ציץ

ציץ הוא אחד משמונה בגדים של הכהן הגדול עשוי טס זהב, שהיה תלוי על מצחו של הכהן הגדול.

תיאור הציץ

הציץ היה עשוי כעין רצועה (טס) של זהב שרוחבה: שתי אצבעות, ואורכה: מאוזן לאוזן (לאורך כל המצח).

על הציץ היו בולטות האותיות: "קדש לי-ה-ו-ה". על ידי שיקוע האותיות מהצד האחורי בלטו האותיות מלפנים.

בשני צידיו של הציץ, וכן באמצעו למעלה, היו חריצים חלולים, שהושחלו בהם פתילי תכלת. פתילי התכלת שימשו לקשירת הציץ על מצחו של הכהן הגדול.

קודש לי-ה-ו-ה

המילים: "קדש לידוד" היו כתובות בשתי שורות.

לדעת הרמב"ם, בשורה העליונה היה כתוב: "לידוד", ובשורה התחתונה היה כתוב: "קדש". בדיעבד, מוסיף הרמב"ם, אם כתב "קדש לידוד" בשורה אחת - כשר, כמבואר בגמרא (סוכה דף ה): "אמר רבי אליעזר ברבי יוסי, אני ראיתיו ברומי וכתוב עליו 'קדש לידוד' בשיטה אחת".

לדעת רש"י היה כתוב "קדש לידוד" בשתי שורות באופן שונה: בשורה עליונה היה כתוב "ידוד" ובשורה התחתונה - "קדש ל".

גם רבינו תם סובר כדעת רש"י, אלא שלדעתו המילה: "ידוד" שבשורה העליונה היתה כתובה במקום שהסתיים "קדש ל" שבשורה השניה.

כפרה בזכות הציץ

הציץ מכפר על עברות מסוימות של טומאת מקדש וקדשיו.

ונאמר במשנה^[1]: "הציץ מרצה על הטמא ואינו מרצה על היוצא" - אם נטמאו האימורים של הזבחים או הקומץ של המנחה, והקטירם, הציץ מרצה שיהא הקרבן כשר, אבל אם יצאו מחוץ לעזרה ונפסלו ביוצא, אף שחזר והכניסם והקטירם על המזבח, אין הציץ מרצה והקרבן פסול.