החקלאות היהודית ביהודה ובשומרון

רובה של ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון כוללת ישובים קהילתיים. בישובים אלה התושבים יוצאים לעבודה מחוץ לישוב ומקום מגוריהם משמש ללינה ולחיי הקהילה - הפרנסה מושגת בעבודת חוץ. יחד עם זאת, קיימת גם חקלאות בישובים היהודים. תחילה שבה החקלאות לכפר עציון - קיבוץ אשר התבסס על חקלאות עד לכיבושו על ידי הלגיון הערבי במלחמת השחרור. בהמשך ישובים נוספים בגוש עציון ובהרי חברון החלו לעסוק בחקלאות. שר החקלאות רפאל איתן בימי כהונתו בשנים 1990 - 1991 אישר "מכסות חלב" לישובים היהודיים וכך התפתח ענף גידול בקר לחלב. אשר לשטחי עיבוד לחקלאות, מפאת החשש לפגיעה באדמות העשויות להחשב לאדמות פרטיות של פלסטינים הוקצבו לישובים היהודים שטחי קרקע בנגב, בבקעת ערד ועוד.

במרוצת השנים החל פיתוח נטיעות כרמי הענבים ומטעי הזית. בהמשך הוקמו בתי בד ויקבים. בהרי יהודה ובדרום הרי חברון יש גם מטעי נשירים כמו עצי גודגדנים . יש גם משתלות באחדים מהישובים.

בהמשך לגידול פרות לחלב, החלה תנופה של עזים לחלב ובגידול כבשים. היום יש דירים גדולים בישובים רבים ביהודה ושומרון. מחלבות קיימות בסוסיא ובגבעות עולם. המחלבה האחרונה נהנית ממוניטין עקב העובדה שהעיזים גדלים בה על בסיס מזון אורגני ללא ריסוסים ומוצרי מחלבה שלה: גבינות ויוגורטים מיוצרים מתנובת חלב העדר המקומי בלבד.

בשנת 2008 נאמדים שטחי העיבוד החקלאי של היהודים ביהודה ושומרון באלף דונם. מספרם של המשקים החקלאיים נאמד ב-40 ומספר המעוסקים על ידם עולה על 100. התפוקה השנתית נאמדת במיליון וחצי ש"ח - בחלקה הופקה מחקלאות אורגנית. התפוקה החקלאית נאמדת: 60% מהצומח - בעיקר גפן וזית] ו-40% מבעלי חיים חלב ותוצרת חלב.