תשעה באב

יום חורבן בית המקדש הראשון והשני.

אף שאר מאורעות קשים נתרחשו ביום זה, וכך שנינו במשנה (תענית ד, ו): "חמשה דברים ארעו את אבותינו בתשעה באב: נגזר על אבותינו - יוצאי מצרים - שלא יכנסו לארץ; וחרב הבית בראשונה ובשניה; ונלכדה ביתר; ונחרשה העיר".

למאורעות אלו קיימת השלכה רבה על כל הדורות. בחורבנו של בית המקדש איבדנו שפע רוחני רב ביותר. דיני האבל שאנו מקיימים בתשעה באב, מלווים בצפיה לבניינו המחודש של בית המקדש ולבוא הגאולה השלמה במהרה בימינו.

צום תשעה באב מתחיל כבר בלילה הקודם לו, החל משקיעת החמה בליל תשעה באב ועד לצאת הכוכבים למחרת. בתשעה באב חלים כל העינויים הנוהגים ביום הכיפורים: איסור אכילה ושתיה, איסור רחיצה, איסור סיכה, איסור נעילת הסנדל ואיסור תשמיש המיטה.

החל מליל תשעה באב ועד לחצות היום, אין יושבים על כסא או ספסל וכדומה, אלא על מקום נמוך. נוהגים שלא לעשות מלאכה בתשעה באב עד חצות היום, כדי לא להסיח את הדעת מהאבילות על החורבן. אין אדם מברך את חברו בשלום בתשעה באב.

לימוד התורה משמח את הלב, כפי שנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב". בתשעה באב אסורה השמחה. ולכן, לומדים תורה רק בנושאים הקשורים לחורבן ולאבילות: דיני תשעה באב, ספר איוב, מגילת איכה, פרקי החורבן בירמיהו (על פסוקי הנחמה מדלגים), פרק שלישי ממסכת "מועד קטן" (העוסק בדיני אבלות) והדפים נה (עמוד ב) - נח (עמוד א) במסכת גיטין העוסקים בחורבן ובגלות.

בליל תשעה באב קוראים במגילת איכה, שהיא דברי קינה על חורבן הבית הראשון, על נפילת ירושלים ועל עם יהודה שגלה לבבל.

ישנן קהילות בהן מסירים את הפרוכת מארון הקודש בתשעה באב, או שמהפכים את הפרוכת מן הצד הפנימי לחוץ, משום אבלות.

בקהילות ספרדיות מסויימות נהוג שהחזן בליל תשעה באב זורק אפר ואומר: "אפר תחת פאר". אחד מזקני תלמידי החכמים עולה במדרגות ההיכל ומכריז: "כך וכך שנים עברו לחורבן בית ראשון, כך וכך שנים עברו לחורבן בית שני, ואנחנו לא זכינו לגאולה. כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו".

בתפילת שחרית, ברוב קהילות ישראל, אין מתעטפים בטלית גדולה ואין מניחים תפילין. לאחר התפילה מאריכים עד סמוך לחצות היום באמירת הקינות. הקינות הן סדר תפילות ופיוטים בחרוזים, שבהם מקוננים על חורבן ירושלים ועל מאורעות איומים אחרים שקרו לישראל בימי הגלות הארוכה.

שריפת בית המקדש שהחלה בט' באב, נמשכה גם בי' באב, לכן גם בעשירי באב עד חצות היום נוהגים בחלק מדיני האבילות.