ציור קיר בית הכנסת בדורה אירופוס המתאר קטע ממגילת אסתר - ויקישיתוף

מגילת אסתר היא אחת מחמשת המגילות בתנ"ך. בה מסופר על הצלת היהודים בממלכת אחשורוש: "מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה" אסתר א, א). המגילה מספר על המן, שהיה מזרע העמלק אשר שילם למלך בממון על מנת להרשות את השמדת היהודים ברחבי ממלכתו. מרדכי היהודי ובת דודתו אסתר המלכה הפרו את התוכנית. וכך, היהודים ניצלו, היכו ששונאיהם, את המן ובניו תלו על העץ ומרדכי היה למשנה למלך. לזכר נס זה תקנו את ימי הפורים.

תוכן המגילה

תמצית סיפור המגילה

אע"פ שבלתי-אפשרי לתמצת את המגילה שאין בה מילה מיותרת, מ"מ מוגש כאן תקציר לסיפור המגילה^[1]:

• המלך אחשורוש המולך מהודו ועד כוש עשה משתאות מפוארים, וכן עשתה אשתו, המלכה ושתי לנשים.

• אחשורוש ביקש מושתי לבוא כדי להראות את יופיה, אך היא סרבה. לאחר התייעצות בחכמים הוא הורג אותה, כדי שהנשים בכל הממלכה יתנו יקר לבעליהן.

• אחשורוש מצטער על הריגת ושתי, ולכן אוספים את הבתולות, והנערה אשר תִיטַב בעיני המלך תמלוך.

• איש יהודי היה בשושן ושמו מרדכי, והוא היה אומן את אסתר בת דודו, כי אין לה אב ואם.

• ותלקח אסתר אל בית המלך, ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים, ויעשה משתה לכבוד היבחרה.

• לא הגידה אסתר את עמה ומולדתה כאשר צווה עליה מרדכי.

• בגתן ותרש רצו לשלוח יד באחשורוש, ויִוַדע הדבר למרדכי ויגד לאסתר, והיא אמרה זאת למלך. לאחר שנתבררו הדברים, נתלו שניהם על העץ.

• אחר הדברים האלה גידל המלך את המן האגגי מעל כל השרים, ויצוה להשתחוות להמן.

• מרדכי לא יכרע ולא השתחוה, כי הגיד אשר הוא יהודי.

• וימלא המן על מרדכי חמה, ויבקש להשמיד את כל היהודים, עם מרדכי. והפיל פור לעשות זאת בחודש אדר.

• הוא מציע את הדבר למלך, תמורת תשלום של עשרת אלפים כיכר כסף, והמלך מעביר את טבעתו להמן, ואומר: "הכסף נתון לך, והעם - לעשות בו כטוב בעיניך" (אסתר ג, יא).

• נשלחות אגרות בשם המלך להשמיד את כל היהודים בי"ג אדר.

• היהודים מתאבלים על האגרות, ומרדכי לובש שק ואפר ויזעק זעקה גדולה ומרה.

• ותתחלחל המלכה מאד, ותשלח למרדכי, ויגד את כל אשר קרהו, ויתן לשליח את הכתב אשר ניתן להשמידם, ויבקש שאסתר תלך למלך להתחנן על עמה. לאחר דין ודברים, מסכימה אסתר, ובלבד שהיהודים יצומו ג' ימים ויתפללו להצלחתה.

• ביום השלישי, ותעמוד אסתר בחצר בית המלך נוכח פני הבית. והיא נשאה חן בעיני המלך שהושיט לה את השרביט ויאמר לה: "מה בקשתך?" (אסתר ה, ג)

• ותאמר אסתר: "יבוא המלך והמן אל המשתה אשר עשיתי לו" (שם פס' ד). ובמשתה היא מזמינה אותם למשתה נוסף.

• המן יצא מהמשתה שמח, ובראותו את מרדכי לא זע ממנו - וימלא המן חמה. בעצת אוהביו וזרש אשתו הוא מחליט לעשות למדכי עץ בגובה חמישים אמה, ולבקש מהמלך לתלות עליו את מרדכי.

• בלילה ההוא נדדה שנת המלך, ויאמר: "מה נעשה יקר וגדולה למרדכי" על הצלתו מבגתן ותרש (אסתר ו, ב-ג).

