משנה תורה

ספרו ההלכתי הגדול של הרמב"ם. נקרא גם הי"ד החזקה.

מבנה ותוכן

הספר מוכב מיד חלקים ולכן נקרא הי"ד החזקה. ואלו הם: ספר המדע- הלכות יסודי התוהר, דעות, תלמוד תורה, עבודת כוכבים ותשובה.

ספר אהבה- הלכות קריאת שמע, תפילה, תפילין, ציצית, ברכות ומילה.

ספר זמנים- הלכות שבת, עירובין, שביתת עשור, יום טוב, חמץ ומצה, שופר, שקלים, קידוש החודש, תעניות, מגילה וחנוכה.

ספר נשים- הלכות אישות, גירושין, יבום וחליצה, נערה בתולה וסוטה.

ספר קדושה- הלכות איסורי ביאה, מאכלות אסורות ושחיטה.

ספר הפלאה- הלכות שבועות, נדרים, נזירות, ערכין וחרמין.

ספר זרעים- הלכות כלאים, מתנות עניים, תרומות, מעשר, מעשר שני ונטע רבעי, ביכורים ושמיטה ויובל.

ספר עבודה- הלכות בית הבחירה, כלי המקדש, ביאת המקדש, איסורי המזבח, מעשה הקרבנות, תמידין ומוספין, פסולי המוקדשין, עבודת יום הכיפורים ומעילה.

ספר קרבנות- הלכות קרבן פסח, חגיגה, בכורות, שגגות, מחוסרי כפרה ותמורה.

ספר טהרה- הלכות טומאת מת, פרה אדומה, טומאת צרעת, מטמאי משכב ומושב, שאר אבות הטומאה, טומאת אוכלין, כלים ומקואות.

ספר נזיקין- הלכות נזקי ממון, גניבה, גזילה ואבידה, חובל ומזיק, רוצח ושמירת הנפש.

ספר קנין- הלכות מכירה, זכיה ומתנה, שכנים, שלוחין ושותפין ועבדים.

ספר משפטים- הלכות שכירות, שאלה ופקדון, מלוה ולוה, טוען ונטען ונחלות.

ספר שופטים- הלכות סנהדרין, עדות, ממרים, אבל ומלכים.

מפרשיו

פירושים רבים נכתבו על ספר זה עד כדי כך שמכון הלכה ברורה הוציאו ספר שלם על מפרשי הרמב"ם. מהמפרשים הבסיסיים: כסף משנה למרן הבית יוסף, לחם משנה, מגיד משנה, הגהות מימוניות, מגדל עוז, ומהר"י קורקוס. ישנם גם את הגהות הראב"ד שבמיעוטם מפרש את הרמב"ם ואף באלה שבא לחלוק עליו ניתן ללמוד על הבנתו בדברי הרמב"ם.

ההערצה אליו

מרן הבית יוסף כותב בהקדמת ספרו שפסק בעיקר על פי שלושת עמודי ההוראה ואחד מהם הוא הרמב"ם. כבר בראשונים מצאנו יחס של הערכה אליו ורבים מצטטים את דבריו. המאירי למשל מביאו מאות פעמים. רבים מגדולי ישראל התמקדו בלימודו יותר משאר הספרים, למשל ר' יוסף רוזין -הרוגאצ'ובר, ר' חיים מבריסק והולכי דרכו- צאצאיו ותלמידיו. רבים ראו בו כפוסק שעל פיו ישק כל דבר -חלק ניכר מעדת התימנים ועוד קהילות ובודדים.

דרכו בפסיקת הלכה

הרמב"ם בדרך כלל לא מביא את המקורות להלכות. הוא רצה לכתוב ספר מקורות אך לא עלה בידו. המקורות להלכות הם התלמודים ומדרשי ההלכה. בנוסף הוא מביא את דברי החכמים שקדמו לו מאז חתימת התלמוד וקורא להם הגאונים. הוא גם מזכיר את רבותיו הר"י מיגאש והרי"ף. לעיתים פוסק כירושלמי נגד הבבלי. לא מביא מהקבלה.

גרסאות

מחמת ריבוי ההעתקות של הספר נתרבו הגירסאות. וכבר בזמן הרמב"ם שאלו אותו שאלות על חיבורו וכמה פעמים ענה שהנוסח שלפני המקשה לא נכון. (עיין שו"ת הרמב"ם). בדורות האחרונים רבים ניסו לערוך על פי כתבי יד ודפוסים ישנים נוסח מדויק של הרמב"ם. המפורסמת היא מהדורת שבתי פרנקל.

סגנון הכתיבה

הרמב"ם כותב שבחר לכתוב את ספרו כמו המשנה- בעברית, הלכות פסוקות.

מביא את הדעה שפוסק בלי שם האומר ואין בזה בעיה מצד "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" שהרי בתלמודים ובמדרשים נזכר כבר שם האומר.

לשונו נחשבת למדויקת מאוד ומכונה "לשון הזהב של הרמב"ם". ישנם דברים הנלמדים ממילה אחד או אפילו מסדר ההלכות. הרמב"ם הולך מן הכלל אל הפרט דהיינו מתחיל בהלכות היסודיות ואחר כך עובר לענינים הפרטיים בניגוד למשנה ולתלמוד שהרבה פעמים עוסקים בענינים נדירים ופרטים צדדיים בהתחלה. הפרקים הם לפי נושאים. הרמב"ם נוהג לפעמים לסיים נושא או ספר בדברי אגדה.