להם כסף וזהב שיש לו עכשיו {{{1}}}.

חוזק

בחוזק הקניין כתבו התוס' {{{1}}} שהוא כמסירה גמורה, ונחשב כמסירה משיכה והגבהה. והגידולי תרומה {{{1}}} כתב שיש מעלה לקניין אגב יותר מקניין חליפין - שקונה מטבע, אך יש מעלה לחליפין על קניין אגב - שקונה קרקע. וביאר שכל קניין קונה את הדברים ששייכים בו, ואין להוכיח מקניין אחד על חבירו.

המקנה

שכיב מרע, הרשב"א {{{1}}} והסמ"ע {{{1}}} כתבו שאינו יכול להקנות באגב. אך השדי חמד {{{1}}} הוכיח מרש"י {{{1}}} שיכול, וכן ספר מזל שעה {{{1}}} הביא ירושלמי {{{1}}} שיכול.

הפקר (לקנות נכס מופקר) - לחלק מהאחרונים נקנה בקניין אגב, אע"פ שאין בו דעת אחרת מקנה {{{1}}}. אך הרבה אחרונים חולקים על כך וכתבו שאינו נקנה {{{1}}} ובטעם לזה ביאר הנתיבות המשפט {{{1}}} שמקורו של אגב מהפסוק "ויתן להם אביהם מתנות" ושם היתה דעת אחרת מקנה, ואין ללמוד מכך לקניית הפקר שבה אין דעת אחרת. והקהילות יעקב {{{1}}} כתב טעם נוסף, שאת קניין אגב מחיל המקנה ולא הקונה^[3], ולכן בהפקר - שאין מקנה - לא שייך קניין זה.

הקונה

גוי, נחלקו האחרונים האם הוא קונה באגב {{{1}}}:

א) התומים {{{1}}} סובר שאינו מועיל, משום ש"ויתן להם אביהם וגו'" נאמר רק בישראל.

ב) הקצוה"ח {{{1}}} סובר שלדעות שאגב מדרבנן אינו מועיל בגוי, כי לא תקנו לגוי.

ג) השדי חמד {{{1}}} סובר שגוי כן קונה באגב^[4].

ראה גם

חצר

הערות שוליים