• המן בא לחצר בית המלך לאמר לו לתלות את מרדכי. ויאמר לו המלך: "מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו?" (שם פס' ו)

• ויאמר המן בלבו למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני, ויאמר: "יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך...ע"י איש משרי המלך... והרכיבוהו על הסוס וקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" (שם פס' ז-ט)

• ויאמר המלך להמן: "...עשה כן למרדכי... אל תפל דבר מכל אשר דברת" (שם פס' י) ויקח המן את הלבוש והסוס וילבש את מרדכי וכו'.

• והמן נדחף אל ביתו אבל, ויספר לזרש ואוהביו, ויאמרו לו: "אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו - לא תוכל לו, כי נפול תפול לפניו" (שם פס' יג). ובעודם מדברים הבהילו את המן למשתה השני שעשה אסתר.

• המלך והמן הגיעו למשתה. ויאמר המלך: "מה שאלתך אסתר המלכה ותנתן לך" (אסתר ז, ב). ותען אסתר: "כי נמכרנו אני ועמי להשמיד" (שם פס' ד) ע"י המן.

• המן נבעת מלפני המלך והמלכה. המלך קם ממשתה היין אל גינת הביתן, והמן עמד לבקש על נפשו מאסתר. המלך שב, וכראותו את המן נופל על המיטה אשר אסתר עליה, אמר: "הגם לכבוש את המלכה עִמִי בבית" (אסתר ז, ח) ופני המן חפו.

• חרבונה מזכיר את העץ שעשה המן למרדכי אשר דיבר טוב על המלך, ויאמר המן: "תלוהו עליו" (שם פס' ח), ויתלו את המן על העץ שהכין למרדכי.

• המלך נתן את טבעתו ואת בית המן למרדכי ואסתר.

• אסתר מתחננת מהמלך להעביר את רעת האגרות הראשונות, והוא משיב: "...כתבו על היהודים כטוב בעיניכם... וחתמו בטבעת המלך, כי כתב אשר ...נחתם בטבעת המלך אין להשיב" (אסתר ח, ח).

• מרדכי כותב בכ"ג סיון בשם המלך ושולח לכל המדינות, אשר נתן המלך ליהודים לעמוד על נפשם, להשמיד את הצרים אותם, בי"ג באדר.

• מרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, תכלת וחור, וליהודים הייתה אורה ושמחה. ובכל מדינה ועיר שדבר המלך מגיע שמחה ליהודים, ורבים מעמי הארץ מתיהדים, כי נפל פחד היהודים עליהם.

• ביום י"ג באדר - ששברו אויבי היהודים לשלוט בהם, "ונהפוך הוא" אשר ישלטו היהודים בשונאיהם, נקהלו היהודים לשלוח יד במבקשי רעתם, ויכו בכל אויביהם מכת הרג, ואיש לא עמד בפניהם, כי נפל פחדם על העמים. ושרי המדינות מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם, כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו גדול.

• היהודים בשושן הרגו חמש מאות איש ואת עשרת בני המן.

• אסתר מבקשת מהמלך: "ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום ואת עשרת בני המן יתלו" (אסתר ט, יג)

• היהודים בשושן הרגו בי"ד אדר שלוש מאות איש ובביזה לא שלחו את ידם. היהודים בכל מדינות המלך הרגו בי"ג אדר חמישה ושבעים אלף ובביזה לא שלחו את ידם, ועשו את י"ד אדר יום משתה ושמחה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו.

• ויכתוב מדרכי ספרים ליהודים בכל מדינות המלך לקיים עליהם להיות עושים את ימי הפורים (על שם הפור) האלה, יום י"ד וט"ו באדר, בזמניהם בכל שנה, ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים, וקבלו היהודים. ויכתבו מרדכי ואסתר ספרים לכל היהודים לקיים זאת.

• וישם המלך אחשורוש מס על איי הים, וכל מעשה תוקפו וגברתו וגדולת מרדכי כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי פרס, כי מרדכי משנה למלך וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו.

רקע היסטורי

סיפור המגילה^[2] התרחש בשנת שלוש למלך אחשורוש (אסתר א, ג). אחשורוש הוא היה מלך פרס לאחר כורש (רש"י עזרא א, א, וכן שם ד, ה-ו, וכן אסתר א, א; ראב"ע דניאל ו, א; שם יא, ב; ראב"ע אסתר א, א; רד"ק ומצודות חגי א, א; ועוד). כורש נתן אישור לבניית בית המקדש השני, ואכן עלו אלפי יהודים והחלו בבנית בית המקדש (ר' בהרחבה עזרא פרקים א-ג). אולם צרי יהודה ובנימין התגדו לבניה וכתבו [כתב] שטנה על בנין הבית, שגרם להפסקת העודה עד מלוך דריוש מלך פרס^[3] (ר' בהרחבה עזרא פרק ד). לדברי חז"ל (ויקרא רבה פר' יג אות ה - מובא בילקוט שמעוני שם רמז תקלו; אסתר רבה פר' ח אות ג; ועוד^[4]), דריוש מלך פרס הוא בנם של אחשורוש ואסתר.

