אונס מפתה ומוציא שם רע

הגדרה

האונס או מפתה נערה בתולה, וכן המוציא שם רע עליה, חייב לכונסה, לוקה, ובחלק מהמקרים משלם גם קנס לאבי הנערה {{{1}}}.

מקור וטעם

מקורו מפורש בתורה:

א) אונס - "כי ימצא איש נערה בתולה אשר לא אורשה ותפשה ושכב עמה, ונמצאו. ונתן האיש השוכב עימה לאבי הנערה חמישים כסף, ולו תהיה לאשה תחת אשר עינה לא יוכל לשלחה כל ימיו" {{{1}}}.

ב) מפתה - "וכי יפתה איש בתולה אשר לא אורשה ושכב עימה, מהור ימהרנה לו לאשה. אם מאן ימאן אביה לתיתה לו, כסף ישקול כמוהר הבתולות" {{{1}}}.

ג) מוציא שם רע - "כי יקח איש אשה, ובא אליה ושנאה. ושם לה עלילות דברים והוציא עליה שם רע, ואמר את האשה הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים. וגו'. וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל, ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו" {{{1}}}.

חיוביו הם שלושה:

א) חיוב לכונסה.

ב) חיוב מלקות.

ג) חיוב תשלומין - בחלק מהמקרים משלם גם קנס לאבי הנערה (אלא אם כן הודה ונפטר, וכן מפתה שכנסה פטור מהתשלומין).

ונחלקם לשלושה סעיפים נפרדים.

החיוב לכונסה

טעמו של החיוב לכונסה אינו לא קנס ולא עונש {{{1}}} {{{1}}}.

במהותו נחלקו האחרונים מהי המצווה - למנחת חינוך המצווה בנישואין, ולהפלאה {{{1}}} בקידושין {{{1}}}.

בזמן המצווה חקר האפיקי ים {{{1}}}האם המצווה לישא אותה או שתהיה נשואה לו (מצווה תמידית), ונפק"מ אם כשגירשה מתחייב שוב ב"ולו תהיה לאשה" (חוץ מהלאו "לא יוכל לגרשה").

כשפטור מקנס, כגון שהודה ונפטר, נחלקו המפרשים האם עדיין חייב לכונסה: למאירי {{{1}}} פטור, ולרדב"ז {{{1}}} עדיין חייב.

הנערה יכולה למאן מלהינשא לו. וחקר האפיקי ים {{{1}}} האם החיוב חל עליו לכונסה ואם אמרה "לא בעינא" נפטר, או שכל זמן שלא אמרה "בעינא" לא חל חיובו. וכן דן {{{1}}} מה הדין אם אמרה לא בעינא ואח"כ אמרה בעינא.

כהן שגירש אינו בעמוד והחזר כיוון שאסור בגרושה. וחקרו האם אין עליו מצווה כלל, או שמחויב בעשה ורק אינו יכול לקיימו {{{1}}}.

חיוב המלקות

טעמו של חיוב המלקות אינו מדין "לא תלך רכיל בעמך", וכן אינו מדין "ונשמרת מכל דבר רע" שהם מלקות לשמיים, אלא הוא גזיה"כ, והם מלקות שבין אדם לחבירו, משום שציער את הנערה {{{1}}}.

חיוב התשלומין

בחיוב התשלומין באונס ומפתה פשוט שהחיוב הוא לנערה עצמה, והאב זוכה בו רק מדין שבח נעורים {{{1}}}.

אך במוציא שם רע נחלקו המפרשים לשלוש דעות:

א) לגבורת ארי הוא חיוב ישיר לאב.

ב) ר' שמואל רוזובסקי חקר אולי גם בזה הוא חיוב לנערה והאב זוכה רק מדין שבח נעורים. והוסיף שגם לצד של שבח נעורים הוא חידוש מגזיה"כ, שהרי כאן היא נשואה וכבר יצאה מרשות האב {{{1}}}.

ג) התוס' רי"ד {{{1}}} חידש שבמוציא שם רע הממון אינו של האב כלל, אלא שיעשה ממנו סגולה עבור בתו. אך שאר הראשונים חולקים עליו {{{1}}}.

אם הנערה מתה פטור מהקנס, שנאמר "ונתן לאבי הנערה" ולא לאבי מתה {{{1}}}. והסתפק הגר"ח {{{1}}} בדעת הרמב"ם האם טעמו שכיוון שמתה נתבטלה זכות האב, או שהיא עדיין ברשות אביה גם לאחר שמתה, אלא שגזירת הכתוב שפטור.

בשלא כדרכה נחלקו הראשונים האם אונס ומפתה חייב קנס: רש"י כתב שפטור {{{1}}}, שחיובו רק על השרת הבתולין {{{1}}}, ותוס' כתבו שחייב {{{1}}}.

קטנה אין לה קנס לרבי מאיר (וחכמים חולקים) {{{1}}}. וחקר ר' שמואל {{{1}}} האם אין לה קנס מפני שהיא קטנה, או מפני שאינה נערה.

ראה גם

רודף {{{1}}}