בין אדם לחברו

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־17:06, 22 ביולי 2008 מאת קובץ יסודות וחקירות השלם (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרה

מצוות ועבירות שמטרתן טובת האנשים.

דוגמא למצוות שבין אדם לחבירו: השבת אבידה, צדקה.

דוגמא לעבירות שבין אדם לחבירו: גניבה, לשון הרע.

מקור וטעם

במהותן של מצוות ועבירות שבין אדם לחבירו דנו האם הן בפעולה או בתוצאה, כגון האם המצווה לתת את הצדקה (פעולה) או שלעני יהיה ממון (תוצאה), וכן האם האיסור הוא לגנוב מחבירו (פעולה) או שיחסר לחבירו (תוצאה) {{{1}}}[1]{{{1}}}.

מצוות שונות

לגבי כמה מצוות ועבירות דנו האם הן בין אדם לחבירו או בין אדם למקום:

א) השבת גופו {{{1}}}.

ב) השבת עבוט {{{1}}}.

ג) כיבוד אב ואם {{{1}}}.

ד) איסור לפני עיוור במכשיל בעבירה {{{1}}}.

ה) איסור רציחה {{{1}}}[2]{{{1}}}.

בדינים שונים

אונס, דהיינו אדם שעבר עבירה נגד רצונו - דנו האחרונים האם עבר על האיסור אלא שפטור מעונש, או שלא עבר על האיסור כלל. והאתוון דאורייתא {{{1}}} חילק שבמצוות שבין אדם למקום מי שנאנס לא עבר על האיסור כלל, ובבין אדם לחבירו עבר, שהרי חבירו הצטער, ורק פטור מעונש[3].

מצוות צריכות כוונה - במצוות שבין אדם לחבירו, כגון צדקה ומשלוח מנות - ספר המקנה {{{1}}} כתב שלכו"ע אין צריך כוונה, אך הפרי מגדים {{{1}}} כתב לגבי מתנות לאביונים ומשלוח מנות שאפשר שצריך כוונה[4].

אין שליח לדבר עבירה. אך כאשר השליח שוגג, כגון שאמר לשליח לקחת שור מבית פלוני שהוא שלי, ונמצא שלא היה שלו והיא גניבה, נחלקו המפרשים האם יש שליח לדבר עבירה והמשלח חייב. ויש שחילקו שבעבירות שבין אדם למקום אין שליח לדבר עבירה והמשלח פטור, אך בעבירות שבין אדם לחבירו (כגון גניבה) יש שליח והמשלח חייב {{{1}}}.

דברים שבלב אינם דברים. אך בדינים שבין אדם למקום, כגון ביטול חמץ, נחלקו הראשונים: יש אומרים שגם בזה דברים שבלב אינם דברים, והמאירי כתב שכיוון שהוא בין אדם למקום, ורחמנא ליבא בעי - הווי דברים {{{1}}}[5]{{{1}}}.

העוסק במצווה פטור מן המצווה, אך מצווה שבין אדם למקום אינה פוטרת ממצווה שבין אדם לחבירו, משום שפטור רק ממצווה שדומה למצווה שעוסק בה {{{1}}}.


הערות שוליים

  1. הבאנו את המחלוקת בזה בערך איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה ובערך מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה.
  2. בערך בעלות בסעיף "הנכס" (ד"ה החיים) דנו האם האדם בעלים על חייו.
  3. אמנם יש שלא מחלקים, וסוברים שבכל המצוות האנוס לא עבר איסור כלל, ויש אומרים שבכל המצוות האנוס עבר ורק פטור מעונש, הובאו בערך אונס בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בדינו.
  4. לעיל בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה במהותן) הבאנו שיש אומרים שבין אדם לחבירו הן מצוות שבתוצאה. ולפי"ז תלוי בדין כוונה במצוות שבתוצאה, שהרי במצוות שבתוצאה אין צריך כוונה, כמו שהבאנו בערך מצוות צריכות כוונה בסעיף "בדינים שונים" ד"ה מצוות שבתוצאה.
  5. ע"ע דברים שבלב אינם דברים בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה בטעמו) שתלינו זאת בטעם שדברים שבלב אינם דברים.