בין העולים לבנות את המקדש מוזכר מרדכי (עזרא ב, ב), ומסבירים המפרשים (ראב"ע ורלב"ג שם; ועוד) שזהו מרדכי יהודי המוזכר במגילה, "אשר הוגלה מירושלים עם הגולה אשר הוגלתה עם יכניה מלך יהודה, אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל" (אסתר ב, ו), אך הו חזר לירושלים עם עזרא ולאחר הפסקת הבניה חזר לשושן (תרגום שני שם, ילקוט שמעוני שם רמז תתרנג ד"ה אשר הוגלה מירושלים; ילקוט מעם לועז פרק יז אות מג, מהדו' ירושלים תשל"ד, עמ' שט; וע"ש בביאור הגר"א ע"ד הפשט, שם) במטרה לשכנע את המלך אחשורוש שלא להפסיק את בניית הבית (רלב"ג הנ"ל; ור' ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנג, על סוף פרק ב; וכן ר' ילקוט מעם לועז אסתר, פרק ז, עמ' קד, בשם מדרש קדום). יתכן לשער, שמסיבה זו, "ומרדכי יושב בשער המלך" (אסתר ב, כא), ע"מ למצוא כיצד לבטל את הגזירה על הפסקת בנין המקדש.

המן התנגד לבנין בית המקדש (ר' ילקוט שמעוני שם, על ריש פרק ג; וכן במדרש המובא בילקוט מעם לועז הנ"ל), ויש מפרשים שבניו הם-הם צרי יהודה ובנימין שכתבו שטנה על ירושלים (רש"י אסתר ט, י[5]).

ואף אחשורוש התנגד לבנין בית המקדש (עי' בילקוט שמעוני הנ"ל), ובשלוש הזדמנויות אמר לאסתר: "עד חצי המלכות" (אסתר ה, ג-ו; שם ז, ב) ומסבירים חז"ל (תרגום שם - בכל המקומות; רש"י שם ה, ג, עפ"ד הגמ' מגילה טו:) שכוונתו שימלא כל בקשותיה חוץ מבנין המקדש^[6].

חז"ל (מגילה יא:) מסבירים שזאת הסיבה שאחשורוש עורך משתה, שכן הוא סבר שעברו שבעים שנה לגלות בבל, שבהם הבטיח ירמיהו (ירמיהו כה, יא-יב; שם כט, י) שיגאלו, והיות ולא נגאלו - לא יגאלו עוד (ועי' בחי' הרמב"ן שם). במשתה הוא השתמש בכלי המקדש (שם, וכן פרקי דר"א פמ"ח; אסתר רבה פר' ב אות יא/יב - מובא בילקוט שמעוני שם סי' תתרמח; רש"י אסתר ט, כו; ילקוט מעם לועז אסתר פרק א אות קצג-רב, עמ' כח-כט; כלי יקר שמות כח, לט; ועוד), לבש בגדי כהן גדול (מגילה יב.; כלי יקר שם) ועשה כסא כדוגמת כסא שלמה (אסתר רבה פר' א אות יא/יב; תרגום ראשון ושני על אסתר א, ב; ועי' ילקוט מעם לועז פרק א אות פו-פט, עמ' יד-טו) לבטא את המסר הזה (ור' בהרחבה: אגרת הפורים הזאת, להרב אלי הורוביץ זצ"ל הי"ד, הוצאת "מעמק חברון", עמ' 42-56). ויש מפרשים שמטעם זה הראה להם את רוב עושרו, כדי להראותם שישראל סחופים ודוויים ועניים מחמת הגלות, ויפול לבם מרוב עושרו ויתייאשו מהדת (ילקוט מעם לועז שם אות קע, עמ' כו).

מאבקי השליטה בממלכה

בין אחשורוש לושתי - עי' מלבי"ם אסתר פרק א, ועוד.

בין המן למרדכי - עי' חז"ל.

בין המורדים (בגתן ותרש, המן, ועוד) לאחשורוש - עי'...

