תורמוס

ר"ש בן יוחי עביד טמיר במערתא תלת עשר שנין (נחבא המערה י"ג שנים) דתרומה ,במערת חרובין (במערת החרובים על-שם העץ שגדל בה עבורו) , עד שהעלה גופו חלודה (ישבו במערה עד שנסדק עורם בגלל שישבו ללא מעש). לסוף תלת עשר שנין( אחרי י"ג שנה) אמר לינה נפיק חמי מה קלא עלמא (האם אני לא יוצא לראות מה קורה בעולם ?) נפיק ויתיב ליה על פומא דמערתא (יצא וישב על פתל המערה).

חמא חד צייר צייד ציפרין פרס מצודתי (ראה אחד צד ציפורים). ' שמע ברת קלא אמרה דימוס ואישתיזב' (שמע בת קול שאמרה דימוס והציםר השתחררה). ב"מדרש רבה כתוב שכאשר שמע בת קול אומרת ספקולא הייתה נציפור ניצודה. (אמר אפילו)ציפור אמר ציפור מבלעדי שמיא לא יבדא (ללא גזירה משמים ציפור אינה ציצודה - כך שכן בן אדם). כ"ש בר נשא כד חמא דשדכן מילייא אמר ניחות (כאשר ראה שהוא יכול לנוע ממקומו - ללא פחת הרומאים]], ניחמי בהדין דימוסין דטבריא (החליט לרדת לטבריה). אמר : צריכין אנו לעשות תקנה כמו שעשו אבותינו הראשונים ^[1] בראשית א, ל"ג: "ויבא יעקב עיר שלם", ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו ולאחר מכן ויחן את פני העיר - פירשו שהיו עושין איטלוסן ומוכרין בשוק אמר ( אמר רב: מטבע תיקן להם ; ושמואל אמר: שווקים תיקן להם ; ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם.

נידכי טבריא (אלך ואטהר מקומות שיש בהם ספק טומאה). והוה נסב תורמסין (לקח תורמוסים) ומקצץ ומקליק (הוציא אתה זרעים מהפירות ופיזר אותם). וכל הן דהוה מיהא הוה טייף (כל מקום שהיה גדל תורמוס - סימון ששם קבור מת - שכן האדמה פוריה).

סוף דבר: רבי שמעון בר יוחאי איתר את מקומות הקבורה בטבריה וכך ניתן היה לקבוע את התחום בו ניתן ללכת

דף כה,ב פרק ט הלכה א >