טעמי המקרא

סימנים המורים על חיבור ופיסוק המקרא, והמשמשים כסימני ניגון בקריאה בציבור.

סוגי טעמים

מחברים ומפסיקים

הטעמים מתחלקים לשני סוגים: א. "טעמים מחברים" - סימנים המורים על חיבור המילה אל המילה הבאה אחריה; ב. "טעמים מפסיקים" - סימנים המורים על הפסק בין מילה למילה.

כ"א ספרים ואמ"ת

יש במקרא שתי מערכות טעמים, האחת נהוגה בכ"א הספרים והשניה נהוגה בספרי אמ"ת (ר"ת: איוב, משלי, תהלים).

מקורם

יש אומרים כי טעמי המקרא הם מן התורה, ויש אומרים שהם ניתקנו על ידי עזרא ואנשי כנסת הגדולה. הדבר נוגע להלכה- האם מותר לקבל תשלום על לימוד טעמים שכן אין זה נחשב חלק מהתורה או שמא גם זה חלק מהתורה ואסור לקבל על זה תשלום. נחלקו בזה רב ורבי יוחנן במסכת נדרים. (דף לז)

הגמרא אומרת (מגילה לב.): "ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו'".

פרשנים המסתייעים בהם

רש"י מסתייע פעמים רבות בטעמי המקרא לפירוש העניין. האבן עזרא קובע: "כל פירוש שאינו על פי פירוש הטעמים לא תאבה ולא תשמע אליו".

רשימת הטעמים

שמות הטעמים הרגילים הלא הם: פשטא מנח זרקא מנח סגול מנח | מנח רביעי מהפך פשטא זקף קטן זקף-גדול מרכא תפחא מנח אתנחתא פזר תלישא- קטנה תלישא-גדולה קדמה ואזלא אזלא- גרש גרשים דרגא יתיב פסיק | סוף - פסוק :שלשלת קרני-פרה מרכא כפולה קדמא ירח-בן-יומו. (הנוסח הזה מועתק מספרו של הרב קוק ריש מילין, המופיע באתר ויקיטקסט)

מציאת רמזים וסודות בטעמים

ישנו מושג קבלי: טנת"א - ראשי תיבות של טעמים, נקודות, תגים ואותיות - שלפיו מערכת האלפבית העברי, טעמי המקרא, הניקוד והתגים המופיעים מעל חלק מהאותיות בכתב סת"ם היא מערכת מאוחדת שמשתקפים בה ייצוגים של המציאות. ניתן למצוא פרק בשם זה בכתבי רבי חיים ויטאל, ובכתבי מקובלים רבים נוספים.

כמו כן יש פרק המבאר רמזים בטעמים בספרו של הרב קוק ריש מילין.