דמויות במגילה

מרדכי היהודי

בתחילת המגילה (אסתר ב, ה-ז) הוא מוצג כאלמוני:

"אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ אִישׁ יְמִינִי. אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם-הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ-יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.ז וַיְהִי אֹמֵן אֶת-הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת-דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת".

עם זאת חז"ל מספרים כי היה מבין חברי הסנהדרין.

קיימת גם גירסה אחרת. לפי הפסוק:"מרדכי ישב "בשער המלך". משמעות הדבר היא שהוא היה שר בממשל אחשורוש או שופט וכד'. רש"י כתב: "מר שמרדכי הראה להמן "...שטר שמכר עצמו לעבד על חוסר מזונות, כשנתמנו ראשי גייסות מרדכי והמן במלחמה אחת". משמע מכאן שמעמדו של מרדכי היה דומה למעמדו של המן . ^[7]

עובדה זו מסבירה גם איך יתכן שמרדכי לא משתחווה להמן בניגוד למצוות המלך המפורשת. שכן, מצות המלך לא כללה את מרדכי וע"כ בעצם מרדכי לא עבר על מצוות המלך בפרהסיא. הסיבה שלא כלל את מרדכי מובן בהגיון פשוט - המלך לא יצווה את שריו ויועציו להשתחוות אחד לשני, זה יגרום סכסוכים. דבר זה גם מדויק מהכתוב: "וכל עבדי המלך... כורעים ומשתחווים להמן...". משמע, רק העבדים.^[8] בסוף המגילה הם כבר מתגלים במלוא חשיבתם ההיסטורית:"כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים"אסתר י, ג)ואילו אסתר כבר מאמצע המגילה היא מלכה, אך בסופה היא זוכה להיות בין קובעי החג, יחד עם מרדכי.

אסתר המלכה

המן הרשע

אחשורוש

מלך צדיק או רשע? חכם או טפש? נפל בפח של המן או היוזם בעצמו?

ושתי המלכה

דמויות נוספות

בגתן ותרש; חרבונא; ....

מעמד המגילה והלכותיה

קדושתה ומעמדה ביחס לשאר כתבי הקודש

מגילת אסתר היא אחרונה בחמשת המגילות^[9], ונכתבה על-ידי אנשי כנסת הגדולה (ב"ב טו.) ובכללם מרדכי (רש"י שם^[10]), בעקבות בקשת אסתר (מגילה ז.).

מגילת אסתר שונה משאר כתבי הקודש (- ספני התנ"ך) בכך שלא מוזכר בה כלל נבואה או דיבור בין הקב"ה למשהו. יתירה מזאת, אפילו שם ה' לא מוזכר במגילה כלל. אולם חז"ל (מגילה ז.) מציינים הוכחות לכך שהיא נאמרה ברוח הקודש:

"רבי אליעזר אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ו, ו): 'ויאמר המן בלבו' [- ומניין ידעו כותבי המגילה שכך אמר בלבו? אלא רוח הקודש נגלה אליהם, - רש"י].

רבי עקיבא אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ב, טו): 'ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה'.

רבי מאיר אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ב, כב): 'ויודע הדבר למרדכי' [- מי גילה לו? אלא רוח הקודש שרה עליו, - רש"י].

רבי יוסי בן דורמסקית אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר(אסתר ט, טז[11]): 'ובבזה לא שלחו את ידם' [- ומנין ידעו מה עשו הרחוקים? - רש"י].

אמר שמואל: אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו, שנאמר (אסתר ט, כז): 'קימו וקבלו' - קימו למעלה מה שקיבלו למטה".

אמנם מובאת בגמרא (שם) דעת שמואל הסובר שמגילת אסתר איננה מטמאת את הידיים כשאר כתבי הקודש, משום שהיא לא ניתנה להכתב (אלא רק לגורסה [ב]על פה ולקרותה {{מקור|- רש"י}; }), אולם מבואר בגמרא שם שזו דעת יחיד, ואין הלכה כמותה (רמב"ם ).

יחודיותה ביחס לשאר כתבי הקודש: לא בטלה, צריכה שיטוט, לא נזכר בה שם שמים (למה?)

רמז בתורה למגילה ומשמעותו

בגמרא (חולין קלט:) כתוב:

"[מעשה^[12]] אסתר מן התורה מנין^[13]? [שנאמר] (דברים לא, יח): ואנכי הסתר אסתיר".

מסביר הרב חיים דרוקמן שליט"א בשיעור המובא באינטרנט שהגמרא מבקשת למצוא בתורה רמז לתוכן המיוחד של אסתר, למצב שייחד את הדור ההוא, כדברי רש"י במקום: "בימי אסתר יהיה הסתר פנים". הגמרא מוצאת שמציאות זו רמוזה בתורה באותה פרשה, במקום שמוזכרים גם הדברים הבאים (שם פס' יז-יח):

"וחרה אפי בו ביום ההוא, ועזבתים, והסתרתי פני מהם, והיה לֶאֱכֹל, ומצאוהו רעות רבות וצרות... ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא..."

"הסתר פנים" הוא מציאות שהקב"ה, כביכול, מסתיר את פניו ואיננו מביט עלינו; נדמה כאילו אין לו עניין בנו. ואכן, כך נראו הדברים בימי אסתר: "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים" (ג', יג) - זהו הסתר פנים נורא.

המהר"ל מדגיש, את לשון ההכפלה של "הסתר אסתיר":

"כי היו ישראל בגלות קודם, ואחר כך הגיע להם צרה על צרה, הוא המן. וזהו 'ואנכי הסתר אסתיר' דהיינו הסתר בתוך הסתר" ('חידושי אגדות' חולין, עמ' קטז).

עצם הגלות היא הסתרת פנים, ולא עוד אלא שבתוך הסתר זה הופיע הסתר פנים נוסף. המציאות המיוחדת של ימי אסתר הייתה דווקא קושי הצרה הכפולה של הסתר בתוך הסתר, עניין שכפי שנראה בהמשך, הדגיש הרמב"ן.

גאולה בהסתר פנים

הרמב"ן בפירושו לתורה מקשה על הכפילות בפסוקים. הרי הכתוב כבר ציין את הסתר הפנים, במילים "והסתרתי פני מהם והיה לאכל, ומצאוהו רעות רבות וצרות"; מה המקום לשוב ולהזכיר "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא"?

ומשיב הרמב"ן:

"לא כמסתר פנים הראשון שהסתיר פני רחמיו ומצאום רעות רבות וצרות, רק שיהיו בהסתר פני הגאולה" (שם יז).

הסתר הפנים הראשון, לפי הרמב"ן, הוא הסתר פני הרחמים, הסתרת מידת הרחמים של הקב"ה, וכתוצאה מזה - "והיה לאכל, ומצאוהו רעות רבות וצרות". ואילו הסתר הפנים השני משמעותו - שגם הגאולה תהיה בהסתר פנים, לא כמו במצרים ששם היא באה בגילוי פנים. נִסים גדולים התרחשו, וכל העם ראה אותם: "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים" (שמות י"ד, ל).

הכל ראו את יד ה' הפועלת בהיסטוריה. אבל, יש גם מצב שבו הגאולה באה בהסתר פנים, ללא נִסים גלויים; כביכול, הכל בדרך הטבע, הכל מתרחש באמצעות מעשי אנוש.

זהו בדיוק דֶגֶם הגאולה של פורים. שני המצבים התקיימו בפורים - "ואנכי הסתר אסתיר". הייתה גם הסתרת פני הרחמים, שהתבטאה בגזירת: "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים", וגם הגאולה באה בהסתר פנים; הכל התרחש, כביכול, בדרך הטבע, הכל התגלגל דרך מעשים אנושיים; בני אדם תיכננו, זממו ופעלו, ודרכם הקב"ה הביא את הישועה.

קריאת המגילה

מסכת מגילה מרחיבה את הימים שבהם קוראים מגילה ומפרטת את הנימוקים:"מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות (מי"א) ולא יותר (מט"ו": כדלקמן:

• בט"ו - כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון.
• בי"ד - כפרים ועיירות גדולות.

אבל לעיתים גם בימים קודמים והגמרא מבארת: "אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה, (כלומר: מאחר שהמוקפין קורין בט"ו, ושאין מוקפין קורין בי"ד - הרי הכל בכלל, תו היכי משכחת י"א י"ב י"ג? אלא שהכפרים נתנו להן חכמים רשות להקדים קריאתה ליום הכניסה: יום שני בשבת שלפני י"ד, או חמישי בשבת שהוא יום כניסה: שהכפרים מתכנסין לעיירות למשפט, לפי שבתי דינין יושבין בעיירות בשני ובחמישי, כתקנת עזרא ^[14] , והכפרים אינן בקיאין לקרות וצריכין שיקראנה להם אחד מבני העיר, ולא הטריחום חכמים להתאחר ולבא ביום י"ד, ופעמים שיום הכניסה בי"ג, ופעמים שהוא בי"א;)

הערות שוליים

קגטוריה:כתובים